קיח:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
רבינו גרשום
מסורת הש"ס
ולמאן
דאמר לבאי הארץ תרי אחי דאבא הוו להו. משמע כולה
אמרו לו [אנן] מזרעא דיוסף כו'. והיינו דכתיב ויאמרו בני יוסף לא
א) ברכות כ. נה: ב"מ פד.
דמצית למימר דלא הוה
סוטה לו, ב) [עי' פרש"י
דלא שקיל דודאי הוה
סוגיא דלמאן דאמר לבאי הארץ שלא נטלו כלום מחמת
ימצא לנו ההר [יהושע יז] כלומר אין אנו חוששין לאותו הר היינו יער כדכתיב
דסוכה לא. ד"ה לא מקשינן
ולגבי בני יוסף משום הכי
התם הר יהיה לך כי יער הוא: עולי עין. הן עולין על העין ושולטין
צלפחד עצמו אלא מחמת חפר אבי אביהן ותימה אם כן מאי קאמר
ובתוספות ד"ה ורבי יהודה],
כתבינהו דעצה טובה קמ"ל
ג) [פנחס כז ג], ד) [במדבר
עליו ואין העין עולה עליהן: והכתיב קרא אחרינא. ותרי קראי למה
וכו' אבל אי לאו הכי לא
והוא לא היה בתוך העדה הנועדים וגו' מאי נפקא מינה שלא היה
❖
טו],
כתבינהו: שחיו בחלקיהן.
לי: נראה בעיני דהכי גרס לא קשיא
בעדתם אפילו היה היו נוטלין על ידי
שירשו חלקן המגיען: מאן
מר מקיש מתלוננים למרגלים ומר לא
חזרה דהא אמרינן לעיל בני מרגלים
דמקשי מתלוננים למרגלים
אמרו ליה אנן מזרעא דיוסף דלא שלטא
א
א)
בחד קרא סבירא ליה
תורה אור השלם
מקיש מתלוננים למרגלים דתניא כו'.
ובני מתלוננים נחלו בזכות אבי אביהן
ביה עינא בישא דכתיב בן פורת יוסף בן
דהוה להו חלק בארץ דכי
1
ולקמן מפרש לה: זה צלפחד. מילתא
ובזכות אבי אמותיהן ואין לפרש
1 בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי
(ב)
היכי דלגבי מרגלים יהושע
פורת עלי עין ואמר רבי אבהו אל תקרי עלי
וכלב נטלו חלקם כדאמרי'
עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:
דנ"מ לענין חלק בכורה ב דהא כי היכי
דפשיטא היא דהא כתיב לעיל בנות
עין אלא עולי עין ר' יוסי ברבי חנינא אמר
הכי נמי נטלו חלק [של]
בראשית מט כב
דשקלי חלק פשיטות אע"ג דבא להן
צלפחד אלא אגב גררא דהנך קאמר
2 הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל
מתלוננים. מאן דלא מקיש
מהכא וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים
2
מתלוננים למרגלים סבירא
מכח אביהן ה"נ יטלו חלק בכורה
לה. ונראה בעיני שחסר מן הספרים
רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים
ליה דלא הוה להן חלק
וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם
שבים מים מכסים עליהם ואין העין שולטת
ועוד קשה לרשב"א למ"ד לבאי הארץ
דהכי קתני רישא דהך ברייתא בסיפרי ג)
בארץ כלל. דתניא אבינו
אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ
בהם אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהם:
מת במדבר והוא לא היה
היכי קאמר לעיל מרגלים יהושע וכלב
אבינו מת במדבר ר' עקיבא אומר
לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
בתוך כל הני וכל הני
בראשית מח טז
מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם: מנהני
נטלו חלקם והלא לא היה להם חלק
נאמר כאן במדבר ונאמר להלן מדבר ד)
3 וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן
מדברייתא מקיש מתלוננים
בארץ כלל לכל אותן שלא באו בארץ
מה מדבר האמור כאן צלפחד אף
למרגלים. משום הכי יהושע
מילי אמר עולא דאמר קרא 3 ויהושע בן נון
יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם
וכלב נטלו חלקם כדגמרינן
הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ:
וכ"ת נטלו מה שהגיע להן על ידי
מדבר האמור להלן צלפחד דמינה
וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם מאי חיו
הכא. ותנא קמא לא מקיש:
במדבר יד לח
חזרה מבניהם שבאו לארץ הא ליתא
שמעינן דהיינו מקושש והוא לא היה
4 כִּי אָמַר יְיָ לָהֶם מוֹת
איכפול יהושע וכלב.
אילימא חיו ממש והא כתיב קרא אחרינא
לאורתה לכל ארץ ישראל
יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר
בתוך העדה כו' כי הכא: זו עדת
דאמרינן לקמן דבניהן שהיו בני עשרים
דהא כל ישראל שמתו
4 ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה
מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן
מרגלים. דכתיב בהו עד מתי לעדה
נטלו בזכות עצמן ג ורשב"ם פי' דלמ"ד
במדבר מתלוננים הוו: אותן
יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
ויהושע בן נון אלא מאי חיו שחיו בחלקם:
מתלוננים שבעדת קרח.
במדבר כו סה
דלבאי הארץ לא נטלו מידי יהושע
הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי
5 אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא
אותן מאתים וחמשים איש
מתלוננין ועדת קרח לא היה להן חלק בארץ:
(במדבר יד) את השאר: אלו מתלוננים.
וכלב מחלק מרגלים ומפרש חיו מן
קאמרי' דיהושע וכלב נטלו
לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה
חלקם ולא מאחריני: היינו
והתניא מרגלים מתלוננים ועדת קרח יהושע
האנשים ממש חיו כפשטיה:
כדמפ' מתלוננים שבעדת קרח דכתיב
הַנּוֹעָדִים עַל יְיָ בַּעֲדַת קֹרַח
דכתיב ויפלו חבלי מנשה
כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא
ולמאן
דאמר תרי אחי דאבא הוו
בהו לכן אתה וכל עדתך הנועדים על
וכלב נטלו חלקם לא קשיא מר מקיש
עשרה שיתא דשיתא בתי
במדבר כז ג
הָיוּ לוֹ:
6 וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה
להו ההוא מאחוזת נחלה
ה'. והאי דקאמר עדת קרח כמשמעו
אבות וארבעה דידהו הא
מתלוננים למרגלים מר לא מקיש מתלוננים
עשרה הכי פירושא שיתא
עֲשָׂרָה לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד
נפקא. קשיא לריב"ם אפילו למאן
מסקנא דמילתיה היא: מר מקיש.
למרגלים דתניא 5 אבינו מת במדבר זה צלפחד
דשיתא בתי אבות לבני
וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
דאמר חד אחא דאבא הוה להו נמי
הואיל ונכתבו בפסוק אחד וכי היכי
אביעזר לבני חלק לבני
יהושע יז ה
והוא לא היה בתוך העדה זה עדת מרגלים
7 כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת
אפרים לבני שכם לבני חפר
מאחוזת נחלה נפקא לרבנן דלא
דירשו המרגלים ירשו נמי המתלוננים:
ולבני שמידע הא שיתא
נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה
הנועדים על ה' אלו מתלוננים בעדת קרח
ומר לא מקיש. לא חשיב ליה היקש
דרשי נתון תתן ולר"א דדריש נתון
ד
דכל הני מיוצאי מצרים הוו
בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ
כמשמעו מר מקיש מתלוננים למרגלים ומר
וארבעה דידהו של בנות
אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן:
תתן לא צריך לאחוזת נחלה אפילו
כיון דלא כתיב ביה וי"ו בתוך העדה
❖
צלפחד שהוא היה מיוצאי
במדבר כז ז
לא מקיש מתלוננים למרגלים וא"ל רב פפא
והנועדים: לכולה ארעא דישראל. לאו
למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו דהא
ב)
מצרים ותנן במתני' בנות
צלפחד נטלו ג' חלקים
לאביי ולמאן דמקיש מתלוננים למרגלים
למאן דאמר לבאי הארץ הוא דאית
דוקא כולה אלא רובה כדכתיב [שמות טו]
חלק אביהן שהיה מיוצאי
הגהות הב"ח
ליה דתרי אחי דאבא הוו וההוא
וילונו העם על משה לאמר מה נשתה
איכפול יהושע וכלב וירתו לכולה א"י א"ל
מצרים וחלקו עם אחיו
(א) רשב"ם ד"ה ותרי וכו'
בנכסי חפר ונטלו ב' חלקים
לא דריש נתון תתן להם נחלה לחלק
דבשלמא למ"ד דלא מקיש הרי כל
מתלוננים שבעדת קרח קאמרינן וא"ל רב פפא
או הם או בני בני חפר:
לפי שצלפחד היה בכור.
אביהם דלדידיה לא היה שום חלק ה
שבט ושבט נחלו חלק קרוביהם
(ב) תוס' ד"ה ולמ"ד לבאי
תשעה. אותו חלק עשירי
לאביי בשלמא למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה
וכו' ואין לפרש דלענין חלק
ולדרוש מיניה
חד אחא ואידך
מתלוננים שבשבטים אלא למאן
מקשינן לקמן ומתרץ חד
הארץ היינו דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה
בכורה קאמרי הכי דהא כי
אחא דאבא הוה להו ומית
6
❖
מנתון תתן כדדריש ראב"י:
דמקיש נגרעה כל נחלת שבט ושבט
היכי:
ונטלו חלק אחד מירושתו
שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו הא
טובא ואנן קיימא לן ומקראי איכא
ובזכות
שהיה האח מיוצאי מצרים
עשרה אלא למ"ד לבאי הארץ תמניא הוא
הרי חבלי מנשה י' חלקים:
למילף דאפילו חלק אחד מאלף לא
אלא למאן דאמר לבאי
מוסף רש"י
דהוו שיתא דשיתא בתי אבות ותרי דידהו הא תמניא וליטעמיך ולמ"ד ליוצאי
נטלו: היינו דכתיב.
ביהושע אחר
הארץ. נתחלקה תמניא הוו
עולי עין. מסולקין מן העין
שיתא דשיתא בתי אבות
שנטלו בנות צלפחד ויפלו חבלי מנשה
מצרים נתחלקה הארץ ט' הוו אלא מאי אית לך למימר חד אחא דאבא הוה
שאינה שולטת בהן (ברכות
שהיתה חוזרת נחלה ותרתי
עשרה דהיינו שיתא דשיתא בתי אבות
להו ה"נ תרי אחי דאבא הוה להו דתניא נתן תתן להם זו נחלת אביהן בתוך
כ.) או: שליטין על העין
דידהו פי שנים של בכור
7
ולא העין עולה בהן (שם
שנטלו בנכסי חפר בחזרת
הכתובים למעלה וד' דידהו הרי
אחי אביהן זו נחלת אבי אביהן והעברת את נחלת אביהן להן זו חלק בכורה
נה:) עולין למעלה מן העין
נחלה הרי תמניא וחלק
עשרה דכתיב לעיל ויהי לבני מנשה
והיא מלמטה שהיא אינה יכול
צלפחד עצמו לא נטלו לפי
רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהם נטלו שנאמר נתן תתן ולמ"ד
לשלוט בהן (ב"מ פד. וכעי"ז
הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני
שמת במדבר ולא היה מבאי
❖
תרי אחי דאבא הוה להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא וא"ל רב פפא לאביי קרא
סוטה לו:).
הארץ: אמר ליה ולטעמיך
חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני
למאן דאמר ליוצאי מצרים
מאי קא חשיב אי טפלים קא חשיב טובא הוו אי בתי אבות קחשיב שיתא הוו
חפר ולבני שמידע אלה בני מנשה בן
נתחלקה ט' הוו. שיתא
דשיתא בתי אבות ותלת
לעולם
מוסף תוספות
יוסף הזכרים למשפחותם ולצלפחד
דידהו דמתני' הרי ט': אלא
בן חפר וגו' ויתן להן יהושע נחלה על פי ה' בתוך אחי אביהן ויפלו חבלי מנשה עשרה בין נטילת
ששה בתי אבות וארבעה דבנות צלפחד
א. בזכות חפר אבי
מאי אית לך למימר. דליהוו
אביהן. שיטמ"ק. ב. שאם
עשרה חד אחא הוה ליה
חלק צלפחד שהיה מיוצאי מצרים ושני חלקים מנכסי חפר וחד אחא דאבא שהיה מיוצאי מצרים ונטלו חלק הראוי לצלפחד בנחלת אחיו
היה אביהן בעדת מרגלים
לצלפחד דמית בלא בנים
כדלקמן. ולקמן פריך קרא מאי קחשיב כו': ותרי דידהו. שני חלקים בנכסי חפר בתורת חזרה שנטלו בני חפר איש איש חלקו בארץ אותן
לא היו נוטלות חלק
ונטלו חלקו הרי י'. תריץ
בכורה בנכסי חפר, דאי
לה נמי למאן דאמר לבאי
שהיו באי הארץ או הם או (א) בני חפר כדכתיב [במדבר כו] לאלה תחלק הארץ וגו' והחזירו כולן נחלתן למוריש שלהן דהיינו חפר שהיה מיוצאי מצרים
אבי אביהן קא ירתי חלק
הארץ תרתי אחי הוו ליה
דאינן אלא שלוחיו כדכתיב [שם]לשמות מטות אבותם ינחלו ונמצא כאילו זכה והוחזק חפר בכל חלקים הללו וכשמת חפר ירשו ממנו כל בניו
בכורה מאי עבידתיה. רבינו
לצלפחד ומתו ונטלו בנותיו
יונה. ג. וז"ל תוס' רי"ד:
בנות צלפחד ירשו שני חלקים לפי שהוא בכור וכל אחיו איש איש חלק אחד הרי לבנות צלפחד שני חלקים של אביו בנכסי חפר וגם כשמתו
חלקן הרי י': זו נחלת
ובחזרה לא מצית לאוקומי
אביהן. ממש: בתוך אחי
שנים מאחי צלפחד כדלקמן ירשו אחי צלפחד אותן שבחיים וגם בנות צלפחד במקום אביהן ירשו אותן אחין המתים וזכו בחלק שהיה להם
שהן בני המרגלים יטלו
אביהן. ירשו בנכסי חפר
ליטול בנכסי חפר כשהחזירו לו בניו שבאו לארץ והוא חזר והוריש להם כדפרישית אבל חלק צלפחד עצמו לא נטלו שהרי לא ליוצאי מצרים
חלק בעבורם שהן באי
אבי אביהן: והעברת זו חלק
הארץ ויחזירו למרגלים
בכור שהעבירו מחלק אחי
נתחלקה הארץ וחזרה לא שייך ביה שהרי לא היו לו בנים הנכנסין לארץ שיחזירו לו נחלה: תשעה הוו. שיתא דשיתא בתי אבות ותלתא
כדי להשוות החלקים,
אביהן ונתנו להן: דכתיב
דידהו השנויין במשנתינו: ה"נ תרי אחי דאבא כו'.
והנהו תרי אחי מתו אחרי מות חפר אביהן וזכו קודם מיתתן בנכסי חפר שהחזירו
ויבואו יהושע וכלב ויטלו
נתון תתן. יתירא הוא ומיניה
חלקים, זה אין לומר דא"כ
דייק אחי אביהן: ולמאן
לו בניו שבאו לארץ כדפרישית לעיל כגון שהיו לחפר ח' בנים השנים מתו במדבר וגם צלפחד עמהם והחמשה באו לארץ ונטלו ה' חלקים
נמצא שהן יורשין בני
דאמר תרי אחי דאבא. מפיק
החזירום לחפר אביהם מת חפר ירשוהו שמונה בניו צלפחד נטל שני חלקים כי הוא הבכור וז' אחין נטלו ז' חלקים מת צלפחד נטלו בנותיו
המרגלים ובני המרגלים
ליה מתתן ונחלה דיתורי
ישארו ריקם. ד. דלא
דלא צריך למכתב: קרא.
שני חלקים שלו שירש מנכסי חפר מתו שני אחיו בלא בנים באו חמשה האחין ובנות צלפחד במקום צלפחד אביהם וירשום נמצאו בנות
דריש כפילא, סבר דברה
דכתיב ויפלו חבלי מנשה
צלפחד נוטלות ארבעה חלקים ב' חלקים גדולים בנכסי חפר וב' חלקים קטנים בנכסי שני אחי אביהן. ומיהו המקשה לא הוה סבירא ליה תרי
תורה כלשון בני אדם,
עשרה אי בתי אבות גופייהו
דפלוגתא דתנאי היא
קא חשיב שיתא הוו ותו
אחי אלא חד אחא דאבא כדאשכחן בברייתא: נתן תתן. קראי יתירי דריש דמצי למכתב ינחלו בנות צלפחד ותו לא: זו נחלת אביהן. שהיה
כדאי' בב"מ (לא:).
לא ואמאי קא חשיב בנות
מיוצאי מצרים וקסבר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ: בתוך אחי אביהן זו נחלת חפר. אבי אביהן שנטל בה צלפחד חלק כאחד מאחיו: והעברת
ריטב"א. ה. כיון דלבאי
צלפחד למיהוי עשרה ואי
זו חלק בכורה. כדכתיב והעברת כל פטר רחם (שמות יג). שנטל צלפחד בנכסי חפר חלק אחד יותר על אחיו בשביל שהיה בכור. ומיהו סבירא
הארץ נתחלקה הארץ,
טפלים שיצאו מהם קא
שהרי אביהן לא היה מבאי
חשיב משום הכי חשיב
ליה נמי להאי תנא כר' אליעזר דחד אחא דאבא הוה להו ונפקא ליה מייתור דאחוזת נחלה [במדבר כז] כדאמרינן לקמן דאי לית ליה לא משכחת לה חבלי
הארץ. רבינו יונה.
בנות צלפחד מאי טעמא
מנשה עשרה אבל מנתון תתן אינו רוצה לדרוש מכפל המקרא כרבי אליעזר דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם וכה"ג הויא פלוגתא דתנאי
אמר חבלי מנשה עשרה הא
הוו כמה אלפים. אמר ליה
בקידושין (דף יז:) גבי העניק תעניק לו [דברים טו] ובכמה מקומות בגמ': מאחוזת נחלה. דמצי למיכתב נתן תתן להם נחלה בתוך אחי אביהן: קרא.
דכתיב חבלי מנשה עשרה מאי קחשיב: טובא הוו. כל אחין שבמטה מנשה שנטלו חלק אביהן היה לו לחשוב כדקחשיב חלקי בנות צלפחד: שיתא
הוו.
דהא בנות צלפחד על שם משפחת החפרי נקראין ככל בני חפר וכיון דקחשיב בית אב של חפר למה לי למיתני
חלקי בנות צלפחד:
לעולם