מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קמ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יתומים
שקדמו ומכרו בנכסים מועטין. פי' בקונטרס שקדמו
שקלי להו בנות לכולהו. בתמיה. דכיון דקרית להו מועטין א"כ לא
ב א מיי' פי"ט מהלכות
א) כתובות צא., ב) סוטה כא:
כתובות קג. יבמות סז:,
אישות הלכה יז סמג עשין
יטלו בהן כלום הבנים דהא תנא במתני' גבי נכסים מועטין הבנים
ומכרו קודם שעמדו בדין לגבות לבנות נכסים מועטין
א
❖
ג) [כתובות נב:],
מח טוש"ע אה"ע סי' קיב
ישאלו על הפתחים: והשאר לבנים. והאי דקתני ישאלו על הפתחים
ומיהו לר"י נראה דאפי' כבר תפסו הבנות או הגבו להם ב"ד אם
סעיף א:
ג ב מיי' שם הלכה יט
היינו משהוציאו אותו השאר בהוצאת
מזונות מכאן ואילך הבנות
מכרו אחים מכור וכן משמע ביבמות בפרק אלמנה (דף סז:) דקאמר
ב
טוש"ע שם סעיף יג:
הגהות הב"ח
יזונו עד שיבגרו והבנים ישאלו על
התם רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר
ד ג ד מיי' שם טוש"ע שם
(א) תוס' ד"ה מי אמרי' וכו'
הפתחים: פשיטא מרובין ונתמעטו.
משום אביו הבת מאכלת והבן אינו
סעיף יד:
שקלי להו בנות לכולהו אלא אמר רבא
❖
ה ה ו ז מיי' שם הלכה כ
דלא תקנו דין נכסים:
בשעת מיתה היו מרובין ועכשיו
מאכיל ג מ"ש בן דאין מאכיל מפני
מוציאין להן מזונות לבנות עד שיבגרו
טוש"ע שם סעיף טו
א
❖
הוקירו מזונות או נתקלקלו הנכסים
חלקו של עובר בת נמי לא תאכיל
וע"ש:
והשאר לבנים א) פשיטא מרובין ונתמעטו
מוסף רש"י
וחסרו ואין בהן כדי מזון אלו ואלו
מפני חלקו של עובר א"ר אסי הכא
ב כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי
עד שיבגרו: כבר זכו בהן יורשין.
בנכסים מועטין עסקינן וכגון דאיכא
יתומין שקדמו ומכרו
רבינו גרשום
ברשות יורשין קיימי הלכך ברשות יורשין
בנכסים מועטין.
ג
שהבנות
בן בהדה דהאי בת דממ"נ אי ההיא
בשעת מיתת אביהן וקרינא בהו
זוכות בהן כדתנן הבנות יזונו
שקלי להו בנות. מיד בתמיה
שבוח או דלמא סלוקי מסלקי יורשין מהכא
דמיעברא ביה בן הוא לא עדיף מהאי
נכסים מרובים ויקחו הבנות חלקן
והבנים ישאלו על הפתחים,
ולית לבנים כלום והא
תא שמע דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן
וקדמו קודם שיבאו לב"ד
יש בנכסים הללו הרבה
דקאי ואי בת היא אמאי קא אכלה
המגיעם כפי שומא של שעת מיתת
ב)
ומכרום (כתובות קג.) קודם
יותר משיעור מזונות לבנות
יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה
בתקנתא דרבנן כל כמה דלא נפקא
אביהן והבנים יירשו חלקם שהיה
ד
שבאו הבנות לב"ד והעמידום
עד שיבגרו: אלא אמר
ב"ד לנכסים בחזקת בנות
לאויר העולם לא תקינו ליה רבנן
מגיעם באותה שעה וכל מה שחסרו
רבא מוציאין מהן. מיד
שמכרו מכרו יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי
❖
(סוטה כא:).
שיעור מזונות לבנות עד
הנכסים חסרו לבנות ולבנים לכל אחד
ופריך במאי אוקימתה בנכסים מועטין
אבהו וקא בעי מיניה אלמנתו מהו שתמעט
שיבגרו והשאר יהיו לבנים
כפי חלקו הראוי לו: ונתרבו. שהוזלו
והאמר רבי אסי א"ר יוחנן יתומים
למזונות: יתומין שקדמו
בנכסים מי אמרינן כיון דאית לה מזוני
ומכרו בנכסים מועטין מה
מוסף תוספות
מזונות: מהו. מי מטי רווחא לבנים
שקדמו ומכרו בנכסים מועטין כו'
שמכרו מכרו. ואין גובין
ממעטא או דלמא כיון דאילו מנסבא לית
ויטלו מותר נכסים העודף מכדי
ומאי קושיא ולוקמה כגון שתפסו כבר
א. דאילו לאחר מכאן כבר
מהן השתא מה שמכרו
לה השתא נמי לית לה אם תמצא לומר
זכו בהן הבנות ונכסים
בנכסים מועטין זכו בהן
ה
מזונות בנות עד שיבגרו: יתומים
הבנות או שהגבו להם ב"ד דאין יכולין
דידהו נינהו, וכן משמע
כל שכן במועטין ונתרבו:
כיון דאילו מנסבא לית לה השתא נמי לית
שקדמו. קודם שהעמידו בנות בדין
למכור אלא משמע דלעולם יכולין
מלשון שקדמו ומכרו.
שוב יתיב קבעי אלמנתו
רשב"א. ב. דלא אלמוה
שהיורשין חייבין לזונה ואי
לה בת אשתו מהו שתמעט בנכסים מי
ומכרו אפילו בנכסים מועטין מה
למכור וקצת יש לדחות דנהי דיכולין
רבנן לתקנתייהו לאפקועי
ליכא אלא סיפוק הבנות
שמכרו מכרו דאין מוציאין למזון
ב"ד לגבות חלק של בת עומדת חלק
אמרינן כיון דכי מנסבא נמי אית לה
מינייהו רשות היורשין
וסיפוק אלמנה דאם לא
לגמרי. ריטב"א. [ד]אין ב"ד
האשה והבנות מנכסים משועבדים
של עובר שיש לחוש שמא היא בת
הוי מינסבא איכא מיעוט
וממעטא או דלמא כיון דאילו מתה לית לה
מגבין לבנות להקנותן להן,
נכסים דלית בהו עד שיבגרו
וכ"ש בנכסים מרובין כדאמר בכתובות
אין יכולין לגבות כיון שלא יצאת לאויר
ולא ממעטא ואם תמצא לומר כיון דאילו
אלא להרשותן במכירה
וממעטא לגבייהו ואמרינן
האחים ששעבדו מוציאין לפרנסה ואין
העולם ואותו חלק יכולין האחין
למזונות. [אבל האידנא
נכסין מועטין הן. והבנים
מתה לית לה ולא ממעטא בע"ח מהו שימעט
ו
דתקון דמזון האשה והבנות
ישאלו על הפתחים: מי
מוציאין למזונות. ש"מ כיון שאם מכרו
למכור ומיהו אין נראה לדחות כן ד
בין ממקרקעי בין
אמרינן כיון דאית לה
בנכסים מי אמרינן כיון דכי מיית נמי
מכירתן מכירה יש להן תפיסת יד
ועוד ראיה דאמר בפ' הנושא (כתובות
ממטלטלי אם תפסה האשה
מזונות ממעטא. וישאלו
אית ליה ממעט או דלמא כיון דמחסרי
מטלטלין למזונותיה וכו'
על הפתחים. או דלמא
בנכסים ואם נתרבו יש להן חלק בהן
דף קג.) אמר ר"נ יתומים שקדמו
מה שתפסה תפסה, ואם
כיון דבידה לאינסובי אימת
גוביינא לא ממעט ואיכא דבעי לה
וזכותם בהן עומדת: אלמנתו מהו
ומכרו מדור האלמנה לא עשו ולא
ז
קדמו יתומים ומכרום אין
דבעי. וכי מנסבא לית
ממכרן ממכר. רבינו יונה.
לה מזוני מיורשין ה"נ
שתמעט בנכסים. מי שמת והניח בנים
לאידך גיסא בע"ח
מהו שימעט בנכסים
כלום ומ"ש מדרבי אסי א"ר יוחנן
ועיין רשב"א שחולק.
השתא חשבינן לה כמאן
ובנות והניח נמי אלמנתו וצריכה נמי
יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין
בת
ג. כלומר, שאינו מאכיל
דמינסבא ולא ממעטא: בת
תרומה לעבדים אם הניח
אשתו. שקבל עליו לזונה ה'
מזונות כל ימי מיגר ארמלותה ואין
מה שמכרו מכרו התם לא תפס'
האב את אשתו מעוברת
שנים כשנשא אמה והשתא
כאן נכסים אלא כדי מזון הבנים והבנות עד שיבגרו מי אמרינן
מחיים הכא תפסה מחיים משמע כיון דלא תפסי מחיים אע"ג דתפסי
משום חלקו של עובר.
מת הבעל ויורשין חייבין
כיון דאית לה מזוני ממעטא ולא מיקרו נכסים מרובין ומפרישין
לאחר מיתה לא היה מועיל כלום אלא מה שמכרו מכרו והא דאמר בפ'
רשב"א. ד. עיין רשב"א.
במזונותיה עד סוף ה' שנים
ה. ולא אמרינן מועטים
מהו שתמעט בנכסים. דלא
נערה (שם דף נא.) רשב"א אומר נכסים שיש להן אחריות מוציאין
מהנכסים מזון האשה והבנות עד שיבגרו והמותר לבנים דהא
ונתרבו כבר זכו בהן
הויין מרובין: מי אמרינן.
לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות כו' אבל לא לבנים מן הבנות
מועטין נינהו ולאחר שיוציאו המותר ישאלו על הפתחים או דלמא
הבנות. תוס' כתובות צא:
אע"ג דאי מינסבא אית לה
ו. דבכל דוכתא אזלינן
ה' שנים מזונות כמו שקיבל
בנכסים מועטין מ"מ אע"ג דאין מוציאין אם מכרו מכרו והשתא
כיון דאילו מינסבא לבעל לית לה מזוני לא ממעטא וכמאן דליתא
טפי בתר נחלה דאורייתא.
ממעטא או דלמא כיון דאלו
אתי שפיר דבכל ענין משמע דפשיטא דמועטין ונתרבו זכו בהם
דמיא ומוציאין מן הנכסים לבנות כדי מזונן עד שיבגרו וכל השאר
שם. ז. [ד]לא ירשו הבנים
מתה לית ליה מזונות השתא
כלל. שם. ח. ומאי שנא
נמי לא ממעטא: בעל חוב
יורשין אפילו כבר תפסו וגבו להם ב"ד דאי לאו הכי אכתי הוה ליה
יירשו הבנים כדין נכסים מרובין דהא אלמנה לא ממעטא להו
בנות עצמן דממעטי חדא
של אביהן מהו שימעט.
למיבעי במועטין ונתרבו וכבר תפסו או הגבו להם ב"ד מאי ואם תאמר
וקרינן בהו הבנים יירשו והבנות יזונו ומחלק הבנות לא תזון האלמנה
אחברתא אע"ג דאי מתה
כשמחשבין החוב שיש לו
או מינסבא לית ליה. רשב"א
לקבל הוו נכסים מועטין. מי
כיון דבנכסים מועטין נמי מה שמכרו מכרו אפילו כבר תפסו מה חילוק
עמהם. והיינו דאיכא בין ממעטא ללא ממעטא דאי ממעטא הבנים
בשם הראב"ד. ט. שהרי כל
אמרי' אע"ג דאילו מת בעל
יש בין נכסים מרובין לנכסים מועטין דבנכסים מרובין נמי נראה שאין
ישאלו והאלמנה תזון ואי לא ממעטא יזונו יחד האלמנה והבנים
ימיה ניזונת, כל זמן שלא
חוב אית ליה יורשין שגובין
מותרין למכור ולהפקיע מזונות וי"ל דיש חילוק דבנכסים מרובין יכולין
אבל הבנות אין להן להפסיד במזונותיהם כלל בין ממעטא בין לא
תנשא ולא תתבע כתובתה.
במקומו וממעט. או דילמא
רבינו יונה. י. [ו]השתא
כו': איכא דבעי להך גיסא.
למכור לצורך גדול אבל בנכסים מועטין אין יכולין למכור כלל לכתחלה
ממעטא דהא בין בנכסים מרובין בין בנכסים מועטין תנן הבנות
מיהא הא איתנהו ויורשות
שמקדים במאוחר תחלה:
ועוד דמרובין ונתמעטו יזונו הבנים עם הבנות ובנכסים מועטין לא
יזונו אי נמי היכא דלא ממעטא מיקרו נכסים מרובין ואף על פי
הן, ואלמה מלתייהו, דלאו
בעל חוב מהו שימעט
יזונו כלל: מה שמכרו מכרו. וא"ת דהכא אמרינן דבין מרובין
בנות אחולי נינהו. רשב"א
בנכסים. מי אמרינן כיון
שנתעכבה היום או למחר מלינשא הרי הוא כמרובין ונתמעטו
שם.
שמחוסר גוביינא לא ממעט
ונתמעטו ובין מועטין ונתרבו זכו בהם היורשים ובפרק מי שהיה נשוי
דאמרינן כבר זכו בהן יורשין ויזונו שלשתן יחד בנים ובנות ואלמנה.
ה
או דילמא כיון דאילו מת
נמי אית להיורשין נמי
כן נראה שיטה זו בעיני: בת אשתו. מי שקיבל עליו בשעת נשואין
(כתובות דף צא. ושם) גבי כתובת בנין דכרין אמר פשיטא מרובין
לזון בת אשתו מאיש אחר חמש שנים ומת ומוטל על היורשין לזונה:
ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין פירוש יורשי כתובה הגדולה מועטין
כיון דאף על גב דמינסבא אית לה מזוני. עד חמש שנים מן
ונתרבו מאי ת"ש דהנהו בני צרצור מועטין ונתרבו הוו אתו לקמיה
היורשין שהרי חוב הוא שנתחייב לה אביהן ממעטא ויזונו היא
דרב עמרם אמר להו זילו פייסינהו ואי לא כו' עד דאתו לקמיה דר"נ
והבנות והבנים ישאלו: לא ממעטא. ומיקרו מרובין בשעת מיתה
אמר כשם שמרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשין כך מועטין
ונתמעטו אחרי כן וכבר זכו יורשין והבנות יזונו עד בגר ואותה
ונתרבו זכו בהן יורשין ופירש בקונטרס זכו בהן יורשין של כתובה
הבת תזון עמהן: בעל חוב מהו שימעט. אם אין נכסים אלא כדי
הקטנה ופליג ר"נ ארב עמרם דאמר זילו פייסינהו דמשמע לבני
החוב ומזון הבנות מי אמרינן דממעט והבנות יזונו והבנים ישאלו על
קטנה אמר לפייס בני הגדולה דאי לבני הגדולה אומר לא הוה שייך
הפתחים או לא ממעט ויזונו בנים ובנות עד שעת טריפת בעל חוב
לשון פיוס כיון דמן הדין שקלי בני הקטנה בנחלה גמורה דאורייתא
וכשיטרוף אם יש מותר יזונו בנות עד בגר ואם לאו יפסידו:
ולא קשיא מידי דהכא יד הבנים לעולם על העליונה כדי להעמיד
נחלה דאורייתא ו ועוד דהכא לא פקע כח היתומים מעולם
בת
כדקאמר מה שמכרו מכרו ולר"י נראה דהא דקאמר התם ר"נ כו' מועטים ונתרבו זכו בהם יורשין היינו יורשי כתובה הגדולה ויטלו
אלו כתובת אמם ואלו כתובת אמם מדלא קאמר כבר זכו בהן יורשין וקשיא דא"כ התם אזלינן לעולם בתר תקנתא דרבנן שתתקיים
כתובת בנין דכרין והכא אזלינן בתר מעיקרא וי"ל דהתם לא מיעקרא כולי האי נחלה דאורייתא דהרי מ"מ כולן יורשין אע"פ שאין נוטלין
בשוה אבל הכא מיעקרא לגמרי ז: מי אמרינן כיון דאילו מינסבא לית לה לא ממעטא. תימה לר"י היאך טועה לומר כן והא בת
נמי אי מינסבא לית לה כדתנן ג) דתהון מתזנן עד דתלקחן לגוברין ח ומאי קאמר נמי בע"ח מיחסר גוביינא בת נמי מיחסרא גוביינא ואי
מתה נמי לית לה כמו בת אשתו ועוד אי באלמנה שייך נכסים מועטין מה שיעור יהיה דבשלמא בבנות יש שיעור למ"ד עד שיבגרו
אבל באלמנה לא שייך בגרות ועד מתי יהיו נכסים מועטין ט ונראה לפרש דודאי אם אין כאן אלא אלמנה אצל הבנים שניהם שוין בנכסים
וכן אם אין כאן אלא אלמנה ובנות דלא תקנו (א) נכסים מועטים אלא לבנות שהן יוצאי יריכו והם בנות ירושה במקום
שאין בנים י ואע"ג
דמיחסרא