קלט:
יש
נוחלין פרק שמיני בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והיורש
את
אשתו. פי' בקונטרס ואי הוי לוקח מחיים גם
והיורש את אשתו. מפרש התם [בכורות נב:] קסבר ירושת הבעל דאורייתא
א א ב מיי' פי"ט מהל'
א) כתובות נ. עח: ב"ק פח:
אישות הל' יז סמג עשין
ב"מ לה. צו: לעיל נ.,
לאחר מיתה לא פקע והוי לוקח ואין נראה דהא
ואי לוקח הוי משעה שנשאת אפילו לאחר מיתה לא נפקא מכלל
ב) כתובות קח:, ג) [צ"ל ר'
מח צז טוש"ע אה"ע סי' קיב
❖
❖
מקח וממכר ותהדר ביובל: באושא התקינו. שגלתה סנהדרין
מחיים אין לו אלא פירות ונראה לר"י לפרש דמבעיא ליה אם בעל
סעיף יא:
אסי],
לא.): האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי
יורש הוי או לוקח הוי בין מחיים בין
לאחר מיתה מדלא מפליג
לשם כדמפרש בר"ה (ד'
בעלה. שאם ימות בעלה יזכה בהן
מידי ופשיט מדרבין דלכל הפחות
רבינו גרשום
הגהות הב"ח
הוי יורש לאחר מיתה כדקאמר מתה
ואם תמות היא ויירשה בעל יפסידו.
והיורש את אשתו אמר ליה רבא והשתא
(א) גמ' בנכסי מלוג:
אלמא בעל בנכסי אשתו
הבת אלמנתו נזונת מנכסיו אע"פ
ונכסי מלוג הן נכסים שנפלו לה מבית
דשלח מי ידעינן האמר ר' יוסי בר' חנינא
(ב) רשב"ם ד"ה בשביל וכו'
א)
יורש הוי: נכסי מלוג.
שהבעל יורשה אבל מחיים אין להוכיח
אביה או שהכניסה קרקעות שלא
בתמיה אלא לא אפסיד ונזונים
להכי קרי נכסי מלוג שכיון
באושא התקינו האשה שמכרה (א) נכסי מלוג
יחד ובגמ' מפרש מאי
שלא קבל עליו הבעל
מדבריו דהוי יורש אע"ג דקאמר
נשומו בכתובתה ולא קיבל בעל עליו
קאמר הס"ד: (ג) תוס'
בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות
אחריות מתחסרין והולכין
נשאת הבת אלמנתו נזונת דהא
אחריות ואוכל פירותיהן בחייה כתקנת
ד"ה התם וכו' לבעל כיורש
כמו שמולגין את הראש
אלא אמר רב אשי בעל שויוהו רבנן כיורש
וכו' האמר הכא דאינהו
שמתחסר השער להכי מקרי
אפילו הוי לוקח מחיים קאמר שפיר
חכמים תחת פרקונה ולהכי מיקרי
דאפסדו אנפשייהו דלא
נכסי מלוג. אי אמרת
ושויוהו רבנן כלוקח והיכא דטבא ליה עבדו
דנזונת שתוכל למכור הגוף מחיים
מלוג שמולגן ומחסרן בעל שאוכל
הוה להו למיזבן: (ד) בא"ד
בשלמא לוקח הוי משום
ליה גבי יובל שויוהו רבנן כיורש משום
או שמו מינה דאשה
הכי מפיק דקדם שעבוד
הפירות כמליגת הראש: אי אמרת
והפירות לאחר מיתה כיון דבעל
ואנסיבא ומתה בעל לוקח:
לקיחתו משעה שהכניסה
בשלמא לוקח שויוהו. רבנן משעה שנשאה
פסידא דידיה גבי דר' יוסי בר' חנינא שויוהו
יורש הוי לכל הפחות לאחר מיתה
(ה) ד"ה אמר וכו' מר' אבא
לו והלקוחות לא קנו עדיין
❖
נמי הויא אליבא:
ולהכי קא"ל אביי ואי לאו דשלח רבין
משו"ה מפיק דלוקח ראשון הוי אלא אי
אלא אי אמרת כיורש
רבנן כלוקח משום פסידא דידיה גבי דרבין
הוי הלא הוא אינו יורש
לא הוה ידעינן דהוי יורש לאחר מיתה
אמרת בעל בנכסי אשתו יורש הוי
משום פסידא דאלמנה שויוהו רבנן כיורש
בנכסי אשתו אלא לאחר
והתנן אלו שאין חוזרים ביובל הבכורה
משעת נשואין אמאי מפיק למה תקנו
מיתת אשתו והלקוחות
מוסף רש"י
והא גבי דר' יוסי בר' חנינא דאיכא פסידא
קדם שעבודן קודם מיתתה
והיורש את אשתו אלמא דיורש הוי
באושא שהבעל מוציא והלא האשה
באושא התקינו. כשהיתה
אלא לאו ש"מ משום
ללקוחות ושויוהו רבנן כלוקח התם אינהו
לאחר מיתה: גבי יובל שויוהו רבנן
שהיא מורשת אותו מכרה ואין כח
סנהדרין באושא, שגלתה
הכי מוציא הבעל בנכסי
אפסידו אנפשייהו כיון דאיכא בעל לא איבעי
וישבה שם סנהדרי גדולה,
אשתו דלוקח הוי. אלמא
כיורש. לאו דוקא נקט שויוהו רבנן
ביורשין לירש מה שמכר אביהן אלא
כדאמרינן בר"ה (לא.) גבי
אע"ג דשלח רבין באגרתיה
להו למיזבן מאיתתא דיתבא תותי גברא:
דהא כיון דאית ליה דאינה חוזרת
ודאי מדתקנו שהבעל מוציא כך היה
עשר מסעות (ב"מ לה.).
דבעל יורש הוי ליכא
האשה שמכרה בנכסי
למשמע מיניה דהשתא
עיקר תקנת אושא שיהא הבעל לוקח
ביובל אית ליה דירושת הבעל דאורייתא
הדרן עלך יש נוחלין
מלוג. הקרן (כתובות נ.)
מצינן למשמע דלוקח הוי:
דהכי אמר בבכורות (ד' נב:) וכן פי'
בנכסי' משעה שנשאה והלכך מוציא
להיות הבעל אוכל פירות
משום פסידא דידיה דלא
מי
בחייה וגוף הקרקע יהיה
בקונטרס אלא שויוהו רבנן בעי למימר
שהרי קדם מקחו למקחן של לקוחות:
תיפוק מידיה ביובל ירושת
שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים
ב)
א
ללוקח לכשתמות (ב"מ לה.).
אשתו דאי דיינינן ליה
אלא אמר רב אשי כו'. לתרץ על כל
הניחוהו להיות יורש ולא עשאוהו לוקח:
ומתה. ובעל יורש אשתו
מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסים
בלוקח נפקא מיניה ביובל
התם אינהו אפסידו אנפשייהו כו'.
אלו הדברים שיש מקומות שעשאוהו
דבר תורה (שם). הבעל
כשאר לקוחות. לגבי רבי
מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על
מוציא. גוף הקרקע מיד
יוסי ב"ר חנינא טבא עבדי
תימה דבפרק מי שהיה נשוי
כיורש ויש מקומות שעשאוהו כלוקח:
הלקוחות והכי מוקי לה בפרק
ליה לבעל. דשוינהו כלוקח
הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר
והיכא דטבא ליה כו'.
(כתובות ד' צה:) אמר אביי נכסי לך
כדמפרש
האשה (כתובות עח:) תקנת
משום פסידא דידיה הוי
הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את
אושא בגופה של קרקע לאחר
דאי אמרת יורש הוי אם
ואזיל: גבי יובל כו' משום פסידא
ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל
מיתה (ב"מ לה.) דשויוהו
דברי אדמון: גמ' וכמה מרובין אמר רב
כן קדמה קניית לקוחות
דידיה.
מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד בעל
דלא תהדר ביובל למשפחת
רבנן כלוקח והוא לוקח ראשון
מירושתו שאין ירושה אלא
(כתובות נ.) דאע"ג דבעלמא
לאחר מיתה אבל כי
אשתו: גבי דרבין. אע"ג דאיכא
יהודה אמר רב כדי שיזונו מהן אלו ואלו
ולוקח מיד אחריך ואוקימנא בידא
קנין פירות לאו כקנין הגוף
משוינן ליה לוקח קדמה
דלוקח ופריך התם מאי שנא מהא
פסידא דידיה חיישי' לפסידא דאלמנה
שנים עשר חדש כי אמריתא קמיה דשמואל
דמי, בעל בנכסי אשתו אלמוה
קנייתו למכירתה משום
רבנן לשעבודיה משום איבה
הכי מוציא מיד הלקוחות
דתנן דיעשו פשרה ביניהם ומשני
שמאחר שקדם תנאי מזונותיה לנשואין
אמר זו דברי רבן גמליאל בר רבי אבל
והוי כלוקח ראשון (ב"ק פח:)
גבי רבין דשלח באגרתיה
לא טוב לנו להפסידה בידים: דאיכא
התם אית להו פסידא לכולהו הכא
ומיהו להכי אהני מכירת
דיורש הוי משום פסידא
חכמים אומרים בכדי שיזונו מהן אלו ואלו עד
פסידא דלקוחות. אמאי לא חיישינן
לוקח הוא דאית ליה פסידא פי' וכיון
האשה, שאם ימות בעליה
דאלמנה דתהוי נזונת מנכסי
שיבגרו איתמר נמי כי אתא רבין אמר ר'
בחייה יטלם הלוקח (לעיל נ.).
