יש
נוחלין
פרק
שמיני בבא בתרא
קכג.
מסורת הש"ס
רבינו גרשום
והיה ביום הנחילו את בניו וגו'. כוליה קרא יתירא הוא דהא כתיב בתריה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגו': ריבתה
א) ס"א רבא, ב) נ"א איש
משום דחלקו עם אחד א)
יודע ציד, ג) מגילה יג:
מן האחין דכי היכי דאי
נחלה. שלא יטול פי שנים בכל הנכסים היכא דאיכא שנים וג' אחים מלבדו: ואומר. לקמן מפרש מאי ואומר. הני קראי בדברי הימים
ע"ש, ד) מהגאון ר' חייקי נ"א
הוה חלק בין ה' אחין פי
כתיבי: ולא להתיחש על הבכורה. לא שיקרא בכור ניתנה לו בכורה דלעולם ראובן קרי בכור ישראל אלא ליטול שני חלקים כבכור כדכתיב
לה מקמאי, ה) [יהושע יז,
שנים כאחד או כלך לדרך
עי' לעיל קיח.], ו) [בראשית
(בראשית מח): בכורה לדורות. לו משפט הבכורה (דברים כא): מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים
זו וכו' דחלקו עם אחד
אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו
לי
מח], ז) [שם מט], ח) [צ"ל
היינו פי שנים בכל הנכסים
כאחד. כדלקמן: שכם אחד על אחיך.
לבית יעקב הבאה], ט) [בפרקי
השתא איכא למימר הכי
חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו תיומה היתה עם בנימין.
שני חלקים כנגד שני אחין כדלקמן:
דר"א פרק ל"ו ובב"ר פ'
דנוטל פי שנים כאחד ואיכא
❖
וישב],
למימר דנוטל פי שנים בכל
זו תפלה. שהתפלל יעקב על בניו
ובעלמא ט) אמרינן תיומה
עם אחד פי שנים כאחד אף חלקו עם חמשה
הנכסים משום הכי אצטריך
ושזכה לקנות הבכורה מעשו בתפלתו:
למימר והיה ביום הנחילו
היתה עם כל השבטים:
פי שנים כאחד או כלך לדרך זו חלקו עם
את בניו דמצי למימר בקרא
תורה אור השלם
ת"ש ובני ראובן בכור ישראל. וכתיב
היתה לחוד לא יוכל לבכר את
אחד וחלקו עם ה' מה חלקו עם אחד פי שנים
בהאי קרא ניתנה בכורתו וילפינן
1 וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת
בן האהובה וגו' כי את
בכל הנכסים אף חלקו עם ה' פי שנים בכל הנכסים ת"ל והיה ביום הנחילו
1
הבכור יכיר וגו' למה לי
בבנין אב בכורה מבכורתו דנהי
בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא
דכתב והיה ביום הנחילו
את בניו התורה ריבתה נחלה אצל אחין הא אין עליך לדון כלשון האחרון
יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה
דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן
את בניו וגו'. אלא התורה
עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
אלא כלשון הראשון ואומר ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו
ריבתה נחלה אצל האחין
דברים כא טז
גלויי מילתא בעלמא הוא דלא היינו
2
2 וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל
כלומר דרוב הנחלה תהא
יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכורה ואומר
יודעין מהו חלק בכורה ושמעי' מהתם
אצל האחין ואי הוי שקיל
כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ
דפי שנים כאחד כדאמרי' נמי בעלמא
בכור פי שנים בכל הנכסים
כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף נאמרה בכורה ליוסף
יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ
3
נמצא רוב הנחלה אצל בכור
לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא
(מו"ק דף ה.) דבר זה מתורת משה
ונאמרה בכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים כאחד אף בכורה
השתא דאיכא למימר הכי
לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה:
רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל
ואיכא למימר הכי אין עליך
דברי הימים א ה א
האמורה לדורות פי שנים כאחד ואומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך
4
3 כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו
לדון כלשון האחרון אלא
ופירש וכל בן נכר וגו' לא יבא אל
אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא
כלשון הראשון דפי שנים
וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה
מקדשי וגו' [יחזקאל מד] ואמרינן עד דאתא
כאחד בעינן: ולא להתייחש
לְיוֹסֵף: דברי הימים א ה ב
כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה
5
4 וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד
לבכורה. דאי דליהוי בכור
יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא הוו
ממש דהא לא אפשר אלא
קשתי זו בקשה מאי ואומר וכי תימא האי לכדר' יוחנן בן ברוקא הוא דאתא
עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד
גמירי
לה ואתא יחזקאל ואסמכה
כדי ליתן לו פי שנים:
הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:
ת"ש ובני ראובן בכור ישראל וכי תימא בכורה מבכורתו לא גמרינן ת"ש
ולנגיד ממנו והבכורה
בראשית מח כב
אקרא והוא הדין לבכורה: אימא
5 כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח
ליוסף נאמר בכורה ליוסף.
והבכורה ליוסף וכי תימא יוסף גופיה ממאי דפי שנים כאחד הוה תא שמע
דיקלא. קרקע מועט הוסיף לו יעקב
דכתב ניתנה בכורה ליוסף:
וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי:
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך א"ל רב פפא לאביי אימא דיקלא בעלמא
ליוסף בשביל בכורה. וה"ה דהוה
ונאמר בכורה לדורות. ולו
תהלים מד ז
6 וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים
משפט הבכורה: מה בכורה
מצי למיפרך פי שנים בכל הנכסים
א"ל עליך אמר קרא 6 אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי: בעא מיניה
ליוסף פי שנים כאחד.
לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי
אלא משום דהא קא חזינן דלא
דארץ ישראל לי"ב חלקים
אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם
ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה
נתחלקה וכתיב אפרים
אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן
הואי להו נחלה כולי האי דהא
ליוסף מה ראה ובחללו יצועי אביו כתיב אלא מה ראה שנתנה ליוסף אמשול
ומנשה כראובן ושמעון יהיו
וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:
קצווחי בני יוסף : כראובן ושמעון.
ה)
לי היינו חלק בכורה אלמא
בראשית מח ה
לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו לימים העשיר
7 אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף
פי שנים כאחד נקט יוסף
כנגד שני שבטים וכדאמרן [קכב.] לשבטים
ולא בכל הנכסים: מאי
אותו יתום ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי א"ל ואי לאו דחטא ראובן לא
בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה
איתפלג דהיינו פי שנים כאחד. והאי
ואומר. דקאמר לעיל ואומר
רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא
מהני ליה ליוסף ולא מדעם אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר ראויה היתה
ובני ראובן בכור ישראל
דלא קאמר בברייתא ואומר כראובן
נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי
והא כבר דרשי' שפיר
זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף
בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה
ושמעון יהיו לי היינו משום דמילתא
7
מוהיה ביום הנחילו דנוטל
אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל
ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה מאי קדמתה
פי שנים כאחד. וכי תימא
דפשיטא ליה לתנא יותר מדאי דהאי
אֲבִיהֶם: בראשית לז ב
8 וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל
משום הכי אצטריך האי
שכם אחד על אחיך אההוא קרא קאי
לאה ברחמים דכתיב ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר
8
דאי הוה כתב ביום הנחילו
הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת
דכתיב לעיל מיניה כראובן ושמעון
את בניו לדרשא אחרינא
מַרְאֶה: בראשית כט יז
בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב מן הבהמה הטהורה ומן
9
9 מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן
הוא דאתא כדר' יוחנן בן
יהיו לי ופירושא דההוא קרא הוא
הבהמה אשר איננה טהורה בגנות צדיקים דבר הכתוב אלא א"ר אלעזר
ברוקא דאמר לקמן מאי
הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה
הלכך לא חש להזכיר דזיל קרי בי רב
טעמא דר' יוחנן בן ברוקא
וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ
שמתנותיה ארוכות רב אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא
א)
דאמר קרא והיה ביום
עַל הָאֲדָמָה: בראשית ז ח
הוא: לבעל הבית. יוסף: יתום.
01 וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי
הנחילו את בניו התורה
שבח הוא לה שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני
יעקב דכתיב ויכלכל את אביו וגו'
נתנה רשות לאב להנחיל
עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ
בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן והיתה
לכל מי שירצה ומשום
(בראשית מז): לסוף העשיר. יעקב
שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב
הכי איצטריך למימר ובני
אֹהָלִים: בראשית כה כז
יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו איש רע הוא מלסטם
שבאה לידו בכורת ראובן על ידי
ב)
11 וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה
ראובן בכור ישראל נאמר
בריות קטן מה מעשיו איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי
בכורה ליוסף וכו' וכי תימא
שחילל יצועי אביו והיה יכול ליתנה
וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל
01
בכורה מבכורתו לא ילפינן
עֲקָרָה: בראשית כט לא
לכל מי שירצה: ואי לאו דחטא ראובן
עיניה והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה
21 וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי
11
דבכורה לחוד ובכורתו
לא הוה מהני ליה ליוסף. בתמיה.
לחוד. ת"ש והבכורה ליוסף
אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן
ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקים דבר
דילפי' בכורה מבכורה וכי
רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד
כלומר מה נתן יעקב ליוסף שהרי
הכתוב אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה
תימא יוסף כו'. ת"ש אמר
לְאָבִיהָ: בראשית כט יב
מחלק שאר אחין הוסיף לו אבל
31 עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם
ליה רב פפא לאביי ממאי
ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא
ג)
21
מצית למימר דפי שנים
עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל:
משלו לא נתן לו כלום דמשלו הוה
כאחד יהיב ליה אימא
שמואל ב כב כז
וכי בן רבקה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבת
לו לההנותו ולא משל אחרים אלא
41 וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא
דיקלא בעלמא יהיב ליה
לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה מאי
טפי מאחיו ולא פי שנים.
לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה
ודאי משלו נתן לו הן ממונו הן
אמר ליה עלך נאמר קרא
זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל
רמאותיה אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה
ברכות שבירכו מכולן כגון ברכה
ד)
(א)
כראובן ושמעון יהיו לי
עָבַדְתִּי
עִמָּךְ וְלָמָּה
אמר לה אחיו אני ברמאות [א"ל] ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא
דנוטלין ב' חלקים כראובן
רִמִּיתָנִי: בראשית כט כה
שבירכו לאפרים ומנשה וידגו לרוב
51 אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר
ושמעון: אמר אהנה לבעל
וגו' ו) שאין עין רעה שולטת בהן וכגון
אין עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין כי קא מעיילי לה
31
הבית מנכסי. הכי נמי
יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם
מאל אביך ויעזרך וגו' תהיין לראש
עשה יעקב ליוסף לפי
וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו
ללאה סברה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב
שיוסף גידל את יעקב אבינו
וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ:
❖
יוסף וגו' ז) הלכך מה שנתן בכורת
41 ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך
ובניו בארץ מצרים כדכתי'
בראשית מו טו
ראובן ליוסף טעם אחר יש בדבר:
ויכלכל יוסף את אחיו וגו'
סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא
ולבסוף כשהעשיר יעקב
אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר.
שחילק נכסיו ובירך את
הגהות הב"ח
שעתא בעא מיניה אבא חליפא קרויא מר' חייא בר אבא בכללן אתה
כדאמרי' בכל דוכתא א"ר שמואל בר
בניו ההנהו ליוסף שנתן
מוצא שבעים בפרטן אתה מוצא שבעים חסר אחד אמר ליה תאומה היתה
(א) רשב"ם ד"ה ואי לאו וכו'
לו חלק הבכורה: אמר ליה
נחמני א"ר יונתן: לצאת מרחל. שתלד
שבירכו יותר מכולן: (ב) ד"ה
ר' חלבו לר' שמואל בר
עם דינה דכתיב ואת דינה בתו אלא מעתה תאומה היתה עם בנימן דכתיב
רחל את יוסף קודם שתלד לאה את
51
ארוכות וכו' ולויה ומלכות
נחמני ר' יונתן רבך לא
❖
דלוי:
ואת
אמר כן: ארוכות. בכהונה
ראובן דליהוי יוסף ראשית אונו
לעולם דכתיב ברית כהונת
דיעקב: שקדמתה לאה ברחמים. בתפלה. לקמיה מפרש: צניעות דרחל. לקמיה מפרש: רכות ממש. עיניה נוטפות דמעה: אפשר. לומר
עולם. והכי נמי לויה.
וארוכות במלכות בית דוד
כן: והלא בגנות בהמה טמאה. לא רצה הכתוב לדבר אלא עקם שמונה אותיות דכתיב אשר איננה טהורה דאיכא י"ג אותיות והוה מצי למיכתב
מוסף רש"י
לו ולזרעו עד עולם: ריסי
הטמאה דליכא אלא ה' אותיות: בגנותן של צדיקים דבר הכתוב. בתמיה: אלא אמר רבי אלעזר כו'. אליבא דר' אלעזר לא אשכחן שקדמתה
מסרתינהו ניהלה. מסרתן
עיניה. שערות עפעפיה:
לאה ברחמים אלא אליבא דרב: ארוכות. גדולות בכהונה ולויה דלוי יצא ממנה שממנו כהנים ולוים ומלכות מיהודה: ויפתח את רחמה. היינו
ללאה, והוא צניעות שלא
בכללן. של ישראל כשנכנסו
(ב)
יתפרסם הדבר שמסר לה
במצרים כתיב כל הנפש
שזכתה לבכורה: מסר לה. יעקב סימנין לרחל שתאמר לו בלילה בשכבה: בעא מיניה אבא חליפא קרויא מר' חייא כו'. משום דאיירי לעיל
סימנין (מגילה יג:).
לבית יעקב הבאה מצרים
בבעיא דקראי דיעקב ובניו נקט נמי להך בעיא הכא: בכללן. של ישראל כשבאו למצרים אתה מוצא כתוב
כל הנפש (הבאה ליעקב) מצרימה
ח)
שבעים: ובפרטן. שמחשב
[בראשית מו]
כל אחד בפני עצמו אתה
שבעים ובפרטן כשהוא מונה אותן אחד אחד למעלה בפרשה אי אתה מוצא אלא ששים ותשע עם יוסף ושני בניו וכדכתיב בהדיא [שם] כל נפש
מוצא שבעים חסר אחד:
וג' ובפרטם אי אתה מוצא אלא ל"ב: תיומה.
ששים
ושש ומבני
לאה חסר דכתיב
בכלל דידה שלשים
שנולדו
ללאה שתי בנות בכרס אחד:
אמר ליה שבעים שלמין
הן ותאומה היתה עם דינה
ואת דכתיב ואת דינה בתו.
לרבות תאומתה: אלא מעתה תאומה היתה עם בנימין דכתיב
א) צ"ל חלקו עם אחד מן האחין ה"נ דאם הוא חולק בין ה' אחין וכו'.