קטו:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפילו
נשיא שבישראל. שרוצה לתקן לפי צורך שעה כעין שמצינו
הא כיצד. כלומר (ב) ודאי כי היכי דאמרינן עיין עליו למטה הכי
כה א מיי' פ"א מהל'
א) [תוספתא ידים פ"ב ע"ש],
ב) פסחים נד. ע"ש, ג) [שם
נחלות הלכה ג סמג
בבני בנימין שהתנו שלא תירש בת הבן עם אחיו אין
נמי אמרינן עיין עליו למעלה שאם כלה זרעו לגמרי העבירנה
איתא רבא וע"ש ברש"י],
עשין צו טוש"ע ח"מ סי' רעו
שומעין לו משום צדוקין : מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה
ליורשי האב למעלה הא כיצד אתה מוצא בכל מקום עיין עליו:
א
ד) [שם איתא רבא],
סעיף א:
❖
כו ב מיי' שם הלכה ד
ה) בדפו"י אחי ועיי' רש"ש,
ענה. קשה לר"ת דאמאי אהדר ליה מענה דלמא בן הבן הוי כבנו
נחלה ממשמשת והולכת עד
ראובן. שאם אין לו אב ולא אח ולא בן
❖
טוש"ע שם סעיף ב:
אבל בת בנו לא תהיה כבנו אלא כבתו
אח ולא אחות ולא בן אחות ולא בני
הא כיצד אנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן
(ו) ונראה לר"ת דענה אשה היתה
בניהן עד עולם ולא אבי האב ולא
תורה אור השלם
מוסף רש"י
כדמוכחי קראי דכתיב ואלה בני
אחי האב ולא בני אחי האב ולא
ולימא עד יעקב אמר אביי גמירי דלא כלה
1 אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי
אהליבמה בת ענה בת צבעון אלמא
אחות האב ולא בני אחות האב
אלה בני שעיר כו' וצבעון
שבטא אמר רב הונא אמר רב כל האומר
יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל
ב
ואנה. אלמא אחי הוו,
וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
אשה היתה וליכא למימר דענה אחר
מחזרין למטה ולמעלה על קרובי
תירש בת עם בת הבן אפילו נשיא שבישראל
וכתיב אלה בני צבעון
בראשית לו כ
היה דהא אמר הכא דצבעון הוליד
אבותיו עד ראובן ולא יתנוה לקרובי
ואיה ואנה. אלמא בנו היה
2 וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה
אין שומעין לו שאינן אלא מעשה צדוקין
(פסחים נד.). שבור מלכא.
ענה
ועוד דמיד אחר קרא דמייתי
האם שבודקין אחר (אחי) אבי אבי
וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא
שמואל קרי ליה רבא שבור
אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ
דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא
הכא הוא ענה אשר מצא וגו' כתיב
אביו ואם אין אבי אבי אביו לא הוא
מלכא משום דבקי בדינין
אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן
❖
והלכתא כוותיה בדיני כדין
לדיננא שהיו צדוקין אומרין תירש הבת עם
בראשית לו כד
אלה בני ענה דישן ואהליבמה בת
ולא בניו ולא בני בניו בודקין אחר
אָבִיו:
היוצא מפי המלך שמתקיים,
ענה והשתא אהדר להו שפיר ר'
אחי אבי אבי אביו או הוא או יוצאי
בת הבן נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר
ושבור ממלך פרסיים היה
❖
בימי רבא (שם).
יוחנן בן זכאי דבת הבן חשובה כבן
יריכו דהיינו דוד אבי אביו או בני
הגהות הב"ח
להם שוטים מנין זה לכם ולא היה אדם
לירש עם שאר בנים שהן קודמין
דוד אבי אביו אבל האבות לעולם
(א) גמ' ומנו שמואל. נ"ב
שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט
קודמין לאחי האבות כדאמרינן לקמן
לבת ב מדקרי ליה יושבי הארץ וכך
עי' בסוף מסכת ב"מ:
מוסף תוספות
כנגדו ואומר ומה בת בנו הבאה מכח בנו
(ב) רשב"ם ד"ה הא כיצד
א)
אבי האב ואחי האב כגון אברהם
היא קודמת לבת ומכאן סותר לבסוף
כלומר כי היכי כצ"ל ותיבת
א. דחיישינן שמא מן
תירשנו בתו הבאה מכחו לא כל שכן קרא
וישמעאל בנכסי עשו דאברהם קודם
ק"ו שלהן והא דכתיב הוא ענה
ודאי נמחק: (ג) ד"ה נחלה
ג
הצדוקין הוא או שלא
וכו' אח"כ באחין דהיינו אחי
לחזק דברי הצדוקין. תוס'
וכן יהא הולך ובודק עד ראובן דאבי
בלשון זכר היינו משום שירשה עם
עליו את המקרא הזה אלה בני שעיר
1
אבי אבי אבי האב וכו' אחות
רי"ד. ב. דמ"ט מיקרו בני
אבי אבי אב תחלה או הוא או בניו
ה)אחי' צבעון כזכר וא"ת והיאך ירשה
אבי אבי אבי אביו וכו' בני
בנים לפי שעומדין לו
החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה
נמואל יורשין אותו ואם אין
במקום בנים א"כ בת הבן
ואם אינו יבדוק אחרי כן באחין דהיינו
ענה והלא היה לה אח (ז) וכתיב ובני
וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלא
לו אחים או בני אחים
במקום הבן עומדת ואינה
ב) 2
צבעון איה וענה וי"ל דמת איה תדע
אחי אבי אבי האב או הוא או
(ג)
או בנות אחים נותנים
יורשת עם הבת. רבינו יונה.
מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ענה
לאחותו או לבני אחותו
ג. ומה שאמר לו בכך
מדלא חשיב בני איה כדחשיב בני
בניו ואם אין יבדוק באחותו או בבניה
שהיא בת נמואל ואם
אתה פוטרני, שגם הם היו
ודלמא תרי ענה הוו אמר ג)רבה אמינא מלתא
ענה ורש"י פירש בפירוש חומש
דהיינו אחות אבי אבי אביו ואם
אין אח או אחות ונתתם
מודים שבת הבן יורשת
דלא אמרה שבור מלכא ומנו (א) שמואל
דאהליבמה היתה בת ענה ובת צבעון
אינו עולה עוד למעלה דור אחד
את נחלתו לאחי אביו וכו'
ואפי' במקום אחין, אלא
לאליאב אבי אביו של מת
דמק"ו דבת הבן קאמרינן
וכי היכי דאמר הכא שבא צבעון על
ויבדוק תחלה באבות ואח"כ באחיהם
איכא דאמרי אמר רב פפא אמינא מלתא
(או לאחי אליאב וכו' וחצרון
דלירת בת, ואם מפני
אמו והוליד ממנה ענה ולכך חשיב
ואחר כך באחיותיהם וכן לעולם עד
וכרמי) תא"מ ונ"ב ס"א והוא
שהכתוב קרא אותה בני
דלא אמרה שבור מלכא ומנו רבה אמר
ד)
עיקר ואם אין אליאב
אין זו ראיה, והוא השיב
ליה (ח) בני שעיר הכי נמי בא ענה על
ראובן כגון ובני ראובן חנוך ופלוא
נותנין לבניו של אליאב
לא תהא תורה שלמה שלנו
קרא הוא ענה הוא ענה דמעיקרא אמר
אמו והוליד ממנה אהליבמה ולהכי
ובני פלוא אליאב ובני אליאב נמואל
דהיינו אחי אביו של מת
שמונה אותה כבן בין
ליה רבי בכך אתה פוטרני אמר לו שוטה
מת אליאב בלא בנים
הבנים כשיחה בטלה
קרי לה אהליבמה בת ענה בת צבעון:
ודתן מת בנו של נמואל בלא זרע
ובני בנים חוזרים אצל
שלכם, ועוד שכיון
ולא
נמואל יורשו ואם אין נמואל קיים אחיו
כי
פלוא ואם מת נותנים
שיורשת עם האחין בטל
❖
לראובן ואם אין ראובן
ק"ו שלהם. רמב"ן.
בניו של נמואל דהיינו בני נמואל יורשין אותו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו דהיינו דתן דודו או הוא או בניו כלה
נותנים לחנוך חצרון וכרמי
דתן נותנין לאליאב אבי אביו של מת או לאחי אליאב או לאחות אליאב להם ולבניהם ולבני בניהם מת אליאב בלא אחים ובני אחים
כו': (ד) בא"ד דרמי בר
חמא וכן הלכה הס"ד:
חוזרין אצל פלוא ואם מת נותנין לחנוך וחצרון וכרמי או לבניהם דהוו להו בני אחי אבי אבי אביו של מת ובענין זה אי אפשר שלא ימצא
רבינו גרשום
(ה) ד"ה אלא צבעון בא וכו'
אחד בשבט הראוי לנחלה שאין השבט כלה לגמרי. כללא דמילתא אבי המת קודם לאחי המת וכן אבי אבי המת קודם לאחי אבי המת
א"כ לא לכתביה גבי צבעון.
ירושתן: הא כיצד נחלה
אבל אחי המת קודם לאבי אבי המת וכן אחי אבי המת קודם לאבי אבי אביו של מת כדאמרינן לקמן [קטז:] גבי בעיות דרמי בר חמא (ד):
נ"ב כלומר אמאי כתביה לענה
ממשמשת והולכת עד
טפי מאיה והרי שניהם היו
ראובן. עד בנו של ראובן
ולימא עד יעקב. שאם מת ראובן הוא וכל זרעו חוזרין אצל יעקב ואם אין יעקב שמעון ולוי יורשין את הראוי לראובן אחיהם דהוו להו
בניו של צבעון וכך מפורש
חנוך או פלוא ובני פלוא
אחי אבי אבי אב אביו: אמר אביי. אם כן נמצא שבט אחד כלה מישראל וגמירי דלא כלה שבטא. וראיה לדבר במלאכי (ג) כי אני ה'
בתוס' פרק מקום שנהגו
אליאב ובני אליאב נמואל
בדף נד: (ו) תוס' ד"ה
דתן ואבירם ועכשיו אם
לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם בפר"ח. ראובן דנקט לאו דוקא אלא מפני שהוא שבט ראשון נקטו: אמר רב הונא אמר רב כל.
מלמד וכו' ונראה לר"ת. נ"ב
מת אבירם בלא יורש יורש
דיין האומר ופוסק דין שתירש הבת של מת עם בת הבן של מת מקל וחומר דלקמן אפילו הוה הדיין נשיא בישראל שהכל נמנין עמו לדון
כונתו דריב"ז השיב לצדוקי
אליאב אביו ואם היה מת
גם מתחלה על פי האמת
אליאב יורש נמואל ודתן
כמותו אין שומעין לו מפני שדין זה מעשה צדוקין הוא כדמפרש לקמן ולחזק את הדבר אמר כן כעין דאמרינן (מנחות ד' לב.) אם יבא אליהו
דענה אשה היתה דמעתה
אחיו ואם אין שכבר מתו
ויאמר אין שומעין לו. ויש מפרשין שכיב מרע שמצוה תירש הבת בנכסיי עם בת בני ואליבא דר' יוחנן בן ברוקה דאמר לקמן בפירקין [דף קל.] אם
מיפרך ק"ו שלכם והצדוקי
תחזור ירושתו א) מכח
לא הבין וסבר דענה זכר
אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין הכא אין שומעין לו משום דדמי דמכח ירושה בלא צואה היא באה לירש עם בת הבן כדברי צדוקין
אמם ואם כולן מתו תחזור
היה כפשוטו של מקרא ולכן
הירושה לפלוא שהוא אבי
הלכך אמור רבנן דאין שומעין לו ולאו מילתא היא דבלאו מעשה צדוקין נמי אין שומעין דמתנה על מה שכתוב בתורה שהרי הבת אינה
א"ל רבי בכך אתה פוטרני
אביו של מת ואם אין
ראויה לירש כלל עם בת הבן דאפילו ר' יוחנן בן ברוקה לא אמר אלא בבן בין הבנים או בת בין הבנות דבלאו הכי הוה ראוי לירש קצת
גם אנחנו מודים דבן הבן
פלוא תחזור הירושה לבני
[יורש זקנו וריב"ז השיב לו]
פלוא או לבתו ואם אין לו
הלכך ראוי גם לירש לו את הכל אבל בת בין הבנים והוא הדין לבת אצל בת הבן אין בדבריו כלום והכי אמרינן לקמן בפירקין [שם]: כדתניא.
האמת ואמר לו לא תהא תורה
בנים לפלוא תחזור לאחי
במגילת תענית דקחשיב אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומיירי בטבת וקתני בעשרים וארבעה בו תבנא לדיננא שבנו למשפטנו הראשון שהודו
שלימה כו' כלומר לא היתה
פלוא דהיינו חנוך חצרון
תשובתי שיחה בטילה כמו
וכרמי: ומקשי' ולימא עד
לנו הצדוקין: עם בת הבן. ומיהו עם בן הבן מודו דלא תירות. צדוק ובייתוס תלמידי אנטיגנוס איש סוכו היו והיו שונין לתלמידיהן מה
שהבנת [אלא אני] השבתיך
יעקב. כלומר סמוך ליעקב
שקיבלו מאנטיגנוס אל תהיו כעבדים המשמשין כו' [אבות פ"א מ"ג] וטעו התלמידים בכך שהיו סבורים דהכי קאמר עבדו למקום ואל תקבלו שכר ואמרו כמו
דענה אשה היתה בת בנו
דתחזור ירושה לראובן
של שעיר כדמוכח מבת ענה
ומ"ש דקאמר עד ראובן
שאין בו ממש בדבר זה כן כל דברי חכמים וטעו ופקרו בדברי חכמים ונקראו צדוקין על שם צדוק ובייתוסין על שם בייתוס באבות דרבי
בת צבעון והיתה יורשת עם
ולא ראובן ממש גמירי דלא
נתן (פ"ה ה"ב): קרא עליו מקרא. שאנו למידין ממנו שענה בנו של צבעון היה וקרא ליה בן שעיר וקאמר נמי יושבי הארץ כלומר שענה ירש ארץ
יושבי הארץ דהשתא מיפרך
כלה שבטא מראובן דמצי
ק"ו שלכם דמה לבת בנו כו'
שעיר אבי אביו ונמצא שבני בנים יורשין נחלת האב כבנים עצמן והוא הדין לבת בנו והלכך לא תירש הבת עם בת הבן כי היכי דאינה יורשת
למירש: כל האומר תירש
וז"ש ר"ת ומכאן סותר לבסוף
הבת. של אב עם בת הבן
עם הבן: וכתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה וגו'. אלמא בנו היה ולעיל קרי ליה אחיו: אלא צבעון בא על אמו והוליד ממנה ענה. נמצא
ק"ו שלהן דזה היה בדעתו
היכא דליכא בן אפי' נשיא
שהוא אחיו ובנו ואין לומר דבנו של צבעון היה והאי דקרי ליה בן שעיר לא משום שהיה אחיו של צבעון אלא לאשמועינן דבני בנים הרי הן
כשהשיב לו מתחלה ולפי פי'
כו': תבנא לדינא. חזרנו
זה לא יהיה פי' לא תהא
לדינו: מפטפט. מקנתר
כבנים א"כ לא לכתביה גבי צבעון (ה) אלא מדקאמר צבעון וענה אחים היו ומיהו מדכתיב יושבי הארץ שמעינן מהכא דבני בנים הרי הן
תורה שלימה כו' איני [צריך
כנגדו להשיב לו דבור ומה
כבנים לנחלה: אמר רבה אמינא כו' ומנו שמואל. ולפי שהלכה כמותו בדינים
קרי ליה הכי והוא שם של מלך פרס: איכא דאמרי אמר
לדחותך בקש כמו] שפרשב"ם
בת בנו הבאה מכח בנו
[בכורות מט:]
דלא דחה אותו בקש כל עיקר
תירשנו וכו': קרא עליו
רב פפא כו'. רבה נמי קרי שבור מלכא משום דהלכתא נמי כוותיה לבד משדה ענין ומחצה [עי' גיטין עד:] דהלכתא כרב יוסף (לעיל דף קיד:): בכך
ואי לאו פר"ת הייתי מפרש
המקרא הזה. כלומר שלא
אתה פוטרני.
בתמיה הלא גם אני מודה לך דבן הבן יורש את זקנו ואפילו במקום בת אבל בת הבן [הוא] דאמרינן שתירש הבת עמה:
על פי דרכו [דלא מיפרך]
היה רוצה להחזיר להם
ק"ו שלהם וא"ל דענה אשה
תשובה אלא מתוך דבריהם
לא
היתה אלא לאחר שהצדוקי
רצה לנצחן שהן מודין
א"ל רבי בכך אתה פוטרני [אבל מתחלה היה סבור] דענה זכר היה וקרא דבת ענה בת צבעון איננה ראיה דיש לפרש דענה בא [על
שממזר אינו יורש את אביו אע"פ שבא מכחו: וצבעון וענה. אלמא דאחי הוו והדר כתיב אלה בני צבעון ואיה וענה
אמו אלא דלאחר שא"ל בכך אתה פוטרני] אז השיב לו ריב"ז לא תהא תורה שלימה כו' פי' איני צריך לדחותך בקש: (ז) בא"ד דכתיב
אלמא דענה בן צבעון היה אלא מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה דאחיו ובנו הוה ומדבריהן החזיר
ובני צבעון וכו' שבא צבעון על אמו. נ"ב פי' אשת שעיר: (ח) בא"ד חשיב ליה בבני שעיר הכי נמי בא ענה על אמו. נ"ב פי' אשת
להן תשובה דממזר אינו יורש אע"פ שבא מכחו בת האב נמי אע"פ שבאה מכחו אינה יורשת במקום בת הבן ואמר
צבעון שהיא אשת אביו ואמו לאו דוקא:
לו אותו זקן רבי בכך פוטרני ומדחני שלא תירש בת האב עם בן הבת. אמר
לו שוטה בדין הוא שאפטרך בכך
א) אינו מובן ואולי דצ"ל דתחזור הירושה לאחיותיהם ואם כולן מתו וכו'.