22/27

השותפין פרק ראשון

בבא

בתרא

אור טו:

תורה

מסורת הש"ס

בלעם

ואביו.

אימא כמשעה שנכנסו

כו'. מאתים ועשר דכתיב (איוב מב) ויוסף

כדאמר במגילה (דף טו.) כל

ששמו ושם אביו

א) [בע"י ליתא], ב) נ"א

1 הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם

שרתה, ג) ברכות ז.,

בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא:

ה' את כל אשר לאיוב למשנה אף שנותיו הוכפלו דכתיב ט) [שם] ויחי איוב אחר

וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ:

ד) [ערכין טז:], ה) [גירסת

איוב כז יב

אימא

כמשעה שנכנסו ישראל למצרים. וא"ת ומאי קמ"ל קרא

זאת מאה וארבעים שנה למדנו שהיה בן שבעים כשבאו יסורין עליו

י)

2 וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת

הע"י והילקוט שיניך],

ו) [צ"ל משוט בארץ

הרי מאתים ועשר ולעולם מעולי גולה היה: נתנבאו לאומות העולם.

כתיב ויוסף ה' את כל אשר

לאיוב למשנה ואיוב אחרי

כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ

ומהתהלך בה], ז) [מגילה

וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה

אותו מעשה חיה ק"מ שנה וא"כ היה

אלמא נכרי היה: אליהוא. על כרחך

כח.], ח) [פסחים דף קיב.],

בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם:

ט) צ"ל וכתיב. רש"ש, י) [שייך

בן שבעים קודם וי"ל דס"ד דלא כפל

אימא כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד

מדייחסיה קרא בשמו [ושם אביו] ושם

איוב מב טו

קודם לד"ה בלעם], כ) צ"ל

3 וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל

אלא בעושר ויופי של בנות אבל בשנים

משפחתו ישראל הוה ואית דאמרי

[שעה] שיצאו מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו

בפ"ב, ל) [עי' תוס' סוטה יב.

גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת

לא: אליהוא לא מישראל הוה.

ד"ה אחרי' ותוס' ע"ז סד:

ממשפחת רם היה היינו אברהם:

אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ

לאומות העולם ואלו הן בלעם ואביו ואיוב

ד"ה אחרים ותוס' לקמן צג:

אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ: מלכים א א ג

משמע דפשיטא דאליהוא בן ברכאל

❖

שכולו הבל. הטובים שבהן לא היו

4 וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת

אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי

ד"ה מאן],

מישראל הוה לכך נראה דבפ"ק דע"ז

כלום כדאמרינן לקמן שהנשפט היה

הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב

ואליהוא בן ברכאל הבוזי (א"ל) וליטעמיך

א)

(דף ג.) דאמר יבא בלדד השוחי

וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי

לו פתחון פה לשפוט את שופטו

לְהַגִּיד לָךְ: איוב א טו

הגהות הב"ח

אליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה והא

וצופר הנעמתי ויעידו בהן בישראל

5 עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא

ומוכיחו: בימי מלכות שבא היה.

(א) גמ' וכולהו הני תנאי

כתי' ממשפחת רם אלא אינבוי אינבי לאומות (ב)

שקיימו כל התורה כולה ל"ג התם

וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה

ובא גדוד מכשדים עליו: וחכ"א

סבירא: (ב) רש"י ד"ה בימי

רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל

העולם ה"נ איוב אינבוי אינבי [לאומות

ואליהוא בן ברכאל ונראה דשמעתתא

וכו' ובא גם גדוד: (ג) ד"ה

בימי מלכות כשדים. בימי נבוכדנצר

הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת

ונפלינו נ"ב אע"ג דבלכתך

דהתם סברה כמ"ד איוב בימי יעקב

העולם] אטו כולהו נביאי מי לא אינבוי

הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב

היה ובא גם משבא גדוד עליו:

עמנו היא שאלה אחרת בקש

וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי

הוה דהא אמר לקמן דממשה ואילך

לאומות העולם התם עיקר נביאותייהו

וכולהו הני תנאי כו'. מסקנא דתירוצא

שתשרה שכינה על ישראל

איוב א יז

לְהַגִּיד לָךְ:

לא שרתה שכינה על עובדי כוכבים:

6 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת

מ"מ שאלת ונפלינו היא

לישראל הכא עיקר נביאותייהו לאומות

הוא דתריץ לעיל תנאי היא ההוא

דור

דבוקה עם בלכתך עמנו וכך

הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת

ששופט את שופטיו. תימה

אמר ועוד דבר אחר אני שואל

מתניתא דלעיל ס"ל עובד כוכבים

העולם מיתיבי חסיד היה באומות העולם

הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים

לר"י דאמר (בפ"ק) דתמורה

כ)

ממך שנהיה נבדלים בלכתך

וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל

❖

הוה והני תנאי דהך מתניתא כולהו

ואיוב שמו ולא בא לעולם אלא כדי לקבל

עמנו מכל האומות:

זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב

(דף טו:) כל האשכולות שעמדו לישראל

סבירא להו דישראל הוה בר מיש

איוב ב י

בִּשְׂפָתָיו:

שכרו הביא הקב"ה עליו יסורין התחיל מחרף

מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר

7 וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה

אומרים דאמרי בימי יעקב הוה:

ומגדף כפל לו הקב"ה שכרו בעוה"ז [כדי]

מוסף רש"י

לא היה בהם שום דופי:

כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים

והא אמר מר. בפ"ק דברכות (דף ז.):

בפירוש

וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה

רבינו חננאל גרס כולהו

לטרדו מן העולם הבא תנאי היא דתניא רבי

טול קיסם. כלומר עון קטן

עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת

ונפלינו. (ג) ונבדלנו בלכתך עמנו מכל

שבידך, זה יכול לומר לו טול

תנאי ואמוראי מודו

בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה:

אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים

האומות: ונחזה בך. לשון זימה [הוא

אתה עון גדול שבידך (ערכין

בראשית לד ז

דאיוב ישראל היה ולר"י נראה דל"ג

8 וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי

טז:). והאתונות רועות על

היה שנאמר 1 הן אתם כולכם חזיתם ולמה

זה] להסתכל בנשים שעובדי כוכבים

ואמוראי דרבא ע"כ סבר לעיל דלאו

ידיהם. שלאחר חרישת

מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי

זה הבל תהבלו איזה דור שכולו הבל

אומרים לישראל שובי לתורתנו ותזני

האתונות (צ"ל הבקר) היו

וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ

מישראל הוה דקאמר לעיל הכי אמר

זורעים עם החרישה ורועות

וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל

הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים

עמנו: ששופט את שופטיו. שהיו

להן משה למרגלים ישנו לאותו אדם

האתונות מיד חזיז מן התלם

הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי

❖

ששנותיו כעץ כו': ויש אומרים

רבי יהושע בן קרחה אומר איוב בימי

השופטין עצמן מקולקלים והיה פתחון

(איוב א י).

הָאֲדָמָה: שמות לג טז

9 שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית

פה לנשפט להוכיח את מוכיחו שאם

אחשורוש היה שנאמר ולא נמצא נשים

איוב בימי יעקב הוה. הני יש אומרים

שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה

אמר לו השופט טול קיסם מבין עיניך

מוסף תוספות

יפות כבנות איוב בכל הארץ איזהו דור

לאו היינו ר' נתן דהא פליגי עליה ל):

תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת

הַמַּחֲנָיִם: שיר השירים ז א

הסתלק ופרוש מעבירה קטנה שבידך

ככוחלא

שנתבקשו בו נשים יפות הוי אומר זה

01 חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ

א. ואליהוא בן ברכאל

יכול זה לומר טול קורה מבין עיניך

הבוזי וכו' דאלמא אליהוא

אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה

דורו של אחשורוש ואימא בימי דוד דכתיב ויבקשו נערה יפה התם בכל

גוי הוה. תוס' רי"ד.

וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם

פרוש מעבירה חמורה שבידך: סבאך.

ב. אע"ג דקיימא לן דיש

גבול ישראל הכא בכל הארץ רבי נתן אומר איוב בימי מלכות שבא

אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:

יינך כמו אל תהי בסבאי יין (משלי

אומרים היינו ר' נתן

ישעיהו א א

היה שנאמר ותפל שבא ותקחם וחכ"א איוב בימי כשדים היה שנאמר

11 וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט

כדאמר בסוף הוריות (יג:)

כג): מהול. מעורב וכן כל לשון

דאסיקו ליה לר' נתן יש

הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ

5 כשדים שמו שלשה ראשים ויש אומרים איוב בימי יעקב היה ודינה

❖

הוללות שבתורה לשון ערבוב: קום

אומרים. תוס' לקמן צג:

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם

נשא כתיב הכא 6 כדבר אחת הנבלות תדברי וכתיב התם

בת יעקב

יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב

התהלך. היינו דקאמר ומהתהלך בה

הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו:

כי נבלה עשה בישראל וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל

מאותו שאמרת לו התהלך בארץ אני

(א)

רות א א

רבינו גרשום

21 כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים

סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: הוה לבר

מיש אומרים דאי ס"ד מאומות העולם הוה בתר דשכיב

בא: ה"ג מנהג עולם נותן חצי

חושבנא ישראל היו

פרוטה לחנוני. מי שיש לו מלאכה

משה מי

שריא שכינה על עובדי כוכבים והא אמר מר בקש

במצרים ר"י שנה ואיוב

ישעיהו א כב

ב)

ג)

31 וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי

כשבאו עליו יסורין היה בן

מועטת לעשות אומר לפועל חצי

משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר 8 ונפלינו

ע' שנה כדכתיב (איוב טו)

הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְיָ

פרוטה אני נותן לך ונלך אצל חנוני

גם שב גם ישיש בנו ואין

וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם

אני ועמך א"ר יוחנן דורו של איוב שטוף בזמה היה שנאמר הן אתם

שב פחות מע' שנה כדכתיב

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן

ונקנה בפרוטה ככר או ביצים ונחלוק

כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו וכתיב שובי שובי השולמית שובי

ימי שנותינו בהם שבעים

תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ

ואיוב ויתרה לחצי השני משלו ונותן לו

שנה וכשהשיב הקב"ה

וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ

שובי ונחזה בך אימא בנבואה דכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ א"כ למה

שבותו נתן לו הכל למשנה

וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ: איוב א ו-ז

כל הפרוטה שהיה רע בעיניו לדקדק

41 קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ

ושנותיו הכפיל לו דכתיב

זה הבל תהבלו למה לי וא"ר יוחנן מאי דכתיב 11 ויהי בימי שפוט השופטים

בדבר קל שאינו ממון: והאתונות

ויחי איוב אחרי זאת ק"מ

לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ

דור ששופט את שופטיו אומר לו טול קיסם מבין (עיניך) אומר לו

שנה והנהו ע' דמעיקרא הרי

אֶתְּנֶנָּה: בראשית יג יז

ד)

ה)

רועות [וגו']. ע"י הבקר דריש

51 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן

ר"י שנה: בלעם [ואביו]

טול קורה מבין עיניך אמר לו כספך היה לסיגים אמר לו סבאך מהול

ליה לקרא שאוכלת חזיז מתלם

אינבויי אינבי לעובדי

הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב

כוכבים על דור המבול ועל

במים א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר מלכת שבא אשה

כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ

המענה שהזרע צומח בשעתו:

דור הפלגה. בלעם אינבי

תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר

היתה אינו אלא טועה מאי מלכת שבא מלכותא דשבא ויהי היום ויבאו

מעין

לעובדי כוכבים לעמלק

איוב א ח

מֵרָע:

61 וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ

[ולכתיים] וקשיא לר' יוחנן

בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ויען השטן וגו'

ולר' אלעזר דאמרי מעולי

אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ

ו) אמר לפניו רבש"ע שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם שאמרת לו 41 קום

גולה היה: כדי לטורדו

מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי

מן העולם. אלמא דאיוב

יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא

התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה

מעובדי כוכבים הוה: תנאי

חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ

היא כו' וכולהו הני תנאי

בראשית כב יב

מִמֶּנִּי:

[עד שקנה בד' מאות שקל כסף] לא הרהר אחר מדותיך 51 ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי

71 וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ

מהא ברייתא דר' אלעזר

איוב כי אין כמוהו בארץ וגו' א"ר יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם דאילו

ואילך מודו דאיוב מישראל

וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב

הוה מדקא מיירי טעמייהו

אֱלֹהִים: הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ

באברהם כתיב כי עתה

ידעתי כי ירא אלהים אתה ובאיוב כתיב איש תם וישר ירא אלהים

ממשה ואילך איכא למשמע

בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל

מינה הואיל ושרתה עליו

[וסר מרע] מאי וסר מרע א"ר אבא בר שמואל ז) איוב וותרן בממונו היה מנהגו של עולם נותן חצי

אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו

שכינה ממשה ואילך: לבד

בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ

משלו ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים הלא אתה סכת

פרוטה לחנוני איוב ויתרה

מיש אומרים דאמר בימי

איוב א ט-י

בָּאָרֶץ:

81 וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ

יעקב הוה שעדיין לא

בעדו ובעד ביתו וגו' מאי מעשה ידיו ברכת א"ר שמואל בר רב יצחק כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך

ח)

בא משה לעולם: דאי

וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא

ס"ד דלשאר תנאי מאומות

מאי ומקנהו פרץ בארץ א"ר יוסי בר חנינא מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם מנהגו של עולם זאבים הורגים

עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶJָ:

העולם היה וכי ממשה

איוב א יא

העזים מקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא

91 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן

ואילך כו'. א) ואמוראי

קרי לר' יוחנן ולר' אלעזר

הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק

על פניך יברכך ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל

תשלח ידך וגו' ויהי

דאמרי תרוייהו איוב מעולי

אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא

גולה היה ורבא נמי אמורא:

היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו

הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְיָ:

מה תחזו בשולמית דכי

איוב א יב

חורשות וגו' מאי הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם א"ר יוחנן מלמד

שהטעימו הקב"ה לאיוב

02 וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו

היכי דהאי קרא משתעי

בנקבה דהיינו זימה הכי

אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית

מעין נמי הן אתם כולכם חזיתם:

אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר וּמַלְאָךְ בָּא

ששופט. מי שהיה שפוט על פי בית דין הוא שופט את שופטיו שאם אמר לו השופט טול קיסם שלך גזילה מתחת

אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם: איוב א יג-יד

ידיך היה משיב הוא לשופט טול קורה כלומר אני גזלתי קיסם שהוא מעט אתה גזלת קורה שהוא גדול מזה: אדם

נותן חצי פרוטה לחנוני שאם היה חייב לפועל חצי פרוטה היה נותן לו

איוב פרוטה שלימה

ולא היה הולך לחנווני לחלוף לו חצי

ליתן לו חצי לפועל [כמנהגם] היינו וסר מרע שלא היתה מדתו כמדת רעיו בני אדם: שהטעימו הקב"ה

א) נראה מזה שרבינו היה גורס וכולהו תנאי ואמוראי וכגי' התוס' בשם ר"ח ע"ש: