22/236

יש

נוחלין פרק

שמיני

בבא בתרא

קכ.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אפשר בת מאה ול' שנה.

כדלקמן וקרי לה בת אשה הוה ליה למיכתב. ומנלן דבת מאה ושלשים היתה: דאמר ר'

חמא בר חנינא. לקמן

לא א ב טוש"ע י"ד סי'

א) סוטה יב., ב) לקמן קכג:,

ג) [יבמות עח.], ד) [לקמן

רמד סעי' יח [ברב

בפירקין דמבעיא לן דבכללן אתה מוצא שבעים ובפרטן אי אתה מוצא אלא שבעים חסר אחת ועל זו א"ר חמא בר חנינא זו יוכבד כו' ובת לוי

קכא. תענית ל:], ה) [בראשית

אלפס קידושין פ"א ד'

❖

דקאמר קרא היינו בת לוי ממש בתו של לוי והא דלא קחשיב לה בהדיא לפי שלא באה למצרים אלא בבטן אמה ולידתה בין החומות כלומר

מו], ו) [שם טו], ז) [שם כא],

רכא]:

ח) [שם כה], ט) [שם מז],

בתוך מצרים ומשום דקאמר בדרך גבי הורתה קאמר נמי בין החומות גבי לידתה: אשר ילדה. קרא יתירא הוא דהא כבר כתיב [במדבר כו] בת לוי

י) [שם טו], כ) [שמות ו],

וישראל עמדו במצרים מאתים ועשר

ל) [שם], מ) [שם], נ) [שם ז],

רבינו גרשום

אפשר בת מאה ושלשים שנה וקרא לה מתיב

ס) [שם טו], ע) [לא נמצא בכל

שנה שכן רמז יעקב לבניו רד"ו שמה

ה)

רבה אמור אליהם

א)

הש"ס אלא בתוספתא סוף

אפשר בת מאה ושלשים

❖

ובסדר עולם יליף מקרא נאמר

לדורותיכם וגו'. תימה

בת דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד

כריתות],

ב)

וקרי לה בת. ומנלן דבת

לאברהם בברית בין הבתרים כי גר

ו)

הכי הואי דאמר ר' חמא בר

לרשב"א דמה צריך להקשות

שהורתה בדרך ונולדה בין החומות דכתיב

חנינא לקמן (קכג:) זו יוכבד

יהיה זרעך בארץ לא להם איזה זרע

מברייתא מקרא הוה ליה לאקשויי

אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה

שהשלימה מנין שבעים

תורה אור השלם

זה יצחק שנאמר ז) כי ביצחק יקרא לך

דכתיב לא

תסוב נחלה ואומר

נפש שהורתה היתה בדרך

במצרים והורתה שלא במצרים ואמאי קרו ר"י דה"א עצה טובה קמ"ל:

1 וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד

שירדו למצרים ולידתה

זרע ביצחק הוא אומרח) ויצחק בן ששים

בין החומות כלומר בתוך

בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ

לה בת אמר רב יהודה בר זבידא מלמד

שנה בלדת אותם ויעקב אבינו אמר

שהפרת

חומות של מצרים ישראל

לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד

שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר

משעה שנכנסו למצרים ועד

לפרעה ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת

לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת

שיצאו רד"ו שנה ובאותו

מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם:

נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו ויקח ויחזור מיבעי ליה אמר רב יהודה

שנה הרי ס' דיצחק וק"ל דיעקב הרי

פרק נגאלו ישראל טול

במדבר כו נט

2 וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח

מאה ותשעים ומאתים וי' עמדו

ממאתים ועשר שמונים

בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים

שנה נשתיירו מאה ושלשים

אֶת בַּת לֵוִי: שמות ב א

במצרים הרי ד' מאות שנה שנאמרו

משוררים לפניה ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה להלן מנאן הכתוב

3 מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם

שנה ונמצא שבשעה שנולד

לאברהם וכל ד' מאות שנה היו

י)

משה היתה אמו בת

הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ:

דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן מסייעא ליה לרבי אמי דא"ר אמי בישיבה

