קכט:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והלכתא
דתוך כדי דבור כדבור דמי. פי' ר"ת דלכך אמר
יירשו אחרים. פלוני ופלוני ולא בני בניי גלי אדעתיה דניחא ליה
פז א מיי' פי"ב מהל' זכייה
א) [לקמן קל.], ב) שם קלו:,
ג) [שם קלג.], ד) [עי' תוס'
ומתנה הלכה ז ועיין
כדבור דמי כדי שאילת תלמיד לרב היינו שלום
בצמצום טפי כי היכי דלישתיור מהנהו נכסי להנהו אחרים ודוקא
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
כתובות מח: ד"ה תיובתא],
קאמר שקל: והא הכא. דקאמר לשון מתנה לבניו כדקתני תנו שקל
עליך רבי לפי שכשאדם עושה סחורה עם חבירו ויראה רבו או
ה) יבמות לו. חולין עו.,
פב טוש"ע חו"מ סי' רמח
ו) נדרים פז., ז) פי' של בני
סעיף ג:
גדול הימנו בחכמה לא יתן לו שלום
שאם יתן לו שלום לא יוכל
לבני ולשון ירושה לאחרים כדקתני יירשו אחרים וקתני דקנו הנהו
פח ב מיי' שם הלכה ו ועי'
בניו. רש"ל, ח) [תמור' כה:],
לחזור בו ממקחו לכך תקנו חכמים
אחרים דמשום הכי קאמר בסיפא
ט) [לעיל קה:], י) [שם.],
בהשגות ובמ"מ טוש"ע
כ) וע"ע בתוס' ב"ק עג:
שכשיעור זה יכול לחזור וקשה לר"י
אין נותנין להם אלא שקל כדי לשייר
שם סעיף א:
יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין
א
פט ג מיי' פ"ו מהלכות
ד"ה כי וכו' ובר"ן נדרים פז.
מן הנכסים להנהו אחרים ואע"ג
בפ' בתרא דנדרים (דף פז.) תניא מי
שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל
ד"ה והלכתא], ל) בס"א:
נחלות הלכה ו סמג
❖
דכשתי שדות ושני בני אדם דמי
שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף
עשין צו טוש"ע חו"מ סי'
לכומרים,
והא הכא דכשתי שדות וכשני בני אדם
רפא סעיף ז:
דלבניו נתן שקל בכל שבת כל ימי
כמדומה לו שמת וקרע ואח"כ מת לא
צ ד מיי' שם ופ"ב מהלכות
דמי וקתני דקני הוא מותיב לה והוא מפרק
חייהם והמותר מוריש לאחרים
יצא ידי קריעה ואמר ר"ש בן פזי אמר
שבועות הל' יז ופ"כ
הגהות הב"ח
לה בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה היא
א)
מהל' עדות הל' ג ועי'
תחתיהן והיינו כעין ב' שדות וב' בני
ר"ש בן לוי לא שנו אלא אחר כדי דבור
(א) רשב"ם ד"ה והא הכא
בהשגות ובכ"מ ופ"ח מהל'
אמר רב אשי תא שמע ב)א נכסי לך ואחריך
אדם שאין זוכין זה בחיי זה כלל
אבל תוך כדי דבור אינו חוזר וקורע
וכו' לשון מתנה דהאי ללשון
אבל הלכה ח ופ"ב מהל'
יירש פלוני ואחרי אחריך יירש פלוני מת
ירושה: (ב) תוס' ד"ה חוץ
תמורה הל' ד סמג עשין צו
הלכך שתי שדות נינהו ואפ"ה קנו
והתם לא שייך האי טעמא וי"ל דלא
❖
וכו' שימסרנו לכומרי ע"ז:
וקז ולאוין רמא טוש"ע שם
חוץ
ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ואם מת
פלוג רבנן כ): מעבודת כוכבים
אחרים דמהני לשון מתנה דהאי (א) ולשון
וסי' כט סעיף א וטוש"ע
שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון
וקדושין. פי' רשב"ם שאם התפיס או
ירושה דהיאך כרב ששת: הוא מותיב
יו"ד סי' רלד סעיף לא לב לג
וסי' שמ סעיף כד כה:
מוסף רש"י
לה והוא מפרק לה. דלא תקשי
הקצה דבר לעבודת כוכבים ובתוך
והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי
צא ה מיי' פ"ג מהל'
❖
כדי דבור חזר בו אפ"ה נאסר ואין
לחביריו בראוי ליורשו דהאי דקנו
יירשו אחרים תחתיהם.
עבודת כוכבים הל"ד:
וקתני דקנה וכי תימא הכא נמי בראוי
אע"ג דאמר תנו שקל ולא
נראה לר"י דהתפסה לא שייכא
אחרים בלשון ירושה לאו משום דמהני
ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה היא אי הכי מת שני
אמר אל תתנו אלא שקל, גלי
ליה לשון מתנה דאידך אלא משום
בעבודת כוכבים דאמרי' בפ' כל הצלמים
בדעתיה דלא בעי למיתב להו
רבינו גרשום
קנה שלישי הא שלח רב אחא ברי' דרב עויא
ג)
אלא שקל בשבת, כי היכי דאם
(ע"ז דף מד:) האומר בית זה לעבודת
דהני אחרים הוו ראוים ליורשו כגון
לדברי ר' יוחנן בן ברוקה ב נכסי לך ואחריך
מתו יירשו אחרים תחתיהם
יירשו אחרים נכסי תחתיהן
כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש
בניו והיכי דמי כגון דלשנים מבניו צוה
(תענית כא.). אין נותנין
ולא בניהן משמע השתא
לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום
להן אלא שקל. שאין לנו
דבעין רעה נותן להם.
לעבודת כוכבים ואמרינן נמי בפ' כל
לתת שקל בשבת ואם מתו יירש אחד
ב
להפסיד את הבאים אחריהם,
אין נותנין להם אלא שקל
ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא
האסורין (תמורה כח: ושם) דאין מוקצה
משאר בניו כל המותר ואע"ג דאיכא
הואיל ועשה את האחרים
משום עין רעה ואחרים
לשון ירושה וירושה אין לה הפסק תיובתא
יורשים אחריהם ודאי דווקא
לעבודת כוכבים אלא שבע שנים שנא'
עוד בנים אחרים ואיכא נמי בנים
יירשו תחתיהן: והא הכא
ג
שקל קאמר, כדי שתפול
דכשתי שדות ושני בני אדם
דכולהו תיובתא לימא נמי תיהוי תיובתיה
(שופטים ו) ואת הפר השני שבע שנים
להני שמתו וכרבי יוחנן בן ברוקה
ד)
ירושה אחריהם לאותן אחרים
דמי. דלבניו אמר תנו להם
דריש לקיש ותסברא והא אמר רבא
ועד שימסרנו לעבודת כוכבים
דאמר לקמן [קל.] דאם אמר על בן בין
(כתובות סט:). מת שני.
שקל ולאידך אמר יירשו
(ב)
ה)
אחרי הראשון, קנה שלישי
תחתיהן מה ששייר להן
ויאכילנה כרשיני עבודת כוכבים
הבנים יירש כל נכסיי דבריו קיימין
הלכתא כותיה דריש לקיש בהני תלת
. יחזרו נכסים
הויא לה לזה במתנה ולזה
(לקמן קלו:)
והתם לא שייך תוך כדי דבור ויש
והלכך אין נותנין להם אלא שקל
ליורשי ראשון. כלומר
בירושה דומיא דשתי שדות
לא קשיא ג כאן בתוך כדי דבור כאן
כשימות הראשון יורשיו יורשין
ושני בני אדם וקתני דקנו
לדחות דאם ימכרנו לכהנים ל) של
דניחא ליה דישתייר קצת לזה שהוא
לאחר כדי דבור והלכתא כל תוך כדי דבור
מכחו, שהרי לא זיכה לשלישי
בניו ואחרים וקשיא לר'
ו)ד
עבודת כוכבים ע"מ לפטמו שבע
אוהב ומתכוין להורישו הכל. ולמאי
אלא מכח השני, דהא לא
יוחנן ור' אלעזר דסברי
כדבור דמי לבר
מעבודת כוכבים
ה
קאמר לראשון נכסיי לך
דשני בני אדם ושתי שדות
שנים הוי מוקצה ואפילו חזר בו תוך
דאמרי' לקמן [שם] דפליגי רבנן עליה דר'
וקדושין
ואחריך לפלוני ואם אין פלוני
לא קנו: בראוי ליורשו.
