מי
שמת
פרק תשיעי בבא בתרא
קמב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן
ולימא (א). רב הונא מתני' דאמר
יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר לא אמר רב ששת כו'. הקשה
אם תלד אשתי
זכר תנו ליה
יד א טוש"ע חו"מ סי' רי
א) [לעיל קמא:], ב) ערכין ז.
נדה מד., ג) [יבמות צג.],
סעיף א ועי' בהגהות
מנה לכשתלד דלא זכי ליה כלום עד שיוולד ואין זה מזכה לעובר
רבינו אפרים דלפרוך ליה מרישא דהך משנה דקתני רישא בפרק
ד) [לאויר העולם], ה) [צ"ל
מיי' פכ"ב מהל' מכירה סי'
❖
יוצא דופן (נדה דף מג: ושם) בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן
דאמרינן לעיל דלא קנה. ומשני רב הונא דאמר איני יודע מי שנאה
א
[קמא:]
ח:
ובן יום אחד],
טו ב מיי' פ"ב מהלכות
ולא אוקמה כשתלד לטעמיה דאמר
רב הונא אף
המזכה לעובר
התרומה דוקא בן יום אחד
אבל עובר לא אלמא המזכה לעובר
זכיה ומתנה הל' יח סמג
לא קנה ב וקשיא לרב ששת דהשתא לא
בכה"ג דאמר לכשתלד כלומר נכסיי
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
גליון הש"ס
מצי לשנויי כדמשני אסיפא ועוד קשה
להאי דמיעברא לכשיולד לא קנה
ערה סעיף ל:
$ ולימא ליה דאמר
לכשתלד רב הונא
טז ג מיי' פ"א מהלכות
גמרא ולימא ליה דאמר
לר"י על ההיא דיוצא דופן דקאמר
דכיון דבשעת הקנאה עובר הוא ואינו
לטעמיה דאמר רב הונא אף לכשתלד לא
נחלות הלכה יג ועיין
לכשתלד. עי' בר"ן קדושין
א
התם מאי איריא בן יום אחד אפי'
יכול לזכות לא יקנה לכשיולד ע"י
בהשגות ובמגיד משנה סמג
דף רצג ע"ב בדף השני:
קנה דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה
תוס' ד"ה נוחל כו' אע"ג
עשין כז טור ושו"ע חו"מ
אמירה דאמר לכשתלד: לכשתלד
עובר נמי פוסל ואמר רב ששת הכא
לכשתלד קנה ורב הונא אמר אף לכשתלד
סי' רעו סעיף ה [וברב אלפס
דשמואל סובר כר"ש. תמוה
קנה. אע"ג דפליג ר"נ בהמוכר פירות
בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה
פרק ח דמכלתין דף ריא:]:
לי הא בפשוטו ניחא דהא
לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה
יז ד שם בהג"ה [וברב
שמואל ס"ל ביבמות דלרבנן
ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים
דקל לחבירו ג) דאמר אף משבאו לעולם
❖
דר"י אין לו בנים אוכלים
אלפס שם]:
קנה אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא
משאינה גרושה ובן ה) אחד מהגרושה
יכול לחזור בו דאין אדם מקנה דבר
בשביל המשפחה הרי דס"ל
גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש
דטעמא דרבנן דעובר לית
שלא בא לעולם הכא גבי עובר מודי
דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה
ב
ליה זכייה. אלא דשמואל
הגהות הב"ח
לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבין
דחשיב ליה כישנו בעולם וגם הנכסים
ולאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי
דס"ל המזכה לעובר קנה
(א) רשב"ם ד"ה ולימא ליה
היינו דס"ל דהלכה כר"י
שנותן לו הרי הן בעולם אלא שצריך
פוסל קמ"ל בן יום אחד אין אבל
להחזיר החזירו הכל ואחר כך שמעו שמת
וכדאמרינן להדיא ביבמות דזו
רב הונא וכו' ולא אוקמה
❖
לתקן לשונו ולומר נכסיי להאי עובר
עובר לא ולמה לי למנקט ב' נשים
בנו או שהפילה אשתו החזיק בשניה קנה
לכשתלד:
וס"ל קאמר וא"כ מתניתין
לכשתלד דאז ראוי לקנות לגמרי:
לוקמה באשה אחת גרושה ויש לו בן
דנדה דקתני ברישא דבן יום
ובראשונה לא קנה ואי סלקא דעתך עובר
אחד פוסל אבל עובר לא
ובזבזו. החזיקו. כל איש ואיש מה
ממנה דוקא בן יום אחד פוסל אבל
דאתיא כרבנן דר"י ממילא
לא קני למה להו אחזוקי בשניה הא אחזיקו
רבינו גרשום
שמצא בזזו איש לו: חייב להחזיר.
עובר לא ואכלי העבדים בשביל כל
ס"ל למתני' דעובר אין
להו חדא זימנא אמר אביי ירושה הבאה
לו זכייה. א"כ אין התחלה
ומקשי' ואכתי לוקים
א)
המשפחה כולה לרבנן דר' יוסי
כיון דאשתו מעוברת עובר יורש הוי.
לקושית הש"ס בן יום אחד
ליה לסיפא בעובר ואימא
מאיליה שאני רבא אמר שאני התם
אלמא המזכה לעובר קנה: או
כדאמרינן ביבמות בפרק אלמנה (דף
אין אבל עובר לא דהא באמת
דאמר לכשתלד אשתי. כל
הך מתני' ממילא ס"ל דאין
מה שתלד יטול דמשמע
דרפוי מרפיאן בידייהו מעיקרא מאי
שהפילה אשתו. וחזרו ישראל והחזיקו
סז. ושם) ונראה לר"י דסבר רב ששת
ג
זכייה לעובר וצע"ג: בא"ד
לכשתלד דכבר ילדה יטול
בנכסיו: החזיק בשניה. אחר שמת
דלרבנן דר' יוסי נמי עובר אית ליה
בינייהו איכא בינייהו ששמעו בו שמת
והקנה נכסיו לאחרים.
שוב יזכה בו ולא עכשיו
קשה לי למאי הוצרכו לגוונא
הבן או העובר קנה דהשתא ליכא
זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל משום
ואמאי לא תירצה רב הונא
ולא מת ואחר כך מת תא שמע תינוק
ב)
דחיקא כזה ולא בפשוטו
הכי לסיפא דמתני'. ומשני
עוד שום יורש: בראשונה לא קנה.
דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה
בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום אחד
דאחר מיתת האב קודם שמת
רב הונא נמי סבירא ליה
דאיגלאי מילתא שהיה לו בן או עובר
דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא
הבן הזה ביומו מכרו האחים
דאפי' אם אמר לכשתלד לא
ד
אין עובר לא הא אמר רב ששת נוחל
ג
כל נכסיהם או שעבדו כל
קנה כיון דהוה קנין במתנה
ואע"ג דסוף סוף מת העובר בבטן
ולמיעוטא לא חיישינן כדחייש רבי יוסי
נכסיהם לבע"ח ולא כתבו
קודם שיבא לעולם ומשום
בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב ודוקא
ולא יצא לאויר העולם כיורש גמור
ולהכי אוקי התם בכהן שיש לו שתי
דאיקנו ואח"כ מת זה הבן
הכי אמר משנתינו איני
בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא
דאם לא היה נוחל ומנחיל
יודע מי שנאה: מנא אמינא
ד
חשיב ליה ומרע לחזקת מחזיקי
נשים ויש לו בנים משאינה גרושה
והיו זוכים למפרע מכח
לה. דהמזכה לעובר לא
דהוא
ראשונה. אלמא עובר יורש כרב ששת:
דכיון דיש לו בנים לא פוסל עובר אע"ג
אביהם קנה הלוקח למפרע
קנה: או שאשתו מעוברת
גם אלו הנכסים אבל כיון
חייבין להחזיר הכל. אע"ג
ורבא אמר. לעולם אימא לך לא שנא המזכה לעובר לא שנא
דיש לו זכייה דלא חיישינן למיעוטא דזכרים כדפרישית אבל אם אין לו
ה
דנוחל ומנחיל והם זוכים
דאכתי לא בא עובר לאויר
ירושה הבאה מאיליה לא קנה כלל ושאני התם גבי המחזיק בראשונה
בנים פוסל עובר גם לרבנן דאית ליה זכייה דבין הוא זכר בין היא
ליירש אחיהם משעת מיתתו
העולם יקנה בנכסי אביו
לא קנה הלוקח דאין אדם
אלמא המזכה לעובר קנה:
נקבה הרי הן שלה ופליג רב ששת אשמואל דאמר בפרק אלמנה (שם)
האי דלא קנה לאו משום עובר הוא דהא אין עובר יורש אלא
ו
❖
מקנה דבר שלא בא לעולם:
מי שהחזיק בשניה. לאחר
מעיקרא כשהחזיקו רפויי מרפיין בידייהו כשמת הגר ובזבזו נכסיו
דלרבנן אוכלין בשביל כל המשפחה דסבר שמואל דלרבנן לית ליה זכייה
שאין לו בן קנה משום
והחזיקו לא נתכוונו להחזיק לגמרי דהא מספקא להו אם יש לו
לעובר והשתא ניחא הא דקאמר לעיל רב ששת מנא אמינא לה דתניא
דנכסי הגר הרי הן כמדבר
מי שהחזיק בהן זכה:
מוסף רש"י
יורשין אם לאו כמו שהוכיח סופו על תחלתו ששמעו לבסוף שהיה
גר שמת כו' ולא דחי דהך ברייתא כר' יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא
אמר אביי. לעולם בעלמא
לו בן או אשתו מעוברת ושמא לא תפיל ולכך לא הויא חזקתו חזקה
דלא חיישי למיעוטא כדפרישית ואם תאמר לעיל דאמר החזיק בשניה
ירושה הבאה מאיליה
המזכה לעובר לא קנה
שאני, ויש לה כח לתפוס
והכא משום הכי בראשונה
אא"כ חזרו והחזיקו אחר מיתת הבן והעובר ולעולם אימא לך עובר
קנה בראשונה לא קנה אמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלסוף
אבל להקנות לו אדם לא קנה
לא קנה דנחלה הבאה
אינו יורש וגם המזכה לו לא קנה: מאי בינייהו. בין לאביי בין
הפילה דהא בפרק אלמנה (שם דף סז. ושם) אמרינן דזכרים
(לעיל קמא:). נוחל ומנחיל.
ליה לעובר מאיליה שאני
אם נפלה לו ירושה בו ביום
דזכה בה דיורש הוא: רבא
לרבא חזקה ראשונה לאו כלום היא מה לי משום דעובר יורש לאביי
הוי מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל
ובו ביום מת מנחילה לקרוביו
אמר. לעולם בעלמא המזכה
מה לי משום דרפויי מרפיא לרבא מאי נפקא לן מינה: איכא בינייהו
חלק בעבדים וי"ל דהתם תלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים
מאביו (ערכין ז.). אמר רב
לעובר לא קנה והכא אמאי
ששת. האי נוחל ומנחיל
החזיק בראשונה לא קנה
ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת. לשונות רבים שמעתי ולא ישרו
מת העובר בבטן ולית ליה זכייה:
ליכא לאוקומי בנכסי אביו,
משום דמעיקרא כשהחזיקו
נוחל
בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב. תימה דמה עלה על
בעיני. אמנם כן צריך לפרש איכא בינייהו בין אביי לרבא בכה"ג גר
דאי נמי לא אתיליד איהו
בהן חזקה רעועה הואי
הוו ירתי קרוביו נכסי אביו
שמת ובזבזו ישראל נכסיו והחזיקו ואח"כ שמעו שאשתו מעוברת
דעת המקשה דהא ע"כ צריך לומר כדמשני רב ששת
ורפוי הוה מרפי בידייהו
היכא דאין בנים, אלא נוחל
דלא הוו ידעי אם אית
ושמעו אחרי כן שמת העובר ועדיין היו מוחזקין א"נ שהחזיקו אחר
נוחל בנכסי האם דאי לאו הכי תקשה ליה דאחים אי בעו מיניה
בנכסי האם. אם מתה בו
ליה בן או לא להכי מי
ששמעו בו שמת ולא היה מת כששמעו אלא אח"כ מת לאביי דאמר
לירתו אי בעו מאבוה לירתו דהכי דייק בפרק יוצא דופן וי"ל
ביום ואפילו הוא מת בו
שהחזיק בשניה כשידעו
ביום נוחל נכסי אמו ומנחילן
ודאי שאין לו בן החזיק:
עובר יורש משום דהויא ירושה הבאה מאיליה המחזיקים ראשונה
דודאי ידע המקשה שפיר דנוחל בנכסי האם קאמר אלא שהיה
מכחו לאחיו מאביו שאינן בני
מאי בינייהו. בין אביי לרבא
קודם מיתת עובר לא החזיקו אלא מחזיקי אחר מיתתו ולרבא דתלי
סובר דהיא מייתא ברישא ורב ששת משני דהוא מיית ברישא
ז
אמו, דאי לאו הוא הוו ירתי
מכדי בין למר בין למר
לה קרוביה ולא אמרינן נפל
עובר לא קנה ותרוייהו סברי
טעמא ברפויי המחזיקים ראשונה ששמעו בו שמת הויא חזקתן חזקה
ולא הוצרך רב ששת לומר נוחל בנכסי האם אלא לפי שלא פירש
הוא ואינו בן נחלה (שם)
דמי שהחזיק בשניה קנה
ואע"פ שנודע לבסוף שעדיין לא מת מ"מ לא מרפיא בידיהם כיון
המקשה מפרש לה רב ששת ובפ"ק דערכין (דף ז. ושם) דפריך
דבן נוחל את אמו אבל האם
בראשונה לא קנה: איכא
אינה נוחלת את בנה וכל
בינייהו. דאותם שהחזיק
ששמעו בו שמת והעובר לא יצא לאויר העולם ולא זכה לירש דלרבא
לשמואל מרב ששת דאמר דהוא מיית ברישא הוה מצי למימר
שכן קרובי האם שאין נוחלין
בשניה שמעו בו בבנו שמת
אינו יורש עד שיצא לאויר ד) והמחזיק בשניה אחר מיתת
דשמואל סובר כמו מקשה דהכא דהיא מייתא ברישא $אע"ג דשמואל
אותו, דכתיב למשפחותם לבית
והחזיק בנכסים ועדיין לא
אבותם, משפחת האם אינה
העובר לא הוי חזקתן חזקה. כן נראה בעיני ועיקר: לשון קצרה איכא
סובר כרב ששת דאמר המזכה לעובר קנה לקמן בסמוך מ"מ אין
היה מת ואחר כך מת ובאו
קרויה משפחה (נדה מד.).
אחרים לאחר שהחזיקו אלו
בינייהו ששמעו בו שמת. העובר ואח"כ החזיקו והוא לא מת אלא
צריך לתרץ כרב ששת דיכול לתרץ כמר בריה דרב יוסף שאין
אבל עובר לא. אם מתה
ותפשו הנכסים קודם שמת
אח"כ מת ובאו אחרים להחזיק לרבא חזקתו ראשונה לא מרפיא שהרי
ממעט בחלק בכורה אלא דניחא ליה להעמיד שמואל כרב ששת ועוד
מעוברת אינו נוחל להנחיל את
זה ושוב מת. אביי סבר
❖
קרוביו מן האב (שם).
הואיל ששמעו בו שמת
שמעו שמת ונתכוונו להחזיק לגמרי וקנו דסוף סוף העובר לא יצא
י"ל דמעיקרא ס"ד דנוחל בנכסי האב וכגון שלא היה לו אלא העובר
אע"ג דלא מת והחזיקו בהם
לאויר העולם ולא יירש מידי ולאביי אחרונים קנו: ת"ש. דתנן במס'
לבד $ והקנה נכסיו לאחרים אם לא ירשנו זה וקתני דדוקא בן יום
אחרים כיון דאחר כך מת
אותה חזקה של אחרים לא
מוסף תוספות
נדה בפ' יוצא דופן (דף מג:) תינוק בן יום אחד מטמא בנגעים כו' עד
אחד נוחל מאביו כדי להנחיל ליורשין מאביו אבל עובר לא וה"נ
הויא חזקה משום דקמאי
נוחל ומנחיל ופרכינן בגמרא נוחל ממאן מאביו מנחיל למאן לאחין מן
הוה מצי לשנויי בפרק יוצא דופן (נדה דף מד. ושם) א"נ י"ל דהמקשה
א. ואמרינן עלה התם
חזקה גמורה החזיקו. א)
וכו' דפוסל בעבדי אביו
ורבא ס"ל כיון דבשעתא
האב אחין אי בעו מיניה לירתו אי בעו מאביהם לירתו ומאי נפקא
סבר כמר בריה דרב יוסף לומר שממעט בחלק בכורה בלא דרשה
מלאכול בתרומה. רמב"ן.
שהחזיקו בהן אחרים אכתי
לן מינה בהאי תינוק אפי' כי לא בא לעולם היתה ירושה נופלת לפני
דוילדו לו דדוקא בן יום אחד ממעט בכורה אבל עובר לא:
ב. [ו]אפי'
בירושה
לא מת והחזיקו אחרים
הבאה מאליה. שם.
אע"ג דשוב מת הני בתראי
אלו האחין: ומשנינן אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין
דהוא
ג. [ד]כל זמן שלא נולד
קנו קמאי לא קנו משום
מן האב. דמיניה קא ירתי כגון רחל שילדה את יוסף ומתה רחל ביום שנולד יוסף וירש את אמו שהרי בן יום אחד נוחל ואח"כ מת
העובר זוכה הקרוב
דמעיקרא אע"ג דשמעו בו
ומנחיל לראובן ושמעון בני יעקב שהן אחיו מאביו דמיניה דיוסף ירתי ולא מרחל שהרי אינה אמם הכי איתא במסכת נדה [שם]. והכא הכי
לירושת כהן ואוכלים
שמת כיון דלא מת חזקה
בגינו. רש"י שם. ד. דכל
רעועה היתה ורפוי היתה
הוא דפרכינן תא שמע תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום אחד אין עובר לא אלמא עובר אינו יורש ירושה דממילא
היולדות מחצה זכרים
מרפיא בידייהו אע"ג דשוב
וכל שכן דהמזכה לעובר לא קנה וקשיא לרב ששת ומשני א"ר ששת נוחל כו' והאי שינויא במסכת נדה איתיה משום קושיא אחריתי כדפרישית
ומחצה נקבות ומיעוט
מת קנו בתראי. ובחזקה
[שם]
מפילות. ר"ן. ה. ואתי
שניה פליגי בין אביי ובין
לעיל. ונראה בעיני דהכי גרסינן האמר רב ששת נוחל בנכסי האם כו' הלכך כיון דההוא יומא דאתיליד מתה אמו משום הכי דייקינן דוקא
שפיר וכו' [ד]לא פריך
רבא אבל בחזקה ראשונה
בן יום אחד שנולד ויצא לאויר העולם ואח"כ מתה אמו ואח"כ מת הוא והוריש לאחיו מן האב אבל עובר לא אינו יכול לירש אמו בעודנו בבטנה
מרישא דבן יום אחד
לדברי הכל חייבין להחזיר
פוסל, דאיכא לאוקמא
הואיל ששמעו שיש לו בן
להנחיל או שאשתו מעוברת: ת"ש.
בשתי נשים וכו'. תוס'
יבמות סז. ו. דהוו מפילות מיעוטא. רמב"ן. ז. וקאמר עובר לא משום דלא קנה. תוס' נדה מד.
אי מזכה לעובר קנה אי לא קנה: תינוק בן יום אחד נוחל. ממון של אבותיו ומנחיל דהרי הוא כגדול לכל ירושתו: אבל עובר לא. אינו
נוחל ומנחיל וקשיא לרב ששת. אמר לך רב ששת לעולם קנה והכא מתני' הכי מיפרשא בן יום אחד נוחל בנכסי האם להנחיל ממון
לאחים מן האב דוקא כשהיה התינוק בן יום אחד שנולד בשחרית ומתה אמו בערבית דהוי חי יום אחד. אבל עובר שבמעי אמו אם מתה אמו לא אמרינן דהוא חי במעי אמו בתר מיתת אמו ונוחל את אמו להנחיל את האחין מן האב משום דעובר מיית ברישא מן אימיה:
א) נראה דדעת רבינו דהיכא דהפילה אח"כ מודה אביי דלמפרע לא הי' בר ירושה כיון שלא הי' עומד להוולד והלכך אותם שהחזיקו בהם אז קנו.