יד:
השותפין פרק ראשון בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תרי בתרי היכי יתיב. משמע שעם עמודין היה הקיפו ששה
שברי לוחות שמונחין. תחת הלוחות: יש בו רוחב טפח. וזה
קל א ב מיי' פ"ז מהל'
א
א) [אהלות פי"ב מ"ו עירובין
יג: עו. סוכה ז:], ב) [עיין מה
ס"ת הלכה טו סמג
שהקיפו ששה נמצא עובי רוחבו שני טפחים: רווחא דביני וביני.
שאם היה הקיפו בלא עמודין אם כן נפיש ליה משני טפחים
עשין כה טוש"ע י"ד סי'
שמקשה תוס' על זה בעירובין
בהדי עמודים : ורבי מאיר עמודין היכא הוו קיימי. אע"פ שיש
❖
אויר שבין עמוד לעמוד: ובתרי פושכי היכי יתיב. דקתני נשתיירו
ב
יד. ד"ה והאיכא], ג) [עיין
רפג סעיף ה:
תוס' עירובין שם], ד) [סוטה
שם ב' טפחים ששם ס"ת מונח: ספר עזרה. ספר שכתב משה ובו
ריוח הרבה לר"מ בכל האורך לבד מנגד ספר תורה פשוט היו לו
ג
מב:], ה) [ברכות ח: מנחות
שהיו מונחים בצד ראש הארון שספר
קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל
צט:], ו) יבמות סב. שבת פז.
רבינו גרשום
תורה מונח: ולמ"ד איוב בימי
[מנחות צט:], ז) [פסחים פז.],
וכהן גדול ביה"כ: לתחלתו הוא נגלל.
שברי לוחות שמונחים
בארון ואי ס"ד ס"ת
ח) [לקמן טו.], ט) [לקמן
שברי לוחות מונחין בארון
משה היה. וא"ת מאי קאמר ולמ"ד
אין לו אלא עמוד אחד ונגלל מתחלתו
הקיפו ו' טפחים מכדי כל שיש בהקיפו
קח.], י) ברכות ז: ע"ש,
א)
תחת השלימות. מיכדי הא
לסופו : דכריך ביה פורתא. שאינו
והאי תנא גופיה סבר דבימי משה
כ) [עי' פי' הגון על זה בשל"ה
(א)
ל)
א) (קרי) לכל דבר שיש
שלשה טפחים יש בו רוחב טפח וכיון
דף שס"ב בפנים וגם בהג"ה
בהקיפו ג' טפחים יש בו
היה דקתני סיפא משה כתב ספר איוב
גוללו כולו ומניח בו מקצת וכורכו
ע"ש], ל) [עי' תוס' לעיל יג:
דלאמצעיתו נגלל ב) נפיש ליה מתרי טפחא
רוחב טפח וספר תורה
וי"ל דאכתי לא ידע סיפא דברייתא:
לעצמו ומניח אותו הכרך על הספר
ד"ה ועושה בראשו], מ) תיבת
ו' טפחים בהיקף וברוחב
בפורענותא לא מתחילינן.
רווחא דביני ביני בתרי פושכי היכי יתיב אמר
שפוט ליתא בדפו"ר,
ב' טפחים. והני מילי כי
מלמעלה: וכרכיה לעיל. וכורכו
נ) [דברים לד], ס) [במגילה
נגלל כולו על עמוד אחד
רב אחא בר יעקב ספר עזרה לתחלתו הוא
למעלה על ההיקף: דמנח ליה
וא"ת ונכתביה
שם ובנדרים לז: איתא ויבינו
יש ברחבו ב' טפחים אבל
נגלל ואכתי תרי בתרי היכי יתיב אמר רב
במקרא אלו פסקי טעמי'],
כי הוי נגלל לאמצעיתו
מצד. אצל הכותל ולא בין שני
מיד אחר רות ואומר ר"י משום
ג)
❖
ע) [לקמן טו:],
על ב' עמודין נפיש ליה
הלוחות: היכא הוי קיימי. כיון
אשי דכריך ביה פורתא וכרכיה לעיל ור'
שאחרית של רות היה אחרית שיצא
שיעור בית מושבו יותר על
ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות
דמצריך טפח מכאן וטפח מכאן
ב' טפחים משום דאיכא
יהודה מקמי דליתי ארגז ספר תורה היכי הוה
ריוח ביני ביני של פתיחת
תורה אור השלם
ותשבחות לכך כתב אחר כך מיד
ברוחב הארון שלא יהא ס"ת יוצא
יתיב דפא הוה נפיק מיניה ויתיב עילוה ספר
חבור העמודין. והשתא
אותן שירות והוא אחרית שלה וא"ת
ונכנס בדוחק העמודים היכא
1 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם
אליבא דר' מאיר הואיל
תורה ור"מ האי מצד ארון מאי עביד ליה
והוי רוחב הקיפו יותר
אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה
מנחי הלא ימעטו את החלל: שם
ולמ"ד מעולי גולה היה לכתביה לאיוב
מב' טפחים בתרי פושכי
ההוא מיבעי ליה דמתנח ליה מצד ולא מתנח
לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן
שם. תרי זימני כתיבי ללוחות
לבסוף ואומר ר"י דמשום הכי כתבו
דפשו מארון על שיעור
הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם
ביני לוחי ולעולם בגויה מן הצד ור"מ עמודי'
הלוחות היכי הוי יתיב
ולשברי לוחות: אשר שברת.
שֵׁם יְיָ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים
בהדי תהלים ומשלי לפי שהוא מענין
ספר תורה. ספר עזרה
שמואל ב ו ב
עָלָיו:
היכא הוו קיימי מבראי ור"מ שברי לוחות
אחד כתובין מעין שירה ומקראות
קרא יתירה הוא למסמכיה לושמתם
2 וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת
היינו ספר תורה המונח
בארון לתחלתו הוא נגלל
דמונחין בארון מנ"ל נפקא ליה מדרב הונא
לדרשה: יישר כוחך. ללמדך
קצרים וניגון אחד דבימיהם היה ניגון
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל
הכל על עמוד אחד ולא
הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר
כדאמרינן (מגילה דף ג.) ויקראו
שהוא מן הדברים שעשה משה רבינו
דאמר רב הונא מאי דכתיב אשר נקרא שם
הוי רוחב הקיפו אלא ב'
1
שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן:
בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל
ע"ה מדעתו והסכימה דעתו לדעת
טפחים. ואכתי אפי' הכי
דברים י ב
שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו $ מלמד
3 תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ בְּהוֹשֵׁעַ
ספר תורה דהוי רוחב
המקום: שנתנבאו באותו הפרק. בימי
ס) מאי ושום שכל פסוקי טעמי והא
שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון ואידך
הקיפו ב' טפחים בתרי
וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח
דלא כתבו אחר משלי משום שלא
אותם המלכים עוזיה יותם אחז יחזקיה
טפח שבארון היכי יתיב אי
לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי
ההוא מבעי ליה לכדרבי יוחנן דא"ר יוחנן
לא הוי ביה רווחא פורתא
זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ
להפסיק בדברי שלמה ור"ת מפרש
בארבעה נביאים הללו כתיב כן חוץ
❖
אמר רב אשי דכריך בה
הושע א ב
מֵאַחֲרֵי יְיָ:
א"ר שמעון בן יוחאי מלמד ד) שהשם וכל
דלכן כתבו בהדי תהלים משום דאמר
ממיכה שלא היה בימי עוזיהו אבל
בספר תורה פורתא לאחר
כינויו מונחין בארון ואידך נמי מיבעי ליה
שהיה כרוך כולו עמוד אחד
היה בימי יותם אחז יחזקיה: חגי זכריה
לקמן דוד כתב ספרו ע"י עשרה
היה חוזר וכורך מסופו
גליון הש"ס
להכי אין הכי נמי אלא שברי לוחות דמונחין
ומלאכי סופם של נביאים.
זקנים ואיוב נמי נכתב ע"י ד' זקנים
שהן היו
לבדו כרך מעט כשיעור
גמרא מלמד שהלוחות. עי'
שיכנס האחד וישב בריוח
בארון מנא ליה נפקא ליה מדתני רב יוסף
צופר ובלדד ואליפז ואליהוא והשתא
בבית שני בשנת שתים לדריוש
עירובין דף סג ע"ב תוס'
באותן ב' טפחים ומנח
❖
האחרון: ישעיה קדים לירמיה ד"ה כל זמן:
אתי שפיר שלא כתבו אחר משלי:
דתני רב יוסף אשר שברת ושמתם מלמד
ליה לאותו כרך קטן על
ה)
2
פורענות דאית ביה אחרית.
ויחזקאל. שהרי ישעיה בימי עוזיה
הכרך הגדול וכי האי גוונא
שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון ואידך
יתיב ברווחא. ואליבא דר'
וירמיה בימי יאשיה ובניו נתנבא
וא"ת איוב נמי אית
יהודה דספר תורה לא
ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש דאמר ר"ל
הגהות הב"ח
ו)
בירושלים ויחזקאל בגולה בימי צדקיה:
ביה אחרית וי"ל דהאי אחרית דרות
הוה יתיב בארון מיקמי
אשר שברת אמר לו הקב"ה למשה יישר
(א) תוס' ד"ה ולמ"ד וכו'
דליתי ארגז וכו'. ור' מאיר
רות תהלים איוב כו'. רות קדמה בימי
אחרית דכל ישראל ועוד דאיכא למ"ד
מאי קאמר ולמ"ד והא האי
דאמר דספר תורה בארון
כחך ששברת: ת"ר סדרן של נביאים יהושע
❖
א
ע) דלא כפל הקב"ה שכרו אלא
שפוט מ) השופטים תהלים דוד אמרן
תנא:
הוה יתיב האי מצד ארון
ושופטים שמואל ומלכים ירמיה ויחזקאל
מאי עביד ליה הא משמע
לטורדו מן העולם:
והוא קדם לאיוב כמ"ד בימי מלכת
מצדו ולא במתוכו: האי
ישעיה ושנים עשר מכדי הושע קדים דכתיב
שבא היה ואחר כך שלשה ספרי שלמה:
ועל
מצד כותל הארון ולעולם
מוסף רש"י
בתוכו. שהשם הקודש
משלי קהלת. שניהם ספרי חכמה:
תחלת דבר ה' בהושע וכי עם הושע דבר תחלה והלא ממשה ועד הושע
ז)
3
כל שיש בהקיפו שלשה
שאין מזכירין וכל כינויו כל
שיר השירים. נראה בעיני שאמרו
כמה נביאים היו וא"ר יוחנן שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו
טפחים. שצריכה חוט ארוך
שבעים שמות של הקב"ה
ג' טפחים להקיפה סביב,
מונחין בארון משמע כו'.
לעת זקנתו: קינות. ירמיה אמרן
הפרק ואלו הן הושע וישעיה עמוס ומיכה וליקדמיה להושע ברישא כיון דכתיב
בידוע שיש בה רוחב טפח
והקשתי לר' מאי שנא
שהיה אחר שלמה: דניאל. אחר ירמיה
אם תחלק (ערובין יג:) דכתיב
דר' יהודה מרבה מאין
נבואתיה גבי חגי זכריה ומלאכי וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאים הוו חשיב
בימי נבוכד נצר בגולה: אסתר.
בים שעשה שלמה (דהי"ב
רק שברי לוחות לידכר
ליה בהדייהו וליכתביה לחודיה וליקדמיה איידי דזוטר מירכס מכדי ישעיה
ד) עשר באמה משפתו אל
עמודין דקיימי לטעמיה
אחריו בימי אחשורוש: עזרא. אחריו
שפתו עגול סביב, וקו שלשים
באותו טפח הפנוי בארון
קדים מירמיה ויחזקאל ליקדמיה לישעיה ברישא כיון דמלכים סופיה חורבנא
בימי דריוש השני שעמד אחר
באמה יסוב אותו סביב, לעשר
כי היכי דמרבה ר' מאיר
אמות רוחב שלשים אמה
ספר תורה לטעמיה דקיימי
וירמיה כוליה חורבנא ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא וישעיה כוליה
אחשורוש: למ"ד איוב בימי משה היה.
. שהשם
היקף (סוכה ז:)
בב' טפח פנוי והשיב
לקמן: רות נמי פורענותא היא.
נחמתא סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא: סידרן של כתובים רות
רעב
וכל כינויו מונחין בארון.
לי משום הכי מרבה
ב
היוצא עמהם למלחמה (סוטה
שברי לוחות הואיל וכתיבי
וגלות ומיתת אלימלך ובניו: דאית ליה
וספר תהלים ואיוב ומשלי קהלת שיר השירים וקינות דניאל ומגילת אסתר
מג:). אשר שברת. אישור,
בתורה ועמודיו לא כתיבי
אחרית. סוף הפורענות נהפך לאחרית
שאישרו ושיבחו על שבירתן
בתורה: חגי זכריה ומלאכי
עזרא ודברי הימים ולמ"ד ח) איוב בימי משה היה ליקדמיה לאיוב ברישא
יישר, לשון חוזק
לסוף אינביאו וזוטר
ותקוה שיצא דוד משם: ופרשת בלעם.
(שבת פז.)
❖
אתחולי בפורענותא לא מתחלינן רות נמי פורענות היא פורענות דאית ליה
(כתובות פה.).
ט)
נביאותייהו כתבינן לה נמי
נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי
גבייהו. ונכתביה באנפי
אחרית דאמר רבי יוחנן למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה
י)
משה ותורתו וסדר מעשיו: ושמונה
נפשיה ונקדמיה מקמי
בשירות ותושבחות ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב יהושע
[ישעיה] ומשני כיון דזוטר
מוסף תוספות
כ)
פסוקים. מן וימת משה נ) עד סוף
מירכס כלומר משום דכל
כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה שמואל כתב ספרו ושופטים ורות
הספר: שמואל כתב ספרו וספר
א. דכשאמרו
ארכו
הספרים נגללין מתחלתן אי
כהקיפו. רשב"א. ב. דודאי
כתבינן לה באפי נפשיה
דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי
שופטים. שכולם קדמו לו ועמד וכתב
עמודים היו בו כיון שנגלל
כשמגלגלין הספר מבליע
ספרן ומה שעלתה לישראל בימיהם
צדק ועל ידי אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף
לאמצעיתו למאי דס"ל
נבואת הושע בהדי הספר
השתא. שם. ג. דאמר
ומירכס ומתעלם מן העין
וכן רות שהיתה בימי השופטים:
ועל
לרחבו הוי תשעה טפחים
וליכא למיקם עלה היכא
על ידי עשרה זקנים.
כתב בו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו לפניו ויש שהיו בימיו
כגון אסף והימן וידותון מן הלוים
ופש ליה שני טפחים. תוס'
כתיבא משום הכי מוקממי'
רי"ד.
לה בהדי חגי זכריה דזוטר
המשוררים: על ידי אדם הראשון. כגון גלמי ראו עיניך ולי מה יקרו רעיך (תהלים קלט) אדם הראשון אמרן: על ידי
נבואתייהו: מכדי ישעיה
מלכי צדק. נאם ה' לאדוני [שב לימיני] וכל המזמור (שם קי): ועל ידי אברהם. כדאמרינן לקמן [טו.] איתן האזרחי זה אברהם: ועל
הוה קדים לירמיה (דיחוס)
[ויחזקאל] דישעיה הוי
ידי משה. תפלה למשה (תהילים צ) וכל אחד עשר מזמורים כסדרן: ועל ידי הימן. משכיל להימן [שם פח]: ועל ידי ידותון. למנצח לידותון [שם לט]:
בימי מנשה וירמיה הוה
חזקיה
בחורבן הבית בתר הכא
טובא ויחזקאל הוה בגלות: רות נמי פורענות.
דהוה רעב
ומתו מחלון וכליון: ומשני רות פורעניות דהוה ליה אחרית טוב שלקחה בועז ומשום הכי מתחילין ברות [ואח"כ] בתהלים שיצא
ממנה דוד שתקנו: ופרשת בלעם. אע"ג דבלעם
גופיה הוה
נביא. שמונה
פסוקים שבתורה מן וימת משה.
על
ידי עשרה זקנים ועל ידי אדם
הראשון. על ידי אדם
הראשון היינו מזמור שיר
א) [אולי צ"ל הא קיי"ל דכל שיש וכו'].