קמ:
מי
שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
בת אשתו מהו. את"ל בעל חוב ממעט ה"מ דאע"ג דאילו מיית אית
דמיחסרא גוביינא
ואי מינסבא לית לה אבל לאלמנה אצל הבנים או
ו א מיי' פי"ט מהלכות
א) כתובות מג. ע"ש, ב) שם
קח:, ג) צ"ל ילדה. רש"ל,
אישות הלכה כא סמג
ליה אבל בת אשתו דל"ל אי מייתא מי ממעטא: אלמנתו ובת. ואין
אצל בנות לא רצו חכמים לתקן דין נכסים מועטים אצל האלמנה
ד) [צ"ל דתנן ועי' תוס'
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
שלא רצו לעקר (ה) דין ירושה מן הבנים אצל האלמנה והשתא
כאן אלא מזון אחת מהן ושתיהן תובעות מזונות בתנאי כתובה הלכך
צג סעיף ד וסימן קיב סעיף
יבמות פג: ד"ה לא לכל],
ה) תמורה כד:, ו) [ודמיו
טז:
כיון דתרוייהו בתקנתא דרבנן אכלי איזו תקדום: תפשוט מיהא
מיבעי ליה כשיש בנים ובנות שיש כבר דין נכסים מועטין בשביל
ז ב מיי' פ"ה מהלכות
חולין], ז) [וע"ע תוס' כתובות
❖
חדא. אלמנתו ובת: מאי קאמר.
בנות אם ממעטא נמי אלמנה
נחלות הלכה ב סמג עשין
קח: ד"ה אמר רבא],
(הג"ה. וכן כתוב בתוס' ותיזון
מאי יפוי כח יש לזכר במזונות במקום
צו טוש"ע ח"מ סי' רפ סעיף
בת אשתו מהו שתמעט בנכסים אלמנתו
ח וסעיף ט וע"ש בהג"ה:
האלמנה עם הבנות או דלמא כיון
אחר יותר מנקבה דקאמר בשביל
מהו שתמעט בנכסים אלמנתו ובת אי זה
ח ג מיי' פ"ח מהלכות זכיה
הגהות הב"ח
שאני זכר וזכותי גדול הפסדתי: מאן
דאי מינסבא לית לה מזוני השתא
ומתנה הלכה ו סמג עשין
מהן קודמת אמר ליה זיל האידנא ותא
(א) במשנה יטול מנה אם
פב טוש"ע חו"מ סי' רי
דעסיק כו'. כלומר מי שיש לו שני
נמי לית לה אלא הכל יהיה לבנות
נקבה: (ב) רשב"ם ד"ה מאן
למחר כי אתא אמר ליה פשוט מיהת חדא
סעיף א וסי' רנג סכ"ו
ואי ממעטא מ"מ לא תיזון האלמנה
בנים אחד עוסק בתורה ואחד אינו
וסכ"ז:
וכו' שאינו עוסק הס"ד
דאמר רבי אבא אמר רבי אסי עשו
ט ד מיי' פ"ה מהלכות
א)
ואח"כ מ"ה בשביל שאני
עמהן אלא (ו) עד שיבגרו הבנות. ע"כ
עוסק וכי אבד זכותו בירושתו בשביל
זכר ויפה כחי בנכסים:
נחלות הלכה ב סמג עשין
אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים
שאינו עוסק: (ב) ויפה כחי בנכסים
הג"ה) והא דקאמר בסמוך דאלמנה
(ג) ד"ה וטומטום וכו' ספק
צו טור שו"ע סי' רפ סעיף
מועטין מה בת אצל אחין הבת ניזונת
נקבה הוא ודוחין אותו
ט:
מרובין. שאני יורש הכל אפילו מאה
אצל הבת אלמנה ניזונת והבת תשאל
י ה מיי' פט"ו מהלכות
ויש לו כנקבה ואיכא למאן
❖
והאחין ישאלו על הפתחים אף אלמנה
על הפתחים היינו שיש שם בנים עם
מנה ואין לנקבה כי אם מזונות:
דאמר לאו ספק הוא אלא
מעשה הקרבנות הל"ח:
מתני' וטומטום. אטום אינו
בריה הוא: (ד) ד"ה הזכרים
הבנות שיש כאן דין נכסים מועטים
אצל הבת א אלמנה ניזונת והבת תשאל על
וכו' שגם הם ידחוהו:
אצל בנות א אבל אי ליתנהו לבנים לא
ניכר בו לא זכרות ולא נקבות וספק
הפתחים: אדמון אומר בשביל שאני זכר
(ה) תד"ה (בע"א) מי וכו'
רבינו גרשום
תטול האלמנה כלום יותר [מהבת]
זכר ספק נקבה הוא ואיכא למ"ד
דין ירושה מן הבנים. נ"ב פי'
(ג)
ב
הפסדתי וכו': מאי קאמר אמר אביי
ב)
אלא שניהם נזונים יחד:
ממעט: אם תמצא לומר
(הג"ה. ולכאורה היה נראה לפרש
נמי ספק בריה הוא ודוחין אותו ואין
(ו) שם בהג"ה עד שיבגרו
[בת אשתו] כיון אף על גב
הכי קאמר בשביל שאני זכר וראוי אני
לו לא כזכר ולא כנקבה: הזכרים
דאי ממעטין אין לבנים כלום כיון
הבנות. נ"ב כך היה כתוב פי'
דאינסבא אית לה וממעטא.
לעסוק בתורה הפסדתי אמר ליה רבא אלא
בגליון וכך כונת בעל ההג"ה
אלמנתו מהו שתמעט מי
דוחין אותו. ליזון ולא לירש דאמרי
שאין שם עודף על מזונות אלמנה
שמצא כך הפירוש בתוספות
אמרינן כיון דאילו אינסבא
מעתה מאן דעסיק בתורה הוא דירית דלא
ובנות עד שיבגרו הבנות אבל אי
ליה אייתי ראיה דזכר את ותירש
ישנים ואח"כ כתב ולכאורה
לית לה מזוני לא ממעט.
היה נראה כו' והוא מן
או דלמא כיון דהשתא אית
עסיק בתורה לא ירית אלא אמר רבא הכי
לאו ממעטין ניזונות שלשתם אבל
עמנו לך אצל נקבות. ומיהו איכא
❖
ההג"ה הראשונה:
לה מזוני ממעט. אם תמצא
בתוס' כתוב כאשר כתבתי בפנים.
למ"ד בגמרא דאפילו כנקבות לא
קאמר בשביל שאני זכר וראוי אני לירש
לומר כיון דאית לה מזוני
שקיל דאינו לא זכר ולא נקבה והאי
(לא) ממעטא [אלמנתו] ובת
ע"כ הג"ה) ואור"י שכן משמע בירושל'
בנכסים מרובין הפסדתי בנכסים מועטין:
אם אין שם אלא כדי
מוסף רש"י
מתני' ב הניח בנים ובנות וטומטום בזמן
כדקאמר התם אלמנה ובנות שתיהן
דנקט לישנא דזכרים דוחין היינו
שיעור מזונות של אחת
שוות אלמנה ובנים שניהם שוים פירוש
משום דבעי למישקל בזכרים להיות
עשו אלמנה אצל הבת.
איזו קודמת. מי אמרינן
שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו אצל
מי שמת והניח אלמנה ובת
הואיל ובת אע"ג דמינסבא
לענין מזונות ג אין האלמנה דוחה את
ידו על העליונה ואינהו דחו ליה
(כתובות מג.). בנכסים
אית לה קודמת לאלמנה.
נקבות נכסים מועטין הנקבות דוחות אותו
הבנות ולא בנות דוחות את האלמנה
מינייהו לומר לך אצל נקבות אע"פ
מועטין. שאין בהן כדי
או דלמא כיון דהשתא
אצל זכרים האומר אם תלד אשתי זכר
פרנסת י"ב חודש וקתני
כי הדדי נינהו. וכ"ז שלא
ג
ג)
שגם (ד) הנה ידחוהו: האומר אם ילדה
ופעמים שהאלמנה דוחה את הבנות
הבנות יזונו והבנים ישאלו על
נשאו קרובה דעתו דבעל
יטול מנה ילדה זכר יטול מנה נקבה
כו'. מחלק נכסיו היה ומצוה לקיים
ע"י הבנים וכשם שדוחה האלמנה את
(א)
הפתחים (כתובות מג.). מאי
טפי לאשתו מבתו בדין
קאמר. אם בשביל שאני זכר
הוא דקדמה: פשוט מינייהו
מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים אם זכר
הבנות ע"י הבנים כך דוחה את
דברי המת. א"נ בריא וזיכה לו ע"י
הפסדתי משמע אם בשביל
חדא. מכל הני בעיין דלעיל:
הבנים על ידי בנות כו' ויש לדקדק
אחר ואע"ג דאמר רב הונא המזכה
ד
מנה אם נקבה מאתים וילדה זכר ונקבה זכר
שאני זכר וכחי יפה הפסדתי,
אלמנתו תזון. משום דניחא
❖
ומהו יפוי כחו (כתובות קח:).
לבעל שלא תזלזל אלמנתו
על לשון הירושלמי ומ"מ משמע
לעובר לא קנה הא פרכינן לה
נוטל מנה נקבה נוטלת מאתים ילדה
והני נכסין מועטין נינהו:
שרוצה לומר כן:
ממתני' בגמרא [קמא:] ולא מתרץ ליה:
מאי קאמר. כלומר מאי
טומטום אינו נוטל אם אמר כל מה שתלד
אלא מעתה מאן דעסיק באורייתא
האומר ילדה אשתי זכר יטול מנה.
חשיבות לבן כאן הכא
מוסף תוספות
אשתי יטול ה"ז יטול ואם אין שם יורש
בנכסים מועטין יותר מבת
הוא דירית. ואף על פי
אותו הזכר לכשיולד ואירע המעשה
גמ'
א. וכיון שהבת מתזנא
שהבן מתרעם כלומר מפני
אלא הוא יורש את הכל: דוחין אותו
דאמרינן לקמן (דף קמא.) מצוה לזון
שילדה זכר נוטל כדקאמר אביו:
בתקנתא דרבנן, חוזרת
חשיבותי הפסדתי. אמר
האלמנה ועוקרת הנכסים
ושקיל כבת הא קתני סיפא ילדה טומטום אינו
אביי לא בשביל שיהא
נקבה מאתים. ובגמ' [שם.] פריך למימרא
את הבנות וק"ו הבנים העוסקין
מן הבת דתקנת מזונות
לו כח בנכסים מועטין
נוטל אמר אביי דוחין אותו ואין לו ורבא
באורייתא היינו לענין מצוה אבל
דברתא עדיפא ליה מברא: ה"ג
דאלמנה עדיפא. ריטב"א.
יותר מבת קאמר אלא
ב. [ד]אין האלמנה עוקרת
מפני שראוי לעסוק בתורה
אם זכר מנה אם נקבה מאתים
לענין
דינא אין לחלק בין
אמר דוחין אותו ויש לו וסיפא אתאן
ד
פיס'
בתקנתה ירושת הבת, כשם
זכרים דוחין
קאמר:
וילדה זכר ונקבה זכר נוטל מנה
עסקי באורייתא ללא עסקי :
ז) ה
לרבן שמעון בן גמליאל (דתניא) ילדה
שאינה עוקרת ירושת הבן.
אותו אצל הנקבות. שלא
ד)
ה)
ריטב"א, ועיין רמב"ן.
יירש עמהן דאיכא למימר
נקבה נוטלת מאתים. יש מפרשים
אלא
טומטום ואנדרוגינוס
רבן שמעון בן גמליאל
ג. [ד]שניהם נזונין בשוה.
נקבה היא: נקבות דוחות
שילדה שניהן ביחד הזכר והנקבה
ר"ן. ד. והכי פירושו
אותו אצל הזכרים. שלא
אומר ה אין קדושה חלה עליהן מיתיבי טומטום יורש כבן וניזון כבת
ויטול הזכר מנה והנקבה תטול
דכשיש בןובת ואלמנההוא
יזון אלא ישאל על הפתחים
בשלמא לרבא יורש כבן בנכסים מועטין וניזון
כבת בנכסים מרובין
דאלמנה דוחה את הבנים
כשאר אחין דאיכא למימר
מאתים כדקאמר האב אם זכר מנה
ע"יהבנות.שם. ה. [ד]הכא
זכר הוא: מדקתני רישא
אלא
אם נקבה מאתים ולאו מלתא היא
שמת האב וירושתן קא
דמתני' דזכרים דוחין אותו
שקלי מן התורה. תוס'
אצל נקבות מכלל דשקיל
שהרי לא אמר האב אם ילדה זכר ונקבה ולא אסיק אדעתיה בלידת תאומים אלא הכי קאמר אם זכר מנה אם נקבה מאתים דמשמע
כתובות קח:
במזונות כבת. והא קתני
אם זכר לבדו בלא נקבה או נקבה בלא זכר וכיון דהכי הוא לא יטול כלום הבן והבת אם נולדו תאומים כדאמרינן בגמרא [קמא:] והא זכר
בהא מתני' האומר אם
ילדה אשתי זכר יטול מנה
ונקבה לא קאמר שמא לא היה חפץ בלידת תאומים א"נ אין לידת תאומים בכלל אם זכר אם נקבה דמשמע אם זכר לבדו אם נקבה
ילדה זכר נוטל מנה ואם
לבדה. אלא ה"פ האומר אם זכר ילדה אשתי יטול אותו העובר מנה אם נקבה ילדה אשתי תטול מאתים וילדה זכר ונקבה כלומר זכר או
נקבה כו' ילדה טומטום
אינו נוטל כלום. אלמא
נקבה כדקאמר האב זכר נוטל מנה אם יולד זכר נקבה נוטלת מאתים אם יהיה העובר נקבה ולאשמועינן אתא שאילו לא פירש אלא
דלא שקיל כלל: אמר אביי
אחד מהם כדקתני רישא או זכר בלא נקבה או נקבה בלא זכר וילדה אשתו מה שלא אמר לא יטול העובר כלום אלא השתא שגילה
הא דקתני זכרים דוחין
דעתו על לידת זכר ועל לידת נקבה כל מה שתלד האשה יטול בין זכר בין נקבה ומיהו אם ילדה זכר ונקבה תאומים לא יטלו
אותו אצל הנקבות. לאו
משום דשקיל מזונות אלא
כלום כדמוכח בגמרא וכדפרישית לעיל. כן נראה בעיני ועיקר: ילדה טומטום אינו נוטל. דבריה בפני עצמה חשיב ליה לא זכר ולא
דוחין אותו אצלן ולא
נקבה כדמפרש בגמרא: ה"ז יטול. הטומטום: ואם אין שם יורש אלא הוא. אותו הטומטום: יורש את הכל. ואף על גב דבריה
יהבי ליה כלום דכי אזיל
הכא מדחי ליה ואי אזיל
הוא ה"מ היכא דאיכא בנים ובנות ודוחין אותו בנים אצל בנות והבנות אצל בנים ואין לו לא כבן ולא כבת כדאמר אביי בגמרא משום
הכא מדחי ליה ואין לו
דבריה הוא אבל היכא דליכא יורש אלא הוא לא נפיק מכלל בן אין לו [במדבר כז] עיין עליו [לעיל קטו.] אם אין לו בת עיין עליה א"נ משום דקרינא ביה
כלום: לעולם אימא לך
הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה [במדבר שם]: גמ' ושקיל כבת. בתמיה. דקתני דוחין אותו אצל נקבות ומשמע דשקיל מזונות כבת נקבה:
רישא דוחין אותו לנקבות
ויש לו מזונות. וסיפא
והא קתני סיפא.
גבי האומר אם ילדה אשתי כו' ילדה טומטום אינו נוטל לא כבן ולא כבת דבריה הוא ואינו לא זכר ולא נקבה וה"ה
דקתני ילדה טומטום אין
לו כלום אתאן לרשב"ג
לענין ירושה: אמר אביי דוחין אותו. אצל נקבות ואין לו עם נקבות שגם הן ידחוהו אצל זכרים: רבא אמר דוחין אותו ויש לו. ממה
דתנן במס' תמורה בפ'
נפשך דספק זכר ספק נקבה הוא ויטול כפחות שבהן דלא בריה הוא וסיפא דקתני נכסין מועטין נקבות דוחין אותו אצל זכרים על
כיצד מערימין על הבכור
מבכרת שהיתה מעוברת
כרחין דוחין אותו ואין לו קאמר. וסיפא דמקשת לי מינה דחשיב ליה בריה אתאן לרשב"ג דתנן במסכת תמורה בפרק כיצד מערימין [כד:]
אומר מה שבמעיה של זו
כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה אם נקבה שלמים ילדה שני זכרים אחד מהם
אם זכר עולה ואם נקבה
יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיהן חולין ילדה שתי נקבות אחת מהן תקרב שלמים והשניה תמכר לחייבי שלמים ודמיה חולין ילדה
זבחי שלמים ילדה זכר
ו)
ונקבה הזכר יקרב עולה
טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדושה חלה עליהן דבריה הוא דאינו לא זכר ולא נקבה והלכך לא יחול
ונקבה שלמים ילדה שני
עליהן קדושת שלמים ועולה במעי אמן ולא קדושת בכור בפטירת רחם דלא קרינא ביה הזכר תקדיש
ומתניתין נמי דקתני ילדה
זכרים אחד מהן יקרב עולה
[דברים טו]
והשני ימכר לחייבי עולה
טומטום אינו נוטל רשב"ג הוא דחשיב ליה בריה: מיתיבי טומטום יורש כבן וניזון כבת. מי שמת והניח נכסים: יורש כבן
ודמי' חולין ילדה שתי
כו'. כדמפרש ואזיל: בשלמא לרבא.
דחשיב ליה ספק הכי פירושה בזמן שהנכסים מועטין יורש כבן כאחד מן הבנים שלא יטול
נקבות אחת מהן תקרב
שלמים והשניה תמכר
כלום דכיון דספק הוא לא עדיף מבנים דשואלין על הפתחים שהנקבות דוחות אותו אצל הזכרים ואין לו דאמרי ליה אייתי ראיה
לחייבי שלמים ודמיה חולין
דנקבה את ושקול כמונו: וניזון כבת בנכסים מרובין. ממה נפשך שהזכרים דוחין אותו אצל הנקבות ויש לו מזונות ממה נפשך כרבא:
ילדה טומטום ואנדרוגינוס
רשב"ג אומר אין קדושה
אלא
חלה עליהן ולא יתן כלום.
הכי נמי משום הכי אינו נוטל
כלום. מאי טעמא מצי להתנות על בכור כל זמן שהוא במעי אמו משום דאין הבכור מתקדש אלא בשעת לידתו בפטר רחם. בשלמא רבא דאמר
דוחין אותו ויש לו משום הכי
קתני הכא
דיורש כבן בנכסים מועטין. והבן בנכסי' מועטין אין לו
אלא ישאל על הפתחים ה"נ האי טומטום יורש באותה ירושה של בן דישאל על