קכה:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לירתי
ולא לירתי ירתי. וא"ת הא דאמר בפירקין לקמן (דף קלו:)
נכסאי לסבתא. לזקנתי
אני נותן כל נכסי אם
אביו או אם אמו:
נד א ב ג מיי' פי"ב מהל'
א) [לעיל קיג. ב"ק מב:],
ב) [לעיל קכג: וש"נ], ג) [לעיל
זכיה ומתנה הלכה יב
ובתרה לירתאי. אחר מות זקנתי לא יירשו יורשין שלה כגון בנה או
נכסיי לך ואחריך לפלוני ואחרי אחריך לפלוני מת ראשון
קטו.], ד) [ב"ב פ"ח ה"ג],
טוש"ע ח"מ סימן רמח
❖
קנה שני ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי הראשון ולרב
בתה או אביה או אחיה אלא יורשין שלי כגון בני או בתי או אחי הקרוב
א
ה) [במדבר כז],
סעיף ט:
נה ד מיי' פ"א מהל' נחלות
קרוב קודם: הויא ליה. לההוא גברא חדא ברתא: שכיבא. ההיא
ענן דהכא דאמר ולא לירתי ירתי אמאי נקט התם אחרי אחריך לפלוני
הל' יא סמג עשין צו
ברתא: בחיי בעלה ובחיי סבתא.
הא אפי' לא היה שלישי אלא אמר
טוש"ע אה"ע סי' צ סעיף א:
הגהות הב"ח
נו ה מיי' שם פ"ג הל' ט
נכסיי לך ואחריך לפלוני ותו לא מת
ואח"כ שכיבא סבתא ואתא בעלה
נכסי לסבתא ובתרה לירתאי הויא ליה ברתא
(א) רשב"ם ד"ה אמר רב
סמג שם טוש"ע ח"מ
שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון
וקתבע לפי שבשעת צוואת המת היתה
דהוה נסיבא שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא
הונא וכו' דכיון שנתנה
סימן רעח סעיף ג:
נז ו מיי' שם הל' ה טוש"ע
וי"ל דאשמועינן דאם מת שני בחיי
בתו קיימת וכמי שאמר נכסיי לסבתא
לבת ליורשה והרי זכתה:
בתר דשכיבא סבתא אתא בעל קא תבע
❖
ראשון לא יהא לשלישי: אמר רב
(ב) ד"ה א"ר פפא וכו'
שם סעיף ז:
ובתרה לבתי דהיינו ירתי והיה רוצה
דלא ירית דבהא כ"ע מודו
אמר רב הונא לירתי ואפי' לירתי ירתי ורב
לירש זכות אשתו: א"ר הונא. האי
פפא הלכתא דאין הבעל נוטל בראוי.
וכו' דאין הבעל נוטל דודאי
ענן אמר לירתי ולא לירתי ירתי שלחו מתם
הבעל כצ"ל ותיבת אלא נמחק:
רבינו גרשום
אבל שבח נוטל כדפירש הקונטרס
ובתרה לירתאי דקאמר ההוא גברא
ב
(ג) תוס' ד"ה אמר רב פפא
הלכתא כוותיה דרב ענן ולאו מטעמיה הלכת'
א
לירתאי ולירתי ירתאי קאמר כיון
דכיון דאינו יורש אלא הוא זוכה
(ג)
(א)
וכו' דכיון דליכא יורש אחר
נכסי לסבתא. לזקינתי
כוותיה דרב ענן דבעל לא ירית ולאו מטעמיה
אלא הוא זוכה בנכסים וכו'
ובתרה לירתאי. ולא הוה
בנכסים מיד וברשותו בא השבח ולהכי
שנתנה ליורשה והרי זכתה בהן הבת
ג
ולהכי לא חשיב בעל במתני'
ליה אלא חד בת אתא בעל
דאילו רב ענן סבר אע"ג דהוה לי' ברא
לא חשיב במתניתין בפ' יש בכור
שהיתה יורשת שלה כדמפרש טעמא
וכו' דאין נוטלין לשבח ולא
לאחר מיתת הזקינה וקא
❖
בראוי כבמוחזק:
לקמן דכל האומר אחריך כאומר
(בכורות דף נב. ושם ד"ה ולא) גבי
תבע ירושת אשתו שהיתה
לברתיה לא ירית ב ולא היא דאילו הוה ליה
ראויה לירש: אמר רב הונא.
מעכשיו דמי וכיון דזכתה בהן מחיים
הנהו דאין נוטלין בראוי כבמוחזק
ברא לברתיה ודאי ירית ובעל היינו טעמא
בדין הוא דיהבינן ליה
הרי הבעל יורש את אשתו דהיינו
משום דבעל יש לו שבח והוא הדין
דהכי משמע צוואת ההוא
מוסף רש"י
דלא ירית משום דהוה ליה ראוי ואין הבעל
ג
א)
גברא כמאן דאמר ובתרה
ירתי ירתאי והכי מפרש לה לקמיה
נמי דלא שקיל בעל במלות אשתו אפי'
ואין הבעל נוטל בראוי.
לירתאי אי ליכא ירתאי
נוטל בראוי כבמוחזק מכלל דרב הונא סבר
ומיהו השתא לא ידעינן אכתי טעמא
במה שלותה אשתו מנכסי מלוג ד דהא
אין הבעל יורש את אשתו
תיהוי לירתי ירתאי דהיינו
בעל נוטל בראוי כבמוחזק א"ר אלעזר דבר
בראוי לבוא לאחר מיתתה,
בעל דיורש את אשתו: ורב
דרב הונא אלא שרואין אנו שזיכה את
נזק נמי הוי כנכסי מלוג כדמוכח
כבמוחזק. לה מחיים (ב"ק
ענן אמר לירתאי. פקיד
זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים כל האומר
הבעל וטעמא לא ידעינן עד דמפרש
מתניתין דמציאת האשה (כתובות דף
מב:) ירושה שהיא מוחזקת
ולא דייקי' מינה לירתי
כבר קודם מיתתה, כגון שמת
ירתאי ואין לבעל כלום
אחריך כאומר מעכשיו דמי אמר רבה מסתברא
ליה לקמיה: ורב ענן אמר לירתאי
סה:) ואפי' הכי משמע בפרק שור
אביה ואחר כך מתה היא
אלא לאחי אשתו: והל'
ולא לירתי ירתאי. וה"ק ובתרה לירתאי
שנגח ד' וה' (ב"ק דף מב:) דלא ירית
טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנא
(לעיל קיג.). ואין הבכור
כוותיה דרב ענן. חדא
נוטל בראוי כבמוחזק.
בעל דלרבי דוקא הוצרך לאוקומי
לאותן יורשין שיהיו לי בעולם בשעת
דהואיל שמתה אשתו קודם
זבינה זביני אמר רב פפא הלכתא אין הבעל
ד
בנכסים שלא היה אביהן
שהיתה מוחזקת לא ירית
בגרושה דלא חשיב מלוה ראוי בבכור
שתמות הזקנה אני נותן את נכסיי
נוטל בראוי כבמוחזק ב) ה ואין הבכור נוטל
מוחזק בשעת מיתתו, אבל
בעל: מכלל דרב הונא.
והוא הדין לגבי בעל והאי דשביק
כגון אם היתה בתו קיימת או אחיו או
ראויין היו ליפול לו בירושה
דאמר לירתאי ולירתי ירתאי
ה
ו
בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים
ו
ויפלו להן לאחר זמן, אין
סבר דבעל נוטל בראוי
בעל דאיירי בה ונקט בכור שאינו
אביו דכל אלו אני קורא בהן ירתאי
הבכור נוטל פי שנים בהן
כבמוחזק בתמיה: אמר ר'
במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות
❖
נוטל פי שנים במלוה היינו משום
אבל לא בן בתו כדמוכח לקמיה (בכורות נא:).
אלעזר דבר זה. כלומר דין
ומלוה
זה נפתח בגדולים כלומר
דלגבי בכור איפליגו אמוראי בשמעתין
דהיינו ירתי ירתאי שמכח בתו הוא
רב הונא שהיה גדול אמר
בא לירש אותו ולא לבעלה
דאיהו נמי ירתי ירתאי דירתאי דוקא
אבל הוא הדין בעל כדפרישי' וליכא לאקשויי דאמאי לא עריב ותני להו בהדי
תחלה דבעל ירית: ונסתיים
מוסף תוספות
בקטנים. כלומר אם שאני
הדדי דאין הבעל ובכור נוטלין בראוי כבמוחזק ואין נוטלין במלוה משום
קאמר אותן הבאים מכחי ולא לירתי ירתאי הבאין מכח כחי והלכך
ז
א. אע"פ שלא נתן
קטן לגבי רב הונא אני
דלגבי בכור משנה שלימה היא בבכורות (דף נא:) דאין נוטל בראוי אבל
היכא דליכא ירתאי אחר מות הזקנה אלא ירתי ירתאי נשארו הנכסים
לראשון אלא לפירות. רבינו
אסיימו ואפרשו טעמא דרב
יונה. ב. שהשביחו נכסי
הונא כל האומר אחריך כגון
ביד יורשי הזקנה דדומה לאומר נכסי לך ואחריך לפלוני שאם מת
בעל דאין נוטל בראוי לא אשכח לא משנה ולא ברייתא אלא מימרא דא"ר
אשתו אחר שמתה קודם
זה שאמר ובתרה לירתאי
אבהו ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה לעיל בפירקין (דף קיג.):
אותו שני יירשו יורשי ראשון כדתנינן לקמן בפירקין (דף קלו:) ואם מת
שהחזיק בהן הבעל. שם.
כאומר מעכשיו יהא בכח
ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה. וכל שכן בשבח והא דלא נקט שבח
שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון: דבעל לא ירית. הכא
ג. ואפי' אם יש שם שנים
אחריך הלכך היא כמוחזקת
ח
וג' שיורשין בנכסים הללו
ויורש אותה הבעל: אמר
דראוי הוא: אע"ג דהוה ליה ברא לברתא. דהוה ליה ירתי ירתאי
משום דמשבח לא הוה שמעינן דמלוה הוה ראוי דהא איכא למאן
עם אשתו ולא חלקו וכו',
רבא מסתבר טעמייהו דבני
דאמר דאפי' לרבנן הוי מלוה מוחזק דכמאן דגביא דמיא ולהכי נקט
קאמר רב ענן דההוא ברא לא ירית כדקא דייק לישנא דירתאי משמע
כיון שאין אחר יורש עם
מערבא. דקבעו הלכתא כרב
הבעל בגוף השדה בחלק
ענן משום דלא היתה
ולא ירתי ירתאי: ולא היא דאילו הוה ליה ברא ודאי ירית. הואיל והוא
רב פפא מלוה דאין הבכור נוטל פי שנים דשמעינן מינה כל שכן שבח
אשתו וכו', משא"כ
מוחזקת ביד אשתו לפיכך
ואע"ג דלגבי בעל ובכור חשבינן מלוה ראוי לגבי כתובת אשה חשיבא
ראוי לירש את זה הנותן שהרי הבת וכל יוצאי יריכה במקום שאין בן
בבכור, שהרי אחיו יורשים
אי קדמא סבתא וזבין קודם
עמו בנכסי אביו, ובאים
מיתת אשתו זבינה זביני
מוחזקת וגובה אשה כתובתה ממלוה אע"פ שאינה נוטלת לא מן השבח
קודמין לכל יורשי האיש ג) דירתאי קרינא ביה הואיל והוא קודם לכל
הם מכח המוריש שהבכור
הואיל דראוי לבת ואינה
ולא מן הראוי כדתנן בבכורות (דף נב. ושם) אפי' הכי גביא ממלוה
יורשיו ואע"פ שבא מכח כחו ומעיקרא כי אמר לירתאי לירתאי שיהא
בא מכחו. שם.
מוחזקת: ואין הבכור נוטל
ד. [ד]מסתמא משוינן
פי שנים. במלוה בין שגבו
כדתנן בהכותב (כתובות פד.) מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה
לי במות הזקנה קאמר ובן בתו יורש אותו וקודם לאביו ולאחיו
ירושת הבעל לירושת
קרקע בין שגבו מעות משום
לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי
ולאחותו ואע"פ שהן קרוין ירתאי והבן ההוא קרוי ירתי ירתאי אפילו
הבכור לכל דיני ראוי. שם.
דלא מטא לידי.
עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין
הכי קודם דליורשיו הראוין ליורשו מן התורה רגיל לקרות ירתאי
ועיי"ש באריכות. ה. אבל
אליבא דרבנן אפי' באשת
שבועה אלמא אפילו לרבי עקיבא אי לא צריכה שבועה היתה גובה
וטעמא דבעל לא ירית לא משום דהוי ירתי ירתאי דאילו היה ראוי
איש מתוקמא וכו',
אבל לפי שצריכה שבועה גובין היורשין ותו לא תגבי האשה
לירש נחלה זו מן התורה ירתאי הוה קרינא ביה אלא משום דאינו ראוי
דפסקינן דאין הבכור נוטל
פי שנים במלוה בין שגבו
מהן דהוו להו מטלטלי דיתמי ולא משתעבדי ואם גבו
ליורשה דהוה ליה האי ממון ראוי לאשה ולא מוחזק שעדיין לא נפל
קרקע בין שגבו מעות ה"נ
בידה ובעל אינו נוטל בראוי אבל אי איכא בן דחזי למירתה ודאי ירית
קרקע
אמרינן בבעל. שם. ו. רב
פפא. שם. ז. ברבינו יונה
דבן ירית בראוי: ומקשינן מכלל דרב הונא סבר כו'. מדאוקימנא טעם דבני מערבא דבעל לא ירית היינו משום דחשבי להני נכסי ראוי אם
הגירסא: ואין נוטלין.
כן רב הונא דאמר ירית בעל ס"ל דבעל נוטל בראוי: אר"א. לפרושי טעמא דרב הונא קאתי: נפתח. התחיל: בגדולים. רב הונא: בקטנים.
ח. דלא הוה בימי אבוהון
דלא שקיל. תוס' רי"ד.
רבי אלעזר ועצמו קרי קטן לגבי רב הונא: כאומר מעכשיו. וכיון דאמר ובתרה לירתאי דהיינו לבת היינו נמי כמו שאמר מיד אני נותן את גוף
הקרקע לבתי אלא שזקנתי תאכל פירות בחייה ואחר כן תקח בתי או הבא מכחה את הנכסים דחשיב לה רב הונא לגבי בת כמתנת מהיום
ולאחר מיתה והלכך הויא לה זו הבת מוחזקת בחייה בהני נכסים וכי קא ירית בעל שפיר קא ירית במוחזק: מסתברא טעמייהו דבני מערבא.
דחשבי להו ראוי לגבי בת ולא מוחזק דליכא למימר כאומר מעכשיו דמי דהא אם קדמה הזקנה בחייה ומכרה לאחרים זבינה זביני וכשתמות
הזקנה אפי' אם תהיה הבת קיימת לא תטול כלום כדאמרינן בכתובות [צה:] ולקמן בפרקין (דף קלז.) נכסי לך ואחריך לפלוני אם קדם הראשון ומכר
מה שמכר מכר ואין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם לא שייר כלום לא שקיל מידי והלכך בעל לא ירית דאשתו לא הויא הוחזקה כלל בהני נכסים
בחייה שהרי היתה הזקנה יכולה למכרן לגמרי מה שאין כן במתנת מהיום ולאחר מיתה ונמצא שאף גוף הקרקע לא הוחזק לבת בחיי הזקנה
וגם כשמתה הזקנה אין הבת בחייה להוריש המוחזק לה לבעל: א"ר פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק. בראוי ממש כגון לירש את
אשתו בקבר בנחלה שנפלה לה לאחר מיתה אתא רב פפא לאשמועינן דלא ירית (ב) דהא כולי עלמא מודו דלא ירית כדילפינן
מקראי בפירקין דלעיל (ד' קיג.) מדכתיב [יהושע כד] בגבעת פנחס בנו דרב הונא לא פליג אלא באחריך וכדפריש ר"א דכל האומר אחריך כאומר
מעכשיו דמי אבל בראוי דפליגי ביה רבי ורבנן [לעיל קכד.] כגון חפורה והוי שובלי שלופפי והוו תמרי לא אתא לאשמועינן דאין הבעל
נוטל אלא ודאי הבעל נוטל שהרי כשמתה יורש את כל נכסים שהיתה מוחזקת בהן וכי גדלי פירי ברשותיה גדלי דנהי דפליגי רבנן
בבכור דהתם היינו טעמא כדאמרן לעיל (ד' קכד.) לתת לו [דברים כא] מתנה קרייה רחמנא אבל גבי בעל ליכא למימר הכי ועוד דאפילו בכור
כה"ג דליכא יורש אחר אלא הוא יורש כל נכסי אביו הכל מודים שיירש הכל ואפילו שבח הראוי דהא כי אשבוח ברשותיה אשבוח:
ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. כרבנן כגון דהוי שלופפי והוו תמרי שנשתנה שמן על ידי שבח ששבחו אחר מיתת אביו אבל דיקלא ואלים
ארעא ואסקא שירטון שעדיין שמן הראשון עליהם הכל מודים דשקיל חלק בכורה אבל ענבים ובצרום לא שקיל בכור פי שנים אפי'
לרבי ואע"פ שעדיין לא נשתנה שמן משום דשבח שהשביחו יתומים הכל מודים דלא שקיל. ומיהו היכא דמת בכור בחיי אביו בניו של בכור
יורשין חלק בכורתו עם אחי האב דומיא דבנות צלפחד וכדפרישית לעיל בפירקין (ד' קטז: ד"ה ושהיה) כדתניא בתוספתא דבכורות [פ"ו ה"ה]
וכדאמרינן בהלכות גדולות ובגמרת ירושלמי ד) יליף לה ריש לקיש נאמר משפט לענין כפילה [דברים כא] ונאמר משפט לענין פשיטהה) כו' כדפרישית
לעיל: ואין הבכור
נוטל פי שנים במלוה. ואפילו בשטר בין שגבו קרקע בין שגבו מעות דלאו האי קרקע ולאו הני מעות שבק להון
אבוהון והוה ליה
ראוי.
ואי תפיס עלה משכון אפי' לרב
פפא בכור נוטל פי שנים דקיימא
לן
(גיטין דף לז.) בעל
חוב קונה משכון:
במלוה