יש
נוחלין פרק
שמיני בבא בתרא
קכב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זבולן
עולה תחום עכו עולה [עמו]. לאו עכו ממש דעכו מחלק
תא
שמע בין רב
למעט. על פי הגורל תחלק הארץ נחלתן של
לט א מיי' פ"ד מהל'
א) [סנהדרין טז.], ב) [עי'
❖
תוס' סנהדרין טז. ד"ה מה],
מלכים הל' ח:
ישראל שיקח כל שבט ושבט מה שיתן לו הגורל בין שהיה מגיע
אשר דכתיב (שופטים א) ואשר לא הוריש יושבי עכו אלא
ג) ב"ק פא:, ד) עי' יבמות
כלומר תחום שבצד עכו א: העולם הזה יש לו פרדס ואין לו שדה
לו חלק מרובה כגון שבט שיש בו אנשים מעט בין שהיה לו חלק
עט. תוס' ד"ה דונגר גרסי',
ה) [עמ"ש ב"ק פה. על צידו]
לבן. תימה דבשלהי מרובה (ב"ק דף פא: ושם ד"ה אין) אמרינן
מועט כגון שיש לו אנשים הרבה דכיון
דכל השבטים לוקחין בשוה
רבינו גרשום
❖
ליתא לפנינו,
שבט הקטן כשבט הגדול נמצאו
מחלוקת ארץ ישראל אין לך מישראל
חלקו: ת"ש בין רב למעט.
חלקי בני שבט הקטן מרובה מחלק
שאין לו בהר ובשפלה ונגב ומיהו אית
בין היה השבט רב בין היה
תא שמע בין רב למעט ועוד תניא עתידה
1
השבט מעט נוטל זה כגון
תורה אור השלם
שבט בני הגדול ואי לקרקף גברי
דגרס אין לך שבט ושבט מישראל
ב
ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים
זה דאי לקרקף גברי איתפלג
מאי בין רב למעט והלא נטלו כולן
אבל הכא גרסינן אין לך אחד מישראל
1 עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק
מישתכח דכולהו כי הדדי
שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר
נסבי אלא ש"מ לשבטים
נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט:
בשוה: ועוד תניא. בהדיא דלשבטים
לעולם הבא ומשמע לו שער ראובן
שבטים ולא נתחלקה אלא בכסף שנאמר
איתפלג: ולא נתחלקה
במדבר כו נו
איתפלג ומשום דאיכא למידרש נמי
אחד היינו לכל אחד ואחד אי נמי
ג
2 אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת
אלא בכספים. כדאמר
בין רב למעט אמר רבי יהודה סאה ביהודה
לקמן בקרובה ורחוקה
האי בין רב למעט לכדלקמן בברייתא
בעולם הזה אין להם בשוה מזה כמו
הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת
ודכתיב בין רב למעט
אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:
שוה חמש סאין בגליל ולא נתחלקה אלא
איצטריך נמי האי: ועוד תניא כו'.
מזה אלא מזה מעט ומזה הרבה אבל
כולם היו שוין בנחלתם
במדבר כו נה
בגורל שנאמר אך בגורל ולא נתחלקה אלא
3 וְשַׁעֲרֵי הָעִיר עַל שְׁמוֹת
שאותו שהיה זיבורית או
לעולם הבא יש לו מן הכל שיעור שוה:
שתתחלק לעתיד לבא לי"ג שבטים
2
במקום רחוק מירושלים
ואידך
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁעָרִים
למאן. אע"ג דכתיב שער
באורים ותומים שנאמר על פי הגורל הא
כלומר לי"ג חלקים שוין ולקמן מפרש
א)
הי' מעלין לו דמים כדי
שְׁלוֹשָׁה צָפוֹנָה שַׁעַר רְאוּבֵן
מאי ניהו אותו חלק דטפי התם
לוי אחד הא כתיב נמי שער
שיקח במקום רחוק או כדי
כיצד ב) אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע
אֶחָד שַׁעַר יְהוּדָה אֶחָד
שיקח בזיבורית וכדאמר
שַׁעַר לֵוִי אֶחָד:
דאי משום לוי דנקיט נחלה כשאר
יוסף אחד דלא מנו שבט יוסף אלא
וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים
רב יהודה סאה ביהודה
יחזקאל מח לא
כאחד: לא סלקא דעתך דכתיב
שבטים כדכתיב התם שער לוי אחד
4 זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּפִּילוּ
כו'. הנוטל ביהודה מוסיף
וקלפי של תחומין מונחין לפניו והיה מכוין
דמים לנוטל בגליל: דכתיב
מִנַּחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
הנותר לנשיא וגו'. ובב"ר בפר"ב
הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא
על פי ה'. היינו אורים
ברוח הקדש ואומר זבולן עולה תחום עכו
וְאֵלֶּה מַחְלְקוֹתָם נְאֻם אֲדֹנָי
חלק אחד כדכתיב התם שער יוסף
דריש מהכא דגבעוני אינו מתרפא
ותומים דכתיב על פיו
יחזקאל מח כט
יְיָ:
עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו
5 וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ
יצאו: קלפי שבה שמות
אחד נמצאו י"ב שבטים נוטלין י"ב
לעתיד לבא מדכתיב והעובד העיר
השבטים וקלפי שבה שמות
מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
זבולן טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו
חלקים והי"ג לנשיא כדלקמן: שבתחלה.
וגו' ואיתא להא ואיתא להא ומדאפקיה
התחומין מונחין לפניו והיה
יחזקאל מח יט
6 וְהַנּוֹתָר לַנָּשִׂיא מִזֶּה
אלעזר מכוין ברוח הקדש.
תחום עכו וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר
כשבאו לארץ: לא נתחלקה אלא לי"ב
בלשון עובד דרוש ביה נמי גבעוני או
ואם אמר זבולן עולה
וּמִזֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ
שבטים. שלוי לא היה לו חלק בארץ
שמא פליגי:
נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו טרף
שבולטין אותיות באבני
וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל פְּנֵי
אלא שכל שבט ושבט נתנו לו ערים
אורים ותומים תחום עכו
סתם
חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף
בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי טרף
יהא עולה לחלקו אחר
תְּרוּמָה עַד גְּבוּל קָדִימָה
לשבת בהן להיות ערי מקלט אבל
בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר וכן כל שבט ושבט ולא כחלוקה
שהיה בולט שם זבולן
וְיָמָּה עַל פְּנֵי חֲמִשָּׁה
מנשה ואפרים נטלו שני חלקים
טרף בקלפי ששמות שבטים
וְעֶשְׂרִים אֶלֶף עַל גְּבוּל יָמָּה
של עולם הזה חלוקה של עולם הבא העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין
בה עלה בידו שם זבולן
לְעֻמַּת חֲלָקִים לַנָּשִׂיא
כדכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון
וטרף בקלפי תחומין ועלה
וְהָיְתָה תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ
לו שדה פרדס שדה פרדס אין לו שדה לבן לעולם הבא אין לך ג) כל אחד
יהיו לי (בראשית מח): בכספים.
קס"ד
בידו תחום עכו היינו על
וּמִקְדַּשׁ הַבַּיִת בְּתוֹכוֹ:
ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר שער ראובן אחד שער יהודה
פי אורים ותומים ועל פי
יחזקאל מח כא
השתא מי שהיה לו חלק יפה היה נותן
3
7 עַל פִּי יְיָ נָתְנוּ לוֹ אֶת
הגורל וכן היה עושה לכל
אחד שער לוי אחד הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו שנאמר ואלה
דמים למי שהגיע לו חלק כחוש מאי
4
שבט ושבט: שדה פרדס.
הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל אֶת
אילנות: שדה לבן. תבואה:
מחלקותם נאם ה' קתני מיהת שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר
דביני ביני שנאמר בין רב למעט
תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם
שנא' שער ראובן אחד
וַיִּבְנֶה אֶת הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ:
❖
כלומר וצריך לדקדק בין רב למעט
שבטים שמע מינה לשבטים איפלוג שמע מינה אמר מר עתידה ארץ ישראל
שער שמעון אחד. שכולן
יהושע יט נ
יהו חלוקין בשוה בהר
להוסיף דמים הרב למעט שהזיבורית
שתתחלק לשלשה עשר שבטים אידך למאן אמר רב חסדא לנשיא דכתיב
א
ובשפלה ובנגב שאין זה
קרי ליה מעט והעידית קרי רב שכך
צריך לזה: ואידך למאן.
והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל אמר ליה רב פפא לאביי אימא
הגהות הב"ח
5
אמר ר' יהודה סאה ביהודה שוה ה'
חלק שלשה עשר למאן:
רונגר בעלמא לא סלקא דעתך דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת
(א) רשב"ם ד"ה רונגר וכו'
לנשיא דכתיב העובד את
ד)
6
סאין בגליל והיה מעלה דמים זה
ורבינו חננאל פי' רוזגר רוז
העיר. מלך שהוא משמר
הקדש ולאחוזת העיר ולא נתחלקה אלא לכספים שנאמר בין רב
שנפל חלקו ביהודה למי שנפל לו
בלשון פרס. נ"ב עיין לעיל ד'
את העיר יעבדו אותו כל
❖
צ ע"ב:
למעט למאי אילימא לשופרא וסניא אטו ה) בשופטני עסקינן אלא לקרובה
שבטי ישראל שכל שבט
חלקו בגליל: הכי גרסינן אמר ר'
ושבט מצמצמין מנחלתו
ורחוקה כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוה רבי יהושע אומר
יהודה כו'.
ולא בא לחלוק מדלא
עד שעושין לו חלק אחד
והיינו חלק י"ג: ודלמא
מוסף תוספות
קתני רבי יהודה אומר: ולא נתחלקה
בקרקע העלוה ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל תנא אך בגורל
רונגר בעלמא. שלא יתנו
אלא בגורל. מסקנא דמילתיה דתנא
יצאו יהושע וכלב למאי אילימא דלא שקול כלל השתא דלאו דידהו
א. משום דזבולון נטל
לו שיעור שבט כי אם
חלקו במערבו של ארץ
עיר אחת או פלך אחד
קמא היא: על פי. משמע על פי
שקול דידהו מיבעיא אלא שלא נטלו בגורל אלא ע"פ ה' יהושע דכתיב
ישראל סמוך לעכו שנא'
ואכתי אידך למאן: והנותר
אורים ותומים: הא כיצד. אם אורים
(בראשית מט) והוא לחוף
לנשיא היינו שבא מזה
7 על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים
למה גורל ואם גורל למה אורים
אניות והים הוא מערבו
ומזה. כלומר אותו מותר
כתיב
של ארץ ישראל. תוס' רי"ד.
שיהו מצמצמין משבט זה
ושמא מכחישין זה את זה: אלעזר
ב. דהתם לשבטים אבל
ומשבט זה ומייתרין לו
מלובש כו'. כדכתיב (במדבר כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו וגו': וקלפי של שבטים. ארגז
כל יחיד ויחיד מי שהיה לו
כשיעור חלק אחד שלהן
שדה לבן אין לו שדה
אותו מותר יהיה הקדש
שמונחים בו י"ב פתקים שכתוב בהן י"ב שבטים וקלפי של תחומין ארגז שמונחין בו י"ב פתקין של י"ב חלקים של ארץ ישראל: והיה מכוין
פרדס. ר"ן. ג. [ד]לעולם
לאחוזת העיר כלומר למלך
ברוח הקודש.
כלומר באורים ותומים ששואלים תחלה באורים ותומים קודם שיטרף הממונה בקלפי ובכך מתקררה דעתן של ישראל שרואין
הבא כל יחיד ויחיד יטול
שאוחז העיר בידו: למאי
בהר בשפלה ובעמק. שם.
אילימא בשופרא וסניא.
