יש
נוחלין פרק
שמיני בבא בתרא
קכה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לטעמייהו
דבני מערבא קאמרי' ולא סבירא לן. פ"ה דבין רב
מ"ש מעות דלא. שקיל בהו בכור פי שנים ודאי היינו טעמא דידך משום
נג א מיי' פי"א מהל' מלוה
א) הא אמר מר כצ"ל רש"ל,
ב) פסחים לא. (ב"ק מג.)
ולוה הלכה ט סמג עשין
דלאו הני מעות כו': לאו הא קרקע שבק אבוהון. דאי הוה בעי לוה
נחמן ובין רבה סברי תרוייהו אליבא דנפשייהו דבין
כתובות צב. קי., ג) [פסחים
צד טוש"ע ח"מ סימן קז
❖
❖
הוה מסלק ליה בזוזי: ועוד האמר [מר]. רבה דאמר בעובדא דההיא
גבו קרקע ובין גבו מעות אין לו והא דקאמר רב נחמן דבע"ח חוזר
א
לא.], ד) [צ"ל רבא], ה) רש"ל,
סעיף א:
וגובה אותה מהן היינו כדתרצה ד)(רבה) משום דר' נתן ב ולפירושו הא
סבתא דהויא לה בת בן בנה הנשואה לבעל וראויה הויא ההיא בת ליורשה
ומתה ההיא בת ואח"כ מתה הסבתא
דפסיק לעיל רב נחמן כרבי היינו דוקא
הגהות הב"ח
רבינו גרשום
ואתא בעל וקא תבע ירושת הזקנה
בשבח ולא במלוה וקשה דלרב נחמן
מאי שנא מעות דלא
דלאו הני מעות שבק
(א) גמ' ועוד הא מר הוא
קשיא כו': ועוד. היכי מצית
כאילו אשתו קיימת ושלחו מתם דהיינו
עיקר התירוץ דמשני לדידיה חסר מן
אבוהון קרקע נמי לאו הא קרקע שבק
דאמר מיסתבר: (ב) תוס'
אמרת דקרקע יש לו: הא מר
בני מערבא שאין הבעל נוטל משום
הספר דלא משני מידי מההוא דיתומין
ד"ה לטעמייהו וכו' אין לו
הוא דאמרת. בהאי מעשה
אבוהון ועוד (הא את הוא דאמרת)
(א) א)
אלא דבפרק גט פשוט:
דסבתא דלקמן מיסתבר
דהוו הנהו קרקעות ראוין לאשתו אם
שגבו בחובת אביהן ועוד דבפרק שור
(ג) בא"ד דבני מערבא
מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא
טעמא דבני מערבא. דשלחו
תמות הזקנה בחייה והרי מתה היא
שנגח ד' וה' (ב"ק דף מג.) ה"ל למיפרך
קאמר דלדידהו לא וכו' דאי
מתם וקבעו הלכ' כותיה
❖
וזבנא זבינה זביני לרב נחמן קשיא מאי שנא
זבין הוי זביניה זביני:
דרב ענן דאמר לירתאי ולא
בחיי הזקנה ואין הבעל נוטל בראוי
ולוקמה בין לרבה בין לרב נחמן בין
לירתי ירתאי ובעל לא ירית
קרקע דלא דלאו הא קרקע שבק אבוהון
כבמוחזק ואמר רבה מסתבר טעמא
גבו מעות בין גבו קרקע ומיהו זה י"ל
משום דשכיבא איתתיה
מעות נמי לאו הני מעות שבק אבוהון ועוד
בחיי סבתא ואין הבעל נוטל
דבני מערבא דאין הבעל יורש דהוה
שהיה צריך להאריך דלא דברו רבה
מוסף רש"י
בראוי כבמוחזק. ומשום
הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
ליה ראוי ולא מוחזק לבת שכל זמן
ורב נחמן בהדיא בין גבו קרקע בין
ב)
בעל חוב. של אביהם, חוזר
הכי אמר רבא לקמן
וגובה. אותה, מהם. כאילו
שהזקנה בחיים אין לבת בהן כלום
גבו מעות אין לו דבפרק גט פשוט
מיסתבר טעמייהו דבני
(ב)
א יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בעל
נפלה להם ממש בירושה
מערבא דאי קדמא סבתא
❖
(כתובות צב.). שהרי אם מכרה הזקנה הנכסים בחיי
(לקמן דף קעה:) מוכח מההוא דסבר
חוב חוזר וגובה מהן אמר ליה לא לדידי
בחייה וזבנא זבינה זביני
הבת מכירתה קיימת כן אלו נכסי
רבה שעבודא לאו דאורייתא קאמר
אלמא דלא מוחזק הוא
קשיא ולא לרב נחמן קשיא טעמא
ביד הבעל כל זמן דלא
הלוה אע"פ שראוים הן לגבות המלוה
דסבר רבה אליבא דנפשיה דבין גבו
אתא לידיה הכי נמי להיכא
דבני מערבא קאמרינן ולן לא סבירא
מוסף תוספות
חובו מהן כיון שלא הגיעו לידי המלוה
קרקע בין גבו מעות אין לו להכי מקשה
דגבו קרקע בחוב אביהן
לן מאי סבתא
דההוא דאמר להו
א. דלרבה אליבאדנפשיה
אמאי נוטל בכור פי שנים
מחיים ראוין הן דהא אי הוה בעי לוה
בקוצר ובפשיטות ממה שדברו בהדיא
ס"ל דבין גבו קרקע בין גבו
והא אע"ג דאית להו שטר
נכסי
הוה זבין להון ומסלק ליה למלוה בזוזי
רבה ורב נחמן ור"ת מפרש לטעמא
מעות ראוי הוא ולא שקיל
וכמאן דגבוי ההוא חוב
דהא אי קדים וזבין זביניה
דמי אפי' הכי אינה מוחזקת
או בקרקע אחרת חוץ מזו הלכך הא קרקע הוה ליה ראוי ואין הבכור
דבני מערבא קאמרי' ולא סבירא לן הכי אלא לדידי' בין גבו קרקע בין
זביני לגמרי דסבר שעבודא
האי קרקע בידיה דאבוהון
נוטל בראוי פי שנים: ועוד. קשיא אחרת לרב נחמן דחשיב מעות
גבו מעות אין לו כדאמר גבי האי סבתא דאפי' גבו קרקע אין לו כ"ש
לאו דאורייתא, ולר"נ נמי
כלום דהא אי בעי בעל
ס"ל דראוי הוא ולא שקיל.
מוחזקות טפי מקרקעות הא איפכא הוה ליה למימר משום דקרקע של
גבו מעות וכן מוכיח בפ' גט פשוט דלרבה בין גבו קרקע בין גבו מעות
חוב מצי לזבוני לאחריני
רמב"ן. ב. וה"ה בשגבו
ולמיתן להו קרקע אחריתי.
זה הוי מוחזק טפי למלוה דהא הוא דאמר משום רבה בר אבוה יתומים
אין לו כיון דשעבודא לאו דאורייתא והא דאמר גבו קרקע יש לו אליבא
מעות אי לאו משום
אי נמי מצי מסלק להו
בני מלוה שגבו קרקע מן הלוה בחובת אביהן בע"ח של אביהן שנתחייב
דבני מערבא דאמרי הבכור נוטל פי שנים במלוה ומסתבר ליה טפי
משום דמטלטלי דיתמי
בזוזי ולא בקרקע והוה
לבע"ח לא משתעבדי,
ליה הא קרקע ראוי ולא
לו אביהן מעות חוזר וגובה אותה מהן ואם לא היה מוחזק ביד אביהן
לאוקמי בקרקע ולא במעות ג והא דאמרי בני מערבא גבי סבתא דהוי
ולא עדיפי הני מטלטלי
מוחזק ואין הבכור נוטל
בחיים איך יכול בע"ח לגבותו והלא אילו קנו היתומים אחר מיתת אביהן
ראוי אע"ג דהוי קרקע היינו משום שהבעל לא היה מוחזק מעולם ולא
מהני דהוו ברשותיה דאב.
פי שנים בראוי כבמוחזק
רשב"א. ג. דודאי מעות
ואמאי אמרת להיכא דגבו
קרקע מי יכול לגבותו והלא משנה שלמה שנינו בבכורות (דף נב.) שאין
היה לו ולאשתו שום חוב מעולם על הסבתא שישתעבד לו הקרקע ולכך
וכו' לא נקנה למלוה
קרקע יש לו פי שנים:
האשה נוטלת כתובתה בראוי ובע"ח כיוצא בו ומטלטלי דיתמי לא
הוי ראוי אבל גבי מלוה הוי מוחזק אפי' לא יוכל לטרוף אם מכר כגון
קניות שעבודא אפי' למ"ד
ולרב נחמן קשיא מאי שנא
שעבודא דאורייתא. רבינו
כו' ועוד. קשיא אחריתי
משתעבדי לבע"ח ג) כן כתוב בפי' רבינו חננאל: לטעמייהו דבני מערבא
אם שטר חוב הוי שלא באחריות מ"מ היכא דלא מכר הוי מוחזק כיון
יונה. ד. וס"ל לר' נחמן
אמאי אינו נוטל בקרקע:
אמרי' ולן לא סבירא לן. ושינויא הוא דקמשני רבה אנא ורב נחמן לא
שהיה משועבד לו בחובו והא דקאמר רבה טעמא משום דאי קדמה
דטעמייהו דבני ערבא
האמ' רב נחמן אמר רבה
משום דאי קדמה סבתא
בר אבוה יתומין שגבו
סבירא לן דבני מערבא דשלחו מתם כלל אלא כרב יהודה אמר שמואל
סבתא וזבנא זבינה זביני לאו אליבא דבני מערבא (ג) דלדידהו לא
וזבנה זביניהזבינידהפקעה
קרקע בחובת אביהן. שהיה
תלה בהכי כדפרישי' אלא טעמא דנפשיה קאמר דלדידי' אפי' במלוה
דאמר [קכד:] אליבא דרבנן אין הבכור נוטל פי שנים במלוה וכדפסקי' נמי
משוי ליה ראוי, ולא רצה
אחד חייב לאביהן: בעל
הוי ראוי משום דאי זבין הוי זביני ועוי"ל דלרבה אפי' אי זבין לא הוי
הלכתא לקמן [ע"ב] לא שנא גבו מעות לא שנא גבו קרקע אין הבכור נוטל
לתלות ר' נחמן טעם בני
חוב. שהיה אביהן חייב
מערבא משום דהאומר
לו: חוזר וגובה אותה
פי שנים. ואפי' לרב נחמן דאמר יתומים שגבו קרקע בחוב אביהן בע"ח
זביניה זביני הוי ראוי וגבי האי סבתא דוקא צריך להאי טעמא משום
אחריך לאו כאומר מעכשיו
מהן. מן היתומים [כמו]
חוזר וגובה אותה מהן אפ"ה מודה דלגבי בכורה לא חשיב קרקע הלוה
דסבר רבה כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי והוי כאילו הוא
דמי דפשיטא ליה לר' נחמן
דאי שביק להון אבוהון
כאומר מעכשיו דמי ואין
קרקע דמוחזקת בידם דגבי
מוחזק למלוה ולא שקיל בה בכור פי שנים כדפסקינן הלכתא לקמן [ע"ב]
מוחזק מעיקרא אלא משום דאי קדמה וזבנא דהוי זבינה זביני הוא
ראוי לחלוק בזה. שם.
ליה בעל חוב של אביהן
דהוי ראוי אבל בני מערבא לית להו כדאמר מעכשיו דמי מטעם
והכא היינו טעמא דרב נחמן כדמפרש בפסחים בפ' כל שעה [לא.] דאיתמר
ה. כי היכי דתיתי מילתא
ה"נ אע"ג דלא שבקה לה
דר' עקיבא אליבא דכו"ע.
אבוהון גבייהו אלא ראויה
דזבינה זביני לא הוי חשוב ראוי כדאמר גבי מלוה אלא סברי דלאו
[שם ל:] בע"ח אביי אמר למפרע הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה
א)
תוס' רי"ד.
להו מיחייב אבוהון אפי'
דלא חשיב מוחזק אלא משעת גבייה ואילך וכדמפרש התם טעמא דרבא
כאומר מעכשיו דמי ולא הוחזק בו מעולם ורב נחמן סבר בין גבו
הכי גבי ליה מינייהו דלא
מצי למיטען ליה מטלטלי
כיון דאילו הוה ליה זוזי הוה מסלק ליה זוזי אשתכח דהשתא הוא דקא
קרקע בין גבו מעות יש לו כמו שהביא אביי מההוא דיתומין שגבו
דהיינו שטר שבק אבונא
קני ומותבינן לרבא מהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה יתומין
קרקע בחובת אביהן ולדברי אביי קא"ל רבה ולא לפי מה שתרצה
גבן ומטלטלי לבעל חוב לא
שגבו קרקע כו' אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה אמטו להכי חוזר
רבא משום דר' נתן דלרב נחמן אליבא דנפשיה ודאי סבר דאפי' גבו
משתעבדי אלא כיון דגבו
קרקע דמי כמאן דמוחזקת
וגובה אותה מהן דכמאן דגבי ליה מחיים דאבוהון דמי אלא אי אמרת
קרקע יש לו והא דקאמר גבו קרקע אין לו היינו אליבא דבני מערבא
בחיי אבוהון א"כ הכא נמי
מכאן ולהבא הוא גובה לא יהא אלא כזבין יתמי ואילו קנו יתמי נכסי
דאמרי גבי סבתא דקרקע הוי ראוי וא"ת ומנא ליה לרב נחמן דלבני
בכור אמאי גבו קרקע אין
ד
לו פי שנים הא כמוחזק
מערבא גבו קרקע אין לו דלמא בני מערבא סבירא להו נמי גבו
מי משתעבדי לבע"ח ומשני שאני התם דאמר להו בע"ח דאבוהון כי היכי
דמיא. השתא קשיא דרב
קרקע יש לו כרב נחמן וגבי סבתא היינו טעמא דלא נשתעבד לבעל
דמשעבד ליה ההוא לוה לאבוכון ה"נ משעבד לדידי מדר' נתן כו' וההוא
נחמן אדרב נחמן: אמר
ליה לא לדידי קשיא ולא
שינויא דסמכא הוא דהא רבא דהלכתא כוותיה לגביה דאביי הוא משני
הקרקע ולא הוחזק בו מעולם וי"ל דסבירא ליה לרב נחמן דמפלגי בני
לרב נחמן קשיא. במילתין
להא דרב נחמן הכי הלכך אפי' ר"נ לא חשיב לקרקע של לוה מוחזק
מערבא בין גבו קרקע לגבו מעות מדלא קאמר הבכור נוטל פי שנים
קיימינן והאי דאמינא לעיל
גבו קרקע יש לו גבו מעות
למלוה עד שתבא לידו משום דאי הוה בעי הוה מזבין ליה עד השתא
במלוה בין גבו קרקע בין גבו מעות מסתברא ליה לרב נחמן דטפי הוי
אין לו ורב נחמן נמי דאמר
דמכאן ולהבא הוא גובה והלכך מאי דא"ר נחמן גבו קרקע אין לו גבו
מוחזק במעות מבקרקע וא"ת בפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף מג.) כי
גבו קרקע אין לו גבו מעות
מעות יש לו לטעמייהו דבני מערבא קאמר דאמרי אליבא דרבנן דנוטל
פריך ולוקמה לרבה בגבו מעות ולר"נ בגבו קרקע ומשני ה"מ לבני
יש לו אין טעמא דבני
מערבא מפרשי' דשלחו
מערבא וכי קאמרי אינהו בגרושה כרבי דחשיב מלוה מוחזק לכך
במלוה פי שנים דחשבינן לה מוחזקת למלוה ואתא רב נחמן למימר לדידי
מתם בכור נוטל פי שנים
אוקמה בגרושה והשתא לפר"ת לרבנן נמי צריך לאוקומי בגרושה
לא שנא גבו קרקע לא שנא גבו מעות אין לו דק"ו הוא כדאמרן לעיל [קכד:]
במלוה לדידי הכי שמיעא
לי דסבירא להו גבו קרקע
שבחא דממילא אמרי רבנן דלא שקיל מלוה מיבעי אלא לדידהו בקרקע
לר"נ דאית ליה בין גבו קרקע בין גבו מעות יש לו וי"ל דנקט כרבי
יש לו ורב נחמן שמיעה ליה
מודו לי מיהא דלא שקיל דהאי ארעא לא שבק להו אבוהון כדאמרינן
משום רבה דלדידיה דסבר בין גבו קרקע בין גבו מעות אין לו א"צ
דסבירא להו לבני מערבא
דגבו מעות יש לו ולן לא
לאוקמי בגרושה אלא לרבי והוה מצי לרבה לאוקמה בלא גרושה וכרבנן
לקמן [ע"ב] שלחו מתם הלכתא כרב ענן כדפריש רבה טעמייהו דאי קדים
סבירא לן כוותיהו דליהוי
סבתא כו' דמהתם שמעי' דלא חשבי בני מערבא לקרקע של לוה
ה)[וכן לפ"ה הוה מצי בין רבה ובין ר"נ לאוקומי בלא גרושה וכרבנן] אלא
לבכור פי שנים במלוה
לא בקרקע ולא במעות:
דניחא ליה לישבה אפי' לרבי ור' יעקב דאורליינ"ש תירץ לפירוש
מוחזק למלוה והלכך האי שלחו מתם דלעיל [קכד:] מיבעי לן לאוקמי במעות
ה
מאי מעשה דסבתא. דההוא
ולא בקרקע דלא תקשי דבני מערבא אבני מערבא ומשום הכי אמר
הקונט' לא הוה מצי לאוקמי כרבנן דרבה ור"נ אליבא דר"ל דאמר
שכיב מרע דאמר להו
רב נחמן גבו קרקע אין לו גבו מעות יש לו ומיהו לא סבירא ליה אלא
לא אמר ר"ע דלא ירית לה בעל אלא בכופר שאינו משתלם אלא
א) אולי צ"ל ראויה להו
לאחר מיתה אבל שאר נזקין ירית לה בעל ואליבא דידיה איצטריכו
בין קרקע בין מעות אין לו כדפרישי'. ורבה נמי לטעמייהו דבני מערבא
מבע"ח דאבוהון
קאמר לדידי ל"ש מעות לא שנא קרקע אין לו כדרב יהודה אמר שמואל
ליה לשנויי האי דקתני הכה אשה ויצאו ילדיה דלא ירית בעל בגרושה
דהא לא היה אבוהון מוחזק לא בהאי קרקע ולא בהאי מעות מיהא בני
כו' ולא מצי לאוקמי כרבנן ובלא גרושה דא"כ שום נזקין לא ירית
מערבא כיון דחשיבי לי' מוחזק במלוה ויטול בה הבכור פי שנים איכא
בעל דהא בין גבו קרקע בין לא גבו אין לו ור"ל קאמר
למימר דבגבו קרקע הוא דקאמרי דיש לו דדמי מוחזק טפי
דשאר נזקין ירית והיינו ע"כ כרבי:
ממעות דהא אשתעבד ליה מיהא בחייו אבל הני מעות לא
לירתי
אישתעבדו ליה כלל ובגבו מעות מודו לי דאין לו והאי דשלחו מתם לקמן הלכתא כרב ענן כו' וכדמפרש רבה מסתבר טעמייהו
דבני מערבא כו' התם ודאי בדין הוה דלא ירית בעל דה"ל ראוי לגמרי ולא אשתעבד לא לבעל ולא לאשתו הני
נכסי דזקנה כלל שהרי לא לוותה מן הבת ומן בעלה כלום ואי קדים סבתא וזבנא זבינה
זביני אבל נכסי דלוה כיון דמשתעבדי
למלוה ואי זבין לא זביני ויכול לטרוף
מן הלקוחות הרי הן כמוחזקין בידו ושקיל בהו בכור
פי שנים אבל גבו מעות ודאי אין לו:
נכסאי