קכא:
יש נוחלין פרק
שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא היה דיבור עם
משה. פה אל פה כבתחלה אבל אם הוצרכו לדיבור כגון במעשה דקרח שהיה אחר מעשה המרגלים
היה מדבר על ידי
לח א מיי' פ"ב מהל'
א) [גיר' הערוך פרוזדאות
ועי' תענית כח.], ב) [גיטין
ברכות הל' א [טור א"ח
מלאך או באורים ותומים אי נמי לא היה מדבר עמו אלא על ידי צורך מעשה הצריך להם: אלי היה הדיבור. דמצי למכתב ויאמר ה' אלי
❖
פח.], ג) ברכות מח: תענית
סי' קפט]:
כדכתיב לעיל [דברים ב] ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב. אי נמי מדסמכו לויהי כאשר תמו קדריש הכי ולא ממשמעותא דקרא אלא מייתורא דויהי כאשר
לא., ד) [צ"ל דתניא כך איתא
בע"י], ה) סנהדרין מד.,
תמו דקרא יתירא הוא: יום שביטל הושע בן אלה פרדסאות. שומרים כדתניא בסדר עולם כשראה
הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב עמד
ו) [וכן אי' בגיטין פח.],
רבינו גרשום
והעביר פרדסאות שהושיב ירבעם בן
ז) [מ"א טו, טז, כב ועוד],
שבעה קפלו כל העולם. לא היה דיבור עם משה שנאמר ויהי כאשר
ח) [מ"ביז], ט) [ברכות מח:],
נבט שלא יעלו ישראל לרגל שבכל
פה אל פה אדבר
ו)
האי
1
י) [פתיחתא דאיכה רבה לג],
בו: יום שפסקו מלכרות
מלכי ישראל הוא אומר ז) וילך בדרך
תנא סבר דאליהו לא הוה
תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם
כ) [נ' רש"ש], ל) ס"א חוה,
עצים למערכה. ולפי שעה
ירבעם בן נבט ובחטאתו אשר החטיא
מ) בס"א: כדכתיב: בגרשון,
שהיו עסוקים לכרות עצי
פנחס נ) דאי הוה פנחס בבציר משבעה
וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר אלי היה
נ) [ב"מ קיד: וברש"י ד"ה לאו
המערכה היו מתבטלין
את ישראל אבל בהושע כתיב רק לא
❖
הוה מצי לאשכוחי דיאיר ראה יעקב
הדיבור עולא אמר יום שביטל בו הושע בן
כהן מר],
בתלמוד תורה אבל אותו
הרוגי
כמלכי ישראל אשר היו לפניו ח):
וראה פנחס וסבר נמי האי תנא
יום פסקו ועשאוהו יום
אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על
א)
ב)
טוב שמיכן ואילך היו
ביתר. במס' גיטין (דף נז.): דאמר
דסרח בת אשר אינה חיה לעולם א:
עוסקין בתורה: תבר מגל.
תורה אור השלם
הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל רב מתנה
רב מתנה כו'. ולכך שמחו שזכו
זבולן
שהיה פוסק מגל מלכרות
אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דאמר
1 וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל
עצים למערכה: דמוסיף.
לקבורה ושלא הסריחו: ברכת הטוב
ג)
מן הלילות על הימים
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת
והמטיב. שבברכת המזון תקנו באותו
רב מתנה אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב
א
ללמוד תורה: מוסיף. ימים
מִקֶּרֶב הָעָם: וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלַי
היום דמן התורה אינה אלא שלש
לעולם הבא שמשם והלאה
לֵאמֹר: דברים ב טז-יז
הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו
2 כִּי אָמַר יְיָ לָהֶם מוֹת
הלילות מאריכין: קיפלו.
ראשונות כדנפקא לן ט) מהאי קרא (א)
יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון
סבבו את העולם שראו זה
ד)
יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר
וברכת את ה' אלהיך על הארץ
את זה: ואחיה השילוני.
מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן
שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה
שהיה משילו ראה את
יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
וגו' [דברים ח]: מניסן ועד ט"ו באב היו
עמרם. משמע דעמרם ראה
במדבר כו סה
אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף שאינו מוסיף
כורתים עצים לצורך המערכה לכל
3 בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ
אחיה בשילה והכ' לא
יסיף מאי יסיף תני רב יוסף תקבריה אמיה תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם
נותר מהם איש אלא לא
פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל
השנה מכאן ואילך תשש כח החמה
יתכן לומר כך שעמרם לא
מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה
כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את
ויש בעצים לחלוחית ומעלין עשן
ראה מעולם אחיה השילוני
וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם
בשילה. לפי כי עמרם לא
יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין
במדבר יד כט
וגם יגדל תולעת וכדאמרינן במדרש
עָלָי:
4 וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי
חיה מעולם אלא קל"ז
איכה י) רבי יעקב בר אחא בשם רבי
קיים ואחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב ולא נותר מהם איש כי אם
שנה וישראל עמדו במצרים
2
כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ
יוסי אומר שבו כלה זמן קציצה למזבח
ר"י שבע עשרה בימיו
וַיְִּרדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד
כלב בן יפונה ויהושע בן נון אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של
והשאר עמדו בגלותם נמצא
הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד
שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול
לוי דכתיב 3במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים
שעמרם לא יצא ממצרים.
וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי
למזבח וכל עץ שהוא נקצץ אינו עושה
אלא הכי מתרץ שאחיה
יהושע ז ה
לְמָיִם:
שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים
5 וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה
השילוני שהיה בשילה ראה
מאכולת ואותו יום שפסקו היו
את עמרם במצרים ואחיה
וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ
ומשאר שבטים לא עייל והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי
שמחים לפי שבאותו יום היו משלימין
השילוני ממשפחת לוי הי'
חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל וְלַנְּקֵבָה
יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר ויכו מהם אנשי העי
שפקודיו מבן שלשים שנה
עֲשָׂרָה שְׁקָלִים:
מצוה גדולה כזאת: יום תבר מגל.
4
❖
ומעלה כשנכנס לעבודה
ויקרא כז ז
כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה אמר
שנשברו הקרדומות שאין צורך עוד
ה)
ולא מת במדבר וראה את
עמרם במצרים: מה להלן
בהן לחטוב עצים: מט"ו באב ואילך
לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים
גבי ערכין א) ערכך חמשים
הגהות הב"ח
דמוסיף. מן הלילה על היום לשנות
וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין אלא אמר
שקלים וכי היכי דיותר
(א) רשב"ם ד"ה ברכת הטוב
מבן ששים לא יהיב נ'
יוסיף ימים כדכתיב כי הוא חייך
רב אחא בר יעקב לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים ולא על יתר
וכו' מהאי קרא ואכלת
שקלים וה"נ לגבי מתי
(דברים ל) וכתיב (משלי ג) כי אורך
ושבעת וברכת: (ב) ד"ה
מדבר [כמו] דלא נגזרה
מבן ששים לא על פחות מבן עשרים דכתיב 3 מבן עשרים שנה ומעלה
קיפלו וכו' את אדם ואת חוה
ימים ושנות חיים [ושלום] יוסיפו לך
על פחות מבן עשרים
ולא על יתר מבן ששים גמר
ומעלה ומעלה מערכין מה להלן יתר מבן
וחיה אחריו כצ"ל ותיבת שם
ולא איענש למעלה מששים
5
❖
שמתוך שהלילות מאריכין והימים
נמחק:
נמי לא איענש: לשבטים
ששים כפחות מבן כ' אף כאן
יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים איבעיא
מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם
איתפלג. שנתחלקה לי"ב
להו ארץ ישראל לשבטים
איפלוג או דלמא
לקרקף גברי איפלוג
חלקים: אי לקרקף גברי
בלילה ודלא מוסיף יסיף: מאי יסיף
איתפליג. ונתחלקה לפי
מוסף רש"י
תא
תני רב יוסף תקבריה אימיה.
שימות
האנשים שהיו בישראל
לא היה דבור עם משה.
כל אחד ואחד היה נוטל
בחצי ימיו כמו (אסתר ט) וזכרם לא יסוף
ביחוד וחיבה, דכתיב וידבר
מזרעם לשון כליה. ולא גרסי' יאסף דא"כ מאי קבעי תלמודא הא מילתא דפשיטא היא דיאסף לשון מיתה כדכתיב (במדבר כ) יאסף אהרן
ה' אלי לאמר, אלי נתייחד
א) צ"ל גבי ערכין דכתיב ואם
הדיבור, ואע"ג דמקמי הכי
מבן ששים שנה ומעלה יותר
אל עמיו: ת"ר שבעה כו'. ברייתא היא בסדר עולם (ספ"א). ומשום דמיירי בכלב ויהושע לקמיה נקט ליה אי נמי משום דאיירי לעיל דמוסיף
כתיבי קראי בהו וידבר. איכא
מבן ששים לא יהיב נ' שקלים
יוסיף ובא להודיענו שאלו שבעה מתוך שצדיקים היו ועסקו בתורה חיו כל כך: קפלו את כל העולם. סיבבוהו והקיפוהו שנתקפל
דאמרי לא היה פה אל
וכו'.
פה אלא בחזיון לילה, גמגום
העולם ביניהם. וכל אלו השבעה שמשו זה את זה כדקתני לעיל מינה בסדר עולם נמצאת אומר שימש יעקב את שם כ' שנה שימש שם את
כ)
(שם). הושע בן אלה. רשע
מתושלח צ"ח שנה שימש מתושלח את אדם הראשון רמ"ג שנה. ומחשבון שנות הדורות הכתובין בפרשה דור אחר דור יש ללמוד כל זה
היה, דכתיב (מ"ב יז) ויעש
מתושלח לא מת עד תיכף למבול כדאמר בחלק (סנהדרין דף קח:) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו
אלו שבעה ימי אבלו של מתושלח הצדיק
הרע בעיני ה' רק לא כמלכי
[בראשית ז]
ישראל, והיינו דקאמר רק,
וכבר היה שם בן צ"ח שנה כדכתיב [שם יא] שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול ולמך נמי ראה את אדם ואת שם אלא
שביטל את הפרוסדאות ואמר
צדיקים גמורים קחשיב כמו ששימשו זה את זה כדפרישית לעיל. והאי תנא לא ס"ל חנוך זה מטטרון דהוה ליה למימר שנים קפלו את
לאיזה שירצו יעלו (תענית
לא.). מלכרות עצים. לפי
כל העולם דהאי תנא דסדר עולם הוא וס"ל דהאי ואיננו כי לקח אותו אלהים [שם ה] היינו שמת בחצי ימיו וכדקתני התם חנוך קבר את אדם
שהן לחין ומאותו הזמן
ואת (ב) ל) שם וחיה אחריו נ"ז שנה. מתושלח הוציא שנותיו עד המבול: עמרם ראה את יעקב. סברא הוא שהרי קהת אביו מיורדי מצרים
אין כח בחמה לייבשן
וחיישינן מפני התולעת, לפי
היה כדכתיב ובני לוי גרשון וקהת (בראשית מו) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה [שם מז] ובאותן י"ז שנה נולד עמרם לקהת שהרי
שעץ שיש בו תולעת פסול
בנו הראשון היה כדכתיב [שמות ו] ובני קהת עמרם ויצהר: אחיה השילוני ראה את עמרם ואליהו ראה את אחיה. גמרא. והאי תנא לא סבירא
למערכה כדאמרינן, מדות
פ"ב מ"ה (שם). יום תבר
ליה אליהו זה פנחס דאם איתא לימא משה ראה עמרם ופנחס ראה משה ועדיין הוא קיים ולא איצטריך ליה אחיה כלל: והא כתיב
מגל. שבירת הגרזן, שפסק
ולא נותר מהם. ואחיה השילוני נתנבא בימי ירבעם ואם איתא דראה את עמרם במצרים היאך יצא ממדבר ובא לו לארץ והלא כל ימי
החוטב מלחטוב עצים (שם).
יעקב במצרים י"ז שנה ועמרם ראה את יעקב יום אחד לכל הפחות ושני חיי עמרם קל"ז שנה הרי קנ"ד ואחיה ראה את עמרם
מכאן ואילך. מחמשה
עשר באב ואילף, דמוסיף.
כמה פשו להו ממאתים ועשר אחר מות עמרם נ"ו שנה נמצא אחיה השילוני בן נ"ו שנה כשיצא ממצרים לכל הפחות ושמא יותר כגון
לילות על הימים לעסוק
שנולד בחיי עמרם הרבה: אחיה השילוני לוי היה כדכתיב בדברי הימים (א כו) והלוים אחיה על אוצרות בית אלהים: שפקודיו
בתורה, יוסיף. חיים על
חייו (שם). שאינו מוסיף.
מבן שלשים. יום שהיו הלוים נמנין מבן חדש ומעלה לפדות עליהן הבכורות כדכתיב בפרשת במדבר סיני [במדבר ג] מבן חדש ומעלה תפקדם.
לעסוק בתורה בלילות (שם)
.
ולא נהירא לי דא"כ הוה ליה למימר יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן חדש אלא האי שלשים היינו שלשים שנה כדכתיב בני גרשון מ) קהת
תקבריה אמיה. כלומר
❖
ימות בלא עתו (שם).
ומררי מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה [שם ד] וההוא חשבון נקט שאותו חשבון כנגד חשבון של ישראל הוא דביוצאי צבא קפיד רחמנא
דבישראל כתיב [שם א] כל יוצא צבא ובלוים כתיב [שם ד] מבן שלשים שנה וגו' כל הבא לצבא לעבוד וגו': ומשאר שבטים לא עייל. מיוצאי מצרים
לארץ בתמיה ואמאי דחקת לתרוצי דמשום דלוי היה אחיה לכך בא לארץ: נולדו בימי יעקב. גמרא: ולא מתו כו'. לא יליף מקרא אלא חד
מוסף תוספות
מינייהו: סנהדרין היו ע"א נמצא רובן שלשים וששה: ולא על יתר מבן ששים. ונהי נמי דאחיה ישראל הוה הרי ראה את עמרם ה' שנים וה"ל
א. דאי לא מתה הרי
בן ס"א בצאתו ממצרים: יתר על ששים בערכין אינו שוה לבן כ' שנה ומעלה שהרי ערכו מועט יותר כדכתיב בפרשת ערכין [ויקרא כז]: כפחות
ראתה את יעקב. רמב"ן.
מכ'. שמועט ערכו נמי מבן כ' ומעלה ואע"ג דאין ערך פחות מבן עשרים ויתר על בן ס' שוין זה לזה מיהו בהכי שוים
ששניהם מועטין מערך יתר מבן כ' ומוחלקין מדינו של יתר מבן כ'. וה"נ כי היכי דמוחלק פחות מבן עשרים מן הגזרה של
יתר מבן כ' ה"ה ליתר על בן ששים ואיכא למימר נמי דלא נמנו בההוא חשבון: לשבטים איתפלג. שנתחלקה לשנים עשר חלקים
שוין ואח"כ כל שבט ושבט מתחלק לפי אנשיו שהיו יוצאי מצרים או לפי באי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה [לעיל קיז.]: לקרקף גברי. לראשי
אנשים שכל אחד
מיוצאי מצרים לרבי
יאשיה או
לבאי הארץ לרבי
יונתן היה נוטל חלקו בארץ
בפני
עצמו והיו
כולם שוין בחלוקה:
תא