כדי דבור לא מהני ור"י פי' עבודת
ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה
יתנו לפלוני השלישי, וכיון
שאותו שאמר יירשו אחרים
דשני לא זכה שלישי נמי
תחתיהן אותם אחרים או
כוכבים שא"ל אלי אתה וחזר תוך כדי דבור דלא מהני מידי ויכול
ומוקמינן לפלוגתא דרבי יוחנן בן ברוקה באחר במקום בת ובת במקום
לא יקנה, אלא יורשי ראשון
אחיו או בתו היו דראוין
להיות שהוא גזירת הכתוב ובפ' בתרא דנדרים (דף פז.) קאמר
בן דלר' יוחנן בן ברוקה יכול להוריש כל נכסיו לההוא הראוי ליורשו
יירשו להני נכסים (שם). כל
הן ליורשו במקום שאין
תוך כדי דבור כדבור
והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי לבר מעבודת כוכבים ומגדף
אחר מיתת בנו וה"נ בראוי ליורשו כגון אחר במקום בן מיירי וה"ק
בנים אבל היכא דאין ראוי
דמי. דהחוזר תוך כדי דבור
ליורשו לא קנה ור' יוחנן בן
דאם מתו בניי יירשו אחיי הראוים ליורשי ז) תחתיהן: ה"ג נכסיי
ומקדש ומגרש פירוש מגדף שאם גידף וחזר בו תוך כדי דבור
כדבור דמי לכולהו מילי
ברוקה הוא. דאמר במתני'
לך ואחריך יירש פלוני ואחרי אחריך יירש פלוני מת
לא מהני מידי וגמרא קיצר כאן משום דמגדף הוי בכלל עבודת
(נדרים פז.). לבר מעבודת
אם אמר על מי שראוי
כוכבים. האומר לעבודת
ליורשו דבריו קיימין: ת"ש.
ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ואם מת שני בחיי ראשון
כוכבים ד ומגרש בכלל מקדש כי טעם אחד להם ה:
כוכבים אלי אתה, דאדבור
שכיב מרע שאמר לאחד
❖
יחזרו נכסים ליורשי ראשון. והכי פירושו נכסיי לך היינו לשון מתנה
הלכה
לחודיה חייב (שם).
נכסי נתונות לך ואחריך
יירש פלוני ואחריך כו' אין
כלומר נכסיי נתונים לך ואחריך יירש פלוני הרי לזה במתנה ולזה בירושה וכשתי שדות דמי שאין לשני בחיי ראשון כלום הרי מתנות מוחלקין
לראשון אלא פירות של
ומקבלי מתנות מוחלקין ואפ"ה קתני קנה שני אלמא לשון מתנה דראשון מהני לשני: יחזרו נכסים ליורשי ראשון. דהא מכח השני נתן לשלישי
קרקע ולאחרים יהי' הגוף
מוסף תוספות
לו והפירות. מת ראשון קנה
אחריו וכיון דשני לא זכה שלישי מנא ליה: וכ"ת ה"נ. האי שני בראוי ליורשו כגון בן בין הבנים ואגב ריהטיה אשמועינן כר' יוחנן בן ברוקה
א. עיין רמב"ן דכתב
שני כדאמר המצוה ומת
דשני קני בלשון ירושה הואיל וראוי ליורשו במקצת: אי הכי. דהאי שני ראוי ליורשו ולהכי מהני ביה לשון ירושה כרבי יוחנן בן ברוקה אמאי
בנ"א. ומשמע לי מדבריהם,
שני בחיי ראשון דלא באו
כשמת שני קנה שלישי מכחו: הא שלח רב אחא כו'. דירושה אין לה הפסק וכיון דהאי שני בתורת ירושה באו לידו אין כח ביד המת לעקור נחלה
דרבנןהואדתיקוןהכי,אבל
נכסים ברשות שני וכשימות
בעכו"ם וקידושין העמידו
הראשון אין נותנין הנכסים
מיורשי יורשיו לתתה להאי שלישי אלא יחזרו נכסים ליורשי שני דכיון דעשאו להאי שני יורש כי אמר נמי בתריה דהא יורש אני נותן לשלישי
אדאורייתא, דהפסק הוא,
לשלישי דשלישי היה לו
ה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה דכתיב ובן אין לו עיין עליו [לעיל קטו.] דאשמועינן קרא דכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין וכ"ש היכא דהוא עצמו
ולא כדפירש ר"ש ז"ל
לירש השני אם באו ליד
דחומרא מדרבנן בעלמא
שני והואיל ולא באו ליד
יורש את הנחלה שאין כח בידינו להעבירה מבניו: לדברי ר' יוחנן בן ברוקה. דס"ל דאב יכול להוריש בלשון ירושה לאחד מבניו כל נכסיו:
הוא. שיטמ"ק. ב. וכ"ת
שני אין נותנין לשלישי
אם אמר לאחד מהם נכסי לך. כדמפרש לקמיה וראשון ראוי ליורשו ולא פירש לא לשון ירושה ולא לשון מתנה אין לשני במקום ראשון או יורשי
להדיוט שרי ולגבוה אסור
כלום אלא יחזרו נכסים
מ"מ קשה מהא דאמרינן
ליורשי ראשון כדקיימי:
ראשון כלום שאין כאן לשון מתנה להאי ראשון אלא מסתמא ללשון ירושה איכוין הנותן במאי דאמר נכסיי לך הואיל וחזי לירש כל הנכסים מן
בתמורה וכו'. שיטמ"ק בשם
והא הכא כשתי שדות ושני
התורה אם ירצה אביו וכיון דירושה הויא להאי ראשון אינו יכול להפסיקה דאין ירושה לחצאין ולקמן בפרקין [קלג:] פרכינן הא אפסקה כו' ודוקא לר'
תוס' הרא"ש. ג. וז"ל רש"י
בני אדם דמיין. מאי דיהיב
בתמורהשם: שהוקצה עדלז'
לראשון פירות יהיב ליה
יוחנן בן ברוקה אבל לרבנן כיון דאינו יכול להרבות ירושה לזה יותר מזה בלשון ירושה כלל ודאי מאי דאמר נכסי לך לראשון לשון
שנים ובסוף ז' שנים
בלשון מתנה ולאידך יהיב
מתנה הוא ויכול להפסיקה ויקנה שלישי: תיובתא דכולהו. בר מרבין אליבא דר' יוחנן ורב ששת: תיובתיה דר"ל. דאמר לשון מתנה
יקריבוהו לעבודת כוכבים
גוף הקרקע בירושה דקאמר
לזה לא מהני ללשון ירושה לזה: האמר רבא. בפרק החולץ [יבמות לו.] הלכתא כו' וזו אחת מהן ואם איתא דהויא ברייתא תיובתיה לא פסקינן
דהכי הוי מוקצה.
ואחריך [יירש] היינו יורש
ד. דלמ"ד (כריתות ז:)
ודומיא דב' שדות ושני
הלכתא הכי: לא קשיא. הא דקתני מתנה לזה וירושה לזה דקנו שניהן לא קשיא לר"ל דאמר לא קנה ברייתא דקאמר ואחריך יירש
מגדף זה העובד ע"ז, היינו
בני אדם הן ואפי' הכי
פלוני תוך כדי דבור הראשון דקאמר נכסיי לך הלכך מהני מתנה דראשון גם לשני והאי דקאמר ר"ל לא קנה בשתי שדות ושני
ע"ז דאמרינן הכא, ולמ"ד
קתני דקנו: וכי תימא בראוי
מגדף מברך את ה', דינו
ליורשו האי שני להכי קני.
בני אדם האי לשון ירושה היינו לאחר כדי דבור ולהכי לא מהני ליה לשון מתנה דהאי אלשון ירושה דאידך וה"ק ר"ל לעולם לא קנה
חמור בזה כע"ז. ריטב"א.
אי הכי אם מת שני אמאי
בלאחר כדי דבור עד שיאמר פלוני ופלוני כו' והלכך כיון דקאמר לשון מתנה אתרוייהו אפילו לאחר כדי דבור שפיר דמי. ומיהו רב
ה. [ד]כלהו חדא ענין
קני שלישי והא שלח רב
אישות דהא איתקש הויה
אחא כו'. שאין חשוב לשון
דימי ור"א איתותבו לגמרי דאמרי לא קנה אלא בשדה אחת או אדם אחד אבל שתי שדות ושני בני אדם לא דלדידהו אפילו תוך כדי דבור
ליציאה דכתיב ויצאה
מתנה מה שנתן לו אלא
❖
אמרי לא קנה דאם איתא דקנה בשתי שדות ושני בני אדם תוך כדי דבור לישמעינן דקנה וכ"ש שדה אחת ואדם אחד לרב דימי
והיתה. שם.
לשון ירושה חשיב הואיל
וראוי ליורשו הוא וירושה
ושתי שדות ואדם אחד או שני בני אדם בשדה אחת לר"א אפילו לאחר כדי דבור אלא מדלא ידעו למצוא דליהני לשון מתנה ללשון
אין לה הפסק כלומר מי
ירושה אלא באדם אחד ובשדה אחת מכלל דבשתי שדות ובשני בני אדם לעולם לא קנה בין תוך כדי דבור בין לאחר כדי דבור: תוך
שראוי ליורשו אחרי שנתן
רבינו גרשום (המשך)
לו בירושה שוב אינה
כדי דבור. היינו כדי שאילת תלמיד לרב כדאמר בפ"ק דמס' מכות (דף ו.) א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מכדי תוך כדי דבור היכי דמי כדי
פוסקת אותה ירושה מזרע
דמשמע דלכל חד וחד צריך
שאילת תלמיד לרב כו' ושאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי כדאמרי' בפרק מרובה (ב"ק דף עג:) כי לית ליה לר' יוסי כדי שאילת תלמיד לרב
זרעו ואין לאחרים במקום
נתינה: בהני תלת. חדא הא
שלום עליך רבי כו': והלכתא כל תוך כדי דבור כדבור דמי. כל שני דברים שאדם מוציא מפיו זה אחר זה בתוך כדי דבור שסיים
יורש כלום ולא יורש
דלעיל. אידך דקאמר פירות
אחר. אלא לאו ש"מ האי
לאו כקנין הגוף דמי. ואידך
דבור הראשון התחיל דבור האחרון לא חשבינן ליה נמלך אלא הרי הוא כאילו אמר שני דברים ביחד. ואם שניהם יכולים לתפוס כגון
ואחריך לאו בראוי ליורשו
אשה מעוברת א) אם חלצה
הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים תמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים דהא לשניהן איתכוין אלא שאין יכול להוציא
ח)
כשרה אם לאו שמת בנה
הוא וקתני דקנו: תיובתא
והלכתא כוותיה כי היכי
דכולהו תנאי. דאמרי לעיל
שני דברים כאחד. ואם האחד יש בו כח לתפוס והאחד אינו כלום יתפוס האחד והאחד כמאן דליתיה כגון ירושה ומתנה לאחד לשון
דתניא במתני' דיבמות (דף
להיכא דאמר להאי שדה
ירושה בטל ולשון מתנה קונה. ואם שניהם סותרין זה את זה כי היכי דאמר בפ' בית כור (לעיל דף קד:) כגון מדה בחבל הן חסר הן יתר
לו.): לא קשיא הכא. בנכסיי
זו בירושה ולאידך שדה
לך ואחריך לפלוני ואחרי
זו במתנה לא אמר כלום
וכגון ט) איסתרא מאה מעי וכגון י) מעשה דשכירות מרחץ בי"ב זהובים לשנה בדינר זהב לחדש יש מהן שאומר תפוס לשון ראשון ויש
אחריך לפלוני אמאי קנו
משום דהויא ירושה מודעא
שאומר שתפוס לשון אחרון ויש שמספקא ליה ואומר יחלוקו ויש שהולך אחר המוחזק ושם [קה.] פירשתי דיניהן. והיכא דהדר ביה בהדיא תוך כדי
כולם אע"ג דלא אמר מתנה
לחבירתה למתנה והכא
אלא לראשון בלבד היינו
איכא למישמע דקני: ולימא
דבור דאמר חוזרני בי הכל מודים דהויא חזרה: לבר מעבודת כוכבים. שאם התפיס או הקצה דבר לעבודת כוכבים ובתוך כדי דבור
טעמא דקנו בתוך כדי דבור
תהוי תיובתא דריש לקיש.
חזר בו אפ"ה נאסרה משום חומרא דעבודת כוכבים וכדאמרי' נמי בעבודת כוכבים שקץ תשקצנו [דברים ז] דאע"ג דאתי מדינא להיתירא אסור:
דאמר נכסיי לך אמר נמי
דמהכא איכא למישמע מינה
מיד ואחריך לפלוני ואחריך
להיכא דאמר נכסיי לך
וקדושין
לפלוני כיון בתוך כדי דבור כללו עם נתינה דראשון (דמי בניו) דשייכי הני תרי בנתינה דראשון להכי קנו כולן
ואחריך לפלוני מת ראשון קני שני [מת שני] קנה שלישי אע"ג דלא אמר מתנה אלא לחד מינייהו לראשון ולשני ולשלישי
אבל אם אמר אחר כדי דבור ושהא ואמר אחריך לפלוני לא קנו דהויא חדא מודעא לחברתה: לבד מעבודת כוכבים
בירושה ואפ"ה קני וריש לקיש דאמר לעיל דלא קני עד שאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתי להם
א) נראה דצ"ל אשה מעוברת שחלצה אינה חליצה ואפי' הפילה אח"כ.