קיט:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילו
היה לו בן לא דברנו. פ"ה שכבר היו יודעות פרשת נחלות
שמגלגלים זכות. שהבנים והקרובים יירשו את קרוביהם: על ידי זכאי.
ל א ב מיי' פ"ה מהל' ת"ת
א) [שבת לב. וש"נ], ב) [ע"ז
נג:], ג) [יומא פט. סוטה מ:
הלכה ח סמג עשין יג
בנות צלפחד: וחובה. היינו סקילה שחמורה דנוח הוא לאדם לידון
וקשה דהא אכתי לא נאמרה כדאמרינן לעיל שזכו בנות צלפחד
מא:], ד) [במדבר כז],
טוש"ע י"ד סי' רמב סעיף
בחנק: על ידי חייב. מקושש: היא גופה. קמבעיא ליה מה
ונכתבה על ידן ועוד דאפילו יודעות פרשת נחלות דבן ובת יורשין
ה) [ונשיאים והעדה רש"ש],
כא [וברב אלפס קדושין פ"א
❖
ו) [שישים רש"ש], ז) שאין בת
דף רכא:]
היאך יודעות דבן קודם לבת הא אכתי לא נאמר וכל בת יורשת נחלה
דפשיטא לן השתא דארץ ישראל מוחזקת היא קמספקא ליה ואנן
❖
כן יש להוכיח מפרשת. רש"ל,
ואם כן איכא למימר כדפריך רב פפא
דפשיטא לן היינו ממאי דפשט ליה
לעיל לאביי איכא בן ובת לא האי
הקב"ה והעברתד) זה חלק בכורה [קיח:]:
שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי
רבינו גרשום
א)
תורה אור השלם
דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה.
לירות כו' ועוד אם היו יודעות פרשת
חייב ואי סלקא דעתך ארץ ישראל מוחזקת
ומאי קמיבעיא ליה למשה.
נחלות למה הוצרכו לדבר מכח פרשת
והאי מורשה לשון ירושה משמע כמו
1 וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל
אם נוטלות חלק בכורה
מאי קא מסתפקא ליה היא גופה קא מסתפקא
אם לאו הואיל דמוחזק
הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת
יבמין א ונראה לרשב"א דהיו יודעות
למורש קפוד (ישעיה יד) מועד מופת
ליה דכתיב 1 ונתתי אותה לכם מורשה אני
הוא הרי ידע דודאי נוטלות
יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם
מוהתנחלתם לבניכם ולא לבנותיכם
מוצא מורד וגם לשון מוריש לאחרים
והא לא אצטריך וקשיא
לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ
ה' ירושה היא לכם מאבותיכם או דלמא
לרבא דאמר ארץ ישראל
א"נ מסברא משום דבת (ג) מסבת
מדלא כתיב ירושה. וקא מיבעיא ליה
לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְיָ:
מוחזקת היא. ומשני לעולם
שמות ו ח
שמורישין ואינן יורשין ופשטו ליה תרוייהו
נחלה ולא בן אי נמי מדכתיב לאלה
האי מורשה דקאמר רחמנא פשיטא
2 תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר
מוחזקת היא ודקא קשיא
ירושה לכם מאבותיכם ומורישין ואינן
לך מאי קא מיבעיא ליה.
תחלק (את) הארץ היינו זכרים ועוד
לי דמורישין ואינן יורשין הוא
נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ
ב)
היא גופה קא מיבעיא
פָּעַלְתָּ יְיָ מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ
יורשין והיינו דכתיב תביאמו ותטעמו בהר
קשיא לן דקאמר אילו היה בת לבן
מדכתיב מורשה ולא כתיב ירושה ועוד
2
ליה אי מוחזקת היא
שמות טו יז
יָדֶיךָ:
3 וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה
לא דברנו והא אכתי לא נאמר
שהרי כבר מתו כולן במדבר אלא הכי
כי היכי דנוטלות חלק
נחלתך תביאנו לא נאמר אלא תביאמו מלמד
בכורה אי לאו וכהאי
וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי
משמוש נחלה ונראה לפרש לא דברנו
קמבעיא ליה מי איכא למימר נמי דהכי
שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין
גוונא דכתיב ונתתי אותה
הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח
לפי שלא היה להן אז שום כח לדבר
קאמר ירושה היא לכם מאבותיכם
לכם מורשה אני ה' דאמר
אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:
ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן
3
להו ליוצאי מצרים ומשום
במדבר כז ב
אבל עכשיו שאין [בת] בן יש (להן
ונוטל בה הבכור חלק בכורה דכיון
ז)
4 כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת
הכי מספקא ליה האי
ולפני הנשיאים וכל העדה אפשר עמדו לפני
כח) מפרשת יבמין: אפילו קטנה
דכתיב לכם מורשה ירושה היא לכם
דקאמר הכי משמע ירושה
אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא
משה כו' ולא אמרו להן דבר ועמדו לפני
היא לכם מאבותיכם ממש
שבהן לא נשאת פחות מארבעים
נמי בעי למימר: או דלמא מורישין
תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה
ולא לבניכם ותטלו חלק
לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ
הנשיאים וכל העדה אלא סרס המקרא
שנה. נראה לרשב"א דסבר לה
ואינן יורשין. לחוד קאמר אבל אינה
בכורה (ולא לבניכם) או
וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
דלמא הכי קאמר מורשה
ודרשהו דברי רבי יאשיה אבא חנן אמר
דברים כה ה
כמ"ד (שבת דף צו:) צלפחד היינו
ירושה להם ולא יטול בה הבכור חלק
5 וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן
משמע אתם מורישין אותה
בכורה: ופשטו ליה. משמיא דתרוייהו
מקושש ומעשה המקושש היה בתחלת
משום רבי אליעזר בבית המדרש היו יושבין
לבניכם דנוטלין בה פי
במדבר כז ה
לִפְנֵי יְיָ:
6 וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח
ארבעים מיד אחר מעשה מרגלים
משמע מדאמר ליה רחמנא והעברת
שנים אבל אתם אין יורשין
והלכו ועמדו להן לפני כולן במאי קמיפלגי
❖
אותה משום דבמדבר יפלו
אֶת בַּת לֵוִי: שמות ב א
דאמר במדרש דלשם שמים נתכוין
זה חלק בכורה ש"מ דירושה היא
מר סבר ג) חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב
פגריכם משום דמספקא ליה
שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן
לכם מאבותיכם נמי קאמר רחמנא
אי אמרי' הכי אי הכי קא
ומר סבר אין חולקין והלכתא חולקין והלכתא
א
(מיבעיא) [פשטו] לי' ב"ד
הגהות הב"ח
שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב
אבל מורישין ואינן יורשין ממילא הוה
של מעלה תרוייהו ירושה
אין חולקין קשיא הלכתא אהלכתא הלכתא
אין מחויבין במצות עמד וחילל שבת
ידע כדפרישית והאי דפשט ליה
(א) רשב"ם ד"ה אם כבן אנו
היא לכם מאבותיכם ותטלו
אהלכתא לא קשיא הא דפליג ליה רביה
חשובות לפטור אמנו
בה פי שנים דכבר מוחזקת
ב
כדי שיהרג ויראו אחרים ולא נשאו
תרוייהו לא קאי אמורישין ואינם
מייבום נירש שהרי: (ב) ד"ה
היא לכם מאבותיכם אבל
יקרא הא דלא פליג ליה רביה יקרא תנא
עד סוף ארבעים שנה כדמוכחי קראי:
יורשין אלא אירושה היא לכם
אילו וכו' ידוע להן שהבן:
מורישין אתם אותה לבניכם
(ג) תוס' ד"ה אילו וכו' דבת
ואין אתם יורשין אותה.
מאבותיכם קאי וממילא ידע דתרוייהו
בנות צלפחד חכמניות הן דרשניות הן צדקניות
מתיב
מעברת נחלה ולא בן וכו'
והיינו דקאמר בהאי לישנא
❖
קאמר רחמנא דכתיב מורשה ולא
הן חכמניות הן שלפי שעה
דברו דא"ר שמואל בר רב יצחק מלמד
דקאמר אפילו היה בת:
מורשה כלומר להוריש
ולא לירש: ומתנבאין ואינן
כתיב ירושה ועוד שכבר מתו מתי
שהיה משה רבינו יושב ודורש
בפרשת יבמין שנאמר כי ישבו אחים יחדו
4
יודעין מה מתנבאין. כלומר
מדבר. כן נראה בעיני ועיקר: כיוצא
שניבאו על עצמן שלא
אמרו לו אם כבן אנו חשובין תנה לנו נחלה כבן אם לאו תתיבם אמנו מיד
מוסף רש"י
בדבר אתה אומר. דכי היכי דהאי
יכנסו לארץ אלא בניהם
ויקרב משה את משפטן לפני ה' דרשניות הן שהיו אומרות אילו היה [לו] בן
חולקין כבוד לתלמיד
ולא נתכוונו לכך: אפשר
5
מורשה אתא להתנבאות עליהן
במקום הרב. תלמיד קטן
עמדו לפני משה ולא
לא דברנו והתניא בת אמר ר' ירמיה סמי מכאן בת אביי אמר אפילו היה
דמורישין ואינן יורשין ואע"ג שלא
חולק כבוד לתלמיד גדול ממנו
אמר להם כלום וכו'.
ואע"פ שהרב שם, ואין גנאי
בת לבן לא דברנו צדקניות הן שלא נישאו אלא להגון להן תני רבי אליעזר
אם משה שהיה רבם לא
חטאו עדיין חטא דמרגלים ולא נגזרה
לרב (סוטה מ:)
ואינו כממעט
היה יודע להשיב להן
בן יעקב אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה איני והא
גזירה כך אנו מוצאים פסוק אחר
כבוד הרב (יומא סט.). סרס
כל שכן אידך ומאי קא
המקרא. הפכהו מראשו
בעיין קמייהו תו: אלא
שנתנבאו שלא יכנסו לארץ ואע"פ
אמר רב חסדא ניסת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים בת עשרים
❖
לסופו (סנהדרין יד.)
.
סרס. הפך את המקרא
שעדיין לא נגזר עליהן שלא ליכנס:
יולדת עד ארבעים בת ארבעים שוב אינה יולדת אלא מתוך שצדקניות
הקדם המאוחר ודרוש
ותעמודנה לפני העדה ולפני
תביאמו. לאחרים משמע: אפשר
הן נעשה להן נס כיוכבד דכתיב וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי
6
הנשיאים ולפני אלעזר
מוסף תוספות
עמדו לפני משה ולא אמר להן כלום.
הכהן ולפני משה: מר
אפשר
והלכו אחרי כן לפני אלעזר משה לא
א. והלא אפי' היו כבן
סבר. ר' יאשיה: חולקין
אם ארץ ישראל אינה
כבוד לתלמיד במקום הרב.
שנאה אלעזר מנין לו ואפשר שאלעזר לא אמר כלום והלכו אחרי כן לפני הנשיאים ואח"כ לפני העדה: ה"ג והלכו לפני הנשיאים וכל העדה
מוחזקת לא היה יורש
דשואלין לתלמיד תחלה
אלא סרס את המקרא כו'. ולא גרסינן ולא אמרו כלום: ודרשהו. כלומר דרשהו כאילו כתוב למפרע ותעמדנה לפני משה ומקמי
נוטל בראוי. ר"ן.
אפי' במקום הרב ואבא
חנן סבר אין חולקין אלא
משה עמדו לפני אלעזר ומקמי אלעזר עמדו לפני הנשיאים ומקמי הנשיאים עמדו לפני העדה. והאי דלא כתב ותעמדנה לפני העדה ולפני
למשה שאלו הלכו ועמדו
הנשיאים ולפני אלעזר ולפני משה היינו לפי שאינו רוצה להקדים בפסוק תלמיד לרב אלא ראשון ראשון חשוב: בבית המדרש היו יושבין.
כולם לפני משה לידע מה
משיב להן: הא דפליג
משה ואלעזר ונשיאי העדה ה) ועמדו לפני כולן ששאלו לכולן ביחד וחלקו כבוד לתלמידים במקום רבותיהם: אבא חנן סבר חולקין. דכל זה
ליה רביה יקרא. שמכבדו
חשיבותו של רב הוא וניחא ליה: רבי יאשיה סבר אין חולקין. הלכך מסרס המקרא: הא דפליג ליה רביה. לתלמיד יקרא ודאי ניחא ליה
ונושאו כבוד חולקין: שלפי
שעה דברו. כלומר המתינו
שיחלקו לו גם אחרים כבוד ומשה רבינו הוה פליג יקרא לכל ישראל וכן זה לזה: חכמניות הן. בדרך ארץ: שלפי שעה דברו. שכשמצאו
עד שנזדמנה שעה טובה
פתח לדבריהם באו בעלילה ובטענה מעלייתא לבית דין כדמפרש ואזיל: בפרשת יבמין. ובן אין לו [דברים כה] עיין עליו [יבמותכב:]: אם כבן אנו (א). לפטור
לדבר בשעה שפוסק משה
אמנו מיבום שהרי היבם קם על שם אחיו לנחלה כדדרשינן ביבמות (דף כד.) והבן מונעו מלייבם את אמו ומלירש את אביו ופוטר הוא את
בפרשת יבמין ואמרו אם
כבן אנו נחשבין נירש
אמו ויורש את אביו ואף הבת כן. וסברא בעלמא הוא: אילו היה לו בן. כדכתיב כי אין לו בן [במדבר כז] וכבר היה ידוע (ב) שהבן יורש את אביו
כבן כדאמרינן בריש פירקין
שהרי היו יודעות פרשת נחלות כדאמרן לעיל דלא הוה מספקא להו אלא אי נוטלות חלק בכורה אם לאו ונמצא שהיו יודעות לדרוש דהאי
כיון דלענין ייבום בן
ובת כי הדדי נינהו לענין
דכתיב [שם] ובן אין לו והעברתם וגו' הא יש לו בן הוא קודם לבת ולא כדאמר רב פפא לאביי לעיל בפרקין (דף קי.) אימא בן ובת לא
נחלה נמי בן ובת כי
האי לירש בו ולא האי לירש בו: (הגה"ה. ואם לאו שאין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו לאחד מאחי אבינו והוא יירש נחלת אבינו ובן
הדדי ליהוי. ואי לאו דהוי
כמאן דלית לאבינו יורש
היוצא ממנו לאמנו יירש אחריו נכסי אבינו. ע"כ תוס'): והתניא. אילו היתה בת לא דברנו. והמקשה עצמו אינו יודע לפרשה: שאפילו
תתייבם אמנו וחכמה היא
היה בת לבן לא דברנו. שהיו יודעות לדרוש שהבת אינה יורשת עם בת הבן כדאמרן לעיל : שלא נישאו אלא להגון להן.
כדאמרן
[קטו:]
זו: דרשניות היו. שהיו
יודעות לדרוש דבת במקום
לקמן [קכ.] בנות צלפחד הותרו להנשא לכל מי שירצו כדכתיב [במדבר לו] לטוב בעיניהן וגו' אלא מה אני מקיים למשפחת מטה אביהן תהיינה לנשים
בן אינה יורשת מדקאמרי
עצה טובה השיאן הכתוב שלא ינשאו אלא להגון להן. אלמא משפחת מטה אביהן הגונין היו ואשכחן שנישאו להם כדכתיב [שם] ותהיינה
ובנים לא היו לו מכלל
דאם היו לו קודמין: והתניא
מחלה ונועה חגלה ומלכה ותרצה לבני דודיהן לנשים דאף על גב דהותרו לטוב בעיניהן לא רצו להדבק אלא בהגונים: לא נישאת
בת. כלומר דאית ברייתא
פחותה מארבעים. שהיו מצפות להגון להן: שוב אינה יולדת. ואם נתעכבו עד ארבעים שנה לא היה אדם נושא אותן והן נמי לא
דאמר שאלמלי היה בת
היה להן להתעכב עד ארבעים שנה מאחר שלא ילדו עוד: ומשני מתוך שצדקניות היו. בטוחות בצדקתן שיעשה להם נס כיוכבד
לא דברנו: סמי מיכן
בת. דהאי ברייתא לאו
ולכך נתעכבו עד ארבעים שנה בשביל להנשא להגון כיוכבד שילדה אחר ארבעים ו) ומיהו נישואיה איכא למימר דהיו
קודם ארבעים:
דוקא דהנהו גופייהו בנות
אפשר
הוו: שאפי' היה לאבינו בת
לבן והבן מת בחייו לא דברנו שהיינו יודעין שבת הבן קודמת לנו והיינו דקאמר דרשניות היו שהיו יודעין לדרוש כן: לא נישאת פחותה ממ' שנה. שהמתינו להגון להם: