קלו:
יש
נוחלין
פרק
שמיני בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יוחנן סבר
לא קנה לוקח. תימה אם כן
לא קנה לוקח. אפילו
אמאי אצטריך
לכשימות האב אחר כך
שמעולם לא היו
קמט א ב מיי' פי"ב מהל'
א) [שבת קלה. וש"נ], ב) ב"מ
צו. גיטין מז:, ג) [לעיל קכט:],
זכיה ומתנה הל' יג
תקנת אושא דאשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה
ראוין לבא לידי הבן אלא יחזרו לשאר יורשי האב. ומיהו אם לא
ד) [פח:], ה) [ועי' תוס' ב"ק
סמג עשין פב טור שו"ע
מכרן הבן בחיי האב היה מודה רבי יוחנן שאף על פי שמת הבן
דלא עשתה ולא כלום (לקמן דף קלט:) וי"ל דמיירי כגון שכתב לה
א
חו"מ סי' רנז ס"ה:
פח: ד"ה באושא ותוס'
קנ ג מיי' פ"ד מהלכות
כתובות נ. ד"ה הבעל ותוס'
ואחר כך מת האב אפילו
הכי יורשי הבן יורשין את מתנתו ולא
דין ודברים אין לי בפירות נכסיך ובפירות פירותיך ולא כתב
ב
❖
יבמות לו: ד"ה קנין],
בכורים הלכה ו סמג
יורשי האב אבל גבי מכירה הרי
בנכסיך דא"כ היה מכרה קיים
עשין קמ:
קנא ד ה מיי' פי"ב מהל'
סילק נפשו משעת מכירה וגם לא בא
כדאמר בהכותב (כתובות דף פג.
אמר רבי יוחנן לא קנה לוקח וריש לקיש
זכיה ומתנה הל' ז ועי'
הגהות הב"ח
לידו שיוכל הלוקח לזכות מכחו. ובפרק
ושם) אי נמי התם קנין פירות דבעל
אמר קנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
א
דלא הוי אלא מדרבנן ולא מצרכי
החובל בבבא קמא מפרש לפלוגתייהו
(א) תוס' ד"ה לא קנה
פב טוש"ע חו"מ סי' רמח
ד)
לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש
❖ אצטריך תקנת אושא ה):
א)
וכו' אם מת שני בחיי
סעיף ג:
לכתוב מהיום ולא הוי כקנין הגוף לכך
הכי רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח אמר
ראשון לא יחזרו ליורשי שני:
לקיש אמר קנה לוקח ב קנין פירות לאו כקנין
לך כי קתני מתניתין מכר הבן אין
(ב) ד"ה והתניא וכו' דלדבריו
לא קנה לוקח. פי' ריב"ם ויחזרו
הגוף דמי והא איפליגו בה חדא זימנא
לא גרסי'. נ"ב כלומר והוא
רבינו גרשום
ללוקח עד שימות האב הא כי מיית
תימה למחוק הגירסא שהיא
ב) דאיתמר המוכר שדהו לפירות רבי יוחנן
ליורשי הבן ולא יוכלו לקוחות
אית ליה ללוקח דלא מת הבן בחיי
ברוב הספרים: (ג) בא"ד
קנין פירות שיש לאביו עד
אמר מביא וקורא וריש לקיש אמר מביא
כקנין הגוף דמי כר"י וההיא
שהוא חי דמי כמו שגוף
לומר אביך זבין ואת מפקת
האב דאתו להו לידיה דבן אבל מת
דיחזרו ליורשי נותן סבר
הקרקע יהא שלו ולא בא
ואינו קורא רבי יוחנן אמר מביא וקורא קסבר
כדאמרינן בסוף מי שמת (לקמן דף
הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן
לאו כקנין הגוף דמי
ליד בן הואיל שמת בחייו
כר"ל א"ש דמצינו הרבה
כי מיית אב נמי לית ליה ללוקח
קנט. ושם ד"ה ולימרו) דאף על גב
לפיכך לא קנה לוקח: לאו
קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר
❖
תנאים:
כקנין הגוף דמי. והגוף
אלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי וכי
דהכא לא שייך טעמא דלקמן משום
מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף
ברשות הבן היה להכי
ג
זבין לאו דידיה זבין ריש לקיש אמר
שיאמר הבן אנא מכח אבא דאבא
קנה לוקח: המוכר שדהו
דמי אמר לך ר' יוחנן אף על גב דבעלמא
לפירות. ללוקח עד אותו
מוסף רש"י
קנה לוקח אמר לך כי קתני מתני'
קאתינא דא"כ יקחו אחי האב חלקם
זמן שהתנו: ר' יוחנן אמר
קנין פירות כקנין הגוף דמי הכא אצטריך
מכר הבן אין ללוקח עד שימות האב
כיון שאינו בא מכח אביו אלא מכח
אמר ר' יוחנן לא קנה
מביא בכורים וקורא. מן
סלקא דעתך אמינא אבא לגבי בריה אחולי
לוקח. אפילו לכשימות האב,
האדמה אשר נתתה לי אע"ג
כי מיית מיהא אית ללוקח לא שנא לא
זקינו אלא היינו טעמא שיחזרו ליורשי
דקנין פירות שהיה לו לאב
דפירות בלבד שלו אותו
אחיל קא משמע לן ורבי שמעון בן לקיש
מת הבן בחיי האב דאתו לידיה דבן
הבן משום דבמיתת הבן נפלו נכסים
בנכסים הללו כקנין הגוף
קנין פירות כקנין הגוף של
דמי, ואין מכירת הבן מכירה,
קרקע הוא שלו עד אותו
אמר אף על גב דבעלמא קנין פירות לאו
לא שנא מת הבן בחיי האב דלא אתו
לפני בנו וכשמת זקינו קנאם הבן
ומתניתין דקתני אין ללוקח
הזמן דמי ויכול לקרות:
לידיה דבן קנה לוקח אלמא קנין
בקבר ממילא ואחר כך ירשם בן
כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סלקא דעתך
בהן כלום עד שימות האב,
ריש לקיש אמר מביא וכו'.
הא כשימות האב יש לו,
פירות לאו כקנין הגוף דמי וכי זבין
הבן וקשה דאמר בסמוך מהו דתימא
ולמה להו לאפלוגי תרי
ג
אמינא כל לגבי נפשיה אפילו במקום בריה
התם דמית האב בחיי הבן
זמנא בהכי: אמר לך ר'
דידיה זבין: קנין פירות. שיש לו לאב
אביו אפילו לגבי בריה נפשיה עדיפא
נפשיה עדיפא ליה קא משמע לן איתיביה
ונתקיימה המתנה, ומה מכר
יוחנן אע"ג. דגבי בכורים
ליה ולא יקחו הלקוחות במיתת האב
כאילו הגוף קנוי לו דמי ולא היה הבן
ראשון לשני כל זכות שתבא
קנין פירות כקנין הגוף
רבי יוחנן לריש לקיש נכסי לך ואחריך
ג) ד
לידו, אבל מת הבן לא
דמי אפ"ה אצטריך הכא
והלא אם המקח בטל לא יחזרו לאב
יכול למכור אלא ע"מ דאתו לידיה
בא זכות לידו (יבמות לו:).
לאשמועינן דלא קנה לוקח
יירש פלוני ואחריו יירש פלוני מת ראשון קנה
כי אם ליורשי הבן ויש לומר דשפיר
וכיון דלא אתו לידיה לא קני לוקח
המוכר שדהו לפירות.
דסד"א ודאי קנה לוקח
שני מת שני קנה שלישי מת שני בחיי
שיאכל הלוקח פירות עד
דאבא לגביה בריה מחיל
קרי ליה בן בנו נפשיה לגבי לוקח ולא
ומיהו אם לא מכרן הבן ולא סילק
עשר שנים ותחזור הקרקע
ליה למכור אפילו בחייו
ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ואם איתא
דמי לנכסיי לך ואחריך לפלוני ואחרי
נפשו מהם ומת הבן בחיי האב
ה
לבעליה, ובזמן שאין היובל
וקנה לוקח קמ"ל דלא מחיל
נוהג קאמר, דהיינו משגלו
ולא קנה. וריש לקיש אמר
ליורשי
נותן מיבעי ליה אמר ליה כבר
אחריך לפלוני דאם מת שני בחיי
לכשימות האב יירש בן הבן את זכות
שבט ראובן ושבט גד שגלו
דאע"ג לגבי בכורים בעלמא
אביו שהיה לו בקרקע: וקורא.
ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון
תרגמה
רב הושעיא בבבל אחריך שאני
תחלה מעבר הירדן ע"י
כו' הכא אצטריך דסד"א
סנחריב, עד חרבות ירושלים,
דלא קנה לוקח דכקנין הגוף
מקרא בכורים דקרינא ביה האדמה
ולא אמר כיון שהקנה הגוף לשלישי
וכן רמי
רבה בר רב הונא קמיה דרב ואמר
דאי בזמן שיובל נוהג סתם
דמי דכל לגבי נפשיה אפי'
אשר נתתה לי ה' (דברים כו): מביא
לבסוף הוי כנופל לפניו במיתת השני
מכירה לפירות היא שהרי
לגבי בריה נפשיה עדיפא
אחריך
שאני והתניא
יחזרו ליורשי נותן
ואינו קורא. שאינו יכול לקרות
שהרי לא הקנה לו כלום עד אחר
סופה לחזור ביובל (גיטין
ליה מבריה ולא ניחא ליה
תנאי
מז:). מביא וקורא. מביא
למיזבן בחייו ולא קנה
האדמה אשר נתתה לי ומיהו בהבאה
שיזכה שני ואפי' לרב ענן דאמר
בכורים וקורא ארמי אובד
לוקח קמ"ל הכא דלגבי
לעיל (דף קכה:) לירתיי ולא לירתי ירתיי דלדידיה אם אמר נכסיי
חייב דכתיב אשר תביא מארצך שהרי שיעבד לו יניקת הקרקע
אבי וכל הפרשה, וקורא אני
בריה מחיל ליה לזבוני
[שם]
בו הנה הבאתי את ראשית
שיהו מכורין במיתת האב
לפירותיו: אחולי אחיל ליה. גופא לגמרי וקנין פירות דאית ליה לא
לך ואחריך לפלוני אם מת שני (א) לא יחזרו ליורשי שני לא דמי
פרי האדמה אשר נתתה לי,
וקנה לוקח: איתיביה ר'
להכא דיותר יש לו לראשון בנכסים מלאב דהתם אם מכר ראשון כל
ליהוו קנין הגוף. וה"נ הוה מצי למימר דאי איתמר בהא בהא קאמר
דקנין פירות כקנין הגוף (ב"מ
יוחנן לריש לקיש. אם אמר
❖
צו. וכעי"ז גיטין שם).
שכיב מרע נכסיי לך ואחריך
הנכסים מכורים לעולם דהלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר
ר' יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי משום דכל לגבי נפשיה
לפלוני ואחריו לפלוני
אין לשני אלא מה ששייר ראשון אבל הכא אין האב יכול למכור אלא
אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה וכיון דעכב לעצמו פירות
משמע שנתן לראשון ושני
הפירות בחייהן והשלישי
עד שימות לכך יחזרו ליורשי הבן והתם ליורשי ראשון:
שייר בקנין הגוף לעצמו אבל לגבי מוכר שדהו לפירות מודי רבי
מוסף תוספות
ד
יהא יורש גוף הנכסים: מת
מביא
ואינו קורא. פי' בקונטרס מביא משום דאדמתך קרינא
יוחנן לריש לקיש דקנין פירות שמקנה לאחרים לאו כקנין הגוף דמי
א. הא כיון דאית ליה
שני. בחיי ראשון כיון שלא
ביה ואינו קורא דלא קרינא ביה מן האדמה אשר נתתה לי
דבכל דוכתא נפשיה עדיפא ליה ומשום דשמעינן לה מתירוציה
לבעל פירי הויא ליה אשה
באו ליד השני אין לשלישי
כבן ולא קנה לוקח. ר"ן.
כלום ושלישי הוא בא מכח
ותימה דאי קרינא ביה אדמתך קרינא ביה נמי מן האדמה אשר נתתה
דריש לקיש לא חשש הגמרא לפרש כן. ולר"ל נמי אי איתמר בהא
ב. דאע"ג דלית ליה
שני אלא יחזרו הנכסים
לי ונראה שתקנו מדרבנן להביא משום קנין פירות אבל קריאה לא
בהא קאמר ריש לקיש משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל אבל
לבעל פירות מוציא מיד
ליורשי הראשון הואיל
הלקוחות משום תקנת
דליתא לאחריך ולשלישי
מדאמרינן בהמוכר את הספינה (לעיל דף פב.) משום דמיחזי כשיקרא
לגבי מוכר שדהו לפירות אימא מודי ליה לרבי יוחנן דקנין פירות
אושא. שם. ג. ומה שפי'
לא מצינן למיתן ליה דהכי
כקנין הגוף דמי קמ"ל: מת השני.
או משום דאתי לאפקועי מתרומה ומעשר:
אחרי הראשון קנה שלישי:
רשב"ם וכו' דיורשי האב
לא פקיד המצוה. ואם
והתניא יחזרו נכסים ליורשי נותן. פירש בקונטרס וקשה לר'
יורשים ולא בני הבן, לא
איתא לריש לקיש דקנין
יחזרו נכסים ליורשי ראשון. כלומר כשימות הראשון יורשיו יורשין
נהירא וכו', דמכיון [ד]מת
פירות שיהא לראשון לאו
יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומשני תנאי היא
מכחו שהרי לא זיכה לשלישי אלא מכח השני דהא לא קאמר
הבן בחיי האב, פקע המכר
כקנין הגוף דמי. אמאי
מעיקרו ונשארו הנכסים
יחזרו ליורשי ראשון כיון
דפליגי בקנין פירות אי הוי כקנין הגוף או לא ואין נראה דהרבה
לראשון נכסיי לך ואחריך לפלוני ואם אין פלוני יתנו לפלוני השלישי
ביד הבן. שיטמ"ק בשם תוס'
דלא הוה ליה קנין הגוף
תנאים מצינו דפליגי בקנין פירות בהדיא יותר מאלו גבי מוכר עבדו
וכיון דשני לא זכה שלישי נמי לא יקנה אלא יורשי ראשון יירשו להני
הרא"ש. ד. [דהכא] ודאי
הקרקע כשמת ראשון יחזרו
לא שייר בנכסים אלא
על מנת שישמשנו שלשים יום בחזקת הבתים (לעיל דף נ. ושם) ועוד
נכסים ואע"ג דלא היו קנוין לראשון אלא לאכול פירותיהן כל ימי חייו
אותו ליורשי אותו שנתן
ה
למדת ימיו אבל (הכא)
מתחל' מיבעי ליה. אלא
(ב) דלדבריו לא גרסינן אלא אחריך תנאי היא ונראה דלר"ל פריך דשני
דהא קאמר ליה ואחריך לפלוני אפי' הכי כיון דאין אחריך קיים
[התם] כיון דקאמר נכסי
מדקאמר ליורשי ראשון
אחריך שאני והכי פריך אי אמרת בשלמא דאחריך לא שאני אלא ההיא
זכו יורשי ראשון בגוף ופירות. אי אמרת בשלמא קנין פירות הוי
לך יש במשמע לשון זה
ש"מ דקנין פירות שיש
שהם שלו לגמרי ושלא
לראשון כקנין הגוף דמי
חשוב כקנין הגוף הלכך איכא למימר יחזרו ליורשי ראשון שהרי
דיחזרו ליורשי ראשון הוי טעמא משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי
יהא לשני אלא מה ששייר.
וקשיא לריש לקיש: תרגמא
כר"י (ג) א"ש דמצינו הרבה תנאים דפליגי בהכי אלא אי אמרת דההיא
הפירות קנוין לו וכקנין הגוף דמי דאע"ג דהמוכר שדהו לפירות לא
רבינו יונה. ה. ועוד וכו'
רב אושעיא. לעולם אימא
הא כבר אית ליה לר' יוחנן
לך בעלמא לאו כקנין
דיחזרו ליורשי ראשון סברא נמי בעלמא דלאו כקנין הגוף דמי והכא
קנה בעל הפירות את הגוף משום קנין פירות כקנין הגוף היינו משום
ברייתא דסברה כוותיה
הגוף דמי. והכא מאי
משום דאחריך שאני והתניא יחזרו ליורשי נותן והא אין סברא לומר
דבהדיא פירות מכר לו ולא גוף והרי הוא כמי שאמר לו ואחר אותו
ועל כרחך תנאי היא.
טעמא יחזרו ליורשי ראשון
שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש.
דהיכא דאמר ליה נותן
דסבירא ליה דאחריך לאו כלום דלא מצינו פלוגתא בהכי ומשני אלא
זמן יהא הגוף והפירות שלי אבל הכא לא שייר לעצמו כלום אלא
ו. ולר' יוחנן סברי
לראשון ואחריך לפלוני
אחריך תנאי היא כלומר לעולם קמייתא נמי כריש לקיש ואחריך נמי
לשלישי נתן את הגוף ולראשון ולשני נתן את הפירות וכיון דאיכא
תרוייהו קנין פירות כקנין
שאני דמשמע ואחריך
הגוף דמי ואפ"ה לרבי לא
לפלוני אחריך הן שלו
תנאי היא כדמייתי דפליגי רבי ורבן שמעון בן גמליאל באחריך דרבי
תרתי שיש לראשון קנין פירות דכקנין הגוף דמי וגם סילק הנותן
מצי למזבן, מידי דהוה
ולא בחייך לפי שבחיים
סבר אחריך לאו כלום היא ולא הקנה לו אלא פירות ורשב"ג סבר אחריך
עצמו מגוף ופירות הלכך יחזרו ליורשי ראשון אלא אי איתא דלאו
האב במתני' שאינו יכול
הכל שלך הגוף והפירות.
כקנין הגוף דמי מאיזה טעם יחזרו לראשון: יחזרו ליורשי נותן מיבעי
שאני והשתא הוי כולהו כריש לקיש והלכתא כותיה : (גליון. נראה דמייתי
למכור הגוף דלית ליה
והשתא דמת אחריך בחייך
ו
לרבי טעמא דאחריך. שם.
הכל שלך הוא. להכי יחזרו
ליה. שהרי לראשון נתן פירות ואין אחריו איש שיקבל לא הגוף ולא
שפיר תנאי דע"כ באחריך פליגי אפי' לר"י ולא בקנין פירות אי הוי
ליורשי ראשון ולא ליורשי
פירות הלכך יחזרו לנותן או ליורשיו: אחריך שאני. דמשמע דגוף
כקנין הגוף אי לאו דהא טעמא דרשב"ג אין לו לשני אלא מה ששייר
נותן דנותן סליק עצמו מהן
הואיל ואמר אחריך לפיכך
הראשון ע"כ משום דאמר אחריך דמשום קנין פירות גרידא פשיטא
ופירות נתן לראשון דהא בהדיא פריש אחריך יירש פלוני והא ליתיה
קאמרינן בדעתו דלא יחזרו
דלא היה יכול למכור כמו האב דאינו יכול למכור. ע"כ): (רש"א)
דלירש הלכך ישארו ביד יורשי ראשון דהכי קאמר ליה כל ימי חייך
עולמית לעצמו. ולעולם
מהא לא תפשוט: והא
יהא הכל שלך הפרי והגוף ומה שישתייר אחריך יקבל פלוני ואם היה
אבל
תניא יחזרו ליורשי נותן.
רוצה ראשון יכול למכור הגוף כדלקמן: והתניא יחזרו ליורשי נותן. לר' יוחנן פריך אע"ג דאיכא למימר אחריך שאני אפילו הכי יחזרו
דמשמע דקנין פירות לאו
כקנין הגוף דמי וקשיא לר'
ליורשי נותן דקנין
פירות דראשון לאו כקנין הגוף
דמי וכ"ש קנין
פירות דעלמא דלאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש
וקשיא לרבי יוחנן:
יוחנן דאמר כו'.
ה"ג