קכב:
יש
נוחלין
פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סתם
ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם. תימה נהי נמי
כתיב סרח. ביהושע [יט]: וכתיב חרס. בשופטים: בתחלה. קודם
מ א מיי' פי"ט מהל'
א) מכות י., ב) [בכורות נא:],
ג) [לעיל קטו. כתובות צ.],
אישות הל' י סמג עשין
דלא חשיב סתם גמור מ"מ אהני הא (ד) דחשיב כרבים
שבאת ליד יהושע פירותיה דומין לחרס יבשין ורעים כחרס היבש
ד) [לעיל קטז:], ה) [שם],
מח טוש"ע אה"ע סי' קיב
בלי שומן: ולבסוף. כשבאת לידו פירותיה מסריחין מרוב שמנן
וחשיב רבי יוחנן כרבים לגבי רבים ויכול להיות הלכה כמותו דהא
ו) דף קל., ז) [דברים א],
סעיף א:
מא ב מיי' פ"ב מהל'
ח) [סוטה לד:], ט) [במדבר
כשמשמרין אותן יותר מדאי ומעליותא היא משום שומן וזכותו של
בריש מסכת ביצה (דף ב. ושם) אמרי' גבי שבת סתם לן תנא
יג], י) [דברים כא], כ) [בביצה
נחלות הלכה ז סמג
יהושע גרם: ואיכא דאמרי בתחלה
כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין כו'
עשין צו טוש"ע ח"מ סי' רעו
תירצו כמ"ש רשב"ם כאן וע"ע
❖
פירותיה מסריחין. מרוב שמנן ולא
אע"ג דסתם ואחר כך מחלוקת הוא
סעיף ג וסי' רעז סעיף טו:
תוס' יבמות מד. ד"ה ודלמא],
כתיב סרח וכתיב חרס אמר ר' אלעזר
1
מב ג מיי' שם הל' ח סמג
דפליג עליה רבי יהודה דקתני רבי
היו משתמרין וגריעותא היא ולבסוף
בתחלה פירותיה כחרס ולבסוף פירותיה
עשין צו טוש"ע ח"מ
יהודה אומר אם לא היתה נבלה
פירותיה דומין לחרס כלומר שלא היו
סי' רעח סעיף א:
תורה אור השלם
מסריחין ואיכא דאמרי בתחלה מסריחין
מג ד מיי' שם הלכה א סמג
מערב שבת אסורה אלמא דלכל
שמינין יותר מדאי אלא במדה שיכולין
1 וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל
ולבסוף כחרס כלב דכתיב 2 ויתנו לכלב את
שם טוש"ע ח"מ סי'
❖
רעז סעיף א: הפחות חשיב ההוא (ה) כרבים לגבי
להכניסם לאוצר ומתקיימין טובא
נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר
חברון כאשר דבר משה ויורש משם את
ומעליותא היא: כאשר דבר משה.
יחיד ושמא גרע טפי כשאין מחלוקת
אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ:
שופטים ב ט
שלשה בני הענק א) חברון עיר מקלט הואי
בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה
והיכן דבר דכתיב ז) ולו אתן את הארץ
2 וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן
רבינו גרשום
אמר אביי פרוורהא דכתיב ואת שדה העיר
רבי מן הסתם ממה שסתם כ):
אשר דרך בה ולבניו וזו היא חברון
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ
3
דומין לחרס. שהיו יבשין:
מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי
ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו:
שדרך בה כדדרשינן באגדה ח) ויבא עד
תיומה
ולבסוף. בזכותו דומין
שופטים א כ
הָעֲנָק:
מתני'
3 וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת
חברון מלמד שנשתטח כלב על מערת
לחרס והיו משתמרים ואינם
ט)
אחד הבן ואחד הבת
בנחלה אלא ב) שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב
נרקבים: כאשר דבר משה.
חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה
קברי צדיקים שבחברון והתפלל שם
ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם והבנות נזונות מנכסי האב ואינן נזונות מנכסי
ולא דבר ממש אלא כמו
בַּאֲחֻזָּתוֹ: יהושע כא יב
א
לפני המקום שיצילהו מעצת מרגלים
האם: גמ' מאי אחד הבן ואחד הבת לנחלה אילימא דירתי כי הדדי הא
4 כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה
שכתוב בספר משה ויעלו
בנגב ויבוא עד חברון זה
יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל
שלא יכשל בהן עמהן: עיר מקלט
(א)
היה כלב שפירש מעצת
תנן ג) בן קודם לבת כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת (סימן נפשם)
אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא
הואי. כדכתיב ביהושע [כא] ולבני אהרן
מרגלים והיה הולך לחברון
רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט
❖
אמר רב נחמן בר יצחק הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת נוטלין בראוי
לקברי אבות להתפלל לשם:
דברים כא יז
הַבְּכֹרָה:
הכהנים נתנו את עיר מקלט הרוצח
פרוורהא. הכפרים שסביב
כבמוחזק הא נמי תנינא בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק
את חברון ואת מגרשיה: פרוורהא.
ד)
חברון נתן לו ולא חברון
ממש לפי שהיא היתה עיר
אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ועוד מאי אלא אלא
הגהות הב"ח
כפרים ושדות שסביב להעיר חוצה
מקלט: פיס' אחד הבן
למגרש: מתני' אחד הבן ואחד
אמר רב פפא הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת נוטלין חלק בבכורה הא
(א) רשב"ם ד"ה כאשר דבר
ב
ואחד הבת לנחלה. כדאמר
וכו' שלא יכשל עמהן כצ"ל
הבת כו'. כולה מפרש בגמרא: אלא
בגמ': אלא שהבן נוטל פי
נמי תנינא ושהיה בכור נוטל שני חלקים ועוד מאי אלא אלא אמר רב אשי
ה)
ותיבת בהן נמחק: (ב) ד"ה
שנים וכו' והבנות ניזונות
שהבן כו'. בגמ' מפרש מאי אלא:
פי שנים וכו' פי שנים כאחד
הכי קאמר אחד בן בין הבנים ואחד בת בין הבנות אם אמר יירש כל נכסי
מנכסי האב והבנים יחזרו
מהן: (ג) ד"ה ודין הוא וכו'
ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.
על הפתחים. משום דהכי
דבריו קיימין כמאן כר' יוחנן בן ברוקא הא קתני לה לקמן ר' יוחנן בן
ו)
ופשוט נוטל פי שנים כאחד
כתב לה בנן נוקבן דיהוון
כדדרשינן לעיל (דף קיא:)
לו משפט
הס"ד ואח"כ מ"ה פי שנים
ליכי מינאי וכו': אילימא
ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין על מי שאינו
הבכורה י) משפט הבכורה לאיש אבל
בכל הנכסים: (ד) תוס' ד"ה
דירתו כהדדי. בשוה: והתנן
ראוי ליורשו אין דבריו קיימין וכי תימא קא סתם לן כרבי יוחנן בן ברוקא
סתם וכו' מ"מ אהני הא
בן קודם לבת. ועוד קושיא
לא לאשה: והבנות נזונות כו'.
סתמא דחשיב: (ה) בא"ד
אחרת דאפי' כי הדדי
סתם ואחר כך מחלוקת היא וסתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם ועוד
בנכסים מועטים ולא הבנים כדתנן
דלכל הפחות חשיב ההוא
ירתיהא דקתני מתני' אלא
❖
סתמא כרבים:
שהבן נוטל פי שנים היכי
מאי אלא אלא אמר מר בר רב אשי הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת שוין
לקמן בתחלת מי שמת (דף קלט:) מי
מיתוקם הא אמרת אחד
שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים
בנכסי האם ובנכסי האב אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו
הבן ואחד הבת לנחלה דכי
ג
הדדי נינהו וליכא להאי
מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו
מוסף רש"י
נוטל פי שנים בנכסי האם ת"ר לתת
לו פי שנים פי שנים כאחד אתה
ד
4
טפי מהאי: אמר רב נחמן
נכסים מועטין הבנות יזונו והבנים
פרווראה. כפרים וחצרים
הכי מיתרצת מתני' אחד
אומר פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים ודין הוא
ישאלו על הפתחים: ואינן נזונות
הסמוכות לה ונקראות על
הבן ואחד הבת. במקום
חלקו
שמה נתנו לכלב (מכות י.).
דליכא בן נוטלת בראוי
מנכסי האם. לא במרובין ולא
ואינו נוטל פי שנים
לאביה כבמוחזק לאביה:
במועטין במקום בנים שהבנים יורשין את הכל.
אבל גבי נכסי אב נזונות בתנאי כתובה שכך
כתב לאשתו בנן נוקבן דיהוון ליכי
בנכסי האם. נכסי מלוג
הא נמי תנינא. במתני' בנות
מינאי יהון מתזנן מנכסאי עד דתלקחן לגוברין [כתובות נב:]: גמ' דירתון כי הדדי. בת במקום בן תירש עם הבן: והתנן. דלא ירתון כי הדדי: בן קודם
(בכורות נא: ועי' רש"ש שם).
צלפחד נטלו ג' חלקים
בן קודם לבת. ראובן קודם
חלק אביהן שהיה מיוצאי
לבת כו'. והכא לא גרסי' ועוד מאי אלא דהא טובא קא פריך ליה ולא שייך למימר ועוד אלא היכא דפירכא בתרייתא עדיפא מקמייתא:
לדינה אחותו לירש את יעקב,
מצרים [ואע"ג] דאכתי חפר
וכן כל יוצאי ירכו של ראובן,
לא היה מוחזק בהני נכסי'
א"ר נחמן בר יצחק הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת. במקום שאין בן שוין בנחלה ליטול מה שהיה ראוי לאביהן כאילו היה מוחזק לו דבן בנו
אם מת ראובן קודמין לדינה
ותרתי זמני למה לי. ועוד
או בת בתו של אדם יורשין אותו שעומדין בני בנים במקום בנים לירש את הזקן כדנפקא לן [קטו.] מובן אין לו [במדבר כז] עיין עליו ואם אין לו בת עיין עליה אלמא
אחותו לירש את יעקב, כגון
אפי' מצית למימר דאתא
מת ראובן חנוך בנו קודם
לאשמוע' דבת נוטלת בראוי
הבן או הבת יורשין את מה שהיה ראוי אביהן לירש אילו היה קיים: הא נמי תנינא. דבנות צלפחד נטלו חלק הראוי לצלפחד אביהן בנכסי חפר
לדינה לירש נכסי יעקב, ובן
כבמוחזק הא דקתני מתני'
ואע"ג דהוה ליה ראוי גבי צלפחד אביהן דאפי' אם מת בחיי חפר קאמרי' דנטלו בנותיו חלק הראוי לו אילו היה קיים דהא לא מפליג תנא
של חנוך ובן בנו עד אלף דור
אלא שהבן נוטל פי שנים
כולן קודמין לדינה (לעיל
דמתני' מידי אלמא בת יורשת את הראוי לאביה במקום שאין בן. והוא הדין דהוה מצי למימר הא נמי תנינא (לעיל דף קטו.) וכל יוצאי ירכו של
היכי מיתרץ והא בת במקום
קטו.). בנות צלפחד נטלו
דלית בן נוטל פי שנים:
בן קודמין לבת דמהתם שמעינן דאפי' בת הבן יורשת בנכסי זקן דהיינו ראוי לאביה שהרי מת אביה בחיי זקינה ואפ"ה יורשת זקינה במקום
שלשה חלקים. ראה לעיל
אמר רב פפא הכי תריץ.
אביה אלא מעובדא דבנות צלפחד ניחא ליה לאקשויי דמעשה רב: ועוד. אפי' תאמר דמשום סיפא קתני רישא שרוצה לתת חילוק ביניהן בסיפא
קטז ב. ר' יוחנן בן ברוקא
אחד הבן של מת ואחד
אומר. ראה לקמן קל א.
הבת של מת במקום שאין
מאי אלא היאך מוסב על הראשון הא לא קתני ברישא דנכסי האב ונכסי האם שוין דליתני בסיפא אלא שבדבר זה יש חילוק בין נכסי האב
קכג א.
בן נוטלין בחלק בכורה
לנכסי האם שהבן כו' וכיון דרישא קאמר דבן ובת שוין לא היה לו לשנות בסיפא חילוק דאב ואם אלא חילוק בין בן לבת והכי ה"ל למיתני אלא
תחת אביהן: והא נמי
תנינא ושהיה בכור נוטל ב'
שהבן נוטל פי שנים אבל לא הבת והבת ניזונת מן הנכסים אבל לא הבן: ה"ג ועוד מאי אלא אלא אמר רב פפא כו'. וכן בכולהו גרסי' תרי
חלקים. ובמקום דלא היה
זימני אלא: אלא אמר רב פפא כו'. לרב פפא נמי קשיא ליה אלא כדלקמן ואיהו לא בא לתרץ האי אלא אבל קושיא קמייתא הא נמי תנינא
לצלפחד בן נוטלו' הבנות
ועוד מאי האי דקתני מתני'
אתא לתרוצי ולאוקמה בענין אחר דלא תקשי מההיא מתני' דלעיל. ומההיא מתני' דלקמן דמקשינן לרב פפא מינה אכתי לא הוה מסיק אדעתיה.
אלא שהבן וכו' והא בת
וכן כולם: אחד הבן ואחד הבת. במקום שאין בן נוטלין חלק בכורת אביהן אע"פ שמת בחיי זקינם דכי היכי דירתי חלק פשיטותו הכי נמי
נמי אי לית בן נוטלת שני
ירתי חלק בכורתו וכדפרישית בפירקין דלעיל (דף קטז: ד"ה ושהיה) גבי מתני' דבנות צלפחד והבאתי ראיה מברייתא דבכורות ומגמרת ירושלמי:
חלקים כבן: אמר רב אשי
הכי קאמר מתני' אחד הבן
הא נמי תנינא. שהיה צלפחד בכור ואע"פ שמת בחיי חפר נטלו בנותיו חלק בכורתו עם חלק פשיטותו וכשמת חפר ואח"כ צלפחד לא היה צריך
בין הבנים. שאם היו לו י'
להשמיענו אחד הבן ואחד הבת נוטלין חלק בכורה דכיון דמת הזקן תחלה מיד ירש הבכור חלק בכורתו דאין כאן ראוי כלל וכשמת הבכור
בנים ואמר מאחד מהן איש
פלוני בני יירש כל נכסי
אחרי כן פשיטא דירשוהו בניו הן חלק פשיטותו הן חלק בכורתו: ועוד מאי אלא. מי דבר עדיין למעלה בנכסי האם דקאתא לאיפלוגי
הכי נמי לבת בין הבנות אם
בסיפא בין נכסי האב לנכסי האם: אחד בן בין הבנים.
ולא אחר בין הבנים דאינו יכול לעשותו יורש דמתנה הוא על מה שכתוב בתורה
אמר תירש פלונית כל נכסיי
אע"פ שמונע בנות אחרות
ועד שיתן לו בלשון מתנה לא קני כדתנן בפירקין (דף קל.): בת בין הבנות. ובן אין לו: אם אמר יירש כל נכסי דבריו קיימין.
מירושתו דבריו קיימין הא
הואיל ובר ירושה הוא במקצת ונפקא לן [שם] מביום הנחילו את בניו [דברים כא] שמנחיל לבניו כל מה שירצה. והיינו דקתני אחד הבן ואחד הבת דינן שוה שיכול
היינו אחד הבן ואחד הבת
שוין בהאי: כמאן. אמרת
האב להנחיל כל הנכסים לאחד מן האחין או לאחת מן האחיות היכא דאין בן: ופרכינן כמאן כרבי יוחנן כו' ועוד מאי אלא. דאפי' אם תאמר
להא מילת': כר' יוחנן בן
שהרבה יש סתם ואח"כ מחלוקת בגמרא שבתחלה ראה את דברי התנא ההוא וסתמן ואח"כ חזר בו ופירשו ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה מאי
ברוקה. דאמר אם אמר על
מי שראוי ליורשו פלוני
אלא: אחד הבן ואחד הבת. במקום שאין בן שוין בנכסי האם לירש חלק כחלק: ובנכסי האב. שאין חילוק בין נכסי האם לנכסי האב בין לענין
יטול כל נכסי דבריו קיימין
ירושת הבנים בין לענין הבנות חוץ משני דברים שיש חילוקין בין נכסי האם לנכסי האב דהיינו בכורה ומזון כדמפרש ואזיל אלא שהבן הזכר
אבל אמר דנכרי יירש כל
נוטל פי שנים בנכסי האב ולא בנכסי האם דלענין ירושת הבן יש חילוק בין נכסי האב לנכסי האם אבל לענין ירושת הבת אין חילוק
נכסי במקום בנים לא אמר
כלום. והואיל דאמרה ר'
בין נכסי האב לנכסי האם דאין בת נוטלת בכורה כדדרשינן בסיפרי [תצא כא טו] וילדו לו בנים [דברים כא] הבנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת
יוחנן חדא זימנא למה
ועוד חילוק אחר שהבת ניזונת כו' ומיהו הבן שוה לענין מזונות בשניהן שהרי יורש הכל והיכא דאין לו מה לירש אפילו מזונות אין
לך לשנויי מילתא זימנא
אחריתא. וכי תימא משום
לו כגון בנכסים מועטין דאב: פי שנים כאחד. כנגד אחד מן האחין נוטל פי שנים שאם היו חמשה אחין חולקין הנכסים בששה חלקים
הכי אצטריך למימר דקא
ונוטל הבכור פי שנים מהן: בכל הנכסים. שנוטל פי שנים בכולן: ודין הוא.
דפי שנים כאחד שחלקו יהא עם ה' אחין דומה כחלקו
(ב)
סתם לן תנא דמתני' אחד
הבן ואחד הבת לנחלה א)
עם אחד כשאין שם אלא בכור ופשוט נוטל פי שנים (ג) בכל הנכסים ממה נפשך דפי שנים כאחד הוא וגם פי שנים בכל הנכסים:
וכן מוקים לה רב אשי
והיה
לסתומי דהלכתא כר' יוחנן
בן ברוקה והא סתם ואחר כך מחלוקת היא דרבנן פליגי עליה דר' יוחנן בן ברוקה וכל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם. ועוד אפי' מצית למימר דסתם לן תנא הלכה כר' יוחנן בן ברוקה הא דקתני אלא שהבן נוטל היכי נפיל בהא
מילתא: מר בר רב אשי אמר הכי קאמר מתני' אחד הבן ואחד הבת. במקום שאין בן שוין בנכסי האם ב) כדאמר לעיל בכל אשר ימצא לו ולא לה: לתת לו. לבכור: פי שנים כאחד שאם היו לו י' בנים וחלקו הנכסים בי"א חלקים נוטל
הבכור ב' חלקים היינו פי שנים כאחד: אתה אומר פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים. דמצי למיטען הבכור פי שנים בכל הנכסים של אבא הבו לי בין בקרקע בין בשאר נכסים: ודין הוא. דלא יהבינן ליה אלא פי שנים כאחד
א) נראה דצ"ל ואחד הבת לנחלה לפי מה דאוקים רב אשי כו'.
ב) חסר כאן וצ"ל ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. כדאמר לעיל וכו'.