קלז:
יש
נוחלין פרק שמיני
בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
פריש או
רמון לא. פירש
דאי מיפק
לא נפיק. ראשון לרבי למאי יהביה ניהליה שהרי אין בו
בקונטרס לא גרסינן לה ויש
קנז א ב מיי' פ"ח מהל'
א) קדושין ו: סוכה מא.,
ב) ערובין כה: ב"מ קט. לקמן
לולב הלכה יא ועי'
לפרש בדוחק דוקא דכי יש לנותן אתרוג מלבד אותו שנטל
פירות אחרות והגוף אינו יכול למכור ולאכול ולא ניתן לראשון
במ"מ סמג עשין מד טוש"ע
קנא. יבמות עה: עו. כתובות
מקבל מתנה ואינו מקפיד אם יאכל הלה את האתרוג אבל אי לית
אלא לקיים בו מצות נטילה ולכם [ויקרא כג] קרינן ביה דאין לשני כח בו כל זמן
פה., ג) כריתות כד. גיטין לב.,
או"ח סי' תרנח סעיף ח:
קנח ג מיי' שם הל' י
ד) [רש"ל מח"ז], ה) [במדבר
ליה לנותן אלא פריש או רמון לא יצא דמסתמא יקפיד אם יאכל הלה
שראוי לזה הראשון לצאת בו
דהא אחריך קאמר ולא דמי לאתרוג
טו], ו) [שם], ז) [שם
את האתרוג ודוחק: לא החזירו
טוש"ע שם סעיף ד
השותפין שאין יוצא בו כדלקמן דהתם
יח תרומתכם], ח) [דבעי.
וסעיף ה:
קנט ד מיי' שם ופ"ג מהל'
רש"ש], ט) [וע"ע תוס'
לא יצא. וא"ת אמאי לא יצא אפילו
כולהו מיהא הוו שותפין ביחד אבל
אי מיפק לא נפיק ביה למאי יהביה ניהליה
זכיה ומתנה הל"ט
סוכה מא: ד"ה הילך ותוס'
כי כפליה לתנאי והא הוה תנאי
הכא אינו משועבד לשני כלל כל ימי
אלא מיפק דכולי עלמא לא פליגי דנפיק ביה
סמג שם וסי' פב טוש"ע שם
קדושין ו: ד"ה לא ודף מט:
חיי הראשון: מכרה או שאכלה.
ומעשה בדבר אחד ואין זה כתנאי
וטוש"ע חו"מ סי' רמא
ד"ה דברים ותוס' גיטין עה:
(ד)
(א) מכרה או אכלה באנו למחלוקת רבי ורבן
❖
סעיף ו:
ד"ה דתנאי],
בני גד ובני ראובן כדאמרינן במי
דלרבי צריך לשלם דמי אתרוג לשני
קס ה מיי' פי"ב מהל' זכיה
שמעון בן גמליאל אמר רבה בר רב הונא
שאחזו (גיטין דף עה. ושם) ה"ז גיטך
ולרבן שמעון אין לשני אלא מה ששייר
ומתנה הלכה י ועי'
האחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו
א
בהגהות ובמ"מ סמג עשין
הגהות הב"ח
והנייר שלי אינה מגורשת על מנת
ראשון ולאשמועינן אתא דכי היכי
פב טוש"ע חו"מ סי' רמח
אחד מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם
שהנייר שלי מגורשת ופריך מאי שנא
דפליגי בקרקעות פליגי באתרוג
(א) גמ' מכרו או אכלו באנו
סעיף ד:
קסא ו מיי' שם פ"ג הלכה
למחלוקת: (ב) שם אתרוג
לאו לא יצא ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד
רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא
דלרבי יורד הראשון ומוכרו לצאת בו
ב
י סמג עשין פב
לכל חד וחד אמר רבא כצ"ל
וחד אבל פריש או רמון לא אמר רבא
משום דהוי מעשה קודם לתנאי ולכך
דלפירי יהביה ניהליה והיינו
א)
(ב)
טוש"ע חו"מ סי' רמא סעיף
ותיבות אבל פריש או רמון לא
נמחק: (ג) שם מאי אהדריה
ז:
התנאי בטל ומגורשת ופריך רב אדא
פירותיו ולרבן שמעון אין לו לכתחלה
ג אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו
קסב ז מיי' שם פ"ט הלכה
(אמר ליה ומאי חסריה)
בר אהבה טעמא דהוי מעשה קודם
אלא אכילת פירות דהיינו לצאת בו
לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא
יג סמג שם טוש"ע
תא"מ ונ"ב ס"א אינו:
❖
לתנאי הא לאו הכי לא מכדי כל תנאי
ואם מכר מכור ומשום דסד"א
(ד) רשב"ם ד"ה מכרו או
חו"מ סי' רמה ס"י:
(ה)
יצא קא משמע לן דמתנה על מנת להחזיר ד)
ד
אכלו וכו' ומוכרו לצאת בו
גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן מה
מכור דאפי' רבי מודה דלגופו יהביה
דלפירי יהביניה. נ"ב כלומר
שמה מתנה ההיא איתתא דהוה לה דיקלא
התם לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד
לראשון דהא ליכא פירות קא משמע
אבל גופו אינו מכור:
רבינו גרשום
בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהות
(ה) בא"ד ואם מכר
גופו
כו' אלא אמר רב אדא בר אהבה
לן דליטלו ולצאת בו היינו פירות
מכור ומשום דסד"א גופו
למאי יהביה נהליה אלא
אזלא למיגזריה הוה קפיד עילוה אקניתיה
שנתן לראשון והגוף נתן לשני: שקנו
משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד
א
מכור לד"ה דאפילו רבי
למיפק ביה. ולהכי חשיב
מודה: (ו) תוס' ד"ה לא וכו'
שלו ונפיק ביה והדר
ניהליה כל שני חייו אזל איהו אקנייה ניהליה
אתרוג. ירשו מאביהן או לקחו במעות
ומיהו יש לומר דרבא דהכא סבר דלא
סבר דלא בעינן תנאי בדבר
ביה לאחריך אלא אי דמי
❖
בעינן תנאי (ו) ומעשה בדבר אחד
ירושת אביהן בתפוסת הבית כל זמן אחד ומעשה:
לבנו קטן אמר רב הונא בריה דרב יהושע
מחלוקת להא דמי. מכרו
דהא התם נמי לא בעי אי נמי רב
שלא חלקו ונטלו אחד מן האחין בלא
ראשון או אכלו. להאי
ב
משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא
ב)
אתרוג: באנו למחלוק' רבי
אדא ס"ל דכל האומר על מנת לאו
דעת חבירו ויצא בו רואין אם אין
אפילו רשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל
ורשב"ג דר' דסבר קנין
מוסף רש"י
ה
כאומר מעכשיו דמי ולהכי הוי מעשה
האחין מקפידין זה על זה ויכול לאכלו
פירות לאו כקנין הגוף
לעצמו לא אמר רבא אמר רב נחמן שור זה
החזירו יצא. דמתנה על
דמי. סבירא ליה דלא הקנה
ותנאי בדבר אחד שאינו מגרשה
בלא רשותם כגון שיש אתרוגים
מנת להחזיר מתנה היא והרי
לו אלא הפירות לברכה
נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי
אלא כשתחזיר לו הנייר ואיך תתגרש
הרבה בתפוסת הבית או שימצאו
החזירו לו, אבל אם לא החזירו
והואיל שמכר הגוף השני
הקדישו והחזירו ה"ז מוקדש ומוחזר אמר ליה
אגלאי מלתא דמעיקרא גזול
מוציא מיד הלקוחות. ואם
כשהגט בידו ולהכי הוי מעשה ותנאי
הרבה אתרוגים בעיר או שכבר יצאו
הוא בידו (סוכה מא:) דהוה
אכלו משלם ליה. ר' שמעון
רבא לרב נחמן מאי אהדריה אמר ליה
ואין צריכין לו עוד: יצא. דקרינא
בדבר אחד ולא חשיב תנאי אבל
(ג)
ליה גזל למפרע (קדושין
בן גמליאל סבר דאכלו
ו:). משום דאתו ממולאי.