יורשין שויוהו רבנן כיורש
כי היכי דחיישינן לפסידא דאלמנה:
דאיכא פסידא דלוקח שויוהו רבנן
הדרן עלך יש נוחלין
כי היכי דתיקום שטר
יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה אמר
דיתבא תותי גברא. וראוי ליורשה
בעל כיורש ואין מוציא מיד לוקח
הבנות יזונו והבנים
(ג)
שעבוד כתובתה מירושתו
ישאלו על הפתחים. תקנת
רבי יוחנן כל שיזונו מהן אלו ואלו עד
של בעל שיורש הבת
והשתא האמר הכא דאיהו דאפסיד
כשתמות ואלו הערימו להוציאם מידו
❖
חכמים היא (כתובות קח:)
.
של זו דאי אמרינן דבעל
שיבגרו הן מרובין פחות מכאן הרי אלו
אנפשיה דלא ה"ל למיזבן מאתתא
הלכך יפסידו. ולענין שאילתא דשאילנא
כלוקח הוי אינה נזונת
דאין מוציאין למזון האשה
דיתבא תותי גברא לפי שהבעל יוציא
פי' רבינו חננאל ורואה אני את דבריו
מועטין ואי ליכא לאלו ואלו עד שיבגרו
והבנות מנכסים משועבדים
מוסף תוספות
מידו וכ"ת התם לא אפסיד אנפשיה
לוותה ואכלה ועמדה וניסת מסתברא
שקלי
ללוקח מפני תקון העולם.
א. [ו]התם לא אפסיד
ומקשי' משום דפסידא
שהוא סבור שלא יטול הבעל ממנו
דכיורש הוי משום פסידא דמלוה
אחריך אנפשיה כלום
דאלמנה אמרת שויוהו רבנן
לפי שאחריך יוציא מידו מ"מ הרי יודע דיחזרו חלילה ויצטרכו לעשות
וכן סוגיא דשמעתא דכל היכא דאיכא פסידא כגון פסידא דאלמנה
ומיקמי דתנסוב הוא דיהיב
כיורש הא גבי מילתא
פשרה וירויח הבעל ואור"י דהתם לא אפסיד אנפשיה לפי שסבור
דליכא למימר איהו דאפסיד אנפשיה שויוהו רבנן כיורש:
לה. רשב"א. ב. ולא
דרבי יוסי ב"ר חנינא
אמרינן בה הבנים ישאלו
דאיכא פסידא ללוקח דבעל
הדרן עלך יש נוחלין
שיעשה פשרה עם אחריך ולא יגבה הבעל כלום וא"ת מ"ש מהא
על הפתחים אלא הבנים
מוציא מידו ושויוהו רבנן
מי שמת. מרובין. מפרש בגמרא: והבנות יזונו. מזונות ופרנסת
דאמר התם לעיל נכסי לך ואחריך לפלוני עמדה וניסת בעל לוקח
ירשו ולכשיבואו לינשא
לבעל כלוקח. ואי משום
לבעל נוטלות עישורן.
חששא דפסידא איבעי רבנן
הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום אלמא אע"ג דאיכא פסידא לאחריך
נשואין עד דתבגרן או עד דתנסבן לגוברין כדתנן בכתובות (ד'
רמב"ן. אבל נראה שר"ש
לשויוהו כיורש דהשתא
נב: נג:): ישאלו. יחזרו על הפתחים: בשביל שאני זכר הפסדתי.
הוי בעל לוקח וי"ל דמתנה שאני דאין כל כך פסידא אם לא יקבל
א
ז"ל לא פירש כן אלא
לא קא מפסדי לקוחות
[ב]נכסים מרובין, ולשונו
דשעבודן הוי קדים מירושת
במתנה וא"ת דאמר בריש המפקיד (ב"מ ד' לה. ושם) שמו לה
בתמיה (ב) ובגמ' [קמ:] מפרש מאי קאמר אלא לא אפסיד ונזונים יחד: אמר
מוכיח כן. רשב"א. ג. וז"ל
הבעל. התם שאני הוא
לאשה ואנסיבא או שמו מינה (ד) ואנסיבא בעל לוקח הוי ולא
רבן גמליאל כו'. והכי הלכתא כאדמון דאמר בפ' בתרא דכתובות
הרמב"ן: וי"א דאדמון
ובדין הוא דליפסדו מדידהו
לאו מיפלג פליג אלא
דהלקוחות הוא דאינהו
מיהדר כו' אע"ג דאיכא פסידא ללוה לא מיהדר ליה ארעא אע"פ
[קט.] כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו:
אתמוהי מתמה ונ"מ דאם
דאפסידו אנפשייהו דלא
גמ' כדי שיזונו. פרנסה ומזונות: אלו ואלו. בנים ובנות: כי אמריתא.
דשומא הדרא לעולם וי"ל כיון דבדין לא הדר אלא משום ועשית
קדמו ומכרו בנכסים
איבעי להו למזבן כו'. אבל
אחר פטירתו של רב ובאתי ללמוד קמיה דשמואל: עד שיבגרו.
מועטין מה שמכרו מכרו
הישר והטוב לא חשיב כל כך פסידא עוד מקשים דאמר בהחובל (ב"ק
גבי אלמנה מאי הוי לה
כדאמר ר' אסי א"ר יוחנן,
למיעבד משום הכי שויוהו
ד' פט. ושם) כי אתו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב
שכך התנה להן אביהן עד דתבגרן או תנסבן כדאמר בכתובות
ומהא דאדמון גמר לה
רבנן כיורש דלא תפסיד
אמרו תקנת אושא מתני' היא העבד והאשה פגיעתן רעה אחרים
ואינך מועטין ויזונו הבנות עד שיבגרו והמותר לבנים כדמפרש ואזיל:
דכיון דמספקא ליה לית לן
אלמנה במזונותי':
הדרן עלך יש נוחלין
לאפוקי נכסי מידא דלוקח,
שחבלו בהם חייבים והם שחבלו באחרים פטורין ואי ס"ד ליתא
שקלי כך פי' ר"ת ז"ל כדי שלא
פ"ט מי שמת כו'
לתקנת אושא תזבין נכסי מלוג ותיתיב ליה משמע הא איתא לתקנת אושא לא ליתיב ליה ולא מידי ואמאי הא לא תקנו רבנן דהוי לוקח אלא
לעקור כלל המסור בידינו
בזמן שהנכסים מרובין
שבכל מקום שאמר ר"ג
הבנים יירשו. שיהא הממון
היכא דליכא פסידא לאחריני אבל הכא איכא פסידא דנחבלים וי"ל דהוה מצי למפרך ולטעמיך אלא דבלאו הכי פריך שפיר ולרשב"א נראה דלא קשה
רואה אני את דברי אדמון
בחזקתם: והבנות יזונו.
מידי דהא כיון דתקינו רבנן דבעל מוציא מיד הלקוחות לטובתו היכא דליכא פסידא לאחריני לא פלוג ותקנו דבכ"מ שאשה מוכרת הבעל מוציא הלכה כמותו.
מן הנכסים עד שינשאו
ונוטלות עישור נכסים:
אפילו במקום שחבלה באחרים דאיכא פסידא דאחריני כיון דלא שכיחא מלתא שיהא פסידא דאחריני לכך לא פלוג רבנן ובכל מקום מוציא:
כדי שיזונו אלו ואלו כל
סיפוקן בין בפרנסה בין
הדרן עלך יש נוחלין
במזונות עד שיבגרו עד
מי שמת: והבנות יזונו. מה שהזכיר רשב"ם בהדי מזונות פרנסה אין נראה לריב"ן דהא מזונות היינו אכילה ושתיה ופרנסה היינו מלבושין
שיביאו שערות הבנות לי"ב
שנה ויום א' והבנים לי"ג
וצרכי הנשואין ותרי מילי נינהו כדאמר [בפ' מציאת האשה] (כתובות ד' סח:) מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות וקתני נמי הבנות נזונות
שנה ויום א' ואי ליכא
ב
ומתפרנסות וכן בכמה דוכתי משמע דתרי מילי נינהו: אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון. בכתובות (ד' קט.) אמר כ"מ שאמר ר"ג רואה
כדי שיזונו אלו ואלו עד
שיבגרו אלא יש בהם
אני את דברי אדמון הלכה כמותו א"ל רבא לרב נחמן אפי' בברייתא כו' מכל ההיא סוגיא משמע דהלכה כאדמון ותימה דהכא בגמרא כולה
כדי מזונות של י' שנים.
שמעתא כרבנן דאדמון ודלא כהלכתא דא"ר ג)(יוסי) א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין וכו' ובעיא נמי דר' ירמיה מר' אבא (ה)
הויא אליבא דרבנן ואמר נמי בסוטה (ד' כא:) היכי דמי רשע ערום א"ר ג)(יוסי) א"ר יוחנן זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטין ור"ח וה"ג ורב
אלפס פסקו כרבנן דאדמון משום דשמעתין דהכא כוותייהו אזלא ור"ת אומר דאדמון לא פליג ארבנן אלא שמתמיה על התקנה שתקנו
נכסים מועטין אבל
מ"מ כרבנן ס"ל ג
ולא משמע הכי מדקאמר
ר"ג
רואה אני את דברי אדמון: [ועיין תוספות כתובות קח: סד"ה אדמון]:
יתומים