יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקדושין. שאם קידש
אשה בפני עדים וחזר ואמר בתוך כדי דבור להוו מתנה ולא להוו קדושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת
צב א מיי' פ"ז מהלכות
א) לעיל קכב: קכט: לקמן
משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט: מתני' האומר איש פלוני יירשני. אפי' אחיו במקום שיש לההוא
קלג. קמא:, ב) [עי' תוס'
אישות הלכה כב סמג
וחומרא דרבנן היא
יבמות לו: ד"ה ואמר],
עשין מ טוש"ע אה"ע סי'
מצווה בת: או בתי תירשני. ויש לו בן: לא אמר כלום. שעקר את הירושה ממקומה. ודייקינן בגמרא הא בן בין הבנים דראוי לירש מט סעיף ב:
ג) [דברים כא], ד) שייך לע"ב,
❖
צג ב מיי' פ"ו מהל' נחלות
קצת קנה גם הכל ולפום הך דיוקא לא מתוקמא הך סיפא אליבא דההוא תנא דלעיל [קכו:] דקתני גבי ריבה לאחד ומיעט לאחד שאם אמר
הלכה ב סמג עשין צו
משום ירושה לא אמר כלום דהיינו
טוש"ע חו"מ סי' רפא סעיף
וקדושין: מתני' האומר איש פלוני יירשני
הלכה
בן בין הבנים ואפ"ה קתני רישא
כר' יוחנן בן ברוקה. נראה
תורה אור השלם
ב
(א) א
צד ג מיי' שאם: ופי"ב מהל'
דלא קני ובגמרא מתרצינן לה: אם
דדוקא בן בין הבנים ובת
במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש
1 וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת
זכיה ומתנה הל"א סמג
❖
אמר על מי שראוי ליורשו. השתא
שם טוש"ע שם:
בין הבנות כפירוש רבינו שמואל:
בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא
א
בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב
האי
יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה
משמע לן כגון שהוא ראוי ליורשו
מלא יוכל לבכר נפקא. פירוש
בתורה א)ר' יוחנן בן ברוקה אומר ג אם אמר
עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
❖
במקצת כגון בן בין הבנים והלכך
מדקאמר רחמנא דחלק בכורה
דברים כא טז
רבינו גרשום
על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי
דבריו קיימין אם אמר יירש הכל
אין יכול לשנות מכלל דחלק פשיטות
וקדושין. שאם חישב על
שאין ראוי לו ליורשו אין דבריו קיימין:
ועל מי שאין ראוי ליורשו כגון אחיו
יכול לשנות ולמה לי קרא דביום
בהמה להקריב לעבודת
הגהות הב"ח
גמ' טעמא דאחר במקום בת ובת במקום בן
כוכבים ואמר להקריבה
במקום בתו או בתו במקום בנו:
הנחילו את בניו
והוה מצי למימר
(א) גמ' לבר מעבודת כוכבים
וחזר בו לאלתר בתוך
גמ' טעמא. דהוי מתנה על מה
הא בן בין הבנים ובת בין הבנות דבריו
ולטעמיך לרבנן נמי יקשה אמאי
וקדושין. נ"ב הג"ה לענין
כדי דבור לא הויא חזרה
מהדר קא אמרי' דאי בעי
שכתוב בתורה דקמוריש לאחר במקום
ואסורה בהנאה וקדושין נמי
קיימין אימא סיפא רבי יוחנן בן ברוקה אומר
אינו יכול לשנות חלק פשיטות הא
למהדר הדר לבר מקדושין
אם קידש אשה ובתוך כדי
בת דלא חזי השתא למירת מידי:
כיון דכתיב לא יוכל לבכר מכלל
אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין
דאי בעי למהדר בתר דקדיש
דבור חזר בו אפ"ה תופסין
אימא סיפא אם אמר על מי שראוי
או הוא או היא לא יכלין
בה קדושין וצריכה גט:
דחלק פשיטות יכול :
ב
היינו תנא קמא וכי תימא רבי יוחנן בן ברוקה
פיס' ר' יוחנן [בן ברוקה]
ואע"פ שעוסקין באותו ענין
שיכול.
ליורשו דבריו קיימין היינו תנא קמא.
ל"ג והלא דין הוא:
ד)
(ד)
אע"ג דקיימין עדים ותקרובת
אומר אם אותו איש פלוני
אפילו אחר במקום בת ובת במקום בן קאמר
דהכי משמע על מי שראוי ליורשו
עבודת כוכבים נמי כיון
שאמר יירשני במקום שיש
תלמוד
והתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
דאיתפס דבר לעבודת כוכבים
בת אם ראוי ליורשו הוא
עכשיו דהיינו בן בין הבנים או בת
לאלתר איחייב ליה ואסור
אם לא היתה בת כגון
ברוקה אומר לא נחלקו אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן
בין הבנות במקום שאין בן: וכי
בהנאה עכ"ה: (ב) רשב"ם
שהוא אחיו דבריו קיימין
ד"ה ואיבעית אימא וכו' ר"י
ויורש אפי' במקום בת:
שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר
תימא. קפליג ר' יוחנן עליה דת"ק
בן ברוקה היא דשמע לת"ק:
טעמא דאחר במקום בת.
אפי' אאחר במקום בת דשמעי'
יירש וחכמים אומרים לא יירש איבעית אימא מדקאמר לא נחלקו מכלל דתנא
(ג) ד"ה לכל מי וכו' ואפי'
משום הכי אמר ת"ק דלא
הראוי ליורשו. נ"ב ולפענ"ד
לת"ק דחשיב ליה מתנה על מה
אמר כלום דמתעקרא נחלה
קמא סבר נחלקו איבעית אימא כוליה דרבי יוחנן בן ברוקה היא
נראה שזה פירוש דחוק דאי
מן הראוין לשאינם ראויים:
שכתוב בתורה אפי' בנו בין הבנים
וחסורי מחסרא והכי קתני האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי
בניו לאו דוקא אלא יורשיו
הא בבן בין הבנים. כלומר
או בת בין הבנות כדקתני רישא גבי
כל יורשיו במשמע אלא נראה
אם רצה ליתן לבן אחד
תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום הא בת בין הבנות ובן בין הבנים
דבניו דוקא ומ"מ מדכתב
כל נכסיו ולא לשאר בנים
ריבה לאחד ומיעט לאחד שאם אמר
את בניו את מרבה נמי אחר
הואיל ונותנו למי שהוא
אם אמר יירש כל נכסיו דבריו קיימין שר' יוחנן אומר אם אמר על מי
משום ירושה לא אמר כלום וכ"ש
הראוי ליורשו אבל שאינו ראוי
יורש גמור דבריו קיימין
שראוי ליורשו דבריו קיימין אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
ליורשו דליכא רבוי לא וק"ל:
והוא הדין אם לא הי'
באחר במקום בת כדקתני סיפא
(ד) תד"ה שיכול וכו'. נ"ב
לו בנים אלא בנות ורצה
יוחנן בן ברוקה וכן אמר רבא הלכה כר' יוחנן בן ברוקה אמר רבא מאי
האומר איש פלוני יירשני כו' וזו ואין
ב)
בפ"ק דחולין כתבו התוס'
ליתן לבת אחת בין שאר
וז"ל בדף כ"ב בשום דוכתין
הבנות: אימא סיפא וכו'
טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו התורה
צריך לומר זו קתני א"נ להכי תנייה
1
ל"ג תרוייהו דשיכול משמע
וכי תימא בהא קמפלגי ר'
להך סיפא לאשמועינן דאפי' באחר
נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה אמר ליה אביי הא מלא יוכל
דאי לאו האי קרא לא הוה
יוחנן [בן ברוקה] מיקל טפי
אמינא הכי אבל והלא דין הוא
מתנא קמא דאפי' אמר על
במקום בת אתא ר' יוחנן לאיפלוגי
לבכר נפקא ההוא מיבעי ליה לכדתניא אבא חנן אמר משום רבי אליעזר
משמע דבלאו האי קרא היה
אחר דראוי ליורשו במקום
עליה דת"ק ולמימר דבריו קיימין
לו לומר כן עכ"ל ושרי ליה
שיש בת דקרובה ליה
מה
❖
ורישא נמי רבותא קתני דאפילו בבן
מארי למהרש"ל מ"ש כאן:
טפי דבריו קיימין. וכן בת
במקום בן: והא תניא כו'.
בין הבנים אמרי רבנן אין דבריו קיימין ונמצא רישא מיתניא להשמיענו כח דרבנן דאפילו בבן בין הבנים אמרי לא אמר כלום וסיפא מיתניא
וכיון דקאמר ר' ישמעאל
להשמיענו כח דר' יוחנן בן ברוקה דאפילו באחר במקום בת פליג אדרבנן ואמר דבריו קיימין ולא למידק מינה כדדייקינן לעיל טעמא
דלא נחלקו אבא וחכמים
מוסף רש"י
על דבר זה הדרן קושין
דאחר במקום בת כו' דהוא הדין נמי לבן בין הבנים דלא אמר כלום אלא משום רבי יוחנן בן ברוקה נשנית דאתא רבי יוחנן בן ברוקה
וקדושין. המקדש אשה
לדוכתיה דדייקינן טעמא
למימר אם אמר על מי שראוי היום ולמחר ליורשו אחר שתמות בתו דבריו קיימין ואע"ג דהשתא מיהא לא חזי ליורשו ואם אין ראוי ליורשו
והמגרשה אע"פ שחוזר בתוך
דאחר במקום בת כו' דר'
כדי דבור אינה חזרה (נדרים
יוחנן היינו ת"ק. איבעית
אחר בתו כגון דודו ויש לו אחין דאחין קודמין לאחי אביו לא אמר כלום הואיל ואין ראוי ליורשו עד שתמות בתו ואחיו: ומשנינן מדקאמר
אימא תריץ הכי מדקאמר
פז. ושם: חוץ ממגדף ועובד
❖
רבי ישמעאל לא נחלקו מכלל דפליגי חביריו עליו ואמרין נחלקו. ומתני' רבנן היא דמוקמי לפלוגתייהו אפילו באחר במקום בת ומתני'
עבודת כוכבים ומקדש ומגרש).
ר' ישמעאל לא נחלקו
מכלל דת"ק דר' ישמעאל
כולה כדפרישית: ואיבעית אימא. לא פליגי רבנן עליה דרבי ישמעאל אלא דכולי עלמא מודו דלא פליגי באחר במקום בת דודאי לא
סבר דנחלקו ור' יוחנן
אמר כלום אלא בבן בין הבנים הוא דפליגי רבנן ורבי יוחנן בן ברוקה והאי דקאמר רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו
לאו היינו ת"ק. ואיבעית
מוסף תוספות
דבריו קיימין היינו בבן בין הבנים דראוי השתא ליורשו ודקאמר רבי יוחנן בן ברוקה היינו ת"ק תריץ כולה מתני' דהך בבא בתרייתא רבי יוחנן
אימא תריץ הכי כולה מתני'
א. אבל על אח במקום
ר' יוחנן בן ברוקה היא
בן ברוקה היא (ב) דשמעי' לת"ק דאמר גבי ריבה לאחד ומיעט לאחד דאם אמר משום ירושה לא אמר כלום דהיינו בן בין הבנים ואתא איהו
בת מודה, כר' ישמעאל
וחסורא מחסרא מתני'. והכי
למימר דירית והכי קתני האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שרבי יוחנן בן ברוקה אומר אם
בריה דהוא קים ליה במילי
קתני לה האומ' איש פלוני
דאבוה וכו'. ר"ן. ב. אלא
יירשני וכו': התורה נתנה
אמר על מי שראוי ליורשו כגון בן בין הבנים ובת בין הבנות הוא דדבריו קיימין אבל אמר על מי שאינו ראוי ליורשו כגון שאמר איש
דטובא אשכחן בגמ' דיכיל
רשות לאב להנחיל לכל
פלוני יירשני במקום שיש בת או בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. וכדמשמע סתמא דמתניתין
לומר וליטעמך ולא קאמר.
מי שירצה מבניו. כלומר
ריטב"א.
הנחילו לרצונו משמע: הא
דמשמע דבבן בין הבנים קאמר כדדייקינן לעיל וכדאוקימנא דכולה רבי יוחנן בן ברוקה היא. ואיכא נמי למידק מדלא קאמר שמואל הלכה
מלא יוכל לבכ' נפקא. דסגי
כרבי יוחנן בן ברוקה אפי' אחר במקום בת ובת במקום בן וטעמא דרבי יוחנן בן ברוקה דמפרשי' לקמן מביום הנחילו את בניו משמע נמי
ליה כי את הבכור בן
השנואה יכיר מאי האי
דבבן בין הבנים קאמר ולעיל נמי הכי אמרינן [קכח:] אמר אביי הכי קאמר האומר על תינוק בין הבנים יירש כל נכסיי נאמן כרבי יוחנן בן
דכתיב לא יוכל לבכר
ברוקה מכלל דהוה סבירא להו דלא פליג אלא בבן בין הבנים הלכך ל"ש אם אמר פלוני בני יירש חצי נכסיי לא שנא אם אמר יירש כל
וגו' כלומר בכור אי אתה
נכסיי דבריו קיימין ואפי' אם כתב כן דלא שנא אם אמר ל"ש כותב כדמוכח לקמן בפירקין (דף קלג.) א"ר הונא שכיב מרע שכתב כל
יכול ליתן חלקו לאחר
הא לשאר בנים יכול ליתן
נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה וא"ל ר"נ גנבי גנובי למה לך אי סבירא לך כרבי יוחנן בן ברוקה אימא הלכתא
חלקם לאחר: אלא ההוא
כר' יוחנן בן ברוקה דשמעתך כר' יוחנן בן ברוקה קא אזלא. והא דאמרינן לקמן [קלא:] אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא
לא יוכל לבכר מיבעי ליה
לכדתניא אבא חנן כו'
אפוטרופא ואמרינן הוא הדין נמי לבנו דאם כתב לו כל נכסיו לא עשאו אלא אפוטרופא ה"מ כותב לשון מתנה או אומר לשון מתנה
דלכבודו איכוין להקנות לו נכסיו אבל לשון ירושה קנה הכל כדין תורה כדנפקא לן מביום הנחילו את בניו דבשלמא לשון מתנה איכא
למימר דהקנה לו הני נכסים להיותן בחזקתו כדין אפוטרופא שגם כשעשאו אפוטרופוס נתקיימה מתנתו שיש נותן מתנה גמורה ויש
שנותן מתנת אפוטרופוס אבל ירושה אינה יכולה להיות אלא אם כן קונה הנכסים קנין גמור דלשון ירושה משמע שקם תחת
המוריש לקנות נכסיו לגמרי ולהיות מוחזק בהן להיות שלו כמורישו אבל אם אינו אלא אפוטרופוס נמצא שלא הוריש לו כלום וגם
בהלכות גדולות מצאתי סייג לדבריי. והני מילי כשאין בכור אז יכול להנחיל כל נכסיו לאחד מהן אבל אם יש בכור אינו יכול להנחיל
חלקו לאחד מהן כדנפקא לן לקמן [ע"ב] מלא יוכל לבכר ג): ביום הנחילו. והוה מצי למכתב ביום שינחלו בניו: לכל מי שירצה. מבניו
הן להרבות לו מאחיו הן להורישו הכל. ולשנויא קמא דמשנינן לעיל דפליג רבי יוחנן בן ברוקה אפי' באחר במקום בת איכא
ואפי' הראוי ליורשו יורש קרינא ביה: מלא יוכל לבכר נפקא.
למימר נמי דמהכא נפקא ליה ובניו לאו דוקא אלא יורשיו (ג)
דהכי משמע בכורה לא יוכל להעביר מבכור ולהנחיל לאחרים
אבל שאר נכסיו
בלא חלק בכורה יכול להנחיל אחד מבניו:
לא