או מכרו אין לשני כלום
ביה לכם שהרי כולו שלו הוא: ואם
ומאי חסריה אלא אמר רב אשי חזינן אי אמר
רבא סבר כל האומר על מנת
ו
מקוטעים מבית עלי, דאביי
דקנין פירות כקנין הגוף
לאו לא יצא. דכתיב (ויקרא כג)
כאומר מעכשיו דמי ולא הוי תנאי
ליה על מנת שתחזירהו הא אהדריה אי
אבוה דרב ביבי מבית עלי אתא
דמי ומצי מזבין: בתפוסת
(ערובין כה:) או: ממשפחה
הבית. דממון של אביהן
ולקחתם לכם משלכם שיהא כולו שלו
ומעשה בדבר אחד ויכולים המעשה
א"ל על מנת שתחזירהו לי מידי
דחזי
אומללה, מבית עלי, דאמרינן
קודם שנחלקו. נטלו אחד
ולא שמקצתו שלו. דאע"ג דדרשינן
והתנאי להתקיים ומגורשת מיד
בפ"ק דר"ה (יח.) אביי ורבא
א) יכול ליקח לו אתרוג
ליה קאמר ליה ג) אמר רב
יהודה
אמר
בשחיטת חולין בפ' ראשית הגז (דף
ואחר כך תקיים התנאי ג אי נמי
מדבית עלי קאתו (יבמות עו.
בזה יצא דדידיה הוא: ואם
שמואל הכותב נכסיו לאחר
ואמר
הלה
ועי' רשב"ם לקמן קנא.) שהן
לאו לא יצא. משום דלולב
התם כרבי מאיר והכא כרבנן ט):
קלה: קלו.) בגדיהם ה) עריסותיכם ו)
כרותי ימים, ולי נראה ממולאי
הגזול הוי ופסול: ודוקא.
אי אפשי בהן קנה ואפילו עומד
וצווח
תרומותיכם ז) לרבות טלית של שותפין
כאן
גבנונים, בעלי מומין שאינן
אם נשתיירו שם כדי לקנות
חיין כשאר בני אדם, לשון שקל
ורבי יוחנן אמר ז לא קנה אמר רבי אבא בר ממל
ולא פליגי
אתרוג לכל אחד. אבל אם
ועיסת השותפין ותבואת השותפין
מוליא ושדא בנצא (כתובות
אין שם אלא כדי לקנות
כאן
שחייבין בציצית ובחלה ובתרומה ה"ה
פה.) או: שהיה ממשפחה
פריש או רמון לכל אחד
רעועה (ב"מ קט.). אמריתו
ואחד לא יצא: והחזירו
נמי אי הוה כתיב הכא פרי עץ הדרכם אפי' של שותפות אבל כיון דכתיב לכם צריך שיהא כולו שלו והאי דלא כתיב ולקחת לך היינו
מילי מוליאתא. קטועות
יצא. לפי שקיים התנאי
למדרש מיניה שתהא לקיחה לכל אחד ואחד כדדרשינן במס' סוכה (דף מא:) ובתורת כהנים [אמור פרק טז]. ומנהג שלנו שנהגו לברך כל הקהל באתרוג אחד
בלא רגלים (ערובין כה:) או:
ולא הוי גזל: למיגזרא.
דברים גבנונים לשון מוליא
פירי דקל: הוי קא קפיד
דעתנו מסכמת לתת כל אחד במתנה את חלקו לחבירו כדאמרינן גבי רבן גמליאל ור' יהושע במסכת סוכה (שם) ואע"ג דלא פריש כמאן
במוליא, במו"ק (י:) גבשושית
עליה. אמר לה דושית עלוי
דפריש דמי דלא גרע ממתנה ע"מ להחזיר דלהכי מיהא דעת כל הקהל שוה שינתן לכל אחד עד שיברך עליו ואח"כ יחזיר והני מילי ביו"ט
(ב"מ קט.) בעלי מומין שאין
הזרעים שלי את דורסת:
❖
בהן ממש (לקמן קנא.).
ראשון אבל ביו"ט שני אמרי' מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. ומה שכתוב בספרים ודוקא אתרוג אבל פריש ורמון לא אריכות פירוש של
אקניתה נהליה כל שנותיו
דרב ביבי. אקנייה לבן קטן.
שוטים הוא ואינו מן הגמרא כן נראה בעיני וכשר: החזירו יצא. איגלאי מילתא למפרע דהויא מתנה מעיקרא שהרי קיים עתה תנאי
משום דקטן קונה ואינו
שהמתנה היתה תלויה בתנאי ונתקיים: ואם לאו. אלא מכרו או אכלו לא יצא דאיגלאי מילתא דלא הויא מתנה. ואע"ג דלגבי גיטין קי"ל כר"מ
מקנה כדי שלא יוציאנה
מוסף תוספות
אדם מידו לא במתנה ולא
דבעי תנאי כפול כדאמר בפרק מי שאחזו (גיטין דף עה:) אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע כו' הני מילי לענין גיטין וקדושין הוא דבעינן תנאי
א. פירוש שהתנאי סותר
במכר עד שיגדיל כדי שתהא
כפול לכתחלה לרווחא דמילתא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן מיהא לגבי דיני ממונות לא בעינן תנאי כפול אלא גלויי דעתא בעלמא וכיון
המעשה דאין הגט חל
תחת ידו עד זמן מרובה.
אלא אחר שנתקיים התנאי
משמע משום דסבר רב ביבי
דאמר ע"מ שתחזירהו לי ואע"ג דלא כפליה למימר ואם לא תחזירהו לא תהא מתנה אפ"ה לא הוי מתנה אא"כ נתקיים התנאי דהא אפילו
ואז אין הגט בידה. תוס'
כרבן שמעון בן גמליאל
היכא דלא פירש כלום ואיכא למיתלי באומדן דעתא אזלינן בתר אומדן דעתא בפירקין לעיל גבי דינים הרבה כגון הכותב נכסיו לאשתו (דף
גיטין עה: ב. דהא התם
דאמר אין לשני כלום
בגיטין מפרש רבא הא
אלא מה ששייר ראשון
קלא:) ולקמן בפרק מי שמת (דף קמח:) גבי שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וגבי מי ששמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו
דקתני הרי זו מגורשת
והא אתתא גופא דאקניתיה
דאמר בפרק מי שמת (לקמן דף קמו:) דלא הויא מתנה: אקניתיה ניהליה כל ימי חייו. דרב ביבי ואחריו יחזור לה וליורשיה: אקנייה לבנו
משום דהו"ל מעשה קודם
לפירא דיקלא או לקצוץ
קטן. כרבן שמעון דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון. ואע"ג דרבן שמעון לכתחלה אסר הני מילי כשאמר לו נותן אחריך לפלוני דבעינן
לתנאיה. רמב"ן. ג. [וכן
ממנה ענפים לר' ביבי כל
ח)
הכא] המתנה חלה מיד
ימי חייו איקנא ליה ואחריו
שישתייר לאותו פלוני אחריו קצת אבל הך איתתא כיון דיהבה ליה לגמרי כל ימי חייו ולא פירשה לו לתת אחריו לאדם אחר אלא לעצמו
ויצא בו מיד כשיבא לידו.
של רב ביבי תחזור לידה
❖
לקורת רוחו של רב ביבי נתכוונה ואפי' ליתנו לכתחלה לכל מי שירצה והאי דאקני לבנו קטן היינו כדי שלא תוכל האשה לחזור ולקנות ממנו
תוס' גיטין שם.
דקל שלה וקדם רב ביבי עד
שהוא בחיים והקנהו לבניו
א"נ לפי שסמוך על שלחנו ויאכל רב ביבי הפירות תחת מזונות בנו. ונראה בעיני דלא גרס לבנו קטן אלא לבנו גרידא וכן כתב בפירושי ר"ח
להוציאו מידה: אמר ליה
ואגב שיטפא דכתב הכי בגמרא בשאר מקומות כתבו נמי אף בכאן: ממולאי.
כדאמר בר"ה (דף יח. ע"ש) רבא ואביי מדבית עלי קאתו ועל
רב [הונא ברי' דר"י] משום
רבינו גרשום (המשך)
דאתו ממולאי. מבית עלי:
שם מקומן נקראו בני עלי ממולאי כדאמר בבראשית רבה בתחלת פרשה נ"ט ואברהם זקן עטרת תפארת שיבה וגו' [משלי טז] ר"מ אזל לממלא ראה אותם
דמצי זבין והאי דרב ביבי
אמריתו מילי מוליאתא.
שחורי ראש אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה [ש"א ב] וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אמרו רבי התפלל עלינו אמר להם לכו וטיפלו לצדקה
נמי לא מצי לאקנויי לבנו
מקוצצו' ומקולקלו'. ואפי'
דהיא לא סילקה עצמה
רשב"ג לא אמר דאם קדם
ואתם זוכין לזקנה כו' וה"נ אמר בר"ה (שם) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה [ש"א ג] בזבח ומנחה הוא דאין מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמ"ח:
לגמרי אלא בחייו בלבד:
ראשון ומכר מכור אלא
אמריתו מילי מוליאתא. דברים כרותים שאין בהם ממש לשון ימל קצירו (איוב יח) א"נ כגון מוליא במוליא בחזקת הבתים (לעיל דף נד.)
הרי זה מוקדש ומוחזר.
להיכא דאמר לו הנותן
ואחריך ב) לי לעצמי כמו
דאע"ג דמוקדש הוי מוחזר
גבשושיות כלומר דברים בעלי מומין. ועל שם מקומם מגדפם כדכתיב בתי אכזיב לאכזב ועקרון תעקר (מיכה א): אפי' רבן שמעון לא
זו האשה שלא נתן אלא
דאין חייב להחזיר לו אחר:
קאמר. דמה שמכר ראשון הוי מכור אלא כשאמר נכסי לך ואחריך לאחר אבל כשאמר ואחריך לעצמי כי הך איתתא דלא אקניתיה
לימי חייו ומשמע דאחרי'
מאי אהדריה. הא אסרו עליו
לך אלא לימי חייך ורוצה היא שאחריך יחזור לה אפילו רשב"ג מודה דלא אקנייה לך אלא פירות ומאי דאקנית לברך לא אהני מידי
תחזור דקל שלו לעצמה מי
בהנאה: אמר ליה ומאי
אמר ר' שמעון בן גמליאל
חסריה. שור נתן לו שור
אלא לפירות כל ימי חייך: אמר רבא אמר רב נחמן שור זה כו'. נראה בעיני דמקמי הא עובדא דרב ביבי גרס לה דדמיא
חזר לו ולעולם מוקדש
להך דאמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי שור זה נתון לך במתנה עד זמן פלוני לעשות בו מלאכתך: על מנת
ומוחזר הוא: אי א"ל ע"מ
א) נראה דצ"ל נטלו אחד. אם
שתחזירהו לי מידי דחזי
יכול ליקח האתרוג ולאוכלו
שתחזירהו לי. אחר הזמן: הרי זה מוקדש ומוחזר. כלומר הרי זה מוקדש שהרי מוחזר הוא ונתקיים התנאי דאיגלאי מילתא דהויא
ליה קאמר ליה. והאי לאו
יצא דכדידיה הוא. ב) צ"ל
מתנה למפרע. ונראה בעיני דאם מת בתוך הזמן דפטור מלשלם דלא הוה שואל להתחייב באונסין ואף לא שומר להתחייב בגניבה
ראוי לו שמוקדש הוא
דאמר לו הנותן ואחריך לפלוני
וחייב להעמיד לו אחר: ור'
אבל אם אמר לו הנותן
ואבידה אלא מקבל מתנה הוא ולא נתחייב אלא בפשיעה: מאי אהדריה. ע"מ שתחזירהו לי קאמר ליה שיהא חזרתו לעצמו אבל כיון שהקדישו
יוחנן אמר לא קנה. הואיל
דאחריך לי לעצמי כמו זו
אין זו כי אם חזרה להקדש: ה"ג הכותב נכסיו לאחר. ולא גרס כל: קנה ואפי' עומד וצווח.
איני
חפץ במתנה זו וטעמא מפרש לקמיה: שאינו רוצה:
האשה שלא נתנה לו אלא וכו'.
כאן