קלד:
יש
נוחלין
פרק
שמיני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ליורשו
פשיטא. דאנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס לא
ליורשו פשיטא. דמגו
דאי בעי יהיב ליה במתנה כי אמר נמי
קכז א ב מיי' פ"ג מהל'
א) קדושין סד., ב) כתובות ב.
יבום הלכה ב ועי'
שבת כב. [עירובין עה:],
בני הוא ויירשני נאמן. ואי משום נכסים הבאים לאחר מיכן אתא
(ג) יהא נאמן אע"ג דלענין בכורה נאמן היינו משום
ג) [לקמן קלה. ע"ש],
במ"מ ובלח"מ סמג עשין נא
לאשמועינן דאע"ג דאין יכול להקנותן נאמן הא לאו מלתא היא
שראוי ליורשו שהרי בידוע שהוא בנו אבל הכא דלא ידעינן אם
א
ד) [סנהדרין מג.], ה) [גיטין
טוש"ע אה"ע סי' קנז סעיף
הואיל ובידו לגרשה.
סד.], ו) סנהדרין י., ז) ס"א
ו:
דודאי אינו נאמן דהא ליכא למימר מגו ואע"ג דדרשינן לעיל (דף קכז:)
הוא ראוי ליורשו או לא אינו נאמן:
❖
קכח ג מיי' פי"ב מהל'
לאזוקה,
אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם
יכיר [דברים כא] בצריך היכרא ואוקמינן
גירושין הלכה ה סמג
היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה
דהאב נאמן אפילו לנכסים הבאים
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
ליורשו פשיטא לפטור
את אשתו מן היבום
קנב סעיף א:
גליון הש"ס
והשתא שאומר זה בני לא פסיל לה
לאחר מיכן אי נמי שנפלו לו כשהוא
ב
אצטריכא ליה הא נמי תנינא מי שאמר
קכט ד מיי' פי"ב מהל'
א)
גוסס ה"מ גבי חלק בכורה דידעינן
מ"מ חשיב מגו לפטרה מיבם :
רשב"ם ד"ה הכא כו'
עדות הל' ב ועי'
ג
בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי
א
אזל ליה הואיל דרב יוסף. ולא
בהשגות ובכ"מ סמג לאוין
בלא עדים. תמוה לי
שהוא בנו אך אינו ידוע אם בכור
אחים אינו נאמן התם דלא מוחזק לן באח
ריד טוש"ע חו"מ סי' לד
הא בגרשתי דידעינן בודאי
❖
הוא אם לאו ואתא קרא למימר דכיון
אמרינן הואיל ובידו לגרשה
סעיף כו:
דהיתה מוחזקת בא"א ואפ"ה
הכא אף על גב דמוחזק ליה באח אמר
ב
נאמן במיגו דבידו לגרשה.
דידעינן דבנו הוא נאמן לומר בכורי
דס"ד השתא דאין נאמן לומר גרשתי
וקצת יש לחלק דבגרשתי בכל
רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל
הוא אבל היכא דלא ידעינן אי בנו
אשתי עתה דאפי' להבא אין נאמן
רגע ורגע בידו לסלק החזקה
רבינו גרשום
מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובעל
דא"א ע"י גירושין אבל יש
הוא או לאו לא מהימנינן ליה אלא
לומר גרשתי אשתי וא"ת א"כ מ"ט
לי בנים דהוא ענין אחר
יש לי בנים. במדינת
שאמר גרשתי את אשתי נאמן א"ר יוסף
לנכסים שיש לו עכשיו משום דאיכא
דמתני' דזה בני נאמן וי"ל דדוקא
ב)
שאין בידו אף דבידו לסלק
הים: נאמן ומותרת אשתו
למימר מגו: לפטור אשתו מן היבום
החזקה ע"י גירושין מ"מ
לענין שאמר גרשתי לא אמר מגו
להנשא: יש לי אחים אינו
מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא אלא
במה שמסלק ע"י יש לי בנים
נאמן. לאוסרה לעלמא:
אצטריכא ליה. למתניתין למיתני
הואיל ובידו לגרשה משום דאם איתא
אי אתמר הכי איתמר (א) א"ר יהודה אמר
אינו נאמן. ודוחק דמ"מ
התם. משום הכי איכא
דגרשה אית לה קלא ולכך אינו נאמן
האומר זה בני נאמן דסד"א לא
איך ילפינן ממתני' דגרשתי
למימר דנאמן דלא מוחזק
שמואל מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל
נאמן הא שני ושני ודמתני'
לן בגויה דאית ליה אח:
תנשא לשוק בלא חליצה כדלקמן: הא
אבל זה בני נאמן במגו דהואיל ובידו
רק בלא אתחזקא לאיסורא
הכא. במתני' אע"ג דאתחזק
ובידו לגרשה אמר רב יוסף השתא דאמרת
❖
נמי תנינא. בקדושין פרק האומר:
לגרשה דיכול להיות שיש לו בן ואין
בעדים וצ"ע:
באחי ואיכא למימר משום
אמרינן הואיל בעל שאמר גרשתי את אשתי
הכי אמר זה בני דלא
בשעת מיתתו. אורחא דמלתא נקט:
ידוע לעולם:
בעי דנפלה איתתיה קמייהו
למפרע אין נאמן. תימה
נאמן הואיל ובידו לגרשה כי אתא רב
יש לי בנים. ואין אשתו זקוקה ליבם
ג)
ליבום אפי' הכי נאמן: מריה
הגהות הב"ח
דאברהם. מתמיה: תלי תניא
יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן בעל שאמר
דמאי קמ"ל פשיטא
נאמן ותנשא לשוק. ולקמיה מוקי לה
(א) גמ' הכי אתמר אמר
בדלא תניא. דהא דקא תני
דאין נאמן לומר למפרע גרשתי אשתי
בדלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני:
גרשתי את אשתי אינו נאמן מנפח רב
שמואל כצ"ל ותיבות אמר רב
ג
ד)
במתני' האומר זה בני נאמן
יהודה נמחק: (ב) רשב"ם
יש לי אחין. וזקוקה ליבם: אינו
שאם היה נאמן מה הועילו חכמים
ושנויה היא תלי במימרא
ששת בידיה אזל ליה הואיל דרב יוסף
ד"ה ומשני התם וכו' לאו
דהא דקאמר בעל שאמר
נאמן. לאסרה וטעמא מפרשי' לקמיה:
בתקנה שתקנו זמן בגיטין שלא
איני והא ה) א"ר חייא בר אבין אמר רבי יוחנן
כל כמיניה דאהני דבוריה
גרשתי כו'. כלומר דלא
ומשני התם דלא מוחזק לן. האי גברא
יחפה על בת אחותו אם תזנה
לאחזוקה. נ"ב פי' דבוריה
תיהוי זקוקה ליבום מימרא
בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן לא
דהאיך שאמר יש לי בנים:
בעלמא היא ולא משנה.
תחתיו (גיטין דף יז.)
דלעולם יחפה
בשעת מיתה לא באחי ולא בבני
(ג) תוס' ד"ה ליורשו וכו'
והיכי תלי מימרא במשנה
קשיא כאן למפרע כאן להבא איבעיא להו
❖
שיאמר גרשתיה קודם הזנות ויהיה
וקיימא הך אתתא בחזקת שאינה
גוסס לא היה נאמן:
משום דרב יוסף חולה היה
אמר למפרע מהו להימוניה להבא מי פלגינן
ושכח תלמודו באונס היה
נאמן בשלמא למ"ד בסמוך דלא
זקוקה ליבם דספק ספיקא הוא שמא
מתמיה בעצמו היאך תלה
דבורא או לא פלגינן דבורא רב מארי ורב
פלגינן דבורא אתי שפיר דאצטריך
יש לו בנים ואת"ל אין לו שמא גם
רב יהודה רבו תניא בדלא
מוסף רש"י
תניא. אלא ודאי לעולם לא
זביד חד אמר פלגינן וחד אמר לא פלגינן
לאשמועינן דאפי' מכאן ולהבא אין
אחין אין לו ומותרת לשוק דהכי
יש לי בנים. ואין אשתו
אמר לי כי הא מלתא דלא
נאמן כשאומר גרשתי מקודם אבל
מוקמי' לה התם בקדושין [סד.] משום
מאי שנא מדרבא דאמר רבא איש
זקוקה ליבם (קדושין סד.).
תלה משנה במימר'. אלא
ו)
ד
יש לי אחים. זקוקה ליבם,
הכי אתמר אמר רב יוסף
דבעי לאוקמה אפי' כר' נתן דאמר
למ"ד פלגינן דבורא ונאמן מכאן ולהבא
פלוני בא על
אשתי הוא ואחר
והיא היתה עד הנה בחזקת
אמר רב יהודה אמר שמואל
אלא למפרע דוקא אין נאמן קשה
נאמן לאסרה שאם אמר יש לי אחין
שאינה זקוקה (שם). מריה
כו' הואיל ובידו לגרשה.
מצטרפין להורגו להורגו ולא להורגה
דאברהם. לשון תמיה הוא
דמלתא דפשיטא היא:
נאמן וההיא דר' נתן מוקמינן לה
בפנינו דאינה זקוקה ליבם
בתרי גופי פלגינן
בחד גופא לא פלגינן
פלוני
(שבת כב.) תמה על דברי רבו
להכי אמר מתני' זה בני
בא על אשתי. מילתיה
התם במוחזק לן דאית ליה אחי ולא
ואמר מריה דאברהם מה זה
נאמן דאמרינן הואיל ובידו
ההוא
דרבא היא בפ"ק דסנהדרין
מוחזק לן בבני אבל מתני' דהתם
היה לשמואל לומר כן, ועוד
לגרשה ולפוטרה מה לו
שחלה רב יוסף ושכח תלמודו
לשקר היכא דאמר זה
(דף י. ושם) וקאמר התם מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן
דקתני יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן בדלא מוחזק לן לא
ותוהה על דבריו הראשונים
בני וטעם של משנתנו
אבל אצל אשתו לא אמר קמ"ל וקשה לה"ר חיים דפשיטא הוא דאדם
באחי ולא בבני כדפרישית הלכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא
(כתובות ב.). מנפח רב
משום הואיל הוא ולאו
ששת בידיה. כלומר רוח
משום מימרא כשאמר
קרוב אצל אשתו כדתנן בזה בורר (שם דף כז:) ד ויש לומר דאף
הוא דמוקי לה הלכך נאמן ונ"מ דאפי' אי אתי אח לאחר מכאן ואמר
הוא זה שאמרת (סנהדרין
בעל גירשתי דלא ידעי
על גב דפסול לעדות הוא להעיד על אשתו כשאומר פלוני בא
אחוהי דמיתנא הוינא (ב) לא כל כמיניה דאהני דבוריה ז)[לאחזוקי]
מג.). בעל שאמר גרשתי
דקושטא קאמר. אי לאו
את אשתי נאמן. דמה
משום דאמרי' הואיל ובידו
על אשתי הוה אמינא מתוך שנאמן על פלוני נאמן נמי עליה :
לחזקה אמר יש לי אחין ואין לי בנים לאו כל כמיניה דמפיק לה
ה
לו לשקר הרי בידו לגרשה
לגרשה לפנינו: והואיל
מחזקה: הכא. אתי לאשמועינן דאע"ג דמוחזק לן בגויה דאית ליה
חזיא
(גיטין סד.). להורגו ולא
וטעם משנתנו דבאומר זה
להורגה. לפי שקרוב הוא
אחי חזקה בעלמא $ בלא עדים אפ"ה אי אמר זה בני נאמן לפטרה מיבום וכדמפרש טעמא לקמן מגו דאי בעי פטר לה בגט והלכך מה
בני [נאמן] משום האי
אצלה, ואע"ג דמהימנינן ליה
טעמא הואיל ובידו לגרשה.
לו לשקר דסד"א לא אתי מה לי לשקר ומרע ליה לחזקה קמ"ל נאמן. והאי דקתני זה בני נאמן ה"ה דאי אמר יש לי בנים נאמן להתירה
בהאי סהדותא לגבי חבריה
בעל נמי שאמר גרשתי
אלא משום סיפא אצטריך ליה למיתני זה אחי אינו נאמן לאשמועינן דלתת לו מחלקו הוא נאמן ולא לירש עם שאר אחין תנא נמי רישא
לא מהימנינן ליה לגבי אשתו,
דנאמן מטעם דמשנתנו
והיינו פלגינן דיבורא, דהא
הואיל ובידו לגרשה: מנפח
זה בני ומיהו סיפא דקתני זה אחי אינו נאמן לא בהיתר ולא באיסור של שוק מיירי דהא ודאי אפי' שתק אסורה כיון דמוחזק לן באחי ולא
חד דיבורא הוא ולגבי האי
רב ששת. מפיח בידיה:
בבני אלא לענין לירש עם אחיו קאמר דאינו נאמן א"נ איכא למימר דהכי קאמר האומר זה בני נאמן ואע"ג דמוחזק לן באחי זה אחי
מהימן ולא מהימן לגבי האי
אזל ליה הואיל דרב יוסף.
❖
(סנהדרין י.).
דאמר הואיל ובידו לגרשה
אינו נאמן לאסרה אם היא בחזקת מותרת כגון דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני: הואיל ובעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן. והלכך מגו
אינה עיקר השתא דרב
דאי בעי אמר גרשתי ותפטר מהיבום כי אמר נמי יש לי בנים נאמן. וטעמא דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן היינו משום דאי בעי מגרש
יצחק ב"ר שמואל קתני
דאינו נאמן: לא קשיא כאן
לה השתא בפנינו: א"ר יוסף מריה דאברהם כו'. רב יוסף חלה ושכח תלמודו כדאמרי' במסכת נדרים (דף מא.) ושמועות ששמע מרב
מוסף תוספות
למפרע כאן להבא. הכי
יהודה רבו קודם חליו ועכשיו מתקשה בהן היה נותן אל לבו ותמה אם שמע כן והיה מתרצן מדעתו וה"ק רבש"ע אפשר ששמעתי מרב
א. [ד]היינו גזירת הכתוב
פירושא אם זינתה אשתו
דכתיב יכיר דכיון שהדבר
יהודה שינוי גדול כזה דתלי תניא המשנה דקתני זה בני נאמן תולה טעמא בדלא תניא בדבר שאינו במשנה ובברייתא הך דבעל שאמר גרשתי
ובתר הכי קאמר גירשתיה
ידוע שהוא בנו נאמן לומר
קודם שזינתה כדי לפוטרה
את אשתי דמימרא בעלמא היא וגם היא צריכה טעם אחר ותולה את העיקר בטפל לו: אלא אי. אמר לי רב יהודה הכי אמרה: אמר
כי זה הבכור. רבינו יונה,
ממיתה אין נאמן דאיכא
שמואל הואיל ובידו לגרשה. דמגו דאי בעי מגרש לה ופטר לה בגיטא מיבום כי אמר נמי זה בני נאמן. ה"ג אלא אי אתמר הכי אתמר אמר
ועיין רשב"א. ב. [ו]אפי'
למימר מחפה הוא עליה.
לישראל נמי לא הוה לן
אבל אם קודם שזינתה
שמואל הואיל וכו': בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן. לפטרה מיבום: אינו נאמן. דאם איתא דגרשה קלא אית לה למלתא הלכך לא
למישרי לפי מה שאנו
אמר גרשתי את אשתי
אמרי' מה לי לשקר דכמה לי לשקר במקום עדים דמי ומיהו כי אמר זה בני נאמן דהתם ודאי איכא למימר הואיל ובידו לגרשה: מנפח
סבורין דמיגו לחצי טענה
נאמן. אבל הא מיבעיא לן
לא אמרינן. רמב"ן.
זינתה למפרע ואחר כך
בידיה. דרך שחוק כאדם שמנפח קש מתחת ידיו ומשליכו לאבוד כלומר כזה הרוח שהלך כך אבד טעמו של רב יוסף: הואיל דרב יוסף.
ג. דהא לא איכפת ליה
אמר גירשתי וחזרה וזינתה
דאמר בעל שאמר גרשתיה. ומיהו הואיל דשמואל איתיה דהא ודאי מצי מגרש לה: למפרע.
אם עמד לפנינו באחד באייר ואמר גרשתי את
לבעל אם אינה נשאת
אחר כך מהו להימוניה
לכהן והיה לו לגרשה כדי
להבא. לזנות קמא אינו
אשתי מאחד בניסן אינו נאמן להחזיקה כמו מגורשת למפרע שאם יבואו עדים אחרי כן שיאמרו אנו ראינו שזינתה בט"ו בניסן תדון בחנק
שלא תזקק ליבם ותנשא
נאמן דאיכא למימר כדי
כדין אשת איש דאין הבעל נאמן לעשותה מגורשת למפרע שהרי אין כאן מגו שהרי אינו יכול עכשיו באחד באייר לעשות לה גט שתתגרש בו
לישראל, וכשבאין לפנינו
לחפות עליה קאמר אבל
על כרחינו אנו מאמינין
מי מהימנינן ליה דאמרינן
למפרע מקודם זנות: כאן להבא. אם אמר גרשתי את אשתי סתם א"נ עכשיו גרשתי דאינו מעיד עליה למפרע ולא נפקא מינה אלא
אותן שאינה זקוקה ליבם
דבזנות שני כבר היתה
לפטרה מכאן ולהבא בין לזנות בין ליפטר מיבום וגם להנשא לכל מי שתרצה בחיי בעלה דמה לו לשקר הא אי בעי מגרש לה בפנינו ואכתי לא
זה וכיון שהותרה הותרה
פנויה הואיל ואמר קודם
אזל לה הואיל דרב יוסף לגמרי דלהבא מיהא אמרינן הואיל: איבעיא להו אמר למפרע מהו להימוניה להבא. כלומר הא פשיטא לן
שאם אינה זקוקה ליבם
לכן גירשתי. א) אבל
מפני טענה זו שטען
בזנות ראשון דשוב אמר
דהיכא דאמר למפרע לא מהימן לגבי זנות דמפרע דהא ליכא מגו ואם אמר עכשיו גרשתי דלא נפקא מינה אלא להבא ודאי מהימנינן
מותרת אף לכהן. שם.
גירשתי אינו נאמן. או
ליה דהא אי בעי מצי מגרש לה ומה לו לשקר אבל הא קמבעיא לן היכא דקאמר למפרע כלומר זה ל' יום שגרשתי את אשתי מהו
ד. דבעל כאשתו לענין
לא פלגינן דבורא הואיל
עדות. תוס' סנהדרין י.
ואין נאמן מזנות ראשון
להימוניה לפטרה מזנות דלהבא דגבי להבא איכא למימר מגו דמה לו לשקר לפטרה להבא בטענת גרושין דלמפרע הא אי בעי מצי
ה. מיגו דמהימן להורגו
דלחפות קאמר כך אינו
❖
מגרש לה השתא: מי פלגינן דבורא.
דבמאי דאמר גרשתי מהימנינן ליה ותפטר אשתו מכאן ולהבא ובמאי דאמר זה ל' יום דהיינו
מהימן להורגה. שם.
נאמן לפוטרה משני: הוא.
הבעל עצמו: ואחר. עד
למפרע לא מהימנינן ליה דליכא מגו: או לא פלגינן דבורא. אלא כיון דלא מהימנינן ליה בגירושי מפרע משום דאין בידו לעשות
עמו: מצטרפין להורגו.
וליכא מגו נמצא שלא גירש אשתו למפרע והשתא נמי לא גירש דאיהו לא טעין אלא גירושי מפרע אנן טענינן ליה בתמיה. והלכך כל
לאותו נואף דהבעל רחוק
רבינו גרשום (המשך)
הוא לגבי נואף ונאמן
היכא דאמר בעל גרשתי אתמול לא מהימנינן ליה כלל דמגו דלא מהימן לגבי מפרע לא מהימן להבא דלא פלגינן דבורא ולא משכחת
להעיד עליו עם עד שני:
תרי גופי נינהו. ומשום
לה דמהימן אלא היכא דאמר סתמא גרשתי את אשתי א"נ עכשיו גרשתי את אשתי דמהימנינן אכוליה דבוריה דכיון דלא נפקא לן
ואין מצטרפין להורגה.
הכי פלגינן דבורא אבל
לשקר הרי יכול לגרשה. כן נראה בעיני: דאמר רבא. בעל שאמר בפני ב"ד:
אמעשה דלשעבר כלל אלא אהנהו דלהבא מה לו
לאשתו דקרוב לאשתו
בחד מלתא כי האי מלתא
אלמא פלגינן דבורא לגבי
דלעיל דזינתה וזינתה לא
פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו. לבועל
ולא להורגה דאצל אשתו פסול הוא לעדות אלמא פלגינן האי עדות דלבועל מהימן
נואף נאמן ולגבי אשתו אינו
פלגינן ואינו נאמן להבא
בתרי גופי. בועל
בחד גופא. למפרע ולהבא באשה אחת:
לאשה לא מהימן:
ואשה פלגינן
דלגבי בועל
אנו מאמינין כל העדות:
נאמן: ומשני נואף ואשתו
הואיל ואינו נאמן למפרע
ההוא
א) נראה דצ"ל ודוקא על זנות ראשון דשוב אמר וכו'