יש
נוחלין פרק
שמיני בבא בתרא
קטז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
על זה בחרת מעוני. טוב לך במכות הללו ממה שהיית עני
לא תהא תורה שלמה שלנו כו'. איני צריך לדחותך בקש. ומיהו
כז א מיי' פ"א מהל' נחלות
א) לקמן קמא., ב) ברכות ה:,
ג) מו"ק כז: ע"ש,
הלכה ב סמג עשין צו
מעיקרא לא היה חפץ לגלות לו טעמו של דבר דאסור לגלות להם
דעשיר היה דלא מצינו שהפסיד איוב אלא בהמות אבל קרקעות
ד) [שופטים כא], ה) ריעב"ץ
טוש"ע ח"מ סי' רעו סעיף
❖
❖
טעמי תורה: כשיחה בטלה שלכם. קל וחומר שאתם דנין מעצמכם
וכסף וזהב לא הפסיד אע"ג דקאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום
מ"ז, ו) שייך לע"ב,
א:
שיש עליו תשובה מה לבת בנו שיפה
כחה במקום אחין שיורשת
אשוב שמה (איוב א) מתנחם
היה על הפסדו שלא היה לו לחוש
במקום אביה כגון בנות צלפחד שירשו
שבמותו לא יוליך כלום עמו כדכתיב
תורה אור השלם
רבינו גרשום
בנכסי חפר אבי אביהן עם בני חפר
בקהלת (ה יד) ומאומה לא ישא בעמלו
ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה
1 וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה
שלא תהא תורה שלמה
שנאמר נתן תתן להם אחוזת נחלה
שיולך בידו והא דכתיב (רישיה דקרא)
שלכם מה לבת בנו שכן יפה כחה במקום
שלנו כשיחה בטלה שלכם.
לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט
: תאמר בבתו
(איוב מב) ויתנו לו איש קשיטה אחת
בתוך אחי אביהן
אלא אותו ק"ו שאתם
מִיִּשְׂרָאֵל: שופטים כא יז
[במדבר כז]
האחין תאמר בבתו שהורע כחה במקום אחין
2 וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר
מבקשים ומביאין ראיה
שהורע כחה אצל האחין. כשם
ונזם זהב אחד לא מפני שהיה עני
ונצחום ואותו היום עשאוהו יום טוב 1ויאמרו
שתירש מופרך ומוקשה
לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין
שאינה יורשת עם אחיה בנכסי אביה
אלא דורון היו מביאין לו: הוא משום דמה לבת בנו
לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ
ו) אבי האב ואחיו. כגון אברהם
ירושת פלטה לבנימן ולא ימחה שבט
בדין הוא שתירש קודם לבת
במדבר כז ח
כך אינה יורשת עם בת אחיה. בוא
לְבִתּוֹ:
3 יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא
שכן יפה כחה במקום אחי
מישראל אמר רבי יצחק דבי רבי אמי מלמד
וראה שבנות צלפחד ירשו בנכסי
ויעקב בנכסי עשו מהו אמר
אביה דהיא עומדת במקום
יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה
שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן
אביה ויורשת עם אחי אביה.
חפר ולא לקחו בני חפר ובנות חפר
רבא תא שמע האב קודם לבן ש"מ
וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה
תאמר בבתו אע"ג דאתיא
יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל:
עם האחין אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון
כל נכסי חפר נמצאת בת הבן
שאברהם קודם לפי טעותו לא היה
א)
מכחו דתירשנו שכן הורע
צפניה א טו
4 יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם וְיֹשֵׁב
קודמת לבת דהיינו בנות צלפחד
בן יורש את אביו אלא אב קודם כל
כחה במקום אחין שאינה
בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש
נוטלת ירושה במקום אחיה
קֶדֶם סֶלָה אֲשֶׁר אֵין
שקדמו לבנות חפר: ואותו היום.
שעה לבן שהיה סבור שאברהם יורש
ברוך הוא מלא עליו עברה כתיב הכא
דהבן קודם לבת. וכתיב
חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ
שנצחום כ"ד בטבת היה: שלא תירש
כשימות עשו ויפלו הנכסים לפני יצחק
במעשה בנימין כשנתפייסו
תהלים נה כ
אֱלֹהִים:
והעברתם את נחלתו וכתיב התם יום עברה
2
3
5 אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ
אחיו עמו השבטים ואמרו
בת הבן עם האחין. של בן אלא האחין
ולדבריו שהיה סבור שאברהם קודם
ירושת פליטה לבנימין.
היום ההוא 4 אשר אין חליפות למו ולא יראו
לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא
ליעקב אין בן יורש את אביו:
יורשין כל נכסי האב ואפילו חלק
מאי ירושת פליטה התקינו
יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ
אלהים רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר
שלא תירש בת הבן עם
ירמיהו כב י
מוֹלַדְתּוֹ:
שהיה ראוי לאחיהן המת לפי שבאותו
ושהיה
6 וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי
האחין של אביה לפי שלא
כל שאינו מניח בן וחד אמר כל שאינו מניח
מעשה דפלגש בגבעה מתו במלחמה
היו רוצין שלא יתמעט
שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי
השבט ולא תסוב נחלתו
תלמיד תסתיים רבי יוחנן דאמר תלמיד דאמר רבי יוחנן דין גרמיה
כל שבט בנימין ואפילו הנשים
מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא וַיֹּאמֶר
ב)
(א)
משבט לשבט שאילמלי
הֲדַד אֶל פַּרְעֹה שַׁלְּחֵנִי
כדכתיב ד) מה נעשה לנותרים לנשים
דעשיראה ביר תסתיים דרבי יוחנן דאמר תלמיד ומדרבי יוחנן אמר תלמיד
תירש והיתה רוצה לינשא
וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי:
כי נשמדה מבנימין אשה ולא נותר
לשבט אחר תסוב נחלתם
מלכים א יא כא
רבי יהושע בן לוי אמר בן והא רבי יהושע בן לוי לא אזיל לבי טמיא אלא
ג)
7 מִבְּנֵי יוֹאָב עֹבַדְיָה בֶּן
לשבט אחר אע"פ שבהיתר
מהם כי אם שש מאות שנשאו נשים
לבי מאן דשכיב בלא בני דכתיב 5 בכו בכה להולך ואמר רב יהודה אמר רב
היא עושה שכשהזהירה
יְחִיאֵל וְעִמּוֹ מָאתַיִם
ארבע מאות מבנות יבש גלעד
תורה לא תסוב נחלה
וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְּכָרִים:
להולך בלא בן זכר אלא רבי יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד ומדר' יהושע
(ב)
ממטה למטה אחר לאותן
עזרא ח ט
ומאתים שחטפו מבנות שילה ונמצא
8 חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד
שעמדו על הר סיני בלבד
בן לוי הוא דאמר תלמיד רבי יוחנן אמר בן קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא
כל ארץ בנימין לשש מאות איש לפיכך
הזהירה ולא לדורות שכתוב
אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי:
קשיא הא דידיה הא דרביה: סימן הדד עני וחכם: דרש רבי פנחס בן חמא
בפרשה זה הדבר אשר
איוב יט כא
באותו העת מגיע (ג) מאד מן הנחלה
9 הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן
צוה ה' לבנות צלפחד
מאי דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר
לאשה אחת הבאה לירש ואם תנשא
6
וגו' ואמר ולא תסוב וגו'
כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי:
מכלל דהוראת שעה היתה
איוב לו כא
הצבא מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה דוד שהניח
לשבט אחר נמצאת נגרעת נחלת
01 חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת
ולאו לדורות והכי קאמר
שבט בנימין לפיכך התקינו דהיכא
בן נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה ויואב לא הניח
לקמן בהאי פירקין ועכשיו
וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה:
❖
התקינו לבנימין שלא תירש
דיש בנים יורשין את אביהם דלא
משלי טז יד
בן והכתיב מבני יואב עובדיה בן יחיאל אלא דוד שהניח בן כמותו נאמרה
7
בת הבן עם האחין כדי
מיעקרא נחלה מבני המת התנו שלא
שלא תסוב נחלה אבל
בו שכיבה יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה דרש ר' פנחס בן חמא
תירש בת הבן עמהן דהפקר ב"ד
אם רוצה לינשא לאחד
הגהות הב"ח
קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות שנאמר חנוני חנוני
משבטה תירש עם האחין:
8
הפקר אבל אם לא הניח בנים אלא
(א) גמ' תסתיים דר' יוחנן
אשר אין חליפות למו
אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי וקא אמרי ליה חבריה השמר אל תפן אל און
9
בנות ה)(לשם גם הבנות) גם בת הבת
הוא דאמר תלמיד דאמר
זה שלא הניח תלמיד.
וכו' ביר תסתיים דר' יוחנן
כי על זה בחרת מעוני דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך
תחתיו שלא רצה ללמד
תירש עמהן דלא ניחא ליה למת
הוא דאמר: (ב) שם להולך
תורה לאחרים. דין גרמיה
אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה:
שתעקר נחלתו מזרעו אי נמי היכא
בלא בנים אלא ר' יהושע
דעשיראה ביר. שהיה שומר
01
בן לוי: (ג) רשב"ם ד"ה
(ונכנס המגיהמן) [השן] של
דאיכא בנות ובת הבן תירש בת הבן
זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי ירכו:
שלא תירש וכו' מגיע הרבה
בנו הקטן ומפני עגמת נפש.
את כל הנכסים ומסתמא היו נזהרות
מאד מן הנחלה: (ד) ד"ה
בעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב כגון אברהם וישמעאל בנכסי עשו
ואם איתא דר' יוחנן [הוא
דין גרמא וכו' לא היה אומר.
דאמר] שלא הניח בן היינו
שלא להנשא לשבט אחר פן תסוב
איזה מהן קודם אמר רבא תא שמע האב קודם לכל יוצאי ירכו ורמי בר חמא
א
נ"ב ובלאו הכי נמי יש לפרש
רשע הרי איהו לא הניח
הנחלה לשבט אחר והכי משמע קרא
דלא היתה נחמה איבעי ליה
בן דכולן מתו בחייו ולא
אגב הוה קרי לנפשיה רשע אלא
לנחומי צעורי קא מצערא
ויאמרו לתת הירושה לפלטת בנימין
ליה שמזכיר לפניו שאינו ירא
תסתיים דהוא דאמר זה
כלומר לבנים הנקראים על שבט בנימין ולא לבת הבן שיכולה להנשא לשבט אחר ונעקרה נחלה מבנימין: ה"ג מלא עליו עברה.
אלהים וכ"כ תוס' בברכות דף
שלא הניח תלמיד: לבי
❖
בפירוש רבינו חננאל כלומר שונא אותו: חליפות. חליפין ממלא מקומו: דין גרמא דעשיראה ביר. נשאר אצלו שן אחד מבניו ובו היה
ה ע"ב ע"ש:
טמיא. לבית אבל נפיק
מאטב"ח ומאלב"ם אבל:
מנחם למרי נפש האבלים שהשן של מת אינו טמא דתנן באהלות פרק ג' (מ"ג) כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן
אלא למאן דשכיב בלא בני.
ובשעת חיבורן הכל טמא. וכיון דרבי יוחנן לא הניח בן אם איתא דסבירא ליה דמי שלא הניח בן נקרא לא ירא אלהים לא היה אומר (ד)
מפני עגמת נפש אי הוה
מוסף רש"י
אמר דהוא רשע לא אזיל
לבריות דין גרמא דעשיראה ביר דאמרינן בעלמא (ברכות דף לד:) חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה כדכתיב [תהלים לב] אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:
דין גרמא דעשיראה ביר.
לבי טמיא רשע: הא דידיה.
לא הוה עייל לבי טמיא. לבית המת להתאבל עליו כדתנן (אהלות פ' טז מ"ג) בית מלא טמיא מלא מתים לפי שלא היה רוצה להתבטל מלמודו:
זה עצם של בן עשירי שמת
כלומר משמו היה אומר
לו. ביר כמו בר, וצר עצם
שלא הניח תלמיד. ומשמיה
הא דידיה. דין גרמא כו' דסבירא ליה כר' יהושע בן לוי זה שלא הניח תלמיד: הא דרביה. מאי דאמר זה שלא הניח בן ולא סבירא ליה:
פחות מכשעורה ממנו שאינו
דרביה אמר זה שלא הניח
קשה עניות כו'. וצריך למיבעי רחמי. ואגב גררא דדרשות דר' פנחס בר חמא נקט ליה הכא: כי יד אלוה וגו'. היינו נ' מכות שהרי במצרים
מטמא במגע והיה נושאו
בן: כי יד אלוה נגעה בי.
קשור בסודרו לעגמת נפש
דכתיב ביה אצבע אלהים הוא (שמות ח) לקו י' מכות נמצא ליד שיש בה חמש אצבעות חמשים מכות: אל תפן אל און. אל תהרהר אחר
דהיינו חמשים מכות דגמרי'
(ברכות ה:).
יד דהכא מן וירא ישראל
מדת הדין כי יש מצירים יותר ממך כי טוב לך זה החמשים מכות מעוני והרי יש לך כסף וזהב וקרקעות ועדיין הקב"ה מרחם עליך יותר
את היד הגדולה שבאצבע
מהרבה בני אדם שהן עניים: חמת מלך. היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום. מלאכי מות היינו חולה שנוטה למות: יכפרנה. יקנחנה:
של הקב"ה לקו י' מכות ועל
הים לקו נ' מכות דהתם ראו
בעי רמי בר חמא אבי אביו. של מת ואחי אביו של מת איזה מהן קודם. ומשום דתרוייהו אתו לירש את המת מכח אבי המת קא בעי לה:
כל היד מתחלקת לנ' מכות.
בנכסי עשו. מיתה נקט בעשו שהוא רשע ולא ביעקב: האב קודם לירש את בנו לכל יוצאי ירכו.
נמצא אברהם יורש את יצחק מקמי
ומאי (אזהרו) [אהדרו] ליה
חבריה לאיוב השמר אל
ישמעאל והלכך כיון דתרוייהו מכח יצחק אתו הרי הוא כאילו יורש יצחק את עשו וחוזר אברהם ויורש את יצחק בנו כדאמרן בריש פירקין [קח:]
תפן אל און. כלומר אם
שהאב קודם לאחין דכי היכי דדרשינן [קטו.] אין לו בן עיין עליו הכי נמי דרשינן בכל קרובים וגבי אבי המת נמי דרשינן אם אין לו אב
היית משמר עצמך ולא היית
חוטא לא היו מגיעין לך
ונתתם את נחלתו לאחיו [במדבר כז] עיין עליו שאם יש ליצחק שום יורש דראוי ליורשו יבא במקומו והיינו אברהם שקודם לישמעאל וכן הלכה:
כל זה ועל זה שעשה לך
אגב הקב"ה בחרת מעוני כלומר
מוטב לך שתלקה בנ' מכות יותר מעוני: חמת מלך. מלכו של עולם היינו צער מלאך המות היינו חולה ילך אצל חכם והוא יכפרנה שמבקש רחמים והוא יצילנו: פיסקא האב קודם לכל יוצאי ירכו בנכסי בנו. היכא דאינן לבנו לא
בן ולא בת הוא קודם לאחיו של מת. ובעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב כגון אברהם שהוא אבי אביו של עשו וישמעאל שהוא אחי יצחק אביו של עשו בנכסי עשו שמת בלא יורש ויצחק אביו ליתיה איזה מהן קודם אברהם
שהוא אבי אביו של עשו או ישמעאל אחי יצחק: אמר רבא ת"ש. ממתני' דקתני האב קודם לכל יוצאי ירכו א) דיצחק וישמעאל מכח מאן קאתו מכח אברהם אביהן משום הכי דין הוא שיקדים אברהם היכא דליתיה ליצחק:
א) ר"ל כיון דישמעאל נמי יוצאי ירכו של אברהם כמו יצחק ולפיכך אברהם קודם דאב קודם לכל יוצאי ירכו.