קמד:
מי
שמת
פרק
תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ברכת
מתני'
הבית
ברובה. פי' רבינו חננאל נר לאחד נר למאה
הכי גרסינן בסדר המשנה אחין השותפין שנפל אחד מהן
מג א ב מיי' פ"ט מהל' נחלות
א) [כתובות קג.], ב) ב"מ קז:
הלכה ו סמג עשין פב
ע"ז ג: כתובות ל. ע"ש,
לאומנות. אומנות המלך שמחמת אביו נפל לאומנות זו שכן
ויש מפרשים דמזלא דבי תרי עדיף ז) וקשה מדפריך
ג) [מבואר בבכורות נב.],
טוש"ע חו"מ סי' קעז סעיף א
וסי' רפט סעיף ג: בסמוך ליתבו לפי ברכת הבית וכי ידעינן כמה הוי וכמה נתברך
מנהג המלך מעמיד מבית זו מוכס חדש אחד ומבית זו חדש אחד וכן
ד) [תוס' פסחים פ"ג],
מד ג מיי' שם הלכה יא
ה) בס"א: עם, ו) בס"א: לכל
מכל בתי העיר: נפל לאמצע. כל זמן שקנו בתפוסת הבית הריוח
הבית בגללו ואומר רבינו תם אין הכי
נמי יכולין לידע כמה הוציאו
האחין, ז) [ב"מ קה.], ח) [וע"ע
טוש"ע שם סי' קעז סעיף
לאמצע שהרויח זה באומנותו: חלה.
בשנה ראשונה וכמה הוציאו בזו
ד:
תוס' כתובות קג. ד"ה ברכת],
מתני' אחין השותפין שנפל אחד מהן
בפשיעה כדמפרש בגמרא: גמ' תנא
מה ד מיי' שם ופי"ח מהל'
ט) [ברכות לג:], י) [עי' תוס'
ואין נראה לר"י שהרי אין כל השנים
אישות הל' ד סמג שם
כתובות ל. ד"ה הכל ובע"ז ג:
אומנות המלך. וטעמא כדפרישית אבל
שוים במזל אחד ח):
לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא
וסי' מח טוש"ע שם וטוש"ע
ד"ה שומר כתבו דבר זה בשם
חלה ונתרפא כו'. ותניא בתוספ'
❖
אומנות אחרת שנפל בה מעצמו הריוח
גמ'
אה"ע סי' צד סעיף ו:
מדרש רבה פ' מצורע פ' טז],
משל עצמו: תנא האי אומנות לאומנות
מו ה מיי' פ"ט מהלכות נחלות
שלו: או פולמוסטוס. שוטר ורבינו חננאל
(פ"י) במה דברים אמורים
המלך תנו רבנן א אחד מן האחין שמינוהו
הלכה יא סמג עשין צו
ברפואה שיש לה קצבה אבל רפואה
פי' פולמוסטוס לוחם מלחמות בלשון
טוש"ע חו"מ סי' קעז סעיף ד:
תורה אור השלם
גבאי או פולמוסטוס אם מחמת האחין
מז ו ז ח טוש"ע שם ס"ב:
יון: מחמת אחין. כמנהג העיר לקחת
שאין לה קצבה הרי היא בכלל מזונות
א
מח ט מיי' שם הל' יד ועי'
1 צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ
לאחין אם מחמת עצמו לעצמו אם מחמת
מכל בית שוטר אחד לפי הזמן הקבוע
ויתרפא מן האמצע וכן בכתובות
ב
בהשגות ובמגיד משנה
שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יְִרחַק מֵהֶם:
❖
אחין לאחין פשיטא לא צריכא דחריף טפי
וסמג שם טוש"ע ח"מ סי' רפו
או לחדש או לשנה: מחמת עצמו.
משלי כב ה
(דף נב:) גבי אלמנה אומר רפואה
ב
סעיף ד ה:
מהו דתימא חורפיה גרים ליה קא משמע לן
שיש לה קצבה הרי היא בכלל כתובה
מחמת חשיבותו ומחמת חריפותו:
מט י מיי' פ"ז מהלכות זכייה
ברכת הבית ברובה. שאילו היה דר
ומתנה הלכה ב ויג סמג
ושאין לה קצבה הרי היא כמזונות
הגהות הב"ח
תנו רבנן ג אחד מן האחין שנטל מאתים זוז
עשין שם טוש"ע אה"ע סימן
(ה) ובאונס דהכא אין חילוק בין אין
עמהן היה הבית מתברך בגללו:
ללמוד תורה או ללמוד אומנות יכולין האחין
(א) גמ' ברכת הבית אין
ס:
נ כ מיי' שם הלכה טו טור
וליתבו ליה. קצת מזונות ויפחתו לו לפי
לה קצבה ליש לה קצבה כן תירץ הר"י:
הכי נמי: (ב) שם נימא תנו
לומר לו אם אתה אצלנו יש לך מזונות אם
אבל חלה באונס נתרפא מן
לי שושביני: (ג) רשב"ם ד"ה
אה"ע סי' ס:
חסרון ברכת הבית בגללו שאין דר
נא ל מיי' פ"ט מהלכות נחלות
נשתלחה וכו' ואזיל וחזרה
אין אתה אצלנו אין לך מזונות וליתבו ליה
האמצע. ולא דמי להא
עמהם: צנים פחים. לישנא דקרא
לאמצע: (ד) ד"ה ושמואל וכו'
הל' יד ועיין במ"מ סמג
כל היכא דאיתיה מסייע ליה לרב הונא
על ידו וראוי היה לחזור לו
עשין צו טור שו"ע חו"מ סי'
דתנן לעיל (דף קלט.) אין הקטנים
צנים פחים בדרך עקש הצנה והקור
וכו' דאין הבכור נוטל בה פי
רפו ס"ה:
דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה וליתבו
נזונים על הגדולים הכא הוי
פח ומוקש בדרך עקש כי בידו הדבר
א)
ד
(ו)
נב מ מיי' שם הל' יג ועי'
שנים: (ה) תוס' ד"ה חלה וכו'
❖
בהנ"ל טוש"ע שם סעיף ד:
ובאונס דהכא אין חילוק. נ"ב
ליה לפי ברכת הבית הכי נמי: חלה
באקראי
בעלמא אבל התם לעולם
תלוי להשמר מן הצנה. ויש מפרשים
ו
(א) ה
פי' הא דמחלק בתוספתא בין
כן הוי שהקטנים מפסידים יותר
צנים פחים קור וחום:
ונתרפא נתרפא משל עצמו: שלח רבין
יש לה קצבה לאין לה מיירי
רבינו גרשום מזונות: הכל בידי שמים חוץ
מתני' ה"ג האחין שעשו מקצתן
באונס דהכא במתני' דמוקי לה
משמיה דר' אלעא לא שנו אלא שחלה
ז
רבין בפשיעה אין חילוק בין אין
מצנים פחים. פירוש אריא וגנבי
שושבינות בחיי האב. ששלח
בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע
לה קצבה ליש לה קצבה דבכל
דכתב לה: במעמד שלשתן.
הבאים על האדם הכל נגזר בידי
האב את אחד מבניו לשמוח את החתן
גווני משל עצמו והכי איתא
הנותן והמקבל ובעל חוב:
ה)
היכי דמי בפשיעה כדרבי חנינא דאמר
ח
ב)
בפסקי תוספות ועי' בטור חו"מ
קנה. בלא שטר ובלא משיכה
שמים אבל צנים פחים מזה לא נגזר
ובידו דורונות שכן דרך שושבינות
סימן קע"ז: (ו) ד"ה אבל וכו'
ולא ידעינן טעמא מאי: פיס'
רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים
עליו כלו' יכול לשמור אבל ודאי אם
נוטל דורון לשמחת חופת חבירו ואוכל
דהכא הוי באקראי וכו' כן הוא
ג
האחין השותפין. שלא חלקו
❖
שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו
שהקטנים:
ירושת אביהן שנפל אחד
רוצה לאבד עצמו באש או בנהר יכול
עמו וזה יחזיר לו כמו כן כשישא אשה
1
ירחק מהם: מתני' האחין שעשו מקצתן
מהן לאומנות המלך: נפל
לאבד עצמו אע"פ שלא נגזר כלום
כדתניא לקמן (דף קמה.) ה' דברים
ט
לאמצע. מה שמרויח באותו
אומנות יחלק עם אחיו וזו היא
מוסף רש"י
שושבינות בחיי האב חזרה שושבינות חזרה
ולא דמי להא דאמר ט) הכל בידי
נאמרו בשושבינות. רעה דוד (ש"ב טו)
אומנות המלך שהיו מתחילין
מתרגמינן שושבינא דדוד: חזרה
שמים חוץ מיראת שמים דהתם
לאמצע שהשושבינות נגבית בבית דין אבל
ברכת הבית ברובה. בני אדם
מבית שבראש המבוי למנות
י
שעוזרין זה את זה משתכרין ומזל
שושבינות. כשיחזור זה הבן וישא אשה
בעל הבית גבאי מנת המלך
מיירי במדות של אדם מה יהיה גבור
ד
השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן אין נגבין
כ
דרבים עדיף (כתובות קג.).
מן בני העיר ומה שמרויח
או חלש עשיר או עני ארוך או
וזה יחזיר שושבינותו חזרה לאמצע:
בב"ד מפני שהן גמילות חסדים: גמ' ורמינהי
וליתבו ליה לפי ברכת הבית.
באותו ממון הוא שלו בשכר
נגבית בב"ד. כדין מלוה אביהם. ובגמ'
קצר [חכם או טפש] ה כדאיתא בנדה
לפי מה שנתמעטה ברכת הבית
שמקבצו והקרן נותן לאוצר
שלח לו אביו שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת
ביציאתו (שם, עי"ש). הכל בידי
המלך וחודש או שנה יהיה
ל
בפרק כל היד (דף טז: ושם) אבל הכא
פריך עלה ומשני לה נגבית בבית דין
שמים. מחושות ומכאובות
זה גבאי וחודש אחר שכנו
לו נשתלחה לאביו שושבינות כשהיא חוזרת
מ
כדין מלוה: אבל השולח לחבירו. בלא
מיירי במאורעות הבאות על האדם:
הבאים לאדם, כולם על ידי גזירת
הקרוב הסמוך לו וכן הולכין
חוץ מצנים פחים. דהיינו
שמים (ע"ז ג:) אם באים
חוזרת מן האמצע אמר רבי אסי א"ר יוחנן כי
כסדר הבתים לכל בית חודש
חופה אי נמי בחופתו ואינו הולך
פורעניות על האדם גזירת המלך
וכשהגיע לבית זה של אחין
תנן נמי מתניתין נשתלחה לאביו תנן והא אחין
קור וחום כדמשמע
לאכול שם ולשמוח עמו בחופתו אין
היא (כתובות ל.). חוץ מצינים
הללו ומינו אחד מהן השכר
פחים. קור וחום (שם) צנים
לאמצע: חלה ונתרפא. אין
בריש מסכת ע"ז (דף ג: ושם)
זה דין שושבינות אלא מתנה בעלמא
שעשו מקצתן שושבינות קתני תני למקצתן
צנה, פחים חולי הבא על ידי חום,
מתרפא מתפוסת הבית בשחלה
והא דאמרינן בהמקבל (בבא מציעא
וגמילות חסד ואינה נגבית בב"ד:
והא חזרה שושבינות קתני ה"ק חזרה לגבות
כמו (שה"ש ב) עד שיפוח היום
בפשיעה אלא מחלקו מתרפא:
גמ' ורמינהי שלח לו אביו שושבינות.
(ע"ז ג:) או: קור הנופח (ב"מ
תנא לאומנות המלך כדאמרן:
דף קז:) והסיר ה' ממך כל חולי זו
נגבית מאמצע רבי אסי אמר לא קשיא כאן
קז:) שפעמים שבאים בפשיעה
פולמוסטוס. שוטר: אם מחמת
❖
צינה הכי פירושו שיתן לך דעת
כלומר שלח על ידו ולצרכו
(כתובות ל.).
