יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קכו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במלוה שעמו. שהבכור נתחייב לאביו: פלגי. חלק בכורה יחלקו
קרקע בחוב אביהן היא חוזרת וגובה מהן בשבועה כדין בעל חוב
נח א מיי' פ"ג מהל' נחלות
א) [צ"ל רב עוקבא],
ב) [ברכות ט. וש"נ],
הלכה ה סמג עשין צו
ביניהן איהו מעכב פלגא ונותן לאחיו פלגא דהוי ליה ממון המוטל
או אם פטרה מן השבועה גובה ממלוה שהיא ביד אחרים אפי' לר"ע
ג) רש"ל, ד) [נ"א איהו],
טוש"ע ח"מ סי' רעח סעיף
❖
בספק וחולקין דאין ידוע אי חשיב מוחזק לאביו שהרי הבכור רוצה
ודלא כאבא שאול בן אימא מרים ה) ואין לומר דההוא כרבי אתיא אבל
ה) [בכתובות דף פג.],
ז:
נט ב ג מיי' שם הל' ו ועיין
הוא לשעבד נכסיו לאביו לגמרי ובעין
יפה גמר ומקני נכסיו לאביו
לרבנן הוי מלוה ראוי דהא לא משתמיט התם שום אמורא לאוקומי כרבי
בהשגות ובמגיד משנה
כדי שיהא אביו מוחזק בהך מלוה
משמע דליכא מאן דפליג אלא כ"ע
טוש"ע שם סעיף ט:
גליון הש"ס
ס ד ה מיי' שם טוש"ע שם
אית להו מלוה מוחזקת לגבי כתובה
ויטול בה אותן פי שנים או דלמא לא
ומלוה שעמו פלגי אמר רב הונא אמר רב
ד)
א
❖
א
תוס' ד"ה ובמלוה כו'
סעיף ח:
שנא משאר מלוה הלכך פלגי. יש
ובזמן הזה דתקינו גאונים דגביא אשה
אסי בכור שמיחה מיחה אמר רבה מסתבר
ובמקום שמפורש בהדיא
ב
לשונות אחרים ולא נתיישבו לפי הלשון
ובעל חוב ממטלטלי דיתמי כמו
דחולקים. עי' לעיל דף סב
טעמיה דרב אסי בענבים ובצרום זיתים
ג
ע"ב תוס' ד"ה אתמר:
רבינו גרשום
הכתוב בספרים. והא דאמרי' כל
ממקרקעי יתומין שגבו בחובת אביהן
שם ד"ה אבל כו' שינוי
ומסקום אבל דרכום לא ורב יוסף אמר אפילו
האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי
בין מקרקעי בין מטלטלי חוזרת אשה
במקומו עומד. עי' ב"ק דף
דאבא: ובמלוה שעמו
דרכום דרכום מעיקרא עינבי השתא חמרא
סו ע"ב תוס' ד"ה מי דר"י
פליגי. שאם הבכור לוה
לאו מילתא היא אלא כשלחו מתם
וגובה מהן כי היכי דבמקרקעי משום
ס"ל דשינוי קונה ועיי"ש דף
מאביו ונשאר אותה מלוה
כדאמר רב עוקבא בר חמא ליתן לו דמי היזק
דר' נתן חשיב כאילו גבאן אביהן
דאמר רבה [קכה:] מסתבר טעמא דבני
צד ע"א בסופו דשמואל ס"ל
בידו יטול ממנה חלק
ענביו ה"נ נותן לו דמי היזק ענביו היכא
דשינוי קונה וא"כ פריך הכא
כדפשוט והחלק של
מחיים הכי נמי במטלטלי וצריך עיון
מערבא כו' וכל היכא דאמר נכסיי לך
ב
❖
שפיר לר"י ושמואל לשיטתם:
הבכורה יטול המחצית
איתמר דרב עוקבא בר חמא אהא דאמר
ואחריך ליורשיי מת ראשון קנו יורשי
דרב פפא סבר הכא בין גבו קרקע
בלבד וחצי האחר יחלוקו
הנותן או יורשי יורשין הקודמין ליורשו
בין גבו מעות אין לו אם כן סבר
ביניהן האחים ומאי טעמא
רב יהודה אמר שמואל בכור ופשוט שהניח
יטול מחצית ממנה חלק
הגהות הב"ח
אבל בעל לא דאין הבעל נוטל בראוי
שעבודא לאו דאורייתא דשילהי גט
להן אביהן ענבים ובצרום זיתים ומסקום
בכורה משום דלא דמי הא
ואם נתן הנכסים לבת מהיום ולאחר
פשוט (לקמן ד' קעה:) מדמי להו אהדדי
(א) גמ' מאי ויתר רב
מלוה שעמו למלוה שישנה
בכור נוטל פי שנים אפילו דרכום דרכום
פפא וכו' באותה שדה קא
אצל אחרים דהתם לאו
מיתה אע"פ שמתה בחיי הזקנה הבעל
ובפרק קמא דקדושין (ד' יג:) סבר
סבר אין לו לבכור קודם
מוחזק הכא מוחזק והואיל
מעיקרא עינבי השתא חמרא אמר א) מר
רב פפא שעבודא דאורייתא:
יורשה דהויא לה מוחזקת בגוף הקרקע
חלוקה ומה דאתא לידיה
ויש לה שם מלוה בדין
ובמלוה שעמו פלגי. לא משום
עוקבא בר חמא ליתן לו דמי היזק ענביו:
אחיל אידך לא אחיל רב
הוא דלא שקיל מינה חלק
בחיי הזקנה: אמר רב הונא אמר
פפי משמיה דרבא וכו' כולן
בכור. אבל הואיל דמוחזק
אמר רב אסי בכור שנטל חלק כפשוט ויתר
רב אסי. אע"ג דאוקימנא לדברי
דקי"ל ממון המוטל בספק חולקין
ד
קא סבר יש לו: (ב) רשב"ם
הוא מהני ליה דשקל פלג
ד"ה קסבר וכו' לתת לו מצי
דבכורה: ל"א במלוה שעמו
מאי ויתר רב פפא משמיה דרבא אמר ויתר
הכל דאין הבכור נוטל פי שנים בשבח
דהא לא קי"ל כסומכוס כדפרישית
מחיל כצ"ל ותיבת הלכך
פליגי. כלומר אע"ג דפסיק
❖
שהשביחו יתומים לאחר מיתת אביהן
לעיל (ד' לה. ד"ה ומ"ש) אלא תקנת חכמים
באותה שדה רב פפי משמיה דרבא אמר
נמחק:
(א)
רב פפא הלכת' הני מילי
מיהו אם מיחה ואמר אל תשביחו
היא הכא $ובמקום שמפורש בהדיא
במלוה שישנה אצל אחרים
ויתר בכל הנכסים כולן רב פפא משמיה
ה
אבל במלוה שעמו פליגי
אבל
דרכום לא. לפי'
חלקי אלא נחלוק מיד ואשביח אני שני
דחולקין:
דרבא אמר ויתר באותה שדה קא סבר אין
עליה בני מערבא א) דשקיל
מוסף תוספות
חלקים שלי ואטול כל שבחן והן
הקונט' דטעמא משום דקנאום בשינוי
מיניה פי שנים: בכור
לו לבכור קודם חלוקה ומה דאתא לידיה
א. וז"ל הרבינו יונה: ונפקא
שמיחה. ליתומים ואמר אין
נתייאשו מלחלוק והשביחו הנכסים
קשיא דהיכי פריך מעיקרא ענבים
מינה וכו' כגון אם גבו
רצוני שתשביח נכסים של
אחיל אידך לא אחיל ורב פפי משמיה
הרי מיחה בהן ויטול פי שנים דהא
והשתא חמרא הא איכא למ"ד בהגוזל
היתומים קרקע בחובת
אבא עד שתתנו לי חלק
דרבא אמר ויתר בכל הנכסים כולן
אביהם וכו', א"נ השתא
בכורתי ולא רצו אלא
פסקינן לקמן יש לו לבכור פי שנים
קמא (ב"ק ד' צה.) $ שינוי במקומו עומד:
דתקון הגאונים וכו' דגבו
השביחו אע"ג דאמרן לעיל
קא סבר יש לו לבכור קודם חלוקה
קודם חלוקה משעה שחפץ לזכות
לא
ממטלטלי דיתמי וכו'.
אבל בנו בתים כו' השביחו
ב. [ולכן] גובה כתובתה
נוטל פי שנים אף בשבח
ומדאחיל בהא אחיל בכולהו והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש
בבכורתו והרי חפץ ליטול חלקו לאלתר
ב)
ממנה, כיון שכבר
משום דמחאתו היה מחאה:
וזוכה בחלק בכורתו מיד כל מקום
איתמר אלא מכללא איתמר דההוא בכור דאזיל זבין נכסי דידיה
נשתעבדה לה, משא"כ
בענבים ובצרום. הואיל
בבכור ובעל, דבעל נמי
שהוא הלכך נכסין דידיה אשבח: אמר
שהיו משובחין בחיי אביהן
ודפשוט אזול יתמי בני פשוט למיכל תמרי [מהנהו לקוחות מחונהו]
ג)
אין לו שום זכות בגוף
ולא דרכום אלא בצרום
רבה מסתברא מילתא דרב אסי.
מלוה ונזיקין על אשתו
בלבד ומיחה על הבצירה
אמרי להו קרובים לא מיסתייא דזבנתינהו לנכסייהו אלא מימחא
דיטול הבכור פי שנים בשבח שהשביחו
אלא לאחר מיתה. שם.
בצירה לא חשיב שבח כל
נמי מחיתו להו אתו לקמיה דרבא אמר להו לא עשה ולא כלום
כך אע"פ שטרחו ובצרום
יתומים בשביל מחאתו כשמיחה
שקיל בכורה מענבים
מר
בענבים מחוברים ובצרום היתומים
מובצרים ואינו מנכה להם
כלום הואיל דמיחה וכן נמי
שלא מדעתו א"נ מדעתו ובעל כרחו שלא רצו לחלוק או זיתים היו מחוברין כשמיחה בהן ומסקום והשביחום יתומים בבצירה ומסיקה
בזיתים ומסקום אבל דרכום
בהאי שבח שקיל בכור פי שנים שנוטל שני חלקים מן הענבים כמות שהן בצורים ולא יתן להם שבח בצירה דענבים היו ואכתי
שכבר נשתנו שעכשיו הוא
יין שטרחו בהן הרבה אע"פ
ענבים נינהו וענבים של בכור הוא דאשבוח והרי זה דומה לגוזל פרה והוקירה דמשלם אותה כמות שהיא הואיל ולא נשתנית: אבל
שמיחה אינו נוטל פי שנים
דרכום. ע"מ לזכות הן בשבח דריכה לא שקיל בכור פי שנים כדתנן [ב"ק צג:] הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזילה דקנייה בשינוי
ביין: רב יוסף אמר אפי'
דרכום אם מיחה מיחה
ה"נ קנינהו יתמי להני ענבים בשינוי כך נראה בעיני. ורבינו חננאל פירש בכור שמיחה ואמר איני מוותר חלק בכורה דיו וא"צ למחות
ונוטל: ומקשי' הא הוו
פעם אחרת ואמר רבה ה"מ כשמיחה בענבים ובצרום זיתים ומסקום הוא דאין צריך למחות לו פעם אחרת אבל אם דרכום וחלקו ולא
השתא חמרא שהשביחו
מיחה ויתר ולא נהירא לי חדא דאפי' לא מיחה לא הפסיד חלק בכורה עד שיטול חלק באחת מן השדות כפשוט כדלקמן ואז ויתר חלק בכורה
יתומים ולא מטא לידא
דאבוהון. נותן לו דמי
בכל הנכסים ועוד הא אכתי לא איירינן לעיל בשום ויתור דנימא מכיון שמיחה מיחה ולא יוותר עוד: ורב יוסף אמר אפי' דרכום. קס"ד
היזק ענבים שאם דרכום
השתא דאפי' דרכום שקיל בשבח היין פי שנים והיינו דקא מתמה גמרא דרכום אמאי שקיל פי שנים הא מעיקרא ענבי והשתא חמרא
הרבה אובדות מהם והרבה
מתפזרות מהן אותו היזק
וקנייה בשינוי כדפרישית. ומשני כדאמר רב עוקבא כו' לקמן ה"נ נותן לו דמי היזק ענביו כלומר האי דאמר רב יוסף אפי' דרכום לא
ישלמו ליה ולא נוטל פי
ליטול שבח היין היתר על הענבים אמר דודאי לא שקיל אלא דמי ענבים אלא הכא במאי עסקינן שפחת היין ונשפך או נתקלקל שאין שוה
שנים: והא דרב עוקבא ב)
דאמר בכור ופשוט שהניח
כדמי ענבים ואתא רב יוסף למימר דאפי' דרכום ופחתו בכור נוטל פי שנים בענבים בצורים כדמים שהיו שוין הענבים דכיון דמיחה
כו' מוקים לה במיחה: חלק
בהן לא הוו להו לדרוך ענבים שלו ומשלמים לו דמי ענביו הכל כשעת הגזילה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רבה איירי
כפשוט. שלא נטל פי שנים:
ויתר באותה שדה. ולא
דאין נוטל בשבח היין ורב יוסף אתא למימר דה"נ לא שקיל בפחיתת היין מדמי ענבים: דאמר רב יהודה אמר שמואל בכור ופשוט
יהבינן ליה טפי באותה
כו' נוטל פי שנים. וכגון שמיחה: אמר רב עוקבא כו'. וה"ק ואפי' דרכום נוטל פי שנים בענבים בצורים כמו שהן שוין קודם
שדה כי אם כפשוט אבל
דריכה: בכור שנטל חלק. באחת מן השדות כאחד מאחיו חלק פשיטות: ויתר. כלומר הרי מחל חלק בכורה כדמפרש לקמיה אי
בשאר [הנכסים] לא ויתר:
ויתר בכל הנכסים. דבשאר
בהאי שדה אי בכל הנכסים. וטעמא כדאמרן לעיל [קכד.] אם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי דכיון דמתנה קרייה רחמנא [דברים כא] ואיהו לא בעי
נכסים נמי לא שקיל פי
לה לא הויא מתנה ולא יזכה בה עוד: קסבר אין לו לבכור. חלק בכורה לא לתת ולא למכור קודם חלוקה כדכתיב [שם] לתת לו עד דאתיא
שנים. אין לבכור בנכסי
אביו כלום קודם חלוקה
לידיה דמקבל מתנה הלכך האי שדה שבא לידו חלקו ממנה והיה לו לזכות בו חלק בכורה דהא שעת חלוקה הוא וקרינן ביה לתת לו
כלומר לא ליתן ולא למכור.
(ב) הלכך מצי מחיל אבל בשאר נכסים לא מצי מחיל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דעד שעת חלוקה לא זכי בהו וכ"ש בחלק
הלכך מה דאתא לידיה
אותה שדה בלבד שחלק עם
פשיטות דלא זכי קודם חלוקה שלא הוברר חלקו ומיהו אם מת קודם חלוקה ל"ש בכור ול"ש פשוט בנו יורש עם האחין ונוטל חלק אביו
אחיו ולא נטל ממנה אלא
כשיבאו לחלוק דלא גרע היכא דמת האב ואח"כ מת הבן דבן הבן יורשו מהיכא דמת הבן בחיי האב דבן בנו יורשו כדכתיב ובן אין לו [במדבר כז]
כפשוט באותה שדה שכבר
באתה לידו ויתר. אבל בכל
עיין עליו [לעיל קטו.] אבל קודם חלוקה אין יכולין למכור לא האב ולא הבן: יש לו לבכור קודם חלוקה. ואע"ג דחלק פשוט אין לו דהא כתיב לתת
הנכסים שעדיין לא באו
[דברים כא] משעת שמת האב הוא ראוי ליתן לו הלכך בבכור תליא מילתא דבשעה שירצה יזכה בחלקו וכדאמרן לעיל בכור שמיחה מיחה והלכך
לידו לא מחל חלק בכורה:
זבין נכסיה דידיה ודפשוט.
יש כח בידו למחול כל שעה שירצה דהיינו דבר שבא לעולם ואנן סהדי דכי היכי דאחיל בהא שדה אחיל בכולהו וכיון דיש כח בידו לזכות
אחוה קודם שחלקו אתו
יש כח נמי בידו ליתן ולמחול והויא מחילה: בנכסי דידיה ודפשוט. יש מפרשין בחלק בכורתו ובחלק פשיטותו ואין זה לשון גמרא. ועל כרחי זקוק
לקמיה דרבא לדינא ואמר
אני לפרש שמכר כל הנכסים שני חלקים שלו וחלק פשוט אחיו מקמי דניפלוג בהדיה מכר כל השדה שלא ברשות אחיו ולצורך אחיו לתת
להו לא עשה ולא כלום
אותו מכר:
לו מעות של חלקו: למיכל תמרי. מאותו שדה בשביל חלק אבוהון: מחונהו. הכום: אמרו להו. ללקוחות קרובייהו דיתמי: דזבנתינהו
לנכסייהו. שלא מדעתם ושלא מדעת אבוהון דהא ודאי חלק פשוט אחיו לא היה יכול למכור: לא עשה. הבכור ולא כלום במכירה זו:
א) לשון זה שכ' רבינו עולה
שפיר לפי גירסתו ז"ל שגרס
מר
פליגי אבל לגי' הרשב"ם ז"ל
דגרס פלגי בלא יו"ד אינו מיושב כ"כ. ונראה דלזה כוון הרשב"ם ז"ל במש"כ ויש כו' ולא נתיישבו לפי הלשון הכתוב בספרים ודו"ק. ב) צ"ל והא דרב עוקבא דאמר ליתן לו וכו': דאמר רב יהודה אמר שמואל בכור ופשוט שהניח וכו'.