מאה ושלשים: ויקח ויחזור

תהלים קיג ט

במצרים אי אפשר לומר שהרי קהת

4 וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה

מיבעי ליה. שקודם לכן

הלך אחר חכמה במסיבה הלך אחר זקנה א"ר אשי ב והוא דמפליג בחכמה

מיורדי מצרים היה כדכתיב כ) ובני

ילדה מרים ואהרן וגרשה

וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת

והוא דמפליג בזקנה תנא דבי רבי ישמעאל בנות צלפחד שקולות היו שנאמר

כשגזר פרעה כל הבן

צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן

לוי גרשון קהת ומררי ושני חיי קהת

הילוד: להלן. כשנשאו

במדבר לו יא

לְנָשִׁים:

ותהיינה הויה אחת לכולן אמר רב יהודה אמר שמואל בנות צלפחד הותרו

שלש ושלשים ומאת שנה ושני חיי עמרם

ל)

5 זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ

לבעל בנות צלפחד: מנאן

הכתוב דרך גדולתן. כדרך

להנשא לכל השבטים שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אלא מה אני

שבע ושלשים ומאת שנה מ) ופ' שנה של

לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב

שנולדו כדכתי' ותהיינה

בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים

משהנ) הרי ש"נ א"כ מה ת"ל ועבדום וענו

מקיים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים עצה טובה השיאן הכתוב

מחלה תרצה חגלה ומלכה

אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם

אותם ארבע מאות שנה כ"ז שזרעך

ונועה: וכאן. כשעמדו לפני

(א)

תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:

שלא ינשאו אלא להגון להן מותיב רבה אמור אליהם לאותן העומדים על

ג)

משה: מנאן הכתוב דרך

במדבר לו ו

בארץ לא להם ת' שנה נמצאת יוכבד

6 אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם

הר סיני לדורותיכם אלו דורות הבאים אם נאמר אבות למה נאמר בנים ואם

חכמתן. כדכתיב ותקרבנה

בת ק"ל שנה שהרי בתחלת ביאת מצרים

בנות צלפחד ואלה שמות

כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל

נאמר בנים למה נאמר אבות מפני שיש באבות מה שאין בבנים ויש בבנים

בנותיו מחלה ונועה חגלה

זַרְעֲכֶם אֶל הַ¢קּדָשִׁים אֲשֶׁר

נולדה ומשה בן פ' שנה היה בצאתם

ומלכה ותרצה: בישיבה.

יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיְיָ

מה שאין באבות באבות הוא אומר 7 וכל בת יורשת נחלה והרבה מצות

נשתיירו ק"ל ממאתים ועשר: נתעדן

בבית המדרש היו יושבין

וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה

נצטוו בנים שלא נצטוו אבות הא מפני שיש באבות שאין בבנים ויש בבנים

לפי חכמתן אע"פ שהוא

הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְיָ:

הבשר. החליק כנער קטן: ויחזור

בחור והושיבו למעלה:

ויקרא כב ג

מה שאין באבות הוצרך לומר אבות הוצרך לומר בנים קתני מיהת באבות

מיבעי ליה.

שהרי עברו ימים רבים

7 וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה

במסיבה. בסעודה: והוא

דמופלג בחכמה ובזקנה.

הוא אומר וכל בת יורשת נחלה הוא מותיב לה והוא מפרק לה לבר מבנות

שלקחה שהרי כבר נולדו אהרן ומרים

מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד

יותר מן האחרים: כולם

מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ

אלא שפירש עמרם ממנה מפני

צלפחד אמר מר באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה באבות אין

שקולות. בחכמה: אלא

תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ

להגון להם. שהוא חשוב

הגזירה שהיו משליכין הזכרים ליאור

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת

בבנים לא מאי משמע אמר רבא אמר קרא זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג

ד)

במשפחת אביהן: מתיב

במדבר לו ח

אֲבֹתָיו:

ועכשיו החזירה מפני מרים שנתנבאת

8 דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו

רבא. האי קרא דכתיב גבי

אלא בדור זה אמר ליה רבה זוטי לרב אשי אלא מעתה 8 זה הדבר דשחוטי

לו שעתיד בן לצאת ממנו שיושיע את

טומאת מקדש וקדשיו אמור

וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ

חוץ הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה שאני התם דכתיב לדורותם

אליהם לדורותיכם אלו

אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה

ישראל כדנפקא לן (סוטה דף יב:)

הבנים משום הכי איצטריך

ויקרא יז ב

יְיָ לֵאמֹר:

זה למימר להו לתרוייהו מפני

מדכתיב מרים הנביאה אחות אהרן

9 וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת

ס)

שיש מצות שנצטוו אבות

זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם

בעוד שהיא אחות אהרן ולא אחות משה שעדיין לא נולד היתה היא נביאה שנתנבאה על משה שעתיד להוולד: משוררין. מתוך שמחה שהיה

ולא נצטוו בנים: באבות

זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם

לדעה מה יעשה לו מה יהיה סוף נבואתה כדאיתא בסוטה (דף יג.): להלן.

עתיד משה רבינו לצאת מהן והיינו דכתיב

כשנישאו בנות צלפחד

[שמות ב]

הוא אומר וכל בת יורשת

תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם:

❖

נחלה. שלא היה נוהג

ויקרא יז ז

מנאן הכתוב דרך גדולתן דכתיב [במדבר לו] ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים ומסתבר דכך נולדו כדכתיב לא

אלא באותו דור כדאמרי'

יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה (בראשית כט): וכאן. כשעמדו לפני משה דרך חכמתם כסדר שהן חכמות זו יותר מזו הקדימן

לקמן: והרבה מצות נצטוו

בנים ולא אבות. כגון חלה

הכתוב [במדבר כז] מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה. ומסברא אמרי' הכי דלא ליקשו קראי אהדדי: בישיבה. בין לדין בין לשאר ישיבות של תורה מושיבין

הגהות הב"ח

ותרומה ומעשר וכל מצות

את החכם למעלה מן הזקן וכדמפרש לקמיה שהחכם מופלג מכל חביריו בחכמה שחכם הוא מאד אבל בשביל שהוא חכם מעט מן

(א) רשב"ם ד"ה אשר

הנוהגות בארץ מה שלא היו

ילדה וכו' שנה אלא כל

הזקן אין מכבדין אותו יותר מן הזקן שהוא חכם קצת. ומבנות צלפחד איכא למילף דגבי שאילת הדין מקדים הכתוב חכמה תחלה:

יכולין לקיים במדבר משום

זמן: (ב) ד"ה במסיבה וכו'

הכי הוצרך להזהיר אבות

במסיבה. של משתה וה"ה לנישואין (ב): והוא דמפליג. החכם בחכמה אז הלך אחר החכמה ולא אחר זקנה: והוא דמפליג בזקנה.

לנישואין כבנות צלפחד

ובנים על טומאת מקדש

❖

שזקן מאד אז חולקין לו כבוד בבית המשתה יותר מן החכם ואע"ג דמופלג ההוא חכם בחכמה וכגון שהזקן חכם קצת אבל אם אינו

הס"ד:

וקדשיו: קתני מיהת באבות

הוא אומר וכל בת יורשת

מופלג בזקנה החכם שהוא מופלג קודם לכבדו. שמעינן מהכא דחכם מופלג וזקן מופלג שאינו חכם כל כך כבחור בישיבה הלך אחר

נחלה וגו'. אלמא דבנות

חכמה להושיב החכם בראש ולדבר תחלה במסיבה הלך אחר זקנה והיכא דחכם הוי מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה בכ"מ

צלפחד לא הותרו לינשא

מוסף רש"י

אלא למשפחת אביהם ולא

הלך אחר חכמה אפילו במסיבה והיכא דהזקן הוי מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה בכל מקום הלך אחר זקנה ואפילו

בת מאה ושלשים שנה.

לכל מי שירצו וקשיא לרב

בישיבה הואיל והזקן חכם קצת אע"פ שהבחור חכם יותר ממנו. והיכא דלא מופלג לא האי בחכמה ולא האי בזקנה נראה בעיני

כדמפרש ואזיל שנולדה

יהודה: לבר מבנות צלפחד.

בירידתן למצרים וישראל

דהותרו: אלא מעתה זה

דבכל מקום הלך אחר זקנה מדאמר רב אשי והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה דהיכא דהוו תרוייהו מופלגין הולכים בישיבה

עמדו שם ר"י שנה, ומשנולד

הדבר דכתיב גבי שחוטי

אחר החכם ובמסיבה אחר הזקן מכלל דהיכא דלא הוו תרוייהו מופלגין לא האי ולא האי הולכין בכל מקום אחר אחד מהן ומדלא

משה לא נתעכבו אלא פ'

חוץ. זה הדבר אשר צוה

שנים, כדכתיב (שמות ז)

פירש איכא למימר דמסתמא הולכין אחר הזקן דבשביל שהבחור חכם קצת יותר ממנו אין לנו לבייש את הזקן והחכם אינו בוש בכך

ה' לאמר איש איש מבני

ומשה בן שמונים שנה וגו'

ישראל אשר ישחט שור

מאחר שזקן ממנו יודע הוא שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד: שקולות היו. ולכך פעמים שהקדים זו לזו ופעמים איפכא כדדרשינן

בדברם אל פרעה, ואותה

נמי (מגילה דף יג) הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן מלמד ששקולין היו ולא תסייעיה לר' אמי: ותהיינה. מיותר הוא דמצי

שנה יצאו, נמצא שעברו

ע)

מירידתם עד שנולד משה

למכתב בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים: הותרו. אע"פ ששאר בת יורשת נחלה נאסרה: עצה טובה. ואינה מצות עשה: אמור אליהם

. זו

ק"ל שנה (סוטה יב.)

לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו: אמור אליהם. היינו לאותן

יוכבד. בפרטן של יורדי

מצרים אתה מוצא שבעים

העומדין על הר סיני נשנה פסוק זה ומכאן תלמוד לשאר מצות האמורות בתורה סתם שנאמרו בין לאבות בין לדורות הבאין: וכל

חסר אחת ובכללן אתה

בת וגו'. ליוצאי

מצרים נאמר כדמפרש לקמיה אבל לדורות הבאין ליכא איסור הסבת נחלה: נצטוו בנים. מצות התלויות בארץ

אומר הבאה מצרים שבעים,

זו יוכבד שהשלימה מנינן

תרומה ומעשר חלה ערלה ורבעי לקט שכחה ופיאה וכן הרבה: הוצרך לומר לאבות והוצרך לומר לבנים. שאם נכתב סתם ולא

בכניסתן לעיר (שם) ולכך לא

פירש לא אבות ולא בנים הוה אוקימנא ליה באבות מדלא כתב כי תבואו כדכתב בשאר מצות האמורות לבנים אי נמי הוי ילפינן

פרט בה שהרי עדיין לא יצאה

לאויר העולם אלא עובר במעי

או בגזירה שוה או בבנין אב או בקל וחומר מאח' ממצות המפורשות לבנים או לאבות והוי אוקימנא ליה באחת מהן להכי כתיבי

אמה היתה בכניסתם למצרים

תרוייהו ומהשתא נילף מהכא לכל מצות הסתומות שנוהגות בין בבנים בין באבות עד שיפרט לך הכתוב כי תבואו או יכתוב

(לקמן קכג:). בין החומות.

לך זה הדבר להעמידו בדור הזה כדלקמן: לבר מבנות צלפחד. דהאי וכל בת יורשת נחלה לאו אבנות צלפחד קאי דהא גלי

בכניסתן לעיר (בראשית מו

טו). זה הדבר. אשר צוה

להו קרא לטוב בעיניהם תהיינה לנשים: מאי משמע. דהאי קרא לא משתעי אלא באותו הדור: זה הדבר. אשר צוה ה' לבנות

ה' לבנות צלפחד וגו'. זה

צלפחד וגו' ולא תסוב

נחלה ועל כרחך האי זה לאו אבנות צלפחד קאי אלא אוכל בת יורשת נחלה דכתיב בתריה ולא תסוב

מיעוט הוא, כלומר לא יהיה

דבר זה נוהג אלא בדור זה,

נחלה: זה הדבר אשר

צוה ה' דשחוטי חוץ. זה הדבר אשר צוה ה'

איש

איש מבני ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז

בדור של בנות צלפחד (תענית

שאני

התם.

במחנה דהכי נמי

דלא

הוזהרו על

שחוטי חוץ אלא אותו

דור

בלבד:

דכתיב חוקת עולם תהיה

זאת להם לדורותם:

ל:).

זה