קכג:
יש
נוחלין פרק
שמיני בבא בתרא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
היתה
מוחכרת או מושכרת ביד אחרים בכור נוטל פי שנים.
ואת. ריבוי הוא: מרגלית טובה. טעם יקר בעיני כמרגלית שלא הייתי
מד א מיי' פ"ג מהל'
א) [צ"ל אמר ליה], ב) לעיל
קכ. סוטה יב., ג) לא מצאתי
נחלות הלכה ג סמג
רוצה לגלות. ומעיקרא לחדודי הוא דבעי: לאבדה ממני. כלומר
לקמן מוקי לה כרבי דלרבנן אין הבכור נוטל פי שנים
רק בדה"א ה' יש ואלה
עשין צו טוש"ע ח"מ סימן
לגלותה לאחרים. ולחבב הטעם היה אומר כן: זו יוכבד. ולכך לא פרט
בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן אע"ג דבכור ופשוט שהניח
ראשי בית אבותם ועפר
רעח סעיף ה:
מה ב מיי' שם הלכה ב ועי'
וישעי ועיין רש"א בח"א,
להן אביהן עבד או בהמה טמאה עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים
בה שהרי עדיין לא יצאה לאויר העולם אלא עובר במעי אמה היתה
ד) [תוספ' דבכורות פ"ו
בהשגות ובמ"מ טוש"ע
בכניסת' למצרים: מאי שנא. דלא רצה
ה"נ אי אמר הבכור או תחלקו או
ע"ש], ה) [לעיל נה. קיט.
שם סעיף ד:
מו ג מיי' שם הל' ג טוש"ע
לשוב לבית אביו עד שנולד יוסף: ויכם
אטול פי שנים בשבח הרשות בידו
לקמן קכה: קמה: יבמות כד:
ואת בנימין אחיו בן אמו אמר מרגלית
א)
1
בכורות נא:], ו) [קדושין נד:
שם סעיף ה:
דוד. בעמלק כשפשטו על צקלג ונהגו
והא דלא נקט חכרוה ושכרוה היתומין
טובה היתה בידי ואתה מבקש לאבדה ממני
מז ד מיי' פ"ה מהל'
נח: נדרים פה: חולין קל:
❖
משום דהשתא אשמעינן חידוש טפי
נשי דוד מיירי בספר שמואל. והלא
בכורות יא. מכות כ.],
אישות הלכה ו:
הכי אמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד
ב)
ז) קדושין נב: בכורות נג:
דאע"ג שהיתה חכורה ושכורה בחיי
דוד מיהודה הוה ולא מיוסף ונפל
שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר
זבחים קיד. תמורה ח. ב"ק
האב לא חשבינן להפרה ראוי ויטול
זרעו של עשו בידו דעמלק היה בן
יב:, ח) [בקדושין נח: נראה
תורה אור השלם
פי שנים : הכא במכירי כהונה
אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה
להדיא דס"ל לרבי דכמי
2
אליפז בן עשו ואתה אמרת שאינו
א
1 וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת
שהורמו דמי ע"ש וע' סוגיא
במצרים ואין הורתה במצרים בעא מיניה ר'
(ולויה) עסקינן. בכל דוכתא עביד
נמסר אלא ביד זרעו של יוסף והלא
דנדרים פה. ובפי' רש"י והר"ן
בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר
❖
חלבו מר' שמואל בר נחמני כתיב ויהי כאשר
והרא"ש דהתם],
גם ביד שאר שבטים נמסר ואמאי
מכירי כהונה מוחזק בפרק כל הגט
הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר
3
אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר
ילדה רחל את יוסף וגו' מאי שנא כי אתיליד
קאמר קרא ובית יוסף להבה טפי
(גיטין דף ל.) המלוה מעות את הכהן
אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי:
משבט יהודה: דכתיב. בדברי הימים
והלוי והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת
בראשית מג כט
הגהות הב"ח
ב
יוסף אמר ליה ראה יעקב אבינו שאין
זרעו
וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא
ואסור לחזור בו ואפי' בדברי' בעלמא ג
בלכתו אל צקלג להלחם בעמלק:
של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף
(א) רשב"ם ד"ה נוטל פי
שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי
נפלו עליו כו' ראשי האלפים אשר
ואע"פ שאם רצה יכול לחזור בו מכל
שנים בזרוע כו': (ב) ד"ה
אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן:
❖
שנאמר והיה בית יעקב אש ובית
יוסף
4
ראוי וכו' לא זכה בהן אביהן:
בראשית מב ד
למנשה. לפי שנשתתפו עמו ממנשה
מקום כל כמה דלא הדר הוי כמוחזק
2 וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד
להבה ובית עשו לקש וגו' איתיביה 5 ויכם
ודוקא דאשתחיט בחיי אבוהון הא
דהיינו משבט יוסף לכך נפלו בידו:
בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ
דוד מהנשף ועד הערב למחרתם אמר ליה
מוסף תוספות
מבני שמעון וגו' ויכו את שארית
לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד
לאו הכי לא כיון דמת מי יזכה :
ד
לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת
וקסבר
דאקריך נביאי לא אקריך כתובי דכתיב
מתנות שלא הורמו כמי
הפלטה לעמלק. אלמא ביד בני
א. ולא מיבעי בשכירות
מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם:
שהרויח אביהן דהוי
בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה עדנה
במדבר כו נט
שהורמו דמו. תימה דבסמוך
שמעון נמי נפלו ואתה אמרת שאין
6
3 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל
כמלוה, ואיכא למ"ד
מוקי לה כרבי ובסוף פ"ב דקידושין
נמסר אלא ביד זרעו של יוסף:
ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי
(לקמן קכד:) דאפי' רבנן
אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל
בכור. בן כהן: נוטל בזרוע פי שנים
מודו במלוה שהבכור
(דף נח.) אית ליה דלאו כמי
ח)
(א)
לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל
ראשי האלפים אשר למנשה מתיב רב יוסף
נוטל בהם פי שנים דכמאן
מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:
כו'. לקמן מפרש לה: ובמוקדשים.
