מי
שמת
פרק
תשיעי בבא בתרא
קמג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
נחמן אמר קנה מחצה. והלכתא כרב נחמן והא דאמר בפ"ב
וכרכיש. הודה לדבריי: קני כחמור מי קנה. כמו
שהחמור לא קנה
כב
א) [קדושין נא.], ב) לעיל פד:
א מיי' פכ"ב מהל'
ב"מ נו. יבמות פט: קדושין
מכירה הלכה יב סמג
כן הוא לא קנה הכא נמי כי היכי דבנים העתידים לבא בעולם לא
דקדושין (דף נא.) וליטעמיך אימא סיפא מעשה בחמש נשים
מו: [תמורה ה.], ג) קדושין
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
קנו איהו נמי לא קנה: את וחמור. את ובהמה זו תקנו נכסיי: קנה
כו' עד את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה לאו משום דהלכתא
נ:, ד) [מנחות סז. פד: בכורות
רי סעיף ב:
כג ב מיי' שם טוש"ע שם
ה. נו.], ה) ע"ז י: סנהדרין
מחצה. דהכי אמר ליה אתה וחמור תקנו שניכם הוא מחצה ואתה
הכי אלא הכי בעי למימר
ותקשה למאן דאמר לא קנה וכי היכי
כא. [יומא יז:], ו) רש"ל,
סעיף ג:
❖
דלדידיה צריך לתרצה הכי נמי
מחצה ולא אבד האיש חלקו בשביל
כד ג ד ה מיי' פ"ט מהל'
ז) [קדושין נב.],
החמור שלא תלאן זה בזה: לא קנה
צריך לתרצה לרבא:
אישות הלכה ב סמג
וכרכיש בה רישיה בי מדרשא אזל לגביה
אין לך מר בקישות אלא פנימי
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
ולא כלום. דכיון דבקנין אחד שיתף
א"ל אילו א"ל קני כחמור מי קני דאיתמר
מא סעיף ג:
תורה אור השלם
שבו. תימה כיון דבכל
כה ו מיי' פי"א מהל' זכייה
שניהם לא נגמרה בדעתו להקנות
קני כחמור לא קנה את וחמור רב נחמן
א
א)
1 וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
ומתנה הלכה ה סמג
לזה בלא זה כלום וכיון דחמור לא
קישואין הפנימי מר והחיצון מתוק
אמר ב קנה מחצה ורב המנונא אמר לא אמר
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ
קנה איהו נמי לא קנה: רב ששת
למה לא יתרום מזה על זה והלא
רמז סעיף ה:
וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא
כלום ורב ששת אמר קנה הכל אמר רב
כו ז מיי' פ"ד מהלכות
אמר קנה הכל. אדם יודע שאין
החיצון יפטור החיצון והפנימי יפטור
תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ:
תמידין הלכה יד:
במדבר יח לב
ששת מנא אמינא לה דתניא רבי יוסי
חמור קונה וגמר בדעתו שמי שיוכל
הפנימי ולמה צריך להוסיף על החיצון
כז ח עי' בשו"ע חו"מ סי'
2 וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו
אומר אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו
קסג סעיף ו בהג"ה וסי'
לקנות משניהם יקנה: כשהוא תורם.
ונראה לר"י דר' יוסי דהכא לא איירי
וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי
קכח סעיף ב בהג"ה מענין
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי
❖
לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון
בשכל הקישואין מרים אלא אותה
קישות אחד מחמשים איכא למיחש
מסים:
יְיָ חָק עוֹלָם: ויקרא כד ט
כח ט מיי' פי"ז מהל'
שתורם נמצאת מרה וקאי אהא דתנן
דלמא איכא מר בפנימי שבזה טפי
שבו ותורם אמאי את וחמור הוא שאני
❖
מעשה קרבנות הל"ו:
מאינך ואין כאן אחד מחמשים במתוק
במסכת תרומות (בפ"ג משנה א) ומייתי
התם דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא
גליון הש"ס
ונמצא תורם מן המר על המתוק
לה בהאשה רבה (יבמות דף פט. ושם)
דאמר רבי אילעא מנין לתורם מן הרע
ב)
גמרא מחצה לאהרן. עי'
רבינו גרשום (המשך)
הלכך כשהוא תורם מוסיף על המתוק
התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח
❖
בפסקי מהרא"י סי' עב:
על היפה שתרומתו תרומה שנאמר 1 ולא
כביצה מקישות אחרת ותורם קישות
ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום ור'
הרע על היפה דאין ברירה
תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו
לפיכך מוסיף עליו עוד חצי
וכביצה על הארבעים ותשע ואיכא
יוסי פליג וסבר דאין צריך לחזור
קישות כדי שיהא זה חצי
הגהות הב"ח
ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן
השתא מתוק בתרומה טובא ונמצא
ולתרום אלא מוסיף מן החיצון על
חיצון במקום המר שבאותו
(א) רשב"ם ד"ה ואמאי וכו'
קישות של תרומה דחשיב
לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה
תורם מן המתוק על המתוק: ואמאי
החיצון דאפי' אותה שנמצאת מרה
❖
אית לך למימר:
כאילו כולו מתוק. ואמאי
את וחמור הוא. שאמר קישות זה
אין החיצון מר כל כך שלא יהא עליו
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי מתיב רב
מתוקנין לדבריך דאמרת את
יהא תרומה על אלו וכיון דיש בה מר
תורת אוכל והכי משמע בהדיא
וחמור לא קנה כלום הכא
אויא תיובתא מעשה בחמש נשים ובהן
ג)
נמי האי מר שבתוך קישות
מוסף רש"י
ומתוק כי היכי דמר לא חייל בה
בירושלמי על ההיא משנה דהתורם
שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים
זה של תרומה כחמור הוא
תרומה ולא מבטל שם טבל מן המ"ט
קישות דקאמר בשלמא אבטיח ונמצא
וכרכיש בה רישיה. הודה
מה חמור אינו קונה האי
ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר
לדברי ונענע בראשו (נדה
מר נמי אינו פוטר כלום.
הכי נמי המתוק לא יחול עליו שם
סרוח תרומה ויחזור ויתרום דספק
מב.). ולא תשאו עליו
ולימא כי היכי דהאי מר
הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זאת
תרומה אלא מאי אית (א) למימר
גמור הוא אם היה סרוח בשעת
חטא. בהרימכם את חלבו לא
אינו פוטר כלום החיצון
וקבלה אחת מהן ע"י כולן אמרו חכמים
תשאו חטא, הא אם תרימו
המתוק נמי לא פטר ולא
המתוק קנה הכל ופטר מטבל את
הפרשה אם לאו אלא קישות ונמצאת
את הרעה שבו תשאו חטא
תהא תרומה אלא מדקא
אין אחיות מקודשות אחיות הוא דאין
המ"ט ולעיל נמי את וחמור אף על גב
מרה אמאי הוי תרומה הא ודאי
ג
(קדושין מו:) שהתרומה תקדש
מוסיף ותורם והוי תרומה
כמו שהיא רע ואין תקנה
אע"ג דיש מר בתוכה ש"מ
מקודשות הא נכריות מקודשות ואמאי את
דחמור לא קנה הוא קנה הכל כי היכי
דהיתה מרה גם בשעת הפרשה ולמה
ד
להחליפה ולא לחזור ולתרום
דאת וחמור קנה הכל.
דהכא דמר לא קנה ומתוק קנה הכל:
היא תרומה כלל ומשני עשאוה ספק
וחמור היא אמר ליה היינו דחזאי רב
(לעיל פד:). נשיאות חטא
ומשני לעולם אימא לך
ד)
למה. הא לא עבד ולא מידי,
ומשני שאני תרומה. דמר נמי תרומה
את וחמור לא קנה כלום
אוכלין דאוכל גמור הוא מן התורה
הונא בר אויא בחלמא דמותיב רב אויא
ויחזור ויתרום מן היפה (שם).
והכא מאי טעמא מתוקנין
מעלייתא הוא כמתוק ואין כאן את
ולכך היא תרומה והכי נמי אמרינן
הא נכריות מקודשות
בתוספת דמדאורייתא אפי'
תיובתא לאו מי אוקימנא ה דאמר הראויה
וחמור ושניהן קונין זה כזה: לא תשאו.
ואמאי את וחמור היא.
הכא דמדאורייתא תרומה מעליא
תרם מן הרע על היפה
מכם לביאה תתקדש לי ההוא דאמר לה
נותן מתנות לנולד ולעובר
תרומתו תרומה כדר' אילעא
על התרומה חטא אם תרימו את חלבו
הוא אלא דקנסי ליה משום דהוה ליה
שבמעי אמו שאינו קונה כלום,
וכו' אבל החמירו רבנן
לדביתהו נכסיי ליך ולבניך אמר רב יוסף
מן היפה הא אם תרימו מן הרע תשאו
למטעמיה כדאמרי' בהאשה רבה
גם הנולד אינו קונה, שהרי לא
א
משום חביבת המצוה דלא
הקנה לזה בלא זה, והכא נמי
ו קנתה מחצה ואמר רב יוסף מנא אמינא
יתרום אלא מן היפה על
(שם) ועשאוה ספק אוכל ולכך יחזור
עליו חטא שלא עשית מצוה מן המובחר:
איכא חדא דלא חזיא ליה כלל
היפה ולא דמי כלום לאת
לה דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו
נשיאות חטא למה. אלא יחזור ויתרום
ויתרום ובתר הכי מייתי בירושלמי
(קדושין נא.). והיתה לאהרן
ה)
וחמור: הא מותיב רב
2
ולבניו. בלחם הפנים כתיב,
אויא תיובתא. דאת וחמור
מן היפה: מעשה בחמש נשים. בפ' האיש
ההיא דר' יוסי דהכא דאין לך מר
$ מחצה לאהרן מחצה לבניו אמר ליה אביי
ז
וכהן נוטל מחצה כדאמרינן
קנה הכל: וליקט איש
בקישות אלא פנימי שבו וקא בעי
מקדש והתם ז) מפרש לה רב שפיר אמר
בשלמא התם אהרן בר חלוקה
הוא להכי
בסדר יומא (יז:) ונוטל חלה
אחד כלכלה של תאנים
אחת משתי חלות של עצרת
ושלהן. של נשים הללו
רב שמע מינה ממתניתין ארבעה
התם וכי בדבר שיכול ליבדק נחלקו
פרט ביה רחמנא למשקל פלגא אשה לאו
וארבע או חמש ממעשה לחם
היו תאנים: ושל שביעית
ונקט בידיה תלת שמע מינה המקדש
ומשני על עיקר בדיקתה נחלקו
הפנים, והתם מפרש דפלגא
היתה. דהפקר הוו וכל
בת ירושה היא דיה שתטול
כאחד מן
❖
דתנא קמא סבר יש מרירות הרבה
בפירות שביעית מקודשת וש"מ קדשה
היא (ע"ז י:).
המחזיק בהפקר קנה להכי
הבנים איני והא עובדא הוה בנהרדעא
הוי יכול לקדש בהן: הא
בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דידה
בחיצון וראוי לעשותו ספק אוכלין
נכריות שהיו בין חמש נשים
ואגביה שמואל פלגא בטבריא ואגביה רבי
ור' יוסי סבר אין בו מרירות
מדקתני שלהן היתה ושל שביעית היתה
מקודשות. ואמאי מקודשות
מוסף תוספות
אפי' הנכריות והא את
יוחנן פלגא ותו כי אתא רב יצחק בר יוסף
טעמא דשביעית דהפקר הוא הא
כל כך ואין ראוי לעשותו ספק
א. כלומר יפריש על מה
וחמור הוא כי היכי דאחיות
אמר ההוא דמי כלילא דשדו דבי מלכא
דשאר שני שבוע לא וש"מ אשה
אוכלין ולכך לא יחזור ויתרום
שהוא מיניה וביה כדי
לא הוי מקודשות (ביחד)
ח
❖
שיטעום. תוס' יבמות פט.
לאותו איש הכי נמי נכריות
נעשית שליח לחבירתה ואפי' במקום
הרי משמע בהדיא דרבי יוסי
אאבולי ואאיסטרוגי אמר רבי ניתבו אבולי
לא ליהוי מקודשות אלא
שנעשית לה צרה שהרי קבלה אחת על
פליג אמתניתין דהתורם קישות:
ש"מ מדמקודשות נינהו
פלגא ואיסטרוגי פלגא הכי השתא התם
ש"מ דאת וחמור קני
רבינו גרשום
ידי כולן ונתקדשה היא וחברותיה
אם
מעיקרא כי הוו כתבי אאבולי הוו כתבי
הכל ותיובתא דר' המנונא:
בכלכלה זו ונעשו צרות זו לזו: אין
קירקיש בה רישא. כלומר
אמר ליה היינו דחזאי
ואיסטרוגי הוו מסייעי בהדייהו וידע מלכא דהוו קא מסייעי השתא
אחיות מקודשות. דקדושין שאין
דהכי עיקר דלית חולק
לרב אויא אמש בחלום.
ו) [מאי
דקא
כתבי]
אאבולי ואאיסטרוגי
למימרא דהני פלגא והני
לטליא: אמר לו זהו הטעם
משום דמשתעי השתא
מסורין לביאה לא הוו קדושין כלל
במאי דאותיב רב אויא.
דאילו אמר לו קנה כחמור.
פלגא מתיב רבי
זירא האומר הרי עלי מנחה מאה עשרון
ואפי' בחדא מינייהו: ואמאי. נכריות
ט
ולא אוקימנא בהא דמשום
ממון שלי מי קני כחמור
הא חמור לאו בר קניה
הכי נכריות מקודשות כגון
להביא
בשני
כלים
מביא ששים בכלי
אחד וארבעים בכלי אחד
מקודשות והא את וחמור הוא הרי
הוא וכי היכי דחמור לא
דאמר הראויה מכם לביאה
מקדש בכלכלה זו כולן חמש נכריות
ואם
קנה איהו נמי לא קנה הכי
תתקדש למעוטי אחיות
נמי להיכא דאמר ליה זיל
דאינן ראויות לו לביאה
ואחיות וכי היכי דאחיות לא קנו נכריות נמי לא יקנו אלא שמע מינה מה שיש בידו כח לקנות יקנה הכל כרב ששת: היינו דחזאי
דלא דמיין לאת וחמור דלא
קני כחד מינייהו ואינהו
רב הונא בר אויא בחלום.
ומשום דאמרת לי דמותיב רב אויא תיובתא נתקיים חלומי מיהו לאו קושיא הוא דלאו מי אוקימנא כו'
לאו בני קניה נינהו דאכתי
קנה הכל דמגו דחמור לא
לא אתו לעלמא דקיימא
קנה איהו נמי לא קנה: ר'
בתמיה: הראויה מכם. ואין אחיות בכלל ואביי הוא דמוקי לה הכי בקדושין [נא:]. וקי"ל כרב נחמן דאמר דאת וחמור קנה מחצה
לן המזכה לעובר לא קנה
אומר והיתה לאהרן ולבניו.
והמזכה לעובר לכשתלד קנה כרב נחמן. בפירוש רבינו חננאל: קני פלגא. כנגד הבנים היא מחצה והם מחצה: והיתה לאהרן
האי בר קשישא נמי לא
גבי לחם הפנים כתיב דמצי
למכתב והיתה לכהנים והיה
וגו'. בלחם הפנים כתיב אהרן זה כהן גדול מחצה לכהן גדול ומחצה למשמרת כהנים. והך ברייתא במסכת יומא בפרק ראשון (דף יז:)
קנה להכי דיטול לחודיה
בלא דידהו ויחלוקו בשוה
נוטל אהרן כאחד מבניו
דתנן התם גבי כהן גדול [יד.] מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש ותניא בגמרא [שם יז:] ונוטל חלה אחת משתי חלות של עצרת ארבע או חמש
והיינו טעמא דלית ליה
אלא מדגלי ביה קרא והיתה
ממעשה לחם הפנים רבי אומר לעולם חמש שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו והתם [יח.] מפרש למה אינו נוטל שש
חולק: אי אמר ליה קני
לאהרן ש"מ לטפויי מילתא
את וחמור רב נחמן אמר
הוא דמחצה לאהרן ומחצה
דהאיכא י"ב חלות שתים מערכות שש המערכת. ומכאן אנו למדין דהמזכיר יחיד אצל מרובין לענין מתנה נוטל כנגד המרובין: חלוקה
לבניו: אבל האי איתתא
קנה מחצה. דהכי קאמר
הוא. בכלל שאר כהנים אע"ג דלא גלי ביה קרא שלא כתב אהרן אלא והיתה לכהנים היה חולק עמהן: דמי כלילא. כתר מלכות: דשדו
את דבר קנין את קנה חצי
לאו בת חלוקה. לירת עם
וחמור לאו בר קנין הוא
בניו השתא דקאמר נכסיי
בי קיסר. הטילו על אלו לעשותה: אבולי ואיסטרטיגי. עשירים ושרים כדגרסינן (במגילה דף טו.) במרדכי והמן זה בא בפרוזבולי וזה בא
אינו קונה: ורב המנונא
לך ולבניך דיה שתטול
בפרוזבוטי. נציבים ומצב פלשתים מתרגמינן איסטרטיגי (שמואל א יד מלכים א ד): ואיסטרטיגי פלגא. אע"ג דאבולי עשירים יותר: אבולי
אמר לא קנה ולא כלום.
כאחד מבניה דלא שקלא
פלגא. והא הוה עובדא
דדימה קנינו לחמור כלומר
הוו כתיבי. בכתב של מלך ליתן הכל אלא שאיסטרטיגי מסייעי להו פורתא: השתא דקא כתבי כו'. להוסיף על מה שהיו רגילין ליתן נכתבו
דאמר לה ש"מ נכסיי לך
כי היכי דחמור לא קנה
עתה: מתיב ר' זירא. לרב יוסף: האומר הרי עלי מנחה מאה עשרון להביאם בשני כלים מביא ששים בכלי אחד ומ' בכלי אחד כו'.
כלום הכי נמי את לא
ולבניך ואגבי שמואל פלגא
תהא קונה כלום: רב ששת
לאתתא: אבולי ואסטרטיגי.
הרי
אמר קנה הכל. הכי קסבר
שהשליך על בני העיר ועל
בשלמא חמור לאו בר קנין הוא ואינו קונה כלום אבל את דבר קנין את קנה הכל חלקו וחלק חמור: אמר
בני חצר סתם שיקנו לו כתר. אבולי בני העיר. אסטרטיגי חצרנים. ואמר רבי ניתבו אבולי פלגא ואסטרטיגי פלגא
ה"נ לגבי הא אתתא מאי שנא: מי דמי התם. גבי אבולי ואסטרטיגי מעיקרא אבולי לחודייהו שהן עשירים הוי כתיבי
רב ששת מנא אמינא לה. דקנה הכל: דתניא ר' יוסי אומר אין לך בקישות מר
אלא
פנימי שבתוכו לפיכך
כשהוא תורם מוסיף על התרומה חצי קישות אחד בלבד הואיל ויש מר בתוכו ואינו
כולו
מתוק נמצא
תורם
מן
ליתן המס ואסטרטיגי סיוע במקצת בעלמא
הוו מסייעי בהדייהו השתא וכו': ששים בכלי
אחד. דהכי דינא דקי"ל