יש
נוחלין פרק שמיני
בבא בתרא
קכט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
לאפוקי מדרבא מוסיף הוא. ואפשר
אי לאפוקי מדרבא.
דאמר אף בראשון והלא מוסיף הוא על דברי
דר' אבא נמי מודה
פה א ב מיי' פ"ו מהל'
א) יבמות לו:, ב) כתובות סט:
תענית כא. [תוספ' כתובות
נחלות הלכה ו סמג
ר' אבא דאמר שלישי בשני כשר ואתא איהו למימר דאף בראשון
לרבא (ו) כדפי' בקונטרס שלישי בראשון כשר דלא ממעט
פ"ו], ג) [דף קכח.], ד) [דף
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
ואיכא למימר דאפי' ר' אבא מודה והיא גופה אצטריך לר' אבא
הלכתא מילתא דרבא ואי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ודרב פפא הא
א
קכו:], ה) [שייך למשנה לעיל
רפא סעיף ז ועיין שם במ"מ
❖
ובהג"ה:
קכו:],
לאשמועי' דשלישי בשני כשר דאיכא למ"ד בסנהדרין פסול בפרק זה
איתותבו אבל ר' אבא בר
חמא לא איתותב ואע"ג דנקט בעדות
פו ג ד מיי' פי"א מהל'
בורר (דף כח.) ולאו למידק מינה הא
קרקע ומשמע אבל בהלואה כשר אף
זכיה ומתנה הל' כג
שלישי בראשון פסול דדלמא עובדא
על גב דנסתמא ובברייתא משמע
ופי"ב הלכה ו סמג עשין פב
אי לאפוקי מדרבא מוסיף הוא אי (א) דמר בר
הגהות הב"ח
טור שו"ע חו"מ סי' רנג
❖
הוה בשלישי בשני ושלח ליה דכשר:
דפסיל ליה לכל עדיות מצינן למימר
רב אשי לית הלכתא כמר בר רב אשי אי
(א) גמ' אי מדמר בר
סעיף יז וסי' רמח סעיף ב:
אי מדמר בר רב אשי. דאכשר באבא
דהוא הדין בהלואה דפסיל רבי אבא
רב אשי: (ב) שם וריש
לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא הא
לקיש אמר לעולם לא קנה:
וקרקע סבירא ליה דמכוין בטוב
דאבא הא כבר איפסיק דלית הלכתא
(ג) רשב"ם ד"ה תנתן וכו'
איתותבו אלא לאפוקי מדרבי יוחנן ומאתקפתא
רבינו גרשום (המשך)
כדשמואל והוי כהלואה ואפ"ה פסיל
כותיה כדאמרי' לעיל ג) והך דרשה דמר
דקרא וירשוה. נ"ב כך הגיה
דמר בר רב אשי: המחלק נכסיו על פיו
מהרש"ל וכתב פסוק הוא
היא מתנה בתחלה. דקאמר
ליה ור"ת פסק בספר הישר דשלישי
זוטרא בתר הכי הואי והכי נמי הויא
בישעיה וירשוה קאת וקיפוד
תחלה תנתן ואחר כך
ריבה לאחד ומיעט לאחד כו': היכי דמי
בראשון פסול וכן פוסק ה"ג אלא
דמר בר רב אשי תוספת אלא דעדיפא
בסי' ל"ד: (ד) ד"ה אפילו
יירשה: אמר ר' יוחנן. דוקא
מתנה בתחלה היכי דמי באמצע היכי דמי
אדם אחד ושתי שדות שדה
דמסייע מתנה בין בסוף בין
מינה קא פריך: לאפוקי מר' יוחנן.
שהם אינם פוסלים אלא מדרבנן והוא
א' ושני בני אדם דכי
בתחלה בין באמצע. בשדה
דאמר אינו נאמן כרבנן: ומאתקפתא
בסוף כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן תנתן
פוסל מן התורה כדפסיל רב בזה
היכי: (ה) ד"ה ואתקפת לן
אחת שנתנה לאדם אחד
חדא אחד: (ו) תוס' ד"ה
דמר בר רב אשי. דאתא למימר ודאי
בורר ומפרש הכי לאפוקי מאי אי
אע"ג דקאמר יירשה קנה.
שדה פלונית לפלוני ויירשה זו היא מתנה
אי לאפוקי וכו' מודה לרבא
אבל אם אמר לאדם אחד
לאפוקי מדרבא מוסיף הוא על דברי
משיב אבדה הוא ולית הלכתא כוותיה
בתחלה יירשה ותנתן לו זו היא מתנה בסוף
דהוי שלישי בראשון
תהי' לך שדה זו במתנה
רבי אבא ואי אתא למפסק דדוקא
כיון דאכתי כשהודה לא העידו עדים
כשר וכדפי' בקונטרס
ושדה אחרת בירושה או
יירשה ותנתן לו ויירשה זו היא מתנה באמצע
דלא ממעט וכו' אבל ר' אבא
שדה אחת ושני בני אדם
שלישי בשני כשר ולא שלישי בראשון
ולא קמסייעי ליה איכא למימר
דשלח לרב יוסף בר חמא
דאמר תהא חציה לאדם זה
ודוקא באדם אחד ושדה אחת אבל באדם
❖
א"כ הוה ליה למימר אין הלכה כרבא
דמירתת מינייהו שאינו יודע מה בלבם
לא איתותב:
במתנה ולזה חציה בירושה
אחד ושתי שדות שדה אחת ושני בני אדם
אמרי' דלא קנה לא האי
כרבי אבא: המחלק נכסיו כו'. כבר
ואי לאפוקי ממר בר רב אשי כלומר
ולא האי משום דחדא הוא
לא ר' אלעזר אומר אפי' אדם אחד ושתי
פירשתיה למעלה ד): ה) כתב בין בתחלה
הא דלא קאמר אין הלכה כרבא אלא
מודעא לחבירתה ומדהא
מוסף רש"י
דירושה לא קנה האי נמי
שדות שדה אחת ושני בני אדם אבל בשתי
כו'. אדם הנותן מתנה לאחר או
הלכתא כרבי אבא משום שרוצה לכלול
כי אתי רבין כו' ר'
דמתנה לא קנה: ור' אלעזר
בהדיא דאין הלכה כמר בר רב אשי
שנתן כל נכסיו לאחד מבניו אם אמר
שדות ושני בני אדם לא כי אתא רבין אמר
יוחנן אומר קנה. אפילו
אומר אפי' באדם אחד ושתי
האי דירושה, דמדאדכר לשון
הא לית הלכתא כו' ואי משום שמואל
לשון מתנה עם לשון ירושה דבריו
שדות ושדה אחת ושני בני
תנתן שדה פלונית לפלוני ויירש פלוני שדה
מתנה בהאי שטר צואה
אדם קנה דלא הוה מודעא
ורב ששת ורב פפא אצטריך ליה למימר
קיימין דנהי דלא תפיס לשון ירושה
פלונית רבי יוחנן אומר קנה רבי אלעזר אומר
לחד מינייהו, כולהו נמי
לחבירתה ומדהאי דמתנה
דהלכה כרבי אבא שעתה ממעט
לפי שאין אדם מתנה על מה שכתוב
מתנה נינהו (יבמות לו:).
קנה האי נמי דבירושה קנה.
לא קנה אמר ליה אביי לרבין אנחתת לן
וריש לקיש אמר לעולם
אבל אם אמר בשתי שדות
כולהו ביחד הא איתותבו ולימא אין
בתורה וכמו שלא אמר כלום דמי לשון
לא קנה. ההוא דירושה,
ושני בני אדם לזה חדא
חדא ואתקפת לן חדא בשלמא דר' אלעזר
הלכה כרבא בהדיא אי לאפוקי מדידיה
מתנה מיהא תפיס והרי הוא כמי
דאמרינן להאי הוה מתנה
בירושה ולזה אידך במתנה
אדרבי אלעזר לא קשיא כאן באדם אחד
ולהאי ירושה, עד שיאמר
לא קנה דהוי מודעא חדא
לחוד אתא אלא לאפוקי מר' יוחנן
שאומר לשון מתנה לחוד דקני. ובגמ'
פלוני ופלוני כו'. דתיקו
לחבירתה דכי האי דירושה
ושתי שדות כאן בשני בני אדם ושתי שדות
דהשתא לא מצי למימר דאין הלכה
מפרש היכי דמי מתנה באמצע או
לשון מתנה אתרוייהו (שם).
לא קנה דאין ירושה אלא
האומר תנו שקל לבני
לאחר מיתה האי נמי דמתנה
בתחלה או בסוף: תנתן שדה פלונית
אלא דר' יוחנן אדרבי יוחנן קשיא אמוראי
כרבא ואצטריך ליה למימר דהלכה
בשבת. מי שמת והניח
לא קנה: כי אתי רבין אמר.
לפלוני ויירשה. כלומר ויירש אותה
כרבי אבא דממעט לכולהו ומפיק נמי
נינהו ואליבא דרבי יוחנן וריש לקיש
ממונו ביד איש נאמן ואמר
יירש פלוני שדה פלונית
א)
תנו שקל, חצי סלע, לבניי
ותנתן שדה פלונית אחרת
מדרבא דדוקא שלישי בשני כשר וקשה
לישנא דקרא (ג) וירשוה (ישעיה לד)
ב
אמר לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני
(ב) א
להוצאה בשבוע (תענית כא.).
לפלוני דהיינו שתי שדות
יירשנה ותנתן לו: ודוקא באדם אחד
לר"י דאי דייקינן ממילתיה דרבי אבא
וראויין ליתן סלע. שאינן
ושני בני אדם ר' אלעזר
יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם
ושדה אחת. דבההוא שדה שנתן
דוקא שלישי בשני א"כ נידוק נמי
נזונין בפחות (כתובות סט:)
אומר לא קנה: אנחתת לן
במתנה ויירשום בפלוגתא אמר רב המנונא
שיש לו בנים הרבה ואין
חדא ואתקפת לן חדא.
לאותו האיש איכא מתנה בהדי לשון
דדוקא עדות קרקע ובהלואה כשר
מסתפקין לשבת בפחות מסלע
כלומר חדא מהני לישני
לא שנו אלא אדם אחד ושדה אחת אבל
ירושה: אבל באדם אחד ושתי שדות.
ובברייתא פוסל הכל:
(תענית כא.). נותנים להם
אתי בניחותא ואידך בלשון
ודוקא באדם אחד ושדה אחת.
סלע. דאי הוה ידע שיתייקרו
אדם אחד ושתי שדות שדה אחת ושני
קושיא: בשלמא דר' אלעזר
כגון יירש ראובן שדה פלונית שבמזרח
המזונות ויצטרכו לסלע לא
אדר' אלעזר לא קשיא. הא
בני אדם לא ורב נחמן אמר אפילו אדם אחד
לא גרסינן אמר רבי
ותנתן לו לראובן שדה פלונית שבמערב
הוה אמר (כתובות סט:) דאי
דלעיל דאמר קנה איכא
הוה בדעתיה דלא למיתן להו
לאוקמי דבאדם אחד ושתי
ההוא דלשון מתנה קני אבל ההוא
יוחנן אלא הכל ממילתיה דרב דימי
ושתי שדות שדה אחת ושני בני אדם אבל
אלא שקל היה מצוה אל
שדות הואיל דאדם אחד לא
דלשון ירושה לא קני דמתנה דהיאך
ורבין פליג עליה בסמוך ואמוראי
שתי שדות ושני בני אדם לא ורב ששת
תתנו להן אלא שקל, והאי
הוי חדא מודעא לחבירתה
ב
דקאמר תנו להן שקל ולא
וכי היכי דקני מתנה קני נמי
לא מסייע לאידך אלא זאת הוריש לו
נינהו אליבא דרבי יוחנן:
אמר אפי' שתי שדות ושני בני אדם
אמר תנו סלע, משום דבעי
ירושה. והא דכי אתא רבין
וזאת נתן לו ובההיא דירושה הוי
והלכתא אמר ר' אלעזר לא קנה היינו
לזרוזינהו כדאמרן בכתובות
אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא ב)
(ע.) כדי לזרזן במשא ומתן
מתנה על מה שכתוב בתורה ולא
בשני בני אדם ושתי שדות
האומר תנו שקל לבני בשבת וראוין ליתן סלע נותן להן סלע ואם
כדי שיטרחו וילמדו דרך ארץ
דחד הויא מודעא לחבריה:
ג
אמר כלום. וכן בשדה אחת ושני בני
וירויחו (תענית כא.). ואם
אלא דר' יוחנן אדר' יוחנן
אמר אל תתנו להן אלא שקל אין נותנין להן אלא שקל ואם אמר אם מתו
ד
אדם כגון ראובן יירש חצי שדה זו
אמר אל תתנו להן אלא
קשיא. דלעיל אמר באדם
שקל. הרי מיחה בידם ולא
אחד ושתי שדות לא קנה
יירשו
ותנתן חציה לשמעון שמעון קנה ראובן
עשאן יורשין אלא בענין זה
וכל שכן בשני בני אדם
לא קנה. וכ"ש ב' שדות וב' בני אדם כגון ראובן יירש שדה פלונית ולשמעון תנתן שדה פלונית אחרת: אפי' אדם אחד ושתי שדות (ד). דכי היכי
(כתובות סט:). ואם אמר אם
ושתי שדות דלא קנה
❖
מתו. בלא בנים (שם).
אמאי אמר רבין דר' יוחנן
דנתכוין לזה ליתן במתנה הכי נמי נתכוין לאידך הואיל ובדבור אחד נתן לשניהן: אבל שתי שדות ושני בני אדם. דהוו אנשים
אמר דקנה: אמוראי נינהו
מוחלקים ושדות מוחלקים לא מהניא מתנה דהאי גברא ושדה שלו לאידך גברא ולאידך שדה. ובסברות בעלמא פליגי: כי אתא רבין
ואליבא דר' יוחנן. דחד
אמר דר' יוחנן אמר דוקא
אמר יירש פלוני כו'. היינו שתי שדות ושני בני אדם. ומילתא באנפי נפשה היא ולא איתמר אמתני' ומיהו הכי נמי הוה מפרש
מוסף תוספות
שדה אחת ואדם אחד קנה
למתני': לא קנה. ההוא דירושה: אנחתת לן חדא. אחד מדבריך נוחה לנו דלא קשיא לן מידי בגוה: ואתקפת (ה) חדא. אחד
א. דאיכא למימר דכי
וחד אמר אפי' בשתי שדות
מדבריך קשה לנו: כאן באדם אחד ושתי שדות. ההיא דלעיל וההיא סיומא דמלתא דרבי אלעזר דאמרן לעיל אבל שתי שדות ושני
אתא ר' אבא למעוטי לאו
ושני בני אדם אמר ר'
למעוטי שלישי בראשון
יוחנן דקנה. וריש לקיש אתי
בני אדם לא גמרא קאמר לה ולא רבי אלעזר דא"כ אמאי הוצרך לומר דר' אלעזר אדר' אלעזר לא קשיא הא בהדיא קאמר לעיל
אלא למעוטי שני בשני
לפלוגי על ר' יוחנן. והכי
דבשתי שדות ושני בני אדם לא קנה: אמוראי נינהו. אנא ורב דימי: וריש לקיש אמר לעולם לא קנה. בשתי שדות ושני בני אדם
הוא דאתא, וכל היכא
קאמר הא דאמרת דמשום
דיכלת לאוקמי מיעוטא
הכי קנה דאמר מתנה בין
ההוא דלשון ירושה ואפי' כי אמר לשניהן ביחד תנתן שדה פלונית לראובן ושדה פלונית לשמעון ויירשום דכיון דגופין מוחלקין נינהו
במילתא דלית בה פלוגתא
באמצע בין בתחלה בין
וכל אחד הוי מעשה בפני עצמו ולא שייך זה בזה כלל הלכך שתי לשונות של לשון מתנה וירושה כנגד שני מעשים הן לאחד לשון
לית לך לאוקמא במילתא
בסוף דוקא בשדה אחת
דלהוי בה פלוגתא. יד רמה.
ואדם אחד. וריש לקיש
מתנה ולאחד לשון ירושה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון הלכך לא קנו עד שיאמר ירושה בתחלה וירושה בסוף ומתנה באמצע
ב. ולפי פי' זה כשאמרו
אמר אפי' בשני בני אדם
דהשתא יליף לשון מתנה מלשון ירושה דכי היכי דלשון ירושה נאמר לשניהם גם המתנה שבאמצע נאמרה בעל כרחך לשניהן דלמאן
לעיל ולית הלכתא כמר בר
ושתי שדות ולעולם לא
רב אשי מאי דקים להו
קני עד שאמר פלוני ופלוני
תרמייה והלכך צריך לומר כן ראובן ושמעון יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה ויירשום דעל כרחך יירשו קמא עולה על
שפיר פסקו הלכה ולאו
יירשו שדה פלונית ופלונית
ראובן ובתרא על שמעון הלכך לשניהן נמי לשון מתנה קאמר דאיכא תרתי זימני לשון מתנה דכתב שנתתי להם דמיעריב אלשון ירושה
משום דבעו למיפסק
במתנה שנתתי להם דמשמע
שתהא הלכה כרבא וכו'
שנתתי להם כבר קודם
ואיכא תרי זימני לשון ירושה. אבל אם אמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית ותנתן להם שדה פלונית ופלונית ויירשום הוה אמינא דהאי
מר זוטרא בא ופי' שאפי'
ירושה וירשוה אע"ג דכתב
❖
ותנתן ויירשום אשמעון קאי ולא קנה ראובן דכיון דשני מעשים הן יש לחלק להם גם הלשונות וכן אם אמר פלוני ופלוני יירשו שדה
כרבא אין הלכה. ריטב"א.
מתנה באמצע בתר ירושה
פלונית ופלונית שנתתי להם במתנה ולא אמר ויירשום לבסוף אכתי הוה אמינא לראשון לשון ירושה ולשני לשון מתנה דשתי לשונות
כיון דאמר נתתי משמע
שנתתי להם לשעבר קודם
כנגד שתי מתנות: בפלוגתא. דרב המנונא כרב דימי אמר רבי יוחנן ורב נחמן כר"א ורב ששת כרבין אליבא דרבי יוחנן: האומר תנו
לכן. ובענין דתיהוי מתנה
רבינו גרשום
שקל כו'. כגון שכיב מרע אי נמי בריא וכגון שהלך למדינת הים וצוה ליתן להם כשיעור הזה עד שיכלה הממון כולו: שקל שבגמרא
בכולה קודם ירושה. ורבוי
אימור רבא דאמר לעיל
שנתתי בתר דאמר יירשו
היינו חצי סלע שהוא שני דינרין: נותנין להם סלע. דלא אמר שקל אלא כדי לזונן בצמצום שלא יתנו יותר מכדי צרכן: אל תתנו.
אף בראשון כשר מוסיף
דמשמע השתא דאמר להו
היינו קפידא אין נותנין להם אלא שקל. בשילהי מציאת האשה במס' כתובות [דף ע.] מוקמינן לה כר"מ דאמר מצוה לקיים דברי המת ומיהו
הוי דלא אתי כלום לגרועי
מתנה בין קודם ירושה בין
ממילתא דרבה בריה דרב
לאחר ירושה ובין באמצע.
אמרי' התם אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכתא בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להן כל צרכן ומקשינן והא קי"ל
ובפלוגתא דר' יוחנן ור'
יוסף אלא מוסיף הוי על
[גיטין טו.] כר"מ דאמר מצוה לקיים דברי המת ומשנינן הני מילי אחרנייתא אבל בהא מינח ניחא ליה ומאי דאמר לזרוזינהו הוא דעבד:
מלתי' ואתי הלכ' לאפוקי
אלעזר וריש לקיש פליגי
ממאן אי מדשמואל כו'.
הכא דרב המנונא סבירא
יירשו
דפליגי לעיל גבי עדות
ליה כר' יוחנן ור' נחמן ס"ל
סומא: אלא לאפוקי מדר' יוחנן. דאמר לעיל על תינוק דאינו נאמן כרבנן דלית הלכתא כותי' אלא כר' יהודה דהאב מהימן
כר' אלעזר ורב ששת סבירא ליה כריש לקיש: שכיב מרע האומר תנו שקל לבני למזונות לשבת. לשבוע הואיל וראוין לתת להם
סלע על שטיפולן מרובה נותנין להם סלע והא דקאמר תנו להם שקל לא אמר אלא בשביל לצמצם להם ממון שלא יפסידוהו. אבל
להכיר לאחרים. ולאפוקי נמי מאתקפתא דמר בר רב אשי דלית הלכת' כוותי' אלא מלוה ישבע וגובה מחצה וכדמתרצי' אליבא
דר' עקיבא: פיסקא המחלק נכסיו על פיו. היינו שכיב מרע דלא צריך לא קנין ולא כתיבה כי אם באמירה בעלמא כו': זו
אם (אמר) אין דיי להם בזה תנו להם יותר. ואם אמר אל תתנו להם כל עיקר אלא שקל. או שאמר תנו להם שקל ואם מתו בני