יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קלו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כדאמר רב חסדא כו'. לקמן בפרק מי שמת דאמר רב יהודה אמר שמואל שכ"מ שכתב כל נכסיו אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר [לקמן קנב.] ומשמע הא
קמב א מיי' פ"ח מהל' זכיה
א) לקמן קנב:, ב) [תוספ'
כתובות פ"ח], ג) [יבמות לו:
הלכה יג סמג עשין פב
אם מת מקבל מתנה קנה ואע"פ שכתוב קנין בהך מתנת שכיב מרע לא אמרי' שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה
ב"ק פח:], ד) גיטין עב. קדושין
טוש"ע חו"מ סי' רנ סעיף יח:
ומקשינן מינה התם לשמואל דאמר מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין לא ידענא מאי אידון בה דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ושטר
קמג ב מיי' שם פי"ב הלכה
נט: ס. [תוספ' דגיטין פ"ה],
ה) גיטין עב., ו) [תוספ'
טו סמג שם טוש"ע
של שכיב מרע אינו קונה עד לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה ומשני התם במיפה את כחו ההוא דרב יהודה אמר שמואל ואין הקנין
חו"מ סי' רנח סעיף א:
דכתובות פ"ח גיטין עב. וש"נ],
מגרע כח השטר של שכיב מרע שלא
קמד ג מיי' שם הלכה יג
ז) [סנהדרין כט:], ח) ב"ק פח:
❖
אקנייה
יבמות לו:, ט) ס"א הכא,
הקנה לו אלא ליפות את כחו ואמרינן
וסמג שם טור שו"ע
כדאמר רב חסדא וקנינא מיניה מוסיף על
וקנינא מיניה לא צריך.
א)
חו"מ סי' רנז ס"א:
היכי דמי מיפה את כחו אמר רב
פי' בקונטרס אחד בראש
מתנתא דא ה"נ דאמר אף כתובו וחתומו
קמה ד מיי' שם טוש"ע שם
א
חסדא וקנינא מיניה מוסיף על
סעיף ג:
השטר ואחד בסוף השטר כדאמר
גליון הש"ס
והבו ליה איתמר רב יהודה אמר שמואל
קמו ה מיי' שם טוש"ע שם
מתנתא דא כלומר אינו אלא תוספת
דצריך שיחזור מענינו של שטר
גמרא גופא קני מהיום. עי'
הלכה כותבין ונותנין וכן אמר רבא אמר
סעיף ד:
בעלמא ליפות את כחו: הלכה
קמז ו ז מיי' פ"ט מהל'
בשיטה אחרונה וקשה דהא אין
רשב"א גיטין עב ע"ב ד"ה
❖
רב נחמן הלכה כותבין ונותנין:
גרסי' בירושלמי:
גירושין הלכה יד סמג
כותבין ונותנין. לאחר מיתה במיפה
למדין משיטה אחרונה והא
מתני' ב) הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב
עשין כ טוש"ע אה"ע סי' קמה
את כחו כרבי יוחנן דאמר תבדק והכי
(א) ט) א"כ למדין דמשום הכי לא
סעיף ג:
קמח ח ט מיי' פי"ב מהל' זכיה
מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה רבי
מוקמינן ליה בהדיא להא דשמואל
הגהות הב"ח
מצריכין לכתוב מהיום:
ומתנה הלכה טו סמג
יוסי אומר אינו צריך הכותב נכסיו לבנו
במיפה את כחו לקמן במי שמת [קנב.]:
רבי עשין פב טוש"ע חו"מ סי' רנח
ב
ג) ג
(א) תוס' ד"ה אקנייה וכו'
❖
מתני' הכותב נכסיו לבניו. בריא
ס"א:
וקשה וכו' משיטה אחרונה והא
לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול
❖
על כרחך למדין דמש"ה:
שרוצה לישא אשה ואינו רוצה לשעבד
למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין
ד
ה
נכסיו לאשתו פן יפסידו בנים שיש לו
ללוקח בהן כלום עד שימות האב: גמ' וכי כתב מהיום ולאחר מיתה
מוסף רש"י
רבינו גרשום
מאשתו ראשונה ורוצה לכתוב להם
וקנינא מיניה מוסיף על
מאי הוי הא תנן ד) ו מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת
נכסיו לאחר מותו אלא שיאכל פירות
מתנתא דא. ככל מה דכתוב
כדאמר רב חסדא. בפרקין
ולא מתייבמת התם מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי אבל הכא
ומפורש לעיל במנא דכשר
דלקמן היינו יפוי כח דכתב
ז
בחייו צריך שיכתוב מהיום ולאחר
למקנייא ביה שריר וקיים, כלומר
וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא
הכי קאמר ליה $ גופא קני מהיום פירא לאחר מיתה: רבי יוסי אומר אינו
מיתה דמשמע מהיום יהא קנוי לך
וקנינא מיניה קנין גמור להוסיף
דא כלומר לבר מן המתנה
ולייפות כחו לבד המתנה שנתן
שאני נותן מקנה אני בקנין
צריך: רבה בר אבוה חלש על לגביה רב הונא ורב נחמן אמר ליה
הגוף לבדו ולאחר מיתה תהא נגמרת
ה)
בעל פה, ולישנא יתירא לייפות
כדי ליפות כחו: הכי נמי להכי
המתנה שתאכל גם הפירות לאחר
רב הונא לרב נחמן בעי מיניה הלכה כרבי יוסי או אין הלכה כר' יוסי
כח הוא (לקמן קנב:). הכותב
כותבין דאמר אף כתובו כלומר
נכסיו לבניו. לאחר מותו,
מיתתי אבל בלא מהיום לא נתן להם
ליפות כחו בעלמא כתבו לו
אמר ליה טעמיה דרבי יוסי לא ידענא הלכה איבעי מיניה אמר ליה את
צריך שיכתוב מהיום ולאחר
שטר: הלכה כותבין ונותנין.
כלום דאין מתנה לאחר מיתה דבההיא
מיתה. דליהוי משמע גופא
בעי מיניה אי הלכה אי לא וטעמיה אנא אמינא לך בעא מיניה אמר
גבי שכיב מרע אפי' לאחר
שעתא אין לו חלק בהן שיוכל
מהיום, שלא אהא רשאי למכרם,
מותו הואיל דבאמירה מקנה:
ליה הכי אמר רב הלכה כרבי יוסי בתר דנפקו אמר ליה היינו טעמיה
ופירות לאחר מיתה, ואם לא
הכותב. בריא כל נכסיו לבנו
להקנותן: ר' יוסי אומר אינו צריך.
כתב מהיום אלא לאחר מיתה לא
בין הבנים או לבניו וריבה
דרבי יוסי דאמר ו) ח זמנו של שטר מוכיח עליו תניא נמי הכי רבי יוסי
לכתוב מהיום וטעמא מפרש בגמרא:
אמר כלום ויירשו אחיו עמו, או
לאחד ומיעט לאח' דבלשון
אומר אינו צריך מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו בעא מיניה רבא
גמ' גט ואינו גט. דשמא כך אמר
אם היה עליו בעל חוב מאוחר
מתנה רשאי ואינו רוצה שיהא
לאחר מתנה זו, בעל חוב גובה
שלו אלא לאחר מיתה צריך
מרב נחמן בהקנאה מהו אמר ליה בהקנאה אינו צריך רב פפי אמר איכא
מעכשיו יהא גט אם אמות או דלמא
את חובו (ע"ז לז.). רבי יוסי
לכתוב מהיום ולאחר מיתה
אומר אינו צריך. דלהכי כתיב
דאם לא כתב מהיום הוי שטר
אקניתא דצריך ואיכא אקניתא דלא צריך אקנייה וקנינא מיניה לא צריך
מהדר קא הדר ביה ואין גט לאחר
זמן בשטר לומר מעכשיו תהא
לאחר מיתה: ר' יוסי אומר
מיתה הלכך הויא ספק מגורשת ואם
קנינא מיניה ואקנייה צריך מתקיף לה רב חנינא מסורא מי איכא מידי
מתנה מגופה של קרקע ופירות
אינו צריך. כדמפרש בגמ':
ז)
לאחר מיתה, דאי לא בעי למיתב
והא תנן האומר לאשה הרי זה
פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר צריכה
דאנן לא ידעינן וספרי ידעי שאלונהו לספרי דאביי וידעי ולספרי דרבא
ליה אלא לאחר מיתה למה
גט מהיום ולאחר מיתה אינו
גט משניהם: חולצת. דלמא לא הוי
כתב זמן בשטר (שם). הכותב
גט. דאין גט לאחר מיתה:
וידעי רב הונא בריה דרב יהושע אמר ט בין אקנייה וקנינא מיניה בין
גט: ואינה מתייבמת. דלמא הוי גט
נכסיו לבנו לאחר מותו.
ואם מת חולצת. דאינו גט:
קנינא מיניה ואקנייה לא צריך ובדוכרן פתגמי דהוי באנפנא פליגי אמר
מהיום ולאחר מותו, שהגוף קנוי
ולא מתייבמת. דאיכא למימר
ונמצא לוקח גרושת אחיו וחייב כרת.
לבן מהיום אלא שהאב אוכל
נפל עליה ריח גט. אלמא דכי
רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר לי אתון
והכא נמי הוה לן למימר דמתנת ספק
הפירות עד יום מותו (ב"ק פח:)
האי גונא לא הוי גט מתנה
שכתב מהיום ולאחר מיתה ואין
הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה אמר רבא אמר רב נחמן
נמי הואיל דאמר ליה מהיום
היא ולא קנו. ומשני התם גבי גט לא
לאב בהן אלא אכילת פירות
ולאחר מיתה אמאי קונה הא
בהקנאה אינו צריך בין אקנייה וקנינא מיניה בין קנינא מיניה ואקנייה
שייכי בה שתי מתנות כי הכא דנימא
בחייו (יבמות לו:). מכר האב
משתכח דההוא שטר מתנה
מכורים. לאכול הלוקח פירות
אינה נגמרת אלא לאחר מיתה
מקצת הגט מהיום ומקצתו לאחר
לא צריך בדוכרן פתגמי דהוו באנפנא
פליגי: הכותב נכסיו לבנו
כל ימי חיי האב, שזכה בזכות
ואין שטר לאחר מיתה: אמר
מיתה כדאמר גבי מתנת קרקע הלכך
לאחר מותו: איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב
שהיה לו לזה בהן (שם). עד
אביי לעולם הוי מתנה היכא
ח)
שימות. לוקח אוכל פירות עד
דאמר מהיום כו' והתם גבי
מספקא לן אי תנאה הוי כו' כדפרישית
אמר
שימות האב וכשימות האב הולך
גט משום הכי אינו גט לאחר
אבל הכא איכא לאוקמי תרוייהו שפיר
הבן ומוציא מיד הלקוחות (ב"ק
מיתה משום דמספקא לן אי
פח:). מהיום ולאחר מיתה
דהכי קאמר ליה גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכיון דאיכא למימר הכי לא נתכוין לא לתנאי ולא לחזרה דהכי משמע טפי: זמנו של שטר.
ההיא אמירה דקאמר (מהכי)
גט ואינו גט. מספקא לן אי
מהיום אי תנאה גמור הוי
שכתב בתחלתו בכך וכך בשבת אמר לנו פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני לפלוני בני לאחר מיתתי: מוכיח עליו. שמאותו זמן התחילה המתנה
תנאה הוי מהיום אם אמות
כלומר מדקאמר מהיום את
דאי לא תימא הכי זמן שנכתב בשטר בחנם נכתב אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב. והכי הלכתא כרבי יוסי דאם כתב לאחר מיתה קנה
וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא
מותרת לכל אדם והוי גט. או
שהוא גט משעת נתינתו, או
חזרה הוי דאיכא למימר הואיל
אע"ג דלא כתב מהיום דהא אמר רב הלכה כר' יוסי ואע"ג דאמר בפרק המגרש (גיטין דף פה:) אתקין רב בגיטין מן יומא דנן לאפוקי
חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר
שאמר לאחר מיתה כלומר
מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו הואיל ולא איתמר בהדיא התם בגיטין הדר ביה רב מהא דאמר הלכה כרבי יוסי אלא
מהיום ואמר לאחר מיתה יהא
מהיום אני נותן לך גיטך כדי
גט ואינו כלום, דבשלמא גבי
שתהא מותרת לאחר מיתתי.
אתקין אית לן למימר לגבי גט אשה הואיל ואין בו דבר קנין משום הכי הוא דאתקין לרווחא דמילתא משום חומרא דעריות אבל גבי
מתנה איכא למימר גופא מהיום
ואיכא למימר קודם מיתה חזר
ממונא הלכה כר' יוסי כי י"ל כי לא אמר רב הלכה כר' יוסי אלא בשטר שיש בו קנין. וראינו בדברי הגאונים ז"ל שאמרו הכי נהיגי
ופירא לאחר מיתה, אבל הכא
בו מאותו גט ואין גט לאחר
ליכא למימר הכי, ואי משום
מיתה ומשום דמספקא לן הכי
במתיבתא כר' יהודה אפילו בממון כתקנת רב בגיטין ואילו היתה קבלה בידם כי הלכה כר' יהודה לא היו מניחין הלכה ומפרשין מנהג
תנאה ה"ל למימר מהיום אם
גבי גט אזלינן לחומרא ואינו
(ועוד) שלא אמרו כי הלכה אפילו בממון כתקנת רב בגיטין אלא נהגו וי"ל דכיון דחזו דסוגיא דשמעתא לקמן כר' יהודה נהגו כוותיה כן פי'
מתי (גיטין עב. וכעי"ז קדושין
גט אבל הכא גבי מתנה גופה
נט:). ואם מת חולצת. שמא
רבינו חננאל גאון ותפוס דברי רבי יוסי גבי ממון דהא ר"נ דהלכתא כותיה בדיני [כתובות יג.] הוא דבעא מרבה בר אבוה אלמא סבירא ליה לר"נ הכי:
של קרקע ושל נכסים קני
אינו גט וזקוקה ליבם, ולא
ליה מהיום ופירא לאחר מיתה
בהקנאה מהו. בשטר שכתוב בו קנין מי פליג ר' יהודה ומצריך למכתב מהיום. ומשום הכי קמבעיא ליה דאיכא למימר דבשטר מתנה
מתייבמת. שמא גט הוא והויא
והשתא גובה מיהא מחיים
בלא קנין פליגי כגון שכתב שדי נתונה לך לאחר מיתה ומסר לו את השטר וכדקיימא לן [קידושין כו.] דקרקע נקנה בכסף או בשטר או בחזקה:
ליה גרושת אחיו והרי היא לו
הוי וחשיבא מתנה: שזמנו
בכרת, שאין עליה זיקת יבום
של שטר מוכיח עליו. שכתב
אקנייה וקנינא מיניה לא צריך. זהו שכותבין בכל שטר שכתוב בו קנין שני קנינין אחד בתחלת השטר וכך אמר לנו הוו עלי עדים וקנו
בו כך וכך לבריאת עולם
(קדושין ס. וכעי"ז גיטין שם)
ממני וכתבו וחתמו והיינו אקנייה שהקנה לעדים בקנין סודר לזכות לו למקבל מתנה ואחד בסוף השטר וקנינא מן פלוני לפלוני ככל מה
הואיל ולא החזירה (גיטין שם).
בכך בחודש נתן פלוני לפלוני
טעמיה דר' יוסי לא ידענא.
מתנה זו הואיל שהזמן מחיים
דכתוב ומפורש לעיל כו' כדאמר לקמן בגט פשוט (דף קסא:) צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה והלכך אם כתוב בראש השטר
אמאי קאמר אין צריך (שם)
.
הוא כתוב מוכיח על השטר
אקנייה ובסיפא כתוב וקנינא היינו ייפוי כח דמשמע שני קנינין הוא הקנה וגם אנו קנינו ממנו וקנין יתירא הוא ייפוי כח לקנות מהיום
זמנו של שטר מוכיח עליו.
וכמאן דיהיב מחיים דמי ולא
דמהיום נתן לו את גוף הקרקע
צריך למכתב מהיום ולאחר
אבל אם כתב בראש השטר וקנינא ובסופו אקנייה משמע קנין אחד דפרושי קא מפרש וקנינא מיניה והיאך שהרי הקנה לנו ואמר כך
והפירות יאכל הוא בחייו, דאם
מיתה: בעא מיניה רבא מרב
וכך אני נותן לפלוני כן נראה שיטה זו בעיני ועיקר. ואין לפרש שכתב בשטר שני דברים הללו ביחד דאקנייה וקנינא מיניה דא"כ אמאי
לא נתן לו הגוף מעכשיו למה
נחמן אליבא דר' יהודה דאמר
נכתב זמן בשטר המתנה (שם)
צריך למיכתב מהיום ולאחר
משוה חילוק בין אקנייה וקנינא מיניה לקנינא מיניה ואקנייה לישוי חילוק בין היכא דכתב שני לשונות קנין להיכא דלא כתב אלא
דלהכי איכתיב זמן בשטרא לידע
מיתה בהקנאה מהו. כלומר
אחד: דאנן לא ידעינן. אין רוב חכמים בקיאין בחילוק לשון זה: וספרי ידעי. בתמי' דאמרי לכך נתכוונו ולא צריך למכתב מהיום:
שמהיום נתן לו גוף הקרקע שלא
אם הקנה לו בקנין מהיום מהו.
ובדוכרן פתגמי. היינו שטר עדות בלא קנין זכרון דברים ולא זכרון קנין והיינו כר"נ דאמר הקנאה אינו צריך: אתון הכי מתניתו
יירשו אחיו עמו והפירות לאחר
מי אמרינן הואיל דהקנה לו
❖
מותו (שם עו:).
מחיים קנה ולא צריך למיכתב
לה. בלשון בעיא כדאמרן לעיל בעי רבא מר"נ כו'. והכי קיימא לן דאפילו לרבי יהודה לא צריך לכתוב מהיום בשטר שיש בו קנין:
ליה מהיום ולאחר מיתה. או
מתני' הכותב נכסיו לבנו. הוא הדין לאחר: לאחר מותו. היינו מהיום ולאחר מיתה: האב אינו יכול למכור. לאחר הגוף והפירות
דלמא אע"ג דהקנה לו מחיים
לא סגי דלאו הכי: אמר ליה
לגמרי מפני שכתובין לבן הגוף מעכשיו ופירות לאחר מיתה: הבן אינו יכול למכור. לגמרי בחיי האב: מפני שהן ברשות האב.
רבינו גרשום (המשך)
אם הקנה לו מחיים לא צריך
לאכול פירות. אלא בין שניהן יכולין למכרן לגמרי מעכשיו שהאב ימכור פירות והבן ימכור הגוף: מכר האב.
סתמא מכורין
למיכתב ליה מהיום ולאחר
דר' יהודה סבר הואיל דלא
מיתה: אקנייה וקנינא מיניה
כתב קנין אע"ג דכתב בשטר
לפירותיהן ללוקח עד שימות האב אבל לכשימות האב יטול הבן גם גוף גם פירות או הוא או הבא מכחו ל"ש מת האב בחיי הבן
לא צריך. אקנייה שנתנה לו
כמנהג כל השטרות שכתוב
ול"ש מת הבן בחיי האב שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב וכשמת הבן ואח"כ האב ויש לו בנים
ושוב וקנינא מיניה משמע
בהן זכרון עדות לא סגי אי
שתלה המתנה בקנין. כלומר
[לא] כתב בהו מהיום ולאחר
לאותו הבן הן יורשין את כחו: מכר הבן. בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב שהרי הוא כבן אבל כשימות האב יש לו
כי היכי דקנינן מחיים מתנה
מיתה משום דהוה שטר מתנה
מיהת ללוקח גוף ופירות וכגון שהבן קיים אבל מת הבן ואח"כ מת האב פלוגתא היא בגמרא אם קנה לוקח אם לאו: גמ'
נמי מחיים אי כתב הכי לא
לאחר מיתה ואין שטר לאחר
צריך למיכתב מהיום אבל אי
מיתה. ור' יוסי סבר הואיל
לא
כתב בה וקנינא מיניה ואקנייה
דכתב ביה זכרון עדות בהדיא
שתלה הקנין במתנה דמשמע דאחר הקנין היתה המתנה אי לא כתב ליה מהיום הוי משמע דמתנה היתה לאחר מיתה ואין
סגי משום דזמנו של שטר מוכיח עליו דמחיים הוה: אתון הכי מתניתו לה. בלשון בעיא בעא מיניה רבא מר"נ: אנן בלשון מימרא
שטר לאחר מיתה: מי איכא מידי דאנן לא ידעינן. מה בין אקנייה וקנינא מיניה ומה בין וקנינא מיניה ואקנייה וספרי דכתבי
מתנינן ליה. אמר רב נחמן אם הקנה לו אינו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה: כתב נכסיו לבנו. שיהא שלו לאחר מיתה הגוף
שטרות ידעי. והא שום ספרא לא בקיאי בהני מילי: לא צריך. למיכתב מהיום ולאחר מיתה הואיל דכתב ביה קנין כל קנין
והפירות ועד שהאב חי הפירות של אב מכר האב מכורים הפירות ללוקח עד שימות האב: מת הבן בחיי האב. דלא באו ליד הבן
מחיים הוא לדברי הכל. אלא אי לא כתב ביה קנין וכתב ביה דוכרן פתגמא דהוה באנפנא בכך וכך פליגי ר' יהודה ור' יוסי
לא קרקע ולא פירות: