יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
קלט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג והתניא שמין
את המחוברין ללוקח. ובתוספתא דכתובות היא שנויה מכר הבן ומת האב אם יש בנכסים מחוברים לקרקעות שמין
קעז א מיי' פי"ב מהל'
א) [תוספ' כתובות פ"ח],
ב) [לקמן קמב:], ג) [עי'
זכיה ומתנה הל' יג
לו ולעיל מינה קתני הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ופירושה הכותב כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה לבנו והלך
תוס' ב"מ קד. ד"ה הכי
סמג עשין פב טוש"ע חו"מ
אותו הבן ומכר הנכסים הללו בחיי אביו ואחר זמן מת האב זכה הלוקח במה שמכר לו בגופה של קרקע ואם יש בנכסים פירות
גרסינן], ד) כתובות מט:,
סי' רנז סעיף ב:
קעח ב מיי' פ"ט מהל'
ה) [צ"ל ברבי], ו) בכורות
מחוברין לא זכה הלוקח אלא בגופה
של קרקע אבל בפירות אע"ג דמחוברים הן ליורשין הן
לפיכך שמין אותן ללוקח ונותן דמיהן
נב:, ז) בס"א: אחיו לכך,
נחלות הל' יב (ופי"ט
ליורשין: ומשני כאן בבנו. מתני'
ח) [ועי' תוס' בבא קמא צב:
מהל' אישות הל' כב) סמג
❖
והתניא
שכתב לבנו ולא מכרן לאחר בחיי
ד"ה דשרכי],
עשין צו טוש"ע חו"מ סי'
והא תניא שמין את המחוברין ללוקח אמר
שמין. גרסינן דברייתא
א)
רפו סעיף א:
האב דדעתו של אדם קרובה אצל בנו
היא בתוספתא דכתובות
עולא לא קשיא כאן בבנו כאן באחר
קעט ג ד מיי' מהלכות
א
כדמפרש לקמיה דלדעת כן אקני ליה
נחלות שם טוש"ע שם
כמו שפירש ר"ש:
גליון הש"ס
הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו:
ב)
מתני' בשרכא. בכל הספרים
סעיף ג:
גופא לאחר מיתה עם פירות
מתני' ב הניח בנים גדולים וקטנים אין
גמרא ילמדנו רבינו לותה
[ה מיי' פי"ט מהל' אישות
המחוברין דליזכי בהו איהו גופיה ולא
כתוב שרכא בריש ובערוך גרס שדכא
ואכלה. עיין ב"מ דף קד
הלכה כב טוש"ע אה"ע סי'
א
❖
הגדולים מתפרנסין על ידי הקטנים ולא
ע"ב תד"ה ה"ג:
קיב סעיף יח]:
לדעת כן שיזכה בהן הלוקח מבנו
בדלית והוא לשון שקט כמו ותשקוט
קפ ו ז מיי' שם הל' טו
הקטנים נזונין על הגדולים אלא חולקין
בחייו אי נמי הבן עצמו לא אקני
הארץ ומתרגמינן ושדיכת ארעא
טוש"ע שם ס"ב:
קפא ח מיי' שם הל' יב
בשוה נשאו הגדולים ישאו הקטנים ואם
ללוקח דהוא אחר אלא הגוף ולא
הגהות הב"ח
ג
(שופטים ה) כלומר אדם בטל ושקט
טוש"ע שם ס"ג:
הפירות אע"ג דמחוברין: כאן באחר.
אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם
אינו עוסק בכלום וכן יודע ציד איש
קפב ט מיי' פכ"ו מהל'
(א) רשב"ם ד"ה ואין נזונות
❖
הבנות כצ"ל ותיבת מן נמחק:
מלוה ולוה הלי"ב
שמכרו הבן לאחר בחיי האב וה"ה אם
אתם ד אין שומעין להם אלא מה שנתן להם
שדה ומתרגמינן נחשדכן (בראשית כה)
ופי"ב מהל' זכיה הלי"ב סמג
כתבו האב לאחר מהיום ולאחר מיתה
שהיה נח ושקט ובהחובל (ב"ק דף
אביהם נתן הניח בנות גדולות וקטנות אין
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
ה
שאין לו חלק במחוברין:
קיב סעיף ה וסי' קלב סעיף
צב: ושם) מטייל ואזל דיקלא בישא
מוסף רש"י
הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות ולא
ב טוש"ע אה"ע סי' צא ס"ב
מתני' הניח בנים גדולים וקטנים.
לגבי קיני דשדכא ח):
נשאת הבת אלמנתו נזונת
וס"ד:
הקטנות נזונות על הגדולות אלא חולקות
בדלא כתב נכסי' מיירי: מתפרנסין.
קפג י כ מיי' פ"כ מהל'
מנכסיו. אע"ג דאמור רבנן
והיורש
בשוה נשאו גדולות ישאו קטנות ואם אמרו
בעל בנכסי אשתו לוקח הוי
אישות הלי"א סמג
לבוש וכסות: נזונין. מזונות ממש.
וקיימא לן אין מוציאין למזון
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
קטנות הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן זה חומר בבנות
ולפי שפרנסת הגדולים מרובין
האשה מנכסים משועבדים,
צג סעיף ד [וברב אלפס עוד
מבבנים שהבנות נזונות על הבנים ואין נזונות על הבנות: גמ' אמר רבא
הכא שויוהו רבנן כיורש משום
בכתובות פד:]
מפרנסת הקטנים ומזון הקטנים
קפד ל מיי' פי"א מהל'
פסידא דאלמנה, והכי מפורש
❖
וטפולן מרובה משל גדולים לכך
האי גדול אחי דלבש ואיכסי מביתא מאי דעבד עבד והא אנן תנן אין
ביש נוחלין (כתובות מט:).
שמיטה ויובל הל' כ
ו
❖
והלכה כא:
הוצרך לומר שהקטנים מעכבין על
הגדולים מתפרנסין על הקטנים מתני' בשרכא שרכא פשיטא מהו דתימא
ז
הגדולים מלהתפרנס והגדולים מעכבין
ניחא להו דלא נינוול קמ"ל: נשאו גדולים ישאו קטנים: מאי קאמר אמר רב
מוסף תוספות
על הקטנים מליזון מתפוסת הבית
רבינו גרשום (המשך)
יהודה הכי קאמר נשאו גדולים לאחר מיתת אביהן ישאו קטנים לאחר מיתת
ח
א. יש מי שפירש בשרכא
אלא חולקין בשוה ויתפרנס ויזון כל
מלבוש של משי. שיטמ"ק.
נזונות מממון הבנים בנכסין
אביהן אבל נשאו גדולים בחיי אביהן ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהן
❖
אחד מחלקו: נשאו גדולים. נשים
ועיין רשב"ם.
מועטין והבנים ישאלו על
הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להן
הפתחים: ילמדנו רבינו.
ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית לאחר
בתולה או אלמנה שלוותה
אביהן נתן: הניח בנות גדולות וקטנות: שלח ליה אבוה בר גניבא לרבא
מיתת אביהן קודם חלוקה ישאו גם
ממון מאחרים ואכלה
רבינו גרשום
ואח"כ עמדה ונישאת לבעל
הקטנים כמו כן קודם חלוקה: ואם
$ ילמדנו רבינו לוותה ואכלה ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי או יורש הוי
ג)
בכח האב שיהא יכול
קודם שתשלם והביאה
אמרו קטנים. לאחר מיתת אביהן
לוקח הוי ומלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות או דלמא יורש הוי
להורישן לשאר בניו אע"ג
לבעל נכסים מאי: בעל
ט
דגדלו הפירות בחייו: והתנן
בנכסי אשתו (יש לו דין)
הרי אנו נושאים עתה כמו שנשאתם
ומלוה על פה גובה מן היורשין אמר ליה תנינא נשאו גדולות ישאו קטנות
שמין את המחובר ללוקח.
לוקח הוי או יורש הוי.
אתם בחיי אבינו: אין שומעין להם
אדם שמכר שדה לחבירו.
[לוקח הוי] ולא יפרע
מאי לאו נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל לא נשאו גדולות לבעל
אלא מה שנתן להם אביהם. בחייו
לסוף י' שנים ולא בתוך
כלום משום דמלוה על פה
ישאו קטנות לבעל איני והא תני ר' חייא נשאו גדולות לבעל ישאו
י' וכשהשלימו י' שנים
אינה גובה מן הלקוחות
נתן והכי מפרש לה בגמ': הניח
היה תבואה של מוכר
דלית ליה קלא למלוה
קטנות מבעל דלמא שאני פרנסה דאית לה קלא א"ל רב פפא לרבא
בנות. ולא בנים: גדולות וקטנות
מחוברין לקרקע ועדיין
על פה. או דלמא יורש
לאו היינו דשלח רבין באגרתיה ד) מי שמת והניח אלמנה ובת י אלמנתו
לא נגמר בישולן אין
הוי וגובה כו': מאי לאו
כו'. הכי מיפרשא כולה כדפרשינן
אומרים דכגוף הקרקע
נשאו גדולות לבעל שלוו
נזונת מנכסיו נשאת הבת אלמנתו נזונת מנכסיו מתה הבת אמר רב
גבי בנים: נשאו גדולות.
לאחר
דמיין ומכורין ללוקח אלא
ונתפרנסו מממון הקטנות
שמין אותן מחוברין ללוקח
ונישאו לבעל הגדולות
מיתת האב ישאו נמי קטנות: וזה
יהודה בן אחותו של ר' יוסי (בן) חנינא ע"י היה מעשה ואמרו אלמנתו
ה)
כ
ישאו קטנות מה שלוו
והוא קונה אותם משום
חומר בבנות. היכא דבנות יורשות
נזונת מנכסיו אי אמרת בשלמא יורש הוי משום הכי אלמנתו נזונת מנכסיו
דברשותיה דמוכר גדלו.
ואכלו אחיותיהן משלהן
ה"נ האי אב דהניח פירות
ישאו מממון הבעל אלמא
מהיכא דבנים יורשין ואיכא נמי בנות
אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי נזונת מנכסיו אמר אביי אי לאו דשלח
מחוברים בחיי אביהן גדלו
דבעל בנכסי אשתו יורש
בהדייהו שהבנות נזונות מן הבנים
ואמאי לא הוה ברשותן
הוי ויש לו דין יורש ומלוה
רבין אנן לא ידעינן והא ו) תנן ל אלו הן שאין חוזרין ביובל הבכורה
בנכסים מרובין כדתנן בריש פירקין
אלא דהאי בן לחוד: כאן
על פה גובה מן היורשין.
והיורש
בבנו. הואיל ודעתו של אב
לא לעולם אימא לך לוקח
דלקמן [ע"ב] הבנים יירשו והבנות נזונות
קרובה אצל בניו כשכתב לו
הוי ומתני הכי נשאו גדולות
דהכי הוה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון מתזנן מנכסי כו' [כתובות נב:]: ואין נזונות מן הבנות. הקטנות מן הגדולות דבמקום
(א)
כל נכסים לאחר מותו מחל
לבעל מתפושת הבית הכי
שהן יורשות כל הנכסים ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבן: גמ' גדול אחי. שנושא ונותן בנכסים ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים
לו הפירות שבשעת מותו.
נמי כשנשאו קטנות לבעל
אבל מוכר לאחר לא מחל
יטלו כנגדן: והתני ר' חייא.
נאים כי היכי דלישתמעו מיליה: מאי דעבד עבד. ולא יטלו כנגדו ומיהו לכתחלה אין לבזבז בממון אחיו כל כך : בשרכא.
אדם בטל שאין להם
ז)
לו הפירות לפיכך שמין.
בפירוש כמו דאמרן מעיקרא
ואמר לן רבי א) דמשנה
ומשמע דיורש הוי: לעולם
ריוח בדבר: מאי קאמר. דמתני' לפי משמעותה קשיא רישא לסיפא דקתני רישא נשאו גדולים ישאו קטנים והדר תני אם אמרו קטנים דמשמע לא
זו שמין את המחוברין
לוקח הוי. והכא מ"ט גובות
ישאו קטנים: ועמדה וניסת. והכניסה כל נכסיה לבעלה כדרך נשואה: בעל לוקח הוי. מי שויוהו רבנן בנכסי אשתו בין בחייה בין לאחר
ללוקח אין ידוע היכן הוא:
הקטנות מן הבעל הא לאו
פיס' הניח בנים גדולים
יורש [הוא] משום הכי
מיתה כדין לוקח או כדין יורש ונפקא מינה לכל דינין החלוקין בין מקח לירושה כי הנך לקמן בשמעתין: ישאו קטנות מבעל. חלקם המגיעם.
וקטנים. והניח נכסים וקודם
גובה שאני פרנסה שנוטל
אלמא יורש הוי: ישאו קטנות לבעל. מממון אביהן המונח ועומד עדיין בתפוסת הבית כנגד אותו ממון שנטלה הגדולה: ומקשינן והתני ר'
שחלקו הממון אין הגדולים
ממון מן הקטנות דקלא
חייא נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל. אלמא מיד הבעל מוציאים מכלל שהכניסה לו כל הממון ואפי' חלק הקטנות ושמע מינה מדמוציאין
מתפרנסין על הקטנים.
אית ליה וכמלוה בשטר
כלומר אין קונין הגדולים
דמי ומלוה בשטר גובה מן
מידו דיורש הוה דאי לוקח הוה מלוה על פה הוא ולא טריף ממשעבדי. ומשני לעולם לוקח הוי מיהו מלוה בשטר היא האי פרנסת
מלבוש מתפושת הבית
הלקוחות: א"ל רב פפא
הקטנות דשאני פרנסת נשואין דאית ליה קלא וכמלוה בשטר דמיא הלכך טריפא ממשעבדי ומוציאין אפי' מיד הלקוחות דגרסינן בפ'
לרבא לאו היינו דשלח רבין
מפני שלא יתמעט חלקן
של קטנים מפני שלגדולים
באגרתיה. דבעל יורש הוי:
מציאת האשה [כתובות סט.] האחין ששיעבדו מוציאין אפי' מיד הלקוחות לפרנסה ואין מוציאין למזונות וכל שכן מן היורשין ולעולם אימא לך לוקח
צריכין יותר מלבוש מקטנים
מי שמת והניח. אשתו ובת
הוי ולענין לוותה ואכלה ונישאת לא גבינן מבעל: אמר ליה רב פפא לרבא. דבעי למפשט מדרבי חייא יורש הוי: לאו היינו דשלח
וקטנים צריכין יותר מזונות
שיהא של שניהם ואין לה
שאוכלין בכל שעה ביום
יורש אלא היא אלמנתו
רבין כו'. ומהא איכא למפשט שפיר דיורש הוי: אלמנתו נזונת. בתנאי כתובתה שכך כתב לה ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא
נזונת מנכסי בעלה לפי
לפיכך לא יזונו מחלקן
: ניסת הבת. והכניסה הנכסים לבעלה אלמנתו נזונת מנכסיו: מתה הבת. וירשה בעל: אמר רב
מנכסיי כל ימי מיגר ארמלותיך
[שם נב:]
של גדולים אלא חולקין
כי על היורשין ליתן לה
הנכסים בשוה ויעשה כל
לאלמנה מזונות: נישאת
יהודה כו'. אמורא הוא: ואמרו אלמנתו נזונת. דלעולם היא נזונת עד שתנשא או שתתבע כתובתה או שירצו היורשין ליתן לה
אחד בחלקו מה שרוצה:
הבת. והכניסה הנכסים
כתובתה כדאמרינן בכתובות [שם]: אי אמרת בשלמא. בעל בנכסי אשתו אפילו בחייה יורש הוי משום הכי קתני נישאת הבת אלמנתו
האי גדול אחי שלבש
לבעלה שירשה מאביה
וכסה עצמו. מתפושת הבית.
שאלמנה זו ראויה ליזון
נזונת מנכסיו דאע"ג דמזון האשה והבנות לא טרפא ממשעבדי דהיינו לקוחות מיורשין מיהא גביא: אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי
מאי טעמא דמתני' דקתני
מהן. אע"פ שנישאת לבעל
נזונת. והתנן בהנזקין (גיטין ד' מח:) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם: והא תנן. בבכורות:
דאין מתפרנסין דאפי' הוי
אפ"ה אלמנה נזונת מנכסים
שאין חוזרין. לבעליהן שאין חוזרין אלא ממכר: הבכורה. חלק בכורת הבכור כדמפרש התם [בכורות נב:] מתנה קרייה רחמנא לתת לו פי שנים [דברים כא]:
גדול אחי: בשדכא עסקינן.
של חתנה שהכניסה לו
כלומר אדם בטל שאין
הבת: מתה הבת דהשתא
והיורש לאו ברשותה נכסים קיימו:
מרויח מן הנכסים כלום אבל
אחר שמרויח מאי דעבד עבד: בשדכא פשיטא. דאין מתפרנסין הואיל דלית להו הנאה מיניה לא מחלי ליה: מהו דתימא. מחלי ליה
אמר ר' יהודה על ידי היה מעשה. שאירע כן ובאו לפניו לדין ואמרו חכמים דאפ"ה דמתה הבת הואיל שהנכסים שהכניסה לו
משום דלא תזלזל שלא ילך ערום ויחף וקמ"ל דלא: נשאו גדולים מן הנכסים לצורך לישא נשים ינשאו קטנים מן הנכסים: אם אמרו
בידו הן דין הוא דנזונת: אי אמרת בשלמא דהאי בעל יורש הוי. בנכסי אשתו משום הכי נזונת האלמנה דקדמה שטר כתובתה
קטנים כו': מאי קאמר. כלומר היכי מתרצי מתני' רישא קתני נשאו גדולים ישאו קטנים דמשמע דשוין אהדדי וסיפא קתני אם אמרו
שנתחייב לה בעלה במזונותיה מקמי דנפלה ליה האי ירושה לבעל משום דאין יורש אלא לאחר מיתת אשתו ומשתכח דקדמה
קטנים הרי אנו נושאין כדרך שאתם נשאתם אין שומעין להם דמשמע דלא שוין אהדדי: אמר ר' יהודה ה"ק נשאו גדולים. אשה
שעבוד אלמנה קודם שעבודו של בעל אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי נזונת והא קיי"ל אין מוציאין למזון האשה והבנות
מתפושת ישאו קטנים נמי כנגדן מן הממון אבל אם נשאו בחיי אביהן ונתן להם אביהן ממון אם אמרו הקטנים לאחר מיתת אביהם הרי
מנכסים משועבדים מפני תקון העולם והני נכסים משועבדים הם לבעל משעה שהכניסתו לו אשתו. אלא לאו ש"מ יורש הוי
ומשום הכי נזונית. ואם נפשך לומר הא קדם שטר כתובתה מן הבעל שהוא כלוקח ואיכא למימר בדין הוא דנזונת. אפ"ה
אנו נושאין עכשיו מתפושת הבית כדרך שנשאתם אתם בחיי אביהן אין שומעין להן אלא מחלקין הירושה: הניח בנות גדולות וקטנות
כו'.כדמפ' גבי בנים הכי נמי מפרשינן גבי בנות. וכי היכי דמקשי' ומתרצי' גבי בנים ה"נ גבי בנות: וזה החומר בבנות מבנים. שהבנות
דקדם אינה נזונת כדפרשי' לעיל מפני תקון העולם: אלו שאין חוזרין ביובל. דלא חשיב כזביני דהדרי משום דזכינהו רחמנא
א) ונראה דלזה כוונו הרשב"ם והתוס' וכתבו והתניא גרסי' ור"ל לאפוקי מגי' רבינו.