קמא:
מי
שמת פרק
תשיעי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נכסי
להאי דמעברת. בשכיב מרע איירי מדקאמר עלה ולוקמה
ה"ג המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם
ילדה זכר יטול מנה
יב א מיי' פכ"ב מהל'
א) [לעיל עט: וש"נ],
ב) [גיטין יג. לעיל עט:],
מכירה הל' י ופ"ח מהל'
ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה ילדה
כר' יוחנן בן ברוקה ורבי יוחנן בן ברוקה בשכיב מרע
ג) יבמות סז., ד) [לקמן
זכיה ומתנה הלכה ה סמג
זכר ונקבה
אין לו אלא מנה והא זכר ונקבה לא קאמר דאמר נמי
איירי מדקא בעי לעיל (דף קלא.) עליה בבריא היאך ואע"ג דדברי
קמב.], ה) לעיל קל., ו) [צ"ל
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
יפרש], ז) [צ"ל והוה],
רי סעיף א:
זכר ונקבה יטול מנה ואלא
למעוטי מאי למעוטי נפל. והכי פירושו
שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו
לא מהני מידי כיון דבבריא
❖
יג ב מיי' פ"ח מהלכות
ח) בס"י אית' במי,
❖
לא מהני אפילו ע"י קנין $ א ואע"ג
המבשרני מה תלד אשתי אם יבשרני
תרומות הלכה א ב:
דאמר לקמן (דף קמח.) שכ"מ שאמר
שילדה זכר יטול המבשר מנה לפיכך
דתניא המבשרני במה נפטר
רחמה של
גליון הש"ס
הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני אע"ג
אם ילדה זכר יטול המבשר מנה
אשתי אם זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל
רבינו גרשום
דליתיה בבריא אפילו בקנין דאי
כדאמר האב אבל על בשורת הבת
גמרא איני יודע מי שנאה.
ב
מנה אם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה
יבמות דף כז ע"ב ב"מ דף נא
המבשרני במה נפטר רחמה
לא יטול כלום דהא לא קאמר ואם
איתיה בבריא בקנין אם כן הוי
ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה והא
ע"א ב"ב דף קטו ע"א:
של אשתי. כלומר מי שיבא
כה יאמר אם נקבה מנה כלומר אם
שכיב מרע ובריא שוין מ"מ הכא
שם ולימא ליה במבשרני.
לי לבשר מה ילדה אשתי
זכר ונקבה לא אמר דאמר נמי אם זכר
עי' במרדכי פ"א דב"מ אות
מבכרת אם יאמר שילדה
יבשרני שילדה אשתי נקבה יטול
ליתא בשכ"מ כיון דליתא בבריא בקנין
רלח: תוס' ד"ה נכסי כו'
זכר יטול המבשר מנה
ונקבה נמי יטול מנה אלא למעוטי מאי
מנה ואירע מעשה שילדה נקבה נוטל
דכולהו לא בחדא מחתא מחתינהו:
ואע"ג דאמר לקמן הלואתי
וכן יעשה ילדה זכר יטול
איתיביה רב נחמן לרב הונא.
למעוטי נפל ההוא דאמר לה לדביתהו
לפלוני. תמיהני הא זהו
מנה. ואם יאמר לי ילדה
המבשר מנה אבל על בשורת זכר לא
פירכת הש"ס דף קמז על
נקבה יטול כמו כן מנה
נכסי להאי דמעברת אמר רב הונא הוי
יטול כלום דהא לא קאמר אב מידי.
