השותפין פרק ראשון בבא בתרא
טז.
מסורת הש"ס
תורה אור
מעין העולם הבא. כדכתיב (ירמיה לא) הרה ויולדת יחדו הריון ולידה ביום אחד הכי דרשינן ליה במסכת שבת (דף ל:): הכי גרסינן
א) [סנהדרין קיא.], ב) [צ"ל
1 עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא
אל], ג) [ס"א לרחימותיה],
במתניתא
תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה. [וה"פ] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא ועולה למעלה ומרגיז
וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה
ד) [קדושין ל:], ה) [בע"י
מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן
את חמת המלך בהשטנותו נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו: צערו של שטן. שהוזקק לשמור
ליתא], ו) נ"א רבא,
וּבַנְּעָרִים
וַתֹּאכְלֵם
ז) [בספרים שלפנינו כתיב לא
את נפש איוב שלא תצא: אלמא בדידיה קיימא. ליטול את הנפש
והזהירו שלא ליטלה: בעבור הרעימה. שתתרעם על שהיא עקרה
וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי
באל"ף], ח) נ"א רבא,
לְהַגִּיד לָךְ: עוֹד זֶה מְדַבֵּר
להפוך קערה על פיה. (ב) לעקור כל כבוד שחירף
ותתפלל:
ט) [נדה נב. [ושם איתא
וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ
רבא], י) עי' תוס' ע"ז יז:
וגידף: לפטור את כל העולם כולו. מדינו של הקב"ה לומר שאנוסין
מעין העולם הבא עוד זה מדבר וזה בא ויאמר
שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל
❖
1
ד"ה מעות,
הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת
הן ע"י הקב"ה שברא (ג) יצה"ר והכי קאמר על דעתך כי לא ארשע
אש אלהים וגו' עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים
הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב
אם היית חפץ לא הייתי רשע: בראת שור בפרסות סדוקות
וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי
שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום וגו'
הגהות הב"ח
לְהַגִּיד לָךְ: עַד זֶה מְדַבֵּר
וחמור בפרסות קלוטות. את זה טהרת ואת זה טמאת הכל בא על
עוד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים
וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ
ידך אתה בראת בו סימני הטומאה: בראת צדיקים. ע"י יצר טוב:
(א) גמ' אמר רבא איהו
וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן
ושותים יין בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה
באחרניתא לא אסתכל
בראת רשעים. על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך כי מי
בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר: וְהִנֵּה
אברהם אפי' בדידיה כצ"ל
רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר
באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפול
יעכב אנוסין הן החוטאין: ברא לו תורה. (ד) הן תבלין
ותיבות עפרא לפומיה דאיוב
הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת
נמחק: (ב) רש"י ד"ה להפוך
על הנערים וגו' ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את
שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין
הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים
קערה על פיה כלומר
וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי
ראשו וגו' ויאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב
דף ל:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן
לעקור: (ג) ד"ה לפטור וכו'
לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ: וַיָּקָם אִיּוֹב
שברא להם יצה"ר: (ד) ד"ה
הוא נימוח כו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן:
שמה ה' נתן וה' לקח יהי שם
ה' מבורך בכל זאת
וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת
בראת לו תורה תבלין כצ"ל
רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
❖
ותיבת הן נמחק: ברכת אובד. שהיה סבור שהיה אובד את שדהו: שדי שמיה
לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים ויהי היום
2
וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן
עלווה. אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה: חברותא
אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְיָ
ויבואו בני האלהים להתיצב
וגו' ויאמר ה' אל
נָתַן וַיְיָ לָקָח יְהִי שֵׁם יְיָ
כלפי שמיא. מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח לחבירו בא ונשקול
השטן אי מזה תבא ויען השטן את ה' ויאמר משוט
מוסף רש"י
מְבֹרָךְ: בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא
מי חייב לחבירו: מן הסערה. לשון שיער כדקתני הרבה נימין
אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה
בארץ [וגו'] אמר לפניו רבש"ע שטתי בכל העולם ולא
ח"ו מינשי ליה
לֵאלֹהִים: איוב א טז-כב
בראתי באדם: מטשטשות את הארץ. עושות את הארץ כטיט:
לרחמנותיה דאברהם. כדי
2 וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי
מצאתי כעבדך אברהם שאמרת לו קום התהלך
דרקון
3
שלא יהא נשכח לפני אלהינו
הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְיָ
זכותו של אברהם (איוב א ז).
בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה א) ובשעה שבקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה ולא
וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם
בפפוניא. שהיה דר בפפוניא
לְהִתְיַצֵּב עַל יְיָ: וַיֹּאמֶר יְיָ
הרהר
אחר מדותיך ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו'
(קדושין לה. ושם: בפפונא).
4
אֶל הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה תָּבֹא
מן הסערה. כלומר משער
וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ וַיֹּאמַר
ועודנו מחזיק בתומתו ותסיתני בו לבלעו חנם אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו
הראש אני משיבך תשובה (נדה
מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ
❖
כאדם שמסיתין אותו וניסת במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה 4 ויען השטן
נב:).
איוב ב א-ב
בָּהּ:
3 קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ
את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם
לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ
אֶתְּנֶנָּה: בראשית יג יז
רבינו גרשום
לא (על) פניך יברכך ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב
ב)
4 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן
וגו' אמר רבי יצחק קשה צערו של שטן יותר משל איוב משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבית ושמור את
מעין העולם הבא. שלאלתר
הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב
תיכף לחרישה היו רועות
כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ
יינה אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות הוא שטן דכתיב ויצא השטן מאת פני ה' הוא
5
על ידיהן מיד והיה עשב
תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר
יוצא ורועות. וכן כתב
יצר הרע כתיב התם 6רק רע כל היום וכתיב הכא (רק את נפשו שמור) [7 רק אליו אל תשלח ידך] הוא
מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ
לעולם הבא ונגש חורש
וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם:
מלאך המות דכתיב (רק) [אך] את נפשו שמור אלמא בדידיה קיימא א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים
בקוצר [עמו' ט]: כאדם
4
וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ וַיֹּאמַר
שמסיתין אותו. אחרים
עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר
נתכוונו שטן כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב אמר חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה
ג)
וניסת על ידיהן: בעבור
לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ:
הרעימה. מה רעמים הללו
דאברהם פנינה דכתיב 8 וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא אתא
אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל
לעולם אי אפשר בלא מטר
עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ אִם לֹא
שטן נשקיה לכרעיה בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו אמר רבא בשפתיו לא חטא בלבו חטא מאי
כך היתה מתרעמת ומכעסת
9
אֶל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶJָ: וַיֹּאמֶר יְיָ
אותה כדי שתבקש רחמים
אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת
קאמר ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפו מי הוא אמר רבא בקש איוב להפוך קערה על
01
עליה שיהיו לה ולדות: אלא
איוב ב ג-ו
נַפְשׁוֹ שְׁמֹר:
5 וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְיָ
פיה אמר ליה אביי לא דבר איוב אלא כנגד השטן כתנאי ארץ נתנה ביד רשע רבי אליעזר אומר
בלבו חטא. שהיה מחשב
בלבו על (פי) הבורא דברים
וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע
בקש איוב להפוך קערה על פיה אמר לו רבי יהושע לא דבר איוב אלא כלפי שטן על דעתך כי
אשר לא כן: להפוך קערה
11
מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְק¢ דוֹ:
על פיה. להפוך יראת כל
איוב ב ז
לא ארשע ואין מידך מציל אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין אמר לפניו
6 וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת
העולם. כלומר שאין דין
רבונו של עולם בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת גן עדן בראת גיהנם
אמת: על דעתך כי לא
הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר
ארשע. כלומר בידך לבות
מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל
בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ומאי אהדרו ליה חבריה [דאיוב] אף אתה תפר יראה
21
בני אדם אם היה בדעתך
בראשית ו ה
הַיּוֹם:
7 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה
להטותו לטובה לא היה
ותגרע שיחה לפני אל ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ד) ברא לו תורה תבלין דרש רבא מאי דכתיב
רשע ובעבור שלא עשית כן
כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו
ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין ברכת אובד עלי תבא מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים
אין מידך מציל: מי מעכב
אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן
31
על ידך. שלא תתן לרשע לב
מֵעִם פְּנֵי יְיָ: איוב א יב
ומשביחה ומחזירה להן ולב אלמנה ארנין דכל היכא דהוה (איכא) אלמנה דלא הוו נסבי לה הוה אזיל שדי
ה)
8 וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס
צדיק: אף אתה תפר.
כשתאמר כן תפר יראת
שמיה עילווה והוו אתו נסבי לה 41 לו שקול ישקל כעשי והותי במאזנים ישאו יחד אמר ו)רב עפרא לפומיה
בַּעֲבוּר הְַעִמָהּ כִּי סָגַר יְיָ
חטא מבני אדם ותגרע
בְּעַד רַחְמָהּ: שמואל א א ו
דאיוב חברותא כלפי שמיא לו יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו אמר רב עפרא לפומיה דאיוב
9 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת
תפלה מהם: ברא לו תבלין
ז) 51
ח)
כנגדו. מכלל שהכל בידי
הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת
כלום יש עבד שמוכיח את רבו ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אמר רבא עפרא לפומיה
(א)
61
אדם יעסוק בתורה ויהיה
הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים
צדיק: כשמחזיר שדהו
דאיוב איהו באחרניתא אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל דכתיב 71 הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה
וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל
משובחת. שהוא היה סבור
זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב
את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה אמר רבא מכאן שכפר
שגזלה לו: שדי שמיה
איוב ב י
81
בִּשְׂפָתָיו:
01 אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע
עילויה. היה מוציא שם
איוב בתחיית המתים 91 אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם ט) אמר רבה איוב בסערה חרף ובסערה
שהיא קרובתו: חברותא
פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם לֹא
השיבוהו בסערה חרף דכתיב אשר בשערה ישופני אמר לפניו רבונו של עולם שמא רוח סערה
כלפי שמיא. דקאמר ישאו
אֵפוֹא מִי הוּא: איוב ט כד
11 עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא
יחד: הנא נא ידעתי. כשראה
עברה
לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב בסערה השיבוהו דכתיב ויען ה' את איוב מן הסערה
02
בבואה במים: ויעש תעלה.
אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל:
דפוס סילון לשטף המים:
איוב י ז
ויאמר [וגו'] 12 אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני אמר לו הרבה נימין בראתי באדם וכל נימא
21 אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה
ונימא
בראתי לה גומא בפני עצמה שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת שאלמלי שתים יונקות
וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל:
איוב טו ד
מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף
31 בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא
לי י) 22 מי פלג לשטף תעלה [וגו'] הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה
וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן:
איוב כט יג
דפוס בפני עצמה כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות
מדפוס
אחד שאלמלי שתי טיפין יוצאות
41 לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי
וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ
מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה
פירות בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי
איוב ו ב
יָחַד:
51 לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ
בין איוב לאויב נתחלף לי מאי משמע דהאי תעלה
לישנא
דדפוס היא אמר רבה בר שילא
יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ:
דכתיב ויעש תעלה כבית סאתים זרע ודרך לחזיז
קולות הרבה קולות בראתי בעבים וכל
איוב ט לג
32
61 בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה
קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו כדי שלא יהו
שתי קולות יוצאות משביל אחד שאלמלי
אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה:
שתי קולות יוצאות משביל אחד מחריבין את כל העולם בין קול
לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב
איוב לא א
71 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב
נתחלף לי הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור יעלה זו אכזרית על בניה בשעה שכורעת
42
לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל
שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי
ללדת כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
בראשית יב יא
81 כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה: איוב ז ט 91 אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם: איוב ט יז 02 וַיַּעַן יְיָ אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר: איוב לח א 12 אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי: איוב לח ג 22 מִי
פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת: איוב לח כה 32 וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְיָ וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ: מלכים א יח לב
42 הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר: איוב לט א