מי
שמת פרק תשיעי בבא בתרא
קמו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סבלונות
העשוין ליבלות אין נגבין. והא דתנא מרובין שתביא
ואמר ר' יהושע בן
לוי כתיב כל ימי עני רעים והא איכא שבתות
סב א מיי' פ"ד מהל' דעות
א) סנהדרין קא., ב) שם
כתובות קי: נדרים לז:,
הלכה כא:
וימים טובים. שיש לו מנות ומזונות שהיו מחלקין לעניים מערב שבת
עמה מבית אביה לבית בעלה הרי אלו נגבין היינו
סג ב ג מיי' פ"ו מהל'
ג) [ברי"ף והרא"ש איתא
לערב שבת אלא כשמואל אתא קרא לאשמועי'. וכולה ר' יהושע קאמר
אין עשוין לבלות ומועטין היינו עשוין לבלות א"נ במועטות בעינן
א
שישלם], ד) [לעיל קמה:],
זכייה ומתנה הלכה כא
ה) רש"ל מ"ז, ו) [וכן גירסת
כב טור ושו"ע אה"ע סי' נ
לה: שינוי ווסת. (א) חוק כמו עני
שכל ימות החול אוכל פת
דוקא שאין עשוי לבלות אבל במרובים אפי' בבלות נמי נגבין:
❖
הערוך ערך סבלונות], ז) [עי'
סעיף ג:
איבעיא
להו מהו ז) שתשלש. פי'
חריבה ובשבת אוכל בשר: הכי גרסי'
גירסת ר"ח שכתב הרשב"ם
❖
תחלת חולי. מתוך כך מתחיל לחלות.
אמילתא דרבא קאי
ד"ה מצאתי],
ואמר ר' יהושע בן לוי כל ימי עני רעים
א)
רבינו גרשום (המשך)
ואית דגרסי חולי מעיים: כתיב
דאמר דוקא אכל דינר אבל פחות
והא איכא שבתות וימים טובים כדשמואל
ב)
בספר בן סירא. שלמה כתב כל ימי עני
מדינר לא וקא אמר אם אכל פחות
כדאמרי' לעיל עד זוזי אתי
הגהות הב"ח
דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי כתיב
א
בכרסיה והוא הדין דאפי'
מדינר מהו שתגבה לפי מה שאכל אם
רעים [משלי טו] אבל בלילות כשישן יש לו
(א) רשב"ם ד"ה שינוי ווסת
בספר בן סירא כל ימי עני רעים בן סירא
פחות מדינר קמ"ל דוקא
אכל חצי דינר תגבה החצי ולישנא
מנוחה ובן סירא אומר אף הלילות
ב
וכמו עני כצ"ל ותיבת חוק
דינר דבדינר מחיל ולא
אומר אף לילות בשפל גגים גגו ממטר גגים
נמחק: (ב) ד"ה מעפר וכו'
בבציר: אכל בדינר תנן. אין
אין לו מנוחה כי בשפל גגים גגו
דתשלש כמו משלשין בממון ואין
זבל שהביא כצ"ל ותיבת
נגבין: שתה בדינר ולא
לגגו ברום הרים כרמו מעפר כרמו לכרמים:
ונמצא דלף טורדו ביום סגריר:
משלשין במכות (מכות דף ה.) מ"ר:
ואשפה נמחק ונ"ב אשפה
אכיל מאי. מי אמרינן שתיה
מתני'
תרגמה
השולח סבלונות לבית חמיו שלח
הוא המקום שמניחים הזבל
רבא בייבא. פי' רבינו
בכלל אכילה וכאכל דמי או
מעפר כרמו לכרמים. זבל (ב) ואשפה
❖
לשם כדלעיל דף עח ע"ב:
דלמא כמו שלא אכל דמי
שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו
שהביא לכרמו נשפך לכרמים אחרים
שמואל דה"ה דהוה מצי
ונגבין: אכל שם סעודת חתן
שהוא במקום רעוע בהרים ובסלעים
לשנויי לא והוא דבלו ור"י אומר
[תנן] אכל שם שלוחו ולא
בדינר אינן נגבין לא אכל שם סעודת חתן
הוא מאי. נגבין או אין
מוסף רש"י
במקום שאין עשיר חפץ בו נופל
דבשלמא בברייתא מיירי בבלו אלא
הרי אלו נגבין שלח סבלונות מרובין שיחזרו
נגבין: אם אכל שם בבית
ב
למטה בכרמים של עשירים שהם
מתני' דלא מיירי בבלו לא
והא איכא שבתות וימים
חמיו תנן שיגרו לו בביתו
עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות
טובים. שאין לך עני
מסעודתם שוה דינר מאי. מי
במקום טוב ומדרון ונוח לעסוק בהן:
מיתוקמא בבלו:
שבישראל שאין לו מעדנים
אמרי' בבית חמיו דוקא
מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אין נגבין:
מתני' השולח סבלונות. מנהג
נכנס
(סנהדרין ק.). שנוי וסת.
דאין נגבין אבל בבית לא או
גמ' אמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא פשיטא דינר תנן מהו דתימא
משנה וסת ואוכל יותר, שאינו
דלמא לא שנא: כוס של
חתנים לאחר קדושין למחרת שולח
רגיל לאכול, היינו תחילת חולי
חמין. מזוג בחמין: שתה
הוא הדין דאפילו פחות מדינר והאי דקתני דינר אורחא דמילתא קתני קא
לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני
מעים, לפיכך אפילו שבתות
ומת. הכי אירע לו ולא
וימים טובים רעים לו (שם).
משום כישוף: זו הלכה של
משמע לן אכל תנן שתה מאי הוא תנן שלוחו מאי שם תנן שגר לו מאי
פירות וכדי יין וכדי שמן ופעמים אוכל
ברום הרים כרמו. שאין
מעשה העלה ר' אחא כו'
שם עמה: אינן נגבין. אם מת הוא
תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד ששגר לבית
בידו ממון לקנות במקום
סבלונות העשוין ליבלות
טוב וקונה בראש ההר
או שמתה היא או שחזר בו ורוצה
אין נגבין כגון בהמות וכדי
חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב
וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל
יין דלמישחט ומיכל קיימי
לגרשה שמחמת חיבת שמחת אכילה
ושל כלי מילת ורכב בשמחתו והלך ועמד על פתח בית חמיו והוציאו
וזב לכרמים שתחתיו (כתובות
דאסוחי אסח דעתי'
❖
שאכל ושתה ושמח עמהן מחל
קי:).
מינייהו: שאין עשויין
כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים
ליבלות. כגון כלי כסף וכלי
סבלונות העשוין ליבלות אבל אין
זהב וכלי מילת נגבין. דהכי
לאושא ואמרו סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין ושאין עשוין ליבלות נגבין
עשוין ליבלות הדרי אע"פ שאכל ושתה
אמרי' לעיל: ש"מ אפי'
מוסף תוספות
שמע מינה אפילו שתה שמעת מינה אפילו פחות מדינר אמר רב אשי מאן
פחות מדינר. דהאי כוס של
עמהן כדתניא בגמ'. ובסבלונות סתם
א. ומרובין ומועטין לאו
חמין לא היה שוה דינר
לימא לן דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה שמעת
מיירי דהא לקמן מפליג בסבלונות
דוקא אלא מתקיימין קרי
ואפ"ה אמרו חכמים דאין
מרובין אע"פ שהן מועטין
נגבין: אמר רב אשי. מהא
מינה אפילו שגרו לו דלמא כל פתח בית חמיו כבית חמיו דמי איבעיא
ששלח כדי שיבאו עמה לבית בעלה
לפי שהן עומדין בריבויין
ליכא למשמע מינה דמאן
לסבלונות ששלח כדי שתשתמש בבית
להו מהו שישלש שבח סבלונות מהו כיון דאי איתנהו לדידיה הדרי
ונגבין ואע"פ שאכל
לימא לן דלא שחקו בההוא
ג)
ושאין מתקיימין קרי
כוס מרגניתא שויא אלפא
אביה והנהו לא תלו באכילת חתן
ברשותיה שבוח או דלמא כיון דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי ליה
מועטין לפי שהן
זוזי דהכי רגילי אינשי
מכלל דרישא בסתם סבלונות והנהו
מתמעטין והולכין וכיון
לשחוק מרגניתא במשקה
ברשותא דידה שבוח תיקו בעי רבא סבלונות העשוין ליבלות ולא בלו
תלויין בסעודת חתן אם אכל עמהן
שאכל אין נגבין. ר"ן.
משום רפואה: ש"מ אפי'
מהו תא שמע וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא
ב. מי אמרינן כי אמר
שגרו לו. נמי אין נגבין
מחולין ואם לאו נגבין: שלח סבלונות
רבא דוקא דינר היינו לענין
משום דהוציאו לו לחוץ
ואמרו סבלונות העשוין ליבלות אין נגבין ושאין עשוין ליבלות נגבין מאי
מרובין. ופירש כדי שיבואו עמה
חזרת הכל, או דילמא אפי'
כוס של חמין: איבעיא להו.
לאו אע"ג דלא בלו לא ג דבלו תא שמע סבלונות מועטין שתשתמש
לענין חזרת במקצת
הא פשיטא לן דסבלונות
לבית בעלה. וה"ה למועטים אם שלחן
דפחות מדינר לא תחזיק
העשוין ליבלות אם אכל
❖
בהן והיא בבית אביה אין נגבין תרגמה רבא בייבא וסבכתא אמר רב
כלום. ריטב"א. לכך אלא אורחא דמילתא נקט
שם בדינר אין חוזרין. שבח
סבלונות מהו. אם לא אכל
מרובים רגיל לשלוח ולפרש כדי
יהודה אמר רב מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו יין חדש ושמן
שם בדינר דנגבין הסבלונות
שיבואו עמה לבית בעלה ומועטין
חדש וכלי פשתן חדש בעצרת מאי קא משמע לן איבעית אימא
העשוין ליבלות אם השביחו
רבינו גרשום
כגון ששלח בהמות לבית
כדי שתשתמש בהן בבית אביה:
חשיבותא דארץ ישראל קמ"ל ואיבעית אימא דאי טעין טענתיה טענה
שינוי ווסת. שאוכל יותר
חמיו וילדו מהו חוזר אותו
גמ' אמר רבא דוקא. אכל שם
ממה שהוא רגיל מזיק לו
שבח או לא. מי אמרינן
אמר
רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית
סעודת חתן בדינר תנן אין נגבין אבל
אותן עצמן ששלח הדרי
למעיו: א) אותו שגגו נמוך
היא ונכנס אחריה לחורבה לבודקה אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל
משאר גגות וכרמו גבוה
אבל שבח דלא שלח הוא
פחות מדינר לא מחל מידי: אורחא
משאר כרמים ימיו רעים:
כגון הוולדות לא הדרי או
אמרה
דמילתא קתני. שיעור אכילת אדם
פיסקא השולח סבלונות
דלמא כיון דמכח אותן
לבית חמיו. כעין שרגילין
ששלח באין הדרי: בעי
בדינר כדאמרן ד) עד זוזא אכלי בכרסיה: הוא
תנן. דקתני אם אכל שם דמשמע הוא עצמו: שיגרו לו. לחתן מן סעודתם בביתו מאי:
רבא. אם אכל שם בדינר
לעשות חתנים למחרת של
ורכב בשמחתו. מתוך שמחת הון רב ששלח לבית חמיו שתה על סוסו ומת אח"כ קודם נשואין: באושא.
כשהיתה סנהדרין לשם דאושא
קדושין שולח החתן
ונשתיירו שם מסבלונות
סבלונות שלו דורון לבית
העשוין ליבלות ולא בלו
היא אחת מעשר גליות שגלתה סנהדרין כדאיתא במס' ראש השנה (דף לא.): סבלונות העשוין ליבלות. קודם נשואין אין נגבין
חמיו כגון בהמות וכדי יין
כגון שנשתיירו עדיין
דהנהו מחולין בסעודת חתן בדינר כדפרישית במתני': ושאין עשויין ליבלות. כגון תכשיטי זהב וכסף: ה"ג ש"מ אפי' פחות מדינר.
וכדי שמן ועושה סעודה
בהמות בחיים מהו חוזר או
ואוכל עמהן. אם שלח שם
לא מי אמרינן הואיל דלא
ותקשי לרבא: מאן לימא לן דלא שחיקי ליה מרגניתא. בכוס החמין שכן דרך השרים שותין אותו לרפואה: אפי' שיגרו נמי. שהרי
אפי' שוה מאה מנה ואכל
בלו בעינייהו קיימי וחוזרין
שתה כשהוא רוכב סוסו לפני פתח בית חמיו: כבית חמיו דמי. אבל שגרו לו בביתו איבעיא לן: שבח סבלונות מהו. היכא דהדרי
שם סעודת חתן אפי' שוה
או דלמא הואיל ועשוין
סבלונות מי הדרי שבח שהשביחו כגון שלח לבית חמיו צאן ובקר וילדו: בעי רבא סבלונות העשוים ליבלות. דאמרן דלא הדרי אם
דינר בלבד ומתה היא או
ליבלות כמאן דבלו דמיין
הדרא בה אין נגבין שעל
ואין חוזרין: ת"ש סבלונות
לא בלו בשעת חזרה אותן שאין עשוין ליבלות מי הדרי עמהן או לא: תא שמע סבלונות מועטין שתשמש בהן והיא בבית אביה
דעת סעודה שלח ואגב
מועטין שתשמש בהן בבית
אין נגבין. בשלמא הך קמייתא כיון דקתני עשויות ליבלות מצית לאוקמה בדבלו אבל הכא מילתא דפסיקא קתני שתשתמש בהן בבית
אביה. כגון מלבושין שאין
שאכל שם סעודת חתן
בדינר מחל לו הכל. לא אכל
יקרים כל כך ולובשת אותן
אביה אע"פ שישנן בעין. ומיהו הוה מצי לתרוצי ה) (כשאין עשוין ליבלות או) כשעשוין ליבלות ובלו אלא רבותא אשמועי' אפי' כשעשוין
שם סעודת חתן בדינר לא
תדיר בכל יום הרי אלו אין
ליבלות ולא בלו: כגון בייבא וסיבכתא.
מיני צעיפים וקישורי נשים שהן דבר מועט ומחיל להו לגמרי לא שנא בלו ולא שנא לא בלו
חשיב וגובין הכל: שלח שם
נגבין. ש"מ סבלונות
סבלונות מרובין. מלבושים
העשוין ליבלות אע"פ שלא
אבל תכשיטין חשובין תיבעי לך: מצאתי גירסא בפר"ח ו) שאינה בספרים שלנו הא דאמר רבא דוקא דינר. כלומר שאם אכל בבית
בלו אין נגבין: תרגמה רבא.
ותכשיטין כסף וזהב על
חמיו מה ששוה דינר או שתה יין אבל פחות מדינר לא ועלה אמרי' מהו שישלש בסבלונות ועלתה בתיקו פירוש אם שלח סבלונות בק'
מנת שתביאם עמה לבית
לעולם אימא לך סבלונות
בעלה בשעת חופה: הרי
העשוין ליבלות אע"ג דלא
מנה ואכל בבית חמיו בדינר זכו בבית חמיו בכל הסבלונות והשתא דאכל בחצי דינר יזכו לחצי הסבלונות והוא הדין לשליש ולרביע וזהו פירוש מהו
אלו נגבין. אפי' אכל שם
בלו (אין) נגבין והכא טעמא
שישלש בסבלונות ועלתה בתיקו: וכלי פשתן. כלים מפשתן חדש: שבחא דא"י. שממהרת לבשל פירותיה בעצרת: דאי טעין טענתיה טענה.
בדינר דלא עביד אינש
מאי בייבא וסבכתא עסקי'
בקישוריה ובמפה שעל
אי הדרי סבלונות וטעין יין ושמן שלחתי לך בעצרת לא הוחזק בדאי בכך והדרי ליה: שאמרו לו אשתו תותרנית היא. חולי הוא שאינה יכולה
דמחיל כולי האי: סבלונות
מועטין. מלבושין שאין
ראשה ולאו דבר חשוב הוא
להריח ומום שבסתר הוא ותנן בהמדיר בכתובות (דף עב:) המקדש את האשה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו עליה מומין אינה מקודשת כנסה
יקרין שתשמש בהן בעודה
ובמתנה יהב לה: מעשה כו'
סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה כו' עד וחכ"א במה דברים אמורים במומין שבסתר כו' וזה האיש לא קבל עליו את המומין ואם
בבית אביה: אין נגבין. אפי'
מאי אתא לאשמועי'. אם
לא אכל שם בדינר דמחיל
שגר אם לא שגר: שבחא
קדשה סתם וכנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא בלא כתובה ומיהו גט בעיא כדמפרש בגמרא בפרק המדיר [שם עג:]: נכנס אחריה לחורבה
לה הואיל דמועטין: אמר
ארץ ישראל. שמבכרת
לבודקה. שם ונשא עמו בתוך חיקו צנון לנסותה אם תריח. ויש מפרשים כותבת נטל בתוך חיקו ולא צנון. וקרוב לגליל היה מעשה:
רבא דוקא כשאכל שם שוה
פירותיה כל כך בעצרת: ואי
דינר אין נגבין אבל פחות
בעית אימא. הא קמ"ל דאי
אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל. לנסותה אם תריח שמתוך דבריה ניכר אם תריח ועל הצנון שבתוך חיקו אמר. וללישנא
מדינר נגבין המותר: אורחא
טעין ואמר החתן בעצרת
דמפרש שכותבת היה עמו לכך אמר לה
ריח צנון לדעת אם תשיבנו דבר לאמר ריח כותבת אני מריחה ולא ריח צנון:
דמילת' היא דעד דינר רגילי
שלחתי סבלונות יין חדש
אינשי למיכל בסעודה
ושמן חדש לאו גוזמא היא
אמרה
דארץ ישראל מבכרת
פירותיה היא: אשתך תותרנית. מטומטרית שאינה מריח שום ריח ומום שבסתר הוא דמותר לגרשה. איכא דאמרי ארוסה היתה.
א) נראה דצ"ל אף לילות שגגו נמוך וכו' משאר כרמים ולכן ימיו ולילותיו רעים.