קלב:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכלל
דתנא קמא
כתיבה וקבלה בעי. ובקבלה גרידא מצי'
ומקולי כתובה שנו כאן. אכולהו קאי דשאר בעלי חובין לא אבדו
קיג א ב ג מיי' פ"ו מהל'
א) [כתובות קי: בכורות נב:],
❖
ב) פאה פ"ג מ"ז,
זכייה ומתנה הל' ט
למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ואם תאמר מנא ליה דבעי
בכך עד שיאמרו בפירוש אנו מוחלין השעבוד שעל הנכסים הללו
ועי' במ"מ סמג עשין פב
תרוייהו דלמא דבכתיבה גרידא סגי וי"ל דאם כן מאי אע"פ דקאמר
אבל בכתובה הקלו כדאקילו גבה נמי לענין זיבורית וכדמפרש טעמא
טוש"ע אה"ע סי' קו סעיף
א:
ר' יוסי דמשמע שבא להקל על דברי
תנא קמא דהא קבלה עדיפא
בכתובות (דף פו.) דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא
הגהות הב"ח
קיד ד מיי' שם הלכה י
❖
טוש"ע שם ס"ב: מכתיבה וא"כ רבי יוסי מחמיר טפי א
דניחא לה בכל דהו כדריש לקיש טב
(א) גמ' הכא פירא בעלמא
הוא: (ב) שם מטלטלי ודאי.
אלא ודאי ת"ק תרוייהו בעי וקשה דאי
למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אבל
ומקולי כתובה שנו כאן תנן ר' יוסי אומר
א)
ב)
נ"ב עי' פ' מי שמת דף ק"נ:
קבלה עדיפא מכתיבה אמאי איצטריך
שאר בעל חוב שעושה טובה ללוה לא
אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה אבדה
(ג) רשב"ם ד"ה או דלמא
רבינו גרשום
ר' יהודה למימר היתה שם ולא קבלה
מקילינן גביה דבשביל שהוא עושה
וכו' דמיבעיא ליה אי:
כתובתה מכלל דת"ק סבר כתיבה וקבלה בעי
(ד) ד"ה והכא פירא בעלמא
ומקולי כתובה שנו כאן.
טובה אין לו לאבד בחנם: ה"ג תנן
כיון דאמר קבלה ולא היתה שם
הוא דהא: (ה) תוס' ד"ה
וכי תימא כולה ר' יוסי היא והא תניא אמר רבי
דכולהו הני תנאי מקילין
❖
רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ
ורשב"ם נמי שפירש דרב נחמן כשמואל
מכלל וכו' ודייק דתנא קמא:
בכתובה וכולהו הני תנאי
יהודה אימתי שהיתה שם וקבלה עליה אבל
סברי אע"ג דלא קבלה עליה
שלא כתב לה אבדה כתובתה. וסיפא
אלא ששמואל אליבא דרבנן ורב נחמן
קבול גמור אותה קרקע אפי'
היתה שם ולא קבלה עליה קבלה עליה ולא
אליבא דר' יוסי קאמר דמהניא כתיבה
דהך היא במס' פאה. כתב לה אע"פ
הכי אבדה כתובתה: מכלל
מוסף רש"י
היתה שם לא אבדה כתובתה תיובתא דכולהו
דת"ק סבר כתיבה וקבלה
לחודה בלא קבלה אם כן אמאי נקט
שלא קיבלה לא גרסינן. קבלה עליה
ב
ומקולי כתובה שנו כאן.
מעליא בעי וכי תימא כולה.
שמחלה להם השעבוד בפירוש: מכלל.
תיובתא אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא
רבי יוסי קבלה אע"פ שלא כתב לה
כאן הקלו בכתובה וזו אחת
הא משנה דתנן התם ר'
מקולי כתובה (כתובות קי:
הוה ליה למימר כתב לה אף על פי
דשמעיה רבי יוסי לת"ק דבעי קבלה
יוסי היא ומשום הכי דסגי
שמואל הא ר' יוסי בר' חנינא מר מאי סבירא
❖
בכורות נב.).
בקבלה כל שהוא: והתניא
שלא קבלה דהוי חידוש יותר ואי הוה
גמורה עם הכתיבה דאם איתא
ליה א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין
א"ר יהודה אימתי. אבדה
א
אמר דכתיבה וקבלה שוין הן הוה
דכתיבה לחוד קאמר הכי הוה ליה
כתובתה בזמן שהיתה שם
הבנים אבדה כתובתה איתמר נמי אמר רב
וקבלה עליה כו'. אלמא
מוסף תוספות
אתי שפיר ודייק תנא קמא כתיבה
לרבי יוסי למימר אף על פי שכתב לה
(ה)
דלאו כולה ר' יוסי היא
יוסף בר מניומי אמר רב נחמן כיון שעשאה שותף
וקבלה בעי דאי מהניא כתיבה גרידא
לא אבדה כתובה אלא אם כן
א. וליכא למימר דלת"ק
ואתי הדר קושיין לדוכתה
בין הבנים אבדה כתובתה בעי רבא בבריא
מהניא כתיבה בלא קבלה
דאמרי' לעיל מכלל דת"ק
מאי אף על פי דקאמר רבי יוסי
קיבלה עליה וקשיא לכל הני דלעיל
אבל קבלה בלא כתיבה לא
כתיבה וקבלה מעליא בעי
היאך מי אמרינן בשכיב מרע הוא דידעה
דמשמע דאתא להקל הלא הן שוין:
דמוקי למילתיה בשותקת שלא נתרצית
מהניא ואתי ר' יוסי למימר
וקשיא לכולהו דאמרי דלא
דקבלה בלא כתיבה נמי
בעינן קבלה מעליא לדברי
דלית ליה וקמחלה אבל בבריא סברה הדר
בפירוש דהכי הוה ליה לתרוצי הכא
עיליתא
מהניא, דמלתא דפשיטא
הכל: כיון שעשאה שותף
במאי עסקינן בשקיבלה עם הכתיבה
קני או דלמא השתא מיהת לית ליה תיקו ההוא דאמר להו פלגא לברת
ב
היא דקבלה עדיפא
בין הבנים. דבהדי כתיבה
מכתיבה. שיטמ"ק בשם תוס'
דיקא נמי דקתני סיפא רבי יוסי אומר
נכסיו לבניו כתב לה קרקע
ופלגא לברת ותילתא לאיתת בפירי איקלע רב נחמן לסורא עול לגבי רב
הרא"ש. כי יותר יש הוכחה
כל שהוא וקבלה עליה
כו': וכי תימא כולה ר' יוסי היא.
חסדא אמר ליה כי האי גוונא מאי אמר ליה הכי אמר שמואל גאפילו לא הקנה
וגילוי דעת על המחילה
אבדה כתובתה: בעי רבא
ואשמעינן רישא דבכתיבת קרקע כל
במה שקבלה ונתרצית
בבריא. אי כתב כל נכסיו
לה אלא דקל אחד לפירותיו אבדה כתובתה אמר ליה אימור דאמר שמואל
בנתינת הנכסים לבניו מן
לבניו וכתב לאשתו קרקע
שהוא לחוד אבדה כתובתה ואשמועי'
הכתיבה שכותב לה קרקע
כל שהוא מהו. מי אמרינן
התם דאקני לה בגופה דארעא הכא פירא (א) הוא אמר ליה דמטלטלי קא אמרת
נמי בסיפא דאם קבלה אע"פ שלא
כל שהוא והיא שותקת על
שכיב מרע הוא דידעה
(ב) מטלטלי ודאי לא קא אמינא ההוא דאמר להו תלתא לברת ותלתא לברת
החילוק. רבינו יונה.
דלית ליה נכסים אחרים
כתב לה אבדה כתובה דאו הא או הא
ב. ומנא ליה לרשב"ם
לחוד מההיא קרקע קא
ותלתא לאיתת שכיבא חדא מבנתיה סבר רב פפי למימר לא שקלא אלא תלתא
בעי ומשום דבכתיבה לחוד מיירי
דכתיבה לחודה מהניא לר'
מחלה על אותו קרקע אבל
יוסי דהא לא שמעינן ליה
דבריא לא מחלה דסברה
אמר
רישא איצטריכו לתרוצי מה שתירצו:
אלא בקבלה דעדיפא טפי.
הדר קני נכסים אחרים
אמר רבי יהודה אימתי כו'. דברי תנא קמא אתא רבי יהודה לפרושי בברייתא היכי דמי האי כתב לה קרקע כל שהוא דקאמר ת"ק אבדה
שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש.
ומצינא למגבא כולה מיניה
או מיורשין. או דלמא
כתובתה ומוקי לה ר' יהודה בדאיכא קבלה והיתה שם בשעה שחלק לבניו דכיון דהיתה שם וקיבלה חזקה אין אדם רוצה שנותנין ממונו בפניו
השתא מיהת הא לית נכסים
ומחזיק את המתנה לקיימה אא"כ עושה בלב שלם וכדאמר בסנהדרין (דף כה.) אימתי דרבי יהודה לפרש דברי חכמים: אבל היתה שם ולא
ומחלה מכל וכל תיקו:
קיבלה עליה. אלא היתה שותקת: קיבלה עליה ולא היתה שם. מצי' למימר נחת רוח עשיתי לבעלי. אלמא מדרבי יהודה שמעינן דת"ק כתיבה
ההוא דהוה אמר תרתי
ברתא אית לי ואמר פלגא
וקבלה בעי: שותף בין הבנים. שכתב לה נמי קרקע כל שהוא מחלה ולא מצרכינן לכל הנך כחות דאמרי הנך אמוראי לעיל אלא בכתיבה
מנכסי לחדא ברתא ופלגא
בעלמא אבדה כר' יוסי דסגי לה בחדא או קבלה או כתיבה. ומצאתי בתשובות רבינו שלמה זקני זצ"ל דרב נחמן קאי בשיטת שמואל רבו דאוקמה
לאידך ותילתא לאינתת
[ע"א]
בפרי כי האי גוונא מאי.
במחלק לפניה והיא שותקת ואע"ג דאותביניה לעיל ה"מ משום דת"ק קבלה נמי בעי מיהו לרבי יוסי דסבר דסגי ליה בחדא בכתיבה בלא
מי אמרינן הואיל דלא יהיב
קבלה איכא למיפרך נמי כדלעיל משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה וצריך לשנויי לרבי יוסי במחלק לפניה והיא שותקת ורב נחמן
לה בגוף של קרקע לא
אבדה כתובתה או דלמא
כר' יוסי ס"ל דסגי ליה או בכתיבה או בקבלה וכיון דמחלק לפניה והיא שותקת לפיכך מוחלת שהרי עשאה שותף לחלקה חלק בפני עצמה בין
לא שנא: מי דמי התם
הבנים ומיגו דחשיבא ליה כאחד מבניו לחלק נמי לה חלק כמו שמחלק לבניו מתרצה לו ומוחלת השעבוד מן הנכסים ורב נחמן לפרש טעם לדברי
היכא דהוא הקנה לה דקל
חד לפירותיו מקנה לה
שמואל אתא: בבריא היאך. בריא שכתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא ועשאה שותף בין הבנים מי אבדה כתובתה או לא מי
בגופא דארעא דהא דקל
אמרינן בשכ"מ הוא דאבדה שעבוד כתובתה שעל הנכסים הללו דהא ידעה דלית ליה נכסים יותר וגם לא יהיו לו עוד שהרי ימות והלכך הוה
כגופא דארעא הוא הכא
לה לערער במתנה זו וכיון דשתקה ודאי נתרצית וקנו אבל בבריא לפיכך שותקת סברה הדר קני בעלי נכסים היום או למחר ואגבה מהם
תילתא לאיתת בפירי פירא
בעלמא הוא א) כלומר
כדכתיב בשטר הכתובה ודעתיד אנא למיקני ומה לי להכעיסו עכשיו עד שאראה אם יקנה עוד נכסים וכיון דמשום הכי שתקה לא אבדה
מטלטלי לא אמינא דודאי
שעבוד כתובתה מהני נכסי ותטרוף מהן היום או למחר: או דלמא השתא מיהא הא לית ליה. ולא מסקא אדעתה דלמא הדר קני וכיון
לא איבדה כתובתה: תלתא.
בריא הוה תלתא לברת
דלא מסקא אדעתה היה לה למחות אלא ודאי מדאישתיקא אודויי אודיא ליה ונתרצית וגמרה ומחלה להו שעבודה ומיהו אם יבואו לו נכסים
תלתא לברת. היא מחלן להן
היום ולמחר תגבה מהן כדלקמן [קלג.] שהרי חוב כתובתה לא מחלה אלא שעבוד כל הני נכסים שנתן לבניו מחלה ואהני מחילה דידה דלא
גוף הקרקע: שכיבא חדא
מבנתיה. בחיי אבוה: סבר
תטרוף עוד מהן כן נראה בעיני ועיקר דרבא פשיטא ליה דאילו קני נכסים גביא מינייהו כדלקמן. ואית דמפרשי דמבעיא (ג) אי גביא מנכסים
רב פפא למימר. לית להא
דקני למחר או לא וטעות דמילתא דמיפשטא לקמן [שם] לרב כהנא לאו אורחא דגמרא למימר תיקו והכי הוה ליה למימר מילתא דמבעיא
איתתא אלא דמעיקרא אע"ג
דהדר קנה בעלה שירש
ליה לרבא פשיטא ליה לרב כהנא דההוא דאמר להו תילתא לברת כו' כדלקמן דכה"ג אמר בפ' הגוזל עצים (ב"ק קה:) בעי רבא נשבע עליו מהו
מי אמרי' כו' מילתא דמיבעיא ליה לרבא פשיטא ליה לרבה דאמר רבה שורי גנבת כו': ההוא. שכיב מרע: דאמר להו פלגא לברת כו'. שתי
א) נראה דצ"ל אמר ליה
בנות היו וחלק להן כל נכסיו מקרקעי ותילתא דפירי נתן לאשתו. קס"ד השתא פירות מחוברין ולקמיה מוקי לה בתלושין: כה"ג. דלא
מטלטלי לא אמינא וכו'.
כתב לאשתו קרקע כל שהוא אלא פירות מאי מי מחלה שעבוד שיש לה על הנהו מקרקעי בשביל שעשאה שותף בין הבנות בחלוקת הפירות
שהבנות נטלו שני חלקים והיא חלק שלישי או לא הואיל ולא עשאה שותף בגוף הקרקע ותחזור ותטרוף מותר הכתובה מן הבנות ומיהו כל
כתובתה לא תחזור ותטרוף דהני פירות חשבינן לה בכתובתה כדאמרינן לקמן בפירקין (דף קלח.) תנו מאתים זוז לפלונית אשתי כראוי לה
נוטלתן ואת כתובתה ומפרשינן התם דמשום לישנא יתירא דקאמר כראוי לה נוטלתן לבד כתובתה אבל לא אמר כראוי לה ידה על העליונה
שאם אותן מאתים הוו יותר נוטלתן בכתובתה ואם כתובתה יתירה נוטלת כתובתה בין הכל: אלא דקל אחד. לאכול פירותיו עד שייבש האילן
ושוב אין לה בקרקע כלום והיינו דבר שבא לעולם אפי' לרבנן דפליגי אדר"מ דהא אקני לה בגוף האילן: אבדה כתובתה. שהרי עשאה שותף
בין הבנים בקרקע דהא יניקת קרקע אקני לה וה"ה לפירות מחוברין והאי דקאמר אילן לפירותיו לא למעט פירות מחוברין בלא אילן אלא
רבותא הוא דאע"ג דגוף האילן אינו שלה לכשייבש והשתא לית ביה פרי אפ"ה כקרקע דמי וכ"ש היכא דאקני לה פירות גופייהו שגדלו
כבר ומחוברין לקרקע: והכא פירא בעלמא (ד). דהא פירות תלושין מיבעי לן: מטלטלי לא קאמינא. דאבדה בכך דודאי לא אבדה
כתובתה דלא חשיבי לה ובמתני' קתני קרקע כל שהוא ולא מטלטלי אבל הייתי סבור דמחוברין בעית מינאי: ההוא. ש"מ: דאמר להו תילתא
לברת ותילתא לבתי השניה ותילתא לאשתי. דהיינו עשאה שותף בין הבנות ומן הדין אבדה כתובתה מהני תרי תילתי שנתן האב
לבנות שהרי מחלה להו שעבודה ולא תטרוף עוד מחוב כתובתה כלום אלא אם כן יקנה בעלה נכסים אחרים אחרי כן שהרי מנכסים הבאים
לא מחלה שעבוד שלה ואיתרמי מילתא דלא קנה נכסים אחרים אלא מהני נכסים עצמן חזר וקנה דשכיבא חדא מבנתא בחייו וחזר וירשה
סבר רב פפי
למימר. לית לה לאיתתא אלא תילתא דיהב לה בעלה דמהא תילתא דחזר וקנה לית לה מידי
שהאב יורש את בתו:
שהרי לא ממקום אחר
בא לידו אלא
מאותן נכסים עצמן של בנות
שכבר מחלה האשה שעבודה
עליהם והלכך לא
הדרי משעבדי לה:
א"ל