ואם תאמר אדפריך
הלואתו לפלוני הא ליתא
ילדה נקבה נוטל מנה. ואי
בבריא ומשנינן דאיתא בבריא
ונראה בעיני דגרסינן בה הכי אם זכר
רב נחמן לרב הונא תקשי ליה
איתרמי דילדה זכר ונקבה
מזכה לעובר א והמזכה לעובר לא קנה
ע"י מעמד ג' גם מה
ביחד ואמר לו אשתך ילדה
מנה אם נקבה מנה ילדה זכר נוטל
לנפשיה דאית ליה לקמן המזכה לעובר
איתיביה רב נחמן לרב הונא האומר אם ילדה
שהוכיחו דמלוה ליתא בבריא
זכר ונקבה אין לו אלא
מנה ילדה נקבה נוטל מנה והשתא
לא קנה וי"ל דהוא מוקי מתניתין
בקנין דאל"כ הוי שכיב מרע
מנה אע"ג דהתנה לו לזכר
אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אמר
ובריא שוים (דבריהם צריכים
ונקבה מנה ואמאי יהיב ליה
אתי שפיר הך דפרכינן לבסוף אלא
לכשתלד דסבירא ליה לקמן לכשתלד
תיקון. דמה בכך דשוים הא
בבשורת לידת זכר ונקבה
ליה משנתינו $ איני יודע מי שנאה (א) ולימא
למעוטי מאי לפי שכל עניני בשורת
קנה אי נמי רב נחמן איירי בעובר
ג
מ"מ צריכים לדין שכ"מ
ביחד [והא זכר ונקבה] לא
ליה רבי מאיר היא דאמר אדם מקנה
שיהא מהני באמירה לחוד
קאמר דיטול המבשר כלום
א)
לידה פירש בין לידת זכר בין לידת
שאינו בנו ומוקי מתניתין בבנו דדעתו
בלא קנין. וצ"ל דכוונתם
ואמאי נוטל מנה. אין דאמר
דבר שלא בא לעולם אימור דשמעת ליה
נקבה בין לידת תאומים ואם אירע
של אדם קרובה אצל בנו כר' יוחנן
אההיא דמתנת שכ"מ שכתוב
נמי אם מבשרני דילדה
בה קנין דארכביה אתרי
זכר ונקבה ביחד יטול
לרבי מאיר לדבר שישנו בעולם לדבר
מעשה שילדה זכר ונקבה תאומים
לקמן וכן פסקו רבינו חננאל ורשב"ם
ב)
ריכשי מתנת שכ"מ דאי אמר
מנה משום הכי מיתוקמא
אין לו למבשר אלא מנה ופרכינן והא
וה"ג דבבנו המזכה לעובר קנה:
שאינו בעולם מי שמעת ליה ולימא ליה
הלואתי לפלוני כו' הרי דמדין
הך ברייתא כי האי גוונא.
דתנן העובר פוסל ואין מאכיל.
בריא לא מהני אף דהיה
זכר ונקבה לא אתני אב ועל לידת
אי הכי כדאוקמת דאמר
רבי יוסי היא דאמר עובר קני דתנן עובר
ג) ב
בקנין) דמה הוצרכו לראיה
לזכר ולנקבה יטול מנה. אי
תאומים לא אסיק האב אדעתיה
פירש רשב"ם פוסל עבדי
פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי שאני
הא אמרינן שם והרי הלואה
הכי למעוטי מאי. כלומר
❖
ולא אמר שיטול המבשר כלום אלא
אביו מלאכול בתרומה דעובר במעי
דליתא בבריא וצ"ע:
מה הניח הברייתא במשמע
ירושה הבאה מאיליה ולימא ליה רבי
ד)
שהמבשר לו שלא יטול.
על זכר לבדו או נקבה לבדה ומשני
אמו זר ואינו מאכיל את אמו דילוד
למעוטי נפל. דאם מבשר
יוחנן בן ברוקה היא דאמר לא שנא ירושה
דאמר נמי אם יבשרני זכר ונקבה
מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל ורש"י
לו דהפילה אשתו אין לו
הגהות הב"ח
ולא שנא מתנה דתנן רבי יוחנן בן ברוקה
כלום דמסתמא דהמבשרני
ה)
ביחד ותנא כי רוכלא לא חשיב ואזיל:
פירש ביבמות (דף סז.) בענין אחר
(א) גמ' ולימא ליה ר"מ היא.
בבן של קיימא קאמר:
אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו
ואלא למעוטי מאי.
פוסל את אמו כהנת אם הוא זר
כיון דבכל
נ"ב ר"מ גופיה ס"ל אף לדבר
איתיביה רב נחמן לרב
שאינו בעולם דהיינו לאחר
הונא. ממתני' דקתני האומר
קיימין אימור דשמעת ליה לרבי יוחנן בן
ואינו מאכיל את אמו אם הוא כהן
בשורות יטול המבשר מנה לא
שאתגייר אלא דרב הונא לא
אם ילדה אשתי זכר יטול
במעי זרה דעובר במעי זרה זר הוא
ו) פירש לא זכר ולא נקבה ולא
ברוקה לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו
פסק כר"מ אלא לדבר שישנו
מנה ילדה זכר יטול מנה
בעולם [ולהכי פריך] ולימא
אלמא דהמזכה לעובר קנה:
תאומים ז) הוה ליה למימר המבשרני
ולהאי פירוש לא מוכח הכא מידי אבל
בעולם מי אמר ולימא ליה רבי יוחנן בן
ליה ר"מ היא ומשני דר"מ
אמר ליה רב הונא לעולם
במה נפטר רחמה של אשתי יטול
אין לפרש כלל פוסל עבדי אביו אם
נמי לא ס"ל אלא לדבר שישנו
המזכה לעובר לא קנה.
ברוקה היא וסבר לה כרבי יוסי מי יימר
מנה: למעוטי נפל. מה שפירש האב
הוא זר במעי כהנת ואינו מאכיל
בעולם דלאחר שאתגייר נמי
ומתני' איני יודע מי שנאה
דסבר לה $ ולימא ליה במבשרני אי הכי
דבר שישנו בעולם היא וכ"כ
דסתמא היא ולא סבירא
❖
אם זכר אם נקבה למעוטי אם יבשר
עבדי אביו אם הוא כהן במעי זרה
מהרש"ל:
לן כוותיה: ולימא ליה ר'
דקתני סיפא ואם אין שם יורש אלא הוא
הפילה אשתך דלא יטול כלום דסתם
דחדא מילתא היא דהא פשיטא דכיון
מאיר שנאה דאמר אדם
יורש הכל אי במבשרני יורש מאי עבידתיה
מקנה דבר שלא בא לעולם:
זכר ונקבה היינו בר קיימא ולא
דאם הוא כהן אינו מאכיל כ"ש אם
למי שאינו בעולם. כגון
מוסף רש"י
ולימא ליה בשילדה אי הכי דקתני סיפא
מת: והמזכה לעובר.
על ידי אחר
הוא ישראל ולא הוה ליה למיתני
עובר זה לא אמר ר' מאיר:
עובר פוסל. אם בת כהן
ולימא ליה ר' יוסי שנאה
לא קנה עד שיולד ואפילו היכא
פוסל אלא אינו מאכיל:
ואם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי
נישאת לישראל והניחה
במס' יבמות דתנן העובר
ולימא
ליה ר' יוחנן בן ברוקה
דאמר נכסיי להא עובר כשיולד
זה
יטול כל שתלד כל שילדה מיבעי ליה
מעוברת ואין לה בן אחר,
פוסל. כגון בת כהן שנישאת
פוסלה מלשוב לבית אביה
לישראל ונתעברה ממנו
היא. תימה דאמאי נקט
דאמר רב הונא לקמן [קמב.] אף לכשתלד
ולימא
כנעוריה, ואינו מאכיל. אם
ומת בעלה לאחר שנתעברה
לא קנה: איתיביה ר"נ לרב הונא.
רבי יוחנן בן ברוקה דאפילו רבנן
בת ישראל לכהן היא ומת
לא קרינן ביה ובת כהן כי
ממתני' דתנן האומר אם ילדה אשתי כו' דהיינו מזכה לעובר: איני
והניחה מעוברת אין בעובר
מודו
דבלשון מתנה מועיל ויש
לומר דכיון דראוי ליורשו
תהיה אלמנה וגו' מלחם
כח להאכילה, והוא הדין
אביה תאכל דהא יש לה זרע
❖
יודע מי שנאה. לא מצינו לא יחיד ולא רבים: ולימא ליה ר"מ
והוא
לא הזכיר לשון מתנה
אם
כן בירושה קאמר:
לעבדים (יבמות סז).