אחין. שהזמן בא על בית
בסתם כאן במפרש כדתניא שלח לו אביו
לשמור מן הצינה ליתן לך בגד ללבוש
שהוא יאכל וישמח עמו דהא לקמן
אביהן ודאי מחמת הבית של
שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת לו שלח אביו
אחין מינוהו והשכר לאמצע
י) ובירושלמי אמר שאנטונינוס היה
מפליג בין שלח אביו שושבינות לשלח
שהבית גורם וכתפוסת הבית
מוסף תוספות
שושבינות סתם כשהיא חוזרת חוזרת לאמצע
לו אביו שושבינות: חוזרת לו. לאותו
לו לילך בדרך אמר ליה לרבי צלי
דמי. ואם מחמת עצמו שהיו
א. דתרוייהו חיותא נינהו.
יודעים שיש באחד מן האחין
ושמואל אמר הכא ביבם עסקינן שאינו נוטל
עלי אמר ליה יהא רעוא דתשתזיב
הבן ולא לאמצע כדקתני מתניתין
ג)
רש"י כתובות נב: ב. ומשמע
זריז מאד על כמה בתים
בראוי כבמוחזק מכלל דאידך משלם
מן צנתא אמר ליה דא צלותא בתמיה
וקשיא למתניתין דסבירא ליה להאי
אפי' כשחלה בפשיעה. ר"ן.
ונתנוהו לזה בשביל חריפותו
ועיין הגהות הב"ח ה', ועיין
השכר לעצמו: מהו דתימא
יתיר חד כסו וצנתא אזלא א"ל
תנא דכיון דשלח האב על יד זה הבן
(ב) לימא תנו לי שושביני ואשמח עמו מי לא
רשב"א. ג. [ד]לעולם אל
חורפיה הוא דקא גרים ליה.
יהא רעוא דתשתזיב מן שרבא אמר
חפץ הוא שלו לבדו יחזיר שושבינות
יבואו עליו באונס אם רוצה
שביררהו מן האחים ודמי
תניא ד) מקום שנהגו להחזיר קדושין מחזירין
ליזהר. תוס' כתובות ל.
כמאן דדלגו בשבילו קמ"ל
ולא לשאר בניו: חוזרת מן האמצע.
ליה הא ודאי צלותא דכתיב ואין נסתר
מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין
מחמתו : האחין שעשו למקצת
ד. במה שנגזר עליו בשעת
דהשכר לאמצע הואיל דמן
דמצוה על היתומים לפרוע חובת
ו
יצירה. תוס' ע"ז ג: ה. אבל
הבית הוא: שנטל מאתים
ואמר רב יוסף בר אבא אמר מר עוקבא
שושבינות. שכך היה מנהג כשהאב
אביהן: נשתלחה לאביו תנן. כדמתרץ
צדיק או רשע לא, דשני
זוז. מתפוסת הבית ומבקש
אמר שמואל לא שנו אלא שמתה היא אבל
דרכים נתונים לפניו הטוב
שיתנו לו מזונות מתפוסת
היה עושה חופה לבנו היו שושבינים
לה ואזיל (ג) וחוזרת לאמצע דמתניתין
והרע. שם. ו. נ"א: אלמא לא
הבית יכולים לעכב בידו
מת הוא אין מחזירין מ"ט יכולה היא שתאמר
מביאין דורונות לכבוד החופה ונותנין
היינו חוזרת מן האמצע כדמפרש ואזיל
היה ביד אנטונינוס להציל מן
ולומר לו אם את כו'. אמאי
החמה, וי"ל דהיינו ודאי
ליתבו ליה מזונות כל היכא
תנו
לבנו ועל האב היה לפרוע כשהיו
אבל היכא דשלח אביו שושבינות ע"י
לאדם שהולך אנה ואנה
דאית ליה. מדלא יהבינן לו.
בנו לאחרים מודה תנא דמתני' דחוזרת לאותו הבן לבדו כברייתא:
נושאים גם הם נשים ולכך חוזרת מן האמצע שהרי היה על האב לפרוע:
כאנטונינוס לא היה בידו
מסייע ליה לרב הונא דאמר
להסתר מן החמה, אבל
ברכת הבית ברובה. כלומר
חזרה. לגבות: רבי אסי אמר. לעולם מתני' כדקתני שהאב
ורבי
ביושב בביתו יבנה לו בית
נר לאחד נר למאה שאם היו
❖
שלח שושבינות לאחרים וכשהיא חוזרת חוזרת לאמצע וכו' ו) וברייתא
דקתני חוזרת לאותו הבן לבדו לא קשיא מתני' בסתם ששלח סתם
הקיץ וחדר קרה. שם.
ה' אחין והיו מופרשין זה
מזה כל אחד ואחד להוצאתו
ע"י אחד מבניו ולא פירש דלדעת בן זה שלח הלכך חוזרת לאמצע אבל הברייתא במפרש השושבינות תחזור לאותו הבן הלכך חוזרת
מסתפקים בי' פשיטים ליום
לו ואינה חוזרת לאמצע: כדתניא שלח לו אביו שושבינות. כלומר נתן לו אביו מעות ושלחו לעשות שושבינות כשחוזרת חוזרת לו
ועכשיו כשהם בהוצאה אחת
רבינו גרשום (המשך)
דיו להם ח' פשיטים ומשום
לבדו אבל שלח אביו שושבינות סתם ולא ייחד לאחד מבניו אף על פי שעל ידי אחד מבניו שלח אינה חוזרת לו לבדו אלא לאמצע:
הכי אין נותנין לו הוצאתו בכל
לפי שכשהן חוזרין ופורעין
ושמואל אמר. לעולם כדקתני ברייתא דהאב השולח שושבינות על יד אחד מבניו חוזרת לאותו הבן לבדו ומתניתין דקתני חוזרת
בשביל אביהן חוזרין לאמצע
מקום שהוא דנמצאו מפסידין
לאמצע ה"מ שמת הבן שנשתלחה שושבינות על ידו ורוצה היה לחזור לו אלא שמת וייבם אחד מן האחים את אשתו ורחמנא
ופורעין בשוה ולעולם כדקתני
שאר אחין. ומקשי' וניתבו
(ד)
ברייתא: והא עשו מקצתן
כל היכא דאיתא. כפי ברכת
אמר [דברים כה] יקום על שם אחיו לנחלה ודינו היה ליטול השושבינות במקום אחיו אי לאו דקרייה רחמנא בכור כדכתיב [שם] והיה הבכור וגו'
שושבינות קתני. דמשמע שהן
הבית שיתן כפי חלקו המגיעו
ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק
ואמרינן לקמן
דאין בכור נוטל פי שנים הלכך חוזרת לאמצע לכל האחין: ומקשה
מאותן ח'. ומשני אין הכי
עשו לאחרים ושלחו דורונות
[לעיל קכה:]
[קמה:]
ועכשיו כשהיא חוזרת חוזרת
נמי דליתבו ליה: צנים פחים.
גמרא מכלל דאידך. אותו שנשתלחה לו שושבינות על ידי זה הבן שמת בעי שלומי בתמיה וכי יש לו לשלם שושבינות ליורשי
לאמצע ואכתי קשיא ברייתא
שלא שימר עצמו מן הצנה
שושבינו שמת והלא יכול לומר תנו לי שושביני ואשמח עמו ואוכל בחופתו כמו ששמח גם הוא ואכל בחופתי וכיון שמת נפטרתי
הנופחת: פיס' האחין שעשו
למתני'. אימא הכי לעולם
מקצתן שושבינות בחיי אביהן.
כדקתני ברייתא ומתני' תריץ
מלשלם שכן מנהג שושבינות להביא דורון ולאכול עמו בחופתו: מקום שנהגו להחזיר קדושין. אחר מיתת האשה בימי אירוסין כדמפרש ואזיל:
ששיגר אביהן ב' או ג' מהן
ליה הכי שעשו שושבינות
תנו למקצתן שמקצת אחין נשאו
ועמהן דורונות לחתן ואוכלין
עמו ושמחין עמו היינו שושבינות וכן נמי כשישאו הן נשים זה שהוא עכשיו חתן יביא כן לחופתן להם דורונות וישמח
אשה ועשו להן אחרים שושבינות דהיינו נשתלחה לאביו שושבינות כשהיא חוזרת נגבית מן האמצע. ולעולם מתני' כברייתא
עמהן ואם עשו אחין הללו מקצתן שושבינות בחיי אביהן ששלח אביהן על ידן דורונות לחתן ואחר מיתת אביהן נשאו
ולא קשיא ברייתא למתני': והא חזרה שושבינות קתני מתני'. דמשמע דאחין הללו עשו שושבינות לאחרים ועכשיו שילמו להן
נשים שני אחין הללו ובא זה לשלם להם דורונות ששלחו לו אעפ"י שלהם שילם בעד הדורונות חזרה לאמצע. שיש בהן
שושבינות והוי לאמצע. אימא חזרה לגבות מהן שהן משלמין נגבית מן האמצע ולעולם כברייתא: ורב אשי אמר. לא צריך
חלק לכל האחין מפני שאלמלא לא החזיר זה אלו הדורונות היו נגבות על פי בית דין. דדמי כמי שהיה חייב לאביהן מלוה
לתרוצי מתני' כדמתרצת ולא קשיא כאן בסתם כאן במפרש. שלח לו אביו שושבינות (דלא) אמר בפירוש את תהא שושבינות
מה מלוה נגבית בבית דין והיא של כל האחין בשוה אף אלו דורונות שמחזיר יחלקו בשוה לפי שאותו אחין ממון אביהן
לפלוני משמע שמה שיחזור לו שלך יהא ובהכי מיירי ברייתא דכמתנה מחיים דמי משום הכי כשהיא חוזרת חוזרת לו. (בסתם
הוליכו אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן לא לשם חתן אלא לשם סבלונות ולא הספיק להחזיר לו עד שמת המשלח
לא גרסי' לו) אלא מתני' מיירי ששלח אביו שושבינות סתם דלא אמר לאחד את תהא שושבינות ולכן כשהיא חוזרת חוזרת
אין נגבין בבית דין מפני שלשום גמילות שילחו לו ולא לשום תשלומין ואם מחזיר לא' מן היורשין לא יחלקו בשוה אלא
לאמצע: ושמואל אמר לעולם הכי עיקר כדקתני בברייתא והכא במתני' ביבם עסקינן משום הכי חזרה לאמצע כגון ששלח אביו
כל הקוד' זכה דאינה כמלוה: ורמינהו שלח לו אביו שושבינות. דאמר לאחד מבניו לך תהוי שושביני של פלוני והולך לו
בשבילו שושבינות ומת אביו ונשא הבן אשה לאחר כך ולא הספיק אידך להחזיר לו עד שמת ונפלה ארוסתו לפני אחד מן האחין
דורונות ולא הספיק להחזיר לו זה עד שמת האב כשהיא חוזרת חוזרת לו ולא לאמצע. וקשיא למתני' דקתני יחלקו לאמצע:
ליבום ואותו המשלם חייב להחזיר לו דורון אע"פ שמת וכשיחזיר חזרה לאמצע ולא ליבם בלבד לפי שיבם אינו נוטל בראוי
נשתלחה לאביו שושבינות. שהשיא אשה לבנו ושיגרו לו אחרים דורונות או שנשא האב אשה אחרת ושילחו לו ולא הספיק
כבמוחזק ושושבינות זה ראוי היה לבא לאחיו שמת ולא החזיק בה בחייו: ומקשי' מכלל דאידך המשלם בעי שלומי אע"פ שמת
לשלם להם עד שמת האב וצריכין היורשין לפרוע שהרי נגבית בבית דין כשהיא חוזרת כשפורעין היתומים פורעין בשוה.
שושבינו ואמאי חייב הא מצי למימר להו תנו לי שושביני שמת ואשמח עמו ואחזור לו שושבינות ואי לא לא אחזיר לשום אדם
קתני מיהת כשהיא חוזרת חוזרת לו ולא לאמצע וקשיא למתני': כי תנן נמי מתני' חזרה לאמצע כשנשתלחה לאביו תנן
אחר תחתיו: מי לא תניא. דהכי מצי טעין: דתניא מקום שנהגו להחזיר קדושין. כשמת אחד מהן הארוס או הארוסה מחזירין: