יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קיד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין דין. דההיא ראייה
אפילו הן שלשה כותבין ואין עושין דין. למחר אפילו לא כתבו אלא
יט א מיי' פ"ה מהל' עדות
א) ר"ה כו. גיטין ה: כתובות
כא: ב"ק צ: סנהדרין לד:,
הלכה ח סמג עשין קט
אם כן יבואו אחרים ויעידו בפניהם כדאמר בראש השנה [כה:] ראוהו
כמו עדות ואין מקבלין עדות בלילה כדמוכח פרק ראוהו
ב) נ"א וא"כ, ג) [צ"ל
טוש"ע ח"מ סי' ז סעיף ה:
❖
שלשה והן בית דין יושיבו מחבריהם אצל היחיד אחד מהשלשה
בית דין (ר"ה דף כה: ושם) דקבלת עדות כתחלת דין והיום דראוי
א
כ ב מיי' פ"ה מהלכות
דבפ"ב],
מכירה הלכה י סמג עשין
ויעידו השנים בפניהן ויאמרו השלשה מקודש ופרכינן התם ולוקמו
לקבלת עדות יכולין לדון על פי ראיית יום דלא תהא שמיעה גדולה
פג טוש"ע ח"מ סי' קכה
❖
מראייה ולא כמו שפירש הקונטרס
בדוכתייהו וליקדשו ומוקמינן כשראוהו
סעיף ו:
הגהות הב"ח
דאמר קבלו עדות שהעידו לפניהם
בלילה הלכך הן עצמן אינם יכולין
אבל בלילה אפילו שלשה כותבין ואין עושין
(א) רשב"ם ד"ה אמריתה
בלילה דנין למחר ע"פ אותו עדות
לקדש למחר שהרי בלילה עדים היו
דין מאי טעמא דהוו להו עדים ואין עד
וכו' והקשיתי לו הס"ד ואחר
א) א
רבינו גרשום
ואין צריכין לחזור ולהעיד בפניהם
ולא דיינין ולמחר אין עד הרואה
כך מ"ה וה"ג אמריתה
נעשה דיין אמר ליה אין הכי נמי קאמינא:
לשמעתא קמיה דרב
ביום אבל בלילה אפי'
ביום ומה שפירש הקונטרס דוקא
בדבר נעשה דיין על פי עדות עצמו
כהנא ולרב יוסף מי ניחא
איתמר קנין עד אימתי חוזר רבה אמר כל
שלשה כותבין. משום
❖
אלא אם כן יעיד אחר בפניו דהשתא
שנכנסו לבקר אבל הזמינום להעיד
ב
כו':
עדות: ואין עושין דין. דאין
זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעוסקין
ב
דין נוהג בלילה כדגרסינן
אינו עושה הדין על פי עדות עצמו
שוב אין יכולין לדון אפילו יעידו
בסנהדרין דיני ממונות דנין
באותו ענין אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא
והלכך אחד מן השלשה שראו החדש
אחרים דהוו להו עדים ואין עד
ביום וגומרין אף בלילה
מוסף רש"י
דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את
אבל אין מתחילין בלילה
כשמושיבין שנים אצלו להיות דיינין
נעשה דיין והביא ראיה מפ"ק דמכות
אבל בלילה. שאינו ראוי
דכתיב והיה ביום הנחילו
החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואי סלקא
ושנים הרואין מעידין בפניהם יכול
(דף ו.) דרבי יוסי סבר נמצא אחד
לדון כותבין ואין עושין דין
את בניו הא כיצד יום
אפילו למחר, שמתחילתן לא
הוא להיות דיין אע"פ שראוהו בלילה
מהן קרוב או פסול עדות כולן בטלה
לתחלת דין לילה לגמר
דעתך כל זמן שיושבין ליחוש דלמא הדר
נראו לישב לשם דין (סנהדרין
דין: מאי טעמא. כשנכנסו
❖
עמהן שהרי ע"פ עדות אחרים
ולרבי נמי כי אמרי לאסהודי אתינא
ביה אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה
לז:).
בלילה אין עושין דין. משום
שמעידין לפניו הוא דן את הדין ולא
עדותן בטלה ופסיק רב נחמן
דהוו עדים ואין עד נעשה
דרב כהנא ולרב יוסף מי ניחא וליחוש דלמא
דיין: אין ה"נ קאמינא דין
על פי ראיית עצמו דאין לנו לפסול
דהלכתא כוותיה דרבי וקיימא לן כרב
נחלות: איתמר קנין. שקני
הדר ביה אלא מאי אית לך למימר דיסליקו
מוסף תוספות
דיינין בשביל שראו בדבר כל זמן
נחמן בדיני וההיא דר"ה דמושיבין
משכיב מרע או מיד אחר
מענינא
א. ואפי' עברו וקבלו אינו
אם רצה לחזור מאותו קנין
שלא העידו אלא שהוא עצמו לא ידון
מחבריהן אצל היחיד איירי שלא
מקובל ואין דנין ע"פ אותה
עד אימתי יכול לחזור:
את הדין על פי ראיית עצמו דאין עד נעשה דיין וכגון שראה בשעה
הלכו מתחלה ע"מ לראות דא"כ אין שוב היחיד יכול להיות דיין והביא
קבלה כתחלת דין. רשב"א.
רבה אמר כל זמן שיושבין.
ב. עיין רשב"א למה
אע"פ שאין עוסקין באותו
דאינו יכול להיות דיין אבל אם ביום ראה דבההיא שעתא מצי לדון
ראיה נמי מתשובת רש"י זצ"ל שהיה מדקדק מכאן שאין צריך לומר
כשבאו בלילה פסולין
ענין: רב יוסף אמר כל זמן
את הדין דלא תהא שמיעה גדולה מראייה מה לי אם ידון עכשיו
אתם עדי דאי אמר להו ליהוי עלי סהדי אמאי רצו עושין דין הא
לפרש"י. ג. [ו]משום כן
שעוסקין באותו ענין אע"פ
פסלו עדים הקרובים
מה לי אם ידון למחר. והכא נמי מהאי טעמא משום דהוו להו עדים
בהדיא שוינהו סהדי ואע"פ שפ"ה שיכול להיות דיין כשראו בלילה
שאין יושבין: ואי סלקא
לדיינים שאם הוזמו לא על
דעתך כל זמן שיושבין
בראיית הלילה דלא מצי למימר לא תהא שמיעה גדולה מראייה
כיון שיש עדים מעידים בפניו כשמתכוין להעיד גרע טפי ואין
פיהם הן נהרגין. רשב"א.
יכול לחזור אם כן אמאי
דההיא ראייה לא חשבינן לה כעדות שהועד בפניהן אלא היכא
להקשות כי פריך בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כה:) מושיבין מחבריהן
ד. [ו]מעשים בכל יום
אם רצו עושין דין מיד
שמקדשין בפני רחוקים
לאלתר כשצווה ומורידין
דראו בשעה שיכולין לעשות הדין אבל היכא דראו בשעה שאין
לוקמו בדוכתייהו וליקדשו דלא תהא שמיעה גדולה מראייה אמאי
וקרובים ואינם חוששים
כל אחד לירושתו וליחוש
יכולין להיות דיינין כגון בלילה ההיא ראייה ראיית עדים היא שרואין
לא משני כגון שנתכוונו להעיד דאין יכולים להיות דיינין דהא אי
שמא הקרובים נתכוונו
דלמא הדר ביה אותו שכיב
להעיד ותהא אף עדות
מרע מצואתו עד שהן
בדבר ולא ראיית דיינין היא והלכך ע"פ ראייתן דהיינו כאילו הם
נתכוונו לא היה היחיד נעשה דיין ומיהו אין נראה פי' דטעם דאין
הכשרים בטלה. ר"ן.
יושבין א) ודברי שכיב מרע
עדים אין יכולין הן עצמן להיות דיינים על פי ראיית עצמן דאין עד
עד נעשה דיין הוי או משום דהויא עדות שאי אתה יכול להזימה
ה. דהא הרוג לא בא לב"ד
אין צריכין קנין וחשוב
מן הסתם, ודוחק היא
כקנין דככתובין וכמסורין
נעשה דיין. ומיהו ב"ד שהעידו לפניהם עדות בלילה עדות גמורה
דכיון שהן עצמן עדים ודיינין לא יקבלו הזמה על עצמן או משום
ג
לאוקמה בשעשאו טריפה
דמי כל זמן שקנין חוזר
היא ויכולין לדון למחר ביום אבל ראייה דידהו שרואין בלילה לא
דבעינן ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו דיינין אבל
ובא לב"ד. ריטב"א מכות ו.
יכול הוא נמי לחזור בו אלא
הואיל דכל זמן דעסוקין
חשבינן כאילו הועד לפניהם בלילה דכיון דלא חזו בההיא שעתא
העדים עצמן אין חוזרין ויושבין ודנין ומהני טעמי אין לפסול
באותו ענין לא הדר ביה
לדינא ראייה דידהו אינה כשמיעה ממש ששמעו מפי עדים בלילה
המתכוין להעיד אלא דוקא עד המעיד ומההיא דמכות שהביא אין
תו לא מצי הדר בי' הואיל
אלא הן עצמן נעשו עדים ושוב לא יהו דיינין בעדות עצמן אא"כ
ראיה דהתם גזירת הכתוב הוא דמקיש ג' לשנים דאפילו הן מאה
דסלקי מההוא ענינא: אלא
מאי אית לך למימר.
יעידו אחרים בפניהם והכי הלכתא וכי הא סוגיא אשכחן בב"ק בפ'
אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ועוד קשה לר"י
לרב יוסף דמצי למיעבד
החובל (דף צ:) גבי התוקע לחבירו: ואין עד נעשה דיין. המעיד על
לפירושו דמדמה אין עד נעשה דיין לנמצא אחד מהן קרוב או פסול
דין משום דכבר סליק
הדבר אין נעשה עוד דיין באותו דבר וגם אם ראה את הדבר
א"כ לרבי יוסי דאית ליה דבראייה בעלמא בלא כוונת עדות נמצא
א) אולי צ"ל ואף שדברי שכ"מ
ונעשה עד אין נעשה עליה עוד דיין בעדות עצמו אלא אם כן מעידין
אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה כמו כן לא יעשה שוב דיין
וכו' וככתובין וכמסורין דמו
מ"מ כל זמן שקנין חוזר וכו'.
א"כ לית ליה שלא תהא שמיעה גדולה מראייה והשתא בר"ה פריך
אחרים בפניו. ונראה בעיני דגזירת הכתוב היא דכתיב [דברים יט] ועמדו שני
האנשים וגו' בעדים הכתוב מדבר (שבועות דף ל.) לפני ה' היינו
בפשיטות ולא תהא שמיעה גדולה מראייה ומשמע דליכא מאן דפליג
לפני הדיינין אשמועינן קרא דצריך להעיד שנים לפני הדיינין אבל
ועוד קשה דרב יהודה אדרב יהודה דרב יהודה פסיק במכות (דף ו.)
העדים אינן חוזרין ויושבין ודנין: ה"ג קנין עד אימתי יכול לחזור.
כרבי יוסי דבראייה בעלמא נעשה עד ואין עד נעשה דיין ב) וא"ת
וכ"כ בפירושי רבינו חננאל. ובין מתנת בריא ובין מתנת שכיב מרע
היכי קאמר רב יהודה רצו עושין דין הלא נעשו עדים אע"פ
במקצת דאית ביה קנין מיירי. וקבעי עד אימתי יכול לחזור בו מקנינו
שלא נתכוונו אלא ודאי אומר ר"י דאין לדמותו ועוד אומר ר"י
ולבטלו דהא לא גמר ומקני מיד אלא לדעת לקיים לו תנאים שיפרש
דהתם נמי בכוונה לחודה שנתכוונו להעיד בשעת ראייה לא היתה
אחרי כן או אם ירצה לחזור בו מיד שיוכל לחזור דקים להו לרבנן
עדותן בטלה אלא כשהעידו אח"כ בב"ד דאי לא תימא הכי אין לך
דאדעתא דהכי מקני איניש שיתן לבו אחרי כן וידע אם אפשר לו
גט כשר כשנותנין בפני קרובין או קדושין אם נתכוונו להעיד ד והא
בקנין זה לעשותו קנין גמור: כל זמן שיושבין. דאדעתא דהכי מקני
דקאמר ומה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש אע"פ
ליה ע"מ שאם לא יחזור בו באותו מעמד אבל אם יחזור בו יבטל:
שאין עדותן בטלה אלא כשמעידין בפני ב"ד מ"מ פעמים שאין האח
באותו ענין. של אותה מתנה: שלשה שנכנסו כו'. במתנת שכיב מרע
זה יודע שכבר העיד אחיו ומעיד ומיהו מעיקרא הוה בעי למימר התם
במקצת ובקנין מיירי דאינו יכול לחזור בו: ליחוש דלמא הדר ביה.
דבראייה בעלמא בלא העדאה נפסלין כשנמצא אחד מהם קרוב או
ואמאי קאמר רצו עושין דין דמשמע באותו מעמד אע"פ שעדיין יושבין
פסול מדפריך הרוג יציל ה נרבע יציל הורג ורובע יצילו אבל לפי
עושין דין גמור ואמאי הא כיון דיכול לחזור בו ויבטל הדין לא הוי דין:
המסקנא דבעי למימר ומסיק רבא אמר קרא יקום דבר במקיימי
אמריתה לשמעתא כו'. נתווכחתי בדבר לפניו והקשיתי לו: (א) ולרב
דבר הכתוב מדבר דהיינו עדים שהדבר מתקיים על ידיהן אין נפסלין
עד שיעידו בבית דין ויקיימו דבר: ואין עד נעשה דיין. היינו עד
יוסף מי ניחא כו'. והכי גרסינן אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא:
המעיד כדפרישית ודוקא בדאורייתא אבל בדרבנן נעשה דיין
מענינא
כדמוכח בפ"ק דגיטין (דף ה:) ובפ"ב דכתובות (דף כא: ושם) ורבי עקיבא דאמר בהחובל (ב"ק דף צ: ושם) כולן עדים הן ואפילו עד הרואה
אין נעשה דיין היינו דוקא בדיני נפשות כדמוכח בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה כו.) דמפרש טעמא כיון דחזו דקטל תו לא מצו חזו ליה בזכותיה ואם
תאמר ג) (דבפרק קמא) דמכות (דף יב. ושם) מפרש טעמא אחרינא דקאמר ר' עקיבא מנין לסנהדרין שראו כו' שאין ממיתין אותו עד
שיעמוד בב"ד שנאמר עד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בב"ד אחר וי"ל דההיא דרשא דמכות עיקר וההיא דר"ה (דף כו. ושם) לא
קאמר אלא דמההיא טעם לא גמרינן שאר דינים מהתם דדוקא בדיני נפשות אין עד הרואה נעשה דיין משום והצילו העדה:
ניחוש דלמא הדר ביה. קשה לר"י דא"כ כל מתנת שכיב מרע בכולה או מצוה מחמת מיתה ניחוש דלמא הדר ביה וכי תימא הכי נמי וצריך
עדים שלא חזר בו עד שמת דהא בסוף פ"ק דב"מ (דף יט:) אמר קמא ובתרא בתרא קני קמא לא קני משמע ואי ליכא בתרא קמא
קני