ופוסל עבדיה שלא יאכלו
היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ואמאי קאמר רב
בן
בתרומה משום דעובר זה
שהוא ישראל יש לו חלק
הונא
איני יודע מי שנאה הא איהו גופיה ס"ל כר"מ כדאמר ביבמות בפרק האשה שהלך בעלה למדה"י (דף צג.) דאמר ר"נ בר יצחק רב
בעבדים אלמא דעובר שלא
מוסף תוספות
הונא
כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר"מ ור"מ כר"א בן יעקב ור"א בן יעקב כר"ע דאמר אדם מקנה
בא לעולם קנה עבדים.
א. שאין שכיב מרע
אלמא המזכה לעובר קנה:
דבר שלא בא לעולם ומפרש התם רב הונא דאיתמר המוכר פירות דקל לחבירו אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור
חמור מן הבריא, אלא
ואינו מאכיל. בתרומה כגון
בו ור"נ אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו כו' רבי מאיר דתנן [קדושין סג.] האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר
דאמירתו במקום קנין של
בת ישראל שנשאת לכהן
בריא, והיכא דאין קנין
ונתעברה ממנו ומת בעלה
שתתגיירי כו' אינה מקודשת רבי מאיר אומר מקודשת ומתניתין נמי קס"ד דה"ה גבי עובר דכי היכי דאדם מקנה דבר שלא
מועיל בבריא, אמירה
לאחר שמת אינה אוכלת
בא לעולם ה"נ מקנה לעובר שלא בא לעולם: אימור דשמעת ליה לר"מ ח) בדבר שישנו בעולם. בשעת קנין אלא שעדיין לא
בשכיב מרע לא מהניא
משום דיצאה מרשותו
מידי. רשב"ם לקמן קמז:
הגיע זמנו לקנות כדקתני הרי את מקודשת לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' האשה הנקנית לו הרי היא בעולם אלא שעדיין לא
ואע"ג דנתעברה ממנו
ב. דאינו יכול להקנות
לא אמרינן שתהא זוכה
נתגיירה ולא הגיע זמנה לקנות אבל עובר אינו בעולם ולא קני מידי ולהכי איני יודע מי שנאה: ולימא ליה ר' יוסי היא. ואנא
לחבירו מלוה על פה
לאכול כמו שנולד הבן
דאמינא כרבנן ואמאי קאמר איני יודע מי שנאה: ר' יוסי היא דאמר עובר קנה. חלק בעבדי אביו: דתנן. בפרק אלמנה
דלהוצאה ניתנה ואין קנין
ואין מאכיל לעבדים משום
תופס אלא בדבר שהוא
דילוד מאכיל ושאינו ילוד
ביבמות [סז.] בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר כדמפרש התם דעובר במעי
בעין. רשב"ם לקמן קמח.
אינו מאכיל. ומשני לעולם
זרה זר הוא שהעובר פוסל ואינו מאכיל
דברי ר' יוסי כלומר שהעובר שנתעברה ישראלית מכהן בעלה שמת פוסל את העבד
ג. עיין רא"ש בפרטי
משנתינו. איני יודע מי
❖
הקנין.
שנאה והכא לגבי דר'
מלאכול בתרומה מפני חלקו דעובר במעי
זרה זר הוא ולא קרינא ביה ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו [ויקרא כב] דאינו ילידו של כהן
יוסי שאני דירושה הבאה
לקרות כהן עד שיצא לאויר העולם ואינו מאכיל את אמו ישראלית שעיברתו מכהן דקי"ל התם שאוכלת בתרומה בשביל בנה כהן
מאיליה היא שאין מזכה לו
אדם אלא מעצמה נופלת
כאילו בעלה כהן חי כדכתיב ויליד ביתו
הם יאכלו בלחמו אבל עובר לא דס"ל לרבי יוסי עובר במעי זרה זר הוא כדמפרש
רבינו גרשום (המשך)
לו ירושת אבות הלכך
התם. שמעינן מיהא דעובר יש לו חלק במעי אמו בעבדי אביו שמת מדפסיל להו באכילת תרומה אלמא מזכה לעובר קנה
קנה בעבדים אבל היכא
כו' לא קשיא לי דהאי
דאביו קיים וא"ל נכסיי
דקאמר מתני' ילדה זכר
הואיל ויורש ממילא בנכסי אביו: ומשני ירושה הבאה מאיליה שאני. ויש לה כח לתפוס אבל להקנות לו אדם לא קנה:
להאי דמעברת לא קנה
יטול מנה לא אמר לעובר
דתנן. ביש נוחלין [לעיל קל.] רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר איש פלוני יירשני על מי שראוי ליורשו במקצת כגון בן בין הבנים. וקס"ד
דמזכה לעובר הוא: ולימא
אלא המבשרני יטול מנה
דבעובר בין הבנים קאמר דהיינו ראוי ליורשו לכשיולד דבריו קיימין אלמא המוריש לעובר קנה דהיינו מזכה לעוברו ולעיל נמי
ליה ר' יוחנן בן ברוקה
דלמבשר זוכה ולא לעובר
היא דאמר. אם אמר על
והאי תנא דהמבשרני היא
במזכה לעובר שלו מיירי שהוא ראוי ליורשו: במי שישנו בעולם. כגון בן בין הבנים אבל עובר בין הבנים לא: וסבירא ליה
מי שראוי ליורשו דבריו
ואמאי אמר איני יודע מי
כרבי יוסי. דעובר יורש ואיכא למימר דאיירי רבי יוחנן בעובר בין
הבנים דהיינו ראוי ליורשו במקצת כרבי יוסי דעובר יורש:
קיימין והאי עובר נמי ראוי
שנאה: לא מיתוקמא מתני'
ליורשו הוא: ולימא ליה ר'
כתנא דמבשרני דכי אוקמת
מי יימר דס"ל. לרבי יוחנן בן ברוקה כרבי יוסי והלכך לא נודע
מי שנאה: ולימא ליה. דמתני' איירי במבשרני כי המבשר
יוחנן בן ברוקה היא וסביר'
רישא במבשרני הכי איבעי
ישנו בעולם ונוקי למתני' שהמבשר יטול מנה ולא העובר דהמזכה לעובר לא קנה: מאי עבידתיה. דמבשר לירש כלום: ולימא
לי' כר' יוסי. ולהכי קאמר
לאוקמי סיפא ולא אפשר
סביר' ליה ר' יוחנן ב"ב
משום דקתני סיפא אם אין
ליה בשילדה. כשאמר האב אם ילדה זכר תנו לו מנה כבר נולד
בשעת אמירה הלכך יטול מנה דלא איירי במזכה לעובר:
כר' יוסי דאם תקשי אימר
שם יורש אלא הוא אותו
ולימא טומטום יורש את הכל ואי
דא"ר יוחנן ב"ב במי שישנו
בעולם במי שאינו בא לעולם לא אמר איכא לתרוצי דסבירא ליה כר' יוסי דאמר דעובר פוסל אע"ג דליתיה בעולם
במבשרני מיתוקמא מאי עבידתיה דמבשר גבי ירושה אלא ש"מ לא מתוקמא רישא כי אם בעובר דכי היכי דסיפא לא
דעובר קנה. ואם תאמר נחלה הבאה מאיליה שאני איכא לתרוצי דר' יוסי סבירא ליה כר' יוחנן דאמר אם אמר על
מיירי אלא בעובר רישא נמי בעובר. וש"מ דעובר קנה ולהכי אמר אינו יודע מי שנאה: ולימא ליה רב הונא לרב נחמן
מי שראוי ליורשו דבריו קיימים אע"ג דלאו נחלה הבאה מאיליה היא. ומשני לעולם משנתינו אינו יודע מי שנאה
משנתינו לא משמע כדקסברת עד הכא אלא הכי משמע אם ילדה אשתו זכר הוא יטול מנה ומשמע דבשעת זכייה
ודקאמר ולימא כר' יוחנן וסבירא ליה כר' יוסי מי יימר דסבירא ליה דלמא לא סבירא ליה. והדרא קושיא לדוכתה
כבר בא לעולם לא מצית למימר הכי
דאם כן סיפא דקתני כל מה שתלד אשתי משמע להבא ואם כדבריך כל מה
אימר דאמר ר' יוחנן בן ברוקה
כו': ולימא ליה ר' הונא לרב נחמן הא דמותבת לי ממתני' האומר אם ילדה אשתי
שילדה מיבעי
למתני כדמוקמת לרישא
אלא משום קושיא זו
לא מצי למימר הכי. ולהכי קאמר איני יודע מי שנאה.