22/26

השותפין פרק

ראשון בבא בתרא

טו.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ועל

ידי שלמה ועל ידי בני קרח. לפי הספרים דגרסי שלמה צ"ל

חזקיה וסיעתו. בני דורו שהאריכו ימים אחריו: כתבו ישעיה. שהרגו

קלא א מיי' פי"ג מהל'

א) מנחות ל., ב) [שם איתא

חי], ג) [שם ליתא], ד) [ס"א

תפלה הלכה ו ועיין

דאסף הוה משלשה בני קרח והוא אביאסף ולספרים דל"ג שלמה

מנשה ו) ולא כתב ספרו שלא היו הנביאים כותבים ספריהן אלא לפני

ואימא יעקב דכתיב ביה

בהשגות סמג עשין יט

מותן: משלי קהלת. דכתיב בספר משלי (כה) אשר העתיקו אנשי חזקיה

לא הוי אסף אביאסף אלא אסף היה מן הלוים המשוררים וא"ת ולהנהו

ויזרח לו השמש ההוא

טוש"ע א"ח סי' תכח סעיף

מיבעי ליה שמש שבאה

ז [וברב אלפס פרק ד'

דלא גרסי ליה אמאי לא חשיב ליה הא כתיב (תהלים עב) לשלמה אלהים

וגו' ועל שחזקיה גרם להן לעסוק בתורה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף

❖

בעבורו זרחה בעבורו קא

דמגילה דף רע]:

צד:) נעץ חרב על פתח בית המדרש

משפטיך וגו' וי"ל דדוד אמרו והתפלל

כו'], ה) [לעיל יד:], ו) [יבמות

מט:], ז) [כלומר, רש"ש],

כו' נקרא הדבר על שמו: אנשי

על שלמה תדע דכתיב בסוף המזמור

ועל ידי שלשה בני קרח ירמיה כתב ספרו וספר

ח) בס"א: למקנטרים,

תורה אור השלם

כנסת הגדולה. חגי זכריה ומלאכי

כלו תפלות דוד וא"ת לספרים דגרסי

מלכים וקינות חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק

ט) כבת, י) [צ"ל בנו וכ"א

זרובבל ומרדכי וחבריהם: כתבו

שלמה הכתיב כלו תפלות דוד וי"ל לפי

בס"י], כ) [כדאיתא יבמות

1 וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְיָ

סימן) ישעיה משלי שיר השירים וקהלת אנשי

מט:], ל) [כך איתא ברש"י

בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְיָ:

יחזקאל. שנתנבא בגולה ואיני יודע

שסיימו דוד והא דכתיב נמי שיר

כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל

דהכא ובמנחות ל. אבל במגילה

דברים לד ה

המעלות לשלמה דוד כמו כן אמרו דכל

למה לא כתבו יחזקאל בעצמו אם לא

2 לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה

כא: ד"ה תנא כתבו דבר זה

ושנים עשר דניאל ומגילת אסתר עזרא כתב

בשם רש"י], מ) [סוף פ'

חמש עשרה מעלות דוד אמרן ויש

מפני שלא נתנה נבואה ליכתב בחוצה

הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד

❖

וירא],

אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם

ספרו ויחס של דברי הימים עד לו מסייעא ליה

ספרים דקא חשיב אברהם ואיתן

לארץ וכתבום אלו לאחר שבאו לארץ

וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:

לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא

דברים לא כו

וכן ספר דניאל שהיה בגולה וכן מגילת

האזרחי וגריס לקמן דקא חשיב אברהם

3 וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו

גליון הש"ס

מבבל עד שיחס עצמו ועלה ומאן אסקיה

אסתר ושנים עשר מתוך שהיו

וקא חשיב איתן והאמר רב איתן

יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים

גמרא מכאן ואילך כתב

נבואותיהם קטנות לא כתבום הנביאים

האזרחי הוא אברהם ומשני איתן

נחמיה בן חכליה אמר מר יהושע כתב ספרו

הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר

יהושע. עי' (מגילה) [מכות]

ירמיהו לו יח

בַּדְּיוֹ:

עצמם איש איש ספרו ובאו חגי זכריה

האזרחי דקא חשיב הכא יעקב וקשה

ושמונה פסוקים שבתורה תניא כמאן דאמר

דף יא ע"א: תוס' ד"ה פ"ה

4 וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים

ומלאכי וראו שרוח הקדש מסתלקת

להאי גירסא דמנא לן דדוד כתב ספרו

כו' דהא ירמיה. עיין

הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן

שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דתני'

א)

בתשובות נודע ביהודה מ"ת

עֶבֶד יְיָ בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר

שהיו הם נביאים אחרונים ועמדו

על ידי אברהם כיון דאיתן האזרחי

❖

חא"ח סימן קו:

יהושע כד כט

1וימת שם משה עבד ה' אפשר משה ב)(מת)

לאו היינו אברהם: ירמיה כתב

שָׁנִים:

וכתבו נבואותיהם וצרפו נבואות

5 וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת

וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה

ספרו וספר מלכים. והא דלא כתב

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס

קטנות עמם ועשאום ספר גדול שלא

הגהות הב"ח

בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר

מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י ואמרי לה

יאבדו מחמת קטנם: עד לו. עד

ישעיה דהיה קודם ירמיה ספר מלכים

יהושע כד לג

אֶפְרָיִם:

(א) גמ' עד כאן הקב"ה אומר

6 וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ

ר' נחמיה אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות

שייחס עצמו: מסייע לי' כו' עד שייחס

לפי שנהרג ולא היה בסוף מלכים

ומשה כותב כצ"ל ותיבת

כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה

עצמו. שכתב דברי הימים עד שייחס

ממנשה ואילך (לפי שנהרג) ואפילו

אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה אלא

אומר נמחק: (ב) רש"י ד"ה

וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר

ספרו לא כתב: חזקיה וסיעתו

ל"א הכי גרסינן למתניתא

בו את עצמו: ומאן אסקיה. מי סיימו:

הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים

עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב

(א)

וכו' בני קרח הוא. וגרסינן

מֵהָאָרֶץ: שמואל א כח ג

כתבו ישעיה. לפי שחזקיה גרם להם

תניא כמאן דאמר. כל ז) הך דקתני

כאן קא חשיב אברהם

7 מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי:

מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע

לעיל [יד:] יהושע כתב ספרו ושמונה

לעסוק בתורה נקרא הדבר על שמו

וקא חשיב איתן והאמר

תהלים פט א

כמו שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו

רב כו' ומשני איתן

8 מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק

פסוקים שבתורה אתיא כי האי תנא

אבל הוא לא כתבו שהרי מת קודם

האזרחי דקא חשיב הכא

יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו

יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב

דלקמיה דאמר נמי יהושע כתבן:

לישעיה דמנשה בן בתו הרג

י)

יעקב דכתיב ביה ויזרח

גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר

❖

עד

על הספר בדיו כמאן אזלא הא דא"ר יהושע

לו השמש הס"ד:

חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ:

לישעיה כ): לו. פירש ר"ח עד

דתניא. פלוגתא דתנאי בהאי וימת שם

ישעיהו מא ב

בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה

משה כו': כמו שנאמר להלן כו'. אכולה

פסוק ולו אחים בני יהושפט (דה"ב

9 לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל

מוסף רש"י

פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן לימא (ר"י

מילתא קאי דקאמר הקב"ה אומר

כא) ומסייע לרב שייחס עצמו ועלה

בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:

ג)

במדבר יב ז

ומשה כותב כמה שמצינו שהנביאים

שייחוס עצמו כתב לפני זה הפסוק

היא) ודלא כר"ש אפילו תימא ר"ש הואיל

אפשר ס"ת חסר אות

01 מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן

אחת. ומשה קורא לו

כותבים מפי רבם: יחיד קורא אותן.

וקשה לפירושו דהל"ל עד ולו בוי"ו :

מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ:

ואשתנו אשתנו: יהושע כתב ספרו והכתיב

ס"ת דכתיב לקוח את

איוב יט כג

פ"ה

דיחזקאל לא כתב ספרו לפי

כלומר אין מפסיקין בהן: לימא ר"י

11 וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי

הספר התורה הזה (מנחות

4 וימת יהושע בן נון עבד ה' דאסקיה אלעזר

היא. דאמר לא כתבם משה לפיכך

ל.). הקב"ה אומר ומשה

שהיה בחוצה לארץ. וקשה $דהא

מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי

והכתיב ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס

אומר וכותב. ומשה אומר

וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ

נשתנו משאר התורה ודלא כר"ש:

ירמיה נמי בחוצה לארץ היה שהלך

אחריו כדי שלא יטעה וכותב

וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל

שמואל כתב ספרו והכתיב ושמואל מת

הואיל ואישתנו. לכתוב בדמע אישתנו:

למצרים ונתנבא שם כמה נבואות ולא

. ומשה כותב בדמע.

הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי

(שם)

ולא היה אומר אחריו מרוב

דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא דוד כתב ספר

הָאֲדָמָה: שמות לג טז

ואימא יעקב כו' לא גרסינן לה:

מצינו שחזר יותר לארץ ישראל:

צערו (שם). כמו שנאמר

21 וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה

שמונה פסוקים שבתורה. ה"ר

תהלים על ידי עשרה זקנים וליחשוב נמי איתן

ל"א גרסינן [למתניתא] דלעיל [יד:]

(ב)

כו' מפיו יקרא אלי כו'.

גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי

שלא היה אומר אחריו משום

במניינא דעשרה זקנים דקא חשיב

משולם היה מצריך מכאן

אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא

האזרחי אמר רב איתן האזרחי זה הוא

דקינות הוו (שם). שמונה

לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא

אברהם ואיתן האזרחי ולא קא חשיב

לקרות לאחד אותן ח' פסוקים שלא

אברהם כתיב הכא 7 איתן האזרחי וכתיב התם

פסוקים שבתורה. מוימת

וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:

שם משה, יחיד קורא

בראשית כז לג

אסף דקסבר משלשה בני קרח הוא:

יקרא עמו שליח צבור ואין נראה

מי העיר ממזרח צדק [וגו'] קא חשיב משה

ד)

אותן. אדם אחד קוראן

31 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל

והא אמר רב כו'. גבי ויחכם מכל

לר"ת דהא כל התורה כולה נמי אחד

ואין מפסיק בינתים כדי

אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת

וקא חשיב הימן והאמר רב הימן זה משה

לעמוד אחר ולקרות (שם)

האדם מאיתן האזרחי וגו' (מלכים

קורא כדתנן במגילה (דף כא:) קראוה

עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ

כתיב הכא הימן וכתיב התם בכל ביתי

שלא להפסיק בפטירתו של

בִּכְלֵיכֶם וְהוִֹרידוּ לָאִישׁ

ה יא) איתמר וכן הך דהימן זה משה

שנים יצאו ואמר בגמ' תנא מה שאין

יסוד עולם (מחזור ויטרי

מִנְחָה מְעַט צ¢ רִי וּמְעַט דְּבַשׁ

נאמן הוא תרי הימן הוו משה כתב ספרו

אהימן דההוא קרא איתמר דכתיב ביה

כן בתורה ואומר ר"ת דיחיד קורא

סי' תיח). הואיל ואשתנו.

ל)

נְכֹאת

וָלֹט

בָּטְנִים

דנכתב בדמע, אשתנו.

וּשְׁקֵדִים: בראשית מג יא

ופרשת בלעם ואיוב מסייעא ליה לר' לוי בר

והימן וכלכל וגו' [דה"א ב]: תרי הימן הוו.

בלא הפסקה שלא יקראו שנים זה ד'

❖

משאר פסוקי דס"ת (שם)

וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי

לחמא דא"ר לוי בר לחמא איוב בימי משה

משכיל להימן האזרחי

הימן

פסוקים וזה ד' ומה שנוהגים עתה

[תהלים פח]

ה)

מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה

הֵם רֹעִים: בראשית לז טז

אחרינא הוה: ששנותיו כעץ. איוב

לקרוא שנים [בכל התורה] אומר ר"ת

היה כתיב הכא 01 מי יתן אפוא ויכתבון מלי

51 וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם

מוסף תוספות

שהאריך ימים רבים: משל היה. ללמוד

כדי שלא יתבייש מי שאינו יודע לקרות

וכתיב התם 11 ובמה יודע אפוא ואימא בימי

חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא

א. וי"ג עד ולו. ריטב"א.

בעצמו כענין שמצינו במסכת ביכורים

ממנו תשובות למקטרגים ח) על מדת הדין

רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְיָ עָשָׂה

יצחק דכתיב מי אפוא הוא הצד ציד ואימא

ב. שאין עומד עם הקורא

וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל:

ושאין אדם נתפס על צערו: איש היה.

(פ"ג מ"ז) דתנן כל מי שיודע לקרות

שליח ציבור שמחזן עליו.

