יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קלב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעי רבא בבריא. שכתב כל נכסיו לאשתו ולכל הני דאיירי שמואל אם כתב להם במתנה מהיום לגמרי אי נמי מהיום ולאחר מיתה מי אמרינן
קח א מיי' פ"ו מהל' זכייה
א) לקמן דף קמו: [תוספתא
דכתובות פ"ד], ב) פאה פ"ג
הלכה ד סמג עשין פב
מתנה גמורה היא דאי משום כבודה הא קאי הוא ויכבדוה מאימתו: דלישתמעון מלה מהשתא. לפי שיודעין שעתידין להיות כפופין לה:
❖
מ"ז [לקמן קנ:],
טוש"ע אה"ע סי' קז סעי' א
הכותב. במתנה: פירות נכסיו. שעכשיו בעין. אי נמי דאקני לה קרקע לפירותיה דאקני לה בגופא דארעא דקנייה: גובה. (ב) כל כתובתה
טוש"ע ח"מ סי' רמו סעיף
ד:
מן הקרקע דבשביל מתנה זו לא מחלה שעבוד כתובתה שעל הקרקע ואם כתב לה קרקע ופירות לגמרי מחיצתן או שליש או רביע גובה כתובתה
קט ב מיי' שם הל' ח וסמג
גליון הש"ס
מן השאר ולא זו אף זו קתני כתב לה
שם טוש"ע אה"ע סי'
למחצה לשליש ולרביע גובה
גמרא דניחא לה דתיפוק
פירות ואפי' קרקע ומיהו האי דקתני
קז סעיף ג:
בעי רבא בבריא היאך בשכ"מ הוא דניחא ליה
קי ג מיי' שם הל' א וסמג
עלה קלא. עי' לקמן דף קנ
❖
למחצה לשליש ולרביע בזו ואין צ"ל זו
כתובתה מן השאר.
דלישתמעון מלה אבל בבריא הא קאי איהו
ע"ב תוס' ד"ה ואלו:
שם טוש"ע ח"מ סי'
מיפרש' ולאו דוקא נקט כי האי סידרא
רמו סעיף א:
תימה מאי קמ"ל פשיטא ואומר ר"י
או דלמא בריא נמי ניחא ליה דלישתמעון
א
קיא ד מיי' שם הל' ח
הכא אלא משום דבכל דוכתא רגיל
דרבותא קמ"ל דכשנותן לה פירות וסמג שם טוש"ע
מלה מהשתא תא שמע הכותב פירות נכסיו
הגהות הב"ח
לומר כן: כתב כל נכסיו לאשתו. וקא
שדה אחת שתי שנים או שלש לא
אה"ע סי' קז סעיף ג:
לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה
קיב ה מיי' שם הלכה ט
(א) גמ' אין מתנתו מתנה
סלקא דעתך השתא אפי' במקום בנים
יוכלו היתומין לטעון ולומר שתטול
בידוע שאילו היה יודע:
ועי' במ"מ וסמג שם
לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר
דאמר שמואל לעיל [קלא:] לא עשאה אלא
כתובתה מאותה שדה שיש לה פירות
(ב) רשב"ם ד"ה גובה
טוש"ע אה"ע סי' קו סעיף
כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב
כתובתה מן הקרקע דבשביל
א וטוש"ע ח"מ סי' רמו
אפוטרופא והכא קאמר דקניא: ויצא
אלא גובה כתובתה משאר שדות שאין
❖
כצ"ל ותיבת כל נמחק ונ"ב
סעיף יג:
עליו שטר חוב. שקדם למתנה זו ומיהו
רבי אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על
לה בהן כלום לפי שרוצה ליטול כתובתה
ע"ל בדף זה ע"ב פירש הרב
לכתובתה לא קדם: תקרע מתנתה
דאינה גובה כ"א מותר
כתובתה וחכ"א ב תקרע כתובתה ותעמוד
מיד ובשדה שיש לה פירות אינה יכולה
❖
כתובתה וכו':
רבינו גרשום (המשך)
ותעמוד על כתובתה. דליפות כחה
ליהנות מכתובתה עד שתי שנים או
על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן ואמר
נכתבה מתנה זו לזכות במותר נכסים
לה מתנה ולא להפסידה
שלש שהן זמן פירותיה:
רבי יהודה הנחתום מעשה ואירע הדבר
הלכך אינה מועלת לה
מוסף רש"י
אבל היא לא מחלה שעבוד כתובתה
מכלל מתנה משום בעלי חובות
בבת אחותי כלה ובא מעשה לפני חכמים
שעל נכסים הללו בשביל מתנה זו
ועמד וכתב כל נכסיו
של בעלה ולא תפסיד
ואמרו תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן טעמא
לאחרים. כששמע שמת בנו,
בשביל מתנתה. אלא תקרע
שאם תיבטל מתנה זו בשביל בעל חוב
אך לא פירש שבשביל מיתת
מתנתה ותעמיד על כתובתה
דיצא עליו שטר חוב הא לא יצא עליו שטר חוב קניא ובמאי אילימא בשכ"מ
הקודם תחזור עליהם מכח שעבוד
בנו הוא עושה, אלא סתם נתן
ותגבה כתובת' מן הנכסים
(לקמן קמו:). מתנתו מתנה.
משום דשטר כתובתה קודם
והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופוס אלא לאו בבריא לעולם בשכיב מרע
כתובתה והלכך רוצה היא שתקרע
אחרי שלא פירש ותלה במיתת
לשטר חובו. וחכ"א לא
מתנתה: תקרע כתובתה. לאו דוקא
ורב עוירא מוקי לה בכולהו רבינא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה אמר
בנו, דלא אזלינן בתר אומדן
אזלינן בתר אומדנא אלא
❖
דעתיה (שם).
שהרי אינה מוחלת כתובתה בשביל
תקרע כתובתה ותעמיד
רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה
על מתנתה משום דאיכא
שום מתנה שנותן לה בעל דאי קנה
ונמצאת קרחת מכאן ומכאן למימרא דלא אזיל רב נחמן בתר אומדנא א)והתניא
למימר דמחלה כתובתה
נכסים אחרי כן תגבה מהן כתובתה
לבעל בשביל המתנה. ב)
רבינו גרשום
הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו
ואח"כ הוציא בעל חוב
כדאמרינן לקמן בשמעתין [קלג.] שהרי כך
דלאו אמן היא. מהו מי
שטר חובו שקדם שיעבודו
לאחרים ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה ר' שמעון בן מנסיא אומר ג אין
כתב לה דקנאי ודעתיד אנא למיקני
אמרינן הואיל דהני בנים
לשיעבוד מתנתה והוציא
מתנתו מתנה (א) שאילו היה יודע שבנו קיים לא כתבן ואמר רב נחמן
לא מחייבי בכבודה כולי
מידה הנכסים ונמצא קרחת
אבל מהנהו נכסים דיהיב לה מחלה
מכאן ומכאן מכתובה
האי משום מתנה הוא יהיב
הלכה כרבי שמעון בן מנסיא שאני התם $ דניחא לה דתיפוק עלה קלא
שעבוד כתובתה דמינייהו לא תגבי
ד
לה וקנתה או דלמא הואיל
וממתנה: מעשה ואירע
וכל דהו שייכי בכבודה
דבר. כענין הזה בבת אחותו
דכתבינהו ניהלה להנהו נכסים תנן התם הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו
כתובתה הואיל ובמתנת חנם באו
ב)ה
דכתי' כבד את אביך ואת
של ר' יהודה שהיתה כלה
לידה דאינה נותנת אל לבה שמא יבא
קרקע כל שהוא אבדה כתובתה משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה
אמך לרבות אשת אביך
ועשה לה ארוס כתובה
מן האירוסין ואחר כך
ודאי משום דינהגו לה יקרא
בעל חוב ויטרפם בחובו הלכך תקרע
כתובתה אמר רב במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא
עבד ועשאה אפוטרופא ולא
כתב לה נכסיו במתנה ומת
כתובתה לגבי הני נכסים שלא תטרוף:
קנתה: אמר רבא כולהו.
ובא מעשה לפני חכמים
שותקת רבי יוסי בר' חנינא אמר באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך
ותעמוד על מתנתה. אם אפשר לה
הני נשי לא קנו משום
שהוציא בעל חובו של ארוס
ומקולי
דעשאן אפוטרופא משום
שטר חובו ואמרו חכמים
להתקיים הלכך כיון דלא הויא מתנה
תקרע כתובתה ותעמיד
שיש להן חביבות וקורבית
נמצאת קרחת מכאן ומכאן ומיהו מחילה בטעות ליתא דההיא מתנה גמורה היתה באותה שעה דהא אי בעי בעל מצי מסלק ליה בזוזי וכדאמר
דעת: לבר מאשתו ארוסה
על מתנתה משום דאיכא
ואשתו גרושה. דלא יהיב
למימר דמחלה כתובתה
רבא בפסחים בפרק כל שעה (דף ל:) דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה: בבת אחותי כלה. כלתי אשת בני שכתב לה בני כל נכסיו ואח"כ בא
דעתיה לגביהו כולי האי:
על אותה מתנה ותעמיד
בעל חוב דבני לגבות חובו שקודם למתנה ומאוחר לכתובתה: קניא. ולא אמרינן עשאה אפוטרופא: אלא לאו בבריא.
ושמע
ורב עוירא אמר משמיה
על מתנתה כו'. אלא לאו
בבריא ואמרי' קניא משום
דרבא כולהו קנו. לשום
מינה דבבריא קניא דליכא למימר אפוטרופא עשאה דהא קאי הוא ובשכיב מרע איירי שמואל ולא בבריא: רב עוירא מוקי בכולהו.
דקאים ותפשוט מהכא
מתנה: לבד מאשה אצל
כדאמרינן לעיל [קלא:] כולהו קנו דהיינו בת אצל הבנים ואשתו ארוסה ואשתו גרושה וה"נ הך אשתו דקתני היינו אשתו ארוסה ואשתו גרושה
הבנים. דחייבים בכבוד
בעיא: לא לעולם בשכיב
אמן ואיכא למימר משום
מרע. ודקאמרת הא לא
ומיהו בבת אצל הבנים ליכא לאוקומה דהא אשתו קתני. ואי קשיא הא רבינא נמי באשתו ארוסה ואשתו גרושה מוקי לה כדמפרש לקמיה
אפוטרופא היא והכי נמי
עשאה אלא אפוטרופא ולא
וא"כ אמאי קאמר גמרא רב עוירא מוקי לה בכולהו לימא נמי רב עוירא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה דהא ליכא בינייהו אלא
אשה אצל בני הבעל דשייכי
קניא איכא דקניא ואיכא
בת אצל הבנים לחוד כדפרישית לעיל [קלא: ד"ה ורב עוירא] ובבת אצל הבנים ליכא לאוקומה דהא אשתו קתני תריץ משום דאמרן לעיל רב עוירא משמיה דרבא
דלא קניא. ורב עוירא
כל דהו בכבודה: בעי
רבא. הא פשיטא לי דהאי
מוקים לה לעיל בכולה
אמר כולהו קנו כו' [קלא:] הילכך נקט נמי הכא כי ההוא לישנא דלעיל: הכי גרסינן רבינא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה: אמר
דקאמר עשאה אפוטרופא
דקני משום מתנה לבד
ר"נ הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה. דלא תטרוף כתובה מהני נכסים אע"פ שקדמה לבעל חוב שהרי מחלה שעבוד אצלם
בשכיב מרע הוא. אבל
מאשה אצל הבנים ואשה
בבריא שכתב לה היאך.
אצל בני הבעל. ורבינא
משום דבאו לידה במתנה ומיהו אם קנה נכסים אחרי כן תגבה מהן כתובתה כדאמרי' לקמן בשמעתין. והא דאיצטריך ר"נ לפסוק
לא מוקים לה דקנו בכלהו
מי אמרינן שכיב מרע הוא
הלכה כחכמים היינו משום דאיכא לאקשויי דידיה אדידיה כדמקשי ואזיל ואשמועינן ר"נ דשינויא דקא משנינן דלא תקשי דידיה אדידיה
דעשאה אפוטרופא משום
אלא אשתו ארוסה ואשתו
דניחא ליה דלישתמעון
גרושה בלבד קנו כדפריש
שינויא הוא ואם לא אמר הלכה כחכמים הוה אמינא דס"ל כר"א כדמוכחא הך מילתא דלקמן: ומתמהינן ור"נ לא אזיל בתר אומדנא.
מלה בתר דימות עלייהו
לעיל ולעולם בשכיב מרע
דהא מאומד הדעת יש לנו לומר דלא מחלה שעבוד הני נכסים בשביל המתנה: מתנתו מתנה. שהרי לא פירש בשעת מתנה בשביל
דבנים דלינהגון בה יקרא
ומהא לא תפשוט לבריא:
למימרא דרב נחמן לא אזיל
אבל בריא הואיל דכתב
שאני סבור שמת בני אני נותן מתנה זו: יודע. היינו אומדנא אע"פ שלא פירש נמי כמי שפירש דמי: ומשני ה"נ בתר אומדנא
לה ודאי משום מתנה
בתר אומדנא. דלא אמרינן
אזיל ר"נ דקאמר תקרע כתובתה דניחא לה בהך מתנה משום דתיפוק קלא דאיהי מהימנא וחשובה גבי בעלה ומשום הכי כתב לה כל
הוא דכתב דאי משום
מסתבר לפי אומד דעתו
נכסיו ובההיא הנאה מחלה שעבוד כתובתה ואמרה אי אתי בעל חוב וטריף להני נכסי לא חיישינא: תנן התם. במס' פאה בסוף
דאפוטרופא הא קאים איהו
דהא מתנה כדי ליפות כחה
בחיים ואי חזא דלא נהגו
נתנה חוץ מכתובתה ולא
פ"ג (משנה ז). ומשום דבעי עלה רבא בבריא היאך נקט לה נמי הכא: הכי גרסי' לה הכותב נכסיו לבניו ולא גרסינן כל: וכתב לאשתו
כדי להחליש כח כתובתה
בה יקרא מצי לאכוחינהו
קרקע כל שהוא. ולא פירש אם לפרעון כתובתה אם לשם מתנה דאי לפרעון כתובתה הרי הוא כמו שפרע לה קצת כתובה וכ"ע מודו
שתמחול כתובה בשביל
אמאי לא תנהגו לה יקרא
לאמכון. או דלמא בריא נמי
מתנתה: והתניא. דאזיל
דמה שנתן לבניו אינו כלום דמשועבד היה לכתובתה: אבדה כתובתה. לא אבדה אבדה ממש שאם יקנה נכסים אח"כ תגבה מהן
ניחא ליה דלישתמעון מלה
בתר אומדנא: דתניא הרי
המותר כדלקמן דהא כתב לה דקנאי ודעתיד אנא למיקני אלא אבדה כתובתה מהני נכסים שאם לא יקנה הבעל נכסים אחרים
מהשתא מחיים כי היכי
שהלך בנו למדינת הים
דניחא ליה דלאחר מיתתו
כו' ר"ש בן מנסיא אומר
הרי הפסידה שמאלו שנתן לבניו לא תגבה עוד דנתרצית להם במתנה זו הואיל ונתן גם לה קרקע כל שהוא וכדמפרש טעמא ואזיל
אין מתנתו מתנה. משום
ינהגו לה כבוד ועשאה
וכגון שחלק להן ולה כל נכסיו אבל שייר אפילו חד דיקלא שלא חלק אותו אמרינן לקמן [קלג.] מגו דנחתא אדיקלא נחתא נמי אכולהו:
אפוטרופא מעכשיו: ת"ש
דאמידא דעתו למימר אילו
הכותב פירות נכסיו לאשתו.
היה יודע שבנו קיים לא
וקא פריך משום דכתב לה קרקע כל שהוא כו'. בתמיה: אמר רב במזכה להן על ידה. עסקינן שנתנה לו סודר שלה להקנות לבנים
במתנה גובה מן הקרקע
היה כותבן לאחרים. ואמר
כדקיי"ל (ב"מ דף מז:) בכליו של קונה דמוכחא מילתא מדקא משתדלא בזכיית הבנים וגם נתן לה קרקע כל שהוא ואינה מערערת
ששייר דהני פירות לא יהיב
רב נחמן הלכה כר"ש בן
מנסיא אלמא דאזיל בתר
לה משום כתובתה אלא
כלום כיון דאיכא תרתי ודאי נתרצית להם בלב שלם להיות קונין מתנה זו שלא תוכל לטרוף מהן כתובתה ומחלה להן השעבוד
משום מתנה: כתב לה הני
אומדנא. ומשני ודאי אזיל
שעל הנכסים הללו והפסידה כתובתה אם לא תמצא מקום אחר לגבות: ושמואל אמר. אפילו אין מזכה להו על ידה אלא שהיתה לשם
פירות למחצה או שליש או
בתר אומדנא והכא נמי בהא
בשעה שכתב נכסיו לבניו והיא שותקת דכיון דכתב לה קרקע כל שהוא נתרצית ושתיקה כהודאה דמיא אבל אם לא נתן לה כלום שתיקה
רביע. יהב לה במתנה גובה
איתתא דקאמר הלכה תקרע
כתובתה מן שאר פירות.
