קמה:
מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
השביעית משמטתה. דלא קרי ביה לא יגוש מכאן היה מביא
ואין שביעית משמטתה. אם עברה שביעית בינתיים קודם שחזר זה
נח א מיי' פ"ז מהלכות
א) ס"א בכיסי', ב) [ברכות
סד.] הוריות יד., ג) סנהדרין
זכייה ומתנה הלכה ה
ונשא גם הוא אשה: ואין בכור נוטל פי שנים. היכא דחוזרת לאמצע
ר"ת ראיה דקיימא לן כלישנא בתרא דפרק קמא דמכות
ק:, ד) בס"א: שמד, ה) [צ"ל
טור אה"ע סי' ס:
❖
כדתניא לעיל [קמד:]: נגבית בב"ד מ"ט מפני שהיא כמלוה ה"ג לה. נמס. יעב"ץ],
(דף ג: ושם ד"ה א"ד) דאמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו
נט ב מיי' שם הלכה ז טור
לעשר שנים אין שביעית משמטתו ואע"ג דאתי לידי לא יגוש השתא
ובספרים כתוב נגבית בב"ד וחוזרת בעונתה מ"ט מפני שהיא כמלוה
ס ג מיי' ששםם:הלכה ד טור
מיהא לא קרינן ביה לא יגוש דהכי נמי
דלדעת כן הלווהו שיחזיר לו בעונת
שם:
תורה אור השלם
❖
סא ד מיי' שם הלכה ג:
משמע הכא דכיון דלא קרינא ביה
שמחתו ופרעון הולך אחר קביעות
ואין השביעית משמטתה ואין הבכור נוטל
1 וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט
זמן שקבע לו המלוה: דלאו אדעתא
בשושבינות (ח) לא שייך ביה למימר
בה פי שנים: נגבית בב"ד מאי טעמא כמלוה
כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר
דרבית יהיב ליה. שאם רצה פוחת
דשביעית משמטתה ועל ידי כן מגיה ר'
רבינו גרשום
יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת
דמיא ואין בה משום רבית דלאו אדעתא
רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא
יעקב מה שיסד הפייט ר' אליהו הזקן
לו אלא מתוך שמחת ריעות הרבה
דהכי יהב ליה ואין השביעית משמטתה דלא
קודם זמן שושבינות נמי:
שְׁמִטָּה לַיְיָ: דברים טו ב
בדורון: דלא קרינא ביה לא יגוש.
זמן עשר כסף כי ילונו בחצי ימיו
2 כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב
ואין בה משום רבית. אם
קרינא ביה לא יגוש ואין הבכור נוטל פי שנים
1
החזיר לו זה יותר דלאו
יעזבנו (ט) ולישנא קמא דפרק קמא
שאינו יכול לדחקו בב"ד בשביעית
לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד:
לשם רבית יהיב ליה אלא
משלי טו טו
דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי
שהרי לא הגיע זמנו עד שישא הוא
דמכות (שם) אית ליה דהמלוה לחבירו
3 מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם
לשם מתנה: דלא קרינן
כבמוחזק אמר רב כהנא כללא דשושבינותא
ביה לא יגוש. דהיכא דמצי
אשה ויחזיר לו אז דאינה נגבית אלא
לי' שנים שביעית משמטתו ואין ר"ת
בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם:
א
❖
למתבעיה כל זימנא אם לא
קהלת י ט
הוה במתא איבעי ליה למיתא שמע קל
בב"ד בעונתה כדאמרינן במסכת
פוסק כן אלא כלישנא בתרא דאית ליה
(א)
קבע לו זמן קרינן ביה לא
אין שביעית משמטתו ומגיה זמן
מכות (דף ג:) המלוה את חבירו
יגוש ושביעית משמטתו.
(י)
טבלא איבעי ליה למיתא לא שמע קל
אבל הא הואיל ואין נגבית
הגהות הב"ח
עשר כסף כי ילונו ולא במשפט בחצי
לעשר שנים אין שביעית משמטתו אף
טבלא איבעי ליה לאודועיה (ב) תרעומת אית
אלא בעונתה לית ביה משום
ימיו יעזבנו ואין נראה לר"י ראיה
זה לא הגיע זמנו עד לאחר שביעית
(א) גמ' שמע קל טבלא.
לא יגוש. ואין הבכור נוטל
ליה שלומי משלם ועד כמה אמר אביי נהגו
ב
נ"ב פירוש שהיה קרוב לעיר:
פי שנים בה. בשושבינות
מכאן דלא שייכא כלל שושבינות למלוה
הלכך בשביעית אכתי לא מטא זמניה
(ב) שם איבעי ליה לאודועיה
שחזרה לאחר מיתת האב
בני גננא עד זוזא (ג) אייתא א) בכפיה אכליה
שהרי מכמה דברים הם חלוקים זה
שיוכל לנוגשו דעדיין לא נשא אשה:
לא אודעיה תרעומת
שהיו חייבין לאביו: הוה
בכרסי' עד ארבעה משלם פלגא מכאן ואילך
אית ליה עליה שלומי:
במתא. כשנשא חבירו
דהוי ליה ראוי. ופסקינן הלכתא
מזה כדמשמע הכא והכא הכי פירושו
(ג) שם אייתיה בכפיה. נ"ב
אשה והיה חייב להחזיר
איניש איניש כחשיבותיה תנו רבנן עשה
אין שביעית משמטתו דלא קרינא ביה
בפרק יש נוחלין (לעיל דף קכה:) אין
ג
ס"א אייתי בכיסי' אכליה
לו שושבינות ואיבעי לי'
בכריסיה: (ד) רשב"ם ד"ה
למיתי לחופתו והלכך אף
עמו בפומבי ובקש לעשות עמו בצנעא יכול
לא יגוש ושמא לעולם לא יבא לידי לא
הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו
קול טבלא שתולין בקרש
דלא אתא אפי' הכי חייב
קרקע בין שגבו מעות: הוה במתא.
יגוש שיכול לומר לו בבתולה אני
לומר לו בפומבי אעשה עמך כדרך שעשית
אחד זוג ענבל אשקלנ"א
לשלוח לו סבלונות משום
בלע"ז: (ה) ד"ה עד זוזא
עושה עמך או שמא לא ישא אשה
אותו שעליו להחזיר שושבינות הוה
דנגבית בב"ד. ואי לא ידע
א
עמי עשה עמו בבתולה ובקש לעשות עמו
ד
אכליה בכרסיה זוזא היה
דעבד חופה כגון דהוה
אבל מלוה שלבסוף בא לידי לא יגוש
בעיר כשנשא שושבינו אשה ולא בא
אוכל: (ו) ד"ה כחשיבותיה
באלמנה יכול לומר לו בבתולה אעשה עמך
בשוקי בראי אך דשמע
לשמחתו: איבעי ליה למיתי. ונגבית
שביעית משמטתה:
וכו' ורגילין משום חשיבות
קל טבלא שמקרקשין בזוג
כדרך שעשית עמי עשה עמו בשניה ובקש
לכבדו במיני: (ז) ד"ה זה
ואין
סימן שיתקבצו לחופה
הבכור נוטל פי שנים דהוה
בב"ד: קול טבלא. (ד) אשקלנ"א
רחמן כמה עניים הוא רואה:
איבעי ליה למיתי. ואי לא
לעשות עמו בראשונה יכול לומר לו
ליה ראוי כו'.
ואפילו למאן
בלע"ז שהיו משמיעין קול לבא לשמוח
(ח) תוס' ד"ה ואין השביעית
אתא אפי' הכי חייב להחזיר
לכשתשא אשה אחרת אעשה עמך עשה
וכו' בשושבינות לא יגוש לא
לו: לא שמע. שהוא רחוק
עם החתן: איבעי ליה לאודועי.
דאמר לעיל בפ' יש נוחלין (דף קכד:)
שייך ביה למימר: (ט) בא"ד
הרבה משכונתו: איבעי ליה
עמו באחת ובקש לעשות עמו בשתים יכול
מלוה לא הוי ראוי שושבינות מיהא הוי
ומדלא אודעיה תרעומות אית ליה
בחצי ימיו יעזבנו דפסק
שיודיעו. שיבא: תרעומת
כלישנא קמא דפ"ק דמכות
אית ליה. גביה שלא זימנו
לומר לו באחת אעשה עמך כדרך שעשית
ראוי כי שמא לא יפרע לו לעולם:
עליה כדמפרש ואזיל אבל שלומי מיהא
דאית ליה וכו': (י) שם
לסעודתו אבל מיהו שלומי
עשה
עמו באחת ובקש לעשות
משלם: עד כמה. דהא ודאי צריך
עמי תנו רבנן עתיר נכסין עתיר פומבי זה
ומגיה זמן עשר. נ"ב פי'
לישלם סבלונותיו. אבל
שלא במשפט הוא שיעזבנו
עמו בשתים. פי' שיפרע
הואיל שלא אכל שם צריך
לנכות דמי אכילתו שהרי לא אכל עמו:
הוא בעל הגדות עתיר סלעים עתיר תקוע
בחצי ימיו והמשפט היא שאין
לנכות לו מן השושבינות:
עד זוזא (ה) כו'. זוזא היה אוכל
לו בשתי נשים בכל אחת חצי שרוצה
השביעית משמטתה ונקט
ועד כמה. צריך שינכה לו:
זהו בעל פלפול עתיר משח עתיר כמס זהו
לישא זו אחר זו יכול לומר באחת אני
הלכך זוזא פוחת מדמי שושבינותו. אית
לישנא דקרא אבל לא היתה
אמר אביי נהגו בני גננא עד
בעל שמועות הכל צריכין למרי חטיא
כוונת ר"ת להגיה ולתקן את
זוזא שוה בכריסיה. כלומר
ב)
❖
עושה עמך כדרך שעשית עמי ולא
דגרסי עד זוזא אייתיה בכפיה אכלי
דברי רבינו אליהו:
שוה זוז אוכל אדם כשהוא
גמרא אמר רבי זירא אמר רב מאי דכתיב
ג)
אטרח בשתים והר"ר יצחק בר מרדכי
בכסיה בבטנו כמו בית הכוסות אי
אוכל לחופה ואם נתן לו זה
2 כל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב
ד' זוזי לשושבינותו ועכשיו
נמי בכרסיה: עד ארבע. אם נתחייב
פירש דגרסינן איפכא עשה עמו
כשמחזיר לו סבלונותיו ולא
לעזי רש"י
משתה תמיד זה בעל משנה רבא אמר
ד' זוזים משושבינותו: משלם פלגא.
בשושבינות בשתי נשים ובקש שיעשה
אכל לחופתו משלם פלגא
אשקלנ"א
ב' זוזין וב' זוז ינכה לו
עמו באשה אחת יכול לומר לו כשתשא
דכיון דמביא ד' רגילין להאכילו בריוח
איפכא והיינו דאמר רב משרשיא משמיה
[אישקיליט"א]. זוג
משום שאם היה מאכילו
❖
אשה אחרת אביא לך בשתים פי' ולא
עד שני זוזים וכיון דלא אכל יפחות
דרבא מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם
לשובע לא היה אוכל פחות
(פעמון קטן).
3
מב' זוזין והאי דאמר עד
שנים מן הד': כחשיבותיה. לפי
אתן לך הכל בזאת האשה ומיהו
בוקע עצים יסכן בם מסיע אבנים יעצב בהן
זוזא אתא בכריסיה היינו
מה שהוא חשוב ומביא הרבה
גירסת הספרים אתי שפיר כדפרישית:
היכא דלית מאכל כל כך כי
מוסף רש"י
אלו בעלי משנה בוקע עצים יסכן בם אלו
ורגילין לכבדו במיני מעדנים
אם לצמצם: מיכן ואילך.
סבלונות
(ו)
בעלי גמרא רבי חנינא אמר כל ימי עני רעים
למרי חטיא. למי שקבץ
כלומר יתר על כן שאם
יפחתו לו מדמי שושבינותו כפי מה
תבואה למכור, כלומר לפי
שושבינו זה אדם חשוב
זה שיש לו אשה רעה וטוב לב משתה תמיד זה שיש לו אשה
שהיה אוכל: עשה עמו בפומבי.
שקבץ שמועות (ברכות סד.).
ולא זמנו לסעוד בחופתו
כל ימי עני רעים זה בעל
והיה חייב לזה בשושבינו
טובה רבי ינאי אמר כל ימי עני רעים זה איסטניס וטוב לב משתה
בגלוי שמחה מפורסמת וזה שחזר ונשא
גמרא. שקשה ללמוד מרוב
ד' זוז ינכה לו מאותו דורון
תמיד זה שדעתו יפה רבי
יוחנן אמר כל ימי עני רעים זה רחמן
גם הוא אשה בקש לעשות חופתו
קושיות וסוגיות שיש בו
ג' זוז משום דאם היה
(סנהדרין ק:). זה בעל
הוא שם היו משימין לפניו
בצניעות או לפי שעת צרה ד) היא או
וטוב לב משתה תמיד זה אכזרי ורבי יהושע בן לוי אמר כל ימי
משנה. נוחה ללמוד (שם).
כפי חשיבותו (ד' זוזי ינכה
שרוצה לצמצם סעודתו ואינו חושש
רבא אמר איפכא. דבעלי
לו מאותו). ולא היה שוה
עני רעים זה שדעתו קצרה
וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו רחבה
תלמוד נהנין מיגיעו שידעו
פחות מג' זוז והרביעי יחזור
להרבות אוכלין: בפומבי אני עושה
ואמר
להורות איסור והיתר, אבל
לו: עשה עמו. בשושבינו:
עמך. בשמחה יתירה אני חפץ כמו
בעלי משנה שונה ואינו יודע
בפומבי. בפרהסיא דכולה
מהו אומר, דאין מורין הלכה
שעשיתי לך וכן כל הנך דמפרש ואזיל: לכשתשא אשה אחרת. לא אשמחך יותר ממה ששמחתני שאיני חפץ בשמחה יתירה: ת"ר
עלמא הביא עמו לשמחו.
❖
מתוך משנה (שם).
ועשה עמו אידך חופתו
עתיר בנכסין. עשיר משדות וכרמים וזיתים הנראין לבריות וגם עתיר פומבי עושר הגלוי כגון רוב בהמות שהכל יודעים בהן: זהו
בצנעא מפני (שהוא למד
בעל אגדה. שדורש בכל מקום ברבים בבתי משתאות שדורש בימים טובים והכל נאספין לשמוע ויש לו קול חכמה. ובא להשמיענו שמתוך שאין
או מפני) אימת בני אדם
ובקש שיפרע לו שושבינות
מוסף תוספות
אגדות צריכות עיון יכול לדרוש בכל מקום: עתיר סלעין. שולחני שמשתכר תמיד במיני מטבעות: עתיר תקוע. יש מפרשין שיש לו בתים
בצנעא בלא קול יכול
הרבה ומשתכר בהן תדיר ומיקרי הכי על שם ויעקב תקע את אהלו (בראשית לא) ולי נראה כדאמרינן במנחות (דף פה:) תקוע אלפא לשמן עיר
א. דדילמא נסיב אלמנה
לומר לו זה לא אשלם
והוא עשה עמו בבתולה.
כי אם בפומבי אני רוצה
היא ומשם היו מביאים שמן למנחות. ודימה למטבעות ולשמן את הפלפול על שם שמרויח יום יום תדיר בפלפולו טעמים הרבה כשאר המטבעות
❖
ר"ן.
לשמוח עם אנשים הרבה
וטעמי השמן שמביאין מתקוע: עתיר משח.
אנשי מדות (במדבר יג) מתרגמינן אינשי משחן. עתיר בדבר המדוד כגון תבואה שאין משתכרין בה
בחופתו כמו ששמחתי עמו
דבצניעות לא הוי שמחה
תדיר אלא מכניסין אותה לאוצר ולכשתגיע עת מכירה אז ימכרנה וישתכר. והיינו נמי עתיר כמס כמו כמוס עמדי חתום באוצרותי (דברים לב)
כלום. וכל הני דלקמן מצי
רבינו גרשום (המשך)
דבר שמכניסין לאוצר: זהו בעל שמועות. שיודע הלכות ומימרות האמוראין ולכשיגיע עת הוראה יגלה שמועותיו: גמרא. סוגיית גמרא
למימר הכי: באחת. כשנשא
אשה אחת בקש שיפרע
בביתו אצורין: עתיר כמס.
ותרוצי משניות וברייתות וזהו עיקר הגמרא שאם לא הגמרא אין למדין הלכה מתוך משנה כדאמרינן התנאים מבלי עולם (סוטה דף כב.):
לו כשהוא נושא שתים
זהו שיש לו פקדונות של
זה בעל גמרא. שממית עצמו לכוין הלכות ולתרץ הוויות: רבא אמר איפכא. כל ימי עני רעים זה בעל משנה שאינו יכול להורות הלכה
כאחת לא הויא כל כך
כסף וזהב ואינו מרויח בהם
מתוך משנתו וגם כי כשחולקות זו על זו אינו יכול לתרץ וטוב לב זה בעל הגמרא שיודע משניות על עיקרם ובקי בטעמיהם ויש
שמחה בשתי צרות אלא
אלא בבית אצורים. ששומע
יכול לומר כשתשיא לבנך
מפי רבו ויודע מה ששומע
בידו כח להורות הלכה למעשה: יעצב. לשון בעצבון תאכלנה (בראשית ג): זה בעל משנה. ששונה משניות כל היום ואין לו אלא צער
או לאחיך בתולה אחת
ואינו מחודד כל כך שידע
שמתקשה בטעמיהן ואינו יודע לפרש: יסכן. לשון חמימות כמו ותהי למלך סוכנת (מלכים א א). כלומר שנהנה מהן: זה איסטניס.
או אשה ראשונה אפרע
לחדש דבר מדעתו: הכל
לך שאני רוצה לשמוח
צריכין למרי חטיא. שאין
מי שדעתו קצה ולבו ה) נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה: יפה.
שסובל הכל דאינו מזיק לו שום לכלוך ושום דבר מיאוס: קצרה.
עמך כמו ששמחתני אתה:
אדם יכול לחיות בלא חטה.
כמו עצרן וקפדן עינו רעה בשלו ובשל אחרים: זה רחמן.
כמה
(ז) ענינים הוא רואה וכמה מאורעות שלבו בוכה תדיר עליהן:
עתיר נכסי. זה הוא עשיר
זה בעל גמרא שאין אדם
נכסים וכרמים שבחוץ:
יכול להורות איסור והיתר
ואמר ולא לדין כי אם בעל גמרא
עתיר פומבי. זה שיש לו
רוב בהמות ויוצאין לרעות בחוץ ויש להן קול עושר. זהו בעל אגדה שיכול לדרוש בכ"מ בפני רבים בבית הכנסת ובבית
שיודע לפרש ולחקור הכל: זה בעל תלמוד. שעוסק כל היום בהויות ותירוצים ובעל משנה אינו טורח שאין בה קושיות:
המשתה ויש לו [שם] שהוא חכם: עתיר סלעין. שיש לו כסף וזהב ומשתכר בה: עתיר תקוע. זה שיש לו בתים הרבה ומשכירן
רבא אמר איפכא. ימי עני רעים זה בעל משנה שהכל סתום במשנה. בעל תלמוד פשוט לו הכל שרואה הקושיות ותירוצים
ומביאין לו שכירותו ואין לו קול עושר כל כך: זהו בעל פלפול. שיושב בביתו ומוסיף מפלפולו על שמועתו ששמע דתקוע
וראיות שמסייעות זו לזו: יעצב בהן זה בעל משנה. שאינו יודע לפרש סתומות שבמשנה: יסכן בם. מתחמם בהם ומתהנה
היינו בתים כדכתיב ויעקב תקע את אהלו: עתיר משח. שהוא עשיר בדבר המדוד כגון איפות של חטים ואינו מרויח בהן אלא
זה בעל תלמוד שמאזין ומבחין מה שבתוכו: שדעתו קצרה. רגזן: הרחמני. שדואג בצער כל אדם: אסתניס. דאנינא דעתיה: