קמב:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דהוא
מיית ברישא. והיינו טעמא כדאמר בפ"ק דערכין (דף ז.)
להנחיל ממונו לאחיו מן האב. ולא בהדיא תנן לה אלא מדוקיי' דהך
יח א ב ג מיי' פ"ב מהל'
א) [ערכין ז. נדה מד: חולין
כא.], ב) [לעיל קלט.],
נחלות הלכה ה סמג
דאיידי דזוטרא חיותיה עיילא ליה טיפתא דמלאך המות
דתנן לקמן (דף קנח:) נפל הבית עליו ועל אמו כו' דמשמע דאם מת
ג) יבמות סז: כתובות ז.
עשין כז טור ושו"ע חו"מ
ומחתכא ליה לסימנין והא דאמר בפרק בהמה המקשה (חולין דף עד.)
קודם אמו אין יורשי הבן יורשין ממון האם וביש נוחליןו) נמי דייקינן לה
[זבחים צב.], ד) [לעיל סה.],
סי' רעז סעיף ה [וברב אלפס
ה) [נדה מב.], ו) [לעיל קיד:],
דמכילתין פ"ח דף ריא:]:
ממתני' דהאשה את בנה והאשה את בעלה מה האשה את בעלה
השוחט הבהמה ומצא בה בן תשעה חי כו' היינו דוקא כששחטה או
יט ד מיי' שם הלכה ב
ז) [נדה מד.], ח) [צ"ל ר'
אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף
הרגה שאז היא מתה תחלה כדאמרי'
יוחנן], ט) [ע"פ הפי' שכתבו
טוש"ע שם סעיף ג
האשה את בנה אין הבן יורש את
בפ"ק דערכין (דף ז. ושם) והא
[וברב אלפס שם]:
תוס' נדה מד. ד"ה איהו
דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו
ט)
❖
כ ה מיי' פכ"ב מהלכות
ע"ש],
אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב.
דאמר (א) בהשוחט (חולין דף לח.)
בקבר להנחיל לאחין מן האב למימרא דהוא
מכירה הלכה י ופ"ח
אבל אילו מתה אם תחלה ואחר כך
דמתה אמו והדר ילדתה היינו מתה
מהל' זכיה הלכה ה סמג
מיית ברישא והא הוה עובדא ופרכס תלתא
עשין פב טור שו"ע חו"מ
תורה אור השלם
מת עובר היה מנחיל לאחין מן האב
על ידי אדם אי נמי על ידי מלאך
פרכוסי אמר מר בר רב אשי מידי דהוה
סי' רי סעיף א וסי' רנג
א)
דלעולם אימא לך דעובר יורש:
המות וכגון שנעקר הולד לצאת דאז
1 כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים
סעיף כו:
אזנב הלטאה שמפרכסת מר בריה דרב
כא ו מיי' פכ"ב מהל'
ופרכס. העובר אחר יציאת נפשה:
אין הולד מת כדמשמע בפ"ק דערכין
הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת
מכירה הל' י סמג שם
יוסף משמיה דרבא אמר לומר א שממעט
שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים
ומשני מידי דהוה אזנב הלטאה.
(דף ז. ושם) וא"ת כיון דבהריגה או
טור וש"ע חו"מ סי' רי
הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן
❖
בחלק בכורה ודוקא בן יום אחד אבל
סעיף א:
ב
נעקר לצאת היא מייתא ברישא ולא
שמפרכסת אחר שחתכוה מן הלטאה
הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה:
דברים כא טו
עובר לא מאי טעמא 1 וילדו לו אמר רחמנא
ואין בה חיות: מר בריה דרב יוסף
הולד א"כ אמאי נקט בן יום אחד
2 כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה
משמיה דרבא אמר. לעולם אימא לך
עובר נמי נוחל ומנחיל וי"ל דבן יום
דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בן
רבינו גרשום
יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל
ג
אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא
אחד פסיקא ליה אבל בעובר לא
זימנין דהיא מייתא ברישא ואחר כך
שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק
והא הוה עובדא. דמתה
רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט
❖
פסיקא ליה למיתני נוחל ומנחיל:
עובר ומנחיל העובר לאחין מן האב
אמו ואח"כ פרכס העובר
דברים כא יז
הַבְּכֹרָה:
בכורה מאי טעמא וילדו לו אמר רחמנא
ופרכס תלתא פרכוסי. ואית
ג' פרכוסי אלמא דבתר
דעובר יורש הוא ואע"ג דתירץ רבא
והא ליכא בסורא מתנו הכי בפומבדיתא
הכי חיי: [מידי דהוה].
דגרס עד תלתא פרסי
לעיל [ע"א] שאני התם דמעיקרא רפויי
שדומה חיותו לזנב הלטאה
הגהות הב"ח
מתנו הכי אמר מר בריה דרב יוסף משמיה
שמחותכת ומפרכסת וההוא
פירוש מהלך שלש פרסאות:
מרפייא בידייהו ואתא למימר דעובר
(א) תוס' ד"ה דהוא וכו' והא
חיותי אינו חיות: מר בריה
דרבא ד בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו
בכור שנולד אחר מיתת האב אין
אינו יורש שיטת גמרא הוא זה אזיל
דאמר בפרק השוחט
דרב יוסף משמיה דרב'
❖
נוטל פי שנים מאי טעמא יכיר אמר רחמנא
דמתה אמו:
אמר. הא דקתני מתני' תינוק
נוטל בחלק בכורה מאי
2
הכא וקא מדחי ליה ואזיל הכא וקא
יום אחד נוחל ומנחיל הכי
והא ליתא דיכיר והלכתא ככל הני לישני
טעמא יכיר בעינן. קשה לר"י דאמאי
מדחי ליה ולעולם הך משנה דבן יום
מפרש לה לומר שממעט
דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא
לא מפיק ליה מוילדו לו דלעיל דבפ'
אחד נוחל ומנחיל לאו למעוטי עובר
בחלק בכורה. שאם היו
מוסף רש"י
ז)
ט' אחין וזה התינוק נחלק
יש בכור (בכורות דף מז: ושם ד"ה וילדו)
מדין ירושה אלא למעוטי דאינו ממעט
אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן המזכה לעובר
והא הוה עובדא ופרכס.
הנכסים בי"א חלקים ונוטל
דריש ליה נמי גבי בכור דדריש מיניה
בחלק בכורה וכדמפרש ואזיל שבא
עובר שבמעי אמו אחר
הבכור פי שנים דאי ליתא
לא קנה ואם תאמר משנתינו הואיל
ב) ה
מיתתה תלתא פרכוסי, אלמא
להאי לא היו מחלקין אלא
בכור שיצא דרך דופן אין נוטל בחלק
לומר דבן יום אחד ממעט בחלק
ודעתו של אדם קרובה אצל בנו אמר ליה
.
היא מייתה ברישא (נדה מז:)
לי' חלקים ונוטל הבכור ב'
ג)
בכורה ויש לומר אי לא דידעינן בכור
בכורה כגון יעקב שמת והניח שני
אזנב הלטאה. אם חותכין
חלקים ואם מת האי תינוק
שמואל לרב חנא בגדתאה פוק אייתי לי בי
אותה מפרכסת החתיכה
יחלקו חלקו בשוה ביניהן:
מקרא אחרינא לא הוה מוקי האי
בנים ראובן ושמעון והניח שנים עשר
ואע"פ שאין בה חיות (ערכין
אבל עובר אינו ממעט.
עשרה ואימר לך באפייהו המזכה לעובר
קרא בפשוט אלא בבכור א וכן בפ' יש
מנה ראוי הבכור ליטול פי שנים כאחד
שהרי זנב הלטאה חותך
שלא היה כלום ולעולם
ז.)
קנה והלכתא המזכה לעובר לא קנה ההוא
אותה לגמרי והיא מפרכסת,
המזכה לעובר קנה: מאי
נוחלין (לעיל דף קכז.) דמפיק מוילדו לו
מן אחיו ויטול ראובן שמנה מנים
חיתוך הזנב מפרכס (חולין
טעמא. אינו ממעט: וילדו
דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוו לי מיניך
בנים דטומטום אין ממעט בחלק
ושמעון ארבעה מנים נולד לוי בחיי
כא.). בגדתהא. בעל אגדה,
לו בנים. בחייו ממעטי:
אתא בריה קשישא אמר ליה ההוא גברא
ל"א שם מקום שהוא בבבל
בכור הנולד לאחר מיתת
בכורה ומוהיה הבן הבכור מפיק
יעקב ומת יעקב בו ביום אחרי לידת
ב
ששמו בגדד (יבמות סז.)
האב. כגון שילדה תאומים
דבכור טומטום אין נוטל פי שנים ג
לוי נמצא נוטל ראובן ששה ושמעון
מאי תיהוי עליה אמר ליה זיל קני כחד
עיר שבבבל ושמה בגדת,
וניכר הבכור שיצא תחלה:
התם נמי אי לאו דידעינן בכור מקרא
שלשה ולוי שלשה ומת לוי בו ביום
בפסק סדרו של שרירא
כהני תלת לישני דרבא.
מברא ו הנך ודאי לא קנו דאכתי ליתנהו
גאון היא נזכרת (כתובות
חדא לומר שממעט בחלק
אחרינא לא הוה מוקמי קרא דוילדו
אחרי מיתת אביו דהוה ליה בן יום
האי אית חולק לטליא במקום בניא או לית
ז:). בי עשרה. לפרסם את
בכורה והני תרתי: ואם
לו בנים בפשוט אלא בבכור והשתא
אחד ומנחיל לאחיו שלשה מנים הראוין
הדבר (יבמות סז.). המזכה.
תאמר משנתינו. האמר אם
ליה חולק לטליא במקום בניא רבי אבין ורבי
מתנה על ידי אחר, לעובר.
ילדה אשתו זכר יטול מנה
אתי שפיר דלא תקשי אמאי לא נימא
לו ובאלו לא יטול ראובן חלק בכורה
שבמעי אמו, קנה (כתובות ז:)
.
מיישא ורבי ירמיה דאמרי אית חולק לטליא
ילדה נקבה נוטל מאתים
דיוצא דופן אינו ממעט בחלק בכורה
כנגד שמעון שהרי מכח אחיו לוי הוא
דאסברתה
ניהליה.
דמשמע המזכה לעובר קנה.
❖
במקום בניא רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי
פירשתי לו טעמא (נדה מב.).
משנתינו היינו טעמא הואיל
מוילדו לו כדממעטינן בבכורות מיניה
יורש נמצא ראובן נוטל שבעה מנין וחצי
ואדם קרוב אצל בנו: אייתי
ורבי יצחק נפחא דאמרי לית חולק לטליא
דאין בכור יוצא דופן נוטל פי שנים
ושמעון ד' מנין וחצי נמצא שמעטו
לי עשרה. כדי לפרסומי
במקום בניא אמר ליה רבי אבהו לרבי
מילתא דידיה: אמר ליה זיל
אלא ודאי כל כמה דליכא תרי קראי
לידת לוי לראובן חצי מנה מחלק
מוסף תוספות
קני כחד מינייהו. כשנולדו
ירמיה הלכתא כוותן או הלכתא כותייכו
לא מוקמי אלא אבכור ולא אפשוט:
בכורתו. ודוקא בן יום אחד אבל אם
ד)
א. [ד]מסתבר לאוקמי
וירשו את אביהן ויחלקו את
והלכתא המזכה לעובר לא
היה לוי עובר כשמת אביו יעקב ואח"כ
טפי בבכור שלא יטול
ירושתן אי האי נסיב טפי
אמר ליה פשיטא דהלכתא כוותן דקשישנא
חלק בבכורה, מלהעמידו
אי לאו ולדברי הכל המזכה
קנה. פירש ריב"ם
נולד לוי אינו ממעט בחלק בכורה
מינייכו ולאו הלכתא כוותייכו דדרדקי אתון
בפשוט שלא ימעט בחלק
לעובר לא קנה: ר' אבין
דבירושה הבאה מאיליה יכול להיות
אלא בחלק פשיטות כיצד מת אביו
הבכורה. תוס' בכורות מז:
ורבי מיאשה ורבי ירמיה
אמר ליה מידי בקשישותא תליא מילתא
ב. דאמר קרא וילדו לו
אמרו אית חלק לטליא.
דהלכה כר' יוסי דאמרינן בפרק
נוטל ראובן מן השנים עשר מנים
בטעמא תליא מילתא וטעמא מאי ה) זיל
בנים עד שיהא בן משעת
לבחור זה במקום בניא
אלמנה (יבמות דף סז. ושם ד"ה
ארבעה מנים בחלק בכורה כאילו
לידה. שם. ג. [ד]דריש
דיהוי ליה כלומר מעכשיו
לגביה דרבי אבין
דאסברתה ניהליה
מוהיה הבכור עד שיהא
זיכה לו חלק אחד מנכסיו
אוכלין) דהודו לו חכמים לרבי יוסי
אין העובר בעולם שהרי לא הניח
בכור משעת הוויה. שם.
כאחד מן הבנים שיהי' לו
וכרכיש
דמסתבר טעמיה אף על פי שלא
יעקב בנים ילודים אלא ראובן ושמעון
ד. וז"ל רבינו יונה:
ויחלקו המותר ויטול גם
ונראה לי כיון דקיי"ל
הוא חלקו עמהן ומתחלה
חזרו בהם נראה דהלכתא כוותיה
כיון דמסתבר טעמיה :
ושמנה מנים הנותרים יחלקו בין שלשתן ראובן ושמעון ולוי כל
ד
המזכה לבנו קנה,
יטול אחד קודם חלוקה
אחד יטול שלש מנים חסר שליש וגם אם יחזור וימות לוי יטול אחיו
רב
כמשנתנו וכטעם שפי' ר'
שאם יהי' לו הבנים ג' לבד
יוחנן הואיל ודעתו של
בחלקו נמצא ראובן נוטל ארבעה מנים של חלק בכורה ושלשה מנים חסר שליש חלק פשיטותו ומחצית של חלק לוי דהיינו מנה ושליש סך
מטליא יטול הוא א) רוב
אדם קרובה אצל בנו,
הנחלה תחלה ומן המותר
הכל ח' מנין ואם היו עשרה אחין יחלקו חלק לוי לעשרה חלקים וחלק בכורה לא יזוז מקדמותו: וילדו לו בעינן. כשנולדו לאב בחייו אמר
בירושה הבאה מאליה נמי
יטול כאחד מהם: ר' אבהו
רחמנא לתת לו פי שנים [דברים כא] חלק בכורה על אחיו שכם אחד אבל עובר הנולד לאחר מיתתו של אב לא קרינא ביה וילדו לו ולגבי חלק בכורה
קיי"ל דעובר אית ליה
ור' יצחק נפחא ור' חנינא
זכייה, דלא אלימא הקנאת
לית חולק טפי לטליא. האי
כמאן דליתא דמי ויטול הבכור חלק בכור גדול לפי חשבון אותן אחין הנולדים בחיי אביו: בכור הנולד לאחר מיתת האב. כגון ילדה תאומים
האדם במה שדעתו קרובה
בר קשישא לית ליה שום
או היו ליעקב נשים הרבה ונולד ראובן אחר מיתתו מלאה ויוסף מרחל: יכיר בעינן.
וכיון דנולד בחייו אפילו לא ראהו אביו ולא הכירו מימיו
טפי מירושה הבאה
חלק טפי במקום בניא אלא
מאליה.
יטול כאחד מהן ולא שום
הואיל וראוי להיכרא אין היכרא מעכבת בו כדר' זירא דכל הראוי לבילה כו' (לעיל דף פא:). בפר"ח: וא"ת משנתינו. דאיתיביה רב נחמן לרב
חלק יותר: אמר ליה. ר'
האומר אם ילדה אשתי כו': קרובה אצל בנו. וגמר ומקנה בכל לבו אבל לעובר אחר לא קנה: בגדתאה.
הונא דלעיל
דמן בגדד עיר
[קמא:]
ירמיה: פשיטא דהל' כוותן
דאנן קשישן מנייכו. אלא
שנולד בה ובכתבי רב שרירא היא נזכרת: בי עשרה. לפרסומי למילתא: והלכתא המזכה לעובר לא קנה. כרבי יוחנן וכגון שאינו בנו
מאי קא סברת דהלכתא
אבל המזכה לעובר שבמעי אשתו קנה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו: נכסי לברי דיהוי ליך מינאי. ולא היתה אשתו מעוברת הלכך לא
כוותיכו לא דרדקי אתון:
מידי בקשישא תליא מילתא
קנה כדלקמן דכה"ג לא אמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו אלא היכא דמזכה לעובר שנתעברה אשתו כבר ושוב מצאתי כן בפר"ח:
בטעמא תליא מילתא.
בריה קשישא. מאשתו ראשונה: יקנה כחד ברא כו'. יקנה כאחד מן הבנים העתידים להולד מאשה זו: אית חולק לטליא במקום בניא. דאף על גב
וטעמא דילן מסתבר טפי.
דבניא לא קנו בכח מתנה זו אפילו חלק אחד דהא ליתנהו אפילו עובר דנימא דעתו של אדם קרובה אצל בנו ולא יקנו אלא בתורת
וא"ל ר' ירמיה ואימא
לי טעמא מאי לית חלק
ירושה במיתת אביהם אפ"ה בריה טליא קנה בכח מתנה זו חלק אחד מלבד חלקו שיורש עם אחיו: אית חולק לטליא כנגד אחד מהן
לטליא. אמר ליה ר' אבהו
אילו קני דה"ק ויקנה כחד מברא דיהוי לה מינאי ואף על פי שלא יקנו רואין כמה בנים יהיו לה אם הן שלשה בנים מלבד הקשיש
זיל לגבי דר' אבין כו':
חולקין בארבעה חלקים ויטול זה חלק אחד מהן וחוזרין וחולקים שלשה חלקים הנותרים לארבעה ויטול כל אחד חלק אחד בתורת
א) הדבר צ"ע דמאי רוב נחלה
ירושה: טליא. תינוק גדול כדאמר בפרק המוכר את הספינה (לעיל דף צא:) דאמר ח) רב נחמן נהירנא כי הוו מטיילין טליא וטליתא כבר
דקאמר. ואולי דצ"ל חלק אחד
בנחלה תחלה וכו'.
ולא הוו חטאו: במקום בניא. כשיירשו הבנים את אביהן אית חולק לטליא עמהם לבד ירושתו כדפרישית:
שב
סרי בשוקא
לית
חולק לטליא.
אלא חלק ירושה בלבד כדמפרש לקמיה [קמג.] דקני כחמור הוא דקאמר ליה קני כאחד מן הבנים שיהיו לי
וכי
היכי דאינהו
לא קנו שהרי לא
היו עדיין אפילו עובר בשעת מתנה איהו נמי לא
קנה שנתלית מתנתו במתנת הבנים:
וכרכיש