מי
שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
קמד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אודייני. בור וכיסויו ושוכרין אותו להשקות שדות ממימיו: מחמת
דאי הוו אמרי גדולים ראו מה שהניח לנו אבינו היו אוהבי הקטנים
לד א מיי' פ"ט מהלכות
א) [כ"ה בד"י], ב) כתב הת"ח
שלגירסת הרמב"ם פ"ט מהלכות
נחלות הלכה ב ועי'
עצמו הוא. שמשמרין אותו הגדולים וצריכין לעמוד על גביו פן
או קרוביהם משכירים להם פועלים משל אביהם בשבילם ומדלא
נחלות ל"ג שאני אודייני וכו'
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
יהיה הפקר לכל שואבי מים: דלנטירותא עבידא. אינן צריכין
אודעינהו אחולי אחילו גבייהו ובעובדא דמרי בר איסק (ב"מ דף לט:)
אלא ה"ג אלא אסיפא איתמר
פב טוש"ע חו"מ סי' רפז
והכי איתמר לא שנו אלא
סעיף א עי' מ"מ כ"מ ל"מ:
להוציא משלהן כלום עליו אלא לשמרו
וגם הקטנים יכולין לשמרו:
דא"ל אחוה לפלוג לי נמי
מפרדיסי ובוסתני דשתל ואמר ליה רב
לה ב מיי' שם הלכה ה
ששבחו נכסים מחמת עצמן
עבד (א) בהן עיסקא. וחשיב ליה
חסדא שפיר קאמר לך דתנן הניח
אבל שבחו נכסים מחמת
טוש"ע שם סעיף ב:
לו ג מיי' שם הלכה ג
נכסים השבח לאמצע,
שבח נכסים מחמת נכסים הואיל ואין
גדולים וקטנים כו' השבח לאמצע לא
אודייני השכר לאמצע
והא אודייני דמחמת
ג) [גיטין יד.], ד) [שם], ה) [עי'
טוש"ע שם סעיף א:
צריך טורח כל כך אלא לקנות ולמכור:
שתלם בעצמו אלא השכיר פועלים
עצמו [הוא] שאני אודייני דלנטירותא הוא
לז ד ה ו ז ח מיי' פ"ו
פרש"י שם], ו) לעיל קלא: [לקמן
א
א)
ב)
לא שביק גירסיה וטרח לאחריני.
ממעות הירושה ואותו האח נמי היה
קנ:] גיטין יד., ז) קדושין מח.
מהלכות זכייה ומתנה
א
דעבידא ואפילו קטנים נמי מצו מנטרי לה:
גיטין יג. יד. [לקמן קמח. בכל
הלכה טו סמג עשין פב
וכמי שאמר ראו מה שהניח לנו אבא
מוצא קרובים דהוי שתלי ליה וכן אחי
מקומות אלו איתא א"ר הונא
אמרו ראו מה שהניח אבא הרי אנו עושין
טוש"ע אה"ע סי' כט סעיף א:
דמי. ושמעי' מהכא דכל היכא דמאן
דרב ספרא היו מוצאין שישתכרו
לח ט י מיי' שם הל' טז
א"ר], ח) [כתובות צה:],
ואוכלין השביחו לעצמן: רב ספרא שבק
ט) [בגמ' דגיטין לא נמצא אלא
טוש"ע שם סעיף ג
דהוא כמו רב ספרא אע"ג דלא אמר
במעותיהן דאין טורח למכור ולקנות
[ולא קנה]:
ברש"י יד. שם ד"ה בבית בית
אבוה זוזי שקלינהו עבד בהו עיסקא אתו
לעצמי אני עושה כמאן דאמר דמי
אי לאו דהוי כאומר להן ראו ופריך
לט כ מיי' שם טוש"ע שם
מיוחד שאינו דר בו אלא עשאו לו
אחי תבעוהו בדינא קמיה דרבא אמר להו
סעיף ד [וקנה אחד]:
לבית חתנות עכ"ל וכ"כ הב"י
והשביח לעצמו: אשה מאי עבידתה.
מאודייני דמחמת עצמו הוא שלא היו
❖
מ ל מ מיי' שם הל' טו
אה"ע סימן נט], י) [צ"ל תבעה],
רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה
מוצאין שיעשה להם אותה שמירה לפי
או תטול כתובתה ותלך לה או
ב
טוש"ע שם סעיף ב:
מא נ מיי' שם טוש"ע שם
שצריך לעמוד שם זמן מרובה ומשני
תטרח קמי יתמי ותהיה ניזונת ומעשה
וטרח לאחריני: האשה שהשביחה את
סעיף א:
הגהות הב"ח
דקטנים גופייהו מנטרי ואם היו
ידיה שלהן ואין לה להשתכר בממון
הנכסים השביחה לאמצע: אשה בנכסי
מב ס מיי' פ"ו מהלכות
היורשים: באשה יורשת. כגון שנשא
מודיעין להם היו עושין ועוד יש פירוש
(א) רשב"ם ד"ה עבד בהו
מכירה הלכה ח ופ"ג
יתמי מאי עבידתה אמר רבי ירמיה באשה
ג
עסקא וכו' וא"צ טורח. נ"ב
מהל' זכייה ומתנה הל' ג
רבינו תם ופירוש ריב"ם ולא ישרו
ראובן בת שמעון ומתו וירשו בני
(ב)
עי' בב"מ דף סח ע"ב מבואר
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
יורשת פשיטא מהו דתימא כיון דלאו
בעיני ר"י: אודייני. פי' בקונטרס
ראובן ובת שמעון את נכסי יעקב אבי
דלישב בחנות הוא טורח קל יותר
סי' סו סעיף יט וסי' קכו
❖
דרכה למטרח אף על גב דלא פריש כמו
מזה וא"כ פשיטא דהוה כמו
סעיף א:
אביהן או כגון בת בין הבנות או בת
בור וכסויו ואין נראה לרבינו תם
מחמת נכסים וק"ל: (ב) ד"ה
דפריש דמי קמשמע לן: ואם אמרה ראו
הבן בין הבנים דינה כדין האחין או
אלא מפרש שהוא כלי גבוה שעומדים
באשה יורשת כגון שנשא ראובן
בת שמעון אחיו ומת יעקב
מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת
מוסף רש"י
שאמר בעלה תטול אשתי כאחד מן
עליו שומרי שדות וכרמים לראות
אביהם ואח"כ מתו ראובן
הבנים אם השביחה את הנכסים
מעליו למרחוק וגם הוא ראוי לישן
השביחה לעצמה: פשיטא מהו דתימא
ושמעון וירשו בני ראובן ובת
המשיא אשה לבנו גדול
בבית. בית מיוחד שאינו דר
שמעון וכו' ואלמנה שאמרה.
פירשה לעצמה לא פירשה השבח
עליו כדאמרינן בפרק בתרא דמועד
כיון דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחא
נ"ב כלומר וסיפא דתני אם
בו אלא עשאו לו לבית חתנות
לאמצע. ואלמנה שאמרה בב"ד
קטן (דף כז.) ישן על גבי מטה או
(גיטין יד.). כהלכתא בלא
קמי יתמי אחולי אחלה קא משמע לן ג)אמר
אמרה ראו כו' לא קאי אאשה
ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה
על גבי ספסל או על גבי אודייני ויש
טעמא. כאילו קבלה משה
יורשת אלא הכי פירושו ואלמנה
רבי חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית
ד
כו' דאל"כ מאי האי דקאמרה
הלכה מסיני, שאין צריך לתת
ואוכלת השביחה לעצמה והוא דלא
ספרים שכתוב בהן אידווני כמו דוי
בה טעם (שם). הכותב כל
ראו מה שהניח לי בעלי וכו'
קנאו ה ודוקא גדול ודוקא ו בתולה ודוקא
שקלא מזוני דאי שקלא מזוני הא
להכא ולהכא (תמיד דף כו: ובשבת לה.):
וכמו שהקשו התוס': (ג) ד"ה
נכסיו לאשתו. בלשון מתנה
באשה
אשתו ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון
(לעיל קלא:). לא עשאה
שווינהו וכו' מדה ומדה הם. נ"ב
ז
ח
יורשת. פירש בקונטרס
תנן ח) אלמנה ניזונת מנכסי יתומין
אלא אפוטרופא. להכניס
לא קאי אלא אמשיא אשה לבנו
פשיטא ייחד לו אביו בית ועלייה בית
ומעשה ידיה שלהן הלכך אשה שמת
כגון ראובן שנשא בת
ט
והכותב כל נכסיו לאשתו דהנך
ולהוציא ואע"פ שכתבו לה
תלוים במדת האדם: (ד) תוס'
בלשון מתנה לא קנאתן ואין
קנה עלייה לא קנה בית ואכסדרה מהו
בעלה והניח נכסים מועטין שאין
שמעון אחיו ומת יעקב אביהם ואחר
י
ד"ה באשה וכו' ומיהו קשה
טעם בדבר אלא כך תקנו
בהן כדי כתובתה אם אמרה ראו מה
כך מתו ראובן ושמעון שאז יורשין
שני בתים זה לפנים מזה מהו תיקו מיתיבי
דקאמרי'. נ"ב והרי"ף כתב וז"ל
והפקר ב"ד הפקר (גיטין
כ
כגון ראובן שנשא בת שמעון
יד.) דאומד הדעת הוא דאין
שהניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או
בני ראובן ובת שמעון מאביהן וקצת
ייחד לו אביו בית וכלי בית כלי בית קנה
ל
אחיו ומת שמעון והניח בנות
אדם מניח את בניו ונותן
יורשין להשביעה על כתובתה אפילו
קשה לישנא דראו מה שהניח לי
ומת ראובן בלא בנים נמצאת
את הכל לאשתו ולא נתכוין
בית לא קנה אמר רבי ירמיה מ כגון שהיה
השביחה אלף ככר השביחה לעצמה
בעלי דמשמע דירשה מבעלה ולא
אשת ראובן יורשת בעלה עם
אלא לעשותה אפוטרופא כדי
אוצרו של אביו מונח שם נהרדעי אמרי
אחיותיה בנות שמעון עכ"ל דלפי
שיחלקו לה בניו כבוד משום
❖
אבל אם השביחה הנכסים סתם
מיעקב ופירש ריב"ם אשה יורשת
זה שייך שפיר לישנא דיתמי:
דאוקי אבוהון נכסי ברשותה
אפילו שובכא דיוני רב יהודה ורב פפי אמרי
תטרוף כתובתה והמותר ליורשין
שנשא ראובן בת שמעון אחיו ומת
לפרנסם מהם כפי אומד
דעתה ויהיו כפופים לה, ומני
אפילו נ עציצא דהרסנא מר זוטרא אנסביה
ואע"פ שלא נשתייר מבעלה אפילו
והיו לו לראובן אחים קטנים או בני
לה מהני תלת מילי דשוינהו
הגהות הגר"א
לבריה ותלא ליה סנדלא רב אשי נסביה
רביע כתובתה: אחולי אחלה. וחזרה
אחים קטנים דהוו יתמי והרי היא
רבנן כהלכתא בלא טעמא, דדברי
[א] רשב"ם ד"ה קנאו.
נבואה הם, לפי שאנו מניחין מה
בה ממה שאמרה תחלה הריני עושה
יורשת את בעלה עם הקטנים שהיא
לבריה ותלא ליה אשישא דמשחא אמר
ד)
מוקמינן. צ"ל ומוקמינן. ור"ל
שכתוב בשטר בהדיא שנתן לה
ואוכלת קא משמע לן: קנאו. הבן
במקום אביה ומיהו קשה (ד) דקאמרי'
מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן
בסמוך (כמ"ש ייחד לו כו' כגון
הכל לילך אחר אומד דעתנו,
שהיה אוצרו כו' אפי' כו') ומ"ש
ובשכיב מרע מיירי, ורבא בעי
לאותו הבית. תקנת חכמים היא
בסמוך דטרחא קמי יתמי דמשמע
כהלכתא בלא טעמא חדא הא אידך
ה)
ובמסכת גיטין קאי אלמעלה
לקמן בבריא היאך (לעיל קלא:).
והלכתא בלא טעמא כדלקמן ובמס'
בני בעלה על כן נראה לר"י כפירוש
ב
במעמד שלשתן. אמר לו כן,
(דגם שם איתא דהוי הלכתא בלא
ו) דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל
(קדושין מח.) ולפי שהדבר נהוג
טעמא. ובדפוס ישן הגירסא
הקונטרס דכיון שבעל אוכל פירות
גיטין מוקמינן לה כגון שיש לאביו
[א]
ט)
נכסיו
לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא
בין הסוחרים והחנונים תקנו את
ברשב"ם "כדלקמן ובמסקנא
❖
בעיר בית אחר לדור בו: ודוקא
ירושתה כל ימי חייו כדין שייך שפיר
הדבר לקנות באמירה במעמד
מוקמינן" וא"ש ג"כ כנ"ל):
אידך דאמר רב מנה לי בידך
ז)
ס
גדול כו'. דבכי האי גוונא חביב ליה
ראו מה שהניח לי בעלי אי נמי כלשון
שלשתן, לפי שאין קנין מועיל
ג
❖
בדבר שאין בעין (לקמן קמח.).
תנהו
לפלוני במעמד שלשתן קנה:
טפי וגמר ומקני ליה: ייחד לו בית
אחר שפירש בקונטרס שאמר הבעל
מוסף תוספות
ועלייה. כלומר ייחד לו האב לבנו
מתני'
תטול האשה כאחד מן הבנים:
ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי. פירש בקונטרס וכיון
א. [ד]מוחזק הוה דלא הוה
רבינו גרשום
בית שיש עלייה על גביו: אכסדרה. לפני הבית ופותחין בו חלונות
ליה נכסי אחריני אלא הני
ודרך אכסדרה נכנסים לבית: שני בתים כו'. אם תמצא לומר
דאמרה הכי לית לה מזוני ואין נראה לרשב"א דדוקא אם
דשבק אבוה ומינייהו הוה
אודייני. בור וכסויו השכר
אגר אגירי ומשבח להו
לאמצע. והאי אודייני דמחמת
בית ואכסדרה קנה היינו משום דאכסדרה משועבד לבית אבל
מכרה כתובתה או י) לקחה כתובתה בבית דין אין לה מזונות אבל
לנכסים, והיינו דלא בעא
עצמן הוא. שצריך תמיד לנקות
שני בתים זה לפנים מזה מהו: אוצרו בתוכו. הלכך בית לא
זו שלא לקחה כלום מכתובתה אלא נכסי מלוג שלה או מה שירשה
מיניה אם מנכסי דידיה עבד
הבור ולכסותו שלא יפול בו
אי מנכסי דאבוה. רשב"א ב"מ
קנה דכיון דמשתמש האב בבית לא הוציאו מחזקתו ולא מקני ליה
או מה שנתן לה בעלה כאחד מן הבנים לא הפסידה מזונות
זבל כדי שיקנו בני אדם מים
ד
לט: ב. [ד]אין דרך אשה
נקיים יותר ברצון ואעפ"כ
לבנו: עציצא דהרסנא. כלי מלא דגים מטוגנים בשמן: אשישא
דאפי' מכרה מקצת כתובתה אמרינן בפרק אלמנה (כתובות דף צח.)
לטרוח אלא בפני יתמי בני
שהגדולים טורחין בו הן
דמשחא. כוס מלא שמן: שווינהו רבנן. הם תקנו את הדברים
דלית דחש ליה לדר' שמעון דאמר מקצת כסף ככל כסף ולא
בעלה. שיטמ"ק בשם תוס'
בעצמן ומנקין אותו ומשמרין
הרא"ש. ג. [ד]כל חיי בעלה
אותו השכר לאמצע: שאני
כך אף על פי שאינו דין תורה כי (ג) מדה ומדה הם: חדא
הפסידה מזונות כ"ש נכסי מלוג דלא שייכי כלל לכתובתה וגם מה
היתה ירושתה ביד בעלה עם
אודייני. משום הכי השכר
הא.
ירושתו בלא חלוקה כדין המשיא אשה לבנו ותקנת חכמים היא לכבוד החתן שגנאי
שפירש שאם נתעצלו בית דין להשביעה מה שהשביחה לעצמה
לאמצע דלנטורי עבידא אפי'
נכסי מלוג וכשמת בעלה היא
קטן מצי מנטר בהן ולכסותו
הדבר לשאת אשה ואין מקום לדור בו: אפוטרופא. דאנן
לא ידע רשב"א מנליה דלעולם הויא בחזקת יורשים עד שישביעוה
טורחת ומשבחת את הנכסים
שיהא נקי ומצו למימר להו
סהדי דלא עקר נחלת הבנים ולא נתכוין אלא שיכבדוה הבנים
ב"ד דאין לה כח לגבות כתובתה אלא בבית דין והכא מיירי דוקא
ואומרת ראו מה שהניח לי
קטנים לגדולים מלאכה כזאת
באשה יורשת: בית ואכסדרה מהו. דנהי דעלייה לא קנה
בעלי כי היה משותף יחד
אנו יכולין לעשותה אבל שאר
מתוך שאוכלין על ידה: במעמד שלשתן. נפקד ומפקיד ומקבל
בלא חלוקה. שם. ד. שהרי
נכסים אם שבחו מחמת עצמן
מתנה: קנה. כך תקנו חכמים לפי שהדבר תדיר הוא בין
אכסדרה שייכא טפי לגבי בית ואם תמצא לומר לא קנה משום
אין האשה חייבת וכו' אלא
השכר לעצמן: ואמר רבא רב
לעשות בצמר הקצבה
ספרא גברא רבה הוא לא
הבריות ולא הזקיקו חכמים להקנות בקנין ובעדים:
דאין בו תשמיש בית שני בתים זה לפנים מזה מהו דכבית אחד דמי
השנויה במשנתנו וכו', וכיון
שבק גרסתיה וטרח לאחריני.
ולפירוש הקונטרס הוה ליה להקדים בעיא דשני בתים לבית ואכסדרה:
מתני'
שכן אם הרויחה או השביחה
ומסתמא אע"ג דלא אמר להו
כהלכתא בלא טעמא. קצת טעם יש דכיון שפינה את הבית סמכא דעתיה דבן וגם אין לו אנה לדור סברא הוא שנתנו לו וכן
בנכסים למה אנו דנין שבח
ראו מה שהניח לנו אבינו
וריוח זה כמעשה ידיה להיות
למשמע מינה דלצרכו קא
הכותב כל נכסיו לאשתו או לבנו מסתמא לא ליתן לה נתכוין אלא לכבדה שלא היה מניח בניו בולא כלום ובמעמד שלשתן
ליתומים. רשב"א בהוספות סוף
טרח ולא אחריני וסתמא כמאן
לא רצו חכמים להטריח להביא עדים ולעשות קנין דמסתמא כיון שאמר לו במעמד שלשתן הקנה לו לגמרי ונראה לר"י דבמעמד שלשתן
המס'. ועיי"ש. ה. [ד]כאילו
דפריש להו דמי וכל השכר
אם חזר ומחלו אינו מחול ה ומפורש בכמה מקומות: הניח בנים גדולים עד במעמד שלשתן קנה. עד כאן שיטת הר"א ז"ל:
אמר לו בשעת מתן מעות
שלו: מדקתני מתני' וכן האשה
משעבדנא לכל מאן דאתי
שהשביחה השביחה לאמצע.
ברכת ש"מ דיורשת היא עם הבנים
מחמתך, ולא שירדו חכמים
לדעתן של לווין ושמו שכך התנה לו בלבו, אלא לומר תקנה התקינו חכמים כאילו א"ל כך כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. או עם הבנות כאחד ואמאי וכי אשה מאי עבידתה להיות יורשת נכסי בעלה. אמר ר' ירמיה באשה יורשת עסקינן כגון שנשא
רשב"א גיטין יג:
שמעון בת ראובן אחיו ולא היו לראובן כי אם בנות ושמעון שנשאה לא היה לו יורש ומת ראובן ואח"כ מת שמעון בלא יורש
ונמצא שנפלה ירושת שמעון לבנות ראובן וגם אשתו יורשת עם אחיותיה בנכסי בעלה מפני שבעלה דודה הוא. ואם אמרה
לאחיותיה ראו מה שהניח (לנו אבינו) [לי בעלי] הריני משבחת לעצמי השביחה לעצמה: פשיטא הואיל דיור' היא לאמצע השביחה דדינה כדין אחים. אצטריך סלקא דעתך אמינא לאו אורחא היא למיטרח לאחריני ואע"ג דלא פירשה דהוא לעצמה אלא בסתמא
עשתה כמאן דפירשה דמי קמשמע לן דלא: ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי כו'. פשיטא. א) מה לי היא משאר יורשין דמפרשי' הואיל דיורשת היא: מהו דתימא אחולי אחלה גבייהו. אע"ג דקאמרה ראו מה שהניח לי כו' קמ"ל הואיל דאמרה ראו כו' דלא
אחילה להו והשביחה לעצמה: בבית קנאו. לאותו בית דאיכא למימר משום דהשיאו לשם גמר ונתנו לו אע"ג דלא כתב ליה מתנה דהלכה למשה מסיני הוא כדאמר לקמן: ודוקא כשהנושא בנו גדול. משום דקרוב ליה דעתיה טפי וכהשיאו בתולה משום דאיכא
שמחה טפי מאלמנה ובההיא שמחה גמר למיתן ליה: הא פשיטא לי ייחד לו בית ועלייה היתה על גבי בית בית קנה עלייה לא קנה. משום דבית לחוד ועלייה לחוד דעלייה לא משתעבד לבית כלל. ואם תמצי לומר עלייה לא קנה דלא שייכא גבי בית. בית
ואכסדרה מהו. מי אמרינן כיון דשייכא בהדי בית קונה דדרך אכסדרה נכנסין לבית וקנה או דלמא בבית אשתמש באכסדרה לא אשתמש ולא קנה. וכן נמי שני בתים זו לפנים מזו משום דחיצון משועבד לפנימי מהו מי אמרינן כיון דבפנימית ישתמש בחיצונה
לא ישתמש בחיצונה לא קנה או דלמא כיון דיש דרך לפנימית על החיצונה כמאן דאשתמש בה ובתרוייהו קנה תיקו: וכלי בית. תשמישי בית: כלי בית קנה בית לא קנה. וקשיא לר' חנינא דאמר לעיל דבית קני: כגון שהיה אוצרי פירותיו של אביו. צבורין
באותו בית ולא מייחד ליה לגמרי משום הכי לא קנה: ותלא ליה סנדלא. בבית שיהא עומד בחזקתו ומשום דלא ליקני לביתיה: אשישא דמשחא. פך של שמן דלא ליקני נמי: עציצא. כלי שמשימין ציר לקרבי דגים: שוינהו רבנן כהלכתא. שיהו עיקר כהלכה
למשה מסיני. ולא מטעמא שלא נתנו טעם בדבר למה: חדא האי דאמרן. המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו לא ידעי' מאי טעמא קנאו בלא שטר מתנה ובלא קנין. לא עשאה אלא אפטרופא. שיהו נוהגין לה בנין כבוד ולא ידעינן טעמא מאי לא תקנה כיון
א) נראה דצ"ל פשיטא הואיל ויורשת היא מה לי היא משאר יורשין דמהני אם פירשו.