יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קלא.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ושמע
מינה אפי' בבריא נמי. אפי' בלא תנאי ב"ד דהכי
ואל תגמרו. לדון
מיניה אלא כפי שדעתכם נוטה דאין לו לדיין אלא
צו א מיי' פי"ב מהל' זכיה
א) סנהדרין ו: נדה כ:,
ב) כתובות נב:, ג) [שם נה.],
ומתנה הלכה ב ועי'
מה שעיניו רואות כדתניא במס' נדה בשילהי פ"ב (דף כ:) רבי ראה
משמע המשנה לא כתב לה חייב מפני שהוא תנאי ב"ד
ד) [שם], ה) [לעיל עט: וש"נ],
במ"מ ופ"ו מהלכות נחלות
אבל כתב לה אפי' בלא תנאי ב"ד חייב דבבריא נמי קאמר אמר
דם בלילה וטימא ראה ביום וטהרו המתין שעה אחת (ב) וראהו
ו) [ב"מ ו:], ז) כתובותנב, ח) צ"ל
הל' ד ועי' במ"מ סמג עשין
לח, ט) [דהי"ב יט], י) [דף נב:],
צו טוש"ע חו"מ סי' רפא
ליה והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואם כן אפי' כתב
חזר וטימא אמר אוי לי שמא טעיתי ומקשינן ודאי טעה דתניא לא
כ) [צ"ל אחר ד"ה האי סברא],
סעיף ה:
לה ע"כ לא קנו אלא משום תנאי
יאמר חכם אילו היה ח) לא היה
צז ב ג מיי' פי"ב מהל'
ל) [גי' רש"א ומ"מ], מ) [כ"ה
בדפו"י], נ) אינו בפי' שלנו [אבל
ב"ד וה"נ אע"ג דבבריא לא קנו
טמא אלא אין לדיין אלא מה שעיניו
אישות הלכה ב ופי"ט
מגמר נמי לא תגמרו מיניה דאין לדיין
א)
הלכה א סמג עשין מח
איתא בע"ב בפירשב"ם העקרי],
❖
הכא קנו משום דהוי תנאי ב"ד א ומכל
רואות (ג) והוא הדין לדבר התלוי
אלא מה שעיניו רואות בעי רבא בבריא
ס) צ"ל לאחר שאתגייר],
טוש"ע אה"ע סי' סט סעיף
בסברא דאין לו אלא מה שלבו רואהו
מקום שפיר קאמר ליה רבי נתן
א וסעיף ב וסי' קיא סעיף א:
היאך כי קא"ר יוחנן בן ברוקה בשכ"מ דבר
צח ד מיי' שם פי"ט הלכה
ובפרק קמא דסנהדרין [ו:] נפקא לן
לרבי שניתם משנתכם כר' יוחנן בן
אורותי הוא אבל בבריא לא או דלמא
ט סמג שם טוש"ע
גליון הש"ס
א
ברוקה דאית לי' דמהני ירתון בשכ"מ
מועמכם בדבר המשפטט) עמכם בדבר
אה"ע סי' קיא סעיף יג:
אפילו בבריא נמי אמר ליה רב משרשיא
צט ה מיי' שם פי"ב הל"ב
גמרא תנאי ב"ד שאני. עי'
ולהכי הכא אפילו בבריא קנו משום
עמכם במשפט אין לו לדיין אלא מה
רשב"א בחי' גיטין דף יג ד"ה
ופי"ט הל"ו וסמג שם
לרבא תא שמע דאמר לו רבי נתן לרבי
❖
שעיניו רואות: בבריא היאך. בריא
תנאי ב"ד דאילו לרבנן כיון דבעלמא
אמר אמימר:
טוש"ע שם סי' סט סעיף א
❖
שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקה דתנן
וסעי' ב וסי' קיב סעיף א:
לא מהני לישנא דירתון אפילו בשכ"מ
שאמר פלוני יירש שדה פלונית מי
ב)
לא כתב לה בנין דיכרין דיהוין ליך מינאי
לא ה"ל למתני הכא ירתון אפילו
אמר ר' יוחנן בן ברוקה דקני כיון
ב
הגהות הב"ח
דראוי ליורשו: בר אורותי. ראוי
משום תנאי ב"ד אלא יסבון מבני חרי ב
רבינו גרשום
אינון ירתון כסף כתובתיך יותר על חולקיהון
(א) גמ' חייב שהוא תנאי ב"ד
להוריש מיד שהולך למות וקרינא ביה
א"ל אביי משום דקא מפיק ליה בלשון
דעם אחוהון חייב (א) שתנאי ב"ד הוא ואמר
ואמר לו: (ב) רשב"ם ד"ה ואל
שאין לו לדיין אלא מה שעיניו
ג
ביום הנחילו את בניו [דברים כא]: דאמר
ירתון פירוש אע"ג דלא קנו אלא
תגמרו וכו' המתין שעה אחת
רואות. כלומר לפי מה שנראה
לו רבי יסבון תנן
ואמר רבי ילדות
ג)
חזר כצ"ל ותיבת וראהו נמחק:
לי באותה שעה חתכתי שמא
ליה ר' נתן לרבי. שסידר המשנה:
משום תנאי ב"ד לפי שאין אדם
(ג) בא"ד שעיניו רואות וה"ה.
בשעה אחרת היה נראה לי
היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי אלא
שניתם משנתכם. אתם שבארץ
מקנה לדבר שלא בא לעולם מ"מ יש
נ"ב והתם משני מעיקרא
בענין אחר: בעי רבא. הא
דקיימא לן בנין
דכרין לא טרפא
אחזקיה בטמא כו': (ד) תוס'
דקאמר ר' יוחנן בן ברוקה
ד
ד)
ישראל: כר' יוחנן בן ברוקה. דאמר
להוכיח דבבריא נמי אמרינן דאי לא
ד"ה ושמע מינה וכו' ולזה
אם אמר על מי שראוי ליורשו
ממשעבדי אי סלקא דעתך יסבון תנן
אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו
אמר בעלמא בבריא לא הוה ליה
במתנה וכל לזה בירושה
דבריו קיימין בשכיב מרע
ולזה במתנה אפילו רבנן מודו
קאמר דבר אורותי הוא אבל
אמאי לא טרפא ממשעבדי אלא ש"מ ירתון
קיימין [לעיל קל.]: ר' נתן בבלי היה:
לתנא לאפוקי בלשון ירתון משום
ולעולם וכו' בבריא בעלמא
בריא דלא בר אורותי הוא
ששניתם. בכתובות לא כתב לה
תנאי ב"ד כיון דלא מהני בעלמא
תנן מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא
ואפ"ה שפיר קאמר לרבי:
דאין נוהג ליתן ירושה כל זמן
(ה) בא"ד לא הוה ליה למיתני
לאשתו בכתובתה בנין דיכרין דיהוו
אלא הוה ליה למיתני יסבון וליתקנו
שהוא בריא לא אמרינן דבריו
ג
ר' יוחנן בן ברוקה ושמע מינה אפי' בבריא
❖
ירתון כיון דלא מהני:
קיימין אלא על יורשו ממש:
ליכי מינאי אם תמותי בחיי ואירש
דליטרוף ממשעבדי או יהיה תנאי
אמר ליה רב פפא לאביי בין למאן דאמר
אמר ליה ר' נתן לרבי שניתם
כתובתיך בניי הזכרים שתלדי לי הם
ב"ד שלא יטרוף אלא מבני חרי אלא
במשנה כר' יוחנן בן ברוקה.
יסבון ובין למאן דאמר ירתון הא אין אדם
דבריא מורית מי שראוי
מוסף רש"י
יירשוה לאחר מותי יתר על חלקם
ודאי בבריא נמי אמר הדר אמר
ליורשו דתנן לא כתב לה
מקנה דבר שלא בא לעולם ה) ואפי' לר'
שיחלקו עם אחיהם שיהיו לי מאשה
אביי לאו מלתא היא דאמרי דתנן כו'
יותר על חולקיהון דעם
בנין דיכרין דיהוון ליכי מינאי
מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא
אחוהון. בני אשה אחרת, אם
אינון ירתין כסף כתובתיך
אחרת: שהוא תנאי בית דין. שבית
והוה ליה לזה בירושה ולזה (ד) במתנה
תמותי בחיי ואירשך יטלו בניך
יותר על חולקיהן דאית להון
לעולם הני מילי לדבר שישנו בעולם אבל
דין תקנו כתובת בנין דיכרין כדאמרי'
אפי' רבנן מודו ולעולם ר' יוחנן בן
כתובתיך, ונפקא מינה שמא
(מאם אחרת) [דעם] אחוהון
מרובה היא או שמא יהו בני
כו' והא בריא הוא וקאמר
לדבר שאינו בעולם לא אלא $ תנאי בית
בכתובותי) כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו
ברוקה לא אמר בבריא בעלמא
אשה האחרת מרובים ובניך
אינון ירתון יותר: אמר ליה
כבנו דאם נותן לבתו אינו יוצא מזרעו
ל)וא"כ שפיר קאמר מ)[ר' נתן] לרבי שניתם
דין שאני הכא נמי תנאי בית דין שאני
מועטים וטוב להן שיטלו כתובת
רבי לר' נתן מהא לא תפשוט
אמן והמרובים כתובת אמן
דאין ירתון תנן אלא יסבון
משנתכם כרבי יוחנן בן ברוקה
אם בתו מתה קודם בעלה שירשו
א"ל משום דקא מפיק לה בלשון ירתון
ואפילו הכתובות שוות (כתובות
תנן. דמשמע במתנה ומתנה
דלדידיה כיון דירתון לחודיה מהני
בניה את כתובתה אחר מות אביהם
נב:). יסבון תנן. לשון בעל חוב
מצי למיתן לכל מאן דבעי
ו) הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי
❖
בשכ"מ בבריא נמי תנן ליה במתנה
והוא שיהא שם מותר דינר שלא
(שם נה.).
אפי' לנכרי אבל בלשון ירושה
דתנן לא כתב לה בנן נוקבן דיהויין ליכי
לא: והדר אמר רבי ילדות
ז)
ה
וירושה אבל לרבנן דאמרי לא מהני
תעקר נחלה דאורייתא כדאמרינן
היתה בי כשהעזתי פני בנתן
מינאי יהויין יתבן בביתי ויתזנן מנכסאי עד
ירתון לחודיה בעלמא כלל אפי'
התם אלמא מוריש האב לבן בין הבנים
הבבלי. דאמינא ליה יסבון
מוסף תוספות
דתילקחן לגוברין חייב שהוא תנאי ב"ד והוה
תנן. משום דלא מצינן למימר
בשכ"מ א"כ היכי תני ירתון אף ע"ג
כר' יוחנן בן ברוקה והיה לכם לשנות
א. [ו]רב פפא לא להקשות
יסבון דהא קי"ל כו' אמאי
לזה במתנה ולזה בירושה וכל לזה בירושה
דמהני ירתון משום דאיכא מתנה
משנתכם כדברי הכל ולא אליבא
אדר' נתן ואדרבי קא אתי
לא טרפא ממשעבדי: בשלמא
ולומר דלא כר"י בן ברוקה
אי אמרינן ירתון משום הכי
דיחידאה: ואמר ליה רבי יסבון תנן.
בהדיה מ"מ לא הוה ליה למיתני (ה)
ולזה במתנה אפי' רבנן מודו אמר ליה רב
אלא לומר דאפי' תמצא לומר
לא טרפא ממשעבדי דהא היה
ודברי הכל היא. הדר אמר רבי ילדות
דלא מהני כלל לחודיה אלא עם
נחומי ואית דאמר רב חנניה בר מניומי לאביי
דר"י בן ברוקה היא לא
קודם שטר שעבוד לקוחות
תשמע מינה מידי בבריא.
מהאי ירושה דאינו אלא לאחר
ושטות היה בי שהעזתי פני בנתן
המתנה אלא יסבון מבני חרי הוה
ד
ממאי
רשב"א. ב. [דל]רבנן כיון
מיתה. דאי ס"ד דיסבון תנן
הבבלי ודחיתיו בדבר שאינו דודאי
ליה למיתני ולעולם בבריא לא אמר
דלשון ירתון לא מהני בשום
אמאי לא טרפא ממשעבדי
ירתון תנן דהא קיימא לן דכתובת בנין דיכרין לא טרפא
ובקונטרס פי' משום דמפיק בלשון ירתון ואין זה מקנה לדבר
מקום, האיך תקנו רבנן
דהא הוה מוקדם שטר מתנה
נ)
בלשון הבאי שאינו כלום.
זה משטר לקוחות ובדין הוא
ממשעבדי ממה שמכר אביהן ואם יסבון תנן דמשמע לשון מתנה
שאין בעולם כיון שאין המתנה באה אלא לאחר מיתה ואז
רמב"ן. ג. כיון דאפשר
דטרפא. אלא ש"מ דירתון
הוה משמע מעכשיו ואם מכר לאחד (מהן) הוי טרפא ממשעבדי
הבנים כבר בעולם ובלא תנאי בית דין קנו ואין נראה דבריש מי שמת
לאומרו בלשון מתנה שהוא
תנן וש"מ בריא נמי דמאן
ברור. ריטב"א. ד. שמא
שמעת ליה דאית ליה כי האי
שהרי כל נכסיו משועבדים לכתובת אמן ואי מההיא שעתא חלה
(לקמן דף קמא:) אמר אימור דשמעת ליה לרבי מאיר כו' לדבר
ישמע השומע ויטעה לומר
סברא. אע"ג דלא כתב לה בנין
מתנתו הוה טרפא ממשעבדי אלא משום הכי אמרינן לשון ירתון
שאין בעולם מי אמר אף על גב דכשילדה כבר העובר בעולם:
דבתרתי בי דינא איתקון וכר'
דיכרין אינון ירתון יותר דמצי
❖
יוחנן ממש. ריטב"א.
מורית בשכיב מרע ר' יוחנן בן
דלשון ירושה אינו אלא לאחר מיתה משום הכי לא מטרפא
דלמא ברוקה דאמר אם אמר על מי
ממשעבדי דלא חלה עד לאחר מיתה על כרחין ירתון תנן ויפה הקשה לי ר' נתן: מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא. יתור לשון
שראוי ליורשו דבריו קיימין
וש"מ אפי' בבריא קאמר: הא
הוא דלא צריך: כ) ושמע מינה אפילו בבריא קאמר. ואפילו תנינן יסבון ממילתיה דר' נתן דאמר שניתם כר' יוחנן איכא לאוכוחי
פי' רשב"ם העקרי
אין אדם מקנה דבר שלא בא
דבבריא קאמר ר' יוחנן ומיפשטא בעיא דרבא לגמרי ולא האריך כל כך אלא כדי לסיים דבריו של רבי ור' נתן דהוה מקשה לרבי איכא
בבריא היאך. מי אית ליה
לעולם. כגון הני בנין דכרין
לר"י בן ברוקא בין בבריא
למימר דתני יסבון וסבירא ליה דטריף ממשעבדי ורבי שסתם כריב"ב משום דהכי סבירא ליה כדאמרינן לעיל [קל:] אמר ר' זריקא אמר ר'
דאכתי לא באו לעולם. אלא
בין בשכ"מ שמנחיל לבניו כל
מאי אית לך למימר דלא תקשי
אמי אמר ר' חנינא א"ר ינאי אמר רבי הלכה כר' יוחנן בן ברוקה: האי סברא. דריבה לאחד ומיעט לאחד בלשון ירושה כי הכא שיורשין
מה שירצה (המקום חלק כדי
אמאי מקנה לרבנן בנין דיכרין
כתובת אמן והמותר של שתי כתובות חולקין: אמר ליה רב פפא לאביי. רב פפא לאו אבעיא דרבא קאי דהא איפשיטא אלא אמאי
לכתוב בו שתי מלות וצ"ל או
דלא באו לעולם הואיל ותנאי
רק בשכ"מ) כדמורית קרוב
ב"ד הוא ושאני הכי מבעלמא
דקאמר ליה רבי לרבי נתן וה"ק למה ליה לרבי למימר לרבי נתן יסבון תנן לאוקומי מתני' לדברי הכל וכי תנינן נמי ירתון דברי הכל
למות וקרינא ביה ביום הנחילו
דבית דין אית להו א) בחוב
היא דהא בין למ"ד יסבון תנן בין למ"ד ירתון תנן איכא לאקשויי אמאי קניא האי מתנה כלל הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
את בניו [דברים כא] שראוי
עלמא לא קנה דבר שלא בא
להורישם לאלתר: דאמר לי' ר'
לעולם. הכי נמי האי מצי
ובשעת נשואין לא באו הבנים לעולם שהוא מקנה להם כתובה ואפילו לר' מאיר דאמר [קידושין סב:] אדם מקנה כו' הני מילי לדבר שישנו בעולם
נתן לרבי. שסידר את המשנה:
אמר להני בנין דיכרין ירתון
דכיון דהמקבל בעולם יכול הנותן לשעבד עצמו לו שיתן לו מה שיקנה לו אבל הכא לא מצי משעבד נפשיה: אלא תנאי בית דין
שניתם משנתכם. אתם שבארץ
או יסבון יותר על חולקיהון
ישראל ההיא משנה דכתובות
הכא שאני משום דבית דין
שאני. דאלים תנאי ב"ד משום דהפקר ב"ד הפקר להקנות אפי' לדבר שלא בא לעולם והכא נמי אלים תנאי ב"ד ואע"ג דאמרי
דלקמיה וסתמתם כר' יוחנן
גזרו הכי אבל בעלמא (לא)
רבנן דלשון ירושה בעלמא לא קני הכא קני ואפילו כרבנן אתיא מתניתין: א"ל משום דמפיק לה בלשון ירתון. הא דלא קאמר
בן ברוקא דאמר אם אמר
בבריא אחר לא ומהכא לא
על מי שראוי ליורשו שיירש
תפשוט עדיין דהל' כר' יוחנן
ליה הכי משום דהוה א"ל ר' נתן ומפני מה הנחת' לשון יסבון ותנית' לשון ירתון אלא משום דלבך נוטה אחר ר' יוחנן בן ברוקה
נכסיו דבריו קיימין ויפסיד
בן ברוקה אפי' בבריא: אמר
ומשום הכי א"ל יסבון תנן והדר מתחרט רבי בעצמו משום דכי הוה מקשי ליה אמאי שנית' ירתון מצי אמר ליה משום הכי שנינן
שאר בניו את חלקם ולא
ליה אביי איכא למשמע מהכא
יפה עשיתם דשבקיתון רבנן
ירתון לומר דלא טרפא ממשעבדי: לאו מלתא היא דאמרי. דודאי לא היה צריך רבי לומר יסבון תנן דבלא שום דיוק מתני'
דהלכתא כותיה מדקא מפיק
ועבידתון כריב"ב. ולפי שר'
ליה תנא בלשון ירתון דמצי
אפי' כרבנן אתיא דהא קתני בסיפא דההיא משנה דכתובות אע"פ שלא כתב לה בנן נוקבן וכו' ומיתזנן מנכסיי אחר מיתתי
נתן עלה מבבל קאמר לרבי
למימר יסבון וקתני ירתון ש"מ
כדא"ר אלעזר בן עזריה לקמן וזה לשון מתנה בסוף אפילו רבנן מודו כדתנן במתניתין
כתב לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע
משנתכם: לא כתב לה. לאשתו
אם אמר על מי שראוי ליורשו
[ע"ב]
[לעיל קכו:]
בכתובתה בין ראשונה בין
דבריו קיימין אפי' הבריא בלא
בין בסוף דבריו קיימין ואוקימנא [לעיל קכט:] אפילו בשני בני אדם ושני שדות ובלבד שיהא תוך כדי דבור והכא שתי תקנות הללו כיון דבבת
שניה: בנין דיכרין כו'. בנים
כתובה והל' כר' יוחנן בן
אחת תקנו הוי כמו תוך כדי דבור והאי דקתני לשון ירתון לאשמועינן ממתניתין דרבנן מודו אפילו בשני בני אדם ושתי שדות:
זכרים שתלדי לי ירשו לאחר
ברוקה. והדר אמר אביי לאו
מותי את כתובתיך שאירש
מילתא היא דאמרי הא דבעינא
ממאי לתרוצי הא מתני' דבנין דיכרין
ממך אם תמותי בחיי והם
ירשוה ממני לבד חלק נחלה שירשו בנכסי הנותרים עם אחיהם שיש לי [צ"ל להם] או שיהיו לי מאשה אחרת והיינו כתובת
כר' יוחנן בן ברוקה דאפי' כרבנן דפליגי עליה דר' יוחנן בן ברוקה מתוקמי מתני' דבנין דיכרין משום דקתני סיפא לא כתב לה
בנין דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו [כתובות נב:] שהרי אפי' תמות בחיי בעלה יירשוה בניה אחר מות אביהם: חייב
בנן נוקבן כו'. הוי ליה לזה לבנין דיכרין בירושה דקאמר אינון ירתון ולבנן נוקבן במתנה דקאמר להו אינון יתבון בביתי ומיתזנן
שהוא תנאי ב"ד. דתנאי ב"ד כאילו כתוב בשטר הכתובה דמי. אלמא מוריש האב לבן בין הבנים יותר מכדי חלקו כר"י בן
מנכסיי ב) דהאי מתנה הראוי' אפי' לרבנן דפליגי עליה דר' יוחנן בן ברוקה מודו דדבריו קיימין הואיל דקא יהיב נמי בההוא כתובה
ברוקא דהא לרבנן תנן אם אמר משום ירושה לא אמר כלום ובכאן ירתון תנן: וא"ל. לר' נתן: אנן יסבון תנן. דהיינו לשון
מתנה לבנתיה ולא הוה כוליה בלשון ירושה:
מתנה ומשום הכי דבריו קיימין אבל ירתון לא תנן והיינו כרבנן: הדר אמר רבי ילדות ושטות היתה בי שהעזתי פני. להשיב
תשובה שאינה לר' נתן שאמרתי לו יסבון תנן אלא ודאי ירתון תנן: דהא קי"ל כתובת בנין דיכרין לא טרפא ממשעבדי. משום
א) אולי צ"ל דב"ד אית להו רשות להקנות טפי אף דבעלמא לא קנה וכו'. ב) נראה דצ"ל דבהאי ירושה אפי' לרבנן וכו'.
דהך ירושה לא נפלה קמייהו עד לאחר מיתת אביהם ואינן יורשין מה שמכר אביהן בחייו: ואי ס"ד יסבון תנן. הא מתנה
משעת נתינה הוא דקניא ואמאי לא טרפא ממשעבדי הא קדמא לכל מאן דזבין ויהבן: אלא ש"מ ירתון תנן. ויפה הקשה ליה ר' נתן. ואיכא למימר דר' נתן דהוה מקשה לרבי הוה תני יסבון וס"ל דטריף ממשעבדי ור' שסתם כריב"ב הא סבר דבלשון
ירושה ירבה לאחד וימעט לאחד כיהכא שיורשין כתובת אמם והמותר על שתי כתובות חולקין ביניהן דאילו היכא דליכא מותר דינר על שתי הכתובות לא תקינו כתובת בנין דיכרין כדאמרינן בכתובות [צא.] משום דמיעקרא נחלה דאורייתא מיהו להכי
אהני כתובת בנין דיכרין שאפילו אם הכתובה האחת כפלים בחברתה וגם לזו בן אחד ולזו בנים הרבה יירש היחיד [כתובת] אמו הגדולה ואלו בין כולם יירשו כתובת אמם הקטנה והמותר יחלקו חלק כחלק. וש"מ אפי' בבריא נמי דהאי בריא הוה כי
כתב לה ירתון דמשעת נשואין הוא דאתני לה הכי: א"ל רב פפא לאביי. לעולם לא תפשוט מהכא דאמר ריב"ב אף בריא דבין למ"ד כו': ובין למ"ד יסבון. ר' נתן: הא אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם. והני בנים עדיין לא באו לעולם דהא בתחילת
נשואין הוא דמתני לה הכי: הני מילי לדבר כו'. כדקתני הרי את מקודשת ס) על מנת שאתגייר כו' [קידושין סב.] דהאשה והאיש באו לעולם: אלא. להכי ירתי הנהו בנים בתנאי זה הקודם ללידתן: דתנאי ב"ד שאני. הפקר ב"ד גבי ממון הפקר: ה"נ.
אפי' רבנן מודו דאע"ג דאמר ירתון והוא בריא קנו דתנאי ב"ד שאני וכ"ש ר"י בן ברוקה אבל היכא דליכא תנאי ב"ד לא
מהני לשון ירושה אלא בשכ"מ. והאי דקאמר ר' נתן שניתם משנתכם כר' יוחנן ב"ב [צ"ל לאו] משום דריב"ב
ס"ל דמהני לשון