יש
נוחלין פרק
שמיני בבא בתרא
קיז.
מסורת הש"ס
רבינו גרשום
ומחזירין אצל אביהן וחוזרין וחולקין בשוה.
❖
בגלעד אבי חפר ובמכיר אבי גלעד לעיל מינה איירי ואיכא למימר
בפירוש חומש פרש"י
א) במדבר כו,
לשמות מטות אבותם
ינחלו. כלומר על שם אותן
דמחזירין אצל אבי אביהן ורוצה לפרש אדם שיצא
דאגלעד קאי ומאי שני שני לגלעד כלומר בן בנו כדכתיב [במדבר כז] בן חפר
שיצאו ממצרים מחלקין
בן גלעד הרי ג' חלקים ב' חלקי בכורה וחלק צלפחד עצמו שהיה
ממצרים ולו שני בנים ולאותן שני בנים לזה בן אחד ולזה שנים
ארץ ישראל וכיצד שאם
תורה אור השלם
הוציא אחד ממצרים י'
מיוצאי מצרים. והאי דלא קחשיב במתני' ד' חלקים שהיה להם לבנות
והשתא כשמחזירין לאבי אביהן יש לחזור ולחלוק בשוה שמכחו באין
1 אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת
בנים ומתו ה' במדבר
צלפחד כדכתיב (יהושע יז) ויפלו חבלי
ואין לו לירש לזה יותר מלזה שאם
בלא בן ונשתיירו ה' אותן
הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת
גמ' תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה
מנשה עשרה שיתא דשיתא בתי אבות
לא יצא אבי אביהן ממצרים אלא
ה' שנשתיירו יטלו י"א
אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:
חלקים אחד בשביל אביהם
במדבר כו נה
וארבע דידהו דהוה להו חד אחא
אבותיהן עצמן למה יחלקו בשוה
הארץ דתניא ר' יאשיה אומר ליוצאי מצרים
2 לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ
וה' חלקים בשביל אחיהן
כשמחזיר כל אחד לאביו הלא כל אב
דאבא ונטלו חלק בנכסיו כדאמרי'
(א)
שמתו וה' חלקים בשביל
בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:
נתחלקה הארץ שנא' לשמות מטות אבותם
❖
1
עצמן ואם יצא [עם] ה'
במדבר כו נג
יחזיר ויוריש לבניו ולא לבני אחיו
בגמ' [קיח:] היינו טעמא דלא הוה משמע
ינחלו אלא מה אני מקיים 2 לאלה תחלק
ושוב נולדו לו ה' במדבר
והא דקאמר הכא משל לב' אחים
לן מידי דהא כבר אשמועינן דבת
ונכנסו י' לארץ לא יטלו
הארץ בנחלה לאלה כאלה להוציא את
אלא ששה חלקים חלק
הגהות הב"ח
כהנים ואין מזכיר אביהן לא נקטינהו
הבן הרי היא במקום הבן ליטול עם
חמשה בנים וחלק אביהן
הטפלים ר' יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה
אלא למשל בעלמא וקשה דלפירוש זה
האחין בנכסי חפר דהוא הדין דהרי
(א) רשב"ם ד"ה (בדף
שיצאו ממצרים: אלא מה
הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה
הקודם) ושהיה כו' חד אחא
אני מקיים. הא דכתיב
היה למיכתב לשמות מטות אבות
היא במקום הבן ליטול עם האחין
דאבא דמת ונטלו: (ב) ד"ה
בפרשת פנחס לאחר שנמנו
אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם
אבותם דכשאין אבי אבות אלא אבות
בנכסי האח ואי לאשמועינן דליוצאי
כאלה וכו' תחלק הארץ
מבן עשרים שנה לאלה
לכשרים כצ"ל ותיבת מפני
לבדם לא נפקא מינה מידי בחזרה
מצרים נתחלקה הארץ הא שמעינן
תחלק הארץ וגו'. דמשמע
א
ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם
❖
נמחק:
דלהני דלא יצאו ממצרים
לה מדנטלו חלק צלפחד בשביל שהיה
ועוד בתוספתא שהביא רבינו שמואל
שכל נחלות שבעולם חיין יורשין מתים וכאן
נתחלקה הארץ דהוו מבן
מיוצאי מצרים אבל בהני ג' חלקים
לא קתני אלא שני אחין שהיו מיוצאי
כ' שנה ומעלה. הא אתא
מתים יורשין חיין אמר רבי אמשול לך משל
לאשמועינן לאלה כאלה.
מוסף רש"י
דקתני אשמועינן תלתא מילי דליוצאי
מצרים לזה יש לו ט' וכו' ולא קתני
כשם שאלו שנמנו הן
למה הדבר דומה לשני אחין כהנים שהיו
מצרים נתחלקה הארץ ובת הבן היא
שני אחין ואביהן ונראה לריב"א
וכאן מתים יורשין חיין.
בני כ' שנה ומעלה כך
בעיר אחת לאחד יש לו בן אחד ואחד יש
כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים
הללו שיורשין שנוטלין
כבן לירש עם האחין וארץ ישראל
דגזרת הכתוב הוא כשמחזירין אצל
שהיו להם בנים בבאי הארץ לזה
בשביל יוצאי מצרים צריכין
לו שני בנים והלכו לגורן זה שיש לו בן
מוחזקת היא ליוצאי מצרים ונטל בה
אביהן שחולקין אותו שני אחין בשוה
ב
אחד ולזה שלשה, האחד נטל
שיהו מבן כ' שנה:
בכור פי שנים: גמ' ליוצאי מצרים
חלק אחד והשלשה נטלו שלשה,
להוציא את הטפלים.
אחד נוטל חלק אחד וזה שיש לו שני בנים
אע"ג דבעלמא אין הדין כך הכא
שנÅאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה
קטנים שנכנסו לארץ שאין
נתחלקה הארץ. כלומר לבאי הארץ
גזרת הכתוב מהנך שני מקראות
נוטל שני חלקים ומחזירין אצל אביהן וחוזרין
נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו
חולקים להם ולעולם
הכל בשוה, וזהו שנאמר לשמות
נתחלקה הארץ כפי חשבון של יוצאי
ודקאמר מתים יורשים את החיים לאו
ליוצאי מצרים נתחלקה
וחולקין בשוה רבי שמעון בן אלעזר אומר
מטות אבותם ינחלו, שאחר
הארץ ואי איתנייהו שקלי
מצרים שנטלוה בתורת ירושה
כדין ירושה ממש אלא כעין ירושה ג
לאלו
שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות
בשביל עצמן ואי אמרת
וא"ת מאי נפקא מינה בין למאן דאמר
מאבותיהם דלפי חשבון הראשון שנמנו
שיצאו מצרים, ואילו מתחילה
היכי אמרת דאיתנייהו הא
חלקוה למנין יוצאי מצרים לא
כתיב במדבר הזה יתמו
בשנה שניה לצאתם ממצרים נתחלקה הארץ כאילו ירשוה הן עצמן
ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ בין למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה
היו נוטלין אלו הארבעה אלא שני
יפלו פגריכם הא אמר
ומי שהיה לו עתה בביאת הארץ בן אחד נטל כל חלקו ומי שהיו לו
דהשתא כשמחזירין כל באי הארץ לאבותיהן כל מה שנטלו והאבות
חלקים, עכשיו נטלו ארבעה
לקמן דלא נגזרה גזירה
❖
חלקים (במדבר כו נה).
לא על פחות מבן כ'
עשרה בנים נמי לא נטלו בין כולם אלא חלק אחד: שנאמר.
יחלקו בשוה הרי הוא כאילו ליוצאי מצרים נתחלקה וי"ל דדוקא כשהן
ולא על יותר מבן ס' ואי
בפנחס בבאי הארץ באותו מנין דערבות מואב דכתיב בהו א)ובאלה
אחין חוזרין וחולקין בשוה אבל אם אינן אחין לא ואם לזה תשעה
דליתנייהו שקלי במקומן
הנך דבן עשרים שנה
מוסף תוספות
לא היה איש מפקודי משה ואהרן וגו': לשמות מטות אבותם. של
בנים ולזה אחד זה נוטל ט' לתכים וזה נוטל לתך אחד אבל למאן
ד
ומעלה. ור' יונתן אמר
אלה שנמנו ביציאת מצרים ינחלו אלו דלאותן יחלקו הנחלה ואלו
דאמר ליוצאי מצרים כולן נוטלין בשוה והא דפ"ה דראובן ושמעון
א. נ"א: ועוד אם היה להם
לבאי הארץ. ממש לאותן
ביוצאי מצרים אבות ואבי
שנכנסו לארץ נתחלקה
שיצאו ממצרים והולידו בנים במדבר זה עשרה וזה אחד אי אזלינן
אשר קמו תחתיהן יירשום. ולקמן [ע"ב] מפרש מנלן דהאי אבותם ביוצאי
אבות למה יניחו מלעשות
הארץ דשקלי בשביל עצמן
מצרים קאמר: לאלה תחלק. דכתיב לעיל אלה פקודי בני ישראל
בתר יוצאי מצרים היה נוטל האחד כנגד כולן אבל עכשיו י' נוטלים
החזרה לאבותיהן ועושים
ולא שקלי בשביל אביהם
שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים וסמיך ליה וידבר ה' אל
עשרה והאחד נוטל חלק אחד לא מיירי בראובן ושמעון אחים דא"כ
לאבי אביהם והרי הכתוב
או אחיהן שיצאו ממצרים
אומר לשמות מטות
שמתו שנאמר לאלה תחלק
משה לאמר לאלה תחלק הארץ אלמא לבאי הארץ נתחלקה: כאלה.
גם למ"ד לבאי הארץ היו חולקין בשוה אלא נכרים הם ור"ת מפרש
אבותם, ובזו י"ל שהדין
הארץ אלה דייק בשביל
שהן בני עשרים דלבני עשרים שיצאו ממצרים נתחלקה הארץ אבל
דכשהבנים מחזירין לאבותיהן כל אבות ישראל חולקין בשוה ונפקא
נותן שתהא החזרה לראשון
עצמו: אלא מה אני מקיים
שבהם כי הוא עיקר ויוצאי
לשמות מטות אבותם.
לא לטפלים שיצאו פחות מבן כ' שלא נטלו חלק בארץ לא הם ולא
מינה בין למ"ד ליוצאי מצרים בין למ"ד לבאי הארץ לענין טפלים
יריכו טפלים לו ואין לבן
דמשמע דבשביל אבות
בניהם אלא בזכות מורישיהן ואם לא היה להם שום מוריש שיצא
שאם היו האבות בני עשרים מיוצאי מצרים ומתו במדבר ובניהן
כלום בחיי האב. ריטב"א.
שיצאו ממצרים נוחלין:
ב. וצ"ל שלאחר שהחזירו
אלא משונה נחלה זו.
ממצרים כגון שלא היה להם אב ולא דוד ואח שמתו במדבר בלא
כשנכנסו לארץ כולם טפלים או נשים כבנות צלפחד למאן דאמר
הבנים אצל אבותיהן נעשו
כדדרש במשל לשני כהנים
ליוצאי מצרים נתחלקה היו נוטלין ולמ"ד לבאי הארץ לא היו נוטלים
בנים אז לא נטלו חלק בארץ. ובסיפרי [ריש פנחס] כתב מה ת"ל לאלה תחלק
אבותיהן שותפין גמורים
אחין שעדיין לא חלקו
בכל מה שהחזירו בניהן
בנכסי אביהן לאחד היה
הארץ (ב) מפני כשרים וקדושים כלומר לאפוקי רשעים שבהן
כלום או איפכא אם יצאו ממצרים טפלים ולא אבות וכשבאו לארץ היו
להן ולפיכך כשהן מורישין
לו בן אחד ולאחד
שלא היה להן חלק בה ואפילו בניהן אינן זוכין בה בשביל אביהן
בני עשרים או הם או בניהם למאן דאמר לבאי הארץ נוטלין ולמאן
אותן יורשין בשוה, ודוחק.
היה לו ב' בנים ומתו
אלא בזכות זקניהם אם היו מיוצאי מצרים כדאמרינן לקמן [ע"ב] בני
דאמר ליוצאי מצרים אין נוטלין וקשיא לפירושו דאמאי נקט בתוספתא
ר"ן. ג. והא דקשה לו
הללו שני אחין בגורן
לרש"י ז"ל לפרש כיון דאין
קודם שחלקו זה שהיה
מרגלים ומתלוננים נטלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן:
שני אחין ועוד קשיא לריב"ם דלשמות מטות אבותם משמע אחין
מחזירים אלא אצל אביהם,
לו בן אחד נטל אותו
לבאי הארץ נתחלקה הארץ. ולא ליוצאי מצרים דאין הולכין אחר
דוקא דבכל מקום קוראין לאחין אבות כגון לא יומתו אבות על
למה חולקים בשוה, כל
בן חלק אחד מתרומה
אחד יחזיר כל נכסיו לבנו
וזה שהיו לו שני בנים
היוצאין אלא אחר הנכנסים דראובן ושמעון שיצאו ממצרים והולידו
בנים ומפקינן (סנהדרין דף כז:) דבן אחיו פסול לו לעדות וגם
ולא לבן אחיו, ה"נ קשיא
נטלו ב' חלקים ומחזירין
בנים במדבר זה עשרה וזה אחד אי הוה אזלינן בתר יוצאי מצרים
מבנים לא יומתו על אבות נפקא לן (שם) דאחי האב פסול וגם
לפירושו למה יש להם
אצל אביהן ברשות אביהן
להחזיר אצל אבי אביהם
הואיל והחזירום ברשות
היה נוטל האחד כנגד כולן אבל עכשיו העשרה נוטלין י' חלקים
משם יש להוכיח שיש להחזיר אצל האבות ולא אצל אבי אביהן
במקום אביהם והלא
אביהם קנאם אביהם ביחד
ועוד בשוה אע"פ שמתו דומה
והאחד נוטל חלק אחד: אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם.
אביהם קודם לאבי אביהם
לירש, אלא על כרחך גזירת
כמו שיורשים מאביהם
דמשמע דאחר יוצאי מצרים נמי יש לנו לחלק הנחלה. ומפרש ואזיל דלהכי אהני לשמות מטות אבותם ינחלו דלאחר שנטלו בני ראובן ושמעון
הכתוב היא, ה"נ לפירוש
וחוזרין ומורישין אותם
י"א חלקים בארץ מחלקין אותה ביניהן לפי חשבון מטות אבותם כאילו ליוצאי מצרים דהיינו ראובן ושמעון אבותם נתחלקו הני י"א חלקים
רשב"ם ז"ל איכא למימר
להם וחולקין אותן בשוה
דגזירת הכתוב היא
וכגון דהנהו יוצאי מצרים היו בני עשרים דומיא דבאי הארץ דקפיד קרא לענין נחלת ארץ ישראל אבני כ' כדכתיב לאלה והבנים אינן כי אם
ומי שיש לו בן אחד
שהאבות יזכו למחצה זה
נוטל אותו בן חלק ומחצה
שלוחים בעלמא להביא לשניהן י"א חלקים וחוזרין ראובן ושמעון ומורישין לבניהן בניו של ראובן נוטלין מחצה מי"א חלקים ובנו של שמעון
שיש לו בן אחד כמו אותו
ואותן שני בנים נוטלין
נוטל מחצה. והכי תניא בתוספתא (פ"ז ה"ג) כיצד שני אחין שהיו מיוצאי מצרים לאחד יש לו ט' בנים ולאחד יש לו בן אחד ולפניהם בית ה' כורין
שיש לו בנים הרבה, אע"פ
חלק ומחצה ואף כאן
שאין הדין כן אלא לקיים
אילו היו ב' אחין שיצאו
דהיינו י' לתכין תשעה נטלו לתך לתך ט' לתכין והאחד נטל לתך החזירום לאבותיהם וחזרו האבות והורישום לבניהן ט' אחין נטלו מחצה
שני מקראות הללו. שיטמ"ק
ממצרים ולא חלקו עדיין
שהן כוריים וחצי ואחד נטל מחצה שהן כוריים וחצי וזהו שאמרו בכל מקום חיין יורשין את המתים וכאן המתים יורשין את החיים. וכך היא
בשם תוס' הרא"ש. ד. ואינן
נכסי אביהם והיה לאחד
מחזירין לאביהן שיחלוק
ד' בנים ולאחד י' בנים
הצעה של ברייתא בסיפרי [ריש פנחס] שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל נחלות שבתורה חיין יורשין את המתים וכאן המתים יורשין
עם אחי אביו אע"פ שהם
ובאו הבנים לארץ ונתנו
את החיים אמר רבי משל למה הדבר דומה לשני אחין כהנים שהיו בעיר לזה לו בן אחד ולזה לו ג' בנים ויצאו לגורן זה נטל סאה ואלו
מיוצאי מצרים אלא אחין
להם בשביל עצמן י"ד
דוקא חולקין בשוה מה
חלקים ועכשיו כל אותן
נטלו ג' סאין והוליכו אצל אביהן וחזרו וחלקו בשוה כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ זה נטל סאה ואלו נטלו ג' סאין והורישו את
שמחזירין בניהם אצלם,
י"ד חלקים חוזרין אצל
אבותיהן וירשו מתים את חיין וחזרו וחלקו בשוה כדפרישית לעיל. והשתא מתוקמי שני קראי לאלה תחלק הארץ אשמועינן שיטול כל
דהכי משמע קרא לשמות
אביהן שמתו וחוזרין הבנים
מטות אבותם נטלו הבנים
ויורשין אותו מאביהן מי
אחד חלק אחד ואהני לשמות מטות אבותם לענין חלוקה לחלוק ביניהן מה שנטלו כאילו ליוצאי מצרים אבותיהם נתחלקו הנהו חלקים
והאבות. רבינו יונה.
שהיו לו ד' בנים נוטלין
שנטלו ונוטל בן שמעון מאלו החלקים כנגד כל בני ראובן: שני אחין כהנים. והתנו ביניהן לחלוק כל התרומות הניתנות לשניהן בשוה:
ז' חלקים ואידך י' בנים
לאלו
נוטלין ז' חלקים והיינו
לשמות מטות אבותם דאף
על גב דשקלו כל אחד ואחד מבאי הארץ חלקו בשביל עצמו חוזרין וחולקים כמו שירשו מאבותם: ר' שמעון בן אלעזר אומר. בין ליוצאי מצרים בין לבאי הארץ נתחלקה הארץ