כתובתה וכו' דקא סברת
אינה אלא כדי לעשות נחת רוח לבעלה: רבי יוסי ברבי חנינא אמר. אפילו לא היתה שם ולא חלק בפניה אלא שאמר לשון זה כשכתב
דלא אזיל בתר אומדנא
והכותב כל נכסיו קרקע
לה ההוא קרקע כל שהוא טלי קרקע זו בכתובתיך והיא לא ערערה ודאי מחלה שעבודה משאר הנכסים. ואחרון אחרון מיקל:
ופירות לאשתו במתנה ויצא
אין ודאי אזיל בתר אומדן
עליו שטר חוב ר"א אומר
דעתה דידה (אזיל) דאמדינן
ומקולי דעתה למימר דניחא לה
תקרע מתנתה ותעמוד על
כתובתה וכתובתה קודמת לשטר חוב ואמאי [לא] תעמוד על מתנתה דאזלינן בתר אומדן דעתיה דהאי דיהיב לה כל
למירע ליה כתובתה בשביל כבוד שעושה לה דכותב לה כל נכסיו כדי שיצא לה קול שחשובה היא בעיניו
נכסיו משום הנאתה עבד. ולהרווחה סבר אי מציא למינקטינהו כולהו הרי מוטב ואם יבואו בעלי חובות שלי איני כל כך ומחלה לה כתובתה בשביל מתנה הלכך תקרע כתובתה ותעמוד על מתנה: תנן התם. במס' פאה: וכתב
רוצה שיאמרו לה מחלת כתובתיך בשביל מתנתיך ושטרינו קודם למתנתך משום דהא נתכוון להרווחה א) כולה כשנתן לה קרקע כל שהוא. דוקא כתב אבל אי לא כתב לא אבדה כתובתה משום דאיכא למימר דלא בעיא לצעורי
בעלה לא מיחה: במזכה להן על ידה. שתקבל לכל אחד חלקו שלא בפניהם היה וזיכתה לכל אחד ולא מיחת
אמרי' דמחלה כתובתה באותו קרקע כל שהוא: ושמואל אמר במחלק לפניה. כל נכסיו והיא שותקת מחלה.
א) אולי צ"ל להרווחה דילה. ב) נראה דצ"ל ואם אח"כ הוציא וכו' מוציא מידה הנכסים ונמצאת קרחת וכו'.
פי' רשב"ם העקרי
מהם כפי אומד דעתה ויהיו כפופין לה ומחדא מתלתא הלכתא בלא טעמא קא חשיב לה דדברי נבואה הם [לקמן קמד.] שאנו
בנין דיכרין והבנות ליהוו מיתזנן מניכסיה כדתנן בכתובות [נב:] הלכך ילפי מהדדי מה הבנים כו' דהא ירתון תנן אף הבנות כו'
סותרין את המתנה מדעתנו ולמימר דאפוטרופוס בעלמא שוייה. ודוקא כל נכסיו דליכא שיור לא במקרקעי ולא במטלטלי אבל
כדמפרש לעיל דמחיים לא כפינן ליה לאב אלא אומרים לו ידוד (צ"ל ירוד) ילדה כו' [כתובות מט:]: ובי דינא בתרא מעין בי דינא
איכא שיור קנתה. ודוקא אשתו אבל אחר שכתב לו שכ"מ כל נכסיו קיי"ל לקמן בפ' מי שמת דאם מת קנה הכל דכיון דלא שייר
קמא תקון דלא תקשי תקנתא אתקנתא. שיתמהו הבריות למה נשתנו זו מזו. והשתא לא איפשוט לן אי איירי ריב"ב בבריא אי
מידי צוואת שכ"מ היא זו שהיה ירא למות והוו דבריו ככתובין ומסורין: ה"ג לה לכולה כו' (כבדפוס) עד והכי פירושא פשיטא דאם
לא הלכך מספקא לן ומה שתפס תפס: הכותב כל נכסיו. כלומר הנותן במתנה. ובשכ"מ מיירי ולקמן בעי בבריא היאך ומשום
כתב כל נכסיו לבנו גדול לא קנה דלא עשאו אלא אפוטרופא לכבודו נתכוון שיחלקו לו אחיו כבוד בשביל שיהא אפוטרופוס בנכסיהם:
הכי נקט לה הכא והך נמי דאמרי' לקמן תנן התם הכותב כו' דבכולהו בעי רבא בבריא היאך: לא עשאה אלא אפוטרופא. דכיון
אפי' קטן המוטל בעריסה. לא קנה דאפוטרופוס שוייה:
דלא שייר לבניו מידי איכא למימר דלהכי כתב לה שיהו כל בניה מחלקין לה כבוד משום דאוקי אבוהון נכסי ברשותה לפרנסם