קכו:
יש
נוחלין
פרק
שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
עשה כלום בפלגא. פירש הקונטרס בחלק פשיטותו וכל שכן
מר סבר. רב פפי: לא עשה כלום בפלגא. בחלק
פשיטותו וכל שכן
סא א מיי' פ"ג מהל'
א) יבמות לו., ב) [עי'
נחלות הל' ו סמג עשין
פירשב"ם ע"ז דף קכט.],
בחלק פשיטות אחין ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר
בחלק פשוט אחיו אבל בחלק בכורה יפה מכר דיש לו לבכור קודם
ג) קדושין יט: ב"מ נא. צד.
צו טוש"ע ח"מ סי' רעח
חלוקה: בכולהו. אפי' בחלק בכורה: והלכתא יש לו לבכור קודם
כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אע"ג דלא אתי לידיה אלא נראה
א
כתובות נו., ד) [דברים כא],
סעיף ח:
סב ב מיי' פ"ו שם הלכה ב
ה) [לקמן קל.], ו) [רש"ש
חלוקה. ואם מכר או מחל
דלא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין אבל חלק
או נטל חלק אחד כפשוט ויתר בכל
ב
מח"ז], ז) [לעיל קכה:],
סמג שם טוש"ע ח"מ
❖
בכורה מכר וכל שכן חלק פשיטותו
הנכסים כולן משום דמתנה קרייה
ח) [לעיל קכד:],
סי' רפא סעיף א:
סג ג ד מיי' שם הלכה ה ו
ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו
רחמנא ומשמת אב נתונה לבכור:
מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר
ד)
ועיין במגיד משנה
צנא. סל מלא פלפלין: מתני'
טוש"ע שם ס"ז: לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות
בכולהו שלחו מתם בכור שמכר קודם
תורה אור השלם
האומר איש פלוני בני. שהוא בכור
סד ה מיי' פי"ב מהל'
אחין אך תימה דלמאן דאמר לא עשה
ג
חלוקה לא עשה כלום אלמא אין לו לבכור
1 כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי
אישות הלכה ו ועיין
ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות
לא יטול פי שנים. אי נמי איש [פלוני]
קודם חלוקה א והלכתא יש לבכור קודם
במ"מ סמג עשין מח טוש"ע
נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה
בני פשוט לא יירש עם אחיו: לא אמר
אחין מאי קא משמע לן רבא וכי על
אה"ע סי' לח סעי' ה וסי'
וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ
חלוקה מר זוטרא מדרישבא פלג בצנא
סט סעיף ו:
כלום. שהרי מתנה לעקור דבר מן
חלק אחין הוצרכו לישאל:
בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה
סה ו ז ח מיי' פ"ב מהל'
וְהָיָה
הַבֵּן
הַבְּכוֹר
והלכתא
דפלפלי בהדי אחין בשוה אתא לקמיה דרב
יש לבכור קודם
התורה ובעל כרחו של זה יירש עם
נחלות הל' טז יז סמג
לַשְּׂנִיאָה: דברים כא טו
אשי אמר ליה הואיל ויתרתה במקצת
2 כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר
עשין צו טוש"ע ח"מ סי' רעז
חלוקה. אע"ג דקיימא
האחין ואינו יכול לסלקו מירושה זו
סעיף יג:
ויתרתה בכל הנכסים כולן: מתני'
וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל
אלא על ידי שיתן בלשון מתנה כל
לן כרבנן כדפסק רב פפא ז) דאין בכור
סו ט מיי' שם הל' ג
אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ
טוש"ע שם סעיף ד:
נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר
נוטל פי שנים במלוה כרבנן דאמרי
ב האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי
וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם:
❖
סז י מיי' פ"ז מהל' ממרים
דברים כא יח
❖
בניי יירשו כל נכסי ואליבא דרבי
חלק בכורה עד דאתי לידיה מודו רבנן
שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא
הלכה יב סמג לאוין רכ:
יוחנן בן ברוקא : המחלק נכסיו על
דיש לו לבכור קודם חלוקה כפ"ה דהוי
ה)
אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה
הגהות הב"ח
פיו. דצוואת שכיב מרע אינה צריכה
שפיר ראוי לתת לו שמשעה שמת האב
המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט
רבינו גרשום
א)ג
(א)
היה ראוי לתת לו ומיהו מכל מקום אין
קנין ולא שטר ולא משיכה אלא
(א) במשנה המחלק נכסיו
לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין
לבניו על פיו: (ב) תוס'
מר סבר. רב פפי דאמר
נוטל פי שנים בשבח דלא מלתת לו
בדבור פיו בעלמא וכגון שמצוה מחמת
ד
ד"ה והלכתא וכו' משום
יש לבכור קודם חלוקה
ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב
ממעטינן לה אלא מימצא לו ממעטינן
דב)
מיתה כדאמר לקמן בפרק מי שמת [קנא.]:
דיש לו לבכור קודם חלוקה
לא עשה ולא כלום בפלגא
דאפי' אין לו לבכור קודם
בחלק פשוט ומכל שכן
בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום
וריבה לאחד. נתן לו במתנה
דבעי מצוי ומוחזק למעוטי ראוי מלוה
❖
חלוקה יכול לומר איני נוטל:
חלקו של אחיו שלא מכר
מתנה דבריו קיימין: גמ' לימא מתניתין
ושבח ומלתת לו גלי לן מדקרייה
כפליים או שהשוה להן הבכור
משום דבג' חלקים צריך
בלשון מתנה: דבריו קיימין. שיש כח
מתנה דרשינן מימצא לו מצוי ומוחזק
למיפלג ותרי חלקים [הוי]
דלא כר' יהודה דאי ר' יהודה האמר בדבר
דידיה ורב פפי אמר שלא
מוסף רש"י
ואי לא ימצא לו לא הוה דרשינן מלתת
באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי
של ממון תנאו קיים דתניא ג)האומר לאשה
עשה ולא כלום בההיא
לו פרט לראוי וכן משמע ההיא דספרי
שירצה ואין כאן מתנה על מה שכתוב
המחלק נכסיו על פיו.
פלגא שלו דמגיע בפשוטו
הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי
אחרי דברי פיו ולא בסתם
משום דאכתי לא פליג
דבי רב ח) דמימצא לו ממעטינן שבח
בתורה שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו
ירושה בשתיקה (יבמות לו.).
אבל חלק בכורה דזכי
שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו
ולעולם אית להו לרבנן דיש לו לבכור
כלום להוריש לבניו בתורת ירושה
ריבה לאחד כו' דבריו
ליה רחמנא מצי למיזבן:
בטל דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר בדבר
קיימין. דלכולן נתן בחייו
ומר סבר. רב פפא דאמר
ה
קודם חלוקה והא דאמרינן ואם
שיטלו הפשוטים בשוה והבכור פי
ואין כאן ירושה ליטול בכורה
אין לבכורה קודם חלוקה
של ממון תנאו קיים אפי' תימא ר' יהודה
שנים: ואם אמר משום ירושה לא אמר
אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי לא
ולא הפשוטים ליטול בשוה,
סבירא ליה לא עשה ולא
אלא מה שריבה ריבה ומה
כלום בכולהו נכסים ומשום
כלום. אם ריבה לאחד ומיעט לאחד
התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל
הוי טעמא משום דיש לו (ב) קודם חלוקה
שמיעט מיעט (שם). ואם
הכי לא מזדבן אפי' חלק
דאפי' אין לו לבכור יכול לומר איני
בלשון ירושה שאמר פלוני בני יירש
אמר רב יוסף אמר איש פלוני בני בכורי
אמר משום ירושה, פלוני
בכורה: מדרישבא. מקום:
ו
יירש שדה פלונית ופלוני שדה
בצנא דפלפל. סל מלא
נוטל ואיני נותן דלא משום שרוצה
אותו שדה בית כור ופלוני בני יירש
הוא נוטל פי שנים איש פלוני בכור הוא
פלונית, לא אמר כלום.
פלפלין וחלק עמו בשוה
להסתלק מן הבכורה לגמרי שלא
שדה לתך ועל בנו בכורו אמר פלוני
והיה בכור: פיס' האומר
שהתנה על מה שכתוב בתורה
אינו נוטל פי שנים דלמא בוכרא דאמא
יוכל לחזור ולתבעה קאמר אלא הכי
בני יירש שדה פלוני ופלוני בני יירש
ותנאו בטל, הואיל ולא חילק
איש פלוני בני בכור לא
קאמר ההוא דאתא לקמיה דרבה בר בר
לפשוטים בשוה ולבכור פי
יטול פי שנים איש פלוני בני
קאמר להו איני נוטל וכל זמן שלא
שדה פלוני הגדול כשל חבירו לא אמר
שנים (שם). כתב בין
לא יירש עם אחיו לא אמר
חנה א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל
נטלתי לא תוכלו לתבעני כלום:
כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה
בתחלה. תנתן שדה פלונית
ולא כלום. מפני שעוקר
הרי זו מקודשת ותנאו בטל. מפורש
לפלוני וירשנה, בין באמצע.
מנא ידעת דהוה קרי ליה אבוה בוכרא
נחלה מן התורה מכל וכל
שאינו יכול לעשותו יורש אלא
ירשה ותנתן לו וירשה, בין
ומתנה על מה שכתוב
סכלא
דלמא בוכרא דאמא הוא דכל
בריש אע"פ (כתובות דף נו. ד"ה הרי):
כמשפט הכתוב ודלא כר' יוחנן בן
בסוף. ירשה ותנתן לו (שם).
בתורה לתת לו פי שנים:
בדבר של ממון. כגון שאר
המחלק נכסיו על פיו. שכיב
ברוקא דאמר לקמן במתניתין (דף
מדדרש
בוכרא דאמא נמי בוכרא סכלא קארו
וכסות (כתובות נו. קדושין יט:
מרע שאינו צריך קנין ולא
קל.) אם אמר על מי שראוי ליורשו
ליה ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא
אמר ליה מוחזקני בזה שהוא בכור
ב"מ נא.) תנאו קיים. ניתן
כתיבה ולא משיכה אלא מה
ז
למחילה והרי מחלה, אבל
שאמר בפיו זה ינתן לפלוני
דבריו קיימין והך משנה דרבנן היא
אמר ליה מנא ידעת אמר ליה דכי הוו אתו לגבי אבוה אמר להו זילו לגבי
עונה שהיא צער הגוף לא ניתן
וזה ינתן לפלוני קיים: ריבה
ורבותא הוא דנקט ריבה לאחד ומיעט
למחילה (קדושין וב"מ שם).
לבן אחד מנכסיו ומיעט
שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה ודלמא בוכרא דאמא הוא ח גמירי בוכרא
לאחד משום ירושה לא אמר כלום וכל
לאחד והשוה להן את
מכאן שייך לעמוד הבא
דאבא מסי רוקיה בוכרא דאמא לא מסי רוקיה אמר ר' אמי טומטום שנקרע
תשב לזכר ולנקבה. ימי
הבכור. שלא נתן לו כי אם
ט
שכן היכא דעקר כל הנחלות מן
טוהר לזכר וימי טומאה
כאחד מבניו דבריו קיימין
ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים דאמר קרא והיה הבן הבכור לשניאה עד
האחין והוריש לאחד מהן לא עשה
1
דנקבה (נדה כח.). הוכרו
משום דבלשון מתנה הוא
ולבסוף נתערבו. כגון שתי
נותן ומתנה יכול ליתן לכל
שיהא בן משעת הויה רב נחמן בר יצחק אמר אף אינו נידון כבן סורר ומורה
ולא כלום: כתב בין בתחלה כו'
י
נשים של שני אנשים שהוכרו
מי שירצה. אבל אמר משום
דבריו קיימין. דכיון דאיכא לשון
דאמר קרא כי יהיה לאיש בן סורר ומורה עד שיהא בן משעת הויה
וולדותיהן ואח"כ נתערבו,
ירושה. פלוני יירש שדה
2
ועכשיו כשהן באין כולן לירש
פלוני וריבה לאחד ומיעט
מתנה בהדה מהני ליה דאף לשון
אמימר
דוחין אותן אחיהם ולכל אחד
לאחד והשוה להן את
ירושה קונה: גמ' לימא מתני'. דקתני אין אדם מתנה דלא כרבי יהודה ואנן קיימא לן [עירובין מו:] רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר' יהודה:
אמרי לאו אחינו אתה (בכורות
הבכור לא אמר ולא כלום
מז:). כותבין הרשאה זה
משום דהשתא עוקר ירושה
שאר. מזון: עונה. תשמיש: ותנאו בטל. דאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה והוי קידושי המעשה מעשה והתנאי כמאן
לזה. האחד לחבירו על חלקו
דאורייתא. ואם אמר משום
דליתיה דכמעשה בלא תנאי דמי: בדבר של ממון. שאר וכסות אבל עונת תשמיש מצוה היא וצערא דגופא הוא: תנאו קיים.
בנכסי אביו, ובעל ההרשאה
מתנה דבריו קיימין דמתנה
בא אצל יורשי שני האבות
הקדושין קדושין ויש לה עליו עונה אבל לא שאר וכסות ומתני' נמי של דבר ממון הוא: התם קא מחלה. שעל מנת כן
מצי למיהב לכל מאן דבעי:
ואומר לכל אחד אם אחיכם
כתב מתנה בין בתחלה
קבלה קדושין ובההיא הנאה דמקדש לה מחלה ליה וכיון דקבלה לקדושין מיניה נתרצית למחול אבל הכא מי מחיל מה הנאה יש לו
אני תנו לי ואם זה אחיכם תנו
בין בסוף וכו' כדפיר' לה
לבן שימחול ואע"פ ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו. ולא גרסינן מי ידע דמחיל: האומר איש פלוני הנה
לי חלקו, וכן לבני השני, אבל
בגמ': לימא מתני' דקתני
לא הוכרו מעולם אין כותבין,
דהרי מתנה על מה שכתוב
הוא בני בכורי. מהימנינן ליה לאב ליטול פי שנים דאפי' רבנן דפליגי אדר' יהודה לקמן בשמעתין [קכז:] ואמרי אינו נאמן הני מילי בדמוחזק
דלא היתה להם זכיה מעולם
בתורה לא אמר כלום ר'
❖
לן דלאו בכור הוא אבל בדלא מוחזק לן הי מינייהו בכור מודו דנאמן כדאמרינן לקמן [שם] אלא לרבנן יכיר [דברים כא] למה לי בצריך היכרא:
בנכסי אביו (שם).
מאיר היא דאי ר' יהודה א)
היינו דמתנה על מה שכתוב
אבל אמר יירש ו) פלוני בני הנה הוא בכור. ולא אמר בכורי אז לא יטול פי שנים דלמא בוכרא דאמא קאמר והוי בכור
בתורה: ר' יהודה אומר
לכהן אבל לא לנחלה דלא הוי ראשית אונו דידיה ומספיקא לא יהבינן ליה פי שנים ואפילו אם תפס מפקינן מיניה דלא קרינא
בדבר של ממון תנאו קיים
מוסף תוספות
אבל עונה לא הואיל דלאו
ביה יכיר לאחרים דאכתי מספקא לן: מוחזק אני בו. ועד אחר עמו (כו'): בוכרא סוכלא. בכור שוטה: דכל בוכרא דאמא
א. שעד כאן לא נחלקו
ממון הוא. עד כאן לא אמר
בוכרא סוכלא קרי ליה. ולא משום שטותו אלא לפי שאינו בכור גמור כמו הדס שוטה שאינו כשר: מוחזק אני בזה שהוא בכור.
אלא בחלק בכורה משום
ר' יהודה גבי אשה דבדבר
דכתיב לתת לו אבל בחלק
של ממון תנאו קיים משום
והיה עד אחד עמו. והאי בכור היה שמו שכחת כדלקמיה: דכי הוו אתו. החוששין בעיניהן: שכחת ברי. שם הבכור ולאו היינו בריה
פשיטות כו"ע מודו דיכול
דידעה היא איתתא דלא בעי
דר"ח דאמרי' בלא יחפור (לעיל דף כו.) אמר ר"ח לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה: מסי רוקיה. לעין: אמר ר' אמי.
למכור. ר"ן. ב. ולא
למיתן לה מזון וכסות אפי'
בכור הנולד טומטום שאין ניכר בו לא זכרות ולא נקבות ולאחר זמן נקרע ונמצא זכר שהיה גיד שלו וביציו טמונין בגוף. ורבותא
בפלגא ממש אלא חולקא
הכא מקדשה ליה ומחלה
דאחוה פשוט קרי פלגא
ליה בההיא הנאה דמקדש
נקט דאף על גב שנמצא זכר גמור וכל שכן אנדרוגינוס שאין ספיקו עתיד להוודע: והיה. קרא יתירא הוא: הויה. לידה:
ודמיא לחצי קרקע דפ'
לה ואית לה עונה ומחלה
אמימר
חזקת (לעיל לז:). יד רמה.
בממון וניחא לה בהנהו
ג. ואיידי דאשמועינן
קדושין אבל הכא גבי מתנה
בדרב פפי בפלגא דהיינו חולקא דאחוה לחודיה נקט בדרב פפא בכולהו דמשמע דאפי' בדנפשיה נמי איכא מקצת דלא עשה
מי ידע האי יורש דהוה בעי ממעט ליה חלקו דלימחול ליה משום הכי אפי' ר' יהודה מודה דתנאו בטל: בכורי הוא נוטל פי
ולא כלום, ומאי ניהו חלק בכורה. שם. ד. [ד]לענין מחילה ומכירה שהוא כמי שאינו רוצה לקבל המתנה, שייך למימר כן,
שנים. דכיון דאמר בכורי משמע בכור של ראשית אונו. אבל אמר פלוני בכור לא יטול דדלמא בוכרא דאמו קאמר: בוכרא סכלא.
דיש כח בידו למחול ולמכור קודם שיקבלנה כמי שאינו רוצה לקבלה, אבל לזכות בשבח שהשביח קודם שהגיע לידו כגון
כלומר בכור שוטה שאינו כל כך עיקר בכור כי הוא מן האם: בוכרא סכלא קראו ליה. דלא בכור ממש הוא ואינו נוטל: דכי הוו
שלפופי והוו תמרי לא, דעד דמטיא לידיה, לא הויא מתנה. נימוקי יוסף.
אתו אינשי דהוי להו שחין או מכה אתא לקמיה להתרפאות ומסי
רוקו. כלומר
שרוקו
יפה לרפואה
א) צ"ל דאי ר' יהודה האמר בדבר של ממון תנאו קיים: ר"י אומר וכו'.