יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קטו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן
הבן ובת הבן ובן בת הבן מנין תלמוד לומר אין לו עיין עליו.
איתיביה כו'. הכי
נמי מצי למפרך מרישא דקתני האיש את אמו
כג א מיי' פ"א מהל' נחלות
א) [לעיל קיג.], ב) [לקמן
קכב: כתובות צ.], ג) [יבמות
הלכה ב סמג עשין צו
נוחל ולא מנחיל אלמא אין האם נוחלת את בנה אלא דעדיפא ליה
וא"ת תיפוק ליה דבני בנים הרי הן כבנים כדאמר בפ' אלמנה
מ.], ד) [יבמות כב: וש"נ],
טוש"ע ח"מ סי' רעו סעיף
לאותוביה מסיפא דקתני בהדיא מנחלת ולא נוחלת וקשיא ליה לרבי
(יבמות דף ע.) דזרע זרעה לא
צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים
ה) [בערוך ערך איין איתא
ד:
כד ב מיי' שם הלכה א ב ג
איין ועמ"ש הסמ"ע סי' רעו
יהודה דאמר יורשת: משנתנו איני יודע מי שנאה. דאינה עיקר
וי"ל דהתם דכתיב וזרע אין
לה מזרע משמע בני בנים כדמשמע
❖
ס"ק א וע"ע בערך עין],
טוש"ע שם ס"א:
❖
בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סד: ושם)
ו) [במדבר כז], דהיא גופה קשיא כדלקמן דפרכינן
ותנא דידן מה נפשך כו' והלכך כיון
גבי מעביר בנו ובתו באש דקאמר
איתיביה רבי יוחנן לרבי יהודה (א) בן שמעון
רבינו גרשום
דשמעינן ליה דדריש היקשא דמטות
אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו
האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם
תורה אור השלם
כדאמרינן לעיל בפירקין (ד' קיא.)
מנין ת"ל ומזרעך אלמא דמלשון
מנחילין ולא נוחלין. אלמא
מנחילין ולא נוחלין אמר ליה משנתנו איני
1 וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה
דהאשה אינה יורשת את
זרע משמע בני בנים וליכא למימר
להקדים הבן לבת בנכסי האם הכי
יודע מי שנאה ולימא ליה רבי זכריה בן
בנה וקשיא לר' יהודה:
מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד
דהתם מיתורא דריש דא"כ הוה ליה
נמי הוה מצי לאקושי ולמימר דיורשת
איני יודע מי שנאה. דלא
מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ
הקצב היא דלא דריש מטות לא מיתוקמא
ידעינן תנאי דסבירא ליה
את בנה: דלא דריש. היקשא דמטות
למדרש איפכא דקרא ומזרעך כתוב
תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ
כותיה: ולימא ר' זכריה
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת
מתניתין כרבי זכריה בן הקצב דקתני ובני
ברישא אבל מבנו ובתו לא משמע
כדאמרינן לעיל [שם] דאחד הבן ואחד
בן הקצב היא דלא דריש
במדבר לו ח
אֲבֹתָיו:
אחות ותנא בני אחות ולא בנות אחות
2 וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר
מטות. כדאוקמינן לעיל:
ליה התם בני בנים הלכך הכא דכתיב
הבת שוין בנכסי האם דלא מקיש
א)
שוין בנכסי [האם]. דלא
לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין
מטה האם למטה האב: לא מיתוקמא
ואמרינן למאי הלכתא ואמר רב ששת לקדם
בן איצטריך לרבויי בנו ובתו וממאי
מקדמי' להו: ותנא דידן
לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
כרבי זכריה. דאיכא למשמע ממתני'
דכתיב (ויקרא יח) ערות אשה ובתה
ממה נפשך. אמאי האשה
במדבר כז ח
ואי סלקא דעתך מתני' רבי זכריה בן הקצב
לְבִתּוֹ:
3 וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם
אינה יורשת בנה: אי
דהבן קודם לבת בנכסי האם: ותני
לא תגלה את בת בנה אין ראיה
היא הא אמר אחד הבן ואחד הבת שוין
דקדריש מטות. בדין הוא
אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו:
❖
עלה בני אחות ולא בנות אחות.
מדאיצטריך לכתוב בת בנה דבני בנים
דהאשה יורשת בנה כדאמר
במדבר כז ט
בנכסי האם ותנא דידן ממ"נ אי דריש מטות
ר' יהודה לעיל אשה יורשת
והא ברייתא אינה מוספת על המשנה
לא הוו כבנים דאיכא למימר דאי לא
את בנה דבר תורה כו':
אשה נמי תירש את בנה אי לא דריש מטות
אלא מפרשת היא דדוקא נקט מתני'
כתב בת בנה הוה אסרינן עד סוף
ואי דלא דרש מטות בן
הגהות הב"ח
בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה לעולם
קודם לבת בנכסי האם מנין.
בני אחות למימר שהבנים נוחלין את
כל הדורות משום דבני בנים הרי
(א) גמ' לר' יהודה ברבי
דהא לעיל נפקא לתנא דידן
דריש מטות ושאני הכא דאמר קרא וכל
דודיהן ולא הבנות כל זמן שיש בן
הן כבנים וא"ת כיון דאין בני בנים
א
1
שמעון: (ב) רשב"ם ד"ה
מהתם דאמרי' שני התם
עיין וכו' בת כלל וכיון כצ"ל
דאמר קרא מטות מקיש
בת יורשת נחלה יורשת ואינה מורשת:
לפי שהבנים באין לירש את דודיהן
כבנים מנלן גבי יבום דפוטר בן
ותיבת וכלל נמחק: (ג) תוס'
מטה כו': לעולם דריש
מתני' סדר נחלות כך הוא איש כי ימות
מכח אמם שהיתה אחותן כדכתיב ו)
הבן מיבום וכי תימא דנפקא לן מאין
ד"ה בן הבן וכו' דמיבום לא
ב
מטות ואם כן אמאי אין
2
הוה ידעינן. נ"ב ע"ל בדף קח
ואם אין לו אחים ודרשינן לקמן עיין
לו הא איצטריך לרבות ממזר וי"ל
אשה יורשת בנה דשני הכא
ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו בן
ב)
במ"ש התוס' בד"ה כלום יש
דאמר קרא וכל בת יורשת
❖
עליו דבן אחין במקום אחין קאי
דשקולים הם ויבאו שניהם אי נמי
קודם לבת כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת
יבום:
נחלה. דהבת יורשת ממון
וה"ה דבן אחותו במקום אחותו קאי
דבן הבן נפקא לן מלא ימחה פרט
אמה מה שנפל לה מן
בת קודמת לאחין יוצאי יריכה של בת קודמין
אמה ואינה מורשת ממונה
וכמי שאמם מוחזקת דמי והן באין
לזה שאין שמו מחוי וקשה לרשב"א
לאמה הוא הדין נמי לבן
מוסף רש"י
לאחין אחין קודמין לאחי האב יוצאי יריכן
לירש מכחה וסבירא ליה דבן קודם
דאמאי איצטריך הכא קרא דבני בנים
דאינו מוריש את אמו:
של אחין קודמין לאחי האב זה הכלל כל
פיסקא סדר נחלות כך הוא
ובני אחות. יורשין אחי אמן,
לבת בנכסי האם אבל לר' זכריה בן
קודמין לאחין תיפוק ליה מדלענין יבום
ולא בנות אחות. וכדפרשינן
כו' והעברתם את נחלתו
הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין והאב
הקצב הבנים והבנות יירשו כאחד
בני בנים ובנים כי הדדי נינהו לענין
ג)
לקמיה (לעיל קיג.). למאי
לבתו. הא יש לו בן הוא
גמ'
הלכתא. ממעט להו, הא
קודם לבת וכל יוצאי יריכו
קודם לכל יוצאי יריכו: תנו רבנן בן
את דודיהם דמכח אמם קא ירתי
נחלה נמי כי הדדי נינהו וי"ל דהכא
ודאי יורשות אחי אמן, שהרי
של בן קודמין לבת. זה
וסבירא ליה דבן ובת כי הדדי ירתי
איצטריך דבן הבן או בת הבן יורשין
אין לי אלא בן בן הבן או בת הבן או בן
הבת יורשת אמה ובמקום
הכלל כל הקודם לנחלה
אמה עומדת לירש אחי אמה,
בנכסי האם: ותנא דידן מה נפשך.
והוא ליתיה קודמין הנחלה
עם בני המת או בת הבת עם הבנות
בת הבן מנין תלמוד לומר אין לו עיין
ד)
ה)
שהרי האשה יורשת את
ליוצאי יריכו: תנו רבנן בן
כלומר מה הוא דעתו דסבירא ליה
דמיבום לא הוה ידעינן (ג) אלא
אחיה במקום שאין אח (שם)
.
אין לי אלא בן דליהוי קודם
עליו 3 בת אין לי אלא בת בת הבת ובן הבת
לקדם. שיקדמו הבנים לבנות
דעדיפא מאח א ולר"י נראה הא דבני
תרתי בן קודם לבת בנכסי האם
לנחלה בן הבן דליהוי קודם
ובת בן הבת מנין ת"ל אין לו עיין עליו
לירש את דודיהן, דילפינן
לאבי אביו והכי נמי בת
בנים כבנים גבי יבום מנחלה הוא
כדקתני האיש את אמו ולא הבת את
מירושה ראשונה דהבן קודם
הבן ובן בת (הבת) של
הא
דקיימא לן ולא מהנך טעמי דפרישית
אמה ונפקא לן לעיל מהיקשא דמטות
לבת (שם). אין לו עיין
בן שיהא יורש אבי אמו
עליו. מצי למכתב ובן אן
מנין ת"ל אין לו כלומר
לעיל ואם תאמר ומנלן דממזר יורש את אביו כדמשמע
וסבירא ליה דאין האשה יורשת את בנה דלהכי לא דריש היקשא
לו, כדאמרינן בקדושין (ד.)
מהאי אל"ף דאין לו עשה
דמטות מה נפשך דמקיש לחצאין והלא אין היקש למחצה: לעולם
בקידושין (דף ד. ושם) דהא גבי יבום (יבמות ד' כב:) צריך רבוי וכן
אן כסף, וכמו מאן יבמי,
עי"ן כלומר עיי"ן עליו מכל
מאן בלעם, ולהכי כתב אין,
צדדין הבאין מכח כחו א)
דריש מטות. להיקשא שיקדום הבן לבת בנכסי האם ומיהו להכי
גבי בת כהן נמי איצטריך קרא לזרע פסול וליכא למימר דנפקא
למידרש עיין עליו אם יש לו
לו יורשתו והכי נמי דרשי
❖
לא דרשינן היקשא לומר שתירש האם את הבן דאמר קרא וכל
לן מואין לו דשקולין הם או משום דיבום בנחלה תלא רחמנא
בן בעולם (יבמות כב:).
בת והוא הדין נמי לכל
הני דקודמין לנחלה צריך
בת יורשת נחלה ממטות וגו' והוה מצי למכתב וכל בת נחלה וכתיב
וגבי יבום איכא רבויא דאי איצטריך דרשא להכי אמאי פריך בפ' שני
לפשפש ולחקור ולעיין
יורשת למימרא דוקא יורשת שני מטות אבל אינה מורשת לשני
דיבמות (דף כב: ושם) יורשו ומטמא לו פשיטא ויש לומר דזרע משמע
אחריהם אם יש להן
מוסף תוספות
מטות אם מתה היא אלא אחד מהם דהיינו אב דאין האם יורשת.
כשר לכך איצטריך גבי בת כהן רבויא אבל בן משמע נמי פסול והא
יורשין מכל כחו ליתן להם
א. דבת (ובת הבן ובת
נחלתו ואחיו נמי דקודמין
ורבינו חננאל דייק מ"ם דממטות מקצת שני מטות הוא דיורשת
דאיצטריך גבי יבום לרבויי בן פסול היינו משום דה"א נילף אחוה אחוה
הבת) מקימה שם ואח אינו
לאחי האב צריך לעיין לכל
ואינה מורשת כגון אם שאין האם יורשת בתה והוא הדין לבנה דעל
מבני יעקב דכשרים ולא פסולים דמהאי טעמא נמי אמר התם דה"א
מקים שם אלא צריך
הבאין מכח אחיו וליתן להן
לייבם. תוס' לעיל קח: ד"ה
כרחך האי מ"ם לדיוקא דידיה אתא דאי לגופיה לאשמועינן דבירושת
שאח פסול אינו זוקק ליבום אי לאו משום דמצינו בקרא דבן פסול פוטר
כלום.
א) נראה דצ"ל הבאין מכח
אחד משני מטות מיירי לשתוק קרא מיניה ולא לכתוב לא מטות ולא
ומדלענין מיפטר פוטר מזקיק נמי זקיק: [וע' תוס' לעיל קט. ד"ה כיון]:
כחו ליתן להם ירושתו.
מ"ם והוה אמינא דלכל אשה אזהר רחמנא שלא תנשא לשבט אחר
אפילו
בין שהיא יורשת מטה אחד בין יורשת שני מטות: מתני' בן קודם לבת. ראובן קודם לדינה אחותו לירש את יעקב וכן כל יוצאי יריכו
של ראובן אם מת ראובן קודמין לדינה אחותו לירש את יעקב כגון מת ראובן חנוך בנו קודם לדינה לירש נכסי יעקב ובן של חנוך ובן
בנו עד אלף דור כולן קודמין לדינה. ובגמרא מפרש טעמא מדכתיב אין לו עיין עליו: בת קודמת לאחין. ואם יש אב למת גם לו קודמת:
אחין קודמין לאחי האב. ואם יש להן אחות הן קודמין לאחות והאחות ויוצאי יריכה קודמין לאחי האב: כל הקודם בנחלה. ומת יוצאי
יריכו עומדין במקומו לירש אותה נחלה ולא שאר קרובי המת יורשין אותו אע"פ שקרובין למת יותר מיוצאי יריכו של זה: והאב
קודם. לירש בנו או בתו שמתו לכל יוצאי יריכו דהיינו אחי המת וכבר נפקא לן בריש פירקין [קט.] מוהעברת [במדבר כז] דהאב קודם לאחין. ודוקא
מיוצאי יריכו אבל יוצאי יריכו של בנו קודמין לכל אדם: גמ' ובת הבן. במקום שאין שם בן הבן: ובן של בת הבן. והוא הדין לבת של בת
הבן אבל לישנא קלילא הוא דנקט אבל בת של בת תרי זימני רצופין לאו לישנא קלילא הוא: אין לו עיין עליו. של מת אם יש לו בן או
הבא מכחו של בן כגון יוצאי יריכו. ויו"ד יתירא קא דריש דמצי למכתב אן בלא יו"ד כדכתיב [במדבר כב] מאן בלעם והכי מפרשינן בקידושין
(דף ד.) גבי ויצאה חנם אין כסף [שמות כא]: עיין עליו. דהאי מת אם יש לו בת כלל (ב) וכלל וכיון דאיכא יוצאי יריכה עובר ירך אמו הוא [גיטין כג:]:
הא