יש
נוחלין פרק
שמיני בבא
בתרא
קלה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חזיא
לכהנא רבה.
ההוא דהוה קא
שכיב. והיו לו אחין ולא בנין דמוחזק ליבם:
יש מוחקים רבה משום דלכל הפחות אלמנה
קל
א) [לעיל קלד:], ב) [יבמות
א מיי' פי"ב מהלכות
צא:], ג) כתובות כג. קדושין
גירושין הל' ה סמג
אמרו ליה אתתיה למאן. זקוקה ליבום או מותרת לשוק: חזיא
היא ולא חזיא לכהן גדול ואומר ר"י דשפיר גרס רבה
יב:, ד) רש"ל מ"ז, ה) [לפמ"ש
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
לכהנא. לאו דוקא אלא שמותרת לכל אדם ואינה זקוקה ליבם ומיהו
דהא אף לכהן הדיוט אסירא דהא מטעם שאמר גרשתיה היה
קנב סעיף א:
תוס' גיטין כו. ד"ה התם וכו'
קלא ב ג מיי' פ"ג מהל'
צ"ל רבה], ו) [ב"ק קיח. ב"מ
לכהנא אסירא דהא ע"י (ד) מגו דבעל שאמר גרשתי את אשתי
מתיר ולא שהיה אומר שהיו לו בנים דא"כ היה נאמן כדתנן
א
צז: קטז: כתובות יב:],
יבום הלכה ג סמג
נאמן מהימנינן (ה) כדמפרש ואזיל:
במתניתין דזה בני נאמן ומאי
ז) [כתובות כג.], ח) [עירובין
עשין נא טוש"ע אה"ע סי'
מז: ביצה ד.], ט) [כתובות
למאי ניחוש לה. לאסרה לשוק: הא"ר
הוי מייתי עלה מילתא דר' יוחנן אלא
קנז סעיף ח:
ההוא דהוה קא שכיב אמרו ליה אתתיה
❖
קלב ד מיי' פ"ד מהל'
יג.], י) גליון,
חייא בר אבא כו'. והאי נמי הכי
הכי פירושו דחזיא לכהנא רבה כלומר
למאן אמר להו חזיא לכהנא רבה אמר
נחלות הל' ח ועי'
קאמר גרשתי את אשתי וחזיא לעלמא
אינה זקוקה ליבום שגרשתיה דמותרת
במ"מ סמג עשין צו טור
(א) רבא מאי ניחוש לה הא אמר רב חייא בר
שו"ע חו"מ סי' רפ ס"ד:
הגהות הב"ח
ומיהו לכהנא אסירא דהא לא פטרינן
לכל העולם ואפי' לכהן גדול מטעם
קלג ה מיי' שם טוש"ע שם
אבא אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את
לה אלא בטענת גרשתי את אשתי
זיקת יבמין וה"ר מנחם גרס חזיא
(א) גמ' אמר רבה מאי
סעיף ב:
אשתי נאמן א"ל אביי והא כי אתא ר' יצחק
קלד ו מיי' פ"א מהל'
ניחוש: (ב) שם אם הקלנו
א)
וגרושה פסולה לכהן שהרי אינה
לכהונה כלומר אינה זקוקה ליבם
בשבויה נקל כצ"ל ותיבו'
טוען הל' ח ועיין
בר יוסף אמר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את
נפטרת בטענת יש לי בנים דהא
וחוזרת לכהונת בי נשאלאכול בתרומה :
ב
משום דמנוולא נפשה לגבי
במ"מ סמג עשין צה טור
❖
ה"ג הא אמרי דאיכא סהדי במדינת
שבאי נמחק: (ג) שם ואינך
אשתי אינו נאמן א"ל ולאו מי לא שנינהו כאן
ש"ע חו"מ סי' עה ס"ט:
מוחזק לן בגויה דאין לו בנים ואיהו
מאי קאמרי אי דקאמרי
הים דידעי דאית ליה אחי. וה"פ הא
למפרע וכאן להבא ואשנויי ניקום ולסמוך
לא טעין יש לי בנים דניהמניה ע"י
ב)
אחונא הוא: (ד) רשב"ם
ד"ה חזיא וכו' על ידי
מגו דמצי פטר לה בגט הלכך הכי
יצא קול הכא שאומרים דאיכא עדים
גליון הש"ס
א"ל רבא לרב נתן בר אמי $
א חוש לה ההוא
שאמר כצ"ל ותיבות מגו דבעל
קאמר גרשתי את אשתי ונאמן הוא
במדינת הים ג ול"ג והא איכא סהדי
דהוה מוחזק
לן דלית ליה אחי ואמר בשעת
נמחק: (ה) בא"ד מהימנינן
גמרא חוש לה. עיין
דאי בעי מגרש לה: ואנן אשינויי
במדינת הים דאי ודאי דאיכא עדים
ליה כדמפרש: (ו) ד"ה נקל
נ"י פי"ב דיבמות דף לח
מיתה דלית ליה אחי אמר רב יוסף מאי
באשת איש וכו' איסור חנק.
ע"ב וצ"ע. ונראה דהמכוון
כו'. דלמא אמוראי נינהו דפליגי
במדינת הים א"כ מאי קאמר השתא
נ"ב אע"ג דעכשיו אינה א"א
בדרך ב' תירוצים. אי
ליחוש לה
חדא דמוחזק לן דלית ליה
אליבא דר' יוחנן ואיכא למאן דאמר
מיהא הא ליתנהו ואי בעי למימר
וליכא חנק כי אם לאו דלא
דפירכת הש"ס מנא ידעינן
אחין ועוד הא אמר בשעת מיתה
תהיה אשת המת החוצה מ"מ
דהוא אינו נאמן אף דבידו
אינו נאמן אפילו להבא דלא אמרינן
שיש לנו לחוש שמא יש עדים הא
מאחר דקודם שמת בעלה
לחלוץ כדאמרי' הכא חוש
דלית ליה אמר ליה אביי הא אמרי דאיכא
מגו שהרי רגלים יש לדבר שלא גירשה
ודאי ליכא למיחש דהא תנן יש לי
ב
ד
היתה בחזקת א"א עדיין
לה. או דהחליצה בעצמותה
בחזקת אותו איסור עומדת
בלא עדים לאו כלום היא
עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי
דאם גירשה קלא הוה ליה למילתא
בנים נאמן וה"ה אין לי אחים נאמן
וזהו איסור חנק לא חנק ממש
כמו במקדש בלא עדים
כדאמרינן בהאשה שנתארמלה ז): חוש
דמגו דאי בעי פטר לה בגיטא וכן
השתא מיהת הא ליתנהו קמן לאו היינו דר'
רק איסור חנק שהיה בה לא
ובריטב"א יבמות מפורש
הכי: רשב"ם ד"ה נקל
נסתלק ממנה עד שנפטרה
לה. כאביי ותיאסר לשוק ומשום
בפרק שני דכתובות (דף כג. ושם) על
חנינא דאמר רבי חנינא עדים בצד אסתן
ג)
מזיקת יבמה: (ז) תוס' ד"ה
כו' דאיכא איסור (חזק)
דאמר לעיל למאי ניחוש קאמר הכא
בנתיה דמר שמואל דאישתביין ופריך
אביי וכו' חייב וא"ת וקשה
ותאסר אמר ליה אביי אם הקלנו בשבויה (ב)
[חנק]. ק"ל הא יצאת מאיסור
דרב יהודה: (ח) בא"ד ומיהו
דודאי איכא למיחש. ומהכא שמעינן
הא אמרי איכא עדים במדינת הים
א"א ורק היא יבמה לשוק
❖
(משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי) נקל
ד)
י"ל התם דהוה מצי:
דהוא רק לאו וכזה ק"ל על
דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו
אבל אי ליכא קול אין לנו לחוש
תוס' יומא דף נה ע"ב ד"ה
באשת איש א"ל רבא לרב נתן בר אמי
❖
נאמן: ההוא דהוה מוחזק לן. בגויה
מאלינו שמא יש עדים דהא תנן התם
והתנן:
ג חוש לה: זה אחי אינו נאמן: (ג) ואידך מאי נשביתי וטהורה אני נאמנת:
מוסף תוספות
דלית ליה אחי חזקה בעלמא בלא
אביי
קאמרי אי קאמרי אחונא הוא אמאי יטול
אמר לעולם חייב. (ז) וקשה
עדים ויודעין היו בודאי דאין לו בנים
א. [ו]היכי חזיא אפי'
מוסף רש"י
לכהן הדיוט. ריטב"א.
עמו בחלקו ותו לא אלא דקא אמרי לאו
ואי לא דמוחזק לן דלית ליה אחי היה
דרב יהודה אדרב יהודה
בעל שאמר גרשתי את
ב. ואילו היתה זקוקה
לנו לאסרה לשוק מספק כיון דודאי
דבריש שור שנגח את הפרה (ב"ק דף
אחינו הוא אימא סיפא נפלו לו נכסים
אשתי אינו נאמן. דאם
ליבם היבם פוסלה וכמו
איתא דגרשה קלא אית לה
ששנינו (יבמות סז:)
אין לו בנים: ועוד האמר בשעת
מו. ושם) אמר רב יהודה אמר שמואל
ממקום אחר יירשו אחיו עמו הא אמרי ליה
ד
למלתא הלכך לא אמרינן
העובר והיבם פוסלין ואין
מיתה כו'. ואע"פ שאין לו בנים כיון
זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים
מה לי לשקר, דכמה לי
מאכילין. רשב"א. ג. וכתב
לאו אחונא הוא לא צריכא הדקא אמרי אין
זה כלל גדול בדין המע"ה ומפרש
דאמר אין לי אחים נאמן להתירה
לשקר במקום עדים דמי
הרמב"ן [דהאי] קול
אנו יודעין אמר רבא זאת אומרת מנה לי
(לעיל קלד:). עדים בצד
הוחזק כאן בב"ד דבמדינת
ה)
ו
התם דזה כלל גדול אפי' ניזק אומר
ואע"ג דמוחזק לן באחי נאמן להתירה
אסתן. בצד צפון, מצפון
הים איכא עדים. אמנם
בידך והלה אומר איני
יודע פטור אביי אמר
ו)
ברי ומזיק אומר שמא אלמא לרב
מגו דאי בעי פטר לה בגיטא ומה לו
זהב יאתה (איוב לז) מתרגם
רבינו יונה כתב ואע"ג
מדאסתנא (כתובות כג.) רוח
לעולם
דקיי"ל וכו', התם היינו
יהודה ברי ושמא לאו ברי עדיף וי"ל
לשקר כדאמרי' נמי לעיל דאף על גב
צפונית, ואינן באים ומעידים,
טעמא דלא מיתסר אם יצא
דוקא גבי מלוה אית ליה לרב יהודה דברי עדיף דהוי ברי חשוב
דמוחזק לן באחי ואמר זה בני נאמן להתירה משום מגו דאתי מגו
ותאסר, בתמיה (קדושין יב:).
קול שיש עדים במדינת
והלה אומר איני יודע
הים שהיא מקודשת עד
ומרע ליה לחזקה: אמר ליה אביי הא אמרי. בני העיר הזאת
דאם לא הלוהו לא היה מעיז פניו לומר מנה לי בידך שהרי הלוה
פטור. מלשלם, ומכל מקום
שיגיעו לדבר הברור,
דאיכא עדים וצריכין אנו לחוש לדבריהם ולהמתין עד שנשמע מה
יודע שלא הלוה ממנו כלום ושמא של לוה גרוע שהיה לו לידע
ה
משבעינן ליה שבועת היסת
משום דמוקמי לה בחזקת
שכן הוא כדבריו שאינו יודע
פנויה דאשה זו בחזקת
בפי עדים: ומשני השתא מיהת הא ליתנהו. ואין לנו אלא מה
אם הלוה או לא הלוה ולכך חייב אבל גבי שור שנגח את הפרה
ו
שהוא חייב לו (כתובות יב:
פנויה עומדת ואין מוציאין
שעינינו רואות: לאו היינו. דמקשינן בכתובות בפ' האשה שנתארמלה
דלא חשיב ברי של ניזק משום דיודע שהמזיק אינו יודע מתי ילדה
ב"ק קיח.) דלא עדיף שמא
מחזקה בקול בעלמא,
מברי, דהא אי נמי הוי טעין
[כג.] גבי בנתיה דמר שמואל דאשתביין ואסקינהו לארעא דישראל
קודם נגיחה או לאחר נגיחה לכך טוען ברי שיודע שלא יכחישנו
אבל הכא הרי זה הקול
ליה אין לך בידי כלום הוי
יוצא להכחיש עיקר
ואמרו נשביתי וטהורה אני ושרינהו רבי חנינא להנשא לכהנים ואמרי'
המזיק ושמא של מזיק אינו גרוע כי אין לו לידע כי לא היה שם ז
משביעין ליה שבועת היסת
החזקה הראשונה, דהא
❖
והאיכא עדים במדינת הים שנטמאו ואמר ר' חנינא עדים בצד
אבל קשה הא דאמר בפ"ק דכתובות (דף יב: ושם) אמר ליה אביי
(ב"ק שם).
אמרי דאיכא עדים במדינת
הים דידעי דאית ליה אחי,
אסתן רוח צפונית ותאסר בתמיה ומפרש התם דעדי טומאה אתמר:
לרב יוסף הא דרב יהודה אמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע
וכיון דאפשר לברר הדבר
אם הקילו בשבויה. דהרבה הקילו בה חכמים במסכת כתובות
חייב דשמואל היא דפסיק התם כרבן גמליאל דנאמנת כשאמרה
חיישינן ונמתין עד
רבינו גרשום
שיתברר הדבר. ד. דא"כ
דאפי' אשה ועד אחד נאמנין לומר טהורה וטעמא דבשביל
משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והשתא הא אפילו רב יהודה
אין לדבר סוף דלעולם
ואמרי ליה איתתא למאן.
שנתייחדה בין השבאין אין לנו לאסרה שהרי סתם אשה משמרת
מודה לשם דאינה נאמנת לפי שהבעל אינו יודע מתי נאנסה לא
איכא למיחש. תוס' קידושין
כלומר דלא הוה ידעי אי
יב: ה. [ו]יודע שיכחישנו
הוה [לו] בן כדי שלא תהיה
עצמה מזנות ואוקמה אחזקתה ואיסור קל הוא אם נישאת לכהן:
חשיב ברי שלה כי ההיא דניזק ומזיק י)(ומיהו י"ל (ח) דהוה מצי למימר
אם הוא משקר. תוס' ב"ק
אשתו זקוקה ליבום אי לאו:
נקל באשת איש. בתמיה $ דאיכא (ו) איסור חנק והרי היא בחזקת
וליטעמיך) וכן בריש הבית והעלייה (ב"מ דף קטז: ושם) גבי אם
מו. ו. הלכך מדטעין
אמר להו חזיא לכהנא רבא.
שמא מוכחא מלתא דברי
איסור עד עתה ואל תתירנה מספק כיון דאמרי אינשי דאיכא עדים
היה מכיר מקצת אבניו נוטלן ומוקי לה דקאמר איני יודע וקאמר
לאו משום דוקא קאמר
דהאי אמת הוא. שם.
לכהנא רבא משום דאיהו
במדינת הים שזקוקה ליבם: דמנוולא נפשה לגבי שבאי לא
לימא תיהוי תיובתא דר"נ ור' יוחנן דאמרי מנה לי בידך והלה
ז. [ד]אטו בכי הא גוונא
דאסור באלמנה אלא לכל
גרסינן ופירוש היה בספרים: חוש לה. כאביי ולא תנשא בלא
אומר איני יודע פטור והשתא הא לרב יהודה נמי הוי תיובתא
דלא הו"ל למידע י"ל ברי
כהנא הדיוטות דאינה
ושמא ברי עדיף א"כ
זקוקה ליבום דאית ליה בני:
חליצה: דקאמרי אחינו הוא. ומשום הכי קתני גבי נפלו לו נכסים
דמודה התם דפטור דהוי ברי גרוע משום דאידך אינו יודע אם
האומר לחבירו שורך הזיק
חוש לה. להתירה דנאמן
ממקום אחר דכולן יורשין אותו: ותו לא.
הלא עם כל אחיו יש לו
היו שלו לפי שהרבה אבנים דומות זו לזו וי"ל דאביי דהכא לא
את שורי והוא אומר איני
דנסמוך אשנויי. ואיכא
יודע נימא ברי עדיף
דאמרי חוש לה דאינו נאמן:
ליטול: דקאמרי אין אנו יודעין. הלכך לא שקיל מינייהו מידי דאמרי
משוי חילוק בין ברי חשוב דמלוה לברי גרוע דהא קאמר הכא
ויתחייב לו, אין לדבר סוף.
לאו היינו דר' חנינא דאמר.
ליה אייתי ראיה וכשמת הן יורשין אותו מכח אחיהן החי שמודה להן
לעולם חייב ושאני הכא דכי מנה לאחר בידך דמי משמע דאם הוא
תוס' רי"ד. ח. [ומיהו] י"ל
במסכת כתובות האשה
כיון דהאי אח מסהיד
שאמרה נשבתי וטהורה אני
שאותו הספק אחיהן היה: זאת אומרת כו'. ופלוגתא היא בכמה
עצמו היה אומר אחיך אני והוא אומר איני יודע יטול בחלקו
עליה שהוא בעל דינו
נאמנת שהפה שאסר הוא
מקומות בגמ' (ב"ק דף קיח.) דרב הונא ורב יהודה אמרי חייב ור"נ ור'
אע"ג דהוי ברי גרוע דהם אינן יודעים אם יש להם אח במדינת
כמותם אע"ג דאינהו לא
הפה שהתיר שאין עדות
הוה להו למידע אמרינן
אחרת אלא היא. ואמרי'
יוחנן אמרי פטור וקיימא לן דפטור דהלכתא כרבי יוחנן מחבירוח) וכרב
הים או לאו והשתא אתי שפיר דההיא דכתובות אביי אמר לה
ח
בהו ברי ושמא ברי עדיף
והלא שמא יש לך עדים
נחמן בדיני ט) אלא שישבע שבועת היסת שאינו יודע. ומתניתין נמי
וההיא דהבית והעלייה (שם) נמי דקאמר לימא תהוי תיובתא דר"נ
למאן דמחייב ואילו היה
במדינת הים שנשבית ולא
האח האחד טוען בשביל אחיו הספק ממון יש לאחי בידכם והן
משום דלאביי לא הוי תיובתא דרב יהודה וזה כלל גדול בדין
טוען האי אח דברי לי
תהא נאמנת שאומרת
דאנא אחוכון הוו מחייבי
טהורה אני. אמר להו ר'
אומרים אין אנו יודעין ואמרי' פטורין דאוקי ממונא בחזקת מריה:
דריש פרק הפרה לא מוקי אביי לאיתויי אפילו ניזק אומר ברי
אבל בודאי אי לא הוה האי
חנינא עדים בצד אסתן.
ומזיק אומר שמא אלא מוקי להכי דאמר התם א"נ לכי הא
לעולם
אח דאודי ליה לא הוו
עדיה בצד דרום לסוף
מחייבי אע"ג דאיהו טעין
העולם דליתנהו קמן ואנן
דאיתמר (לעיל דף צב.) המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן
דאזלינן בתר חזקה אפילו כנגד רובא ואין להאריך כאן:
ברי ואינהו טעני שמא.
אסרין לה. הכא נמי הואיל
כל דליתנהו הני עדים לקמן
תוס' רי"ד.
דאסהדי דאית ליה אחי והוא אומר אין לו אחין וגם מוחזק לן דלית אחי נאמן: נקל באשת איש. לפוטרה בלא חליצה ויבום: חוש לה. להיתר ואיכא דאמרי חוש לה לאיסור: ותו לא. הא בכל הנכסים ראוי ליטול כאחד מהן: יירשו
אחיו עמו. הואיל דקאמרי דלא הוי אחיהון ואמאי יירשו: לא צריכא דקאמרי אין אנו יודעין אם אחינו הוא אם לאו. ומשום הכי ירתי בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן ומצו למימר להאי אנת מיהא מודה דאחינו הוא משום הכי נירות
כותך. והאי דלא יהיבנא ליה מחלקן משום דאנן לא ידעין דאחינו היה: זאת אומרת. דיטול עמו בחלקו דהאי דמודי לו ולא בחלקן דהאי דאמרי אין אנו יודעין. הכי נמי בעלמא כשאמר אחד לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני
יודע פטור אפי' משבועה: