יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קלד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת כו'. ואם תאמר דאמר לקמן
ועבר
על דעת הנותן וגם ההקדש
לא חל וה"נ כיון שעברת על
קכג א מיי' פ"ז מהלכות
א) נדרים מח., ב) רש"ל,
ג) סוכה כח., ד) [עי' סנהדרין
נדרים הל' טז סמג
דברי המת המתנה אינה מתנה והחזרה אינה חזרה כי התם
בפירקין (דף קלז:) הא לך אתרוג במתנה ע"מ שתחזירהו לי
יא. שרש"ל מוחק זה],
לאוין רמב טוש"ע יו"ד סי'
דמתנה בטילה וגם ההקדש לא נתפס. ומיהו לא דמו דהתם פריש
החזירו יצא אע"פ שלא היה יכול להקדישו דכיון דאמר לי מידי דחזי
ה) פירוש והיא היא. רש"ל,
רכא סעיף ט:
קכד ב מיי' פ"ד מהל'
ו) [מעילה יז.], ז) [עולמות
ליה בהדיא ואינן לפניך אלא ע"מ שיבא אביו ויאכל בו אבל הכא
לי קאמר כדקאמר לקמן ויש לומר דהתם יכול להקדישו כל זמן
כמנין ש"י. רש"ל], ח) [דף
נחלות הל' א סמג
❖
סתמא קיהיב ליה ליונתן ולא פירש
שהוא בידו שלא יהנו אחרים ממנו א
מח:],
עשין צו טוש"ע חו"מ סי'
ע"מ שתהנה בהן אתה ולא בני הלכך
אבל הכא לא היה יכול להקדישו כלל
רעט סעיף א:
אם לאו אי אתה יכול
להוציא מה שהחזרתי
קכה ג מיי' שם הל' ח
לגמרי יהב ליה לעשות בה כרצונו
ולר"י נראה דלא תליא מתנה בהקדש
אמר הטיח עלי בן עוזיאל הטיח עלי בן
וסמג שם טוש"ע
הגהות הב"ח
והיינו דקאמר ליה כשם שאי אתה יכול
דאפילו אינו יכול להקדיש הויא מתנה
חו"מ סי' רפ סעיף ב:
עוזיאל (א) מעיקרא מאי סבר משום מעשה
קכו ד מיי' פ"ג מהלכות
(א) גמ' בן עוזיאל (מעיקרא
להחזיר מה שמכרתי דהתם מיהא
והכי פי' כל מתנה שאינה כו'
דבית חורון דתנן א) מעשה בבית חורון
מאי סבר) תא"מ ונ"ב ס"א
יבום הל' א סמג עשין
מודית לי דהא ע"מ ליהנות אני בהן
כלומר שגרועה כזאת שלא נתנה אלא
וכן פי' רשב"ם והוא סבר:
נא טוש"ע אה"ע סי' קנו
❖
באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה
(ב) תוס' ד"ה כל וכו' וקאמר
סעיף ו:
נתנם לי אי אתה יכול להחזיר מה
ע"מ שיאכל אביו ולאו דוקא נקט
❖
כיני מתניתין:
והיה משיא בנו ואמר לחבירו הרי חצר
שהחזרתי דבע"כ אין מתנה לחצאין
שאם הקדישה אינה מקודשת שהרי
וסעודה נתונין לך במתנה ואינן לפניך
דאם איני יכול ליתנה לבניו א"כ גם
לא היה יכול לעשות ממנה כלום ולא
תורה אור השלם
מוסף רש"י
[אלא כדי] שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה
אני בעצמי איני יכול ליהנות בהן
נתנה כלל אלא ע"מ שיאכל אביו
ב)
1 לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ
ויהא עון תלוי בראשו.
כדאמר גבי מעשה דבית חורון דכיון
כדאמרי' בנדרים (דף מח.) לחד
אמר לו אם שלי הן הרי הן מוקדשין
וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא:
❖
שיהא אביו המודר הנאה
משלי ח כא
דנתנה לו ליהנות ע"מ שלא יקדיש לא
לישנא דסעודתו מוכחת עליו ולא נקט
לשמים אמר לו לא נתתי לך את שלי
אוכל על ידו (נדרים מח.).
הוי מתנה כלל ה"נ אם איתא דלדעת
שאם הקדישה אלא משום דמעשה הכי
כל מתנה שאינה שאם
שתקדישם לשמים אמר לו לא נתת לי
הקדישה מוקדשת. שאינה
מוסף תוספות
כן עשה שלא יהא לי רשות ליתן
הוה אי לההוא לישנא דמפרש [התם]
ח)
כל כך ברשות המקבל, שאם
את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין
לבניו או לכל מי שארצה א"כ גם אני
משום דויתור אסור במודר הנאה
הקדישה אינה מוקדשת, אינה
א. דמ"מ לשעתה מתנה
❖
ושותין ומרצין זה לזה ויהא עון תלוי
מתנה (שם). ומשנה. כגון
היא. ר"ן נדרים מח.
לא אוכל למכור לאחרים או להקדיש
ובעלמא אע"פ שאינו יכול להקדישה
משנה וברייתא של ששה
בראשו אמרו חכמים א כל מתנה שאינה
אלא מאי אית לך למימר אמאי הויא
הויא מתנה וכן משמע בירושלמי
סדרים (סוכה כח.). גמרא.
זו היא סברא שהיו התנאים
שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה: תנו
רבינו גרשום
מכירתי מכירה והקדשי הקדש משום
דקאמר אההיא דכל מתנה שאינה
ג)
אחרונים מדקדקים בדברי
דלא פירש מידי וה"נ גבי חזרה הא
שאם הקדישה כו' ר' ירמיה בעי
רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן
הראשונים הסתומים לפרשם
ואם אין אתה יכול להוציא
וליתן בהם טעם, כמו שעשו
לא פירש מידי אבל גבי מעשה דבית
מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו
מה שמכרתי והקדשתי
שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה
האמוראים אחר התנאים,
משום דממון שלי הוא
חורון כיון דפירש פירש ושמאי לא
על מנת שלא יקדישנה כו' וקאמר
ד) כמשה רבינו שלשים מהן ראוים שתעמוד
שפירשו דברי התנאים
דלהכי מכרתי והקדשתי
הוה דייק מעיקרא אמכירה ואהקדש
במתני' כל מתנה שהיא
שלפניהן וקבעו בהן גמרא,
(ב)
תחלה כדי שתהא מוחזקת
להן חמה כיהושע בן נון עשרים בינוניים
ואותו דיוק שבימי התנאים
המתנה בידי כך אינך יכול
דמכר יהונתן והקדיש: הטיח עלי.
כמעשה בית חורון שהיתה בה
נקרא הש"ס (שם). הלכות.
להחזיר מה שנתתי להם
גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן
כמו הטיח דברים כלפי מעלה (תענית
ערמה אינה מתנה:
הלכה למשה מסיני, כגון גוד
דמאחר שהייתי מוחזק מה
רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן
ולבוד ודופן עקומה חציצין
שנתתי להם משלי נתתי ולא
דף כה.). כלומר השיבני דרך בזיון
ליורשו
מחיצין עשר נטיעות ערבה
משל אביהן ולא עברתי על
בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה
ונצחני ומלתא דבדיחותא הוא: והוא
וניסוך המים (שם). דקדוקי
דעת הנותן דכי היכי
תורה. ריבויי אותיות שבאין
דהקדשתי ומכרתי משלי
סבור. שמאי כדפרישית לעיל כן
ודקדוקי סופרים וקלין וחמורין וגזרות שוות ותקופות וגמטריאות ומשלות
לדרוש בהן ריבוים ומעוטים,
ה"נ החזרתי משלי: הטיח
נראה בעיני. וי"מ דאיונתן קאי שמכר
כובסים ומשלות שועלים שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי
כגון האזרח להוציא הנשים,
עלי. כלומר נצחני יונתן בן
שדקדקה התורה בלשונה
עוזיאל: מעיקרא מאי סבר.
והקדיש תחלה ולא רצה להחזיר
השרת ודבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי
לכתוב אות יתירה ללמד (שם).
הכי בעי מאי שנא מכר
לבניו
ולא נהירא. ואיכא ספרים
ודקדוקי סופרים. שהוסיפו
והקדיש קודם שהחזיר.
ורבא לקיים מה שנאמר 1 להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכי מאחר
דכתב בהו מעיקרא סבר: והיה
לדקדק אחר מעשה הבריות
משום דחשש למעשה בית
ה)
דקטן שבכולם כן גדול שבכולם על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן
ולהחמיר ולעשות סיג ואזנים
חורון: ויהא עון ביטול
משיא את בנו. והיה חפץ לזמן את
עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו נשרף: מתני' האומר
לתורה וגזרו גזרות להרחיק
הנדר דכתיב לא יחל דברו:
ב
אביו לסעודתו: ואינן לפניך.
את האדם מן העבירה,
אמרו חכמים כל מתנה
ודכוותה בבכורות (ל:) גר
זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ג ויטול עמו בחלקו מת יחזרו נכסים
שאינה שאם הקדישה
ובמסכת נדרים [מח.] מתרצינן אפי' היכא
הבא לקבל תורה עליו חוץ
מוקדשת אינה מתנה. וה"נ
למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו: גמ' זה בני נאמן למאי
דקא אמר ליה הרי הן לפניך ויבא
מדבר אחד אין מקבלין אותו,
הכי סבירא ליה ליונתן בן
ר' יוסי אומר אפילו דקדוק
עוזיאל אי הממון שלי שאני
אבא ויאכל עמנו נמי מיירי ואפ"ה
הלכתא אמר רב יהודה אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום
ד
.
אחד מדקדוקי סופרים (שם)
יכול למוכרן ולהקדישן כך
לא הויא מתנה דמ"מ מוכיח דבשביל
ליורשו
וקלין וחמורין. דברים
מה שאני מחזיר משלי אני
הלמדין בק"ו, שניתנו לדון
מחזיר להכי מכר והקדיש
שיאכל אביו הוא עושה ולא נתכוין
מעצמן לכל אדם ולא פירשו
תחלה כדי שתהא מוחזקת
לתת לו מתנה גמורה וקאמרינן התם דכללא דסיפא קאתי לאתויי דקתני כל מתנה שאינה כו': ויהא עון תלוי כו'. שעל ידי שאני
כלום בסיני (שם). וגזרות
בידו המתנה: גדול
שוות. דברים הלמדין בג"ש
מקבל מתנה שלך והיא אינה מתנה נמצאתם חוטאין ונהנה זה משל זה וקעבריתו אלא יחל [במדבר ל]: הכי גרסינן אמרו חכמים כל מתנה שאינה
שבכולם. שבבינונים:
(שם). ותקופות. חשבון
תלמוד. זו הלכה: הלכות.
שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה. כלומר כל מתנה שאין דין זה נוהג בה שתהא מוקדשת אם הקדישה אינה מתנה הואיל וגילה
הילוך חמה ולבנה (שם).
אלו ברייתא כגון ספרי
דעתו שע"מ כן נתנה לו שלא יקדישנה. ולעיל נמי גבי ההוא שכתב נכסיו ליהונתן כיון שלא היה בנו נוהג כשורה ע"מ שלא יחזיר
וגמטריאות. דברים הלמדין
וספרא: הגדות. מדרשים:
בלשון גימטריא, כגון ששך
דקדוקי תורה. כגון חסרות
לבניו נתן לו ויונתן סבר כיון דסתמא יהב הויא מתנה לעשות בה ככל אשר יחפוץ: ראוים שתשרה. אלא שעון הדור גורם ואין
(ירמיה כה) בבל בא"ת
ויתרות ומסורות: דקדוקי
הדור ראוי לכך: שתעמוד להם חמה כיהושע. ולמשה נמי עמדה חמה דנפקא לן במסכת ע"ז (דף כה.) אחל [דברים ב] אחל [יהושע ג] אלא משום דאין
ב"ש, כשדים, לב קמי (שם
סופרים. כל חשבון שמנו
נא) בא"ת ב"ש, סהדה
חכמים כגון חמש עשרה
חשובין כל כך כמשה תלאן ביהושע: גמרא. סברת המשניות כעין שאנו מפרשין עליהן לא שנו כו' חסורי מחסרא כו': הלכות.
מנון בא"ט ב"ח, וכן לפי
נשים פוטרות כו' וחשבון
הלכה למשה מסיני: הגדות. מדרשי פסוק כגון תנחומא וב"ר ויקרא רבה: דקדוקי תורה. וי"ו דוזה לכם הטמא (ויקרא יא) דמרבינן
מנין האותיות, כגון סתם
השניות וכגון חמשה דברים
נזירות שלשים יום, מקדוש
נאמרו בנבלת עוף טהור:
מיניה ו) דם השרץ: דקדוקי סופרים. כגון גזירות שגזרו חכמים שלא יבא לידי איסור תורה: וקלים וחמורים. שאדם דן מעצמו: גזירות שוות.
יהיה, יהי"ה בגימטריא
שיחת שדים. שהיה יודע
כגון יליף קיחה קיחה משדה עפרון (קדושין דף ב.): תקופות. מולד הלבנה: וגימטריאות. כגון אנכי [שמות כ] אנא נפשי כתבית יהבית ירט [במדבר כב]
שלשים הוו (סוכה כה.).
ללוחשן ולהשביען בשם:
ומשלות כובסים ומשלות
יראה ראתה נטתה (שבת דף קה.): ומשלות כובסין. צורך יש בה ללמוד דברי תורה כדכתיב (קהלת יב) תקן משלים הרבה וכתיב להבין
ושיחת דקלים. שהיה יודע
שועלים. שיסדו קדמונים
ללחוש דבר שתתמלא
משל ומליצה (משלי א): שיחת שדים. להשביעם ונפקא מינה לעשות קמיע לרפואה: ושיחת דקלים. שבני אדם רגילים לדבר על הדקלים
לתת אמתלא לתוכחתם ותולין
השדה דקלים ושיתעקרו:
כדכתיב בשלמה וידבר על העצים (מלכים א ד): ושיחת מלאכי השרת. להשביעם: מעשה מרכבה. שביחזקאל [א]: הויות דאביי ורבא.
אותן בכובסים ובשועלים כגון
ושיחת מלאכי השרת.
(סנהדרין לט.) מאזני צדק
שהיה יודע להשביען בשם:
שהקשו משניות וברייתות טובא ותירצום: להנחיל אוהבי יש. עולמות ז) וכל כך למה כי אוצרותיהם מלאים כל טוב דברי תורה וחכמה:
אבות אכלו בוסר (סוכה
הויות דאביי ורבא. היו
גדול שבכולם על אחת כמה וכמה. להבין דבר מתוך דבר יותר ויותר: מתני' האומר זה בני נאמן.
בגמרא מפרש למאי
יכולין לתרצן: פיס' האומר
כח.). שיחת שדים ושיחת
דקלים ושיחת מלאכי
זה בני. נאמן לפטור את
הלכתא: זה אחי אינו נאמן. להורישו עם אחיו שהרי אינן מכירין אותו כדמפרש בגמרא [קלה.]: ויטול עמו בחלקו. כגון אם שנים הן
השרת. לא ידענא מאי היא
אשתו מן היבום כדמפר'
לבד הספק ויש להן לחלוק ג' שדות זה נוטל שדה ומחצה וזה נוטל שדה ומחצה ונותן זה המעיד על אחיו הספק שהוא אחיו החצי
(שם). הויות דאביי ורבא.
בגמ': זה אחי אינו נאמן.
כל איבעיא להו לאביי ורבא
שאם היו י' אחין ובא אחד
שדה דהכי קאמר ליה ודאי אחי אתה ויש לך ליטול שדה אחת מן השלש וחצי השדה שיש לי מחלקך אתן לך וחצי האחר ביד
הוה מספקא להו ובכולן נתן
ממדינת הים ואמר אחים
אחי הוא הבא לך ראיה וטול: מת. הספק: יחזרו הנכסים. שנתן לו מחלקו: למקומן. כלומר למי שנתנם לו אבל שאר אחין אין
את לבו ונתן בהן טעם ובימי
אנחנו ואמר אחד מן האחים
אמוראים נשתכחו (שם). כל
אני מכיר שאחינו הוא ויטול
יורשים עמו דאמר להו האי הרי החזקתם בנחלה הראויה לו לספק מאבינו אותה טלו לכם שהרי לא מחל לכם חלקו ואכתי עד
עוף שפורח עליו נשרף.
עמנו בנחלה אינו נאמן
השתא בתורת גזל ישנה בידכם ועתה תירשו אותו חלק מן הדין וגם אני אירש חלקי שנתתי לו כמו כן דנמצינו כולנו שוין בנחלתו:
שהיו מלאכי השרת מתקבצין
הואיל ושאר אחים אינם
נפלה לו ירושה. לספק בחייו ממקום אחר או קנה נכסים ועכשיו מת יירשו אחיו של מעיד עמו דהא קא מודי להו שאחיהם הוא: גמ'
סביביו לשמוע דברי תורה
מכירים אותו לא ימעט להם
מפיו (שם).
בנחלה שלא יהיו מצמצמין
ליורשו לו מנחלתן. אבל אותו
שמכירו ומודה שאחיו הוא יטול עמו בחלקו חצי: ואם מת. בלא יורש אותו אח שבא: יחזרו הנכסים למקומן. לזה האח בלבד שנתן לו חלקו: נפלו לו נכסים ממקום אחר. לאותו אח שבא ומת: יירשו אחיו עמו עם זה שהודה בו
שהוא אחיהן הואיל והוא מודה שאחיהן היה: למאי הלכתא. קא תני האומר זה בני נאמן: