יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קלז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג תנאי היא.
ולא גרסי' אלא אחריך נמי תנאי היא דמשמע
למכור בנכסים דהא קי"ל כר"ש דאין לשני אלא
מה ששייר ראשון
קנב א ב ג ד מיי' פי"ב
א) [סוטה כא:, ב) לקמן
קעד: כתובות צה: סוטה כא:
מהל' זכיה ומתנה הל'
דתירוצא דתרצינן לעיל [קלו:] לריש לקיש אחריך שאני לאו תירוצא הוא
ולא נעשה נחת רוחו של מת שאמר אחריך לפלוני דהוה ניחא ליה
ערכין כג., ג) גיטין עב.
ח ט סמג עשין פב טוש"ע
דהא ודאי לריש לקיש מתרצינן אחריך שאני כדמתרצי רב ורבי
אם ישתייר ומיהו לא אקפיד קפידא גמורה שלא יוכל הראשון למכרן
כתובות ב:, ד) [שבת קלה:
חו"מ סי' רמח סעיף ג:
קנג ה ו מיי' שם הלכה י
וש"נ], ה) [יבמות לו.],
אם ירצה: ומודה. ר"ש אע"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון
הושעיא לעיל [שם] דהשתא קיימי כולהו ברייתות כריש לקיש בין למאן
ו) בס"א:בתרייתא, ז) [ברכות
טוש"ע שם ס"ד:
❖
דאמר יחזרו ליורשי נותן בין למאן
אם נתנו אותו ראשון במתנת שכיב
קנד ז מיי' שם ופ"ח שם
מז:],
דאמר יחזרו ליורשי ראשון כולהו
מרע כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה
הל' ח סמג שם טוש"ע
תנאי היא דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני
א)
חו"מ שם וסי' רנב סעיף א:
סבירא להו דקנין פירות דעלמא לאו
לא אמר כלום והשני מוציא אי נמי
וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד
קנה ח מיי' פ"ט מהל'
גליון הש"ס
כקנין הגוף דמי דאפילו הך דקתני
כשהיה שכיב מרע נתנה דשתי מתנות
גירושין הלכה יב ועיין
הלקוחות דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל
גמרא ממאי דמההיא הדר.
בהשגות ובמ"מ סמג עשין נ
יחזרו ליורשי ראשון היינו משום
הללו שוות כדאמרן לעיל [קלה:] איזהו
אומר א אין לשני אלא מה ששייר ראשון
טוש"ע אה"ע סי' קמה
עי' חולין דף עז ע"א תוס'
❖
דאחריך שאני אלא לרבי יוחנן הוא
מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע
סעיף א:
ד"ה בלשון. וצע"ק:
ורמינהי נכסי לך ואחריך לפלוני יורד ראשון
קנו ט י מיי' פי"ב מהל'
דמתרצינן הכי תנאי היא כלומר איכא
כו': ה"ג בהלכות גדולות ובפירוש
זכיה ומתנה הל"ט סמג
ומוכר ואוכל דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל
רבינו חננאל מ"ט אמר אביי מתנת
תנאי דפליגי בקנין פירות דראשון
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
הגהות הב"ח
❖
אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד
רמח סעיף ג:
שכיב מרע אימת הויא לאחר מיתה
אי כקנין הגוף דמי או לא ואנא
ב
(א) גמ' מהו דתימא מצי
וכבר קדמו אחריך. האי שני דקאמר
קשיא דרבי אדרבי ודרשב"ג אדרשב"ג דרבי
סבירא לי כמאן דאמר כקנין הגוף
אמר ליה למיעבד איסורא לא
יהבינהו לך: (ב) רשב"ם
דמי: דתניא כו'. דרבי ס"ל לאו
עליה הנותן אחריך לפלוני קדם לזה
אדרבי לא קשיא הא לגופא הא לפירא
רבינו גרשום (המשך)
ד"ה איזהו רשע ערום רשע
❖
כקנין הגוף דמי והך ברייתא דקתני
שנתנו לו הראשון דמשעה שהתחיל
דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחלה
גורם:
זה המשיא עצה שמתייעץ
ג
יחזרו ליורשי נותן רבי היא ור"ש
האי ראשון לטרוף קנה השני דאחריך
ומוכר נכסים שנתנו לו על
הא דיעבד אמר אביי איזהו רשע ערום זה
ב)
ד
מנת שאחריך לפלוני כרבן
ס"ל כקנין הגוף דמי והך דקתני
עם גמר מיתה משמע דמשעה דאין
שמעון בן גמליאל דאמר
המשיא עצה למכור בנכסים כרבן שמעון בן
מוסף רש"י
יחזרו ליורשי ראשון ר"ש היא ואנא
הראשון צריך לנכסים הללו זיכהו
דאי עבד אין לשני אלא
גמליאל א"ר יוחנן הלכה כרבן שמעון בן
איזהו רשע ערום. רשע
מה ששייר ראשון דהכי
הנותן לזה השני אחריו מיד אבל האי
ס"ל כר"ש והיינו דפסיק ר' יוחנן כר"ש
המתעבר על ריב לא לו ומבטל
קאמר הנותן נכסיי לך ולכל
גמליאל ומודה שאם נתנן במתנת שכיב
ומיהו לר"ל לאו בקנין פירות כקנין
מקבל מתנה מראשון לא קנה עד
ה
מחשבת הנותן, שאמר נכסי
צרכך ואם תשאר כלום יהא
לך ואחריך לפלוני, וברצונו
אחריך לפלוני: ומודה. רבן
מרע לא עשה כלום מאי טעמא אמר אביי
הגוף דמי פליגי אלא לכ"ע לאו כקנין
לאחר גמר מיתה דסתם אדם הנותן
לא היה ראשון מוכר לאחרים
שמעון בן גמליאל: שאם
הגוף דמי ובהא פליגי רבי סבר
ממונו לאחר מיתתו אין רוצה להוציא
מתנת שכיב מרע לא קנה אלא לאחר
להפסיד אחריך, ערום דמכל
ו
נתן ראשון במתנת ש"מ.
מקום מצליח הוא ומה שעשה
אחריך נמי קנין פירות בעלמא הוא
ממונו מכחו עד שתגמר מיתתו אבל
כלומר מה שנתן במתנת
מיתה וכבר קדמו אחריך ומי אמר אביי הכי
עשוי, שהנותן לא מיחה בשעת
בריא נותן אבל אם נתן
דאית ליה לראשון והלכך שני מוציא
לעיל דנותן סליק נפשיה מהני נכסים
והא איתמר מתנת שכיב מרע מאימתי קנה
המתנה, כרשב"ג דאמר אם
במתנת שכיב מרע וכו':
מיד הלקוחות והיכא דמת שני יחזרו
שהרי נתנו לראשון חפץ הוא שיזכה
קדם ראשון ומכר מה שעשה
לאחר מיתה קונה וכבר
אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר
ז
עשוי, כי אין לאחריך אלא
קדמו אחריך. שהוא יורש
השני עם גמר מיתתו של ראשון: ומי
ליורשי נותן דקנין פירות לאו כקנין
מה שישייר ראשון והרי לא
וקנה בגמר מיתה עם שיצא
גמר מיתה הדר ביה אביי מההיא $ ממאי
אמר אביי הכי. דמתנת שכיב מרע
הגוף דמי ורשב"ג סבר בעלמא
שייר כלום (לקמן קעד:). זה
נשמתו של ראשון. אביי
דמההיא הדר ביה דלמא מהא הדר ביה לא
גיטך אם מתי. שכיב מרע
אמר עם גמר מיתה: ודלמא
לאחר גמר מיתה: עם גמר מיתה.
קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי
שכתב גט לאשתו באחד מן
הדר ביה [מהא] דאמר
סלקא דעתך דתנן זה גיטך אם מתי זה
והכא אחריך שאני וגוף ופירות אקני
אלמא בהדי הדדי קנו ולאשמועינן
ג) ח
הלשונות הללו, זה גיטך אם
אחריך קונה בגמר מיתה:
מתי או זה גיטך מחולי
לא ס"ד. אלא ודאי סביר'
אתא דחולקין בשוה: מההיא. דעם
גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא
לראשון הלכך אין לשני אלא מה ששייר
לא
זה כו' (כתובות ב:).
דמתנת שכ"מ אינ' קונה
גמר מיתה: לא ס"ד. דמההיא
ראשון והיכא דמת שני יחזרו ליורשי
אמר כלום אמר רבי זירא א"ר יוחנן הלכה
אמר כלום. אם מתי לא
אלא לאחר מיתה כדתנן
אמר כלום דמשמע לכשאמות
הרי זה גיטך אם מתי הרי
ראשון. וכן עיקר דהשתא לא תקשי
דלאחר מיתה הדר ביה דהא ודאי
כרשב"ג ואפילו היו בהן עבדים והוציאן
ט
ואין גט לאחר מיתה, זה
גיטך אם לא אחיה מחולי
הלכתא אהלכתא דהא פסקינן
סתם שכיב מרע הנותן לאחרים
גיטך מחולי זה משמע מחולי
זה הרי זה גיטך לאחר
לחירות פשיטא מהו דתימא (א) א"ל למיעבד
הלכתא כריש לקיש בפ' החולץ דקנין
ממון שלו אין בדעתו להוציאו מרשותו
זה ואילך, וכיון שמת מתוך
מיתה לא אמר כלום. משום
ה)
איסורא לא יהבינן לך קא משמע לן אמר רב
החולי נמצא שאין הגט חל
דהאי גט כמתנה הוא דקא
פירות לאו כקנין הגוף דמי ובהא
עד לאחר גמר מיתתו דאשכחן נמי
אלא לאחר מיתה (גיטין עב.)
יהיב ליה ומתנה אינה אלא
יוסף אמר רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן
דאחריך לפלוני קיימא לן כרבן שמעון
כה"ג גבי אשתו כשהוא מגרשה
או: משיפסוק חולי זה משמע
לאחר מיתה נגמרת וקי"ל
והוא מת מאותו חולי, לא
גמליאל י ואפי' עשאן תכריכין למת פשיטא
דאין גט לאחר מיתה. אלמא
דאין לשני אלא מה ששייר ראשון
ומתירה לאחרים דלא גמר להוציאה
אמר כלום, שהרי משפסק
דלא הדר ביה מהא דאמר
מהו דתימא לשוינהו איסורי הנאה לא יהבי
מכחו עד לאחר גמר מיתתו: דתנן
כדפסקינן הלכתא לקמן ולא פליג
אינו בחיים ואינו יכול לגרש
מתנה לאחר מיתה קונה:
❖
(כתובות ב:).
אפי' היו בהן. באותן נכסים
הרי זה גיטך אם מתי. כלומר אם
ריש לקיש על ההוא פסק דפסיק רבי
לך קא משמע לן דרש רב נחמן בר רב
עבדים והוציאן לחירות. מה
אמות אז יהא גט: זה גיטך מחולי
יוחנן לקמן ומדאביי נמי איכא למשמע
חסדא אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך
שעשה עשוי ואין לשני אלא
מה ששייר ראשון: פשיטא.
זה. לאחר גמר חולי דהיינו לאחר
דהכי קיימא לן דאמר אביי איזהו רשע
רבינו גרשום
לפלוני נטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת
מה לי עבדים מה לי שאר
מיתה: זה גיטך לאחר מיתה לא אמר
ערום כו' ולקמן נמי [ע"ב] בההיא אתתא
אלא אחריך נמי אי דמי קנין
נכסים: מהו דתימא מצי
רבי ורשב"ג מתקיף לה רב נחמן בר יצחק
כלום. דלא גמר לגרשה עד לאחר
דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר
אמר לי'. הנותן למיעבד
פירות שלו כקנין הגוף או
ע"כ לא פליגי רבי ורשב"ג התם אלא דמר
לא תנאי היא: השני. שהוא
איסורא לא יהבי לך. והאי
אביי אזל איהו אקנייה לבנו קטן כרבן
מיתה ואין גט לאחר מיתה ודלא כר'
אחריך: מוציא מיד הלוקח.
דהוצאת עבדים לחירות
סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר
ד)
שמעון כו' עד אפי' רבן שמעון לא
יוסי מוקמינן לה בגיטין בפ' מי שאחזו
גוף הקרקע: דברי רבי.
איסור הוא דעובר בעשה
דס"ל דהראשון אין לו אלא
דכתיב לעולם בהם תעבודו
קנין פירות לאו כקנין
הגוף דמי אלא הכא
קאמר כו' דמהתם נמי שמעינן
קורדייקוס [עב.] דאי כרבי יוסי האמר
ואימא דלא עבד כלום.
הפירות וקנין פירות לאו
אי
דהלכתא כרבן שמעון והלכך בעינן
זמנו של שטר מוכיח עליו וכמאן
כקנין הגוף דמי ולא מצי
קמ"ל דמה שעשה עשה:
זבין הגוף. ורבי סבירא ליה
תכריכין למת. איסורי הנאה
לפרושי דרבן שמעון ס"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי
דאמר לה מהיום ולאחר מיתה דמי דקתני התם חולצת ולא מתייבמת
כריש לקיש: ורבן שמעון
נינהו: באנו למחלוקת רבי
והכא היינו טעמא דאחריך שאני ולא תקשי הלכתא אהלכתא: וירד
וגבי אם מתי נמי דמי כמאן דאמר מהיום אם מתי דקתני התם הרי
בן גמליאל אומר אין לשני.
ורשב"ג. דלעיל אם יכול
לצאת בו ידי חובתו דרבי
מן הגוף: אלא מה ששייר
הראשון ומכר ואכל. אורחא דמילתא נקט שמכר והוציא המעות
זה גט מיהו שמעינן מינה דלאחר מיתה קמגרש לה וה"ה למתנתו
ראשון. שלא מכר לפי
דסבר קנין פירות לאו כקנין
בהוצאה: השני מוציא מיד הלקוחות. אחר שימות הראשון דקנין
דאי עם גמר מיתה א"כ הוי גט ואמאי קתני לא אמר כלום: היו
שהיה רשאי למכור משום
הגוף דמי סבירא ליה הואיל
בהן עבדים כו'. כלומר ורבן שמעון קאמר דמה שמכר ראשון
פירות דראשון לאו כקנין הגוף דמי ואחריך שאני לא אמרינן אליבא
דקנין פירות כקנין הגוף
דהאי אתרוג לא יהבי נהליה
דמי: א) והכא קאמר יורד
כי אם לפירות לחודייהו
דרבי: אלא מה ששייר ראשון. ואם לא שייר כלום לא יטול השני
הכל הוי מכור ואפי' עבדים והוציאם לחירות. וקפריך פשיטא דכיון
דהיינו הברכה לאו כקנין
ראשון מוכר ואוכל משום
דאקני גוף לראשון מצי למעבד ביה כל מה דבעי: למיעבד
כלום דקנין פירות דראשון כקנין הגוף דמי לר' יוחנן ולריש לקיש טעמא
הגוף של אתרוג דמי. ולא
דקנין פירות כקנין הגוף
דמי: ב) אכילת פירות בלבד
יצא דמשום דלא שלו הוא
משום דאחריך שאני: אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד. קס"ד
איסורא. דהמשחרר עבדו עובר בעשה ז) דלעולם בהם תעבודו
ואינו רשאי למכור הגוף:
וקיימא לן יום טוב הראשון
השתא פירות יכול לאכול ולמכור אבל לא הגוף ואם מכר השני מוציא
(ויקרא כה): תכריכי המת אסורין בהנאה ובפרק נגמר הדין (סנהדרין
דר' אדר' לא קשיא. הא
של חג אין אדם יוצא ידי
דאמר ראשון מוכר ואוכל
חובתו בלולב של חבירו.
מיד הלקוחות: הא לגופא. הא קמייתא דקאמר רבי השני מוציא הני
דף מז:) נפקא לן מקראי: לשוינהו איסור הנאה לא יהבינהו ניהליה.
ורשב"ג סבר דיצא משום
מפירי קאמר אבל גופה של
מילי היכא דמכר הגוף שאין לו לראשון אלא פירות והך ברייתא ו)
אלא ע"מ ליהנות בהן בני אדם דניחא ליה לאיניש דליהנו אינשי
קרקע אם מכר ואכל השני
דקנין פירות כקנין הגוף
מוציא מיד הלוקח דקנין
דמי: אבל הכא גבי אתרוג
דקאמר יורד ראשון ומוכר אפירות קאי: הא לכתחלה. קאמר ר"ש אין
מממוניה ולא ילך לאיבוד: אתרוג זה נתון לך במתנה. כל ימיך:
פירות לאו כקנין הגוף דמי:
מאי קנין פירות איכא הכא:
ואחריך. אחר מיתתו: לפלוני. לצאת בו וגם לאכלו אם ירצה
לו למכור לכתחלה הגוף אלא אכילת הפירות כדי שיתקיים דעתו של
[הא] לכתחלה. אין לראשון
דהא לא קאמר ואחריו לפלוני: נטלו ראשון ויצא בו. כלומר נטלו
אלא אכילת פירות דלאו
נותן דהא גלי דעתיה דניחא ליה שישתייר קצת לשני אם יתרצה הראשון
כקנין הגוף דמי. אבל דיעבד
לצאת בו ובירך עליו: באנו למחלוקת כו'. דלרבי לא יצא ראשון
לשייר אחריו כלום והכי קתני יורד ראשון ומוכר ואוכל מסתמא דברי
אם מכר ואכל אין לשני
רבי שהרי אינו יכול למכור כ"א פירות רשב"ג אומר אין לו לראשון
דהא לית ליה בגויה אלא קנין פירות שהרי אינו יכול למכרו ולא
בגוף קרקע אלא זה ששייר
ראשון: איזהו רשע ערום.
לירד ולמכור מסתמא שהרי הכל מכור ולא נתקיימה דעת הנותן אלא
קרינא ביה לכם [ויקרא כג] ולר"ש ראשון יצא דהא אי בעי הוה אכיל ליה או
שהוא עושה רשע ג) מרשעו
מזבין ליה דהא אחריך קאמר מה שישתייר אחריך: עד כאן לא פליגי.
אכילת פירות הוא דאית ליה לכתחלה או למכרן אבל גופא דיעבד אין
א) צ"ל קשיא דרבי אדרבי
לכתחלה לא והא קמייתא דיעבד אין לשני אלא מה ששייר ראשון: איזהו
רבי ור"ש בפירות דראשון דודאי פירות אית ליה אלא בהכי פליגי
דהכא קאמר וכו'. ב) צ"ל
רשע ערום. (ב) גורם לעבור על דברי הנותן: ערום. דאהנו מעשיו
דר"ש סבר קנין פירות שיש לו לראשון כקנין הגוף דמי אפי' לר"ל
ורשב"ג ארשב"ג דהכא קאמר
דאין לראשון אלא אכילת
והרי הוא חוטא ולא לו ומיהו המוכר עצמו דהיינו ראשון לא מקרי רשע
דאחריך שאני ורבי סבר לאו כקנין הגוף דמי ואם מכר את הגוף
פירות בלבד וכו'. ג) אולי
ואע"ג דלכתחלה אסור לעשות כן דלא חמיר איסוריה שהרי השליטו
לא עשה ולא כלום אבל בפירות הכל מודים דאית ליה הלכך גבי
צ"ל שהוא עושה רשע
מערמתו.
לעשות בהן כרצונו: זה המשיא עצה. לראשון
הנותן בגוף ופירות
אתרוג נמי יציאת ידי חובתו ליטלו היינו פירותיו דאפילו לרבי יצא:
דאי