קיד:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מענינא לענינא. שפסקו מאותו ענין ודברו
קני קמא ואע"ג דלא ידעינן אי הדר ביה ואמר נמי דייתיקי מבטלת
בענינים ובמעשים
כא א מיי' פ"א מהל'
א) לקמן קמג:, ב) [לקמן
קנט:], ג) [שם], ד) [במדבר
נחלות הלכה יב סמג
דייתיקי ומיהו בקונטרס פי' דהכי פריך כיון דיכול לחזור ויבטל הדין
אחרים ואז אם רצו עושין דין אבל כל זמן שעסוקין באותו ענין אין
לו], ה) [לפנינו לקמן קמג. לא
עשין צו טוש"ע אה"ע סי' צ
עושין דין: והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה. בפ"ק (לעיל דף יב:) אמר
לא הוי דין ואע"ג דלא חזר חיישינן שמא יחזור ואין נראה לר"י דא"כ
א
סעיף א:
מצינו שהשיב רב יוסף כלום על
כב ב מיי' שם הלכה יג
קושיית אביי ע"ש וצריך
רב יוסף מצי אמר ליה מעלינא לך כנכסי דבר מריון: ענין. הא
הוה ליה למיפרך והא מצי הדר ביה ונראה לפרש דאמאי עושים דין
ב
לפנים], ו) [וע' תוס' מנחות
ועי' בהשגות ובמגיד
דאמרן: ומחצה. לקמן במי שמת
ניחוש שמא יחזור והוי כמו אטרוחי
משנה סמג שם טוש"ע ח"מ
לב. ד"ה מנעל ובתוספות
❖
בי דינא בכדי :
סי' רעו סעיף ה:
מגילה כט: ד"ה והלכתא
(דף קמג.) ההוא דאמר לדביתהו נכסי ליך
מענינא לענינא ה"נ
דקמו והדר יתיבו
ג
והלכתא כוותיה דרב יוסף
וכו'], ז) [ע"ש בתוס' ד"ה
❖
ולבריך אמר רב יוסף קנאי פלגא
והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה ענין
לאחר], ח) [לעיל קיג.],
א)
בשדה ענין ומחצה.
דדריש והיתה לאהרן ולבניו [ויקרא כד]
רבינו גרשום
ומחצה: האשה את בנה וכו': הא תו למה
מחצה לאהרן ומחצה לבניו: האשה
אע"ג דבמחצה ליכא מאן דפליג עליה
לי הא תנא ליה רישא האיש את אמו והאיש
מאותו ענין ולא הדר בו
תורה אור השלם
את בנה למה לי.
דרב יוסף מ"מ הוצרך לפסוק הלכה
למיתנא מנחלת
והתחיל לדבר מענין אחר
את אשתו הא קא משמע לן דאשה את
1 וְכָל בַּת יֶֹרשֶׁת נַחֲלָה
(א)
ומשום הכי עושין דין.
כמותו משום דאביי מקשי עלה
ולא נוחלת היינו רישא דקתני האיש
שוב הכי נמי לרבה משום
מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד
בנה דומיא דאשה את בעלה מה אשה
ואע"ג דשני ליה ה) רב יוסף שפיר
את אמו נוחל ולא מנחיל והאשה
הכי עושין דין דקמו כבר
מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ
את בעלה אין הבעל יורש את אשתו
אחר שצוה ולא הדר ביה
את בעלה נמי דקתני מנחלת ולא
סלקא דעתך משום דרב יוסף (ה)
תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ
ב) א
והדר יתבי ועשו דין משום
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת
❖
בקבר אף אשה את בנה אין הבן יורש
נוחלת היינו נמי רישא האיש את
אעיקר תלמודיה ולא הוי שינוי דידיה
ג) ב
הכי לא מצי למיהדר ביה:
במדבר לו ח
אֲבֹתָיו:
אשתו נוחל ולא מנחיל וכן אחי האם
עיקר קמ"ל ומכאן אין להוכיח דהלכתא
והלכתא כוותיה דרב יוסף.
את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב אמר
בהני ג' הלכות א) דאיירינן
דקתני דמנחילין לנכדם בני אחותם
כרבה לגבי רב יוסף בכולי גמרא
רבי יוחנן משום רבי יהודה (ב) בן ר' שמעון
בפירקא קמא דמעלינן לי'
גליון הש"ס
ולא נוחלין היינו נמי רישא דקתני
שהרי כאן פוסק אפילו בדבר דלא
כנכסי דבר מריון וענין
דבר תורה האב יורש את בנו ואשה יורשת
רשב"ם ד"ה משום ר"י ב"ר
דהכא דאמר רב יוסף כל
בני אחות של איש נוחלין דודיהן ולא
חלק עליה רבה דמסתברא דלא אתי
שמעון משום דלא היה רבו
זמן שעוסקין באותו ענין
את בנה שנאמר 1 מטות מקיש מטה האם
מנחילין. ולמאן דתני נמי במתניתין
למימר אין הלכה כמותו בכל מה
מובהק. עי' רש"י חולין קיג
ומחצה כדאמרי' באידך
למטה האב מה מטה האב אב יורש את בנו
ע"ב ד"ה הא דרביה:
פירקין מי שמת ההוא
בני אחיות הך סיפא נמי היינו בני
שדבר בגמ' אלא במכילתין דהנך ג'
תוס' ד"ה אף כו' שלא יהיו
דאמר לה לדביתהו נכסי לך
אף מטה האם אשה יורשת את בנה
אחיות דכי היכי דהאיש נוחל את
איתנהו במכילתין אבל יש ראיה
נכסיו הפקר. עי' בר"ש פ"י
ולבנך אמר ר' יוסף קנאי
משנה ט' דשביעית ועי' בפ"י
איתיביה
איתתא פלגא דדרש קרא
דודו ואינו מנחיל ה"נ נוחל את דודתו
מפרק מי שאחזו (גיטין דף עד:)
כתובות יא ע"א בתוד"ה
דכתי' והיתה לאהרן ולבניו
❖
ואינו מנחיל: ה"ג הא קא משמע לן
דקאמר והא קי"ל הלכתא כרבה ו)
מטבילין:
זכה מחצה לאהרן ומחצה
לבניו: פיס' האשה את
דהאשה כו' ולא גרסינן אלא.
ובהא אין הלכה כרשב"ג ומדלא קאמר והא קי"ל בהאי הלכתא
כלומר להכי תנא בבא יתירה לאקושי
בנה והאשה את בעלה ואחי
כרבה כדקאמר גבי רבן שמעון בן גמליאל משמע דבכולי גמרא
האשה את בנה להאשה את בעלה דבאותו ענין שהאשה מנחלת
האם מנחילין ממונם האשה
הגהות הב"ח
לבעלה מנחלת נמי לבנה: מה האשה את בעלה. אינה מנחלת לו
הלכתא כרבה ובההיא דריש הכונס (ב"ק דף נו: ושם) דפליגי רבה
לבעלה והאשה לבנה ואחי
(א) גמ' והאיש את אשתו
האם לבני אחותו ואינם
ורב יוסף בשומר אבידה אומר ר"י דהלכה כרבה דהוי שומר חנם
בראוי לה לאחר מיתתה אלא במוחזק כדאמרן לעיל [קיג.] וילפינן מקראי
אמר רב ששת הא קא
נוחלין את ממונם: האשה
ולא כמו שפוסקין כרב יוסף ושם (ד"ה בההיא) פירשנו:
דאין הבעל יורש את אשתו בנחלה הבאה לה ממורישיה כשהיא
משמע לן: (ב) שם ר' יהודה
את בנה מורישה ממונה
מה אשה את בעלה אין הבעל יורשה בקבר. פ"ה אינו מיושב
בר' שמעון: (ג) רשב"ם
לבנה ואינה יורשת ממון
בקבר אלא או בנה או בתה יורשה ואם אין לה בן הקרוב למורישה
ד"ה אין הבן יורש את
של בנה היינו דקתני
יותר קודם: אף האשה את בנה. אינה מנחלת לו בראוי לו לאחר
דמפרש בקבר אאשתו קאי דאין הבעל יורשה אם נפלו לה
אמו בקבר: (ד) ד"ה משום
ברישא דמתני' האיש את
וכו' אמר ר' ינאי. נ"ב לעיל
אמו נוחל ואינן מנחילין
נכסים כשהיא בקבר דהא דומיא (ו) דזה ליכא לפרושי אף אשה
מיתתו כדי שינחיל הוא לקרוביו שמצד אביו ולא מצד אמו כגון שאם
בדף קיג ע"א: (ה) תוס'
ותרתי זימני ל"ל והאשה
את בנה אין הבן יורש את אמו כשהיא בקבר והא ליתא שהרי הבן
מת הבן ואח"כ מתה אמו אין זה הבן שהוא כבר מת ונתון בקבר
ד"ה והלכתא כו' דרב יוסף
את בעלה מורשת ממונה
איעקרא תלמודיה לא הוי
לבעלה ואינה יורשת היינו
יורש את אמו כשהיא בקבר כשמתה בחיי מורישה כדאמר לעיל
מקודם מיתת אמו יורש עתה את אמו להנחיל את אחיו מאביו אלא
שינוי: (ו) ד"ה מה וכו'
דקתני ברישא האיש את
ולקמן נמי מרבינן בן הבת ואם נפרש (ז) יורש הבעל כשהוא בקבר
יורשי אביה יורשין אותה. וסברא הוא דכיון דמת בנה מקמי דידה
דהא דומיא דהכי ליכא
אשתו נוחל ולא מנחיל
וכו' דהא ליתא: (ז) בא"ד
אין יורש את אשתו להנחיל לאחיו הוה אתי שפיר דאף האשה אין הבן
פקע לו כחו בירושת אמו ומיהו להכי איצטריך לאשמועינן דלא ירית
ואחי האם מורישין ממון
ואם נפרש בירושת הבעל:
לבני אחות היינו דקתני
יורש את אמו כשהוא בקבר להנחיל לאחיו מן האב אבל תימה דאמאי
כשהוא בקבר את אמו דס"ד אמינא לא תסוב תרי זימני כתיב [במדבר לו]
(ח) בא"ד אין נראה דהא
ובני אחות נוחלין ולא
ותרוייהו בסבת הבן חד להיכא דמתה אמו מקמיה דירית לה ואידך
פשיטא ליה בבעל טפי מבבן דמה שפי' ריב"ם דלכך פשיטא ליה
אמר בהבא: (ט) בא"ד
מנחילין דמה לי אחי האם
שאינן ממורישי אשה הוצרכו
ומה לי אחות האם ותרתי
לאשמועינן דאפילו היכא דמית איהו ברישא ומתה היא אחריו
בבעל משום דשאירות פקע ליה על ידי מיתה כמו ע"י גירושין ד אין
❖
לפסוק אחר כצ"ל:
זימנא ל"ל: אין הבעל יורש
נראה (ח) דאמר בהבא על יבמתו (יבמות דף נה:) ז) דלאחר מיתה
דהוסבה נחלה לאביו או לקרוביו מן האב קמ"ל משנה יתירה דלא ירית
את אשתו בקבר. דלאחר
מיתת אשתו אם נפלה לה
נמי מיקריא שארו ואומר ר"י דהיינו טעמא משום דאין אדם יורש
בראוי וקראי לכדדרשינהו לעיל . והאי דקתני אחי האם דלא צריך אגב
ה
[קיב:]
ירושה אין הבעל יורש
מוסף תוספות
בקבר להנחיל לקרובין אלא ע"י משמוש נפקא לן לקמן מובן אין
גררא דהנך נקט ליה. והאי דקתני ברישא האב את הבנים והבנים
אותה ירושה כי אם הבנים
א. דכיון דאפשר למיהדר
לפי שאינו נוטל בראוי
לו דהיינו הנהו דיורשין מחמת קורבה אבל בעל דלא ירית מחמת
את האב והוה מצינו למשמע סיפא מרישא מיהו כיון דמיתני ליה
ביה אין זו ישיבת ב"ד ואפי'
כבמוחזק: אף אשה את
קורבה לא אשכחת משמוש וקשה לרשב"א דא"כ אמאי איצטריך
בתרוייהו נוחלין ומנחילין קתני להו דכל נוחלין ומנחילין קחשיב
לא חזר, דהוי כמו שידון
בנה אין הבן יורש את
קרא לעיל דאין הבעל יורש אשתו בראוי עד דיליף מפנחס תיפוק
אבל הך בבא דמנחילין ולא נוחלין כולה מיותרת היא שהרי כבר
קודם גמר הטענות. ריטב"א.
אמו בקבר. שאם נפלה
ח)
ב. ועוד נהי דלגבי דידיה
לה ירושה לאחר מיתתה
נשנית בבת נוחלין ולא מנחילין: (ג) יורש את אמו בקבר. דמי
ליה משום דלא אשכח משמוש בירושה הבאה מכח שאירות ונראה
לא הוי דין כיון דמצי הדר
אין הבן יורש אותה להכי
לו שזהו סברתו של רשב"ם דנקט יורש אשתו כשהאשה בקבר דודאי
לההוא בקבר דלעיל שכשהאשה בקבר אינה יורשת אביה כדי להנחיל
ביה, לגבי בנים ליהוי דין
שיהא יכול להורישה לאחין
אם לא חזר בו. שיטמ"ק בשם
מן האב אבל הוא עצמו
כשהבעל בקבר הוה ליה למימר והא דלא פירש הכי שסובר דהיא
לבעלה והכא נמי כשהבן בקבר אינו יורש את אמו כדי להנחיל
תוס' הרא"ש. ג. ומוסיף
יכול לירש אותה עד שהוא
לאחין מן האב: משום רבי יהודה ברבי שמעון. $משום דלא היה רבו
גופה לא נפקא לן אלא ממאי דאשכח שאינו יורש את אשתו כשהאשה
הרמב"ן: ודילמא אכתי
חי ואחריו לקרובי האב
הדר ביה כלומר בתר דינא
ואגב דאיצטריך למיתני הני
בקבר כדילפינן לעיל מקרא דפנחס דנהי דלא מבטל שאירות לגמרי
מובהק קאמר משום שלא הורגל ר' יוחנן לומר דברים משמו של ר'
הדר ביה בפנינו והיכידינינן
תרי נקט ואחי האם ולא
כדאמר ביבמות מ"מ מכח שאירות בקבר אשכחן דאינו יורש הלכך
יהודה בר' שמעון אבל מרבו יאמר אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי (ד):
ביה לאלתר ומטרחינן
משום דדרשינן לה כלום
דייני. ד. דכיון דמת ליה
דבר תורה. כלומר מן הפסוק יש ללמוד: האב יורש את בנו. וה"ה
אין לו לבעל לירש כשהוא עצמו בקבר וה"נ בן אע"ג דיורש
והותרה לינשא לאחר
א) צ"ל בשדה דאיירינן וכו'
לבתו כדילפינן בריש פירקין [קט.]: יורשת את בנה. וה"ה לבתה במקום
אמו כשהיא בקבר מואין לו כתיב מ"מ אינו יורשה כשהוא בקבר
נפרדה ממנו ושוב אינו
ובערוך ערך סדום גרס הכא
יורשה שהרי אילו תנשא
להנחיל לאחין מן האב דיליף מבעל ובסוף פ' מי שמת (לקמן דף קנט:)
שאין האב אבל אם אביו קיים הוא קודם דלהכי מיהא אהני
בסדום והיינו הך מימרא דרב
ו
לאחר האחר יורש. רשב"א.
יוסף דאמר התם דכופין על
יליף לה מקרא אחרינא נאמר סיבה בבן ונאמר סיבה בבעל כו'
משפחת אב שקרויה משפחה [קט:] להקדים שאר האב לשאר האם:
ה. דכתיב גבי טומאה כי
מדת סדום.
מטות. וכל בת יורשת נחלה ממטות וביורשת שני מטות אוקימנה [קיא.]:
וכופר האשה דלא ירית בעל נפקא לן מקרא אחרינא בפרק שור
אם לשארו (ויקרא כא).
ד)
רש"י יבמות נה: ו. שאם מת
שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף מב:) ומפרש התם טעמא לפי שהוא
איתיביה הבן בחיי אמו ואח"כ מתה
ראוי שאינו משתלם אלא לאחר מיתה וכן נזקיה ומלוה שלה למאן דחשיב ליה ראוי אור"י לפי שאינן ממורישי אשה (ט) הוי לכן צריך לפסוק
אמו אע"ג דקורבא דבן
לגבי אימיה מידי דלית ליה
אחר ובב"ק פי' דמכופר לא אתי שאר ראוי דה"א שאני כופר דלעולם הוה ראוי ומירושה לא שמעינן כופר לפי שמחיים נעשה החבלה ז:
הפסק הוא אין הבן יורש
אף מטה האם האשה יורשת את בנה.
הקשה ר"י א"כ ע"י איש נמי מסבת נחלה ממטה למטה שאם ישא משבט אחר וימות ויירשנו בנו
את אמו כשהוא בקבר
להנחיל לאחין מן האב
ואח"כ ימות הבן ותירשנו אמו שהיא משבט אחר ואמאי אזהר רחמנא לאשה מוכל בת יורשת נחלה טפי מלאיש ועוד דאם כשאין האב
דכיון דאין בין האחין מן
האשה יורשת א"כ לא תהיה נחלה ממשמשת לקרובי האב
ולקמן מקרא נפקא לן משמוש נחלה ואם שניהן יורשין יחד את הבן הא
האב ובין אמו קורבא
בעולם לא ירתי לה. יד רמה.
משפחת אם אינה קרויה
משפחה ונראה לרבינו תם ולר"י
דבגיורת
קאמר דיורשת את בנה ונפקא מינה $ שלא יהיו נכסיו הפקר :
ח
ז. שהכופר בא על ידה,
בן הו"א דנוטל. תוס' ב"ק מב:
ח. וע"ע בשיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש מה שמתרץ.