קמו:
מי
שמת פרק
תשיעי בבא בתרא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
נכנס
אחריה
לחורבה לבודקה. פי' רבינו יעקב דבארוסה
אמרה ליה. דרך שחוק: מאן יהיב לן מכותבות דיריחו. שהן
סד א טוש"ע אה"ע סי' צ
א) [כתובות לד: ב"ק כ. קיב.
ב"מ מב:], ב) [פאה פ"ג מ"ז
סעיף ה בהגה"ה:
מיירי (ו) ובא לראות אם היא תותרנית אם לאו ואם אינה מתוקים ונאכל עם הצנון שהוא חד שכן היה דרכן לאכול תמרים
סה ב ג ד ה מיי' פ"ו
לקמן קנ:], ג) לקמן קנא:,
עם הצנון שזה חד וזה מתוק ומתקן זה את זה ולפי שהבינה שלנסותה
תותרנית ישאנה ואמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה
ד) לעיל קלב. [תוספתא
מהל' זכייה ומתנה
כתובות פ"ד], ה) [צ"ל
הלכה כא כב כג טוש"ע
נתכוין השיבתו דרך שחוק
כך. וללישנא דאמרי' שנטל עמו כותבת
ולא לשם נישואין נכנס ולכן אם מתה לא יירשנה אבל אם לא נכנס
אה"ע סי' נ סעיף ג:
שאלמלי עי' תוס' מגילה כא.],
אמרה כותבות דיריחו אני מריחה ולא
אחריה לבודקה היה יורשה א וכגון
סו ו מיי' שם פ"ח הל' טו
ו) צ"ל דתנן, ז) גיטין יג: סה:
אמרה ליה (א) מן יהיב לן מכותבות דיריחו
שהחורבה שלו כדאמר בכתובות פרק
סמג עשין פב טוש"ע
חולין עה: [מנחות ל: טבול יום
צנון. יריחו נקראת עיר התמריםט) והיינו
ואכלנא ביה נפל עלה חורבה ומתה אמרו
פ"ד מ"ה], ח) [תוספתא
ח"מ סי' רנ סעיף ד:
כותבות: נפלה עליה חורבה ומתה.
נערה (דף מח: ושם) לעולם היא
סז ז מיי' שם הלכה יד
דכתובות פ"ד], ט) [דברים
חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא
א
ברשות האב היה לו חצר בדרך ונכנסה
ובא הבעל לפני ב"ד והיה רוצה לירש
לד], י) [יבמות כט: ע"ש],
טוש"ע שם סעיף ב:
סח ח ט י מיי' פ"ב מהל'
כ) [במדבר כז], ל) [דף קמו.],
לבודקה מתה אינו יורשה: סבלונות מועטין
עמו יורשה דחצרדידיה לנשואין
את אשתו ואמרו חכמים הואיל ולא
מ) [כדפירישית. רש"ש],
גירושין הל' יב סמג
ולפירוש זה לא היתה תותרנית אלא
נכנס עמה לבא עליה אלא לבודקה
שתשתמש בהן בבית אביה וכו': יתיב
נ) [גי' רש"ל וגי' רש"א כתיבה
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
❖
קמא סעיף טז:
ולר"ל משעת נתינה ולמאי
כותבות היו בחיקו כמו שאמרה או
ולגרשה ומתה בתוך כך אינו יורשה.
רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר
דמפכת אית ליה], ס) [דף
❖
היתה יודעת שצנון היה ולכך אמרה
אית דגרסי הכי ומוקי לה בארוסה
קמה. ד"ה מוהרי],
ב בין שמתה היא ובין שמת הוא הדר הוא
מאן יהיב לן מכותבות לאכול עם
ולא נהירא לי דאפילו בא עליה בימי
מוסף רש"י
סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדר
הצנון ורבינו שמואל פירש שנשאה
אירוסין קודם הכנסתה לחופה לא
דמי בשר בזול. כל זוזי
הגהות הב"ח
ג הדרא בה איהי הדרא אפילו כישא דירקא
חשבינא בארבע דנקי, וכן
כבר ונמצאת תותרנית שהיה בדעתו
ירית לה כדתני י) חנן בר אמי
(א) גמרא מאן יהיב וכו'
כל היכי דתני בזול, והיינו
אמר רב הונא בריה דרב יהושע ד ושמין א) להן
לגרשה ומיהו קשיא דלא הוה ליה
אשתו ארוסה לא אונן כו' מתה אינו
עליה חורבה: (ב) רשב"ם
שני שלישי דמים (ב"ק קיב.
דמי בשר בזול עד כמה בזול עד תילתא:
למימר הואיל ולא נכנס אחריה אלא
יורשה דאין הבעל יורש את אשתו עד
ד"ה שכיב מרע וכו' כדתנן
ה
וכעי"ז כתובות לד: וב"ק כ.
מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו
לקמן: (ג) ד"ה מתנתו וכו'
וב"מ מב:). ואחר כך בא
לבודקה אלא הוה ליה למימר הואיל
שתכנס לחופה כדנפקא לן (לעיל דף
ב) ו
בנו מתנתו מתנה. שהרי
מחמת מיתה לא בעי כצ"ל
ונכנס אחריה לבודקה ומה שפי' רבינו
קט:) ירושת הבעל משארו הקרוב
לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו
ותיבת במקצת נמחק:
לא פירש בשעת מתנה בשביל
ג)
(ד) ד"ה לא שייר וכו' אמרינן
שאני סבור שמת בני אני
שמואל מכח הך דהכא שאם היה
אליו ממשפחתו וירש אותה כ) דהיינו
קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו
ודאי לאו אדעתא: (ה) ד"ה
ז
נותן מתנה זו (לעיל קלב.).
קיימת: גמ' מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא
בדעתו לגרשה שוב אין לו פירות לאו
לאחר שנכנסה לחופה הלכך בנשואה
שאלמלא היה יודע כו'.
מתנתו וכו' דקתני היכא
דלא שייר: (ו) תוס' ד"ה
היינו אומדנא אע"פ שלא
ראיה היא כדפרישית שהרי לאו
מוקמינן לה והכי גרסי' ואמרו חכמים
אמר רב נחמן רבי שמעון בן מנסיא היא
פירש נמי כמי שפירש דמי
נכנס וכו' דבארוסה מיירי
נשואה היתה ומההיא דגיטין (דף יח.)
הואיל ונכנס אחריה לבודקה מתה
(שם). היוצא בקולר. ליהרג
ונכנס אחריה לראות אם
דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע
ד)
למלכות (גיטין סה:) שנתחייב
היא תותרנית לא ישאנה ואם
נמי אין ראי' דהא בין ר' יוחנן וריש
אינו יורשה דכיון דהיה בדעתו לגרשה
מיתה למלכות (חולין עה:).
אינה וכו' יורשה דסתם חצר
שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר
❖
לקיש דפרק שני דגיטין (דף יז:) לא
אם ימצאנה בעלת מום ובתוך כך מתה
ואמר כתבו גט לאשתי.
דידיה:
ואחר כך בא בנו מתנתו מתנה רבי
סבירא להו הכי אלא לרבי יוחנן
קודם שנתפייסו אינו זוכה בירושה.
כדי שלא תזקק ליבם (גיטין
יג:) אף על פי שלא אמר תנו
מוציאין פירות משעת נ) [נתינה ולריש
ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו
שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה
הרי אלו יכתבו
(שם סה:).
מוסף תוספות
לקיש משעת כתיבה ולמאי דמפרש
מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב
ויתנו. אף על גב דלא אמר
ה) (שאלמלא) היה יודע שבנו קיים לא היה
תנו, דעתיה שיתנו לה ועשאן
א. [ד]אמרינן סתמא
ר"י התם] אית ליה לריש לקיש משעת
אינו יורשה כדאמרי' במס' גיטין (דף
כותבן רב ששת אמר ר' שמעון שזורי היא
שלוחין אף לגרש אלא שהיה
לשם נשואין הוא נכנס.
חתימה דהא איכא נמי בין ר' שמעון
יח.) משנתן עיניו לגרשה שוב אין
בהול על נפשו (חולין עה:)
רמב"ן. ב. ורב יוסף הלוי
דתניא בראשונה היו אומרים היוצא
ו)
ז)
ח
דמתוך טרדתו שהוא בהול
ז"ל פי' כדברי הרב ר'
לבעל פירות: ויתיב וקאמר בין שמת
ורבנן פירי משעת כתיבה עד שעת
על נפשו לא הספיק לגמור
בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו
חתימה : מיכלא ומשתיא לא
שמואל ז"ל אבל אמר
הוא בין שמתה היא והדר בה. איהו
ב
דבריו ומעיקרא לכתבו ותנו
דהכא דוקא הוא משום
יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא
ט
נתכוין (כתובות נה. וכעי"ז
הדרי סבלונות הדרי. מוהרי הדרי
דמקחו מקח טעות ובא
ומגרש לה: סבלונות הדרי. כגון
גיטין יג: וסה:) דמסתמא
לבטל קידושין מעיקרן,
בשיירא רבי שמעון
שזורי אומר י אף
סבלונות שאין עשוין ליבלות ששלח
והיינו סבלונות ותרי גווני מוהרי כדפי'
גלי דעתיה מדאמר כתבו
ולא תיקן כלום דהא לא מן
רשב"ם לעיל : מאן תנא דאזיל בתר
המסוכן ורב נחמן מאי טעמא לא מוקים לה
סתם אבל אוכלא ומשתיא ששלח בבית
דלשם נתינה קאמר, משום
המומין הפוסלין באשה
ס)
דיוצא ליהרג, דלא ניחא ליה
הוא, ועוד שהרי לא נתברר
אומדנא כו'. צ"ע אי שייכא הך מילתא
חמיו לא הדרי מסתמא אם אכל
כרבי שמעון שזורי שאני התם דאמר
דתיפול קמי יבם (מנחות ל:).
שהיה בה. רמב"ן.
בדברים שבלב אינם דברים ובפרק
מסעודת חתן שם בדינר דהיינו עשוין
אף המפרש. מן הישוב
ג. דצריך לחלק ולומר
כתבו ורב ששת מ"ט לא מוקים לה כרבי
לים (חולין עה: וגיטין שם).
וכו' דאנן סהדי דאדעתא
שני דקדושין (דף מט: ושם) הארכתי
ליבלות הלכך מחולין כדתניא לעיל ל)
שמעון בן מנסיא אומדנא דמוכח שאני מאן
והיוצא בשיירא. למדברות
דהכי עביד וכו', שאנו
בה : רבי שמעון שזורי היא. וה"ה
אבל אם פירש על מנת שיחזרו לי
ג
(שם ושם). אף המסוכן.
אומדין שלכך היה דעתו.
תנא להא דתנו רבנן הרי שהיה חולה ומוטל
ח)
שכיב מרע (גיטין יג:) חולה
תוס' קידושין מט: ד. ומפני
היה יכול לומר רבנן דידיה אלא לרבי
הדרי לא שנא סבלונות מרובין ולא
(שם סה:) מתוך חליו (חולין
שהלכה כמותו נקטיה
במטה ואמרו לו נכסיך למי ואמר להן
❖
שמעון ומחלוקתו קאמר אי נמי משום
שנא סבלונות מועטין כדמפ' במתני'
מ)
ד
עה:) הגוסס, והיינו בתר
לחודיה. ריטב"א.
דומה
אומדן דעתא דאמרינן לא
דר' שמעון שזורי אית ליה טפי דאזלינן
אבל אי הדרא בה איהי אפי' כישא
אמר כתבו אלא ליתנו הואיל
בתר אומדנא יותר מדרבנן דידיה להכי נקט ר' שמעון שזורי: דירקא הדרא אגודה של ירק אבל קדושין לא הדרי כדאמרי' לעיל [קמה.]
ומסוכן הוא לא נתכוין לצחק
רבינו גרשום (המשך)
גזירה שמא יאמרו כו': ושמין להן הבשר בזול. כשיחזרו לו אוכל
בה (כתובות נה.)
כיון דאמר
מנין
כתבו אף על גב דלא אמר תנו
בן מנסיא היא: רב ששת
ומשקה שהאכילם והשקם ישומו בזול כדמפ' לקמיה לפחות שליש מדמיו שבענין זה שמין כל מחזירין אוכלים הנאכלים מתחלה שלא לדעת
אדעתא למיתב קאמר (גיטין
אמר מתני' ר' שמעון שזורי
❖
חזרה שאילו היה יודע שצריך להחזיר לא היה אוכל משלו ומיהו בזול מיהא מחזיר. וה"נ אמרו (ב"ק דף כ.) גבי אכלה מתוך הרחבה משלמת
עב:).
היא. דאזיל בתר אומדנא.
היוצא בקולר ליהרג ואמר
מה שנהנית דמי עמיר בזול או דמי שעורים בזול וכן (כתובות דף לד:) גבי הניח להם אביהם פרה שאולה שחטוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול.
כתבו גט לאשתי שלא תפול
ומהכא פשטינן לכל בזול דהיינו כל הדמים חסר שליש. כל זוזא חשבינן ואמרי' לשלומי בארבעה דנקי ארבע מעות דהיינו שני חלקי
ליבם אע"ג דלא אמר כתבו
רבינו גרשום
דינר שהרי שש מעה כסף דינר ודנקא היא מעה: מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים. וה"ה אם חילק על פיו בלא כתיבה
ותנו הרי זה יכתבו ויתנו.
אמרה ליה אין ודאי אני
מה שאין כן בשאר אינש
שאמר נכסיי לפלוני (ב) כדתניא לקמן (דף קנו:) באמן של בני רוכל שמתה וקיימו חכמים את דבריה וכגון שהיו עדים שהיה שכיב מרע
מריחה כמוך: מאן יהיב
דעלמא אמר כתבו לחוד
לן מכותבות של יריחו.
אין כותבין ונותנין משום
כשכתב או נתן מתנה זו או שכתב בשטר כד קציר ורמי בערסיה כדאמרי' לקמן בגמרא [קנג.]: שייר קרקע כל שהוא. כשיעור המפורש
תמרים ואכילנא מיניה אותו
שמא משחק הוא בה אבל
בגמ' [קמט:]: מתנתו מתנה. דמתנת שכיב מרע במקצת אם עמד מחליו אינו חוזר וכגון שכתוב בו קנין כדפסקינן לקמן בגמרא [קנא:] והלכתא
צנון. ואמרו חכמים הואיל
זה שהוא בסכנה גמר ומקנה
מתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין אע"ג דמית ומצוה מחמת מיתה במקצת לא בעי קנין והוא דמית [אבל אם] עמד חוזר אע"ג
ונכנס אחריה לבודקה ולא
לה אע"ג דלא אמר תנו
(ג)
לדבר אחר לא אמרינן בא
דהאי דלא אמר תנו משום
דקנו מיניה הואיל ומדאגת מיתה צוה מתנה זו: מתנתו מתנה. הואיל ושייר לעצמו הרי היא כמתנת בריא הלכך בין עומד מחליו בין מת מתנתו
עליה שוב ואשתו גמורה
שהיה בהול בצרתו ולא
קיימת דשלא מדאגת מיתה נתן: לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה. ואם עמד חוזר אפי' קנו מידו שנראין הדברים שמחמת
היא ואינו יורשה. ואיכא
הספיק לומר תנו שהיו
דאמרי נשואה היתה הואיל
מוליכין אותו בקולר וכן
מיתה נתן וע"מ שאם לא ימות לא יתקיים מתנה דמדלא שייר מידי אמרי' (ד) לאו אדעתא דהכי יהב ליה שאם יעמוד מחליו ימות
ונכנס אחריה לבודקה על
במפרש בים שאמר כתבו
ברעב ויצטרך לבריות. אבל אם מת מיהא מתנתו מתנה בין שייר בין לא שייר כדמוכח בגמ' [קמח:] אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל
דעת כן [נכנס] שדעתו
והיוצא בשיירא במדבריות
נוטה בה לגרשה אם
בארץ מרחקים שאינו יודע
נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק מת קנו כולן כו' ואפי' לא קנו מידו קנו כל הנכסים לאחר מיתתו היכא דלא שייר מידי דדברי שכיב מרע
היא תותרנית אינו דין
אם יחזור אם לאו אע"ג
ככתובין וכמסורין דמו וטעמא מפרש בגמ' [קמז:]. ודוקא שכיב מרע שכתב כל נכסיו סתם ולא צוה מחמת מיתה ולא הזכיר דברי מיתה
שיורשה הואי דגמר בלבו
דלא אמר תנו יהבינן לה
בחייה לגרשה ומתה לאלתר
דגמר בדעתי' למימר ומשום
בשעת צואה אבל מצוה מחמת מיתה אפי' שייר קרקע כל שהוא וקנו מיניה אין מתנתו מתנה אלא אם עמד חוזר כדפסקינן לקמן
דיינינן ליה כמאן דגרשה
טרדא לא אמר: ר' שמעון
בגמרא [קנא:] וכדפרישית: גמ' מאן תנא. דסבירא ליה דאזלינן בתר אומדנא דדעתא דנותן מתנה אע"פ שלא פירש כמי שפירש דמי דקתני
ואינו יורשה: סבלונות
שזורי אומר אף המסוכן.
הדדי. וכל תכשיטין ששלח
שמסוכן בחליו שאין יודע
היכא דלא שייר קרקע כל שהוא אמדינן דעתיה שנתייאש מן החיים ולהכי לא שייר ואדעתא דהכי יהב שאם ימות תתקיים
לה כדי להביאם עמה:
אם יחיה אם לאו אם
המתנה ואם יעמוד תחזור לו ולא תתקיים המתנה: ועמד וכתב נכסיו לאחרים. כששמע שמת בנו אך לא פירש שבשביל
מאכל ומשתה. ששגר למחר
אמר כתבו כותבין ונותנין
מיתת בנו הוא עושה אלא סתם נתן: מתנתו מתנה. אחרי שלא פירש ותלה במיתת בנו דלא אזלינן בתר אומדן דעתיה ומתני' ר"ש
מקדושין לא הדרי הואיל
לאלתר דאזיל בתר אומדנא
ואכל שם בדינר: הדרא
דהאי לא רצה לשחק בה
בן מנסיא היא דקתני (ה) הכא לא שייר אין מתנתו מתנה דאמדינן דעתיה שאילו היה יודע שיעמוד מחולי זה לא היה נותן כל
בה היא. אע"פ שאכל
והאי דלא אמר תנו שהוא
נכסיו: היוצא בקולר. ליהרג ואין דעתו מיושבת עליו כל כך וכשאמר כתבו ע"מ לתת לאשתו אמר אלא מתוך טרדו ודאגתו שכח
שם בדינר הדר כל מאכל
טרוד בחליו. ר' שמעון
ומשתה ואפי' כישא דירקי
מוסיף על ת"ק הוא ולא
ולא אמר תנו: המפרש. מיבשה לים: אף המסוכן. קרוב למיתה שדעתו שיכתבו ויתנו דלפטור את אשתו מן הייבום נתכוין:
אגודה של ירק: ושמין לו
פליג עליה אלמא דר'
שאני התם דאמר כתבו. גלי דעתיה שרוצה לתת גט דאי לאו
לגרשה כתיבת גט מה צורך: אומדנא דמוכח שאני.
שכל זמן
דמי בשר בזול. כלומר אם
שמעון שזורי אזיל בתר
אכל שם אין מחזירין לו
אומדנא. ורב נחמן דמוקי
שהיה בנו קיים לא נתן עד ששמע שמת אבל חולה כיון דרוב חולין
לחיים והוא לא צוה מחמת מיתה ליכא אומדנא דמוכח כולי האי:
כל הבשר והמאכל כשיעור
מתני' כר' שמעון בן מנסיא
דומה מ"ט לא מוקים כר' שמעון
אותן דמים שהיה שוה
כששילח לשם אלא כל זוז שנתן לה במאכל מחשבין ליה ד' דנקי. הזוז מחלקין לו' חלקים ד' חלקים תחזור לו
שזורי שאני התם דלאו אומדן דעת הוא אלא בפירוש גלוי דעת הוא דכיון דאמר כתבו ודאי רוצה שיתנו לה. והאי דלא אמר
וב' חלקי' מנכה לו היינו שליש מנכה: פיסקא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא. לעצמו
ותנו מרוב פחד וטרוד ולאו אדעתיה. אבל גבי ר' שמעון בן מנסיא ודאי איכא אמדות דעת שאילו היה יודע שבנו קיים לא
שלא כתב כולו אע"פ שעמד מתנתו מתנה דאמרינן הואיל ששייר קרקע אמדינן דעתיה למימר דלהכי שייר דלסמוך
היה כותבו. ורב ששת דמוקי כר"ש שזורי מ"ט לא מוקים לה כר"ש בן מנסיא. אמר לך רב ששת אומדנא דמוכח שאני.
עילויה שיתפרנס ממנה אי קאים ולא תחזור לו עולמית מה שנתן. אבל לא שייר קרקע כלל אין מתנתו מתנה
כלומר התם מוכחא מלתא ומפורסמת היא להיכא דשמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר ואחר כך בא בנו אין מתנתו מתנה
ואם עמד
חוזר במה שנתן. ובתר אומדן דעתא אזלינן במתני': מאן תנא דמתני' דאזיל בתר אומדנא: רבי שמעון
דודאי מוכחא מלתא ולא אומדנא היא שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן והתם שאני. אבל הכא גבי ר' שמעון שזורי
בן מנסיא
אומר אין מתנתו
מתנה. דאומדן דעת הוא. שאילו היה יודע
שבנו
קיים לא היה נותן ומתני' ר' שמעון
דקאמר כתבו גט לאשתי דמסוכן הוא ולאו מוכחא מלתא כולי האי האי דאמר כתבו דלדעת כן אמר כתבו דליתנו דאזלינן