שהורמו דמי וי"ל דתנא דהכא לא
7 ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר
דגביא דמי, אלא אפי'
בראשית ל כה
לקמן מפרש לה: ששבחו. מעצמן
סבר ליה כרבי אלא בהא דבכור
4 וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית
בשכירות שהפרה מרווחת
אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה
לאחר מיתת אביהן, בכור
יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ
כיצד הניח כו': מוחכרת. למחצית
שקיל פי שנים בשבח אי נמי דוקא
נוטל פי שנים אליבא
וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא
ועזיאל בני ישעי בראשם ויכו את שארית
שכר: מושכרת. בדבר קצוב עד זמן
במתנות דתרומת מעשר אית ליה
דרבי, שאין הפרש משבח
יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְיָ
הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה
מגוף הפרה כגון ולד ובין
עובדיה א יח
דִּבֵּר:
פלוני: באפר. אחו דלא חסרי מזוני
לרבי דלאו כמי שהורמו דמי אבל
5 וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד
השבח הבא מחמת הפרה
אמר רבה בר שילא ישעי מבני מנשה אתי
כדלקמן: וילדה בכור נוטל פי שנים.
מתנות דהכא דזרוע ולחיים שהן
כגון שכירות. רבינו יונה.
הָעֶרֶב לְמָח¢ רָתָם וְלֹא נִמְלַט
ב. שאפי' היה מנין
דכתיב ג) 8 ובני מנשה חפר וישעי תנו רבנן
ניכרות אית ליה כמי שהורמו דמיין ה:
בהאי ולד הואיל ושבחא דממילא
מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע
מתנותיו אלף זוז כיון דאין
מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ
הוא ודמי כאילו הוחזק בו אביהן:
אף
הבכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים
לו בהן אלא טובת הנאה
ד) א
עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ:
מתנה מועטת היא. ריטב"א.
אבל בנו בתים. דהאי שבחא על ידי
שמואל א ל יז
ובקיבה ובמוקדשין ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן כיצד הניח להן
ב
6 בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִיקְלַג נָפְלוּ
ג. אבל אי ס"ל לאו כמי
היתומים עצמן הוא ולאו ממילא לא
שהורמו דמיין וכו', לא
אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה
עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד
קא שקיל פי שנים: ראוי הוא. דלא
זכה בהן כהן, כיון דאין
וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד
בכור נוטל פי שנים אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין בכור נוטל פי שנים האי
שם מתנות עליהם דאין
וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי
דמי לשבחא שהשביחו הנכסים דכיון
נתינה מתקיימת בהן עד
הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה:
הזרוע והלחיים והקיבה היכי דמי אי דאתי לידי אבוהון פשיטא ואי דלא אתי
דהוי אבוהון מוחזק בנכסים והן
שיורמו וינתנו לידי כהן.
דברי הימים א יב כא
7 וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן
לידי אבוהון ראוי הוא ה) ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק גהכא במכירי כהונה
רבינו יונה. ד. וכי קא
עצמן הושבחו כמי שהוחזקו בשבח
שקלי להו אינהו השתא
הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים
עסקינן ודאשתחיט בחיי דאבוהון וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו
דמי אבל הני מתנות לא זכה
(ב)
ו)ד
מחמת נפשייהו הוא דקא
חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה
שקלי ולא מחמת אבוהון
אביהן כלום מחיים וכולן הוו שבח:
וּנְעַרְיָה וְּרפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי
דמו מוקדשין לאו דידיה נינהו בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר
הלכך נכסי דידהו נינהו
יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם: וַיַּכּוּ אֶת
ה"ג במכירי כהונה עסקינן. שאנשי
ממון בעלים הוא ז) דתניא 9 ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממון
ולא נכסי דאבוהון.
שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק
שיטמ"ק. ה. [ד]תרומה
העיר קרוביו ומכיריו של כהן זה
וַיֵשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
בעלים דברי רבי יוסי הגלילי הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד
ומעשר הם מעורבים
דברי הימים א ד מב-מג
ומזכין לו זיכוי גמור במתנות
8 וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם
בטבל והם צריכים קריאת
אחרים או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל בה פי שנים השתא
בהמותיהן מיד כשנשחטו קודם
שם וכו' אבל מתנות אלו
וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל
מוחכרת ומושכרת דלאו ברשותא דמרה דידהו קיימא אמרת שקיל רועה
הרי הם ניכרות ונבדלות
וְעַזְִריאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה
שהופרשו מן הבהמה: ודאשתחיט
בבהמה ואין צריכות
וְיַחְדִּיאֵל אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל
באפר מיבעיא הא קא משמע לן דמוחכרת ומושכרת דומיא דרועה
בחיי אבוהון. ודמי כמאן דאתו לידיה
קריאת שם וכו'. ריטב"א.
אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת רָאשִׁים לְבֵית
❖
ועיי"ש.
באפר מה רועה באפר שבחא דממילא קא אתי ולא קא חסרי בה מזונא
אֲבוֹתָם:
בטבלייהו דאמרי' בשחיטת חולין בפ'
דברי הימים א ה כד
אף
הזרוע (דף קל:)
דקני להו כהן אי
9 נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
רבינו גרשום
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
אתו לידיה בטבלייהו דמתנות שלא
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ
הורמו כמי שהורמו דמיין כדנפקא לן התם מוזה יהיה משפט הכהנים [דברים יח] מלמד שהמתנות דינן להוציאן בדיינין אי אתו לידיה בטבלייהו כדמפרש
ואת בנימן אחי יוסף. א"כ
בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
❖
היו להו טפי מן שבעים:
ויקרא ה כא
התם וה"נ כיון דאשתחיט בחיי אבוהון והן מכירין של כהן זה ומרעיו ואוהביו אע"פ שעדיין לא הופרשו הרי הם כאילו באו לידו שאלו אוהביו
אמר ליה מרגלית היתה
גמרו ומקנו לו המתנות כשהן עדיין בתוך הבהמה ודמי כמי שהוחזק בהן בחייו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ויטול בהן בכור פי
בידי. כלומר טעם יפה
שנים והשתא ליכא למיפרך פשיטא דהשתא אשמועינן טובא דאע"פ שלא הורמו כמי שהורמו דמיין: מוקדשין לאו דידיה נינהו. כגון חטאות
שבידי: ואתה רוצה לאבדה
מוסף רש"י
ממני. מידי כלומר אתה
ואשמות מחיים קדשי ה' נינהו ויש בהן מעילה כל זמן שלא נשחטו אבל שלמים אין בהן מעילה כדדרשינן [תו"כ ויקרא פרק כ] קדשי ה' [ויקרא ה] קדשים המיוחדים
זו יוכבד. שהשלימה מנינן
רוצה שאומר לך וידעוהו
לשם יצאו קדשים קלים שאין מיוחדים לשם ומיהו אינם ממונו דמיקדש מיהא קדשי ולא קרינא בהו בכל אשר ימצא לו [דברים כא] ואפילו אם נשחטו
בכניסתן לעיר (סוטה יב.).
הכל: איתיביה ויכם דוד.
בין החומות. בכניסתן לעיר
לאדומיים מהנשף ועד
שיכול לאכלן אינם שלו כדתנן בפ"ב דקדושין [דף נב:] המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת דמשלחן גבוה קא
. אשר
הערב אלמא דביד יהודה
(בראשית מו טו)
זכו. ומשני בקדשים קלים ומחיים דהוי ממונו לרבי יוסי הגלילי ומיהו לאחר שחיטה לא כדאמרינן בפרק ראשון דב"ק [דף יב:] כי אמר ר' יוסי
ילדה. קרא יתירא הוא דהא
נמי נפלו. נפלו עליו.
כבר כתיב בת לוי (לעיל
ונתחברו לדוד ממנשה דהוו
הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה דכי קא זכו משלחן גבוה קא זכו לא אמר: דאמר ממון בעלים הם. לכל דבר אף לקדש את
. ואין הבכור נוטל
ליה מיוסף ומשום הכי
קכ.)
האשה: ומעלה מעל בה'. וכחש בעמיתו בפקדון וגו' וכחש בה ונשבע על שקר וחזר והודה והביא את אשמו: לרבות קדשים
בראוי כבמוחזק. בנכסים
נצחום: אשר לעמלק.
שלא היה אביהן מוחזק בשעת
ועמלק מעשו היה דכתיב
קלים. להתחייב עליהם אשם גזילות אם כפר בהן ונשבע והודה כשאר גזל ממון שהרי ממונו הן שהבשר והעור שלו ואין לגבוה
מיתתו, אבל ראויין היו ליטול
ותלד לאליפז את עמלק:
בהן אלא אימורים ולכהן חזה ושוק. ובה' ובעמיתו קדריש דהיינו שלמים שהאימורים לשם והבשר לבעלים. והך מעילה דהכא אינו
לו בירושה ויפלו להן לאחר
בכור כהן שהניח להן אביהן
זמן, אין הבכור נוטל פי שנים
מתנות הללו בכור נוטל פי
אלא לשון שינוי וכן הוא אומר (דה"ב כו) וימעל בה' אלהיו וכן בסוטה הוא אומר (במדבר ה) איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו
בהן (בכורות נא:). ומעלה
שנים משום דכל אשר ימצא
מעל בתורת כהנים [ויקרא פרשה יא] דהא מעילה ממש ליכא בשלמים כדפרישית דממעיט להו בתורת כהנים מדכתיב קדשי ה' בנהנה מן ההקדש
מעל בה'. וכחש בעמיתו,
לו בשעת מיתתו אמרינן
גבי מעילה: דלאו ברשותיה. דאב קיימא: רועה באפר. דהוי
מוחזק מיבעיא: מה רועה באפר שבחא דממילא. מעשב השדה:
גבי שבועת הפקדון כתיב
דיטול וכשהשביחו נכסי'
(ב"ק יב:). לרבות קדשים
לאחר מיתת אביהן שהוא
אף התחיל להשביח כגון הניח
קלים. להתחייב עליהם קרבן
שבועה, אע"ג דאין נשבעין על ההקדשות והנשבע עליהם והודה אינו מביא אשם של שבועת הפקדון, דוכחש בעמיתו כתיב, הני איתרבו
להן אביהן פרה מוחכרת ששכרה אביהן לאחד לשנה בדמים קצובין. או מושכרת ששכרה לאחד שיתן לו מחצית השכר למחצה
להו מבה', וכחש בעמיתו נמי קרינא בהו לפי שהן ממונו (קדושין נב:) שאם הפקיד בהמת שלמים אצל חברו וכפר בה ונשבע והודה,
או לשליש או לרביע או שהניח להן אביהן באפר לרעות וילדה נוטל בכור באותו שבח פי שנים דדמי כמו שהשביחה ברשות
משלם קרן וחומש ואשם (ב"ק יב: זבחים קיד. בכורות נג: תמורה ח.) דקרינא ביה בה' ובעמיתו, דכתיב ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו
אביהם אבל השביחום היתומים לאחר מיתת אביהן כגון שבנו בתים או נטעו כרמים אין נוטל פי שנים בהם: במכירי כהונה ולויה
ישלם, ושלמים יש בהם לה' ובעמיתו (בכורות נג:). שהן ממון בעלים. דקרינא ביה וכחש בעמיתו (זבחים קיד. תמורה ח.) שהן ממונו
עסקי' שהיה לאבי' אוהבים מכירים שיהו שולחין לו מתנותיהם. ולא לאחרים והכי נמי מתנות לויה כגון מעשרו' ללוי מוסרן:
של חבירו וקרינן ביה בה' וכחש, בעמיתו וכחש (ב"ק יב:).
ודאשתחיט הבהמה בחיי אבוהון ולא הספיק ליטול עד שמת. כמי שהורמו דמי. כבאו ליד אביו דמי דמכירין הן ומוחזק הוא ולא
ראוי. ובמוקדשין אמאי נוטל פי שנים הא לאו דידיה דבר הקדש הוא: הכא בקדשים קלים עסקינן ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר
ממון בעלים הן. במס' קדושין לקדש בהן אשה דתניא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו שאם גנב מאחד מעשר או בכור אם נהנה מהם חייב קרבן מעילה לגבוה דכתיב ומעלה מעל בה' ואם כפר לו והודה ונשבע מביא אשם גזילות דכתיב וכחש בעמיתו ממון
בעלים הוא ומשום הכי הבכור נוטל פי שנים: רועה באפר. וברשותו קיימא מיבעי': הא קמ"ל. דלא משום האי טעם שקיל דברשותי' קיימא דמוחכרת ומושכרת לא קיימא ברשותי' אלא אמרינן מוחכרת ומושכרת לא חסרי בה יתמי מזוני דחוכר ושוכר יהבי להם
מזוני משום הכי בכור נוטל בהן פי שנים: