השותפין פרק ראשון בבא בתרא
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאם
בא לחתוך חותך. תימה לרשב"א
ואם בא לחתוך חותך מאי
קאמר. מאי למימרא הכל מודים דאם כל
הא אמר לעיל בשתי
קכו א מיי' פ"ז מהל' ס"ת
א) [ברכות נח:], ב) [נדרים
לח.], ג) [יומא מג. וש"נ],
הל' טו סמג עשין כה
אחד ואחד בפני עצמו טפי עדיף: הכי קאמר. ומתחיל מלמעלה ולא
כריכות חולקין ופ"ה כגון תורה בכרך אחד ונביאים בכרך
ד) נ"א אוכלות, ה) [צ"ל
[שו"ע ח"מ סי' קעג סעי' א
א' משמע אבל תורה ונביאים בכרך א' אין חולקין אפי' שניהן רוצים
יניח חלק שהרי אם בא לחתוך חותך ונמצא זה ראש הכרך וגנאי הוא
השירה], ו) [אין ורק], ז) [צ"ל
בהג"ה]:
קכז ב ג מיי' פ"ט מהל'
לפני ד"ה ס"ת], ח) [בשבת
לו להיות דף זה משונה מחבירו על חנם: כדי לגול. קס"ד חד שיעורא
וא"כ היכי אמר הכא דחותך
ויש לומר דלא הוי בזיון הספר אלא
כשחותך מחמת חלוקה: בגויל ששה
עט: ד"ה קלף כתבו דבלשון
ס"ת הלכה ב סמג
יהיב ליה לתחילתו וסופו: לספריהן.
יון], ט) [ברכות יח:], י) ביום
עשין כה טוש"ע י"ד סי'
❖
לספרי תורה: לא ארכו יותר על
טפחים בקלף בכמה. גויל הוא עור שלא
ראשון דפסח,
רעג סעיף א:
ואם בא לחתוך חותך מאי קאמר הכי קאמר
קכח ד מיי' שם וסמג שם
הקיפו. צריך לצמצם הכתב לפי עובי
ניתקן כלל אלא שהשירו את השער וכותבין
שאם בא לחתוך חותך ורמינהי תחלת ספר
טוש"ע י"ד סי' רעח
א
ב
בו במקום שער ולהכי קרי ליה גויל
הקלפי' לכשיגמור יהא חוט המקיף את
סעיף ב:
תורה אור השלם
וסופו כדי לגול כדי לגול מאי אי כדי לגול
קכט ה ו ז מיי' שם פ"ט
עוביו כמדת ארכו: שיעור ספר תורה
שאינו מתוקן כדאמר לעיל (דף ג.) גויל
1 תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה
עמוד קשיא הקף אי כדי לגול הקף קשי' עמוד
הלכה א וסמג שם
מוָֹרשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב: בכמה. ארכו מיבעיא להו: בגויל.
אבני דלא משפיין ופעמים חותכין אותו
טוש"ע י"ד סי' רעב סעיף א
א"ר נחמן בר יצחק לצדדין קתני רב אשי אמר
[וברב אלפס הלכות ספר
דברים לג ד
שהוא עב והקיפו גדול צריך ששה
לשנים דרך עוביו ואותו שכלפי שער
❖
2 אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת
תורה דף סו]:
ג כי תניא ההיא בספר תורה כדתניא ד כל
טפחים זו היא מדה להיות נגמר
קרוי קלף ואותו שלצד בשר קרוי
הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם
הספרים נגללים מתחלתן לסופן וס"ת נגלל
בששה טפחים היקף בכתב בינוני: ולא
דוכסוסטוס ולשון דוכסוסטוס הוי
מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְיָ
רבינו גרשום
עִם בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם
איתרמי ליה. ארכו כהקיפו: איתרמי
לאמצעיתו ועושה לו עמוד אילך ואילך א"ר
פירושו מקום בשר דבלשון מדי קורין
ח)
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
ליה. ארכו כהקיפו: דילמא
לבשר סוסטוס ודוך היינו מקום כמו
דף פנוי מלמטה ומתחיל
מלכים א ח ט
אליעזר בר' צדוק כך היו כותבי ספרים
3 אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ
באחר מלמעלה שאם באו
תורה צוה לנו משה מורשה כתב.
ט)דוך פלוני וכותבין על הקלף לצד בשר
שבירושלים עושין (א) ספריהם ת"ר אין עושין
לחלוק שיכולין לחתוך
ה
שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן:
ארבע מאות פעמים אבל ארבע
כדאמר בפ' המוציא (שבת דף עט:)
ולחלק יפה כבשתי כריכות.
עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ
ספר תורה לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו
שמונה נביאים ח' ספרים
זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ
מאה ספרים אין פנאי לאדם אחד
ועל דוכסוסטוס לצד שער ובשניהם
(ה)
של נביאים. ועושה בראשו
יותר על ארכו שאלו את רבי שיעור ס"ת בכמה
רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת
לכתוב: שתים כנגד שתים. שתי גפנים
במקום חתך דשם הוא טוב לכתוב
של ספר תורה חלק כשיעור
יְרוּשָׁלִָם:
אמר להן בגויל ששה בקלף בכמה איני יודע
לגול עמוד בתחלתו והאי
שיר השירים ג ט-י
ו
ז
כנגד שתים וא' יוצא זנב בכך קרוי
ושלנו דין קלף יש להם ולא דין
4 וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְיָ
תחלה הוי סוף הספר לפי
רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא
כרם לגבי לחזור עליו מעורכי המלחמה
דוכסוסטוס ולכך כותבין עליהם תפילין
כי בסוף מתחילין לגלגל
וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה
המגילה ומגלגל והולך עד
איתרמי ליה אלא חד רב אחא בר יעקב כתב
במסכת סוטה (דף מג.): באמה בת
שאין כשרים על דוכסוסטוס אלא על
וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר
ראש לפי שכל ספריהם
הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ
ששה טפחים. ר"מ לטעמיה דאמר
הקלף כדאמר בהמוציא יין (שם):
חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה יהבו ביה
א)
נכתבין כעין מגילה ולא
בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ
דילמא תורה צוה. ואומר ר"ת
(סוכה ה:) כל האמות היו בינוניות:
בקונטרסים (והם) והכי נמי
שמואל א ו ח
וְהָלָךְ:
רבנן עינייהו ונח נפשיה אמרו ליה רבנן לרב
5 לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה
מניח מן הקלף חלק בסוף
לארכו של ארון. זו אצל זו: אוכלות.
דאותו פסוק קרוי תורה
המנונא כתב רבי אמי ד' מאה ספרי תורה
כל הכרך שהוא תחלת
הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד
תופסות כך לשון המשנה (מדות פ"ג
כדאמר בפ' ג' דסוכה (דף מב.) קטן
הספר כשיעור שיכול לגול
אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה כתב
1
את כל ההיקף על אותו
וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:
אוכל בדרום אמה אחת גבי יסוד
היודע לדבר אביו מלמדו תורה מאי
❖
מ"א)
חלק כדי שיהא משמש
דברים לא כו
א"ל רבא לר' זירא נטע ר' ינאי ארבע מאה תורה תורה צוה לנו משה: הקלף פנוי לכתבי הקדש:
המזבח ואף בלשון מקרא כי יוכלו
שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס
כרמי א"ל דילמא שתים כנגד שתים ואחת
קשיא עמוד דלעיל קתני
אתיקים מהנה בספר יחזקאל (מב):
בראשו כדי לגול עמוד
הגהות הב"ח
יוצא זנב מיתיבי ארון שעשה משה אמתים
כשהוא דחוק.
צא מהם טפח. לעובי הכתלים שהרי
וא"ת והלא
והכא קתני תחלת הספר
(א) גמ' עושין לספריהם:
וסופו כדי לגול עמוד.
מבחוץ נמדד אמתי' וחצי ארכו: ס"ת.
וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי
לא היו מוציאין אותו מן הארון דהא
(ב) שם צא מהן חצי טפח
האי כדי לגול דברייתא
שכתב משה כמו שנאמר ויכתוב משה
אסור ליכנס בבית קדש הקדשים
קומתו באמה בת ששה טפחים והלוחות
אצבע לכותל זה ואצבע לכותל
נמי לצדדין קתני כדאמרן
ב)
זה כצ"ל ותיבת ומחצה נמחק
את ה) התורה וגו' (דברים לא): אין
דתחלה כדי לגול עמוד
וביום הכפורים לא אשכחן בסדר
ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה
ב' פעמים: (ג) שם מרכבו
ובסוף כדי לגול היקף רב
[מיעוט אחר מיעוט]. ו) אך ורק
יומא שהיה מוציאו וי"ל דלצורך כדי
ארגמן וגו' תוכו רצוף
אשי אמר לעולם לא קתני
מונחות כנגד ארכו של ארון כמה לוחות
אהבה וארגז: (ד) שם מצד
שני מיעוטין הן: שבהן ס"ת מונח.
לתקן שרי ליכנס בבית קדש הקדשים
לצדדין אלא תחלתו וסופו
ז)
אוכלות בארון שנים עשר טפחים נשתיירו שם
היה מונח ולא: (ה) רש"י
כדי לגול עמוד ובספר
ארכו לרחבו של ארון: פירנסת
כדאמרינן בעירובין (דף קה.) וה"נ
ד"ה דילמא וכו' ד' מאה
תורה מיירי דלאמצעיתו
שלשה טפחים צא מהן טפח חציו לכותל זה
ארון לארכו. כלומר מלאת כל חללו
יכולין ליכנס שם כדי לתקן ספר
ספרי תורות לא כתב
נגלל על ב' עמודים אבל
דאין פנאי לאדם אחד לכתוב
וחציו לכותל זה נשתיירו שם שני טפחים
שאר ספרים היו נגללין
לארכו ופירשת צרכי מדתו: ששה
תורה כדי שלא יתעפש ויתקלקל וגם
כולי האי הס"ד: (ו) תוס'
הכל על עמוד אחד ואמטו
שבהן ספר תורה מונח שנאמ' אין בארון רק
טפחים. במדת רחבו: כדי שלא יהא
משחרב משכן שילה עד שבנה שלמה
ד"ה אצבע וכו' תקשה שנים
להכי צריך להניח כדי
2
עשר בי"ב היכי יתבי:
היקף כדאמרן. ולא אורכו
ס"ת כו'. כלומר לא היה צריך להיות
בית המקדש היו יכולין להוציאו מן
שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה
יותר על הקיפו שכשמושכין
אצבע
ומחצה
רחבו כל כך אלא בשביל ס"ת המונח
הארון ולעיין בו:
[וגו'] מאי אין בארון רק מיעוט אחר מיעוט
אותו בחוט של משיחה
לאורכו של דף ומקיפין
לכותל זה. נראה לר"ת דלא גרס ומחצה
אורכו לרוחב הארון שלא יהא נכנס
ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת
ג)
מן אותו חוט היקף הספר
ויוצא בדוחק: ר"י אומר. מדת הארון
אלא אצבע לכותל זה דאי גרס ומחצה
תורה שיהא שוים במדה.
שמונח בארון פירנסת ארון לארכו צא ופרנס
באמה של ה' טפחים היתה רבי
תיקשי שנים עשר היכי יתבי כדפריך
בגויל ו' טפחים אורך
(ו)
ארון לרחבו כמה לוחות אוכלות בארון ששה
הדף שכך למד מגויל.
יהודה לטעמיה דקאמר אמת כלים
לקמן אלא אצבע גרס וזוטרתי דהויין
אבל מן קלף לא אמר
ששה בטפח: שבהן עמודים
טפחים נשתיירו שם שלשה טפחים צא מהן
באמה בת חמשה: מונחות לארכו של
לפיכך אמר איני יודע. ולא
איתרמי ליה שיהא אורכו
טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה נשתיירו
עומדין. נראה לר"ת דסימן להעמדת
ארון. מוטלות על רוחבן ולא על חודן:
שוה להקיפו. יהבי ביה
אצבע לכותל זה.
שם שני טפחים שלא יהא ספר תורה נכנס
שהטפח ארבע
ישראל היה ולא עשאום של זהב
עינייהו קינאו (אדון) בו
שכך כיון. תורה צוה לנו
אצבעות ולמאן דגריס אצבע ומחצה
שלא להזכיר מעשה העגל דאין
ויוצא כשהוא דחוק דברי ר"מ ר' יהודה אומר
כתב דדומה עליו גוזמא.
באצבע קטנה קאמר שהטפח ד'
קטיגור נעשה סניגור וכן אמרינן
ורמינהו מקשה על מאי
באמה בת חמשה טפחים והלוחות ארכן
דאמר שיהא ס"ת הקיפו
בגודל וחמש באצבע ושש בקטנה:
[בר"ה] (דף כו.) דמשום הכי לא היה
ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות
כאורכו. וארון שעשה משה
שבו עמודים עומדים. ב' עמודי
כהן משמש לפני ולפנים ביוה"כ בבגדי
היה דומה כמין תיבה
באורכו של ארון כמה לוחות אוכלות בארון
כסף כמין עמודי ספר תורה
זהב משום דאין קטיגור נעשה סניגור
שאין לה כיסוי שבכפרת
שנים עשר טפחים נשתייר שם חצי טפח
היה מכוסה. באמת בת
שוכבים לארכו והלוחות ביניהן שנאמר
והתם פריך והא הוה ארון שהיה של
ו' טפחים. ואמתים וחצי
אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה פירנסת
עמודיו עשה כסף: מונח שם בצדו. של
זהב והיה לפנים ומשני מכפר קאמרי'
אורכו עולין לט"ו טפחי':
וכמה לוחות אוגדות בארון.
ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו כמה לוחות
ארון: ועליו ס"ת מונח. ולקמיה [ע"ב]
והני עמודים נמי היו כמו מכפר שהם
כלומר כמה מחזיקות בארון
פריך מעיקרא היכי הוה מונח:
עשוים סימן להעמדת ישראל והוא
אוגדות בארון ששה טפחים נשתייר שם
י"ב טפחי' שהיו מונחין
ד)
הלוחות זו בצד זו. ואין
שיסד הפייט י) תבנית אות יוסף עמודיו
שברי
טפח ומחצה צא מהן חצי טפח אצבע
(ב)
ורק תרי מיעוטי לרבות
עשה כסף בשביל תבנית אות יוסף
ספר תורה שמונח בארון
ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה נשתייר שם טפח שבו עמודין
באותן ב' טפח' שנשתיירו
סימן של יוסף דהיינו עגל דיוסף נקרא
עומדין שנאמר אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודיו עשה כסף
מאורך הארון והיה אורכו
3
שור שנאמר (דברים לג) בכור שורו
של ספר תורה כרוחבן של
רפידתו זהב מרכבו ארגמן וגו' (ג) וארגז ששיגרו בו פלשתים דורון לאלהי ישראל
לוחות ו' טפחים נשתיירו
הדר לו לכך עמודיו עשה כסף ולא
ב' טפחים פנוי טפח לצד
מונח מצדו שנאמר 4 ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז
זהב שלא להזכיר במעשה העגל:
כותל זה וטפח לצד כותל
מצדו ושלחתם אותו והלך ועליו ס"ת מונח שנאמר לקוח את ספר התורה
תרי
זה שכל אותן ב' טפחים
5
משימין ידיהן אחת מיכן
הזה ושמתם אותו
מצד ארון ברית ה' מצד (ד) הוא מונח ולא בתוכו ומה אני מקיים אין בארון רק לרבות
ואחת מיכן ומגביהין ספר
שברי
תורה בריוח ומוציאין אותו
לחוץ כדי שלא יהא נכנס
ויוצא בדוחק: שבו באותו טפח עמודיו של ארון עומדין שנאמר אפריון עשה לו זה ארון. המלך שלמה. המלך שהשלום שלו וכתב עמודיו עשה כסף של ארון. בצידו מבחוץ.