שהגורל היה עולה כמו שנתנבא תחלה ויודעים שחלוקה ישרה היא ולא היו מרננים בדבר השבטים מרובים. ושני קלפי היו צריכין אחד לשבטים
כלומר שבשביל שנטל זה
ואחד לתחומין ולא סגי בחד דתחומין ולימא עכשיו אני נוטל מה שיעלה בידי לצורך ראובן דא"כ אין כל החלוקה עשויה בגורל וקרא
עידית וזה נטל זיבורית
יעלה בעל עידית לבעל
קאמר אך בגורל וגו' בלא הוצאת דיבור מפיו: ואומר זבולן עולה. עכשיו יבא לידי הטורף בקלפי כתב של זבולן. והאי דנקטינהו
זיבורית כספים עד שיהו
שלא כסדר לפי שאין עולה שום גורל על הסדר אלא על ידי מקרה: טרף. עירבב הממונה לכך את השטרות יפה שלא יאמרו
שוים בנחלה: וכי בשופטני
מדעת לקח את זו שהיה יודע מה כתוב בה. כמו ביצים טרופות בקערה (עדיות פ"ב מ"ד): שער ראובן אחד. שוה דכל מה שיש
עסקי'. דהניח לזה ליטול
עידית והוא נוטל זיבורית:
לזה יש לזה: נאום ה'. הוא עצמו יאמר לכל אחד ליטול חלק פלוני ופלוני: אידך למאן. חלק י"ג למי דהא י"ב שבטים לחוד הוא
אלא בקורבא ורוחקא. שאם
דשקלי כדכתיב ביחזקאל [מז]: לנשיא. למלך המשיח: העובד העיר. היינו נשיא דעול רבים מוטל עליו כדכתיב ברחבעם אם היום
נטל זה ברחוק מירושלים
יעלה לו זה בדמים שנפל
תהיה עבד לעם הזה (מלכים א יב): יעבדוהו. יתנו לו נחלה מכל שבטי ישראל: רונגר. שכירים בעלמא לעבוד לו כתלמידים לרב
חלקו בקרוב ויתן לזה
אבל לא יותן לו מנחלתם. ורבינו חננאל פירש רון גר רון בלשון פרס יום וגר שכיר כלומר שכיר יום: והנותר מזה ומזה.
משמע
(א)
שהוא ברחוק: בכספים
העלוה. לארץ ישראל שהי'
שנוטל חלק מזה ומזה: לתרומת הקדש. לבד מקומו של בית המקדש: ולאחוזת העיר. ולבד מקום העיר וכתיב בסיפיה דקרא באחד החלקים:
נותן לו דמים בשביל קריבת
ולא נתחלקה כו'. כמו אמר מר: למאי הלכתא. קאמר שיהו מעלין כספים זה לזה: אילימא בשופרא וסניא.
מה שהיתה זו יפה מזו וזו רעה
ירושלים. ור' יהודה אומר
בקרקע העלוה שהיו נותנין
מזו דמסליק ליה בדמי מאן דאית ליה שופרא למאן דאית ליה סניא: אטו בשופטני עסקינן. דמסתלקי מנחלתם בזוזי אלא ודאי בגליל
יותר קרקע לאותו שברחוק
נוטל ה' סאין כנגד סאה ביהודה: לקרובה ורחוקה. הקרקעות היו חולקין בשוה מי שלוקח מן הכחוש נוטל יותר עד כדמי
יותר ממי שהוא בקרוב:
דלאו דידהו שקלי. שנטלו
היפה אבל מי שעולה לו גורלו בקרוב לירושלים מעלה מעות למי שעלה גורלו ברחוק מירושלים שהרחוק גרוע הוא מפני שני
חלק מרגלים ומתלוננים:
דברים אחד מפני שרחוק מבית המקדש ואחד מפני שקרוב הוא לארץ העמים ויש לו לדאג מהן ורבי יהודה מילתא באפי נפשה
קאמר דמי שנפל גורלו בגליל נוטל ה' סאין כנגד סאה שחבירו נוטל ביהודה אי נמי משום דקאמר תנא קמא דקורבא ורוחקא מחלקין
בכספים אתא איהו לסיועיה ולמימר דסאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל בשביל שיהודה קרוב לירושלים וגליל רחוק יותר וצריך
להעלות כספין שוה ד' סאין לסאה שבגליל: בכספים העלוה. לההוא ביני דקורבא ורוחקא. וסברא הוא ומבין רב
למעט לא נפקא
בקרקע: דלאו דידהו.
ליה
דמקרא לא שמעינן אלא העלאה
לא שנא בכספים לא שנא
חלק מרגלים כדאמרן בפירקין דלעיל (דף קיח:):
כתיב