דברים לג כא

בימי יעקב דכתיב 31 אם כן אפוא זאת עשו

61 אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ

אלמא הוה: אלא מעתה ולרש אין כל

שם. ג. כדי שלא יהא ניכר

קורא בעצמו ושאינו יודע לקרות מקרין

ואימא בימי יוסף דכתיב 41 איפה הם רועים

שיהושע הוא כתבן. ר"י

אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ

וכו'. וסיפיה דקרא ותהי לו ט)לבת:

לפניו נמנעו מלהביא ביכורים התקינו

מיגש. ד. ר"ל אמר איוב

הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא

לא ס"ד דכתיב מי יתן בספר ויוחקו ומשה

מי הוה. משום דכתיב ותהי:

שיהיו מקרין את מי שיודע לקרות ואת

לא היה, מחולפת שיטתיה

אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:

דר"ל, דתמן אמר ר"ל

איוב א א

הוא דאיקרי מחוקק דכתיב וירא ראשית לו

מי שאינו יודע לקרות והא דאמר

אימא

71 וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה

בשם בר קפרא בימי

בירושלמי במגילה רבי שמואל בר רב

כי שם חלקת מחוקק ספון רבא אמר איוב בימי מרגלים היה כתיב הכא איש

אברהם היה, והכא אמר

הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ

איוב לא היה, מאי לא היה,

אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם

יצחק על לבי כנישתא וחזא חזנא

היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב התם היש בה עץ מי דמי הכא עוץ התם

ביסורים שנכתבו עליו.

וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ

דקאים וקורא ולא קאי בר איניש תחתיו

בראשית רבה סוף פרשת וירא.

עץ הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין

וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:

❖

ה. אלא. שם.

במדבר יג כ

א"ל אסור כשם שנתנה תורה על ידי

על דורו כעץ יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב

81 וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם

סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על

כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר

לא היה ולא נברא אלא משל היה א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ

ידי סרסור אע"ג דמשמע שחזן עומד

רבינו גרשום

קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם

איוב שמו אלא מעתה 81ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה

בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל

אצל הקורא לא שיקרא עמו אלא יעמוד

ליום השבת שנאמר בשביל

וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ

וגו' מי הוה אלא משל בעלמא הכא נמי משל בעלמא א"כ שמו ושם עירו למה

ויקרא אותם שיש להם לקרות כדי

אדם הראשון ועל ידי [י']

תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:

זקנים הני דקא חשיב א)

שמואל ב יב ג

שתנתן תורה על ידי סרסור ועוד אומר

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו איוב מעולי גולה היה ובית מדרשו בטבריא

לבר מאדם הראשון הוו י'

ר"י דיכול להיות שקצת מסייע לו בנחת

והני י' כולהו קבוע

היה מיתיבי ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו

בו מזמוריהן: וסיעתו.

והא דמשמע במגילה שלא יקראו שנים

אימא

תלמידיו. וייחוס דברי

היינו שניהם שוין בקול רם:

הימים עד לו. כלומר הוא

איוב לא היה ולא נברא. האי לא סבר כריש לקיש דאמר בב"ר מ) ד איוב לא היה שבאו עליו יסורין ולא אמר הכתוב שבאו עליו ה להודיעך

חשב היחס בדברי הימים

מאדם הראשון עד עצמו:

כחו של איוב שאילו באו עליו היה יכול לעמוד בהן דאי סבר האי אמורא דאיוב היה בעולם א"כ מאי קאמר שמו ושם עירו

הואיל ואשתני. משאר תורה

שהללו כת' משה בדמע:

למה טובא איצטריך לאשמועינן מי הוא אותו צדיק שהיה יכול לעמוד באותן יסורין:

אשתני. נמי משאר תורה

בלעם

דיחיד יקרא אותו ולא שנים.

ולמאן דאמר יהושע כתבו להכי יחיד קורא אותו והיינו דלא כר' שמעון דאיהו אמר דמשה כתבו: תרי הימן הוו. בן בנו של שמואל: (עד שעשאה כסולת נקיה). רבא אתי לסיועי למאן דאמר איוב בימי משה הוה. שדומה לעץ נקי

מחטא: אלא משל היה. כמו שאמר שלמה יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ולא שממש הוה: שיצאו. מכלל דבימי משה הוה ולא מעולי גולה: לעולם מעולי גולה אימא שהיה כשיעור שהיו ישראל במצרים והכי הוא

א) נראה דרבינו גרס גם וע"י שלמה וכמו שהובא בתוס' ולפיכך הוצרך לומר דקחשיב י' לבד מאדם הראשון: