קלא:
יש
נוחלין
פרק
שמיני
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממאי דבחד בי דינא איתקון. דליהוו
בתוך כדי דבור דלמא בתרי בי דינא איתקון ולא קאי האי אהאי כלל ולא מהני לשון מתנה דזה
ק
א) כתובות מט., ב) לקמן קמד.
א מיי' פי"ב מהלכות
קנ: גיטין יד., ג) רש"ל מ"ז לפי'
אישות הלכה יד [והל"ב
אזה: לא ס"ד. דבתרי בי דינא איתקון: אף הבנות אינן נזונות אלא לאחר מיתת אביהם. ובחייו אין כופין אותו לזון את בניו
רשב"ם, ד) [דרבא רש"ש], ה) זו
ופי"ט שם הל"י] סמג עשין
❖
כדאמרי' בכתובות [דף מט:] אלא כפינן ליה אסיתא בציבורא וליקו ולימא עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני: דילפי' תקנה מתקנה.
מח טוש"ע אה"ע סי' עא
פירוש אחר. רש"ל,
סעיף א [וסי' קיב ס"א]:
דכיון דבחד בי דינא תקון להו ולא מפורש בתקנות חילוק בין זו לזו מסתמא בחד ענין תקנינהו
אבל אי בתרי בי דינא איתקון דלמא
קא ב מיי' פ"י מהל' זכיה
חד בי דינא קאי אמחיים וחד אלאחר
ומתנה הל' ד סמג
גליון הש"ס
דלמא בתרי בי דינא איתקון.
מיתה והיכי יליף האי מהאי: לעולם
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ממאי דבחד בי דינא איתקון דלמא בתרי
רשב"ם ד"ה ואשה אצל בני
רמו סעיף יב וטוש"ע אה"ע
אימא לך בתרי בי דינא איתקון. ואין
פירוש דספיקא הוי אי
בי דינא איתקון לא סלקא דעתך דקתני
סי' קז סעיף א:
כו' מיתורא דקרא את אביך.
❖
קב ג ד מיי' שם הל"ב
כאן תוך כדי דבור ומשו"ה אצטריך
עי' כתובות דף קג ע"א וצ"ע:
אמר בבריא אי לא ולר"י נראה
רישא זה מדרש דרש ר' אלעזר בן עזריה
א)
וסמג שם טוש"ע חו"מ
למימר לר' יסבון תנן ומיהו תקנתא
דבבריא נמי אמר מדאמר רבי נתן
לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים יירשו
שם
סעיף ד וטוש"ע אה"ע
מתקנתא ילפינן דבי דינא בתרא מעין
שניתם משנתכם כר' יוחנן בן ברוקה :
שם סעיף ז:
א
הגהות הב"ח
והבנות יזונו מה הבנים אינן יורשין אלא
קג
ה מיי' שם הל"ו וסמג
בי דינא קמא תקינו דלא תקשי
למחצה
(א) גמ' בכולהו לא קנו לבר:
שם טוש"ע חו"מ שם
לאחר מיתת אביהם א אף בנות לא יזונו אלא
תקנתא אתקנתא דלא לימרו מ"ש
(ב) רשב"ם ד"ה ה"ג לה וכו'
סעיף ט:
קד
לאחר מיתת אביהן אי אמרת בשלמא בחד בי דינא איתקון היינו דילפינן
ו מיי' שם הלכה ז סמג
בנו הקטן מאי מי אמר:
תקנה זו דכתובת בנין דיכרין דלאחר
(ג) ד"ה הג"ה פרישה אחרת
שם טור שו"ע אה"ע
תקנה מתקנה אלא אי אמרת בתרי בי דינא איתקון היכי ילפינן תקנה מתקנה
מיתה קכתב בה ירתון ומ"ש זו
מצאתי וישר בעיני בנו ואחר
שם סעיף ח:
קה ז מיי' שם הל"ה וסמג
כגון וכו' שתכבדנו אשתו ה"ג
דאיתקנא מחיים ומיהו בעיא דהכא
ד)
ממאי דלמא לעולם אימא לך בתרי בי דינא איתקון ובי דינא בתרא תקון כבי
❖
שם טוש"ע אה"ע סי'
בנו ואשתו:
איפשיטא ממילתיה דר' נתן כדפרישית
דינא קמא כי היכי דלא תקשה תקנתא אתקנתא: אמר רב יהודה אמר
קז סעיף ב:
ב)
קו ח מיי' שם הלכה ג ועי'
ואע"ג דרבי כר' יוחנן בן ברוקה ס"ל
שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו
ב
ג
במ"מ ובכ"מ ובל"מ
מוסף תוספות
כדאמרינן לעיל [קל:] א"ר זריקא אמר ר'
וסמג שם טור שו"ע חו"מ
הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו הקטן מאי איתמר רב חנילאי
חנינא א"ר ינאי אמר רבי הלכה כר'
סי' רמו ס"ו:
א. עיין רשב"א באריכות,
בר אידי אמר שמואל אפילו בנו קטן המוטל בעריסה פשיטא בנו ואחר
קז ט מיי' שם הלכה ד ועי'
והוא דלא כתוס' בע"א ד"ה
ד
ה
יוחנן אפ"ה קאמר יסבון לאוקומי
❖
בהנ"ל וסמג שם טוש"ע
וש"מ.
❖
אחר במתנה ובנו אפוטרופוס ( אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפוטרופוס)
מתניתין דברי הכל: הכותב כל
ג) ו
אה"ע סי' קז ס"א:
אשתו ארוסה ואשתו גרושה במתנה איבעיא להו בת אצל הבנים ואשה אצל
נכסיו לאשתו. בלשון מתנה: לא עשאה
ז
פי' רשב"ם העקרי
אלא אפוטרופא. דאומד הדעת הוא
האחים ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא
בכולהו לא
מוסף רש"י
ירושה בבריא והא [צ"ל דהא]
דאין אדם מניח את בניו ונותן את
קנה לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה רב עוירא משמיה דרבא אמר
(א)
אפי' שכ"מ כה"ג לא קני
זה מדרש דרש ר' אלעזר בן
הכל לאשתו ולא נתכוין אלא לעשותה
שהרי עדיין לא באו לעולם
עזריה. ביום שמינוהו נשיא
ח בכולהו קני ט לבר מהאשה אצל האחין ואשה אצל
בני הבעל
אלא הכי קאמר לי' ר' נתן
אפוטרופא כדי שיחלקו לה בניו כבוד
(כתובות מט.). בכרם ביבנה.
בעי
לר' נהי דמן הדין לא קנו
על שם שהיו יושבין שורות שורות
משום דאוקי אבוהון נכסי ברשותה
הני בנים כתובת בנין דיכרין
. הבנים יירשו
ככרם (שם)
לפרנסם מהם כפי אומד דעתה ויהיו כפופים לה.
ולקמן מני לה מהני תלת מילי דשוינהו רבנן
כהלכתא בלא טעמא דדברי נבואה הם
שהרי עדיין לא באו הבנים
והבנות יזונו. שתי תקנות תקנו
לעולם ועוד דבריא הוה ולא
ב"ד בתנאי כתובה, הבנים יירשו
בפ' מי שמת [קמד.] לפי שאנו מניחין מה שכתוב בשטר בהדיא שנתן לה הכל לילך אחר אומד דעתנו. ובשכיב מרע מיירי ורבא בעי לקמן
מהני לשון ירושה בבריא אפי'
כתובת בנין דכרין, דתנן
[קלב.] בבריא היאך ומשו"ה נקט לה הכא וכן הא דתנן התם דלקמן נמי משום דרבא בעי עלייהו נמי בבריא היאך [שם:]. ודוקא כל נכסיו דליכא
לריב"ב אלא בכח ב"ד הוא
במתניתין בנין דכרין דיהויין ליכי
דקא קנו מיהו לא היה להם
מינאי אינון ירתון כסף כתובתך
שיור לא במקרקעי ולא במטלטלי אבל אי איכא שיור קנתה ומיהו הכותב נכסיו לאחר שאין בו אומד הדעת שאינו חש כל כך לכבודו
לדון דין לתקן תנאי שלהם
יתר על חולקהון דעם אחוהון,
אמרי' לקמן דאם כתב לו כל נכסיו אם מת קנה הכל דכיון דלא שייר מידי צואת שכיב מרע היא זו שהיה ירא למות והוו דבריו
לפי דברי ריב"ב ולהזכיר לשון
והיינו הבנים יירשו כתובת בנין
ירתון בתנאי שלהם דדמי [אולי
דכרין, והבנות יזונו, בנן נוקבן
ככתובין וכמסורין: ה"ג לה לכולה פשיטא בנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו הקטן מאי א"ר חנילאי בר אידי אמר שמואל
צ"ל דאי משום דלא] טרפא
די יהויין ליכי מינאי אינון יהווין
אפילו קטן המוטל בעריסה פשיטא בנו ואחר אחר משום מתנה ובנו משום אפוטרופא אשתו ארוסה ואשתו גרושה משום מתנה
ממשעבדי יתקנו נמי בתנאי
יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד
ב"ד דלא תטרוף [אולי צ"ל
איבעיא להו בת אצל הבנים ואשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא בכולהו לא קנו לבר מאשתו ארוסה
דתיבגרון או עד דתלקחון
דתטרוף או דפי' דיאמרו יסבון
לגוברין (שם). מה בנים אינן
ואשתו גרושה ורב עוירא משמיה דרבא אמר בכולהו קנו לבר מאשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל בעי רבא בבריא היאך וכו'.
יורשין. כתובת אמן, אלא
ויאמרו בפירוש דלא תטרוף]
והכי פירושו פשיטא בנו גדול שכתב לו כל נכסיו לא עשאו אלא אפוטרופא דרוצה הוא שיחלקו לו אחיו כבוד שהרי חייבין בכבודו
ממשעבדי: א"ל. אביי לעולם
לאחר מיתת אביהם. דהא
פשטינן מינה דאמר נמי
אינון ירתון תנן (שם). לא
כדאמרינן (כתובות קג.) ואת [שמות כ] לרבות אחיך הגדול ואומד הדעת הוא שלכבודו נתכוין. בנו (ב) קטן מי אמר כיון דקטן הוא אינו חש לכבודו
ריב"ב בבריא כדאמרן מעיקרא
עשאה אלא אפוטרופא.
ולמתנה איכוין או דלמא אף בנו קטן רוצה לכבדו: אפילו קטן המוטל בעריסה. רוצה הוא בכבודו ולא עשאו אלא אפוטרופא: פשיטא בנו
ודקשיא לך הא אין אדם מקנה
להכניס ולהוציא ואע"פ שכתבו
דבר שלא בא לעולם כו' ומתוך
לה בלשון מתנה לא קנאתן, ואין
ואחר כו'. כלומר פשיטא לי שהכותב כל נכסיו לבנו שקרוב לו יותר מכל קרוביו ורוצה בכבודו יותר או הכותב כל נכסיו לאחר דלא
קושיא זו באת לומר תנאי
טעם בדבר אלא כך תקנו והפקר
חייש לכבודו כלל בהני שנים פשיטא לי דאחר במקום בנים משום מתנה דלכבודו לא חייש אלא להקנותו לתת לו במתנה דאם לעשותו
ב"ד שאני ומתוך כך דחית
ב"ד הפקר (גיטין יד.) או: דאנן
דלא תפשוט מהכא הקושיא
סהדי דלא עקר נחלת הבנים ולא
אפוטרופא נתכוין בשביל שאין בניו יודעין בטיב משא ומתן היה לו לומר בפירוש אני עושה אותו אפוטרופא ולא היה לו לכתוב לשון מתנה.
אינה קושיא והתירוץ אינו
נתכוין אלא שיכבדוה הבנים
ובנו במקום הבנים משום אפוטרופא. ולא גרסי' אשתו ובנו אשתו משום מתנה ובנו משום אפוטרופא דהא שמואל אמר דהכותב כל נכסיו
דלא שאני הכא משאר תנאין
מתוך שאוכלין על ידה (לקמן
❖
דעלמא דמשום דקא מפיק
קמד.).
לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ובאשה במקום בנים הוא דמיירי והא דלא קאמר נמי אשתו פשיטא משום אפוטרופא היינו משום דקאמר
בלשון ירתון קא מקני להו
לה שמואל בהדיא אבל בנו ואחר וכל הני דלא איירי בהו שמואל בהדיא הדר נקיט לפרושינהו כן נראה בעיני. וי"מ בנו ואחר שנתן להם
אע"פ שלא באו לעולם דהא
ביחד לשניהן כל נכסיו ואין נראה בעיני דא"כ אמאי בנו משום אפוטרופא והלא הוא נותן מחצה לזה ומחצה לזה והאי אחר היאך יזכה בכל
עכשיו לא מקני להו מידי אלא
רבינו גרשום
הכי קאמר בנים אשר יולדו
הנכסים ובנו אמאי יהיה אפוטרופא והלא לא כתב לו כל נכסיו ואם יש לפרשה במתנה לשניהן ביחד הכי מפרשינן אחר משום מתנה וזכה
לי הם יירשו נכסי לכשאמות
ממאי דבחד בי דינא בחד
בחצי הנכסים שכתב לו ובנו משום אפוטרופא לאחיו בההוא חצי נכסים שכתב לו דכיון דליכא שיור לבנים שהרי לאחר נתן חצי הנכסים ולא
וכשימות כבר ישנן בעולם
זימנא איתקון. הני תרתי תקנתי
וההיא שעתא הוא דאתי וליכא
בנין דכרין ובנן נוקבן דמצית
נשאר לפניו כי אם החצי שכתב לבנו הרי הוא כמו שכתב לו כל נכסים שיש לו דמי ולא עשאו אלא אפוטרופא ומיהו לא נהירא לי כלל
הכא שום שינוי וחידוש יותר
למימר להאי במתנה ולזה
דלא דמי לסיפא דקאמרי' אשתו ארוסה ואשתו גרושה במתנה דההיא ודאי או או קתני וה"ה להך רישא: בנו ואשתו לא גרסי'. ומיהו הדין כך
משאר תנאים דנצטרך למימר
בירושה ובעית לאוקמי משנה
תנאי ב"ד שאני אלא בבריא
זו אפי' כרבנן. דלמא בתרי
נראה בעיני כתב לאשתו במקום בנו בההיא קאמר שמואל בהדיא לא עשאה אלא אפוטרופא. כתב לבנו במקום אשתו חזינן אם יש לזה הבן
והאי דקתני מפני שהוא תנאי
בי דינא איתקון ולא בחד
אחין לא עשאו אלא אפוטרופא כדי שיכבדוהו אחין כדאמרי' לעיל אפילו קטן המוטל בעריסה ואפילו במקום אשתו דהיינו אמם קאמרינן
ב"ד לאו משום דתנאי ב"ד
זימנא ומאן דתקין כתובת
שאני אלא ה"ק אע"פ שלא
ואם אין לו אחין ודאי משום מתנה כתב לו דליכא למימר משום אפוטרופסות דאינו רוצה שתכבד האם את הבן דאדרבה הוא רוצה שהבן
בנין דיכרין דירתון סבר משום
כתב האי תנאי כמי שכתב
דמצי לאורותי לכל מאן דבעי
יכבדנה כדאמרי' הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא: אשתו ארוסה או אשתו גרושה. מודה שמואל דבמתנה יהיב לה דכיון
דמי מפני שכן הוא תנאי ב"ד
ולעולם הלכה כר' יוחנן בן
שצריך לכתוב ואם לא כתב לא
דלא גייס בהו לא חשש בכבודן אלא מתנה הוא רוצה ליתן להן: (הג"ה. בנו ואחר כגון בנו ובן בנו שמת שהוא ראוי ליורשו כמו
ברוקה. והיכי ילפי' תקנתא
(ג) ה)
הפסידה בכך ולעולם התנאי
מתקנתא דהאי איתקנא בהאי
בנו והוא אחר אצל בנו או כגון שקיבל עליו לזון את בן אשתו אם כתב נכסיו לבנו פשיטא דלא עשאו אלא אפוטרופא דרוצה שיכבדו אותו
עשוי כהלכתו דקני לשון ירתון
בי דינא ואידך בהאי בי דינא
בן בנו או בן אשתו אבל אם כתב לבן בנו או לבן אשתו וכל שכן לאחר בעלמא אמרי' דלא חש לכבודו ונתכוין למתנה. אשתו
בבריא ולעולם בין בבריא בין
דלמא לעולם אימא לך בתרי
בשכיב מרע מהני לשון ירושה:
בי דינא איתקון ובי דינא בתרא
ואחר שהן בביתו אם כתב לאשתו משום אפוטרופא דרוצה הוא שיכבדוה אחרים אבל אם כתב לאחר ודאי למתנה נתכוין דאינו חש
הדר אמר אביי לאו מילתא היא
איתקון בנן נוקבן כעין דתקון
שתכבדנו אשתו. נ"ל בנו ואשתו אשתו משום אפוטרופוס ובנו משום מתנה דאדם רוצה שיכבדו בניו את אשתו אפילו אינה אמם שהן חייבין
דאמרי. דודאי ליכא למפשט
בי דינא קמא לבנין דכרין.
מהכא מידי דהאי דקתני ירתון
ולהכי ילפינן תקנתא מתקנתא
בכבודה דדרשינן (שם) את אביך [שמות כ] לרבות אשת אביך וכ"ש זו שהיא אמם אבל אשתו אינו רוצה שתתבזה לכבד את בניו: אשתו ארוסה ואשתו גרושה
בבריא לשון מתנה איכא בהדה
ולהכי אצטריך לאוקמי בתרי
במתנה. דאינו חושש לכבודן זו מפני שגירשה וזו מפני שלא הכניסה עדיין. ע"כ): בת אצל הבנים. כיון דאנו רואין דחוששין לענין נכסים מועטין
כדמפרש ואזיל דתנן כו' והלכך
בי דינא כי היכי דלא קשיא
קני לדברי הכל כדקתני מתני'
תקנתא לתקנתא. דאי אמרת
דאמרי' [לקמן קלט:] הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים אלמא דחיישינן ליקרא דבנות מיקרא דבנים ואיכא למימר דעשאה אפוטרופא או דלמא הני מילי
[לעיל קכו:] כתב בין בתחלה
בחד בי דינא איתקון הוי
לענין חזרת פתחים אבל כי האי גוונא שיכבדוה בניו לא חש לכבודה: ואשה אצל האחין. שאין לו בנים ואב אלא אחין וכיון דאחיו אינן
בין בסוף מתנה דבריו קיימין
קושיא מאי שנא זו בירושה
אבל ירתון גרידא בבריא לא
חייבין בכבוד אשתו כלל אינו חושש שיכבדוה ומתנה הוא דיהב לה או דלמא כיון דאשתו כגופו דמיא רוצה שיכבדוה ואפוטרופא שויה:
וזו במתנה. אבל כי מוקמינן
קני לא לרבנן ולא לריב"ב:
בתרי בי דינא לא הויא קושיא
ואשה אצל בני הבעל. דלא הוו ליה בנים ממנה דנימא אפוטרופא שויה כדי שיכבדוה בניה שחייבין בכבודה אבל יש לו בנים מאשה אחרת
דתנן לא כתב לה כו'. סיפא
דהני סברי הכי והני סברי הכי.
ואינן חייבין בכבודה כל כך אלא $ מיתורא דקרא את אביך לרבות אשת האב וכל מי שאינן חייבין בכבודו אינו מקפיד אם אין מכבדין אותו
דהך משנה דלעיל היא. וקס"ד
ולעולם ר' יוחנן בן ברוקה היא
דבפעם אחת נתקנו בב"ד
ולא רבנן: הכותב כל נכסיו
חושש ולמתנה איכוין: אמר רבינא משמיה דרבא כולהו. הנך חמש
וגם היא לא תקפיד אם לא יכבדוה אלו והלכך גם הבעל אינו
תנאין הללו ירושת כתובת בנין
לאשתו. בלשון מתנה ודאי
נשים לא קנו לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה: ורב עוירא
משמיה דרבא אמר כולהו. הנך חמש נשים קנו לבד מאשה אצל
דיכרין ומתנת מזון הבנות
לאו משום דיהיבנא ניהלה
דהוו לשון ירושה לזה ולשון
אלא כדי לעשותה אפוטרופא
אחין ואשה אצל בני הבעל. ובסברות בעלמא פליגי ובת אצל
הבנים לבדה איכא בינייהו לרבינא לא קניא לרב עוירא קניא:
מתנה לזה ומוקמינן לעיל
מחמת קרובות וחביבות שהיה
בעי [קכט:] דאפילו בשתי שדות
מחבבה עשה לה כן כדי
ושני בני אדם בתוך כדי דבור קני: ומיתזנן מנכסי. לאחר מיתתי. ולשון מתנה הוא זה שהרי אינן ראויות ליורשו אלא הבנים והבנות
שיחלקו לה כבוד היורשין ולא קנתה כי אם שיעור כתובתה וכי האי גוונא אם כתב לבנו הגדול פשיטא דלא עשאו אלא
יזונו כדתנן לקמן במי שמת [קלט:] אבל מחיים אינו חייב לזון את בניו ואין כופין אותו אלא הכי אמרינן ליה ידור [צ"ל ירוד] ילדה
אפוטרופא שינהגו בו אחים כבוד. ולא קנה אלא כאחד מן היורשין: בנו קטן מאי. אם כתב לו כל נכסיו דליכא למימר לשום
אבני מתא שדייה בכתובות [מט:]: [צ"ל לזה בירושה]. כתובת בנין דיכרין כדקתני ירתון: ולזה במתנה. לבנות: אפי' רבנן מודו. כדקתני
אפוטרופא דלאו בר הכי שינהגו לו כבוד מאי מי אמרינן דקנה או לא: פשיטא אם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר ודאי בנו דקרוב
מתני' כתב בין בתחלה בין בסוף בין באמצע וכו' ואוקמה רב ששת [קכט.] אפי' בשתי שדות ושני בני אדם ואוקמן כוותיה לעיל
דעתו אצלו עשאו אפוטרופא לאחר לשום מתנה הכי נמי מפרשי' גבי אשתו ואחר: אשתו ובניו משום דאינו קרוב דעתו אצלו
[שם:] והלכך הך משנה דכתובת בנין דיכרין דבריא הוא ולעולם לא פשטינן מינה אי אמר ריב"ב בבריא או לא. ור' נתן דהוה אמר
יותר א) מאותו: אשתו ארוסה ואשתו גרושה אשתו ארוסה לא קרובה דעתו גבה כולי האי דאכתי אין לבו גס בה. ואשתו
[ע"א] שניתם משנתכם כריב"ב איכא למימר דאלישנא דירתון קא קפיד דכיון דבע"כ מתנה היא דהא איכא בהדיה לשון מתנה למה
גרושה כבר נתרחקה אם כתב לה כל נכסיו ודאי משום מתנה הוא וקני': אבעיא להו אי כתב כל נכסיו לבתו במקום שהיו
לי למיתני ירתון דדמיא מילתא דאליבא דריב"ב אתיא ומיהו לעולם אפי' ר' נתן מודה דדברי הכל היא דהאי ירתון לשון מתנה איכא
לו בנים מהו. מי אמרינן משום חביבותא הוא דכתב לה כדי שיחלקו לה בנים כבוד ועשאה אפוטרופא ולא קנתה או דלמא
בהדיה ומכל מקום אהני לשון ירתון לכמה דברים שלא יטלו כי אם לאחר מיתת האב ולא לטרפי ממשעבדי כדין ירושה: ממאי דבחד
משום מתנה מעליא הוא דיהבה ניהלה וקנתה והכי נמי אשה אצל האחין אם כתב לה כל נכסיו מהו. מי אמרינן אפוטרופא עשאה
בי דינא. הנך תרי תנאי ב"ד כתובת בנין דיכרין ומזון הבנות דנימא דמהניא מתנה דהאי להאי דלמא בתרי בי דינא איתקון ומעיקרא
כדי שיחלקו לה האחים כבוד או דלמא הואיל דאין חייבין בכבודה משום מתנה יהיב לה: ואשה אצל בני הבעל
איתקון כתובת בנין דיכרין בי דינא דמיתניא ברישא במתני' דכתובות ואע"ג דלא הוה בהנהו כתובות של אותו ב"ד הראשון אלא לשון
ירושה אפ"ה הוו קנו וש"מ דר' יוחנן אפי' בבריא דבר וכדתרצת לעיל משום דקא מפיק לה בלשון ירתון: בכרם. בבהמ"ד היו יושבין
שורות שורות כגפנים בכרם: בנים יירשו והבנות יזונו. כלומר הני שתי תקנות התקינו חכמים הראשונים שהבנים יירשו [כתובת]
א) נראה דצ"ל אשתו ובנו אשתו משום מתנה ובנו משום אפוטרופא משום דאינו קרוב דעתו אצלה יותר מבנו וכו'.